תזכיר חוק

 

א. שם החוק המוצע

חוק העונשין (תיקון מס ... והוראת שעה) (החמרת הענישה בעבירות אלימות נגד קטין או חסר ישע), התש"ף-2020

 

ב. מטרת החוק המוצע, הצורך בו, עיקרי הוראותיו והשפעתו על הדין הקיים

חוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק") מבחין בין מקרי התקיפה השונים על פי חומרת תוצאותיהם וכן על פי זהות הנפגע, נסיבות התקיפה וזהות התוקף. הבחנה זו באה לידי ביטוי בקביעת נסיבות מחמירות לעבירות האלימות וכן במדרג הענישה. התיקון המוצע נועד להחמיר את הענישה בעבירות אלימות המבוצעות נגד קטין או חסר ישע כשעושה העבירה אחראי עליו אך אינו בן משפחתו. ההצעה נועדה לאפשר קביעת מדרג ענישה ותיוג הולמים במקרים בהם מדובר בתקיפה של קטין או חסר ישע, אוכלוסיות הדורשות מהחברה הגנה מוגברת ומתן ביטוי בענישה לחומרת המעשים כלפי אוכלוסיות אלו כאשר המעשים הללו מבוצעים בידי מי שתפקידו לטפל ולהגן על האוכלוסיות האמורות.

 

ואלה עיקרי התיקונים המוצעים:

1.  קביעת נסיבה מחמירה לתקיפת קטין או חסר ישע בידי אחראי שאינו בן משפחתו: מוצע לקבוע נסיבה מחמירה לעבירת התקיפה לפי סעיף 379 לחוק במקרים בהם התוקף הוא אחראי על הקטין, כהגדרתו בסעיף 368א אך אינו בן משפחתו לפי סעיף 382(ב), כך שהעונש בגינה יבטא את חומרת המעשה, ויעמוד על  ארבע שנות מאסר.

2.  קביעת עונש מזערי בעבירות של תקיפה או התעללות נגד קטין או חסר ישע המבוצעות בידי אחראי עליו שאינו בן משפחתו במסגרת טיפולית או חינוכית: בשנים האחרונות נחשפים יותר ויותר מקרים בהם בוצעו עבירות אלימות כלפי פעוטות במעונות ובמסגרות טיפוליות וחינוכיות. מוצע לקבוע עונש מזערי של מאסר בפועל על תקיפת קטין או חסר ישע שגרמה לחבלה של ממש או לחבלה חמורה, או על התעללות גופנית או מינית בקטין או בחסר ישע, כשמבצע העבירה הוא אחראי על אותו קטין או חסר ישע במסגרת חינוכית או טיפולית, אולם אינו בן משפחתו. זאת בדומה לעונש המזערי הקבוע בסעיף 368ו – תקיפת זקן. מוצע לקבוע עונש מזערי כאמור לתקופה של חמש שנים במהלכה תיבדק השפעת התיקון המוצע על  הענישה בעבירות אלה.

 

 

ג. להלן נוסח תזכיר החוק המוצע:

 

 

 

תזכיר חוק מטעם משרד המשפטים:

תזכיר חוק העונשין (תיקון מס'... והוראת שעה) (החמרת הענישה בעבירות אלימות נגד קטין או חסר ישע),התש"ף-2020

 

דברי הסבר

כללי

מוצע לתקן את חוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק") ולהחמיר את הענישה בעבירות אלימות נגד קטינים או חסרי ישע בשני אופנים: האחד, מוצע לקבוע נסיבה מחמירה לעבירת התקיפה לפי סעיף 379, כך שהעונש על תקיפת קטין או חסר ישע על ידי אחראי שאינו בן משפחתו של הקטין או חסר הישע יעמוד על ארבע שנות מאסר. השני, לקבוע כהוראת שעה עונש מזערי של מאסר על אחראי על קטין או חסר ישע במסגרת חינוכית או טיפולית, שאינו הורה או בן משפחה אחר של הקטין או חסר הישע, שהורשע בתקיפת קטין או חסר הישע, לפי סעיף 368ב לחוק, או הורשע בהתעללות גופנית או מינית בקטין או בחסר ישע לפי סעיף 368ג לחוק.

בשנים האחרונות נחשפו מקרים קשים של תקיפה והתעללות בקטינים וחסרי ישע במסגרות טיפוליות על ידי הצוות האחראי עליהם ואף על ידי מטפלים בביתם. כחלק מההתמודדות עם התופעה המתוארת וכן כדי לשמור על הפעוטות, חוקקו בשנים האחרונות חוק הפיקוח על מעונות יום לפעוטות, התשע"ט-2018, וכן חוקק חוק התקנת מצלמות לשם הגנה על פעוטות במעונות יום לפעוטות, התשע"ט-2018, אשר מטרתם הסדרת הרישוי והפיקוח על מעונות ושמירה על פעוטות השוהים במעון מפני פגיעה בהם. בחוקים אלה יש כדי לסייע במניעת מקרי תקיפה והתעללות ובחשיפתם. במקביל לחוקים האמורים ומתוך רצון לתת מענה מקיף לתופעה הקשה גם באפיק הפלילי, מוצע להתאים את הענישה בגין תקיפה והתעללות בקטינים ובחסרי ישע כך שיהלמו את חומרת המעשים הקשים באוכלוסיות פגיעות במיוחד וישקפו מדרג ענישה הולם ביחס לעבירות אחרות.

ההסדר החוקי ביחס לפגיעה בקטינים ובחסרי ישע הוא הסדר מיוחד. כך למשל בנוגע לעבירות אלימות או מין שנעברו בקטין או בחסר ישע בידי אחראי או במעון, במוסד או במסגרת חינוכית או טיפולית אחרת קבועה באופן חריג בחוק חובת דיווח שהפרתה מהווה עבירה פלילית (ראו סעיף 368ד לחוק העונשין).

בית המשפט העליון קבע כי יש לנקוט בענישה מחמירה במקרים חמורים של תקיפה והתעללות בקטין או בחסר ישע על ידי מי שהופקד על הטפול והשמירה עליו. כך למשל בעניינה של נאשמת שהפעילה גן ילדים והורשעה בעבירות תקיפה והתעללות בקטינים באותו הגן, קבע השופט לוי: "המערערת נטלה על עצמה תפקיד שספק אם יש אחראי ממנו – לחנך עוללים וילדים שאין רכים מהם בראשית דרכם. זהו תפקיד המחייב את העוסק בו למיומנות, נשמה-יתרה, ובעיקר אהבה וסבלנות שאין להן קץ, כי הרי מדובר בילדים שחלקם אף טרם למדו לבטא את עצמם. למרבה הדאבה, נדמה כי המערערת נעדרת כל אותם כישורים, ובמקום להעניק לפעוטות אכסניה חמה ואוהבת, היא הפכה את חייהם של אחדים מהם לסיוט מתמשך. בנסיבות אלו אין בעונש שהושת על המערערת חומרה כלשהי, אדרבא, יהא עונש זה לנגד עיניהם של כל מי שמבקש לעסוק בחינוך, ובמיוחד בגיל הרך, כדי שמעשים מסוג זה לא יישנו" (ראו ע"פ 5986/08 אהובה כחלון נ' מדינת ישראל).

בעניין אחר בו הורשע מטפל בקשיש סיעודי בתקיפתו, קבעה השופטת ארבל: "חברה נבחנת בדרך שהיא מטפלת בחסרי הישע שבקרבה, זקנים וילדים בפרט. במדינת ישראל קיימת תופעה נרחבת של קשישים, הן במוסדות והן בביתם, אשר נעזרים במטפלים. מעשי תקיפה ואלימות של מטפלים כלפי מטופלים ככלל קשים לגילוי, בשל העדר יכולת פיזית או נפשית של קורבנות העבירה להתלונן על הנעשה בהם בחדרי חדרים. כאשר מגיעים מקרים שכאלה ראוי שיזכו, אם כן, למענה שיפוטי הולם לפיו לא ניתן להשלים עם מעשי אלימות, השפלה וניצול של קשישים אלו בידי מטפליהם. חשוב שבתי המשפט יעבירו מסר ברור, נחרץ וחד משמעי שיש בו התוויה של נורמות התנהגות ראויות והצבת הגדר שמעבר לה אותן התנהגויות הן פסולות ואסורות" (ראו ע"פ 1836/12 קריסנה נריינה נ' מדינת ישראל).

הצעת חוק זו נועדה להמשיך את הקו התקיף נגד עבירות אלימות המבוצעות בידי אחראי על קטין או חסר ישע על מנת לאפשר נקיטת עונשים הולמים על מבצעי העבירה בהתחשב בעקרונות הענישה.

 

סעיף 1 –

העבירה של "תקיפה סתם" קבועה בסעיף 379 לחוק כשלצידה עונש מאסר של שנתיים. עבירה זו היא עבירת התקיפה הבסיסית הנמצאת במדרג הנמוך של עבירות התקיפה, ומבטאת מצבים בהם נעשתה פגיעה בגופו של אדם אך זו לא הותירה בו חבלה. סעיף 382 קובע נסיבות מחמירות, בין היתר לעבירת התקיפה סתם. כך נקבעה בסעיף נסיבה מחמירה כאשר התקיפה נעשית בנוכחות שניים או יותר שחברו יחד לביצוע התקיפה, וכן תקיפה כלפי בן משפחה. העונש בצד העבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 382 הוא כפל העונש בצד עבירת התקיפה המעוגנת בסעיף 379, קרי ארבע שנות מאסר.

 המצב החוקי הקיים אינו הולם את הפגיעה בערך המוגן כאשר התקיפה מבוצעת בידי אחראי על קטין או חסר ישע, אף שאין המדובר בבן משפחה. במספר מקרים בתי משפט פסקו כי לא ניתן להרשיע אחראי על קטין או חסר ישע שאינו בן משפחה, בנסיבה המחמירה לפי סעיף 382(ב)(2) משום שנסיבה זו יוחדה למצבים של אלימות במשפחה, ולא במקרים של תקיפת קטין או חסר ישע בידי אחראי. כך למשל בת"פ (ב"ש) 60001/01 מדינת ישראל נ' סעיד; בת"פ (ב"ש) 3340/02 מדינת ישראל נ' אלקרינאוי; ובת"פ (י-ם) 5203/03 מדינת ישראל נ' צפוני.

 בתי המשפט אמנם נתנו ביטוי לחומרה המיוחדת של פגיעה בקטין או בחסר הישע בידי מי שאמור להגן עליו בקביעת מתחמי הענישה בעבירת התקיפה, אולם מוצע כי החוק יאפשר תיוג מדויק יותר הנותן ביטוי לפגיעה הכפולה בקטין ובחסר ישע כאשר הוא מותקף בידי האחראי עליו. תיקון זה עולה בקנה אחד עם קביעת עבירות מיוחדות לתקיפת קטין או חסר ישע בסעיפים 368ב ו-368ג לחוק, וקביעת עונש מוחמר כאשר הפוגע הוא אחראי על קטין או חסר ישע. לאור האמור, מוצע לקבוע נסיבה מחמירה כשמדובר בתקיפה של קטין על ידי אחראי שאינו בן משפחתו כמו, מטפל, גנן או סייע, שתכפיל את העונש המרבי בצד העבירה לארבע שנות מאסר. בכך, ההרשעה בנסיבה המחמירה תבטא את עובדות המעשה תוך מתן משקל הולם ליחסים המיוחדים בין התוקף והנפגע.

 

סעיף 2 –

סעיף 368ב קובע עבירה של תקיפת קטין או חסר ישע. סעיף קטן (א) עניינו תקיפה הגורמת לחבלה של ממש לקטין או חסר ישע אשר העונש בצדה הינו מאסר של חמש שנים; סעיף קטן (ב) עניינו תקיפה הגורמת חבלה חמורה, עבירה שהעונש בצידה מאסר של שבע שנים. אם התוקף היה אחראי על קטין או חסר ישע העונש מוחמר לשבע ותשע שנים, בהתאמה. סעיף 368ג קובע עונש מאסר של שבע שנים בעבירה של התעללות גופנית, מינית או נפשית בקטין או חסר ישע ואם היה העושה אחראי על קטין או חסר ישע – תשע שנים. בתיקון מס' 97 לחוק (ס"ח תשס"ח מס' 2135 מיום 27.2.2008 עמ' 217), חוקק סעיף 368ו הקובע עבירה של תקיפת זקן וכולל ענישה מזערית בעבירה זו. מוצע להתאים את ההסדר החוקי ולקבוע עונש מזערי גם בעבירות חמורות כלפי קטין או חסר ישע המבוצעות במסגרת חינוכית או טיפולית בידי אחראי על קטין או חסר ישע, דוגמת מטפל. אוכלוסיות אלה ראויות עקב פגיעותן וחוסר יכולתן לספק את צורכיהן הבסיסיים להגנה מוגברת מצד החברה, על אחת כמה וכמה, כשמדובר בפעוטות בשנים הראשונות לחייהם. פעוטות וחסרי ישע תלויים בטיפולם הטוב של האחראים עליהם, לרוב אין ביכולתם  לבטא את אשר הם חווים ולפיכך קיים קושי בחשיפת המקרים ובהפסקתם, בעוד שהפגיעה עלולה להשפיע נפשית ופיזית לטווח הרחוק.

לאור מאפייני עבירות האלימות כלפי אוכלוסיות אלו, ביניהם ההשלכות הקשות שיכולות להיגרם מהתקיפה על ידי אחראי והקושי בחשיפת העבירות, מוצע לקבוע עונש של מאסר בפועל כעונש מזערי במקרים של תקיפה על ידי אחראי במסגרת חינוכית או טיפולית הגורמת חבלה של ממש וחבלה חמורה, זאת תוך מתן שיקול דעת לבית המשפט בחריגה מהעונש המזערי מטעמים שיירשמו. הצעה זו, מחד גיסא משקפת את חומרת המעשים, ומאידך גיסא משאירה לבית המשפט את האפשרות להפעיל את שיקול דעתו ולחרוג מעונש מאסר בפועל במקרים המתאימים. מוצע כי העונש המזערי לא ייקבע לגבי תקיפה על ידי אחראי שהוא בן משפחה. מקרים אלו הם מקרים מורכבים אשר בהם יש אינטרס מובהק לבחור בענישה שיקומית במקרים המתאימים על מנת להגן על הנפגע ולמנוע פגיעה חוזרת בו בידי בן המשפחה. קביעת עונש מזערי של מאסר בפועל עשויה לחבל באפשרות זו.

יודגש, כי קביעת עונשים מזעריים היא חריג יוצא דופן בחקיקת העונשין. עונשים מזעריים קבועים במספר קטן של עבירות, ביניהן חלק מעבירות המין בסימן ה' לפרק י' לחוק ובעבירה של תקיפת זקן לפי סעיף 368ו כאמור. המודל בדבר הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה שאומץ בשנת 2012, ושהוראותיו קבועות בסימן א'1 לפרק ה'2 לחוק, אינו מבוסס על עונשים מזעריים, ואכן ההוראות היחידות הקיימות בחוק הקובעות עונשים אלה נחקקו לפני שנחקק מודל הבניית הענישה בחוק העונשין. יחד עם זאת, חריגות התופעה, ייחודיותה וממדיה, מצדיקים, בנסיבות חריגות ובאופן יוצא דופן, קביעתם של עונשים מזעריים במקרה זה כהוראת שעה לתקופה של חמש שנים. בתקופת הוראת השעה תיבחן השפעת העונש המזערי על הענישה בעבירות אלו.