תוכן עניינים

תזכיר חוק. 2

א. שם החוק המוצע. 2

ב. מטרת החוק המוצע, הצורך בו, עיקרי הוראותיו והשפעתו על הדין הקיים. 2

ג. השפעת החוק המוצע על קבוצות אוכלוסייה מסוימות. 6

ד. השפעת תזכיר החוק המוצע על התקציב ועל התקן המנהלי של המשרד היוזם, משרדים אחרים ורשויות אחרות. 6

ה. להלן נוסח תזכיר החוק המוצע ודברי הסבר. 6

תזכיר חוק להגנת חיית הבר (תיקון מס' __), התשפ"א-2020. 6

1.  תיקון סעיף 1. 6

2.  תיקון סעיף 3. 7

3.  תיקון סעיף 4. 7

4.  תיקון סעיף 5. 7

5.  הוספת סעיף 5א. 7

6.  תיקון סעיף 7. 8

7.  תיקון סעיף 9. 8

8.  החלפת סעיף 10. 8

9.  תיקון סעיף 11. 9

10. החלפת סעיף 12. 10

11. תיקון סעיף 14. 10

12. תיקון סעיף 15. 11

13. תיקון סעיף 16. 11

14. תיקון סעיף 16א. 11

15. תיקון חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה. 11

16. תחילה. 12

דברי הסבר. 12

 

תזכיר חוק

 

א. שם החוק המוצע

חוק להגנת חיית הבר (תיקון מס' __), התשפ"א-2020

 

 

ב. מטרת החוק המוצע, הצורך בו, עיקרי הוראותיו והשפעתו על הדין הקיים

ביום שישי, ה-10 במאי 2019, אירע אירוע הרעלה חמור ברמת הגולן, שהותיר 10 נשרים מורעלים, מתוכם רק שניים שרדו. מדובר בכחמישים אחוז מאוכלוסיית הנשרים באזור זה, דבר שעלול לבשר את סופה העצוב. הנשר המקראי, מעבר לחשיבותו ההיסטורית והלאומית (הנשר מוזכר בתנ"ך 28 פעמים), הוא חיית בר בסכנת הכחדה, טורף-על המהווה מרכיב חיוני במערכות האקולוגיות הטבעיות. מסיבות אלו, בין היתר, הרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים (להלן – רשות הטבע והגנים או הרשות) משקיעה מאמצים וכספים רבים מאוד בהשבתם של הנשרים לנופי הארץ.

אירועי הרעלה בזדון הם האיום הגדול והמכריע ביותר על קיומם של הנשרים בארצנו. מתוך 213 נשרים שנפגעו בין השנים 2001 - 2015, כ-40% (82) נפגעו בוודאות מהרעלה. לכך יש להוסיף את 74 מקרי המוות מסיבה לא ידועה, שלגביהם ההערכה היא שנגרמו מהרעלה. כך שניתן לומר שהרעלה היא סיבת המוות של בין 40% ל-70% מהנשרים בישראל.

על אף רגישותם הגבוהה של הנשרים להרעלות, ולמרות שעיקר הדיווחים בתקשורת על מקרי הרעלה עוסקים בהרעלות נשרים, לא רק נשרים נפגעים מהרעלות. ממחקר שנעשה בחטיבת מדע של רשות הטבע והגנים עולה כי מספר מקרי ההרעלה הידועים – ומדובר ככל הנראה בהערכת חסר – עומד בממוצע על כ-120 מקרי הרעלה מדי שנה, שבהם מוצאים את מותם מאות בעלי חיים: ציפורים, יונקים ובעלי חיים אחרים, חלקם בסכנת הכחדה.

על פי הערכות רשות הטבע והגנים, מרבית הרעלים המתגלים באירועי הרעלת בעלי חיים הם חומרי הדברה שנעשה בהם שימוש בלתי חוקי. ההרעלה מתבצעת באמצעות פיזור רעל בפיתיונות עשויים בשר, פירות או לחם. הנפגעים העיקריים הם מגוון גדול מאוד של עופות ויונקים, שנמשכים לפיתיון הרעל, או לפגרי בעלי החיים שהורעלו. חומרי ההדברה המשמשים להרעלת בעלי החיים מסוכנים וקטלניים גם לאדם, ויש לקחת בחשבון גם תרחיש של פגיעה אנושה בבני אדם כתוצאה מפיזור רעל בלתי חוקי.  

החקיקה הקיימת אינה נותנת מענה אפקטיבי לאיום זה, ונדרשים אמצעים נוספים למיגור תופעת ההרעלות בישראל. אשר על כן, מוצע לערוך בחוק להגנת חיית הבר, התשט"ו-1955 (להלן – החוק), את התיקונים העיקריים הבאים. ראשית, הוספת איסור מפורש על שימוש ברעל ובחומרי הדברה בנסיבות שיש בהן חשש לפגיעה בחיית בר. שנית, חיזוק אמצעי האכיפה באמצעות מתן סמכויות והחמרת הענישה. כמו כן, מוצעים תיקונים שונים שנועדו להבהיר את העברת סמכויות שר החקלאות לשר להגנת הסביבה שנעשתה בראשית שנות ה- 90' וטרם מצאה ביטוי בנוסח החוק, וכן תיקונים שונים הנדרשים להבהרת הוראות שבחוק, כפי שיפורט להלן.

 

עיקר 1 - הטמעת החלטת הממשלה בדבר העברת תפקידים וסמכויות

בהחלטת הממשלה מס' 6318 מחודש נובמבר 1995 הועברו חלק מסמכויות שר החקלאות לפי החוק לשר להגנת הסביבה. המדובר, בין השאר, בסמכויות של הכרזה על חיות בר שהן "מזיק" או "ציד"; קביעת שיטות ואמצעים האסורים לשימוש לצורך צידה; והתקנת תקנות מכוח החוק. כמו כן, במסגרת החלטת הממשלה ניתן ביטוי להמשך תוקפה של העברת סמכויות שר החקלאות למנהל רשות הטבע והגנים משנת 1983. בהתאם להעברה זו שנעשתה על פי סמכות שר החקלאות בסעיף 15 לחוק. עד כה, העברת הסמכויות לא באה לידי ביטוי בנוסח החוק, ועל כן מוצע להבהיר כעת את לשון החוק באופן שישקף נאמנה את סמכויות השר. תיקונים טכניים אלה מוצעים בסעיפים 1, 2, 4, 6-8, ו- 12-14 להצעת החוק.

 

עיקר 2 – תיקון סעיף 4 לחוק

החוק להגנת חיית הבר קובע מנגנון ייחודי המתיר ירי בחיית בר, תוך הבחנה בין שני סוגים מרכזיים של אישורים. האחד הוא מנגנון של רישיון ירי אשר במסגרתו רשאי בעל הרישיון לירות בחיות בר שהוכרזו "ציד" ללא אישור פרטני, וללא צורך בהוכחת קיומה של מטרה מסוימת, וזאת בכפוף למגבלות שונות שנקבעו בחוק ובתקנות מכוחו. בצד מנגנון זה מעניק סעיף 3 לחוק סמכות לתת היתרי צידה פרטניים או כלליים, בהתקיים אחת מהמטרות המפורטות באותו סעיף, ובכפוף לאמצעים ולתנאים לצידת חיית בר מוגנת, בין היתר באמצעות ירי.

סעיף 4 לחוק כפי שנחקק בחוק המקורי בשנת 1955 ותוקן בשנת 1990 נועד לקבוע מקומות אסורים לירי מכוח רישיון ציד. בנוסח המקורי של סעיף 3 לחוק נכתב במפורש כי סמכות השר לתת היתר צידה היא "על אף האמור בחוק זה". במסגרת התיקון בשנת 1990 לא נכלל ביטוי זה בחוק, באופן שיוצר סתירה לכאורה בין הוראות החוק השונות. מחד, קריאה פשוטה של סעיף 4 לחוק מגלה שסעיף קטן (א) אוסר באופן גורף על כל ציד בתחום יישוב ועד 500 מ' ממנו, ואילו סעיף קטן (ב) אוסר על ציד באמצעות ירי שעלול לפגוע בחשמל ותקשורת.

עם זאת, פרשנות לפיה המנהל אינו רשאי לתת היתר צידה במקומות יישוב לפי סעיף 4 עומדת בסתירה של ממש למטרה של הגנה על הציבור הקבועה בסעיף 3 לחוק. המטרה של "מניעת סכנה לאדם או לחי ומניעת מחלות מידבקות בהם" מחייבת מתן היתרים דווקא במקומות יישוב בהם קיימת הסכנה, בשל הקרבה והסמיכות של חיות הבר לבני האדם. סכנה זו אינה קיימת בהכרח מחוץ למקומות היישוב ולא ניתן למנוע אותה באמצעות היתר צידה לירי מחוץ ליישוב ולמעטפת שסביבו.

לאור זאת, מן הראוי לתקן את נוסח סעיף 4 לחוק העיקרי ולהבהירו, כך שיחול במקרים שבהם הציד נעשה על פי רישיון ציד, שאינו כפוף לאישור ספציפי ולתנאים המגבילים את הסיכונים בביצוע ירי בשטח בנוי. עוד מוצע לקבוע הוראת שמירת דינים ספציפית אשר מבהירה כי הוראות הסעיף מוסיפות ואינן גורעות מהוראות חוק רישוי כלי ירייה, התש"ט-1949. החוק האמור, המצוי בסמכותו של המשרד לביטחון הפנים, קובע את ההסדרים לרישוי אישי של נשק ושל המחזיקים בו.

 

עיקר 3 – איסור שימוש ברעל וחומרי הדברה

מוצע לאסור שימוש ברעל ובחומרי הדברה בנסיבות שיש בהן חשש לפגיעה בחיית בר שאינה מזיק. הרעלות בשטחים פתוחים מהוות הגורם העיקרי לפגיעה משמעותית באוכלוסיית חיות הבר. ההרעלות פוגעות לא רק בבעל החיים שאכל במישרין מהרעל, אלא מביאות ל"הרעלות שרשרת" של בעלי חיים אשר אכלו מהפגר המורעל ("הרעלות משנה"). תופעה קשה זו גורמת לדילול אוכלוסיות רבות של חיות בר, ולהכחדה של בעלי חיים נדירים ובכלל זה עופות דורסים שהיו בארץ, כמו הפרס והעזנייה ולדלדול של אוכלוסיית הנשרים בצפון, עד כדי סכנה להכחדתם. מקורן של חלק ניכר מההרעלות בפעילות בלתי-חוקית, כגון הרעלות בזדון של חיות בר הגורמות נזק לחקלאות (כדוגמת חזירי בר, תנים וזאבים) או הרעלות הנעשות תוך שימוש רשלני בחומרי הדברה. התופעה מסוכנת לבעלי החיים ועלולה לסכן גם בני אדם העלולים לבוא במגע עם הרעל.

כדי למגר תופעה קשה זו מוצע לקבוע, בסעיף 5א המוצע, איסור על פיזור רעל או חומרי הדברה, או על כל שימוש אחר בנסיבות שיש בהן חשש לפגיעה בחיית בר שאינה מזיק. לעניין זה מוצע להגדיר "פגיעה בחיית בר" באופן רחב כ"פגיעה בחייה, בשלומה, בחירותה או בבית הגידול של חיית בר, או סיכון התפתחותה או התפתחותן הטבעית של ביציה או של כל תולדה אחרת שלה".

יחד עם זאת מוצע לקבוע כי במקרה שבו פיזור הרעל או שימוש בו כאמור, נעשה בהתאם להיתר מאת המנהל או לפי הוראות דין אחר, לא ייחשב הדבר לעבירה. כך למשל, שימוש בתכשירי הדברה חקלאיים או תברואיים על פי ההנחיות המפורטות על גבי תוויות התכשירים, שהינן מחייבות לפי הוראות החוק להגנת הצומח, התשט"ז-1956 או חוק החומרים המסוכנים, התשנ"ג-1993, לא יהווה הפרה של הוראות האיסור המוצע.

עוד מוצע לקבוע חזקה בדבר אחריותו של מחזיק במקרקעין, שבהם פוזרו רעל או חומרי הדברה, או שנעשה בהם שימוש אחר בנסיבות שעלולות לפגוע בחיית בר בניגוד להוראות סעיף קטן (א). לפי החזקה המוצעת, אם נמצאו רעל או חומרי הדברה מפוזרים במקרקעין שבחזקתו של אדם, יראו את אותו אדם כמי שביצע בפועל את הפיזור או השימוש האמורים, אלא אם כן יוכיח שלא הוא עשה כן. חזקה זו נקבעת על רקע הניסיון המצטבר, שלפיו מחזיקים במקרקעין הם, על פי רוב, מזמיני עבודת הפיזור או השימוש ברעל ובחומרי הדברה. מוצע לקבוע כי החזקה האמורה תחול גם על רשות מקומית לגבי שטח שבו היא מבצעת פעולות הדברה.

יצוין כי התיקון המוצע נכלל גם במסגרת הצעת תיקון רחב יותר של החוק להגנת חיית הבר בשנת 2011, אשר עברה קריאה ראשונה אך לא השלימה את הליכי החקיקה.

 

עיקר 4 – תיקון סעיף 5 לחוק

מוצע לתקן את סעיף 5 לחוק אשר מונה 6 סוגים של שיטות אסורות לביצוע ציד של חיית בר שהוכרזה ציד מכוח סעיף 1 לחוק. מוצע להרחיב את הוראת סעיף זה באופן שהאיסור על השימוש בשיטות אלה יחול גם לגבי ציד של חיית בר מוגנת בהיתר צידה. בצד זאת, על מנת לאפשר השגת המטרות המנויות בסעיף 3 לחוק לעניין מתן היתר צידה, מוצע כי תינתן למנהל, או לעובד בכיר של הרשות שהוא הסמיך, לתת היתר מנומק לשימוש באחת משלוש השיטות האסורות, אשר לגביהן נמצא ברבות השנים שהן נחוצות לצורך השגת אותן מטרות.

מדובר בשיטות המנויות בפסקאות (1), (4) ו- (6) שהן סינוור באורות, רדיפה בכלי רכב ממונע ושימוש במלכודות. ככלל, ראוי שהשימוש בשיטות אלה יהיה אסור, הן מן הטעם שהן נותנות יתרון בלתי הוגן לצייד על פני חיית הבר – שיקול שנכון במיוחד לגבי ציד על פי רישיון ציד – והן משום שהן עלולות להביא לסבל מוגבר לחיית הבר. לפיכך מוצע כי השימוש בשיטות אלה יהיה מותנה בהיתר מנומק שיינתן.

 

עיקר 5 – סמכויות פקחים

מוצע לתקן את סעיפים 10 ו- 11 לחוק העיקרי שעניינם מינוי פקחי הרשות וסמכויותיהם. כיום קובע סעיף 10 לחוק כי השר יקבע את תפקידיהם של פקחי הרשות (בהתאם להחלטת הממשלה הועברה הסמכות למנהל הרשות), וסעיף 11 לחוק קובע סמכויות אכיפה לפקחים. מוצע, בהתאם למקובל בחקיקה בשנים האחרונות, לעגן בחוק את סמכויות הפיקוח שיהיו נתונות לפקחי הרשות בסעיף 10 לחוק, אשר כוללות דרישת הזדהות, דרישת מידע ומסמכים, עריכת דגימות ומדידות וסמכות כניסה.

עוד מוצע להבהיר כי פקח שמונה לפי הוראות סעיף 10 לחוק יהיה רשאי לבצע צידה של חיית בר כחלק מתפקידיו ולשם השגת המטרות המנויות בסעיף 3 לחוק. כיום מבוצעות פעולות אלה על ידי הפקחים מכוח היתר שניתן על ידי מנהל הרשות, ואולם מדובר בסמכות שנכון יהיה להסדירה בחוק. עוד מוצע להבהיר כי פעולות כאמור יבוצעו על ידי הפקחים בהתאם לכללים שהורה עליהם מנהל הרשות.

עוד מוצע להוסיף לסמכות האכיפה גם סמכות לבצע חיפוש ללא צו שופט במקרה שקיים חשד סביר לביצוע עבירות מסוימות, בהתאמה לסמכות הנתונה לפקחי הרשות לפי סעיף 59 לחוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, תשנ"ח-1998 (להלן – חוק גנים ושמורות). למען האחידות והעקביות, מוצע בסעיף 15 לחוק המוצע לתקן את סעיף 59 האמור, ולעגן בו מפורשות את סמכות הכניסה לחצרים.

 

עיקר 6 – חילוט

על מנת למגר את התופעה הרווחת של השימוש בכלי רכב לטובת ציד של חיות הבר המוגנות, מוצע כי יתאפשר חילוטו של כלי הרכב המשמש את מבצע העבירה במסגרת פעילות הציד הבלתי חוקית, לרבות אם אינם בבעלותו. בנוסף, מוצע כי מנהל רשות הטבע והגנים או מי שהסמיכו לכך, יהיה רשאי לצוות על חילוט תפוס לאוצר המדינה במקום בו עברו שישה חודשים מיום תפיסת החפץ, כאשר לא נתבע אדם לדין ולא הוכחה בעלותו של אדם על התפוס. זאת חלף סמכות שר החקלאות לעשות כן.

 

עיקר 7 – עונשין

מוצע לתקן את סעיף 14 לחוק העיקרי, הקובע את העבירות לפי החוק, באופן שיכלול את האיסורים החדשים על הרעלת חיות בר. במסגרת זו, מוצע גם להחמיר את הענישה על העבירות לפי החוק. מוצע לקבוע שלוש מידרגים של חומרה, כפי שיפורט להלן בדברי ההסבר, וכן מוצע לקבוע ענישה מחמירה בגין ביצוע עבירה בנסיבות מחמירות.

 

עיקר 8 – תיקון סעיף 16 לחוק

בשנים האחרונות התברר כי קיים קושי בטיפול במזיקים לפי החוק להגנת חיית הבר, בהעדר הסדר ייעודי לירי במזיקים אלה. בעוד החוק מאפשר ירי ברישיון ציד בחיות הבר שהוגדרו ציד, וכן ירי בהיתר צידה בחיות בר מוגנות, אין הסדר ייעודי לחיות בר שהוכרזו מזיק מכוח החוק. אין חולק כי בגדרי סמכות השר לפי החוק נתונה לו גם הסמכות לקבוע בתקנות הסדרים לירי גם בחיות בר שהן מזיקים, ואולם למען הסר ספק, מוצע להבהיר את קיומה של הסמכות גם באמצעות תיקון סעיף 16(4) לחוק.

 

עיקר 9 – תיקון עקיף של חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, התשנ"ח-1988

בהמשך לתיקון המוצע של סעיף 10 לחוק, מוצע לתקן את סעיף 59 לחוק חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, התשנ"ח-1988, אשר קובע את סמכויות הפקחים של הרשות לעניין אותו חוק. בסעיף 59 הקיים לא ניתנה לפקחים סמכות פיקוח נחוצה ובסיסית שהיא סמכות כניסה לחצרים לשם פיקוח על הוראות החוק. מוצע לתקן את הסעיף ולהוסיף את הסמכות האמורה. כמקובל, סמכות זו לא תחול במקום המשמש למגורים, אלא על פי צו של בית משפט.

 

ג. השפעת החוק המוצע על קבוצות אוכלוסייה מסוימות

אין

 

ד. השפעת תזכיר החוק המוצע על התקציב ועל התקן המנהלי של המשרד היוזם, משרדים אחרים ורשויות אחרות.

אין

 

ה. להלן נוסח תזכיר החוק המוצע ודברי הסבר

תזכיר חוק מטעם המשרד להגנת הסביבה:

תזכיר חוק להגנת חיית הבר (תיקון מס' __), התשפ"א-2020  

 

דברי הסבר

 

סעיף 1     

מוצע לתקן את סעיף 1 לחוק להגנת חיית הבר, התשט"ו-1955 (להלן  - החוק) ולהוסיף בו את המונח "השר"  - הוא השר להגנת הסביבה. נוסח החוק כיום אינו משקף את העברת הסמכויות לפי החוק משר החקלאות ופיתוח הכפר לשר להגנת הסביבה, לפי החלטת הממשלה בדבר העברת הסמכויות (החלטה מס' 6318 מחודש נובמבר 1995, שפורסמה בי"פ התשמ"ג, עמ' 2855).

כמו כן, מוצע לתקן את ההגדרות "מזיק" ו-"ציד" באופן שיבהיר כי ההכרזה עליהן תיעשה בידי השר, ולא בידי שר החקלאות. בנוסף, מוצע להגדיר את המונח "פקח" תוך הפנייה לסעיף 10 לחוק.

סעיף 2

מוצע לתקן את סעיף 3 לחוק, אשר נוסחו אינו משקף את העברת סמכויות הביצוע העיקריות שנעשתה כבר בשנת 1983, מהשר לרשות הטבע והגנים הלאומיים (להלן – הרשות), שהוקמה מכוח חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, התשנ"ח-1998 (להלן – חוק גנים לאומיים). העברת הסמכויות נותרה בעינה גם לפי החלטת הממשלה הנזכרת בדברי ההסבר לסעיף 1 לעיל. עוד מוצע להבהיר כי מנהל הרשות רשאי להסמיך עובדים בכירים של הרשות לצורך ביצוע הסמכות האמורה בסעיף 3, קרי, מתן רישיונות ציד והיתרי צידה.

סעיף 3     

סעיף 4(א) לחוק כפי שנחקק בחוק המקורי בשנת 1955 ותוקן בשנת 1990 נועד לקבוע מקומות אסורים לירי מכוח רישיון ציד. בנוסח המקורי של סעיף 3 לחוק נכתב במפורש כי סמכות השר לתת היתר צידה היא "על אף האמור בחוק זה". במסגרת התיקון בשנת 1990 לא נכלל ביטוי זה בחוק, באופן שיוצר סתירה לכאורה בין הוראות החוק השונות. מחד, קריאה פשוטה של סעיף 4 לחוק מגלה שסעיף קטן (א) אוסר באופן גורף על כל ציד בתחום יישוב ועד 500 מ' ממנו, ואילו סעיף קטן (ב) אוסר על ציד באמצעות ירי שעלול לפגוע בחשמל ותקשורת.

עם זאת, פרשנות לפיה המנהל אינו רשאי לתת היתר צידה במקומות יישוב לפי סעיף 4 עומדת בסתירה של ממש למטרה של הגנה על הציבור הקבועה בסעיף 3 לחוק. המטרה של "מניעת סכנה לאדם או לחי ומניעת מחלות מידבקות בהם" מחייבת מתן היתרים דווקא במקומות יישוב בהם קיימת הסכנה, בשל הקרבה והסמיכות של חיות הבר לבני האדם. סכנה זו אינה קיימת בהכרח מחוץ למקומות היישוב ולא ניתן למנוע אותה באמצעות היתר צידה לירי מחוץ ליישוב ולמעטפת שסביבו. לאור זאת, מוצע לתקן את נוסח סעיף 4 לחוק העיקרי ולהבהירו, כך שיחול במקרים שבהם הציד נעשה על פי רישיון ציד, שאינו כפוף לאישור ספציפי ולתנאים המגבילים את הסיכונים בביצוע ירי בשטח בנוי.

סעיף 4(ב) לחוק קובע כי "לא יצוד אדם בירייה העשויה לפגוע בחוטי רשת חשמל, טלפון וטלגרף". מוצע להרחיב ולעדכן את האיסור האמור, כך שיאסור ציד באמצעות כלי נשק במקום שבו קיים חשש לפגיעה במתקנים או בתשתית, ובכלל זה תשתיות חשמל, טלפון, מים או גז.

מאחר שסעיף 4 לחוק, בנוסחו המוצע, עוסק, בין השאר, בציד באמצעות כלי נשק, המהווה כלי ירייה לפי חוק כלי הירייה, התש"ט-1949 (להלן - חוק כלי הירייה), מוצע לקבוע, בסעיף קטן (ג) המוצע, כי אין בהוראות הסעיף כדי לגרוע מהוראות חוק כלי הירייה. מטרת הוראה זו להבטיח כי ציד בכלי ירייה הנעשה לפי אישור המנהל יהיה כפוף גם להוראות ולתנאים שניתנו ברישיון לפי הוראות חוק כלי הירייה, וכן לסמכויות הפיקוח הנתונות לרשויות הפועלות לפי אותו חוק.

סעיף 4     

סעיף 5 לחוק מונה את השיטות והאמצעים האסורים לצורך ציד של חיית בר שהוכרזה ציד מכוח סעיף 1 לחוק. סעיף 5 לחוק מונה 6 סוגים של שיטות אסורות לביצוע ציד. מוצע להרחיב את הוראת סעיף זה באופן שהאיסור על השימוש בשיטות אלה יחול גם לגבי ציד של חיית בר מוגנת בהיתר צידה. בצד זאת, על מנת לאפשר השגת המטרות המנויות בסעיף 3 לחוק לעניין מתן היתר צידה, מוצע כי תינתן למנהל, או לעובד בכיר של הרשות שהוא הסמיך, לתת היתר מנומק לשימוש באחת משלוש השיטות האסורות, אשר לגביהן נמצא ברבות השנים שהן נחוצות לצורך השגת אותן מטרות.

מדובר בשיטות המנויות בפסקאות (1), (4) ו- (6) שהן סינוור באורות, רדיפה בכלי רכב ממונע ושימוש במלכודות. ככלל, ראוי שהשימוש בשיטות אלה יהיה אסור, הן מן הטעם שהן נותנות יתרון בלתי הוגן לצייד על פני חיית הבר – שיקול שנכון במיוחד לגבי ציד על פי רישיון ציד – והן משום שהן עלולות להביא לסבל מוגבר לחיית הבר. לפיכך מוצע כי השימוש בשיטות אלה יהיה מותנה בהיתר מנומק שיינתן.

בנוסף, מוצע לתקן את סעיף 5 לחוק, כך שיבהיר את העברת סמכות שר החקלאות לשר להגנת הסביבה (ר' בדברי ההסבר לסעיף 1 לעיל), זאת באמצעות תיקון פסקה (7) כך שיובהר כי קביעה בתקנות של שיטות ואמצעים אחרים תיעשה בידי השר להגנת הסביבה.

סעיף 5

מוצע לאסור שימוש ברעל ובחומרי הדברה בנסיבות שיש בהן חשש לפגיעה בחיית בר שאינה מזיק. הרעלות בשטחים פתוחים מהוות הגורם העיקרי לפגיעה משמעותית באוכלוסיית חיות הבר. ההרעלות פוגעות לא רק בבעל החיים שאכל במישרין מהרעל, אלא מביאות ל"הרעלות שרשרת" של בעלי חיים אשר אכלו מהפגר המורעל ("הרעלות משנה"). תופעה קשה זו גורמת לדילול אוכלוסיות רבות של חיות בר, ולהכחדה של בעלי חיים נדירים ובכלל זה עופות דורסים שהיו בארץ, כמו הפרס והעזנייה ולדלדול של אוכלוסיית הנשרים בצפון, עד כדי סכנה להכחדתם. מקורן של חלק ניכר מההרעלות בפעילות בלתי-חוקית, כגון: הרעלות בזדון של חיות בר הגורמות נזק לחקלאות (כדוגמת חזירי בר, תנים וזאבים), או הרעלות הנעשות תוך שימוש רשלני בחומרי הרעל. התופעה מסוכנת לבעלי החיים ועלולה לסכן גם בני אדם העלולים לבוא במגע עם הרעל.

כדי למגר תופעה קשה זו מוצע לקבוע, בסעיף 5א המוצע, איסור על פיזור רעל או חומרי הדברה, או על כל שימוש אחר בנסיבות שיש בהן חשש לפגיעה בחיית בר שאינה מזיק. לעניין זה מוצע להגדיר "פגיעה בחיית בר" באופן רחב כ"פגיעה בחייה, בשלומה, בחירותה או בבית הגידול של חיית בר, או סיכון התפתחותה או התפתחותן הטבעית של ביציה או של כל תולדה אחרת שלה".

יחד עם זאת מוצע לקבוע כי במקרה שבו פיזור הרעל או שימוש בו כאמור, נעשה בהתאם להיתר מאת המנהל או לפי הוראות דין אחר, לא ייחשב הדבר לעבירה. כך למשל, שימוש בתכשירי הדברה חקלאיים או תברואיים על פי ההנחיות המפורטות על גבי תוויות התכשירים, שהינן מחייבות לפי הוראות החוק להגנת הצומח, התשט"ז-1956 או חוק החומרים המסוכנים, התשנ"ג-1993, לא יהווה הפרה של הוראות האיסור המוצע.

עוד מוצע לקבוע חזקה בדבר אחריותו של מחזיק במקרקעין, שבהם פוזרו רעל או חומרי הדברה, או שנעשה בהם שימוש אחר בנסיבות שעלולות לפגוע בחיית בר בניגוד להוראות סעיף קטן (א). לפי החזקה המוצעת, אם נמצאו רעל או חומרי הדברה מפוזרים במקרקעין שבחזקתו של אדם, יראו את אותו אדם כמי שביצע בפועל את הפיזור או השימוש האמורים, אלא אם כן יוכיח שלא הוא עשה כן. חזקה זו נקבעת על רקע הניסיון המצטבר, שלפיו מחזיקים במקרקעין הם, על פי רוב, מזמיני עבודת הפיזור או השימוש ברעל ובחומרי הדברה. מוצע לקבוע כי החזקה האמורה תחול גם על רשות מקומית לגבי שטח שבו היא מבצעת פעולות הדברה.

סעיף 6     

בסעיף 7 לחוק, המסמיך רשות מקומית, באישור השר, לאסור או להגביל בחוקי עזר צידת ציד, מוצע לעגן את העברת הסמכויות משר החקלאות ופיתוח הכפר לשר להגנת הסביבה, כאמור לעיל בדברי ההסבר לסעיף 1.

סעיף 7     

בסעיף 9 לחוק, שעניינו מתן רישיונות או היתרים בידי השר, מוצע לעגן את העברת הסמכויות משר החקלאות ופיתוח הכפר למנהל הרשות, כאמור לעיל בדברי ההסבר לסעיף 2, וכן להבהיר כי מנהל הרשות רשאי להסמיך עובד בכיר של הרשות לצורך ביצוע הסמכות.

סעיף 8     

סעיף 10 לחוק קובע כיום כי "שר החקלאות רשאי למנות פקחים לצורך חוק זה ולקבוע את תפקידיהם". מוצע לעדכן את הסעיף האמור, ולקבוע בו כי המנהל ימנה את הפקחים מבין עובדי הרשות, תוך פירוט סמכויות הפיקוח שיוקנו לפקחים, ובכלל זה: דרישת מידע ומסמכים, עריכת מדידות ונטילת דגימות וכניסה למקום, לרבות כלי תחבורה כשהוא נייח, ובלבד שכניסה למקום מגורים תיעשה על פי צו של בית משפט. עוד מוצע לפי סעיף קטן (ב) כי המינוי יהיה כפוף להודעת משטרת ישראל כי היא אינה מתנגדת למינוי.

בנוסף, מוצע להבהיר כי פקח שמונה לפי הוראות סעיף 10 לחוק יהיה רשאי לבצע צידה של חיית בר כחלק מתפקידיו ולשם השגת המטרות המנויות בסעיף 3 לחוק. כיום מבוצעות פעולות אלה על ידי הפקחים מכוח היתר שניתן על ידי מנהל הרשות, ואולם מדובר בסמכות שנכון יהיה להסדירה בחוק. עוד מוצע להבהיר כי פעולות כאמור יבוצעו על ידי הפקחים בהתאם לכללים שהורה עליהם מנהל הרשות

סעיף 9     

סעיף 11 לחוק קובע כי הסמכויות לתפיסת חפצים המסורות לשוטר לפי פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) (נוסח חדש) התשכ"ט-1969 (להלן - פקודת מעצר וחיפוש) יהיו נתונות גם לפקח שמונה לפי החוק לגבי עבירות על החוק או התקנות מכוחו.

מרגע גילוי מקרה של הרעלה נדרשת פעולה מיידית של איתור המרעילים והרעל, ועל כן מוצע לחזק את אמצעי האכיפה האמורים בסעיף האמור, ולהוסיף בו את סעיף קטן (א1) המוצע שלפיו תהיה לפקח סמכות חיפוש ללא צו שופט, על גופו של אדם, בכליו, בכלי רכב, בכלי שיט, בכלי טיס ובמקום אחר שאינו משמש למגורים, אם יש לו חשד סביר שאדם עבר לפניו או זה מקרוב עבירה של ציד ללא רישיון או היתר, עבירה של שימוש ברעל ובחומרי הדברה או עבירה של החזקת חיית בר מוגנת ללא היתר או בניגוד לתנאיו, בניגוד להוראות לפי חוק זה.

סעיף קטן (ב) של הסעיף האמור מחיל על תפיסת חפצים בידי פקח את הוראות סעיפים 33 עד 42 לפקודת מעצר וחיפוש. סעיפים 33 עד 38 לפקודה האמורה עניינם בסמכות התפיסה, ואילו סעיפים 39 עד 42 לפקודה עניינם בסמכות החילוט.

מכיוון שההסדרים הנוגעים לחילוט ובכלל זה ההפניה להוראות שבפקודת מעצר וחיפוש הנוגעות לחילוט (סעיפים 39 עד 42 לפקודה) מוסדרים בסעיף 12 לחוק, כנוסחו המוצע בסעיף 10 לחוק המוצע, מוצע להפנות בסעיף 11 לחוק רק לסעיפי הפקודה הנוגעים לסמכות התפיסה.

סעיף 10   

מוצע להחליף את סעיף 12 לחוק, שעניינו חילוט. הסעיף בנוסחו כיום קובע כדלהלן:

                        "חילוט דבר שנעברה בו עבירה

                        12.(א)  כלי ציד או אמצעי ציד אחר, פרט לכלי רכב ממונע, ששימשו למעשה עבירה על חוק זה או על תקנה לפיו, וכן חיית-בר שניצודה בעבירה כזאת, רשאי בית המשפט הדן בעבירה לצוות על חילוטם לאוצר המדינה; אולם לא יצווה בית המשפט על חילוט כלי ציד או אמצעי אחר כאמור אם נוכח שבעליהם לא היו אשמים באותה עבירה; הוראה זו אינה גורעת מסמכותו של בית המשפט להורות הוראה אחרת בענין זה לפי כל דין אחר.

                            (ב) עברו ששה חדשים מיום שנתפס דבר האמור בסעיף קטן (א) ולא נתבע אדם לדין על העבירה, ולא הוכחה בעלותו של אדם על התפוס, רשאי שר החקלאות לצוות על חילוטו לאוצר המדינה, ואין אחר החילוט ולא כלום.".

הסעיף בנוסחו הקיים מאפשר חילוט של כלי ציד ואמצעי ציד ששימשו לביצוע עבירה לפי החוק, וכן של חיית בר שניצודה שלא כדין, ואולם מחריג מתחולתו כלי רכב ממונע.

נוכח השימוש הגובר בכלי רכב לטובת ציד של חיות הבר המוגנות, מוצע לתקן את סעיף 12 לחוק באופן שיאפשר גם חילוט של כלי רכב ששימש לביצוע העבירה. יובהר, כי ציד מכלי רכב מאפשר פגיעה מוגברת בחיות בר כשהוא מצטרף לאמצעי ציד אחרים. יתרה מזאת, חלק מהעבירות לפי החוק כרוכות בשימוש ברכב, לדוגמא ציד בשיטה של רדיפה בכלי רכב לפי סעיף 5(4) לחוק. לאור זאת, אין הצדקה להבחין בין כלי רכב לבין אמצעים אחרים המשמשים לציד, בכל הנוגע לחילוטם.

בנוסף, הסעיף הקיים קובע הוראות ייחודיות לעניין חילוט, שלא קיים בהן צורך שכן ההוראות זהות בעיקרן לאלו הקבועות בפקודת מעצר וחיפוש. לפיכך מוצע למחוק את ההוראות הייחודיות האמורות ולהפנות בסעיף 12 לחוק להוראות החילוט שבסעיפים 39 עד 42 לפקודת מעצר וחיפוש, בשינויים המחויבים ובשינויים המפורטים בסעיף 11(ב) לחוק. השינויים האמורים יאפשרו כמובן חילוט של חפצים שנתפסו בידי פקח לפי סעיף 11 לחוק, כנוסחו המוצע בסעיף 9 לחוק המוצע. ההפניה לפקודת מעצר וחיפוש תאפשר את עדכון ההסדר ככל שהפקודה האמורה תתוקן בעתיד וכך תובטח אחידות בחקיקה בכל הנוגע להסדרי חילוט אגב ביצוע עבירות.

סעיף 11   

סעיף 14 לחוק קובע את העבירות לפי החוק. מוצע להתאים את הוראות הסעיף האמור להוראות סעיפי החוק, כנוסחם המוצע בתזכיר החוק.

סעיפים קטנים (א) עד (ב1) של סעיף 14 קובעים לאמור:

                 "(א)  העובר עבירה על פי חוק זה או על תקנה שהותקנה לפי סעיף 16 למעט על פי פסקה (2), או העובר על תנאי מתנאי רשיון או היתר שניתן על פי חוק זה, דינו, אם אין הוראה אחרת בחוק זה, מאסר שנה אחת או קנס.

                  (ב)  העובר עבירה לפי הוראות הסעיפים 2, 3 ו-4 דינו – מאסר שנתיים או כפל הקנס האמור בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

                 (ב1) העובר על תקנה שהותקנה לפי סעיף 16(2), דינו – מאסר שנתיים או קנס.".

מוצע להחליף את הוראות הסעיפים הקטנים האמורים בהוראות עדכניות המנוסחות באופן העולה בקנה אחד עם עקרונות החקיקה הפלילית העדכנית. בנוסף מוצע להחמיר את הענישה אשר תוטל על מי שיעבור על מרבית הוראות החוק והתקנות שהותקנו לפיו, כך שניתן יהיה להטיל על מי שהפר את הוראות החוק עונש מאסר הנע בין שנתיים לשלוש שנים, או קנסות הנעים בין 226,000 שקלים חדשים ל-301,200 שקלים חדשים. הצורך בהחמרת הענישה נובע מהתפשטות התופעה של פגיעה בלתי חוקית בחיות הבר, בין בציד, בין בסחר ובין בהחזקה בלתי חוקיים.

מוצע לקבוע 3 מידרגים של עבירות שיפורטו להלן. לגבי העבירות במדרג הנמוך, שהן עבירות שנקבעו בתקנות מכוח סעיף 16(1) ו-(7), מוצע כי עונשן המירבי יהיה ששה חודשי מאסר או קנס כאמור בסעיף 61(א)(1) לחוק העונשין. סעיף 16(1) קובע את הסמכות להתקין תקנות בעניין הגשת דוחות, וסעיף 16(7) קובע את הסמכות להתקין תקנות בעניין פחלוץ. כיום החוק קובע עונש מירבי של שנת מאסר גם לגבי עבירות אלה, לגביהן מדובר בהקלה בענישה המירבית ביחס לדין הקיים.

במדרג השני, מפורטות עבירות לגביהן מוצע כי עונשן המירבי יהיה שנתיים מאסר או הקנס הקבוע בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין. עבירות אלה כוללות ציד במקומות, בשיטות או באמצעים אסורים, וכן עבירה על הוראה שנקבעה בתקנות מכוח סעיפים 16(2) עד (6) לחוק.

במדרג הגבוה, מוצע לקבוע עבירות של ציד ללא היתר או רישיון או בניגוד לתנאיהם, פיזור רעל וחומרי הדברה שלא בהתאם לתנאים שנקבעו בחוק, וכן סחר בחיות בר בניגוד לחוק. לעבירות במדרג הגבוה מוצע כי עונשן המירבי יהיה שלוש שנות מאסר או קנס שהוא פי ארבעה מהקנס הקבוע בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין.

בנוסף, מוצע לקבוע כי בביצוע עבירה במידרג השני והשלישי בנסיבות מחמירות יוחמר הקנס המירבי ויעמוד על כפל הקנס הקבוע באותם סעיפים קטנים.

סעיף 12   

סעיף 15 לחוק בנוסחו כיום מסמיך את שר החקלאות ופיתוח הכפר להעביר סמכויות לפי החוק למנהל הרשות. כאמור לעיל, מרבית סמכויות שר החקלאות ופיתוח הכפר הועברו אל השר להגנת הסביבה, ועל כן מוצע לתקן את הוראות סעיף 15 בהתאם. יובהר כי העברת הסמכויות תעמוד בעינה בהתאם להחלטת הממשלה, ללא צורך בהעברה נוספת.

סעיף 13   

סעיף 16 לחוק עניינו סמכויות ביצוע והתקנת תקנות, ובנוסחו כיום הוא מעניק סמכויות אלה לשר החקלאות ופיתוח הכפר. כאמור לעיל, מרבית סמכויות שר החקלאות ופיתוח הכפר הועברו אל השר להגנת הסביבה. מוצע לתקן את הוראות סעיף 16 לחוק, בהתאם, ולהעניק את סמכויות הביצוע והתקנת התקנות לפי החוק לשר להגנת הסביבה.

עוד מוצע לתקן את פסקה (4) כך שיובהר בה כי השר מוסמך להתקין תקנות לעניין ירי במזיקים.

סעיף 14   

בסעיף 16א לחוק, המסמיך את השר לקבוע אגרות בעד רישיונות והיתרים, שישמשו את הרשות, מוצע לעגן את העברת הסמכויות משר החקלאות ופיתוח הכפר לשר להגנת הסביבה, כאמור לעיל. כמו כן, מוצע לקבוע כי קביעת אגרות כאמור תיעשה באישור שר האוצר. יצוין כי האגרות נגבות לקופתה של הרשות ומשמשות אותה בביצוע תפקידיה, ועל כן אינן טעונות אישור ועדה מוועדות הכנסת.

סעיף 15   

מוצע לערוך תיקון עקיף בחוק חוק גנים ושמורות, בסעיף 59 שעניינו הענקת סמכויות שוטר לפקחים, באופן שיסמיך את פקחי הרשות להיכנס למקום, לרבות לכלי תחבורה כשהוא נייח, ובלבד שלא ייכנסו למקום המשמש למגורים, אלא על פי צו של בית משפט. זאת, בהתאמה למוצע בסעיף 10(א)(4) לחוק, כנוסחו בסעיף 8 לחוק המוצע.

סעיף 16   

מוצע כי יום תחילתו של התיקון לחוק יהיה 30 ימים מפרסומו, על מנת לוודא כי תושלם היערכות הרשות ליישם את התיקון שעניינו חילוט כלי רכב המוצע בסעיף 10.