טיוטת תקנות

א.     שם התקנות המוצעות:

תקנות הטלגרף האלחוטי (רישיונות, תעודות ואגרות), (תיקון מס׳................. ) (אגרה בעד מבחן לשם קבלת

רישיון לעיסוק בהפעלת תחנה בכלי טיס( - התשע"ט- 2019 ;

ב.     מטרת התקנות המוצעות והצורך בהן:

תיקון שנערך לפקודת הטלגרף האלחוטי [נוסח חדש], התשל"ב -1972, אשר נכנס לתוקפו באפריל 2018, העביר את הסמכות למתן רישיונות להפעלת תחנת אלחוט בכלי טיס (תעודת rt) , ממשרד התקשורת, אל מנהל רשות התעופה האזרחית (להלן - רת"א).

לאור התשומות להן תידרש רת"א בהפעלת מערך למתן תעודות ה- rt (כפי שיפורט להלן), מבוקש לקבוע אגרה בעד השירות של בחינת ידיעה מקצועית וכושר ביצוע נדרשים לקבלת תעודת rt וכן בעד עיון חוזר בתוצאות בחינה כאמור .

ג . להלן נוסח טיוטת התקנות המוצעות:

בתוקף סמכותי לפי סעיף 4ג(ב)(7) וסעיף 4ח(ג)(2) לפקודת הטלגרף האלחוטי

[נוסח חדש], התשל"ב - ^[1]1972 (להלן - הפקודה), לפי הצעת רשות התעופה האזרחית ובהתייעצות עם שר התקשורת לפי סעיף 4ח(ג)(2) לפקודה, באישור

שר האוצר לפי סעיף 39ב לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה - ^[2]1985 ובאישור וועדת הכלכלה של הכנסת לפי סעיף 4ח(ג)(2) לפקודה, אני מתקין תקנות אלה

תיקון תקנה 1 1. בתקנה 1 לתקנות הטלגרף האלחוטי (רישיונות, תעודות ואגרות), התשמ"ז -

1987 ^[3] (להלן- "התקנות העיקריות") -

(1) הגדרת "המנהל" - תימחק;

(2) אחרי ההגדרה "רישיון" יבוא:

""רישיון לעיסוק בהפעלת תחנה בכלי טיס" - תעודת הפעלה באוויר מהסוגים המפורטים בתקנה 14(1)(ב)(1) ו- (4);" ;

(3) אחרי ההגדרה "רשת תחנות חד מגמתיות" יבוא: ""תחנה בכלי טיס" - כהגדרתה בסעיף 4ח(א) לפקודה.

2. בתקנה 17 לתקנות העיקריות, אחרי תקנת משנה (ב1) יבוא:

"(ב1א) המבקש לקבל שירות בקשר לרישיון לעיסוק בהפעלת תחנה בכלי טיס המפורט בטור אי בטבלה בחלק י"ב לתוספת הראשונה, ישלם אגרה כמפורט בטור גי לצדו, במועד כמפורט בטור בי לצדו, ותקנות משנה (ב) ו-(ב1) לא יחולו על שירות כאמור."

3 . בתוספת הראשונה לתקנות העיקריות, אחרי חלק י"א יבוא:

חלק י"ב- שירות בקשר לרישיון לעיסוק בהפעלת תחנה בכלי טיס

דברי הסבר

כללי

מרבית כלי הטיס נדרשים להיות מצוידים בתחנת טלגרף אלחוטית ("תחנה הכוללת מכשיר אלחוטי אחד או יותר המחוברים לשם פעולתם לאמצעים נוספים ובכלל זה לאנטנה ולספק כוח"), אשר הרישיונות להקמתה ותחזוקתה ולהפעלתה ניתנים לפי הוראותיה של פקודת הטלגרף האלחוטי [נוסח חדש], התשל"ב-1972 (להלן- הפקודה).

ככלל, מדובר בשני סוגי רישיונות - האחד ניתן למפעיל האווירי של כלי הטיס, והוא ניתן לעצם הקמתה והחזקתה של התחנה בכלי הטיס, והשני רישיון אישי (לאיש צוות אוויר) להפעיל את מכשיר הטלגרף האלחוטי, הקרוי בשפה המקצועית המקובלת תעודת ^ (כלומר "רדיו טלפון"). עד אפריל 2018 הפקודה הסמיכה את הממשלה לתת רישיונות אלה, בקבעה בסעיף 5(א):

"לא יקים אדם ולא יקיים תחנת טלגרף אלחוטי, ולא יתקין ולא יפעיל ולא יקיים מכשיר לטלגרף אלחוטי, בכל מקום בישראל או בכלי שיט או בכלי טיס הרשומים בישראל, אלא לפי רישיון מאת

הממשלה."^[4]

לעניין הרישיון להפעלה ואחזקה של תחנת אלחוט בכלי טיס - הממשלה הסמיכה את שר התחבורה לבצע מטלה זאת, אשר בתורו מינה את מפקחי רשות התעופה האזרחית לביצוע התפקיד. לעומת זאת, האחריות למתן תעודות ^ אישיות לאנשי צוות אוויר - להפעלת מכשירי האלחוט בכלי הטיס - הוטלה על משרד התקשורת.

בהתאם, בתקנות הטלגרף האלחוטי (רישיונות, תעודות ואגרות), התשמ"ז-1987 (להלן- "התקנות העיקריות") נקבעו ההסדרים למתן כלל הרישיונות לפי פקודת הטלגרף האלחוטי. בחלק גי לתקנות העיקריות נקבעו הסדרים למתן "תעודות" (קרי רישיונות אישיים להפעלת תחנות אחלוט) כאשר בתקנה 14(ב) נקבעו סוגי תעודות הפעלה באוויר מסוגים אלה: "(ב) באויר -

1.  כשירות          ברדיו-טלפון, דרגה מוגבלת;

2.  כשירות          ברדיו-טלפון, דרגה מוגבלת - לפיקוח על תנועה אווירית בלבד;

3.  כשירות          ברדיו-טלפון, דרגה מוגבלת - לשירות קרקע בלבד;

4.  כשירות          ברדיו-טלפון, דרגה מוגבלת - תעופה ספורטיבית."

סוג תעודת ההפעלה המנויה בפסקה (1) לעיל מהווה למעשה רישיון להפעלת תחנת אלחוט בכלי טיס.

באפריל 2018 נכנס לתוקפו תיקון שנערך לפקודה במסגרת חוק התכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום

המדיניות הכלכלית לשנת התקציב 2019), התשע"ח-2018 (להלן- חוק ההסדרים)^[5]. במסגרת זאת, הסמכות למתן רישיונות לתחנת אלחוט בכלי טיס- הן רישיון לעצם הקמתה ואחזקתה של תחנת טלגרף אלחוטי בכלי הטיס, והן הרישוי האישי של אנשי צוות האוויר להפעלת התחנה - הוענקה למנהל רת"א; סמכויות הפיקוח בהקשר זה הוענקו למפקחי רת"א; ואילו הסמכויות לקביעת תקנות

בהקשר זה הוענקו לשר התחבורה.

כך, סעיף 4ח לפקודה, שכותרתו "תחנה בכלי טיס" קובע:

"4ח. (א) בסעיף זה, "תחנה בכלי טיס" - תחנת אלחוט בכלי טיס, לרבות תחנת הטסה של כלי טיס מוטס מרחוק, שהמכשירים האלחוטיים הכלולים בה משדרים או קולטים בתחום התדרים המשמש לתעופה אזרחית, בלבד.

(ב)     על אף הוראות סימן זה, רישיון לעניין הקמה, החזקה והפעלה של תחנה בכלי טיס יינתן בידי מנהל רשות התעופה האזרחית, ובלבד שלא ייתן רישיון כאמור לגבי תחנה הכוללת מכשיר אלחוטי שלא ניתן לגביו אישור סוג כהגדרתו בסעיף 4ג(א)(1); רישיון לתחנה בכלי טיס יראו אותו כרישיון להחזקה ולהפעלה של כל המכשירים האלחוטיים הכלולים בתחנה בכלי הטיס, המפורטים ברישיון.

(ג)     לעניין רישיונות לתחנה בכלי טיס -

(1) הסמכויות הנתונות למנהל לפי סימן זה, למעט סמכות המנהל לתת אישור סוג לפי סעיף 4ג(א)(1), יהיו נתונות למנהל רשות התעופה האזרחית, ויחולו הוראות סעיף 12א(ב) לעניין אצילת סמכויות;

(2) הסמכויות הנתונות לשר לפי סימן זה יהיו נתונות לשר התחבורה והבטיחות בדרכים, בהתייעצות עם השר, ואולם לא יותקנו תקנות לעניין רישיונות כאמור אלא לפי הצעת רשות התעופה האזרחית או בהתייעצות עמה."

כהשלמה לכך, בסעיף 6ד לחוק (סעיף ההגדרות לעניין סימן העיצומים הכספיים) מנהל רת"א הוגדר כ"מנהל" לעניין רישיון לתחנה בכלי טיס - משמע הוא הגורם המוסמך להטיל עיצומים בהקשר הפרות הפקודה של בעל רישיון לתחנה בכלי טיס. לצד זאת, בסעיף 6יא לפקודה, הסמכות לתקן את התוספת לפקודה (עילות להפחתת עיצום כספי) בהקשר רישיון לתחנה בכלי טיס הוענקו לשר התחבורה במקום לשר התקשורת.

בדומה, לפי פרק טי לפקודה (פיקוח) נקבע כי הפיקוח על ציות להוראות לפי הפקודה בהקשר תחנה בכלי טיס תוענק למפקחי רת"א שמונו לכך על ידי מנהל רת"א, ונקבע כי הם יעשו שימוש בסמכויות הפיקוח הנתונות בסעיף 96 לחוק הטיס, התשע"א - 2011.

אם כן, תיקון הפקודה העביר את האחריות למתן תעודות rt להפעלת תחנה בכלי טיס לרת"א. מדובר בשירות לציבור המחייב את רת"א להשקעת משאבים כפי שיפורט להלן, ולפיכך מוצע לקבוע אגרה בעדו.

התיקון המוצע פטור מחובת ביצוע הליך הערכת

השפעת רגולציה ("RIA"), היות שמבוקש בו להטיל אגרה.

הסמכות לקבוע את התקנות

סעיף 4ג(ב)(7) לפקודה מסמיך את השר:

"(ב)לקבוע תנאים למתן רישיון או לחידושו, בין השאר כדי לאפשר ניצול יעיל של תדרי הרדיו ולמנוע שיבוש או הפרעה לפעולתם של מכשירים אלחוטיים הפועלים כדין, ובכלל זה...

(7) לעניין רישיון לעיסוק בהפעלת תחנת אלחוט מסוג שקבע השר - הוראות לעניין הכשרה, מיומנות, ידע וניסיון מקצועי הנדרשים לשם קבלת הרישיון או חידושו, ובכלל זה בחינות שעל המבקש לעמוד בהן ותשלום בעבורן; תקנות לעניין תשלום כאמור יותקנו באישור וועדת הכלכלה של הכנסת"

סעיף 4ח(ג)(2) לפקודה קובע כי "הסמכויות הנתונות לשר לפי סימן זה [סימן גי] יהיו נתונות לשר התחבורה והבטיחות בדרכים, בהתייעצות עם השר [שר התקשורת], ואולם לא יותקנו תקנות לעניין רישיונות כאמור אלא לפי הצעת רשות התעופה האזרחית או בהתייעצות עמה".

סעיף 39ב לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה- 1985 קובע כי הטלת מסים, אגרות ותשלומי חובה אחרים המשתלמים לאוצר המדינה ושינוי שיעוריהם טעונים אישורו של שר האוצר, בנוסף לאישורים הדרושים לפי כל דין אחר.

לאור האמור, תיקון התקנות העיקריות בו תיקבע אגרה בעד הגשת בקשה להיבחן להוכחת ידע ומיומנות מקצועיים נדרשים לשם קבלת תעודת ^ להפעלת תחנה בכלי טיס, ובקשה לעיון חוזר בתוצאות מבחן כאמור, ייעשה על ידי שר התחבורה, בהתייעצות עם שר התקשורת, על פי הצעת רת"א, באישור שר האוצר ובאישורה של וועדת הכלכלה של הכנסת.

לתיקון תקנה 1 בתקנות העיקריות- למחיקת הגדרת "המנהל" -

במסגרת תיקון הפקודה, הוגדר בסעיף 1 המונח "המנהל" כ"עובד משרד התקשורת הממונה על ניהול תדרי רדיו וכפוף במישרין למנכ"ל משרד התקשורת". כן הוגדר בסעיף 4ח(ב) כי לעניין מתן רישיון להפעלה של

תחנה בכלי טיס, הסמכויות הנתונות ל"מנהל", יהיו נתונות למנהל רת"א^[6].

"המנהל" מוגדר גם בתקנה 1 לתקנות העיקריות כ"המנהל הכללי של משרד התקשורת או מי שהוא הסמיכו לעניין תקנות אלה, כולן או מקצתן".

לאור תיקון הפקודה והעברת הסמכות למנהל רת"א כאמור, הגדרת "המנהל" בתקנות העיקריות אינה נכונה בקשר לרישיון להפעלת תחנת אלחוט בכלי טיס, כך שיש לתקנה.

אולם, תיקון כאמור מתייתר, שעה ש"המנהל" הוגדר כאמור בפקודה, והגדרה זו חלה גם על התקנות העיקריות שהותקנו מכוחה^[7]. לפיכך, מוצע למחוק את "המנהל" בתקנות העיקריות.

להוספת הגדרת "רישיון לעיסוק בהפעלת תחנה בכלי טיס" -

לעניין תעודת ^ קיים פער לשוני בין הפקודה (גם לאחר תיקונה ב- 2018) לבין התקנות העיקריות. כך, הפקודה נוקטת במונח " רישיון לעניין הקמה, החזקה והפעלה של תחנת אלחוט" - הכולל הן רישיון לבעל/ מחזיק המיתקן שבו מוקמת תחנת האלחוט להקמתה והחזקתה, והן רישיון אישי למפעיל תחנת האלחוט, להפעילה.

בנוסף, בסעיף 4ג(ב)(7) לפקודה נעשה שימוש במונח "רישיון לעיסוק בהפעלת מכשיר אלחוטי" - זהו המופע היחיד בפקודה המתייחס בנפרד לרישיון להפעלת תחנת האלחוט.

לעומת זאת, התקנות העיקריות מפרידות בין "רישיונות" (חלק בי לתקנות העיקריות) - שהם רישיונות להקמה ותחזוקה של תחנות אלחוט, לבין "תעודות הפעלה" (חלק גי לתקנות העיקריות) - שהן רישיונות לעיסוק בהפעלת תחנת אלחוט על פי המינוח בפקודה.

מאחר שהתיקון המוצע הוא תיקון נקודתי, שכל תכליתו היא קביעת אגרה עבור תעודת ^ להפעלת תחנה בכלי טיס, אין מוצעת החלפת מונחים גורפת, אלא רק הגדרה "המאחה" את הפער, ולפיה יובהר כי רישיון לעיסוק בהפעלת תחנה בכלי טיס" משמעותו תעודת הפעלה באוויר כמפורט בתקנה 14(ב)(1) ו- (4) לתקנות העיקריות.

להוספת ההגדרה "תחנה בכלי טיס" -

מונח זה נדרש לשם קביעת תקנה 17(ב2) המוצעת וכן חלק י"א לתוספת הראשונה. מאחר שהמונח אינו מוגדר בסעי 1 לפקודה אלא במסגרת סעיף 4ח שבה, ולשונית תחולתו הוגבלה לאותו סעיף (במלים "בסעיף זה"), הרי שספק אם חל הכלל הפרשני לפי סעיף 2 לחוק הפרשנות, התשמ"א - 1981 (הקובע כי הגדרת מונח בחיקוק חלה גם על תקנות שהותקנו לפי אותו חיקוק) ולפיכך מוצע לקבעה במפורש.

לתיקון תקנה 17 לתקנות העיקריות

תקנה 17(ב) לתקנות העיקריות קובעת כי "בעד רישיון או חידושו...תשולם אגרה מראש לכל תקופת הרישיון על בסיס שנתי שתחילתו ביום 1 בינואר..."

תקנה 17(ב1) לתקנות העיקריות קובעת בין היתר, כי האגרה בעד רישיון כאמור, תהיה בשיעור הקבוע בתוספת הראשונה, לצד כל סוג רישיון והיא תשולם בכפוף לאמור בתקנת משנה (ב), במועד שייקבע על ידי המנהל.

מוצע כי הוראות תקנות 17(ב) ו(ב1) דלעיל לא יחולו לגבי האגרות שאותן מבוקש לקבוע כעת. זאת שכן תעודות ^ אינן מוגבלות בתקופת תוקפן - ולכן אין כאן עניין של תשלום לפי תקופת תוקף הרישיון, או של תשלום שנתי כלשהו. כמו כן מוצע לקבוע את מועד התשלום במפורש בתקנות, ולא " במועד שקבע לכך המנהל בהודעתו לבעל הרישיון."

מוצע לקבוע תשלום אגרה בעד בחינת ידיעה מקצועית וכושר ביצוע נדרשים לקבלת תעודת ^ (ראו תקנה 13(6) לתקנות העיקריות) - שתשולם בעת הגשת הבקשה להיבחן, וכן אגרה בעד בקשה לעיון חוזר בתוצאות בחינה כאמור, שתשלום עם הגשת הבקשה לעיון חוזר. לכן, מוצע להוסיף את תקנה 17(ב1א) לתקנות העיקריות, שתקבע כי:

"המבקש לקבל שירות בקשר לרישיון לעיסוק בהפעלת תחנה בכלי טיס המפורט בטור אי בטבלה בחלק י"ב לתוספת הראשונה, ישלם אגרה כמפורט בטור גי לצדו, במועד כמפורט בטור בי לצדו, ותקנות משנה (ב) ו-(ב1) לא יחולו על שירות כאמור".

לתיקון התוספת הראשונה -

התוספת הראשונה לתקנות העיקריות מונה כיום י"א חלקים, בהתאם לסוג הרישיון המבוקש. בכל חלק מצוין שיעור האגרה שיש לשלם בעד מתן הרישיון המבוקש או חידושו, והתקופה בה יהיה הרישיון בתוקף. כפי שהובהר לעיל, היות שמבוקש לגבות אגרה בעד הגשת בקשה להיבחן (ולא בעד רישיון או חידושו), וממילא אגרה זו אינה תלויה בתקופת תוקפו של הרישיון, מבוקש להוסיף את חלק י"ב לתוספת הראשונה, שייקרא "שירות בקשר לרישיון לעיסוק בהפעלת תחנה בכלי טיס".

שיעור האגרה שמוצע לקבוע בעד בקשה כאמור, הן עבור הבקשה להיבחן לשם קבלת תעודת ^ והן עבור הבקשה לעיון חוזר בתוצאות בחינה כאמור, מגלם את העלויות והתשומות להן תידרש רת"א במתן השירות, כלומר - לפי העלות המשולמת עבור עריכת מבחן לנבחן בודד לזכיין שעורך מטעם רת"א את המבחנים, בתוספת עלות משוערת לגילום המשאבים הדרושים לרת"א לטובת פיקוח, מעקב ובקרה על עבודת הזכיין ובכלל זה על אופן הפעלת מערך המבחנים על ידו, על מנת להבטיח שמירה על טוהר המבחנים ושתוצאותיהם משקפות נאמנה את רמת הידע המקצועי של הנבחן.