תזכיר חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' ...) (שינוי מתכונת האסדרה של מתן שירותי בזק), התש"ף-2020

א. שם החוק המוצע

חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' ...) (שינוי מתכונת האסדרה של מתן שירותי בזק), התש"ף-2020

 

ב. מטרת החוק המוצע, הצורך בו, עיקרי הוראותיו והשפעתו על הדין הקיים

כללי

האסדרה הקיימת

חוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982 (להלן - חוק התקשורת או החוק), מאסדר את תחום התקשורת (שוק "הבזק" ושוק "השידורים") בישראל. כלי האסדרה המרכזי הוא רישיון למתן שירותי בזק ושידורים (טלפוניה, סלולר, תשתית אינטרנט, שידורי טלוויזיה בכבלים, שידורי טלוויזיה באמצעות לוויין וכו').

 

בבסיס האסדרה של מתן שירותי בזק ניצבים אינטרסים ציבוריים שיש להגן עליהם. ראשית, שירותי תקשורת הם שירותים חיוניים שסדירותם, היקפם וטיבם הם בעלי חשיבות מרכזית לציבור ולמשק. שנית, אסדרה נדרשת למניעת היווצרות כוח שוק בתחום התקשורת, ולהתמודדות עמו במקומות שבהם הוא כבר קיים או בלתי נמנע ולעידוד תחרות בת קיימא. שלישית, חלק משירותי הבזק ניתנים תוך שימוש במשאבים הנמצאים במחסור, שהקצאתם וניהול השימוש בהם מחייב אסדרה. רביעית, בשל טבעם של שירותי התקשורת, נדרשת אסדרה בהיבטים של שמירה על בטחון המדינה. חמישית, נדרשת אסדרה בכדי לקדם אינטרסים חברתיים כדוגמת מתן שירות באופן שוויוני ובתפוצה רחבה. לבסוף, שירותי תקשורת ניתנים בדרך כלל מרחוק, באופן מתמשך ותחת פערי מידע, וגם אלה מחייבים אסדרה בכדי להגן על ציבור הצרכנים.

 

חוק התקשורת מושתת על האיסור לעשות כל פעולת בזק ללא קבלת אישור מראש ובכתב של שר התקשורת, ועל אסדרה של "ציווי ושליטה" (command and control) המאופיינת באבחנה בין סוגי רישיונות וסוגי אסדרה על פי שירות הבזק שנותן בעל הרישיון. מתכונת אסדרה זו התאימה לזמנה, והיתה לה חשיבות רבה בשנים שבהן שימשה המדינה כמתכנן מרכזי וכמבצע של העברה מדורגת של שוק התקשורת ממונופולין לתחרות.

שוק התקשורת עבר במרוצת השנים שינויים משמעותיים, הנדסיים וכלכליים. מרשתות מסורתיות שסיפקו שירותים ספציפיים, עבר השוק לרשתות מתקדמות המסוגלות לספק מגוון רחב של שירותים דיגיטאליים בקלות, באמינות ובפשטות יחסית. שינויים מהותיים אלה, כמו גם הניסיון שנצבר בישראל ומחוצה לה, מלמדים כי מתחייב שינוי של אופן האסדרה בתחום התקשורת.

 

עיקרי האסדרה המוצעת

מוצע לשנות את מתכונת האסדרה באופן שיקטין את הנטל הבירוקרטי, ינמיך חסמי כניסה לשוק, ויתאים למקובל בעולם בתחום התקשורת.

לצורך זה תבוטל החובה לקבל מראש רישיון ספציפי (לאדם ולפעולה) כתנאי לביצועה של פעולת בזק, וגם תבוטל האבחנה בין סוגי הרישיונות (כללי, כללי ייחודי ומיוחד) המנויים בחוק.

 

תחת זאת מוצע כי דרך המלך לאסדרת מתן שירותי תקשורת בישראל תהיה באמצעות היתר כללי (general authorization). היתר כללי הוא מסמך פומבי, הקובע מראש תנאים ברורים ומפורטים, החלים באופן זהה על כל נותני השירות. הוא מאפשר לכל גורם המעוניין לתת שירות בזק, לדעת מראש מהם התנאים לפעילותו, ולהתחיל לפעול מבלי לבקש ומבלי לקבל רישיון.

 

בצד זאת, האסדרה תמוקד באמצעות צמצום ההגדרה של "שירות בזק" ו-"מתקן בזק" הכפופים לאסדרה, ובהתאמה צמצום מספר השירותים הנתונים לאסדרה. פועלו המיידי של תיקון כזה הוא צמצום של מספר בעלי הרישיון מלמעלה מ-150 לכ-30.

בהתאם לחוק היום הגדרת "פעולת בזק" ו"שירות בזק" הטעונות רישוי, קשורות בטבורן לשאלה האם מתבצע הפעלה, התקנה, קיום או הקמה של מיתקן בזק למטרת בזק – כלומר, זיהוי מתקן כמתקן בזק גורר אחריו הכפפה לאסדרה. מוצע כי שירותי הבזק יוגדרו מחדש, הן על פי טיבם ואופן הצעתם לציבור, והן על בסיס זיקתם לרשת הבזק שבאמצעותם הם מסופקים לציבור. מוצע איפוא, כי שירות הבזק שאספקתו תהיה כפופה לאסדרה יהיה שירות הניתן לציבור שהוא אחד מאלה: (1) שירות הניתן תוך הפעלת רשת בזק, שהוא בעיקרו: שירות גישה לאינטרנט, שירות העברת נתונים. בנוסף, כיוון שתחום התקשורת מאופיין בדינמיות ובחדשנות טכנולוגית, ועל מנת לאפשר גמישות, מוצע כי השר יהא רשאי לקבוע בתוספת סוגים נוספים של שירות בזק שיינתנו מכוח היתר כללי או רישיון, אם מצא כי הם ניתנים תוך הפעלת רשת תקשורת, וקיים לגביהם אינטרס ציבורי חשוב, הנוגע לביטחון המדינה, שלום הציבור או קידום התחרות. (2) שירות טלפוניה.

פעולות בזק שאין בהן משום מתן שירות לציבור, למעט הנחה של כבל תת-ימי, לא יהיו כפופות, לפי המוצע, לאסדרה לפי החוק. כלומר, החובה לקבל רישיון לצורך ביצוע פעולת בזק  – תבוטל.

 

מי שירצה, אם כן, ליתן שירות בזק, יוכל לעשות כן אם יעמוד בתנאים שקבע השר בהיתר הכללי. המנהל הכללי של משרד התקשורת ינהל מרשם שבו יכללו כל בעלי ההיתר הכללי ושירות הבזק שהם נותנים על-פי ההיתר. תנאי למתן השירותים מכוח ההיתר הכללי הוא דיווח מוקדם והגשת בקשה להירשם במרשם (להלן - הבקשה), עשרה ימי עבודה מראש. ואולם ביצוע הרישום בידי משרד התקשורת לא יהווה תנאי להתחלת מתן השירות האמור בידי מגיש הבקשה ככל שיחלפו עשרה ימי עבודה מאז הגשת הבקשה.

 

ניתן יהיה לבטל את הזכות לפעול מכוח היתר בהתקיים העילות בסעיף 6 לחוק התקשורת בנוסחו המוצע, לרבות טעמים שבביטחון המדינה, טובת הציבור או כי בעל ההיתר הורשע בעבירה שמפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה, אין הוא ראוי להיות בעל היתר.

 

רישיון פרטני יוסיף להיות תנאי למתן שירות בזק, שמתקיים בו אחד מהמאפיינים הבאים: השירות ניתן תוך הפעלת רשת בזק לווינית באמצעות תחנת קרקע בישראל או באמצעות רשת בזק לווינית הרשומה על שם ישראל באיגוד הבזק הבין-לאומי (International Telecommunication Union (ITU)); השירות ניתן תוך הפעלת מערכת רדיו טלפון נייד בשיטה התאית; השירות ניתן תוך הפעלת רשת גישה שלה מספר משתמשים מזערי, כפי שיקבע השר בתקנות; השירות ניתן בידי חברה עירונית או חברה בת עירונית כהגדרתן בחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985, או בידי רשות מקומית. מדובר באותם מקרים בהם יש צורך באסדרה פרטנית כלפי מפעיל מסוים, כגון אסדרה שמטרתה קידום תחרות בהתקיים מפעיל בעל כוח שוק מהותי; או כאשר מדובר בשירות שניתן על בסיס משאב ציבורי במחסור, דוגמת תדרי אלחוט.

 

לצורך שמירה על האינטרס הציבורי, מרכז הכובד של הפיקוח והאכיפה יוסט לאכיפה בדיעבד (ex-post), לבדיקה אם נותן השירות עומד בתנאי ההיתר הכללי. לצורך כך, ספקי השירות יחויבו בהגשת דוחות תקופתיים בנוגע לפעילותם.

 

אין במעבר מאסדרה על דרך רישיון לאסדרה מכוח היתר כללי כדי להפחית מיכולתו של שר התקשורת לקבוע נורמות שיחולו על מי שמבקש לספק שירות בזק בישראל, ביחס לאותם שירותים שנמצאה הצדקה לאסדרתם.

להשלמת התמונה יצויין כי בחוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 31), התשס"ה-2005,[1] עוגנה האפשרות לקבוע היתר כללי למתן שירותי בזק אולם אפשרות זו הותנתה בסייגים שהקשו על יישומה בפועל, ומאז נקבע היתר כללי ביחס לשירות אחד בלבד.

 

ג. השפעת החוק המוצע על קבוצות אוכלוסייה מסוימות

לא רלוונטי

 

ד. השפעת תזכיר החוק המוצע על התקציב ועל התקן המנהלי של המשרד היוזם, משרדים אחרים ורשויות אחרות.

 

ה. להלן נוסח תזכיר החוק המוצע ודברי הסבר

תזכיר חוק מטעם משרד התקשורת:

תזכיר חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס'...) (שינוי מתכונת האסדרה של מתן שירותי בזק), התש"ף-2020

 

דברי הסבר

כללי  

האסדרה הקיימת

חוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982 (להלן - חוק התקשורת או החוק), מאסדר את תחום התקשורת (שוק "הבזק" ושוק "השידורים") בישראל. כלי האסדרה המרכזי הוא רישיון למתן שירותי בזק ושידורים (טלפוניה, סלולר, תשתית אינטרנט, שידורי טלוויזיה בכבלים, שידורי טלוויזיה באמצעות לוויין וכו').

 

בבסיס האסדרה של מתן שירותי בזק ניצבים אינטרסים ציבוריים שיש להגן עליהם. ראשית, שירותי תקשורת הם שירותים חיוניים שסדירותם, היקפם וטיבם הם בעלי חשיבות מרכזית לציבור ולמשק. שנית, אסדרה נדרשת למניעת היווצרות כוח שוק בתחום התקשורת, ולהתמודדות במקומות שבהם הוא כבר קיים או בלתי נמנע ולעידוד תחרות בת קיימא. שלישית, חלק משירותי הבזק ניתנים תוך שימוש במשאבים הנמצאים במחסור, שהקצאתם וניהול השימוש בהם מחייב אסדרה. רביעית, בשל טיבעם של שירותי התקשורת, נדרשת אסדרה בהיבטים של שמירה על בטחון המדינה. חמישית, נדרשת אסדרה בכדי לקדם אינטרסים חברתיים כדוגמת מתן שירות באופן שוויוני ובתפוצה רחבה. לבסוף, שירותי תקשורת ניתנים בדרך כלל מרחוק, באופן מתמשך ותחת פערי מידע, וגם אלה מחייבים אסדרה בכדי להגן על ציבור הצרכנים.

 

שירותי תקשורת ניתנו בעבר בישראל בידי המדינה עצמה, ולאחר מכן הועברו לבזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ (להלן – חברת בזק), לה הוקנה מעמד מונופוליסטי בחוק (סעיף 50 לחוק התקשורת, שמאז בוטל). בהתאמה הושתת חוק התקשורת על האיסור לעשות כל פעולת בזק ללא קבלת אישור מראש ובכתב של שר התקשורת, ועל אסדרה של "ציווי ושליטה" (command and control) המאופיינת באבחנה בין סוגי רישיונות וסוגי אסדרה על פי שירות הבזק שנותן בעל הרישיון. מתכונת אסדרה זו התאימה לזמנה, והיתה לה חשיבות רבה גבשנים שבהן שימשה המדינה כמתכנן מרכזי וכמבצע של העברה מדורגת של שוק התקשורת ממונופולין לתחרות.

 

שוק התקשורת עבר במרוצת השנים שינויים משמעותיים, הנדסיים וכלכליים. מרשתות מסורתיות שסיפקו שירותים ספציפיים, עבר השוק לרשתות מתקדמות המסוגלות לספק מגוון רחב של שירותים דיגיטאליים בקלות, באמינות ובפשטות יחסית. שינויים מהותיים אלה, כמו גם הניסיון שנצבר בישראל ומחוצה לה, מלמדים כי מתחייב שינוי של אופן האסדרה בתחום התקשורת.

 

עיקרי האסדרה המוצעת

מוצע לשנות את מתכונת האסדרה באופן שיקטין את הנטל הבירוקרטי, ינמיך חסמי כניסה לשוק, ויתאים למקובל בעולם בתחום התקשורת.

לצורך זה תבוטל החובה לקבל מראש רישיון ספציפי (לאדם ולפעולה) כתנאי לביצועה של פעולת בזק, וגם תבוטל האבחנה בין סוגי הרישיונות (כללי, כללי ייחודי ומיוחד) המנויים בחוק.

 

תחת זאת מוצע כי דרך המלך לאסדרת מתן שירותי תקשורת בישראל תהיה באמצעות היתר כללי (general authorization). היתר כללי הוא מסמך פומבי, הקובע מראש תנאים ברורים ומפורטים, החלים באופן זהה על כל נותני השירות. הוא מאפשר לכל גורם המעוניין לתת שירות בזק, לדעת מראש מהם התנאים לפעילותו, ולהתחיל לפעול מבלי לבקש ומבלי לקבל רישיון.

 

בצד זאת, האסדרה תמוקד באמצעות צמצום ההגדרה של "שירות בזק" ו-"מתקן בזק" הכפופים לאסדרה, ובהתאמה צמצום מספר השירותים הנתונים לאסדרה. פועלו המיידי של תיקון כזה הוא צמצום של מספר בעלי הרישיון מלמעלה מ-150 לכ-30. בהתאם לחוק היום הגדרת "פעולת בזק" ו"שירות בזק" הטעונות רישוי, קשורות בטבורן לשאלה האם מתבצע הפעלה, התקנה, קיום או הקמה של מיתקן בזק למטרת בזק – כלומר, זיהוי מתקן כמתקן בזק גורר אחריו הכפפה לאסדרה. מוצע כי שירותי הבזק יוגדרו מחדש, הן על פי טיבם ואופן הצעתם לציבור, והן על בסיס זיקתם לרשת הבזק שבאמצעותם הם מסופקים לציבור. מוצע איפוא, כי שירות הבזק שאספקתו תהיה כפופה לאסדרה יהיה שירות הניתן לציבור שהוא אחד מאלה: (1) שירות הניתן תוך הפעלת רשת בזק, שהוא בעיקרו: שירות גישה לאינטרנט, שירות העברת נתונים. בנוסף, כיוון שתחום התקשורת מאופיין בדינמיות ובחדשנות טכנולוגית, ועל מנת לאפשר גמישות, מוצע כי השר יהא רשאי לקבוע בתוספת סוגים נוספים של שירות בזק שיינתנו מכוח היתר כללי או רישיון, אם מצא כי הם ניתנים תוך הפעלת רשת תקשורת, וקיים לגביהם אינטרס ציבורי חשוב, הנוגע לביטחון המדינה, שלום הציבור או קידום התחרות. (2) שירות טלפוניה.

 

פעולות בזק שאין בהן משום מתן שירות לציבור, למעט הנחה של כבל תת-ימי, לא יהיו כפופות, לפי המוצע, לאסדרה לפי החוק. כלומר, החובה לקבל רישיון לצורך ביצוע פעולת בזק  – תבוטל. בהמשך לכך, הגדרת "מיתקן בזק" תהפוך להגדרה בעלת חשיבות משנית. כך, בשונה מהמצב היום שבו הגדרות "פעולת בזק" ו"שירות בזק" מוכתבות מההגדרה של מיתקן בזק, תיגזר ההגדרה של "מיתקן בזק" מתוך ההגדרה של "רשת בזק" שתהפוך להגדרה מרכזית. שינוי זה נגזר מהתפישה שלא כל מיתקן בודד מצדיק הכפפה לאסדרה.

 

מי שירצה, אם כן, ליתן שירות בזק, יוכל לעשות כן אם יעמוד בתנאים שקבע השר בהיתר הכללי. המנהל הכללי של משרד התקשורת ינהל מרשם שבו יכללו כל בעלי ההיתר הכללי ושירות הבזק שהם נותנים על-פי ההיתר. תנאי למתן השירותים מכוח ההיתר הכללי הוא דיווח מוקדם והגשת בקשה להירשם במרשם (להלן - הבקשה), עשרה ימי עבודה מראש. ואולם ביצוע הרישום בידי משרד התקשורת לא יהווה תנאי להתחלת מתן השירות האמור בידי מגיש הבקשה ככל שיחלפו עשרה ימי עבודה מאז הגשת הבקשה.

 

ניתן יהיה לבטל את הזכות לפעול מכוח היתר בהתקיים העילות בסעיף 6 לחוק התקשורת בנוסחו המוצע, לרבות טעמים שבביטחון המדינה, טובת הציבור או כי בעל ההיתר הורשע בעבירה שמפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה, אין הוא ראוי להיות בעל היתר.

רישיון פרטני יוסיף להיות תנאי למתן שירות בזק, שמתקיים בו אחד מהמאפיינים הבאים: השירות ניתן תוך הפעלת רשת בזק לווינית באמצעות תחנת קרקע בישראל או באמצעות רשת בזק לווינית הרשומה על שם ישראל באיגוד הבזק הבין-לאומי (International Telecommunication Union (ITU)); השירות ניתן תוך הפעלת מערכת רדיו טלפון נייד בשיטה התאית; השירות ניתן תוך הפעלת רשת גישה שלה מספר משתמשים מזערי, כפי שיקבע השר בתקנות; השירות ניתן בידי חברה עירונית או חברה בת עירונית כהגדרתן בחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985, או בידי רשות מקומית. מדובר באותם מקרים בהם יש צורך באסדרה פרטנית כלפי מפעיל מסוים, כגון אסדרה שמטרתה קידום תחרות בהתקיים מפעיל בעל כוח שוק מהותי; או כאשר מדובר בשירות שניתן על בסיס משאב ציבורי במחסור, דוגמת תדרי אלחוט.

 

לצורך שמירה על האינטרס הציבורי, מרכז הכובד של הפיקוח והאכיפה יוסט לאכיפה בדיעבד (ex-post), לבדיקה אם נותן השירות עומד בתנאי ההיתר הכללי. לצורך כך, ספקי השירות יחויבו בהגשת דוחות תקופתיים בנוגע לפעילותם.

 

אין במעבר מאסדרה על דרך רישיון לאסדרה מכוח היתר כללי כדי להפחית מיכולתו של שר התקשורת לקבוע נורמות שיחולו על מי שמבקש לספק שירות בזק בישראל, ביחס לאותם שירותים שנמצאה הצדקה לאסדרתם.

 

להשלמת התמונה יצויין כי בחוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 31), התשס"ה-2005,[17] עוגנה האפשרות לקבוע היתר כללי למתן שירותי בזק אולם אפשרות זו הותנתה בסייגים שהקשו על יישומה בפועל, ומאז נקבע היתר כללי ביחס לשירות אחד בלבד.

 

השוואה בינלאומית

השיטה הרגולטורית המוצעת, המבוססת על פעולה מכוח היתר כללי, יושמה באירופה באופן דומה בהתאם לדירקטיבה מחייבת,[18]  והיא בהתאם להתנהלות המיטבית (best practices) של רגולטורים מקבילים בעולם. הדירקטיבה האירופית נקבעה בשנת 2002 והביאה לשינוי תפיסתי בשיטות הרגולטוריות המקובלות באירופה. היא עודכנה בשנת 2018, ובהתאם לנוסחה העדכני יש לשאוף לשימוש בכלי ההיתר הכללי, לצמצם למינימום הנדרש את חובת הרישוי הפרטני, להעניק רשיונות ספציפיים רק במקרה של חלוקת משאבים במחסור.

 

מדינות האיחוד האירופי הטמיעו את עקרונות ההיתר הכללי במדיניות אסדרת שוק התקשורת בארצן. בדיקת מאפייני שוק התקשורת האירופי לאחר הטמעת האסדרה באמצעות היתר כללי מעלה כי השיטה מעודדת צמיחה, השקעות בתחום התקשורת, וקידום הסחר החופשי בין המדינות החברות באיחוד.

 

הצעת החוק שואבת השראה מהרגולציה האירופאית אשר מחייבת שימוש בהיתר כללי, תוך התאמה למציאות הישראלית ולמאפיינים הייחודים של שוק התקשורת המקומי, והיא תאפשר שימוש נרחב בהיתר הכללי כדרך המלך לאסדרת מתן שירותי בזק בישראל.

 

סעיף 1  כאמור בחלק הכללי, מוצע לשנות את מתכונת האסדרה כך שדרך המלך תהיה מתן שירותי בזק בהתאם להיתר כללי שיקבע השר, ואולם במקרים המנויים בהצעה שירותי בזק יינתנו מכוח רישיון. לכן מוצע בהתאמה לתקן את ההגדרות כך שיחולו ביחס למי שפועל מכוח רישיון או מכוח היתר כללי, לפי העניין.

להגדרה "אזור שירות" - המונח אזור שירות מתייחס לאזורים שבהם חלות חובת פרישה וחובת מתן שירות אוניברסלי בהתאם להגדרות "רשת בזק ציבורית" ו"רישיון כללי". בהמשך לשינוי מתכונת האסדרה וביטול ההבחנה בין רישיונות מיוחדים וכלליים מוצע לתקן את ההגדרה "אזור שירות", ולנתק את הזיקה בין אזור השירות לבין הרישיון מסוג כללי.

להגדרה "איגוד הבזק הבין-לאומי (ITU)" – איגוד הבזק הבין-לאומי הוא סוכנות של האו"ם המופקדת על האסדרה והתיאום הבינלאומיים בתחום התקשורת. בפרט, אמון האיגוד על הסדרת התיאום הבין-לאומי של השימוש בתדרים אלקטרומגנטיים ושל השימוש במשאבי חלל באמצעות לוויינים לצרכי תקשורת וזאת מכיוון שמדובר בנושאים שמצויים בנחלת הכלל ונדרשת אסדרה ותיאום של השימוש בהם.

להגדרה "בזק" – מוצעת לתקן את ההגדרה "בזק" כך שייכלל כחלק מהמונח "רשת בזק", כמוצע להלן, על כן הגדרת "בזק" מתייתרת, ומוצע למחקה.

 

נוסח ההגדרה שמוצע למחוק:

""בזק" – שידור, העברה או קליטה של סימנים, אותות, כתב, צורות חזותיות, קולות או מידע, באמצעות תיל, אלחוט, מערכת אופטית או מערכות אלקטרומגנטיות אחרות".

 

להגדרה "בעל רישיון" – בהתאם לאמור בחלק הכללי, מוצע לבטל את ההבחנה בין סוגי הרישיונות, ובהתאמה מוצע לתקן את ההגדרה "בעל רישיון". כמו כן, מוצע לכלול בהגדרה זו גם מי שפועל מכוח היתר כללי כך שכל ההסדרים החלים על בעל רישיון יחולו גם על מי שפועל מכוח היתר כללי, אלא אם כן נקבע אחרת.

להגדרה "היתר כללי" – כאמור בחלק הכללי, בהתאם למוצע, דרך המלך לאסדרת מתן שירותי בזק בישראל תהיה באמצעות היתר כללי. פעולות בזק שאין בהן משום מתן שירות לציבור, למעט הנחה של כבל תת ימי, לא יהיו כפופות, לפי המוצע, לאסדרה מכוח חוק התקשורת שכן ביחס לפעולות שאינן נוגעות למתן שירות לזולת לא מתקיימים הטעמים שהם בבסיס אסדרת שירותי תקשורת כפי שפורטו לעיל.

להגדרה "הפעלה" – בעולם התקשורת המודרני ניתנים שירותים מגוונים על גבי רשתות תקשורת כשירותים הניתנים "מרחוק" ואינם נחשבים לשירותי תקשורת (חלק משירותים אלה מכונים בתפישת האסדרה האירופית – Information Society Services). מוצע למקד את האסדרה לפי חוק זה בשירותים הניתנים תוך הַכְוונה של פעילות הרשת. כלומר, כאשר מי שמשתמש ברשת אינו עושה בה שימוש בלבד בהתאם לתנאים ולמאפיינים שקבע הגורם שמפעיל את הרשת אלא כאשר הוא מכווין בעצמו את פעילותה.

להגדרה "כבל תקשורת תת-ימי" – כבל תקשורת תת-ימי הוא כבל המונח מתחת לפני הים ומחבר נקודה בישראל (המכונה "אתר נחיתה") אל נקודה מחוץ לישראל ועל כן מתקיים בו מימד בינלאומי, וזאת בשונה מכבלים המונחים מתחת לפני הים ומחברים שתי נקודות בתוך ישראל. מספרם של כבלים תת ימיים כאמור הוא קטן, הם חשופים לתקלות ופגיעות חיצוניות וחיוניים לקישור מערכות התקשורת בישראל אל העולם הרחב. לכן הם טעונים אסדרה מיוחדת כמוצע להלן בסעיף 2 להצעת החוק, ולשם כך נדרש עיגון ההגדרה כמוצע.

להגדרה "מיתקן בזק"- הבסיס לאסדרה לפי חוק התקשורת כיום הוא קיומו של מתקן בזק שנועד למטרת בזק. הגדרה זו רחבה וכוללת גם רשתות הכוללות רק ציוד מיתוג וניתוב או רכיבים המיועדים למטרת בזק כדוגמת עמודי אנטנות. כאמור בחלק הכללי מוצע למקד את האסדרה בפעילות של מתן שירותים לציבור, תוך הפעלה של רשת, הכוללת רכיבי תמסורת. ולכן מוצע לתקן בהתאמה את הגדרת מתקן בזק כך שתכלול מיתקן שהוא חלק מרשת בזק.

להגדרה "המנהל" – מוצע להגדיר כי המנהל הוא המנהל הכללי של משרד התקשורת שלו נתונות סמכויות בסעיפים שונים בחוק התקשורת.   

להגדרה "מערכת לווינות עולמית" – מוצע כי על מערכת לווינות עולמיות יוחלו כללי אסדרה יחודיים (בסעיף 5 להצעת החוק), זאת בשל ההיבט הבין-לאומי שבפעילותה והעדר זיקה ייחודית לישראל. מוצע איפוא לזהות מערכת כלוויינית עולמית על בסיס כמה קריטריונים מצטברים. ראשית, מדובר ברשת המפעילה מספר לוויינים המאפשרים שירות ברחבי העולם, אף אם לא בכל נקודה על הגלובוס. שנית, לרשת אין תחנת קרקע קבועה בישראל. תחנה קבועה יוצרת זיקה חזקה יותר לישראל וזאת בשונה מתחנות קרקע ארעיות (כדוגמת ניידות שידור) שמופעלות אד-הוק. שלישית, הרשת אינה מקיימת זיקה לישראל בדרך של שימוש במיקום (לעניין רשת במיקום קבוע-Geostationary) או במסלול (לעניין רשת שאינה במיקום קבוע – Non-Geostationary) הרשום על שם ישראל באיגוד הבזק הבין-לאומי ה-International Telecommunications Union (ITU) שהוא גוף שהקים האו"ם ואחראי בין היתר על רישום פעילות תקשורת בחלל ותיאומה. רישום רשת על שם ישראל ב-ITU יוצר זיקה ומחוייבות בינלאומית לישראל לפעולות שמבצע הלווין המוצב באותה נקודה.

להגדרת "נס"ר (נקודת סיום רשת)" – מוצע לתקן את הגדרת נס"ר כך שתבטא את קו הגבול הפיזי שבו מסתיימת רשת הבזק והאחריות לגבי המתרחש מנקודה זו והלאה אינה באחריות בעל הרישיון. מיקומו של נקודה זו נקבע באופן נורמטיבי ולכן עשוי להשתנות בין רשתות מסוגים שונים ובהתאם לחובות המוטלות על בעלי הרישיון. ההגדרה המוצעת שמה דגש על המשמעות של הנקודה כמקום בו מתאפשרת הגישה, שנקבע באופן נורמטיבי, ולא על מאפייניה הטכניים של הנקודה. הגדרה דומה קבועה בדירקטיבה האירופית.

 

נוסח ההגדרה שמוצע להחליף:

""נס"ר (נקודת סיום רשת)" – מישק שאליו מחוברים מצד אחד רשת בזק ציבורית ומצד שני ציוד קצה, רשת פרטית או רשת בזק ציבורית אחרת, לפי הענין;"

 

להגדרה "ציוד קצה" – ציוד קצה מוגדר כיום, בין היתר, כציוד המתחבר ל"רשת בזק ציבורית". בהמשך לתיקון המוצע לרשת בזק מוצע לתקן בהתאמה את ההגדרה "ציוד קצה".

להגדרות "רישיון כללי", "רישיון כללי ייחודי", "רישיון מיוחד" ו-"רישיון רדיו טלפון נייד ברשת אחרת" – בהתאם לאמור בחלק הכללי, מוצע לבטל את הסיווג בחוק לסוגי רישיונות שונים. מרבית הפעולות והשירותים שמאוסדרים כיום באמצעות רישיונות יאוסדרו לפי המוצע, באמצעות ההיתר הכללי. האבחנה היחידה שמוצע שתתקיים היא בין רישיון לבין היתר הכללי.

להגדרה "רשת בזק" – מוצע להוסיף הגדרה של "רשת בזק" כך שתכלול את רכיבי המערכת ההכרחיים לצורך מתן שירותי בזק. הגדרה זו מבארת מהי הרשת שלגבי הפעלתה ומתן השירותים על גביה תוחל לפי המוצע, מרבית האסדרה מכוח חוק התקשורת. רשת כאמור היא מערכת אלקטרונית להעברת אותות שמשמשת אותה. מדובר ברשת הפרושה בין נקודות במרחב באמצעות כבלים, סיבים אופטיים, אנטנות לשידור באמצעות תדרי רדיו וכיו"ב, שבלעדי רכיבים אלה רשת אינה קיימת. כך למשל, ציוד מיתוג וניתוב כדוגמת שרתים ומחשבים- כשלעצמם – אינם מהווים מערכת אלקטרונית להעברת אותות. עם זאת, אם הרשת כוללת מערכת להעברת האותות, יראו גם בציוד המיתוג, הניתוב, המתקנים הנלוויים והרכיבים הפאסיביים (הרכיבים שאינם מוזנים בחשמל) כחלק מרשת הבזק. הגדרה דומה קבועה בדירקטיבה האירופית.

להגדרה "רשת בזק ציבורית" – הגדרת רשת בזק ציבורית נשענת על הגדרת "רשת בזק" ובהתאם לאמור לעיל, לפיכך אין עוד צורך בתיבה "מערכת של מיתקני בזק" ואין עוד צורך בסיפה המפרטת את החלקים באותה רשת בזק ציבורית, ועל כן מוצע למחקן.

להגדרה "שירות בזק" – מתן שירות בזק הוא הפעולה שמוצע למקד לגביה את האסדרה לפי החוק. כיום ההגדרה רחבה וכוללת כל פעולת בזק המתבצעת למען הזולת. פעולת בזק מוגדרת באופן רחב כ"הפעלת מיתקן בזק, התקנתו, בנייתו או קיומו, הכל למטרת בזק". מוצע להחליף את הגדרת שירות בזק כך שיזוהה על בסיס מספר רכיבים.

ראשית, יהיה זה שירות הניתן לציבור להבדיל משירות שניתן לגורם ספציפי. יראו שירות כניתן לציבור אף אם אינו ניתן לכלל הציבור ואף אם אינו כרוך בפרסום פומבי אלא ניתן כתוצאה ממתן הצעה במכרז, לדוגמה.

שנית, מוצע למקד את השירותים החוסים תחת ההגדרה המוצעת, לשירותים הניתנים תוך הפעלת רשת בזק שהם בעיקרם אחד מהשירותים הבאים: שירות גישה לאינטרנט, שירות העברת נתונים ושירות המנוי בתוספת הראשונה המוצעת לחוק. מוצע לראות בשירות כ"שירות בזק" אם הוא בעיקרו אחד מהשירותים האמורים.

שירותים המנויים בהגדרה הם שירותים שקיימת זיקה בין אספקתם לבין הפעלת רשת בזק. זאת להבדיל משירותים שאין לאספקתם קשר להפעלת הרשת, למשל שירותים הניתנים במתכונת המכונה Over The Top (OTT). כלומר שירותים הניתנים ישירות לצרכן, ללא זיקה לרשת על גביה הם ניתנים, לא יהיו טעונים ברישוי.

כחריג לכך מוצע להוסיף ולראות בשירות הטלפוניה כ"שירות בזק" הגם שחלק משירותי הטלפוניה ניתנים באופן שאינו מקיים זיקה של הפעלה לרשת הבזק על גביה הם ניתנים (ראו בהגדרת שירות טלפוניה המוצעת להלן).

להגדרה "שירות גישה לאינטרנט" – בהתאם להגדרה המוצעת ל"שירות בזק", שירות גישה לאינטרנט הוא אחד משירותי הבזק. שירות זה מאפשר גישה לרשת האינטרנט ולנקודות הקצה שלה, קרי לאתרי האינטרנט וליישומים על גבי רשת האינטרנט, אף אם חלק מנקודות הקצה לא נגישות מסיבות כלשהן (חסימה יזומה או בצו בית משפט, הגבלה גיאוגרפית וכדומה). הגישה לאינטרנט מאפשרת נגישות למידע רב וצריכת שירותים שונים בתהליך של "התלכדות" (convergence). שירות זה הפך בשנים האחרונות לאחד משירותי הבזק העיקרים בו משתמשים רבים ממשקי הבית, בין שהוא נייד ובין שהוא נייח. מוצע, אפוא, לעגן בחוק את ההגדרה של מתן שירות הגישה לאינטרנט. שירות גישה לאינטרנט יכול להינתן באמצעות שירות אחד או באמצעות מספר שירותים נפרדים (ויראו בכל אחד מהם בנפרד "שירות גישה לאינטרנט" בהתאם להגדרה זו). כך, בהתאם לאסדרה הנוכחית של משרד התקשורת לצורך גישה לאינטרנט נדרשים שני שירותים – שירות גישה לאינטרנט (המכונה בישראל "שירות ISP") ושירות תשתית אינטרנט. הגדרה דומה הקבועה בדירקטיבה האירופית.

להגדרה "שירות העברת נתונים" –בהתאם להגדרה המוצעת ל"שירות בזק", שירות העברת נתונים הוא אחד משירותי בזק.ההגדרה המוצעת מאחדת את ההגדרות של "שירות תמסורת" ו"שירות תקשורת נתונים" הניתנים כיום בהתאם לתקנות התקשורת (בזק ושידורים) (הליכים ותנאים לקבלת רישיון כללי למתן שירותי בזק פנים-ארציים נייחים), התש"ס-2000. מדובר בשירותים של העברת מידע בין מערכות ממוחשבות ושל העברת מידע בין מתקני בזק של בעל רישיון, שחלקם אינם באים בגדרו של "מחשב" כמשמעותו בחוק המחשבים, התשנ"ה-1995.

להגדרה "שירות טלפוניה" – ככלל, שיחות קוליות ניתנות כיום באמצעות שיחות טלפון "מסורתיות" שעושים שימוש במספרי טלפון המוקצים על-פי תוכנית המספור (כאמור בסעיף 5א לחוק התקשורת), או באמצעות יישומונים ותוכנות שונות (מיעוטם עושה אף הוא שימוש עיקרי או חלופי בתוכנית המספור). מוצע למקד את האסדרה של שירותי הטלפוניה בשיחות קוליות שניתנות באמצעות מספרים בתוכנית המספור. בהמשך לכך גם שירותים כאמור שינתנו ללא זיקה של נותן השירות לרשת בזק אך בהתאם למספרים בתוכנית מספור, יהיו "שירות בזק" הכפוף לאסדרה מכוח החוק. הרציונאל לאבחנה זו נעוץ בכך שמספרי הטלפון הם משאב במחסור שיוסיף להיות מאוסדר גם לאחר התיקון המוצע לחוק ולכן מוצע להותיר את השיחות המתבצעות בדרך הזו כפופות לאסדרה. בהמשך לאמור, מוצעת הגדרה לשירות טלפוניה כך ששירות זה יהיה שירות של שיחות קוליות על בסיס מספרים בתוכנית מספור.

 

סעיף 2 -

בהמשך לאמור בחלק הכללי, וביטול האסדרה של פעולות בזק (למעט בנוגע לכבל תת-ימי) מוצע לתקן את כותרת פרק ב' לחוק התקשורת כך שהפרק יחול על מתן שירותי בזק ולא על ביצוע פעולות בזק.

 

סעיף 3 –

לסעיף קטן (א) המוצע - סעיף קטן 2(א) לחוק התקשורת מבהיר כי למדינה הזכות לבצע פעולות בזק ולתת שירותי בזק. בהתאם לסעיף 42 לפקודת הפרשנות "אין חיקוק בא לגרוע מכל זכות של המדינה, או להטיל עליה חובה, אלא אם נאמר בו במפורש". לפיכך, גם בהיעדר הוראה בחוק, ביצוע פעולות בזק ומתן שירותי בזק אינו כפוף לחובות הקבועות בחוק התקשורת. לפיכך מוצע לבטלו, מבלי שיש בכך לגרוע מההסדר הקבוע בו כיום.

 

נוסח הסעיף שמוצע למחוק:

"(א) למדינה הזכות לבצע פעולות בזק ולתת שירותי בזק."

 

לסעיף קטן (ב) המוצע - מוצע להחליף את סעיף קטן 2(ב) לחוק התקשורת, האוסר על ביצוע פעולות בזק או מתן שירותי בזק ללא רישיון מאת השר או מכוח היתר כללי בסעיף קטן בנוסח שונה. כאמור בחלק הכללי, מוצע למקד את חובת הרישוי בשירותים שדורשים אסדרה על פי מאפייניהם הכלכליים, ההנדסיים, השפעתם על הציבור ועל ביטחון המדינה ובהתאם לתכליות שפורטו בחלק הכללי. כלומר, מוצע לקבוע את האיסור היסודי בחוק התקשורת על עיסוק במתן שירותי בזק והכפפתו להיתר כללי שיקבע השר או לרישיון שיעניק. בניגוד למצב היום, האיסור המוצע לא יחול על מתן שירותי בזק לזולת וזאת מכיוון שפעולות בזק בפני עצמן אינן נתפסות כטעונות אסדרה זולת באמצעות דינים אחרים כדוגמת דיני תכנון ובניה, הגנה על הסביבה וכדומה. שאלת קיומו של מתן שירות על דרך העיסוק תיקבע בהתאם לטיב השירות הניתן. כך למשל האם השירות ניתן בתמורה (כספית או בדרך של איסוף מידע), האם הוא ניתן בידי גורם עסקי, האם הוא מחליף פעילות של גורם עסקי, האם הוא מתבצע באופן קבוע וכרוך בעלות של מעניק השירות וכיו"ב.

לסעיף קטן (ג) המוצע- מוצע להוסיף לסעיף 2 לחוק התקשורת את סעיף קטן (ג), ולקבוע מתכונת אסדרה הדוקה יותר ביחס לאסדרה מכוח היתר כללי, על הפעלה והתקנה של כבל תת-ימי ועל מתן שירותים באמצעותו, כך שפעולות ושירותים כאמור יהיו טעונים רישיון. הטעם לכך הוא אופיו המיוחד של הכבל התת-ימי בחיבור מדינת ישראל לעולם הרחב, ברגישותו ככבל המונח במרחב הימי ובאזורים בינלאומיים. מאפיינים אלה הופכים את הכבל התת-ימי לפגיע יותר וחיוני יותר ביחס להנחת תשתיות אחרות המצדיקים רגולציה מפורטת יותר מראש.

לסעיף (ד) המוצע- מוצע להוסיף לסעיף 2 לחוק את התקשורת את סעיף קטן (ד) ולהקנות לשר סמכות לקבוע בתוספת, באישור ועדת הכללה של הכנסת, שירותים נוספים שייחשבו לשירותי בזק ובכך יהיו כפופים לאסדרה בדרך של היתר או בדרך של רישיון. הגמישות בהוספת שירותים נדרשת לאור השינויים בשוק התקשורת המקשים להגדיר מראש את כלל השירותים הספציפיים שיראו בהם "שירותי בזק". השירותים האמורים יהיו רק שירותים הניתנים תוך הפעלת רשת בזק ושקיים לגביהם אינטרס ציבורי חשוב שמצדיק להכפיף אותם לאסדרה כ"שירות בזק" (האבחנה ביחס לאופן האסדרה של השירותים, האם זו תעשה מכוח היתר כללי או מכוח רישיון, תיקבע בהתאם לאמור בסעיף 2א בנוסחו המוצע בסעיף 4 להצעת החוק). השיקולים הרלוונטיים להוספת שירותים כאמור הם ביטחון המדינה, שלום הציבור או קידום התחרות השירותים הנוספים ייקבעו בתוספת הראשונה לחוק.

 

סעיף 4 –

לסעיף קטן (א) המוצע – מוצע להוסיף את סעיף 2א(א) שעניינו אופן אסדרה של מתן שירותי בזק ולקבוע כי היתר כללי יהיה דרך המלך לאסדרת שירותי בזק לפי חוק התקשורת ולפיכך, ישמש כברירת המחדל האסדרתית. אסדרה באמצעות ההיתר הכללי מבטאת תפיסה שלפיה מתן שירותי בזק אינו בגדר זכות המוענקת למספר גורמים קטן ובכפוף לבחינה פרטנית מראש, אלא פתוח בפני מי שמעוניין לתת שירותים כאמור ובלבד שיעמוד בתנאים מסוימים. במהלך זה יש מעבר מאסדרה מראש (ex-ante) לפיקוח בדיעבד (ex-post) עם כללים ידועים מראש.

לסעיף קטן (ב) המוצע – על אף האמור, מוצע כי מתן שירותים במקרים מסוימים, המנויים בסעיף 2א(ב) המוצע, על דרך עיסוק, יוסיף להיות כפוף לאסדרה באמצעות רישיון וזאת על רקע החשיבות של מתן אותם שירותים לביטחון המדינה ולשלום הציבור, זיקתם למשאב המצוי במחסור ולקידום התחרות המצריכים אסדרה פרטנית והוראות הדוקות המצריכות אסדרה מראש ואלה השירותים:

 (1) שירות הניתן תוך הפעלת רשת לוויינית – מדובר בשירותים הניתנים, בין היתר, תוך שימוש במשאבים ספקטרליים המצויים במחסור והשימוש בהם אף כפוף למחוייבות בין-לאומיות של ישראל בפני איגוד הבזק הבין-לאומי ובפני מדינות אחרות. זיהוי הזיקה של הרשת לישראל הוא באמצעות רישומה הפורמלי על שם ישראל בITU-, ואם תחנות קרקע של הרשת ממוקמות בשטח מדינת ישראל; (2) שרות הניתן תוך הפעלת מערכת רט"ן – מתן שירות רט"ן הוא ממין השירותים שחיוניותם עבור הציבור גוברת עם השנים, הם ניתנים תוך שימוש במשאב ספקטרלי המצוי במחסור ובהתאמה מספר המתחרים מוגבל ולכן פוטנציאל התחרותי מוגבל אף הוא; (3) שירות הניתן תוך הפעלת רשת גישה שלה מספר משתמשים מזערי – שירותים הניתנים למספר משתמשים גדול מאוד, שהוא מעבר לרף שייקבע, משפיעים על חלק גדול בציבור ועשויים להיות חיוניים עבורם. מספר המשתמשים הגדול הוא גם נתון רלוונטי לבחינת רמת התחרות בין נותן השירותים לבין נותני שירותים אחרים ומהווה אינדיקציה לכוח השוק הנתון לאותה חברה. נוכח השונות בשירותי הבזק הניתנים, מוצע להותיר את הגדרת מספר המשתמשים ביחס לכל שירות כאמור לקביעה של שר התקשורת. בקביעת השר ילקחו בחשבון מאפייני הרשתות וההתפתחויות שעשויות להגדיל באופן חד את מספר המשתמשים וחיבורי הקצה לרשת הגישה ושבגינן מוצע להותיר את הקביעה הספציפית לאסדרה משנית; (4) שירות בזק הניתן בידי גוף מוניציפלי – מתן שירותי בזק בידי גוף מוניציפלי כרוך באסדרה של סוגיות מורכבות וזאת על רקע מעורבותה של הרשות המקומית בהליך תכנון של הקמת תשתיות וביצועו בתחומי הרשות. בשל כך מתחייבת בחינה פרטנית ומוצע להתנותה בקבלת רישיון. יצוין כי גם האסדרה האירופית שואפת להפרדה בין גופים מוניציפליים ככאלה המעורבים במתן שירותים לציבור לבין פעולתם כגופים שמאסדרים פעולות המתבצעות בתחומם (לשם השוואה ראו Article 43 לדירקטיבה האירופית).

לסעיף קטן (ג) המוצע – מוצע להקנות לשר סמכות לקבוע כי שירותי בזק נוספים יהיו כפופים לאסדרה בדרך של רישיון ולא מכוח היתר כללי, המהווה, כאמור, ברירת המחדל לאסדרה. זאת על בסיס מאפייני השירות – כדוגמת סוג הרשת, סוג הלקוחות, היקף הלקוחות; או על בסיס מאפיינים החלים בנותן השירות עצמו. השיקולים הרלוונטים הם פגיעה בבטחון המדינה או בשלום הציבור, ניצול יעיל של משאב הנמצא במחסור (כדוגמת – משאבי תדר) או קידום התחרות. כמו כן, יהיה על השר לבחון האם אין די בכפיפות של השירות להיתר כללי ולתנאיו (או שניתן לקבוע בו) וזאת מכיוון שהכפפה לרישיון היא, כאמור, חריג לאופן האסדרה. כפי שהוסבר לעיל, ההבדל המשמעותי בין פעולה מכוח רישיון לפעולה מכוח היתר כללי נוגע לאסדרה המתבצעת מראש. לשם הדוגמא, במסגרת אסדרה מראש ניתן לקבוע תנאי סף לעצם קבלת הרישיון או תנאים מקדימים בטרם אספקת שירותים או לצורך ביצוע פעולות מכוח הרישיון. כך, הצורך והאפשרות להסדיר תנאי סף מראש יוכלו לשמש כטעם להכפפת שירותי בזק לרישיון חלף להיתר כללי.

 

סעיף 5 –

סעיף 3 לחוק בנוסחו היום כולל סייגים לחובת הרישוי לפי סעיף 2(ב) לחוק התקשורת. לאור הצמצום המוצע של היקף שירותי הבזק הכפופים לאסדרה וביטול החובה באסדרת פעולות בזק, מוצע לבטל את הסעיף בנוסחו הקיים, ולהחליפו בפטור פרטני למערכת לוויינות עולמית. מערכת לוויינות עולמית נעדרת זיקה ייחודית לישראל. הפטור האמור יחול אם: (1) נמצא שמתן שירות הבזק הניתן באמצעות מערכת זו מאוסדר במדינות שכללי האסדרה בהן מגשימים את עיקרי האסדרה לפי חוק זה. כלומר, מגנה על האינטרסים המרכזיים - לצרכנים, למשק ולגורמים אחרים הפועלים בשוק ועל העקרונות שפורטו לעיל בדבר אסדרת שוק התקשורת. הגדרה זו מאפשרת גמישות בהתאם לבחינת האסדרה באותן המדינות בידי השר. הבחינה תתמקד בפן המהותי ולא בזהות מוחלטת בין האסדרות. לעניין זה, מוצע לכלול בתוספת השנייה, את מדינות האיחוד האירופי ואת ארצות הברית, כיוון שנמצא שבמדינות אלה האסדרה מגשימה את תכליות האסדרה הישראלית. (2) נותן השירות נרשם במרשם שינהל המנהל הכללי של משרד התקשורת. הרישום יקנה פומביות לפעולה ללא רישיון ויאפשר זיהוי של מעניק השירות באופן שקוף לציבור.

מרבית השירותים שפטורים מרישוי לפי סעיף 3 לחוק התקשורת בנוסחו הקיים, שמוצע לתקנו כאמור, לא יהיו טעונים רישיון או פעולה מכוח היתר כללי בהתאם לנוסח הצעת החוק. שירותים שהיו פטורים בהתאם לחוק בנוסחו טרם הצעת החוק, ויהיו טעונים רישיון או פעולה מכוח היתר כללי מכוח הצעת החוק, תחול עליהם הוראת המעבר בסעיף 72 להצעת החוק.

 

וזה נוסח הסעיף שמוצע להחליף:

"3. הוראות סעיף 2(ב) לא יחולו על –

(1) פעולת בזק שמבצע אדם לעצמו, בין בעצמו ובין באמצעות אחר, בשטח רצוף המוחזק בידו ובלי יצירת קשר אל מחוץ לאותו שטח;

(2) ייצור מיתקן בזק או חלק ממנו;

(3) פעולה שמבצע אדם על פי רשיון לפי הפקודה, ופעולת בזק שהפקודה פוטרת אותה מהצורך ברשיון;

(4) הפעלת רמזור להסדרת התנועה בדרכים;

(5) פעולת בזק שמבצע אדם באמצעות מיתקניו של בעל רשיון, ובלבד שבעל הרשיון רשאי על פי הרשיון להרשות לאחר לבצע את פעולת הבזק האמורה;

(6) עיבוד נתונים אלקטרוני;

(7) מי שקיים או שהפעיל במשך חמש שנים רצופות לפני י"ג בטבת תשנ"ט (1 בינואר 1999), תחנת שידור לשידורי רדיו המיועדים בעיקרם לציבור בישראל, באופן ששידורים אלה נקלטו במרבית שטחי ישראל, והמשיך לעשות כן גם לאחר התאריך האמור, ויראו אותו כמי שקיבל רשיון לפי חוק זה, לפי סעיף 5(א) לפקודה, וכמי שקיבל זיכיון לפי סעיף 32(א) לחוק הרשות השניה לטלוויזיה ורדיו, תש"ן-1990;

(8) פעולות בזק או שירותי בזק, פנים-ארציים או בין-לאומיים, מסוג מסוים, שהשר קבע לגביהם, בצו, פטור מרישיון לפי סעיף 4 ומהיתר כללי, לאחר ששקל, בין השאר, את השיקולים המפורטים בסעיף 4(ב), בשינויים המחויבים, ונוכח כי אין מקום להסדרה של ביצוע הפעולות האמורות או מתן השירותים האמורים לפי הוראות חוק זה, ובלבד שלא יקבע השר פטור לפי הוראות פסקה זו אלא אם כן –

(א) מתקיים לגבי פעולות הבזק או שירותי הבזק האמורים תנאי מהתנאים המפורטים בסעיף 4א1(א);

(ב) לענין שירותי הבזק – קיימת במתן שירותים מהסוג האמור תחרות בהיקף משמעותי."

 

סעיף 6 –

סעיף 4 לחוק התקשורת הוא הסעיף המקנה לשר התקשורת את הסמכות ליתן רישיונות למתן שירותי בזק. במקביל לסעיף זה, סעיף 4א1 לחוק התקשורת מקנה לשר סמכות ליתן היתר כללי. מוצע להותיר את סעיף 4 לחוק על כנו ומכוחו יוענקו רישיונות וזאת בהתאמות שיפורטו להלן. בהמשך למתכונת הקיימת בחוק מוצע להמשיך ולהפנות להוראות בסעיף 4 לחוק כך שיחולו גם ביחס להיתר הכללי לפי סעיף 4א1 לחוק התקשורת אם הן רלוונטיות למתן היתר כללי וכמפורט בסעיף 8 להצעת החוק, להלן.

לסעיף קטן (א)- כאמור בחלק הכללי מוצע לבטל את ההבחנה בין רישיון מיוחד לרישיון כללי ולפיכך למחוק את הסיפה לסעיף 4(א) לחוק.

לסעיף קטן (ב)- סעיף 4(א1) לחוק התקשורת נחקק במסגרת חוק התכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכללית לשנות הכספים 2003 ו-2004), התשס"ג-2003 (תיקון מס' 28 לחוק התקשורת) בו נקבעה האפשרות להעניק "רישיון כללי-ייחודי". הוראות הסעיף נועדו לאפשר מתן רישיון מפ"א (רישיון למתן שירותי תשתית וטלפוניה) גם ללא חובה לפריסה ולמתן שירותים אוניברסלים (לכלל הציבור בכל הארץ או לפחות באזור שירות). עם ביטול מתכונת האסדרה ברישיונות מיוחדים וכלליים, כאמור בחלק הכללי, בטל גם הצורך באסדרת רישיון מסוג כללי-ייחודי. מוצע איפוא לבטל את מתכונת הרישוי של רישיון כללי, רישיון כללי-ייחודי ורישיון מיוחד. יחד עם זאת, על מנת שלא לשנות מהחובה לספק שירותים לכלל הציבור בכל המדינה וכל דורש, החלה על בעלי רישיונות מפ"א כללי, מוצע לקבוע בפסקה (2) המוצעת כי אין באסדרה המוצעת כדי לגרוע מחובות על בעלי רישיון שנקבעו ערב תחילתו של חוק זה.

 

וזה נוסח הפסקאות בסעיף קטן (א1) שמוצע למחוק:

"(א1) (1) בלי לגרוע מסמכויות השר לפי סעיף זה, ובכפוף לשיקולים המפורטים בסעיף קטן (ב), החל ביום ט"ו באלול התשס"ד (1 בספטמבר 2004) (בסעיף זה – המועד הקובע), רשאי השר להעניק רישיון כללי ייחודי, לרבות למי שהיה לפני המועד הקובע בעל רשיון כללי למתן שירותי בזק שאינם שירותי בזק פנים ארציים נייחים; העניק השר רישיון כאמור, יראו את הרישיון הכללי הייחודי כרישיון כללי ואת רשת הבזק שבאמצעותה ניתנים השירותים של בעל הרישיון כאמור כרשת בזק ציבורית, לכל דבר וענין;

... (3) על אף האמור בפסקה (1), ניתן רישיון כללי ייחודי לפי אותה פסקה ובעל הרישיון היה למפעיל מהותי במגזר פעילות של שירותי בזק פנים ארציים נייחים, רשאי השר להורות ברישיונו כי שירותיו יינתנו באזור שירות אחד לפחות; לענין זה, "מפעל מהותי" – כפי שקבע השר;

(4) רישיון לפי סעיף קטן זה יינתן על אף האמור בהגדרת "רישיון כללי" ו"רשת בזק ציבורית"."

 

לסעיף קטן (ג) – מוצע לבטל את ההסדר הקבוע בסעיף קטן 4(א2) לחוק התקשורת, הנוגע לאסדרת רישיון רדיו טלפון נייד ברשת אחרת. כאמור לעיל, בהתאם למוצע, לא יהיה רישיון פרטני למתן שירות כאמור, אלא בפעילות שתוכפף להיתר כללי. יצוין כי בהתאם להרחבה המוצעת של סעיף 5 לחוק התקשורת (בסעיף 14 להצעת החוק) כך שיחול על "שימוש" גם בידי מי שפועלים מכוח היתר כללי, מתיירת האסדרה המיוחדת לפי סעיף 4(א2) לחוק. עם זאת, אין במחיקת ההסדר כשלעצמו כדי לגרוע מהאפשרות לספק שירות רט"ן ברשת אחרת ומהסדרת השימוש של בעל רישיון אחר ברשת רט"ן מכוח סעיף 5 לחוק.

 

וזה נוסח סעיף קטן (א2) שמוצע למחוק:

"(א2) (1) בלי לגרוע מסמכויות השר לפי סעיף זה, ובכפוף לשיקולים המפורטים בסעיף קטן (ב), רשאי השר להעניק רישיון רדיו טלפון נייד ברשת אחרת;

(2) השר יקבע את התנאים למתן רישיון רדיו טלפון נייד ברשת אחרת; תקנות ראשונות לפי פסקה זו יותקנו עד יום י"ג בתשרי התש"ע (1 באוקטובר 2009);

(3) העניק השר רישיון רדיו טלפון נייד ברשת אחרת לפי פסקה (1), יראו את הרישיון האמור כרישיון כללי ואת רשת הבזק שבאמצעותה ניתנים השירותים של בעל רישיון כאמור, כרשת בזק ציבורית, לכל דבר ועניין;

(4) העניק השר רישיון רדיו טלפון נייד ברשת אחרת לפי פסקה (1), יקבע, על פי סמכותו לפי סעיף 5, כי בעל רישיון למתן שירותי רדיו טלפון נייד (בפסקה זו ובפסקה (5) – בעל הרישיון האחר), חייב לאפשר לבעל רישיון רדיו טלפון נייד ברשת אחרת, לעשות שימוש במיתקן בזק שלו, ואת המחיר והתנאים לשימוש כאמור, בהתקיים שניים אלה:

(א) בעל רישיון הרדיו טלפון נייד ברשת אחרת פנה לבעל הרישיון האחר בבקשה לעשות שימוש במיתקן בזק שלו, ולא הושגה ביניהם הסכמה בדבר תנאי השימוש, בתוך שישה חודשים ממועד הפנייה;

(ב) השר ושר האוצר נוכחו כי בעל הרישיון האחר דרש תנאים שאינם סבירים, לשימוש כאמור;

(5) הוראות השר בדבר שימוש כאמור בפסקה (4) יינתנו בתוך תשעה חודשים ממועד הפנייה האמור בפסקה (4)(א), או בתוך 90 ימים מהמועד שבו פנה בעל רישיון רדיו טלפון נייד ברשת אחרת לשר ולשר האוצר בדבר סבירותם של תנאי השימוש שדרש בעל הרישיון האחר, לפי המאוחר מביניהם;

(6) בסעיף קטן זה, "שימוש" – כהגדרתו בסעיף 5(א)."

 

לסעיף קטן (ד) – הרשעה בעבירה פלילית קבועה כיום כשיקול שעל השר לשקול בעת מתן חלק מסוגי הרישיונות או רישום למי שפועל מכוח ההיתר הכללי לביצוע פעולות בזק ולמתן שירות בזק שקבע השר.[19] הסמכה בחיקוק כאמור נדרשת בהתאם לסעיף 6 לחוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, התשמ"א-1981. בהתאם לכך מוצע לקבוע השר יהא רשאי לקבוע כי ביחס לסוג מסויים של שירות בזק לא יינתן רישיון למבקש שהורשע או שתלוי ועומד נגדו כתב אישום בעבירה שמפאת מהותה, חומרתה, או נסיבותיה אין הוא ראוי לקבל רישיון. הואיל ורישיונות מקנים זכות לפעול בתחומים רגישים וחיוניים של שוק התקשורת יש הצדקה לבחון האם יש להטיל מגבלות על פעילות של גורמים שהורשעו או שהוגש כנגדם כתב אישום כאמור. ביחס לכל סוג רישיון יקבע השר האם לראות בכך כשיקול לעניין מתן הרישיון וכן את שיעור ההחזקה בבעל רישיון שמעבר אליו תחול המגבלה, כך שיכול שזו תחול ביחס לסוג רישיון אחד רק על מי שהוא בעל שליטה ובאחר על מי שמחזיק באמצעי שליטה בשיעור נמוך יותר. באשר למגבלות על פעילות מכוח היתר כללי בידי מי שהורשע בעבירה פלילית או הוגש נגדו כתב אישום ראו ההסדר המוצע בסעיף קטן 4א1(ג3) בנוסחו המוצע בסעיף 8 להצעת החוק ובסעיף 6 בנוסחו המוצע בסעיף 17 להצעת החוק.

לסעיף קטן (ה) – בהמשך לביטול ההבחנה בין רישיונות מיוחדים וכלליים מוצע לבטל גם את ההבחנה בסעיף 4(ד) לחוק.

לסעיף קטן (ו) –

לפסקה (1) – מוצע לתקן את סעיף 4(ד2)(2) לחוק התקשורת, שמקנה סמכות לשר לקבוע הפרדה חשבונאית בין שירותים שונים הניתנים בידי בעל רישיון. בנוסף קובע הסעיף כי אם נתן השר רישיון למוקד שידור למי שהוא בעל רישיון לפי חוק זה, יהיה חייב בעל הרישיון בקיום מערכת חשבונאית נפרדת באופן שיורה השר. מכיוון שמוצע לבטל את החובה לקבלת רישיון או היתר כללי בגין הפעלת מוקד שידור (ראו גם סעיף 18 המוצע להלן) מוצע לתקן בהתאמה סעיף זה ולעגן את הסמכות להחיל הוראות בדבר הפרדה חשבונאית על מי שפועל מכוח רישיון ומפעיל מוקד שידור, הגם ששירות זה לא יהיה עוד כפוף לאסדרה בפני עצמו, וזאת מבלי לגרוע מקביעת הוראות בעניין זה.

לסעיף קטן (ז) – סעיף 4(ו) לחוק התקשורת מעגן את מתן הסמכויות לפעול במקרקעין לפי פרק ו' לחוק ואת החסינות מנזיקין לפי פרק ט' לחוק. לאור הביטול המוצע של ההבחנה בין סוגי הרישיונות המיוחדים והכלליים מוצע בהתאמה לתקן את סעיף זה. כמו כן, מוצע להחיל את ההסדר על מי שפועל מכוח היתר כללי שכן גם גורם כאמור יעניק שירותים על בסיס הנחת רשתות בזק בבעלותו ועשוי לפעול באופן נרחב כך שמתן הסמכויות והחסינות מוצדק אף ביחס לפעילותו.

 

נוסח פסקה (2) שמוצע למחוק:

"(2) להעניק סמכויות כאמור בפסקה (1) לבעל רישיון מיוחד, אם מצא כי יש חשיבות מיוחדת במתן השירות שלגביו ניתן הרישיון ואין חלופות אחרות."

 

סעיף 7 -

סעיף 4א לחוק התקשורת קובע הסדר להסמכת מעבדות לבדיקה של ציוד קצה לפני חיבורו לרשת בזק של בעל רישיון כללי. לאור הביטול המוצע של ההבחנה בין רישיונות כלליים ומיוחדים, מוצע לתקן בהתאמה את הסעיף ולאפשר הסמכה של מעבדות לבדיקה של חיבור ציוד קצה של כל מי שפועל מכוח רישיון וכן של מי שפועל מכוח היתר כללי.

 

סעיף 8 -

לסעיפים קטנים (א) ו-(ב) – מוצע לתקן את סעיף 4א1 לחוק התקשורת כך שיעסוק בקביעת היתר כללי ובסדרי הרישום במרשם של מי שפועל מכוח ההיתר הכללי בעוד שכאמור לעיל, סעיף 4 לחוק (בנוסחו המוצע בסעיף 6 להצעת החוק), יקבע את ההוראות המהותיות שייקבעו ברישיון או בהיתר הכללי. קביעת היתר כללי תהפוך, כאמור, לדרך המרכזית לרישוי מתן שירותי בזק. קביעת ההיתר הכללי, איפוא, לא תהא כפופה לתנאים הקבועים היום בחוק למתן שירות בהתאם להיתר כללי שמשמעותם היא כי אסדרה באמצעות היתר כללי, היא בגדר חריג. ההיתר הכללי יכול שיהיה היתר כללי יחיד המתייחס למגוון השירותים בשוק או במתכונת של מספר היתרים כלליים נפרדים המתייחסים לסוגי שירותים פרטניים.

 

נוסח סעיף קטן (א) שמוצע לבטל:

"(א) נוכח השר כי אין מקום להסדרה של ביצוע פעולות בזק או מתן שירותי בזק, מסוג מסוים, באמצעות רישיון לפי סעיף 4, רשאי הוא, בלי לגרוע מהוראות סעיף 5, ליתן היתר כללי לביצוע הפעולות האמורות או למתן השירותים האמורים, ולקבוע בו תנאים, ובלבד שמתקיים אחד מאלה:

(1)  ביצוע הפעולות או מתן השירותים מבוסס ברובו על פעולות בזק המבוצעות בידי בעל רישיון או על שירותי בזק הניתנים על ידו;

(2)  השירותים ניתנים לבעל רישיון בלבד;

(3)  השירותים ניתנים באמצעות מיתקן בזק המופעל בידי בעל רישיון;

(4)  ביצוע הפעולות או מתן השירותים כרוך בהפעלה או בתחזוקה של ציוד קצה בלבד, שניתן לגביו אישור סוג;

(5)  ניתן לגבי השירותים מספר רב של רישיונות מיוחדים, במתכונת אחידה;

(6)  הפעולות או השירותים הם קלי ערך לאור טיבם ונסיבות ביצועם."

 

לסעיף קטן (ג) – מוצע לתקן את סעיף 4א1(ג)לחוק התקשורת כך שתנאי לפעולה מכוח היתר כללי יהיה דיווח מוקדם על הכוונה להתחיל במתן שירות בזק והגשת בקשה לרישום במרשם. דיווח מוקדם נחוץ על מנת לבצע בקרה בסיסית של השחקנים הפעילים בשוק וזאת בצד ההקלה המשמעותית בהליך הרישוי. מוצע אפוא שההיתר הכללי יכלול הוראות בדבר החובה האמורה. בנוסף מוצע שההיתר יכלול תנאי בדבר החובה להגיש בקשה להירשם במרשם.

לסעיף קטן (ד) – מוצע כי המנהל הכללי של משרד התקשורת ינהל מרשם של מי שפועל מכוח היתר כללי ושירותי הבזק שניתנים מכוחם.

בנוסף, מוצע לקבוע כי על אף קיומה של חובת הגשת בקשה לרישום במרשם ודיווח מוקדם, לא יהיה בכך כדי לעכב את התחלת מתן השירותים לפרק זמן שעולה על עשרה ימי עבודה. בשונה ממתן רישיונות, ההיתר הכללי מקנה זכות לספק שירות בזק ללא עמידה בתנאי סף. הזכות להתחיל ולספק שירותים תחול באופן אוטומטי בתום תקופת המתנה קצרה שלא תעלה על עשרה ימי עבודה שבמהלכם תהיה שהות לבצע בחינה מהירה של המבקש מי שדיווח שבכוונתו להציע שירות בזק לציבור והמבקש להירשם במרשם (להלן- המדווח). אין בכך כדי לגרוע מהאפשרות להשלים את הרישום עוד בטרם חלפו 10 ימי עבודה ולספק שירותי בזק קודם לכן.

במסגרת הבדיקה יבחן השר אם קיים חשש סביר כי מתקיימת במדווח אחת העילות שלפי סעיף 6 לחוק מקנות לשר סמכות לבטל, להגביל או להתלות את מתן השירותים. מוצע למקד את הבדיקה בארבעה עניינים אלה – קיומה של הכרזה על המדווח כפושט רגל, קיומם של הליכי פירוק או מינויו של כונס נכסים וכן האם מתקיימים טעמים של בטחון המדינה או טובת הציבור. אם נמצא כי התקיימה אחת מהעילות האמורות, יודיע השר למדווח, בתוך עשרה ימי עבודה, כי אין באפשרותו להתחיל ולספק שירות בזק. טרם קבלת החלטה סופית ייערך הליך מינהלי לרבות מתן זכות טיעון, חובת הנמקה וכיו"ב.

לבסוף, מוצע כי המרשם ינהל המנהל הכללי של משרד התקשורת ויהיה פתוח לעיון הציבור.

לסעיף קטן (ה) – בהמשך להכללתו של מי שפועל מכוח היתר כללי בהגדרה "בעל רישיון", בנוסחו המוצע בסעיף 1 להצעת החוק, יוחלו עליו מרבית הוראות החוק במישרין. בצד זאת מוצע להחיל באופן נקודתי הוראות שונות על קביעת ההיתר הכללי. אלו הן ההוראות החלות על מתן הרישיון וקביעת התנאים בו, המנויות בסעיף 4 לחוק והן הוראות העוסקות בהוראות שניתן לקבוע בהיתר הכללי. הוראות אלו יחולו בשינויים המחויבים.

לסעיף קטן (ו) – מוצע לקבוע סמכות לשר לקבוע בתקנות, בהיתר כללי או בהוראת מינהל  כי הוראות שחלות על בעל רישיון יחולו גם על מי בעל רישיון ומי שפועל מכוח היתר כללי שנמצאים בבעלות משותפת. הוראה זאת נדרשת כדי למנוע עקיפה של הוראות ייחודיות החלות על בעל הרישיון ולא יכללו בהיתר כללי שנוסחו צפוי להיות אחיד. כך תתאפשר אסדרה אחידה ביחס למספר גופים שהם חלק מקבוצה אחת.

 

סעיף 9 –

בהתאם לקביעת ההיתר הכללי כדרך המרכזית לאסדרת אספקת שירותי בזק, בטל גם הצורך בסעיף 4א2 לחוק התקשורת אשר מקנה סמכות לשר לקבוע הוראות מעבר אם הוא נתן היתר כללי או קבע פטור לגבי פעולות בזק או שירותי בזק שניתן לגביהם קודם לכן רישיון. בנוסף, בסעיף 72 להצעת החוק מוצעת הוראת מעבר ביחס למי שפועל בהתאם להוראות החוק הקיים ערב תיקונו.

 

נוסח סעיף 4א2 לחוק שמוצע למחוק:

"4א2. נתן השר היתר כללי, או קבע פטור לפי הוראות סעיף 3(8), לגבי פעולות בזק או שירותי בזק, מסוג מסוים, שניתן לגביהם קודם לכן רישיון לפי הוראות סעיף 4, יקבע בהיתר או בצו שבו נקבע הפטור, לפי הענין, הוראות לגבי מעמדם של הרישיון ושל בעל הרישיון לאחר מתן ההיתר או קביעת הפטור."

 

סעיף 10–

סעיף 4ג1 לחוק התקשורת קובע את סמכות השר לדרוש מידע הדרוש לשם הפעלת סמכויותיו מכוח החוק או כדי להקל על ביצוען. כאמור בחלק הכללי, הצעת החוק נועדה לצמצם משמעותית את היקף הגורמים הכפופים לאסדרת משרד התקשורת. יחד עם זאת, נותרת לשר הסמכות לקבוע כי סוגים של שירותי בזק שאינם מנויים בהגדרת "שירות בזק" המוצעת (בנוסח המוצע בסעיף 1 להצעת החוק) יכול שיוכפפו אף הם לאסדרה. לפי המוצע, הכפפה של שירותים לאסדרה אפשרית, מוגבלת רק ביחס לשירותים שיינתנו בידי מי שמפעיל רשת בזק. בהתאם לכך מוצע להסמיך את השר לדרוש מידע אף ממי שמפעיל רשת בזק כאמור, גם אם אינו מספק שירות שהוא מסוג השירותים בהגדרה "שירות בזק" המוצעת האמור, וזאת בעיקר על מנת לבחון את הצורך בהכפפתם לאסדרה. יובהר כי מדובר בפעילות שבהתאם לנוסח החוק דהיום כפופה, ככלל, לרישוי.

 

סעיף 11 –

לאור הצמצום המוצע של ההגדרה "שירות בזק" מוצע להרחיב את הסמכות שבסעיף 4ד לחוק התקשורת לקביעת שירות חיוני כך שלא תחול על "שירות בזק" כהגדרתו (בנוסח המוצע להגדרה בסעיף 1, להצעת החוק), אלא על כל שירות הניתן בידי בעל רישיון ,  ובכלל כך גם על שירותים נלווים, שירות התקנה ותחזוקה וכדומה. יצוין כי מאז נחקק סעיף זה הופעל רק ביחס לשירותים של חברת בזק.

 

סעיף 12 –

סעיף 4ו לחוק התקשורת מאסדר מתן שירותים שיוגדרו כבסיסיים. מוצע לאפשר לכלול בין השירותים הבסיסיים גם שירותים שאינם עונים להגדרה המוצעת ל"שירות בזק" ( בסעיף 1 להצעת החוק) כדוגמת שירותי התקנה ותחזוקה ושירותים נלווים אחרים ובלבד שהם נכלל ברשימת השירותים בסיסיים שקבע השר. כמו כן מוצע להחיל את האפשרות לקבוע שירותים בסיסיים הן על שירותים שניתנים בידי מי שפועל מכוח רישיון והן בידי מי שפועל מכוח היתר כללי, כאמור בהגדרה המוצעת ל"בעל רישיון".

 

סעיף 13 –

לאור השינוים המוצעים בהגדרות, בסעיף 1 המוצע, מוצע לתקן בהתאמה את סעיף 4ט לחוק התקשורת ולמחוק מהגדרת "ספק גישה לאינטרנט" את הסיפה המתייחסת למתן שירותי רט"ן או רט"ן ברשת אחרת. עוד מוצע תיקון מבהיר שלפיו הוראות הסעיף בדבר אתרים ותכנים פוגעניים יוכלו להיכלל גם בהיתר הכללי, שכן הסעיף בנוסחו הקיים חל גם על מי שפועל מכוח היתר כללי.

 

סעיף 14 –

מוצע לתקן את סעיף 5 לחוק התקשורת כך שהאמור בו יוחל על בעל רישיון כהגדרות המוצעת בסעיף 1 קרי, מי שפועל מכוח רישיון ומי שפועל מכוח היתר כללי. כמו כן מוצע להחיל את האמור על "קישור גומלין" ו-"שימוש" בכל רשת בזק וזאת לאור ביטול ההתייחסות בסעיף ל"רשת בזק ציבורית".

כמו כן, נוכח ביטול השימוש במונח "פעולת בזק" מוצע לתקן בהתאמה את סעיף 5 לחוק התקשורת, כך שאסדרת מתן "השימוש" הקבועה בסעיפים קטנים (ו) ו-(ח) לסעיף האמור, תחול ביחס למתן שירותי בזק בלבד. כלומר, השימוש שיוסדר על ידי השר הוא לצורך מתן שירותי בזק ולא לצורך ביצוע פעולות בזק. עם זאת, הדבר אינו שולל כי לצורך מתן שירותי בזק ייקבעו גם הוראות בדבר פעולות שירותים והסדרים נלווים (כאמור בסעיף 5(ב)(1) לחוק).

בסעיף קטן 5(י) לחוק התקשורת מוצע לתקן את ההגדרות כך שההסדר בדבר שימוש בתשתיות פסיביות יוחל על מי שפועל מכוח רישיון ומי שפועל מכוח היתר כללי, המספקים שירות גישה לאינטרנט או שירות העברת נתונים, ובלבד שהם עושים זאת באמצעות רשת בזק נייחת. זאת מכיוון שהסעיף נועד להתמודד עם חסמים הנוגעים לפרישה של רשתות נייחות שהקמתן כרוכה בביצוע עבודת אזרחיות מורכבות ואלו רלוונטיות גם עבור מי שיפעל מכוח היתר כללי.

 

סעיף 15 –

סעיף 5א לחוק התקשורת קובע את ההסדר בנוגע לתכנית המספור. מוצע לתקן את הסעיף כך שבתוכנית המספור יכללו מי שפועל מכוח רישיון ומי שפועל מכוח היתר כללי ובלבד שהם מספקים "שירות טלפוניה" (כהגדרתו המוצעת בסעיף 1 להצעת החוק).

בהמשך לביטול ההבחנה בין סוגי הרישיונות, כאמור בחלק הכללי, מוצע לתקן בהתאמה את סעיף 5א(ה)(1) לחוק התקשורת ולבטל את ההפניה לרישיון כללי למתן שירותי בזק פנים-ארציים נייחים וכן לבעל רישיון כללי למתן שירותי טלפון נייד.

 

סעיף 16 –

בהמשך לביטול ההבחנה בין סוגי הרישיונות, כאמור בחלק הכללי, מוצע לתקן את הגדרת "בעל רישיון" בסעיף 5ב לחוק התקשורת הנוגעת לחסימת שירותי מסרון, כך שיכללו בו כלל הגורמים המפעילים רשת המאפשרת לספק שירותי מסרון כהגדרתו. שירות מסרון לא יהא כפוף לחובת רישוי מכיוון שהוא אינו "שירות בזק" כהגדרתו המוצעת בסעיף 1 להצעת החוק, אולם אין בכך כדי למנוע קביעה בחוק של הוראות שיחולו במישרין על אספקתו, בנפרד מהחובה לאסדר אותו באמצעות רישיון או היתר כללי.

 

לסעיף 17–

לסעיף קטן (א)- עניינו של סעיף 6 לחוק התקשורת הוא עילות לביטול רישיון, הגבלתו או התלייתו. מוצע לתקן את הסעיף באופנים הבאים: ראשית, מוצע להרחיב את תחולת הסעיף כך שניתן יהיה מכוחו גם לבטל, להגביל או להתלות היתר כללי. סמכות זו נדרשת בפרט בשל כך שכאמור בחלק הכללי, לפי המוצע ניתן יהיה לספק שירות בזק מכוח היתר מבלי לעמוד בתנאי סף ובלא צורך לקבל רישיון פרטני כתנאי למתן השירות. בהתאמה, כאמור בחלק הכללי, מרכז הכובד של האסדרה יוסט לפיקוח ואכיפה בדיעבד (ex-post).

בהמשך לכך מוצע להבהיר בפסקאות (2) ו-(2ב) לסעיף 6 לחוק, שהאמור בהם חל הן על תנאים ברישיון והן על תנאים בהיתר הכללי.

שנית, מוצע לבטל את העילה בפסקה (3),לסעיף 6 לחוק, שכן התחלת מתן השירות או חדילה מאספקתו הן פררוגטיבה של מי שפועל מכוח רישיון (או מי שמבקש לפעול מכוח היתר כללי) ואין בהן משום פגם שמצדיק ביטול הרישיון. עם זאת, אין בכך כדי לגרוע מהאפשרות שביטול או הפסקת מתן השירותים יעשו בכפוף לתנאים.

לבסוף, מוצע להוסיף שתי עילות נוספות לביטול והן: (1) ביטול הרישיון או ההיתר הכללי מטעמים שבביטחון המדינה. עילה זו יכולה גם לשמש לשם התנגדות להתחלת פעילות מכוח היתר כללי כמוצע בסעיף 4א1 המוצע (בסעיף 8 להצעת החוק). עילה זאת נדרשת עקב אופיים הייחודי והרגיש לעיתים של שירותי הבזק. (2) הרשעה או הגשת כתב אישום נגד בעל רישיון או נושא משרה או בעל השפעה ניכרת בו אם בשל נסיבות העבירה או בחומרתה אין הוא ראוי להיות בעל רישיון.

לסעיף קטן (ב) - מוצע כי בהמשך לביטולם של רישיון או הזכות לספק שירות בזק מכוח היתר כללי, המבקש יהיה מנוע מלהגיש דיווח מוקדם ובקשה להירשם במרשם, טרם פעולה מכוח היתר כללי, או לבקש רישיון לתקופה של שנה. הוראה זו נועדה למנוע ממי שנמצאה הצדקה לביטול רישיונו לשוב ולפעול בשוק באופן מיידי – וזאת בין אם באמצעות דיווח על כוונתו לפעול מכוח היתר כללי ובין אם באמצעות הגשת בקשה לקבלת רישיון. מגבלה זו תוכל לחול גם על תאגידים בשליטת אותו אדם מפר וזאת על מנת לוודא העדר עקיפה של המגבלה באמצעות תאגידים קשורים כאמור.

 

סעיפים 18 ו-20 –

סעיף 6ז לחוק התקשורת קובע הוראה בדבר החובה לקבל רישיון, להקמה, לקיום או להפעלת מוקד שידור לפי סעיף 4 לחוק. בדומה לכך, סעיף 6מד לחוק כולל הוראה מקבילה לעניין התקנה, הפעלה או קיום של מתקן שידור לווייני. נכון להיום, שר התקשורת מעניק רישיון למוקד שידור ולמתקן שידור לווייני, ואולם נמצא כי אין עוד צורך במתן רישיונות כאמור. בהתאם לכך, כאמור בחלק הכללי, שירותי בזק מהסוגים האמורים לא יהיו טעונים רישיון או היתר כללי. אין בביטול החובה לקבלת רישיון למתן שירות בזק לטובת הפעלה של מוקד שידור כדי למנוע קביעת הוראות להעברת שידורים במוקד השידור.

 

נוסח הסעיפים אותם מוצע למחוק:

"6ז. (ב) לא יקים אדם, לא יקיים ולא יפעיל מוקד שידור לצורך קיום שידורים בידי בעל רישיון כללי לשידורי כבלים, אלא אם כן קיבל לכך רישיון לפי סעיף 4 ובהתאם לתנאיו."

"6מד. (ד) לא יתקין, לא יפעיל ולא יקיים אדם מיתקן שידור לוויני, אלא אם כן קיבל לכך רשיון מאת השר לפי סעיף 4 ובהתאם לתנאיו."

 

סעיף 19 –

בהתאם לתיקון הגדרת "המנהל" כ"מנהל הכללי של משרד התקשורת" בסעיף 1, מוצע לבצע התאמה גם בסעיף 6ח המקנה סמכות למנהל.

 

סעיף 21 –

כאמור בחלק הכללי, מוצע לבטל את החובה לקבל רישיון לצורך ביצוע "פעולות בזק", ולכן מוצע לתקן את סעיף 11 לחוק התקשורת, בהתאמה. בנוסף, בהתאם לאמור לחלק הכללי מוצע לתקן את סעיף 11 לחוק כך שהחובה החלה על מתן שירותי בזק באורח תקין וסדיר תחול גם מתן שירות בזק מכוח היתר כללי.

 

סעיף 22 –

מוצע לתקן את סעיף 12 לחוק התקשורת, באופן הבא:

מוצע לבטל את סעיף קטן (א), הקובע כי השר רשאי לקבוע תקנות בנוגע להפסקה, עיכוב או הגבלה של מתן שירותי בזק, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת. בגלל אופיים של ההיתר הכללי והרישיונות, שעתידים לרכז את כלל ההוראות ביחס לנותני שירות בזק נכון לקבוע בהם גם את ההוראות ביחס לאופן הניתוק, העיכוב או הגבלה של מתן השירותים. עם זאת מוצע להותיר על כנה את ההוראה שבסעיף 12(א1) באשר למגבלות על ניתוק מנוי בשל חוב כספי אשר חלה במישרין על בעל רישיון או מי שפועל מכוח היתר כללי.

בהמשך לכך מוצע לבטל גם את פסקאות (2) עד (5) בסעיף קטן (ב), שעניינן נושאים שהשר רשאי לקבוע בתקנות, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת. פסקאות אלו עוסקות בהפעלת שירותי בזק ורמתם, דרכי תחזוקה של מתקני בזק, סמכות בעל רישיון לתת שירותים באמצעות אחרים וחובות דיווח. מדובר בחובות בעניינים שנכון להסדירם ברישיונות בהיתר כללי או בהוראות מינהל אחרות, לפי העניין. עם זאת, מוצע להותיר על כנה את ההוראה בפסקה (1) שעניינה תקנות לעניין סדרי קדימויות בהתקנה, קביעת אזורי שירות וכיו"ב ולמקדה בשירותי בזק. מכוחה של פסקה זו הותקנו תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (ועדה מייעצת), התשע"א-2011.

בהתאם לסעיף 71(ב) להצעת החוק, סעיפים קטנים אלה, יבוטלו עם פרסום החוק ואולם, בהתאם לסעיף 72(ג) להצעת החוק, תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (הפסקה, עיכוב או הגבלה של פעולות בזק ושירותי בזק), התשמ"ה-1985 ותקנות הבזק (התקנה, תפעול ותחזוקה), התשמ"ה-1985, שהותקנו מכוח הפסקאות שמוצע לבטל כאמור לעיל, יוותרו בתוקף עד יום התחילה ועד למועד זה, ייבחן הצורך בהטמעת ההוראות הכלולות בהן ברישיונות ובהיתר הכללי, לפי העניין.

 

נוסח הסעיפים והפסקאות אותם מוצע למחוק:

"12. (א) בכפוף להוראות סעיף קטן (א1), השר יקבע בתקנות, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, את המקרים והתנאים שבהם רשאי בעל רשיון להפסיק, לעכב או להגביל פעולות בזק שהוא מבצע ושירותי בזק שהוא נותן.

(ב) ...

(2) הפעלת שירותי בזק וניהולם, וכן בדבר רמת השירותים ואיכותם;

(3) דרכי תחזוקה של מיתקני בזק והגנה עליהם;

(4) סמכותו של בעל רשיון לבצע פעולות בזק ולתת שירותי בזק באמצעות אחרים מטעמו, והתנאים לכך;

(5) חובות דיווח שיחולו על בעל רישיון או על מי שפועל מטעמו בביצוע פעולות בזק או במתן שירותי בזק."

 

סעיף 23 –

סעיף 13 לחוק התקשורת מסדיר את מתן שירותי בזק לכוחות הביטחון כהגדרתם בסעיף. מוצע לתקנו באופנים הבאים:

ראשית, מוצע להרחיב את הגדרת "בעל רישיון" כך שתישמר בעיקרה האפשרות של כוחות הביטחון לקבל שירותים מגופים שלא יהיו חייבים עוד בקבלת רישיון או בפעילות מכוח היתר כללי, כדוגמת מי שמעניקים שירות שאינו נכלל בהגדרת "שירות בזק" או מי שמבצעים פעולות בזק,  בתנאי שהם מפעילים רשת בזק.

שנית, מוצע ליתן סמכות לגורמי הביטחון לקבל מידע הנחוץ לשם הפעלת הסמכות לפי סעיף 13 לחוק במישרין מבעל רישיון, ממי שמבקש רישיון או ממי שמבקש להירשם במרשם ודיווח על כוונתו לפעול מכוח היתר כללי.

 

סעיף 24 –

סעיף 13ב לחוק התקשורת מסדיר מתן הוראות במקרה של תקלה או הפסקה משמעותית במתן שירותי בזק בסיסים. לאור ההגדרה המוצעת של "שירות בזק" (בסעיף 1 להצעת החוק) כך שהיא כוללת שירות טלפוניה, גישה לאינטרנט והעברת נתונים, הנכללים ממילא בהגדרה "שירותי בזק בסיסיים", מוצע לתקן בהתאמה את הגדרה האמורה.

 

סעיף 25 –

סעיף 14 לחוק התקשורת קובע הסדר לעניין קביעת כללים בידי בעל רישיון ואפשרות אישור כללים בידי השר. נמצא שסעיף זה אינו נדרש ומוצע לבטלו.

 

נוסח הסעיף שמוצע לבטל:

"14. (א) בעל רשיון רשאי, באישור השר, לקבוע כללים בכל ענין שאינו מפורט בסעיף 12 הנוגע לפעולות בזק שהוא מבצע או לשירותי בזק שהוא נותן.

(ב) לא קבע בעל רשיון כללים כאמור בסעיף קטן (א) לענין פלוני, או שהגישם לאישור אך השר לא אישרם, רשאי השר לדרוש ממנו שיקבעם או שיתקנם, לפי הענין; לא מילא בעל הרשיון אחר דרישת השר תוך תשעים ימים מהיום שבו נדרש לעשות זאת, רשאי השר לקבוע את הכללים או לתקנם במקומו.

(ג) השר רשאי להורות כי כללים שנקבעו לפי סעיפים קטנים (א) ו-(ב), כולם או מקצתם, יפורסמו באופן ובמקום שיקבע."

 

סעיף 26 –

בהמשך להחלפת ההגדרה "רשת בזק ציבורית" ב"רשת בזק" כמוצע בסעיף 1 להצעת החוק, ולאפשרות ההחלה של פרק ו' לחוק הן על מי שפועל מכוח רישיון והן על מי שפועלים מכוח היתר כללי (בסעיף 6 להצעת החוק), מוצע להסיר בהתאמה את המילה "ציבורית" מההגדרה בסעיף 17א לחוק התקשורת.

סעיף 27 –

כאמור בחלק הכללי, בהתאם למוצע, הדרך המרכזית לאסדרת מתן שירותי בזק בישראל תהיה באמצעות מתן היתר כללי. מוצע בהתאמה לתקן את סעיף 26 לחוק ולהוסיף את האפשרות כי מיתקני בזק יוצבו במקרקעין גם בהתאם להיתר הכללי.

 

סעיף 28 –

סעיף 28 לחוק התקשורת קובע עבירה פלילית בגין ביצוע פעולת בזק מתן שירותי בזק ללא רישיון או שלא מכוח היתר כללי. בהמשך לביטול האיסור הכללי על ביצוע פעולת בזק ללא רישיון או שלא מכוח היתר כללי מוצע למחוק את ההתייחסות לכך גם בסעיף העונשין.

 

סעיף 29 –

בהמשך להחלפת ההגדרה "רשת בזק ציבורית" ב"רשת בזק" כמוצע בסעיף 1 להצעת החוק, וההתייחסות לחיבור ציוד קצה לכל רשת בזק, מוצע למחוק בהתאמה את המילה "ציבורית" מסעיף 28א לחוק התקשורת, שעניינו סמכות כניסה ותפיסה.

 

סעיף 30 –

בהמשך להחלפת ההגדרה "רשת בזק ציבורית" ב"רשת בזק" כמוצע בסעיף 1 להצעת החוק, מוצע לתקן בהתאמה גם את ההגדרה "הודעת מסר קצר" בסעיף 30א לחוק התקשורת. כמו כן, בהמשך לתיקון המוצע להגדרה "שירות בזק" וביטול מתכונות הרישיון הכללי והמיוחד מוצע לתקן בהתאמה את הסעיף.

 

סעיף 31 –

בהמשך להחלפת ההגדרה "רשת בזק ציבורית" ב"רשת בזק" כמוצע בסעיף 1 להצעת החוק, מוצע לתקן בהתאמה את סעיף 36א לחוק התקשורת.

 

סעיף 32 –

ההגדרות "בעל הרישיון" ו"המנהל" בסעיף 37א מתייתרות כיוון שהן חופפות להגדרות המוצעות בסעיף 1 להצעת החוק, ולכן מוצע למחקן.

 

סעיפים 33, 39 ו-43

בהמשך להוספה המוצעת של תוספות חדשות לחוק, מוצע לקרוא לתוספת לחוק "תוספת השלישית" ולבצע את התיקונים הנדרשים בהתאם.

 

סעיף 34 –

כאמור בחלק הכללי, מוצע לבטל את החובה לקבל רישיון לצורך ביצוע פעולות בזק. בהתאמה, מוצע לתקן את סעיף 37א4 לחוק התקשורת שעניינו העיצום הכספי שיוטל בגין הפרת הוראת סעיף 2(א) לחוק, בנוסחו המוצע בסעיף 3 להצעת החוק. בנוסף, בהמשך לתיקון המוצע בהגדרה "רשת בזק ציבורית" (כמוצע בסעיף 1 להצעת החוק) מוצע להסיר את ההתייחסות לרשת בזק ציבורית בפסקה (3), הקובעת עיצום כספי על הפרות בציוד קצה שלא אושר.

 

סעיפים 35-38, 40-42-

בהתאם לסעיף 4ד לחוק התקשורת נקבע צו התקשורת (בזק ושידורים) (קביעת שירות חיוני שנותנת "בזק"), החברה הישראלית לתקשורת בע"מ, התשנ"ז-1997.[20] הצו מטיל חובות על החברה ועל המחזיקים באמצעי שליטה בה. בהתאם לחוק היום, הפרה של הצו או הוראה לפיו כפופה לאכיפה פלילית בלבד. מוצע כי בגין הפרה של הוראות הצו או לפיו, ניתן יהיה להטיל גם עיצום כספי. סעיף זה מחליף הוראה הקבועה בפרט (4) לחלק ד' לתוספת לחוק וחלה רק על בעלי רישיון. בהמשך לכך, מוצע לתקן בהתאמה סעיפים שונים לפרק ז'1 לחוק התקשורת.

 

סעיף 44 –

נוכח התיקון המוצע להגדרה "בעל רשיון" (בנוסח המוצע בסעיף 1 להצעת החוק) מוצע לתקן בהתאמה את הגדרת "בעל רישיון" בסעיף 37י לחוק התקשורת.

 

סעיף 45 –

כאמור בחלק הכללי, מוצע לבטל את החובה לקבל רישיון לצורך ביצוע פעולות בזק. בהתאמה מוצע לתקן את סעיף 37יב(3) לחוק התקשורת. אין בכך כדי לגרוע מהסמכות לבצע פיקוח בחצר של בעל רישיון המשמש לשם מתן שירותים, כדוגמת מחסן או מעבדה, אף אם במקום עצמו לא ניתן השירות עצמו.

 

סעיף 46 –

כאמור בחלק הכללי, מוצע לבטל את החובה לקבל רישיון לצורך ביצוע פעולות בזק. בהתאמה מוצע לתקן את סעיף 41 לחוק התקשורת.

 

סעיף 47 –

פרק י' לחוק התקשורת קובע הוראות פרטניות הנוגעות לחברה, היא חברת בזק. בהמשך לתיקונים המוצעים בהצעת חוק זו, מוצע לבטל את סעיף 46 לחוק התקשורת, הקובע חובה להענקת רישיון כללי לחברת "בזק".

 

נוסח סעיף 46 אותו מוצע לבטל:

"46.           השר יעניק רשיון כללי לחברה."

 

סעיף 48 –

סעיף 51 לחוק התקשורת קובע הסדר המגביל מתן רישיונות מיוחדים ביחס לציוד שהמשרד עסק בו עובר לחקיקת החוק בשנת 1982. סעיף זה היה חלק מהסדר המונופולין הסטטוטורי שניתן לחברת בזק בסעיף 50 לחוק התקשורת, ובוטל בשנת 1999. הסדר זה אינו רלוונטי עוד כיום ולכן מוצע לבטלו.

 

נוסח סעיף 51 לחוק שמוצע לבטל:

"51. (א) לא יינתן רשיון מיוחד לגבי הציוד שמשרד התקשורת עסק בו לפני קבלת חוק זה בכנסת (להלן - ציוד המשרד) או לגבי ציוד זהה שיבוא במקומו.

(ב) לא יינתן רשיון מיוחד לגבי ציוד הדומה לציוד המשרד אשר יבוא או המיועד לבוא במקומו, אלא לאחר שהשר התייעץ בחברה והחליט, לאחר ששקל בין השאר את ענין החברה בביצוע הפעולה או במתן השירות שהרשיון נוגע להם, כי טובת הציבור מחייבת לתת את הרשיון למי שביקש אותו."

 

סעיף 49 –

נוכח התיקון המוצע להגדרה "בעל רישיון" (בנוסח המוצע בסעיף 1 להצעת החוק) מוצע לתקן בהתאמה את הגדרת "בעל רישיון" בסעיף 51א לחוק התקשורת. בהמשך לכך מוצע לתקן את הגדרת "מנוי" בהתאם לתיקון המוצע שלפיו שירות רדיו טלפון נייד לא יהא עוד שירות בזק בפני עצמו אלא מתכונת לקבלת שירות בזק כפי שמוצע להגדיר בסעיף 1 להצעת החוק.

 

סעיף 50 –

סעיף 51ב לחוק התקשורת עוסק בקשירה בין התקשרות מנוי לקבלת שירות רט"ן להתקשרות לרכישת ציוד קצה. נוכח התיקון המוצע להגדרה "בעל רשיון" (בנוסח המוצע בסעיף 1 להצעת החוק) מוצע לתקן בהתאמה את סעיף קטן (ב) לאותו סעיף.

 

סעיף 51 –

סעיף 51ג לחוק התקשורת עוסק באיסור על הגבלה או חסימה של ציוד קצה או של שירות או יישום המסופקים על גבי האינטרנט. נוכח התיקון המוצע להגדרה "בעל רישיון" (בנוסח המוצע בסעיף 1 להצעת החוק) מוצע לתקן בהתאמה מוצע לתקן את ההגדרה בסעיף 51ג האמור.

 

סעיף 52 –

נוכח התיקון המוצע להגדרה "בעל רשיון" (בנוסח המוצע בסעיף 1 להצעת החוק) מוצע לתקן בהתאמה את הגדרת "בעל רישיון" בסעיף 51ד לחוק התקשורת.

 

סעיף 53 –

מוצע לבטל את סעיף 52 לחוק התקשורת הקובע כי השר יקבע בתקנות את התנאים למתן שירותי בזק למדינה. תקנות אלו הותקנו בשנת 1984 (תקנות הבזק (מתן שירותי בזק למדינה), התשמ"ד-1984)[21], והן מפנות להסכם שייחתם בין המדינה לבין חברת בזק. כיום שירותי בזק ניתנים למדינה בהתאם להסכמים שונים שנחתמים מעת לעת ואין עוד מקום להוראה בסעיף 52 לחוק ולכן מוצע לבטלה.

 

נוסח סעיף 52 שמוצע לבטלו:

"52. בכפוף להוראות סעיף 13, השר יקבע בתקנות את התנאים למתן שירותי בזק למדינה מאת בעל רשיון."

 

סעיף 54 –

סעיף 52א לחוק התקשורת קובע כי השר יעניק לחברת דואר ישראל בע"מ (להלן - חברת הדואר), רישיון מיוחד לצורך קיום תברוקה. מכיוון שחברת הדואר חדלה מלספק שירותי תברוקה הסעיף התייתר ומוצע לבטלו. אין בכך כדי לשלול את האפשרות כי חברת הדואר תפעל בעתיד מכוח היתר כללי או רישיון וזאת בכפוף לכל דין.

 

נוסח סעיף 52א לחוק שמוצע לבטלו:

"52א. לצורך קיום התברוקה לפי חוק הדואר, התשמ"ו-1986, יעניק השר לחברה כהגדרתה בחוק האמור רשיון מיוחד ויחייב את בעל הרשיון שברשותו מיתקני בזק הדרושים לקיום התברוקה לאפשר לה את השימוש במיתקניו; על השימוש במיתקנים כאמור יחולו הוראות סעיף 5."

 

סעיף 55 –

כאמור לעיל, בהתאם למוצע חוק התקשורת לא יסדיר עוד אספקת שירותי בזק בידי המדינה. מוצע בהתאמה לתקן את סעיף 53 לחוק התקשורת, ולבטל גם את תחולת ההסדרים הנוגעים לביצוע פעולות במקרקעין ולחסינויות (פרקים ו' ו-ט' לחוק התקשורת) על המדינה. הלכה למעשה, המדינה אינה נוהגת עוד להקים בעצמה רשתות בזק אלא עושה זאת, לכל היותר, באמצעות חברות ממשלתיות שיוכלו לקבל רישיון או לפעול מכוח היתר כללי, בכפוף לכל דין.

נוסח הסעיף הקטן שמוצע לבטלו:

"53.

...

(ב) הוראות פרקים ו' ו-ט' יחולו על המדינה כשהיא מבצעת פעולות בזק או נותנת שירותי בזק מכוח זכותה לפי סעיף 2(א), כאילו היתה בעלת רשיון לפי חוק זה. "

 

סעיף 56 –

בהמשך להחלפת ההגדרה "רשת בזק ציבורית" ב"רשת בזק" כמוצע בסעיף 1 להצעת החוק, מוצע לתקן בהתאמה את סעיף 55ב ולמחוק את המילה "ציבורית".

 

סעיף 57 –

מוצע להוסיף לחוק את התוספת הראשונה והתוספת השנייה. התוספת הראשונה עניינה שירותים שהשר קבע שיראו בהם "שירות בזק" בהתאם לסעיף 2(ד) המוצע, בסעיף 3 להצעת החוק. שירותים אלה יקבעו בהתאם לשיקולים המנויים בסעיף 2(ד) המוצע.

התוספת השנייה עניינה מדינות שיראו באסדרה שלהם כאסדרה רלוונטית לעניין מתן שירותי בזק באמצעות מערכת לוויינות עולמית כאמור בסעיף 3 המוצע, בסעיף 5 להצעת החוק. נכון לעת הזו מוצע לקבוע בתוספת מדינה החברה באיחוד האירופי ואת ארצות הברית.

 

סעיף 58 –

התוספת לחוק התקשורת מפרטת את ההפרות שניתן להטיל בגינן עיצום כספי. ראשית, מוצע (כאמור בדברי ההסבר לסעיפים , 33, 39 ו-43 להצעת החוק) לקרוא לה "התוספת השלישית". שנית, כאמור בחלק הכללי, בהתאם למוצע, דרך המלך לאסדרת מתן שירותי בזק בישראל תהיה באמצעות מתן היתר כללי ולכן מוצע להבהיר כי המונח "הוראת רישיון" כולל בתוכו גם הוראות בהיתר כללי או בהוראת מינהל. מדובר בהוראה מבהירה שכן סעיף זה חל בנוסחו הקיים של החוק על הוראות כאמור. שלישית, בהמשך להחלפת ההגדרה "רשת בזק ציבורית" ב"רשת בזק" כמוצע בסעיף 1 להצעת החוק, מוצע לתקן בהתאמה את ההפרה שבפרט (8) לחלק ג'. רביעית, בהמשך להוספת סעיף עיצום פרטני ביחס להפרה של הוראה, הגבלה או תנאי מכוח סעיף 4ד, מוצע לבטל את ההוראה העוסקת בכך בתוספת ולמחוק את פרט (4) בחלק ד' העוסק בכך.

 

סעיף 59 –

מוצע לתקן בהתאמה לתיקונים המוצעים בהצעת חוק זו את התוספות לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967.

 

סעיף 60 –

מוצע לתקן בהתאמה לתיקונים המוצעים בהצעת חוק זו את ההסדר בסעיף 6(ב2) לחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ה-1995 העוסק בקבלת מספרי טלפון על אודות חייב.

 

סעיף 61 –

מוצע לתקן בהתאמה לתיקונים המוצעים בהצעת חוק זו את התוספת לחוק חדלות פרעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018.

 

סעיף 62 -

בחוק החברות הממשלתיות, התשל"ה-1975, בפרק העוסק ביישוב סכסוכים בין חברות ממשלתיות בענייני תשתיות, מוצע לתקן את הגדרת "תשתיות", כך שהסעיף יחול על "רשת בזק", כהגדרתה המוצעת בסעיף 1 להצעת החוק, ולא על המונח "בזק" שמוצע לבטלו.

 

סעיף 63 –

מוצע לתקן בהתאמה לתיקונים המוצעים בהצעת חוק זו את חוק יישוב סכסוכי עבודה, התשי"ז-1957, כך שבגדר "שירות ציבורי" שחלות עליו הוראות מיוחדות מכוח החוק ייכלל שירות בזק שנותנים בעלי רישיונות רלוונטים.

 

סעיף 64 –

מוצע לתקן בהתאמה לתיקונים המוצעים בהצעת חוק זו את פקודת העיריות [נוסח חדש], כך שבהגדרה "קווי תשתית" בסעיף 274ב תחול על קווים המשמשים למתן שירותי בזק ולא קווים המשמשים ל"בזק" וזאת בהתאם לתיקון ההגדרה המוצע בסעיף 1 להצעת החוק, ולביטול הההגדרה "בזק".

 

סעיף 65 –

מוצע לתקן בהתאמה לתיקונים המוצעים בהצעת חוק זו את ההוראות בחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965 העוסקות בהקמת מיתקנים בידי בעלי רישיונות לפי חוק התקשורת.

 

סעיף 66 –

מוצע לתקן בהתאמה לתיקונים המוצעים בהצעת חוק זו את חוק תשתיות להולכה ולאחסון של נפט על ידי גורם מפעיל, התשע"ז-2017, כך שיוגדר "קו תשתית", כקו תת-קרקעי המשמש, בין היתר, כחלק מ"רשת בזק" כהגדרתה בסעיף 1 להצעת החוק וזאת בהמשך לביטול המוצע של ההגדרה "בזק".

 

סעיף 67 -

מוצע לתקן את ההגדרה "מפעיל סלולרי" בחוק חסימת מספר טלפון לשם מניעת ביצוע עבירות, התשע"ח-2018, בהתאם לתיקון המוצע בסעיף 1 להצעת החוק, כך שהגדרה זו תחול על בעלי רישיונות המספקים שירות בזק באמצעות מערכת רט"ן.

 

סעיף 68 –

מוצע לתקן את ההגדרות "מפעיל סלולרי" ו"מפעיל שירותי תקשורת" בחוק מוקדי חירום, התשע"ו-2016, בהתאם להגדרה המוצעת בסעיף 1 להצעת החוק, שתחול על מי שמספק שירות באמצעות מערכת רט"ן ועל בעל רישיון לפי חוק התקשורת, כולל מי שפועל מכוח היתר כללי.

 

סעיף 69 -

מוצע לתקן את התוספת בחוק לקידום התחרות ולצמצום הריכוזיות, התשע"ד-2013, בהתאמה לתיקונים המוצעים בהצעת חוק זו.

ראשית מוצע לקבוע כי במקום תחום התשתית שלגביו נדרש רישיון כללי למתן שירתי בזק פנים-ארציים נייחים (כמפורט בפרט 1.1) התחום יוגדר כתחום שלגביו נדרש רישיון למתן שירותי בזק תוך הפעלת רשת גישה שלה מספר משתמשים מזערי לפי סעיף 2א(ב)(3) לחוק התקשורת בנוסחו המוצע. רישיונות אלה צפויים להנתן לרשתות הבזק הגדולות ביותר שמפעילות רשת גישה בהקף נרחב, ובכך את רישיונות המפ"א הכלליים (שכיום פועלים מכוח חברת בזק והוט טלקום שותפות מוגבלת). הגדרה זו צפויה לחול ביחס לפעילות הנרחבת ביותר בתחום התקשורת הנייחת המקבילה לנוסח הקיים היום.

שנית מוצע להחליף את ההגדרה של רישיונות רט"ן (בפרט 1.2) בהגדרה המתאימה המפנה לסעיף 2א(ב)(2) לחוק התקשורת בנוסחו המוצע. מדובר בשינוי שעיקרו בנוסח ההגדרות וזאת בהתאם לביטול התיבה "רישיון כללי".

 

סעיף 70 –

מוצע לתקן בהתאמה לתיקונים המוצעים בהצעת חוק את התוספת השניה לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 (להלן- חוק הגנת הצרכן). מוצע להגדיר את בעל הרישיון הנדרש לספק שירות טלפוניה כך שיכלול בעל רישיון לפי חוק התקשורת, כלומר, לרבות מי שפועל מכוח היתר כללי ובלבד שהוא מספק "שירות טלפוניה". בהתאם לכך, תחול החובה הן על מי שמספקים שירות טלפוניה באמצעות מערכת רט"ן והן באמצעות רשת בזק נייחת וכך מתייתרת ההגדרה שבפרט (2) לתוספת השנייה לחוק הגנת הצרכן. החובה לא תחול על מי שאינם מספקים שירות טלפוניה, כדוגמת מי שמספקים שירות גישה לאינטרנט.

עוד מוצע לתקן את התוספת השלישית לחוק הגנת הצרכן העוסקת בסוגי שירותים שיהיו כפופים לסעיף 13א לחוק הגנת הצרכן הקובע חובות על עסקה קצובה. מוצע להותיר את החובות שבסעיף זה כך שיחולו ביחס לשירות טלפוניה הן באמצעות מערכת רט"ן והן באמצעות רשת בזק נייחת, כשם שהן חלות כיום.

 

סעיף 71 -

כאמור בחלק הכללי, דרך המלך לאסדרת מתן שירותי תקשורת בישראל תהיה באמצעות היתר כללי. קביעת ההיתר הכללי צפויה לארוך פרק זמן שבמהלכו ימוקדו וינוסחו מחדש הוראות שונות הכלולות ברובן ברישיונות הקיימים. קביעת ההיתר הכללי, אפוא, היא אבן הראשה שההנחה שלה במקומה מאפשרת לבצע את המעבר המלא למתכונת האסדרה החדשה ולכן יש להתנות את תחילתו של חוק זה בקביעת היתר כללי.

יחד עם זאת, תיקונים שונים בחוק שאינם כרוכים בהתאמת מתכונת האסדרה ייכנסו לתוקף באופן מיידי. אלו הוראות שעניינן: הטלת עיצום כספי בגין הפרה של הוראות צו מכוח סעיף 4ד לחוק התקשורת, ביטול סמכות השר להתקין תקנות מכוח סעיף 12 לחוק התקשורת, הוראות שעניינן מגבלות על מתן רישיון למי שהורשע בעבירה פלילית או שהוגש נגדו כתב אישום בנסיבות הקבועות בסעיף 4(ג1) המוצע. כמו כן מוצע כי השר יוסמך לקבוע באופן נקודתי כי שירות שלא יהא טעון אסדרה בהתאם למוצע בהצעת חוק זו לא יהא טעון אסדרה וזאת אף קודם ליום התחילה. מכיוון שלא נדרשת הערכות מוקדמת ביחס לאותם שירותים שלא יהיו כפופים לאסדרה לאחר יום התחילה, ניתן להקדים את מועד החרגתם מתחולת החוק, בהתאם לנוסח המוצע.

סעיף 72 –

המעבר ממתכונת האסדרה הקיימת, הנסמכת בעיקרה על רישיונות, לאסדרה החדשה מחייב הוראות מעבר כדלקמן:

לסעיף קטן (א) – מוצע כי מי שפעל מכוח היתר כללי ערב יום התחילה – ככל שפעילותו תהיה טעונה רישיון, יראו אותו כמי שקיבל רישיון ויראו בהוראות רישיונו כאילו הן הוראות ההיתר הכללי שלפיהן הוא נדרש לפעול זולת אם יקבע השר רישיון פרטני שיחול ביחס אליו. אם פעילותו תהיה טעונה היתר כללי, אזי יראו אותו כמי שנרשם במרשם, והוא יוכפף להיתר כללי כפי שיהיה בתוקף וכפי שיחול לגביו.

לסעיף קטן (ב)- מוצע כי מי שפעל ללא כל רישיון ושלא בהתאם להיתר כללי וכל להוסיף ולפעול במשך 12 חודשים מיום התחילה בטרם יידרש להסדיר את פעילותו באופן המתאים. מדובר בתקופת הסתגלות המהווה סיפק למי שהחל לפעול בעת שבה לא היה נדרש לאסדרה מכוח חוק התקשורת. עם זאת, מכיוון שהאסדרה הצפויה תהא מקלה ביחס לאסדרה שנוהגת קודם לתיקון זה, אין מקום להוסיף ולראות אותו כפטור באופן קבוע מתחולת החוק.

לסעיף קטן (ג)- כמוצע בסעיף 71(ב), ביטול חלק מסעיף 12 לחוק התקשורת ייכנס לתוקף עם פרסום החוק. יחד עם זאת, על אף האמור בסעיף 23 לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981,^[22] תקנות התקשורת (בזק ושידורים) (הפסקה, עיכוב או הגבלה של פעולות בזק ושירותי בזק), התשמ"ה-1985 ותקנות הבזק (התקנה, תפעול ותחזוקה), התשמ"ה-1985 עמדו בתוקפן עד ליום פרסום ההיתר הכללי שכן עד ליום זה תושלם הבחינה בדבר נחיצות ההוראות הכלולות בהן כולן או חלקן, בהיתר הכללי וברישיונות, לפי העניין.