טיוטת תקנות

א. שם התקנות המוצעות

תקנות סדר הדין האזרחי (תיקון מס' 2), התש"ף-2020.

 

ב. מטרת התקנות המוצעות והצורך בהן

בעקבות קבלת הערות מטעם לשכת עורכי הדין ומטעם גורמים נוספים לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן – התקנות החדשות או התקנות), מוצע לערוך בתקנות מספר תיקונים, כפי שיפורט להלן. בד בבד עם התיקונים האמורים, מוצע לקבוע כי יום התחילה של התקנות יידחה ל-1.1.2021.

ג. להלן נוסח טיוטת התקנות המוצעות:

 

טיוטת תקנות מטעם משרד המשפטים:

טיוטת תקנות סדר הדין האזרחי (תיקון מס' 2), התש"ף-2020

 

___ ב________ התש"ף

(___ ב________ 2020)

(חמ 1778 – 3 – ת1)

__________________

אבי ניסנקורן

שר המשפטים

 

דברי הסבר

1.  תיקון תקנה 1 לתקנות – בתקנה 1 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן – התקנות) נקבע כי מטרות תקנות סדר הדין האזרחי, הן לקבוע סדר דין לניהול ההליכים האזרחיים בבית המשפט, יצירת ודאות, מניעת שרירותיות והגשמת העקרונות החוקתיים העומדים ביסודו של הליך שיפוטי ראוי והוגן, כדי להשיג תוצאה נכונה ופתרון צודק של הסכסוך. מוצע להוסיף, לשם ההבהרה, כי מלבד המטרות המנויות בתקנה, מטרה נוספת של תקנות סדר הדין האזרחי והיא להגיע לחקר האמת.

2.  תיקון תקנה 6 לתקנות – מוצע להוסיף לתקנה 6 המכילה הגדרות שנעשה בהן שימוש בתקנות אלו, את ההגדרות הבאות: "טענה מקדמית" – טענה שיש בה כדי לסלק את התביעה כולה או מקצתה על הסף; "תביעה לפיצויים בשל נזק גוף" – לרבות תביעה לשיפוי או לפיצוי על תשלום פנסיה, תגמולים וכל הוצאה אחרת ששולמו או שישולמו בשל נזק גוף, לרבות תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, ולמעט תביעה של מי שנגרם לו נזק גוף נגד חברת הביטוח שלו לפי פוליסת הביטוח"; ו-"תביעה שעניינה רשלנות רפואית" – תביעה לפיצויים בשל נזק גוף שעניינה אחריות מקצועית של רופא או מוסד רפואי.

3.  תיקון תקנה 7 לתקנות – תקנה 7 לתקנות עוסקת במקום השיפוט שאליו תוגש התובענה, ובה נקבע כי תובענה שאינה במקרקעין ושאין לגביה הסכם בין בעלי הדין על מקום השיפוט, תוגש לבית המשפט המצוי במחוז שיפוט של מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע. מוצע להרחיב את כלל הסמכות המקומית ולקבוע חלופה נוספת אשר תאפשר הגשת תובענה גם לבית המשפט המצוי במחוז השיפוט במקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים (כפי שקבוע בתקנה 3 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן – התקנות הישנות)).

4.  תיקון תקנה 9 לתקנות  –

תקנת משנה (ב) עוסקת במועד להגשת כתב הגנה. מוצע לקבוע כי בתביעה שעניינה רשלנות רפואית, המועד להגשת כתב הגנה יהיה 120 יום מהמועד בו הומצא כתב התביעה לנתבע. בשל אופיין הייחודי של תביעות מסוג זה, זקוק הנתבע למשך זמן רב יותר להגשת כתב הגנה, שכן נדרש לרוב זמן רב יותר לצורך איסוף תיעוד רפואי וקבלת  חוות דעת. כמו כן מוצע לקבוע הן לגבי כתב הגנה בתביעות רשלנות רפואית והן לגבי כתבי הגנה אחרים, כי בית המשפט יהיה רשאי להאריך את המועד כאמור אם השתכנע כי קיימים טעמים המצדיקים זאת.

תקנת משנה (ד) עוסקת באורך כתב הטענות. לאור שאלות שנשאלו ביחס להבחנה בין החלק השני לחלק השלישי של כתב הטענות ובהמשך לכך ביחס לאופן בו הוקצו מספרי עמודים לכל אחד מהחלקים האמורים, מוצע לקבוע הקצאת מספרי עמודים חדשה, שיהיה בה כדי לשקף את ההבחנה בין החלקים, באופן הבא: בכתב תביעה שהוגש לבית המשפט השלום, החלק השני לא יעלה על ארבעה עמודים והחלק השלישי לא יעלה על שבעה עמודים, ובתביעה שהוגשה לבית המשפט המחוזי על שישה ותשעה עמודים, בהתאמה. כך יובהר כי החלק השני של כתב הטענות מיועד להכיל רק את תמצית העובדות הנחוצות לצורך הקמת עילת התביעה ומועד היוולדה ואילו החלק השלישי מיועד לפירוט נוסף של עובדות אלה וכל מידע נוסף שבעל דין סבור שיש מקום לכלול בכתב טענותיו. כמו כן מוצע לקבוע כי בתביעה לפיצויים בשל נזקי גוף בבית המשפט המחוזי, חלקו השני של כתב התביעה לא יעלה על עשרה עמודים וחלקו השלישי על עשרים עמודים, בדומה לתביעה לסעד כספי בסכום שעולה על 2.5 מיליון ש"ח. זאת בעקבות התיקון המוצע לתקנה 10 לפיו תובע בתביעות מסוג זה יהיה פטור מלציין את שווי סכום תביעתו (ראו להלן בדברי ההסבר לתיקון תקנה 10).   

5.  תיקון תקנה 10 לתקנות – מוצע לקבוע בפסקה (9) כי בתביעה לפיצויים בשל נזק גוף לא יידרש התובע לפרט את רשימת כל הסעדים המבוקשים ושווי נושא התובענה, בדומה לתביעה שעילתה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים. בתביעות לפיצויים בשל נזק גוף, קיים פעמים רבות חוסר ודאות בנוגע לנזק הכללי שנגרם לתובע, וכן לנזק הלא ממוני שנגרם לו. ציון הסעד הנתבע (דהיינו סכום התביעה) עשוי להוות עבור התובע אישור שהסכום משקף את גובה נזקו, הגם שכאמור בפועל במקרים רבים מדובר בהערכה בלבד, ובכך בין השאר, גם לפגוע באפשרות הגעה לפשרה. לפיכך, מוצע לפטור את התובע בתביעות אלה מפירוט הסכום הנתבע. יצוין כי פטור זה עולה בקנה אחד עם כך שהאגרה המשולמת על תביעה לפיצויים בשל נזק גוף היא קבועה וממילא אינה נגזרת מהסכום הנתבע (ראו: תקנה 5 לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007). כמו כן, מוצע להבהיר בפסקה (11) לתקנה זו כי על התובע לציין רק את דבר קיומו של הליך נוסף בקשר למסכת עובדתית דומה שהוא צד לו או היה צד לו, על מנת שלא להטיל נטל שהתובע עלול שלא לעמוד בו. בנוסף, בפסקה (13) מוצע לקבוע כי אם מדובר בהמצאה ישירות לעורך דין, אין צורך לצרף לכתב התביעה הזמנה לדין, שכן חזקה על עורך הדין שהוא יודע את משמעות ההמצאה ביחס למרשו. כמו כן, מוצע לבטל את פסקה (14) המאפשרת לתובע המגיש תביעתו לבית משפט השלום לציין את שם בית המשפט במחוז בו הוא מעדיף שהעניין יידון, שכן אפשרות ניתוב התיקים בתוך המחוז על-ידי נשיאי בתי המשפט לא תופעל בשלב זה. עם זאת יובהר כי בכל מקרה, אין בכך כדי לגרוע מהסמכויות הקבועות בעניין ניתוב תיקים בחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. כמו כן ייתכן ובעתיד תיבחן האפשרות להשיב פסקה זו לתקנות.

6.  תיקון תקנה 12 לתקנות – מוצע לקבוע כי גם הנתבע, בדומה לדרישה החלה על התובע בתקנה 10(11), יידרש לציין בחלק הראשון לכתב ההגנה "דבר קיומו של הליך נוסף בבית משפט או בבית דין בקשר למסכת עובדתית דומה שהנתבע הוא צד לו או היה צד לו", לשם ההדדיות והגשמה מלאה של תכלית הדרישה.

7.  תיקון תקנה 13 לתקנות – בתקנה 13 לתקנות נקבעה ברירת מחדל לפיה הנתבע ייחשב מודה בכל העובדות הכלולות בכתב התביעה, זולת אלה שהכחיש באופן מפורש ומפורט. מוצע כעת להוסיף כי בנוגע לדמי נזק ברירת המחדל תהא הפוכה, והוא ייחשב שנוי במחלוקת זולת אם הודו בו במפורש. זאת בדומה לכלל החל לפי תקנה 84 בתקנות הישנות.

8.  תיקון תקנה 15 לתקנות – מוצע לסמן את התקנה כתקנת משנה (א). בפסקה (3) לתקנת משנה (א), מוצע להשתמש במונח "תביעה לפיצויים בשל נזק גוף" שהוגדרה בסעיף ההגדרות, חלף הביטוי שנעשה בו שימוש לפני כן – "תביעה שעניינה נזק גוף". כמו כן, מוצע להוסיף את תקנת משנה (ב), על מנת לאפשר לבעל דין לצרף לכתב טענותיו חוות דעת של מומחה שאינו בענין של רפואה. זאת על אף ההוראה בתקנה זו לפיה ניתן לצרף לכתב טענות רק את המסמכים המפורטים בתקנת משנה (א) (קרי, העתק מסמך מהותי וחוות דעת מומחה רפואי, ובתביעה לפיצויים בשל נזק גוף גם כתב ויתור על סודיות רפואית).

9.  תיקון תקנה 16 לתקנות – מוצע לבטל את תקנה 16 לתקנות. בתקנה 16 לתקנות נקבע הסדר לפיו, בית המשפט רשאי, לבקשת נתבע ובמקרים חריגים בלבד, להאריך את המועד להגשת החלק השלישי של כתב ההגנה (הטיעון העובדתי) ולצירוף המסמכים המהותיים וחוות דעת מומחה (ככל שנדרש לצרפה לכתב התביעה), זאת בהתקיים התנאים המצטברים המפורטים בתקנה 16(א) ובלבד שהבקשה הוגשה בטרם חלף המועד להגשת כתב ההגנה. תקנה זו עיגנה למעשה את ההלכה שנקבעה על ידי בית המשפט העליון בפרשת בובליל (רע"א 10227/06 בובליל נ' אינדיג). עקב שאלות שנשאלו מהן עלה שהתקנה עלולה לבלבל וליצור רושם כאילו היא מסדירה את האפשרות להגשת בקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה באופן כללי (בעוד שבפועל ענין זה מוסדר בתקנה 9(ב)) – מוצע לבטל את התקנה כליל על מנת למנוע בלבול אפשרי זה. יובהר כי אין במחיקה זו כדי לגרוע מתוקפה של הלכת בובליל, שכן הלכת בובליל כמו גם הלכות נוספות שלא שונו או תוקנו בתקנות אלה, במפורש או במשתמע, יוסיפו לחול.  

10. תיקון תקנה 17 לתקנות –מוצע להשתמש במונח "תביעה לפיצויים בשל נזק גוף" שהוגדרה בסעיף ההגדרות, חלף הביטוי שנעשה בו שימוש לפני כן – "תביעה שעניינה נזק גוף".

11. תיקון תקנה 21 לתקנות –מוצע לקבוע בתקנת משנה (ב) לתקנה זו כי בדומה לכתב תביעה שכנגד ולכתב הגנה שכנגד עליהם חלות התקנות בעניין כתב תביעה ובעניין כתב הגנה, גם לגבי כתב תשובה שכנגד תחולנה התקנות בענין כתב תשובה כאמור בסימן א' בפרק ג' בשינויים המחויבים.

12. תיקון תקנה 22 לתקנות – בתקנה זו קבועים התנאים למתן הודעה לצד שלישי. מוצע למחוק את הדרישה לפיה ניתן להגיש הודעה לצד שלישי רק בתנאי שראוי לברר את הודעת הצד השלישי במשותף עם התובענה. זאת, משום שמדובר בשיקול שעשוי להשפיע על מתן הוראות בדבר קיום דיון יחד או הפרדתו, לפי תקנה 23(ה), ולא בדרישת סף לצורך הגשת ההודעה לצד שלישי מלכתחילה. מטרותיה של הודעה לצד שלישי, כגון חיסכון במשאבים שיפוטיים ומניעת הכרעות סותרות, יכולות להתגשם בין אם הוחלט על בירור משותף ובין אם לאו, ולכן אין סיבה לייחד הודעה לצד שלישי רק למקרים בהם ראוי לברר אותה במשותף עם התובענה העיקרית.

13. תיקון תקנה 23 לתקנות –מוצע לקבוע בתקנת משנה (א) לתקנה זו כי התקנות בענין כתב תשובה כאמור בסימן א' בפרק ג', יחולו בשינויים המחייבים על כתב תשובה לכתב הגנה של צד שלישי להודעה כלפיו, זאת בדומה לתקנות שעניינן כתב תביעה וכתב הגנה אשר תחולנה על הודעה לצד שלישי ועל כתב הגנה של צד שלישי להודעה כלפיו.

14. תיקון תקנה 28 – מוצע למחוק את הסיפה לתקנה 28 שכן יש לאפשר לבית המשפט לקבוע באילו מצבים תינתן רשות להעלאת טענה מקדמית, גם אם הטענה התגלתה או יכולה הייתה להתגלות לנתבע לפני שהגיש כתב הגנה.

15. תיקון תקנה 29 לתקנות – תקנה זו עוסקת באפשרות של בעל דין להעלות טענה מקדמית בדבר חוסר סמכות, או פורום בלתי נאות. עקב שאלות שנשאלו בנוגע לנוסח התקנה, מוצע לנסח אותה מחדש, באופן שיבהיר באופן מפורש כי על בעל הדין להעלות טענה מקדמית הכופרת בסמכות השיפוט או שעניינה פורום בלתי נאות, בהזדמנות ראשונה, קרי לכל המאוחר בכתב ההגנה. אולם אי העלאת הטענה במועד הנדרש כאמור לעיל, אין משמעותו הקניית סמכות לבית המשפט לדון בתביעה. מוצע להבהיר במפורש כי הפרת הדרישה להעלאת טענה זו בהזדמנות ראשונה עלולה להביא לפסיקת הוצאות לטובת בעל הדין שכנגד או לטובת אוצר המדינה. בנוסף, מוצע לקבוע כי גם טענה בדבר קיומה של תניית שיפוט זר היא מסוג הטענות הכופרות בסמכות בית המשפט, שיש להעלותן בהזדמנות ראשונה. זאת בהתאם לכללים שהותוו בפסיקה בעניין זה (ראו למשל: ע"א 4866/00 מדינת ישראל נ' חתמי לוידס, פ"ד נו(4) 433, 445 (2002)).

16. תיקון תקנה 30 לתקנות – מוצע לתקן את התקנה, באופן שייקבע כי הדרישה מבעל הדין לציין את המועד בו הומצא לו המסמך שלו הוא משיב, תהיה למיטב ידיעתו של עורך הדין. זאת, על מנת להימנע מאפשרות להצהרה לא מדויקת מצידו של עורך הדין במקרה בו קיימת אי-ודאות לגבי המועד המדויק בו הומצא המסמך.

17. תיקון תקנה 33 לתקנות – תקנה זו מסדירה את סמכות המזכיר המשפטי לא לקבל מסמך שאינו ממלא אחר דרישה הקבועה בתקנות או אחר הוראת בית המשפט. לפי התיקון המוצע, בתקנת משנה (ב) תתווסף הוראת שעה למשך שנתיים מיום התחילה (יום התחילה אשר להלן מוצע להעמידו על יום 1.1.2021, ראו דברי הסבר לתיקון תקנה 180), לפיה כתב הגנה, כתב תשובה, תביעה שכנגד, הודעת צד שלישי, בקשת רשות ערעור וערעור, שהוגשו בשלושת הימים האחרונים להגשתם, ולא קובלו על ידי המזכיר המשפטי, ניתן יהיה לתקנם בתוך שלושה ימים. הוראת השעה המוצעת תאפשר במקרה האמור להגיש את כתב הטענות שוב תוך שלושה ימים לאחר תיקונו. תיקון זה מוצע על מנת לתת מעין "תקופת חסד" במהלכה עורכי הדין יסתגלו לתקנות החדשות, ולפעולת המזכיר המשפטי. 

בתקנת משנה (ד) ייקבע כי בעל דין רשאי לדרוש כי הנחיה, הודעה או כל פעולה אחרת של מזכיר משפטי לרבות אי-קבלתו של מסמך, יובאו להכרעת השופט שדן בהליך, אם נקבע שופט שידון בתיק. זאת בשונה מהנוסח הקודם של תקנת משנה זו, בו נקבע כי פעולות המזכיר המשפטי יובאו תמיד להכרעת שופט שמונה לשם כך על-ידי נשיא בית המשפט. תיקון זה מוצע  על מנת לאפשר לשופט שמונה בתיק, אם מונה, להכריע בשאלות אלה הנוגעות לתיק שנמצא כבר בטיפולו. אם טרם נקבע שופט שידון בתיק, ימשיך לחול הכלל שנקבע, לפיו יכריע בעניינים אלו שופט בבית המשפט שנשיא בית המשפט ימנה לעניין. בנוסף, לפי התיקון המוצע, בתקנת משנה (ה) ייקבע, על מנת להבהיר את הנוסח הקודם, כי מועד ההגשה של מסמך לבית המשפט, לכל עניין, יהיה המועד שבו הוגש לבית המשפט, בכפוף לכך שקבלתו אושרה, גם אם האישור ניתן במועד מאוחר להגשה (ולא המועד בו קבלתו אושרה). כמו כן, מוצע להבהיר כי החריג לכלל הנקבע בתקנת משנה (ה) לעניין המועד בו הוגש המסמך, יחול לא רק על תביעה שתתיישן במלואה אלמלא יקובל המסמך, אלא גם על תביעה שאחת או יותר מעילותיה תתיישן אם לא יקובל המסמך.

18. תיקון תקנה 35 לתקנות – תקנה זו עוסקת בדיון המקדמי שעל הצדדים לקיים, אשר מטרתו להביא לידי כך שבעלי הדין ייערכו היטב לקראת הדיון בתביעה וילבנו את יריעת המחלוקת תוך גילוי הדדי ושקיפות מלאה ביניהם, באופן שיאפשר להם להיות מוכנים כראוי לדיון וכן לבחון את האפשרות לפתור את המחלוקת באמצעות מנגנון חלופי ליישוב סכסוך. מוצע לתקן את תקנת משנה (א), כך שייקבע כי יש לקיים דיון מקדמי בתוך שלושים ימים ממועד כתב הטענות האחרון, ולא ארבעה עשר ימים. כמו כן, מוצע לתקן את פסקה (3) בתקנת משנה (א), כך שיימחקו ממנה המילים "אדם או חפץ", שכן היא מיותרת וממילא כשמדובר בנזקי גוף, חלה חובה לצרף חוות דעת לכתבי הטענות, אשר מוגשים לפני הדיון המקדמי.

19. תיקון תקנה 37 לתקנות – תקנה זו מסדירה את ההפניה לפגישות מהו"ת (מידע, היכרות ותיאום) בכל תובענה שסכומה או ששווי נושאה עולה על 40,000 שקלים חדשים. בתקנת משנה (ז) נקבע כי בכל עניין הנוגע למועד פגישת המהו"ת, מקומה, זהות מגשר המהו"ת או זהות המשתתפים, רשאי מגשר המהו"ת או אחד מבעלי הדין להביא את העניין, להנחיית הממונה. כעת מוצע לתקן תקנת משנה זו, ולהוסיף כי ניתן לבקש גם הנחיית ממונה לפטור מהתייצבות בעל דין לפגישת מהו"ת, או להשתתפות בפגישה זו בהיוועדות חזותית חלף התייצבות. זאת על מנת לאפשר גמישות במקרים מתאימים בהם לא ייגרם נזק אם תתקיים הפגישה בהיעדר התייצבות של אחד מבעלי הדין, או לחלופין כאשר ניתן לקיים את הדיון בהיוועדות חזותית במקום בהתייצבות פיזית. כמו כן, מוצע לתקן את תקנת משנה (ט), אשר עוסקת בהסדר מיוחד לגבי התייצבות בעלי דין מסוימים לפגישת מהו"ת. לפי התיקון המוצע, כאשר תאגיד הוא בעל דין, נותרה בעינה הדרישה להתייצבות נציג מטעם התאגיד שהוא בעל תפקיד הבקיא בפרטי הסכסוך, ועליו להיות מוסמך להחליט בדבר העברת התובענה לגישור. כמו כן, מוצע לקבוע כי לגבי בעל דין שהוא המדינה או חברת ביטוח – יחוייב להתייצב הפרקליט או עורך-דינה של חברת הביטוח המטפל בתיק עם עמדה מוסמכת בענין העברת התובענה לגישור, והוא יהיה רשאי להתייצב עם נציג מטעם בעל הדין הבקיא בפרטי הסכסוך. תיקון זה מוצע לאור זאת שכאשר בעל הדין הוא המדינה או חברת ביטוח, על-פי רוב נציג מטעם בעל הדין אינו בהכרח בקיא בפרטי הסכסוך יותר מהפרקליט או עורך-הדין המייצג, ולכן הוא לא יוכל לתרום לדיון באופן משמעותי, המצדיק חיוב התייצבות באופן קטגורי. זאת במיוחד בשים לב לכך שמדובר בשחקנים חוזרים בעלי נפח תיקים גדול במיוחד, ולפיכך דרישת התייצבות נציג מטעמם תשית עליהם עלויות מצטברות משמעותיות.

20. תיקון תקנה 45 לתקנות – תקנה זו מאפשרת מחיקה מנהלית מחוסר מעש. בתקנת משנה (א), מוצע להאריך לעשרים ימים את משך הזמן שניתן לבעל הדין ליתן טעם מדוע לא יימחק ההליך מיום ההתראה על-ידי המזכירות. זאת על מנת לאפשר שהות ארוכה יותר לפני שיימחק ההליך. בתקנת משנה (ב), מוצע למחוק את המילים "בלא שהוארך המועד מראש", שכן הן מיותרות. הארכת מועד מהווה הוראה חדשה של בית המשפט לעשות דבר שבסדרי דין או שבנוהג בתוך מועד או זמן, ובמקרה כזה האמור בתקנת משנה זו יחול בהתאם למועד שנקצב בהוראה החדשה.

21. תיקון תקנה 46 לתקנות – מוצע לקבוע כי כתב טענות מתוקן יוגש תוך 20 ימים מהמועד שבו ניתנה החלטת בית המשפט המתירה את התיקון, על מנת להאריך את התקופה לעשות כן לעומת התקופה שנקבעה בנוסח הקודם (אשר התיר 14 ימים).

22. תיקון תקנה 47 לתקנות – לפי תקנה זו אם החליט בית המשפט להתיר תיקון כתב טענות לפי תקנה 46 יורה גם באותה החלטה אם רשאי בעל הדין שכנגד לתקן את כתב טענותיו. מוצע לקבוע כי אם התיר בית המשפט את תיקון כתב הטענות של בעל הדין שכנגד, יוגש כתב טענות בתוך 20 ימים מהמועד שבו התקבל כתב הטענות המתוקן לפי תקנה 46, ולא 14 ימים כפי שקבוע בתקנה היום, וזאת אלא אם כן הורה בית המשפט אחרת. מדובר בתיקון משלים לתיקון המוצע לגבי תקנה 46, לפיו יוארך המועד להגשת כתב טענות מתוקן ל-20 יום לבעל הדין שביקש זאת.

23. תיקון תקנה 49 לתקנות –בתקנת משנה 49(א) נקבע שלא תוגשנה בקשות מהמועד שלאחר הגשת כתב ההגנה עד למועד ישיבת קדם המשפט הראשונה, זולת בקשות מהסוגים המפורטים בפסקאות (1) עד (8). מוצע לתקן את תקנת משנה זו, ולקבוע כי המועד שהחל ממנו לא ניתן להגיש בקשות יהיה המועד בו הוגש כתב תשובה, או המועד שנקבע להגשתו, לפי המוקדם. זאת לאור האפשרות להגיש כתב תשובה לפי תקנה 18. כמו כן, מוצע להוסיף לסוגי הבקשות שניתן להגיש גם בתקופה שעד למועד ישיבת קדם-המשפט הראשונה, גם בקשה לפטור מהתייצבות נציג לפי תקנה 61(ב), אשר עניינה בהתייצבות לקדם-המשפט לפי החלטת בית המשפט, ובקשה לאישור הסדר פשרה או הסדר דיוני. לגבי הסוג הראשון של הבקשות (בקשה לפטור מהתייצבות נציג), מדובר בבקשה שנוגעת לישיבת קדם-המשפט, ולכן יש לאפשר הגשתן לפני המועד שנקבע לישיבה זו. לגבי הסוג השני של הבקשות (בקשה לאישור הסדר פשרה או הסדר דיוני), מדובר בבקשות שעשויות לייתר את הצורך בקיום ישיבת קדם-המשפט, ולכן יש לאפשר הגשתן לפני המועד שנקבע לישיבה זו. בתקנות משנה 49(ג)-49(ה) נקבעו הפעולות שיש לנקוט לשם הגשת רשימת בקשות לבית המשפט לפני מועד ישיבת קדם-המשפט הראשונה. במקום המועדים הנקובים בתקנות משנה אלה, על מנת לנצל את פרק הזמן שלאחר הגשת כתבי הטענות ללא קשר למועד קדם המשפט שיקבע, מוצע לקבוע מועדים אשר לא נספרים "אחורה" ממועד ישיבת קדם-המשפט הראשונה, אלא "קדימה" באופן כרונולוגי ממועד הגשת כתבי הטענות. בהתאם לכך מוצע לקבוע כי על בעל דין תחילה לפנות לבעל הדין שכנגד, עד 30 ימים מהמועד בו השלימו בעלי הדין את הליכי העיון במסמכים לפי תקנה 58(א), והודיעו על כוונה להגיש את הבקשות שברשימתו. על בעל הדין להמתין 7 ימים לכל הפחות, ולאחר מכן יהיה רשאי להגיש לבית המשפט את רשימת בקשותיו. רשימת הבקשות תוגש לא יאוחר מ-20 יום ממועד ישיבת קדם-המשפט הראשונה. לבסוף מוצע לקבוע כי בעל הדין שכנגד יהיה רשאי להשיב לרשימת הבקשות שהוגשה לבית המשפט, עד 14 ימים מהיום שהומצאה לו רשימה זו.    

24. תיקון תקנה 50 – תקנה זו עוסקת בהוראות שיחולו על בקשה בכתב. מוצע לתקן את התקנה, באופן שייקבע כי המשיב יהיה רשאי להשיב לבקשה עד עשרים ימים מהיום שהומצאה לו ההחלטה לפיה הבקשה מצריכה תשובה. זאת, על מנת להאריך את התקופה לעומת הנוסח הקודם אשר קבע תקופה של ארבעה-עשר ימים. כמו כן, מוצע להגדיל את מספר העמודים לכל בקשה בכתב, כך שיעמדו על חמישה לכל היותר, ובבקשה לסעד זמני, לאור מורכבותה הפוטנציאלית, והפירוט הנדרש במסגרתה, על שמונה לכל היותר. באופן דומה, מוצע להגדיל את מספר העמודים המקסימלי בנוגע לתצהיר הנלווה לבקשה לסעד זמני, כך שיעמוד על שישה עמודים לכל היותר.

25. תיקון תקנה 54 – מוצע להבהיר כי גם כאשר נקבע בדין שניתן לפנות לבית המשפט בהליך עיקרי בדרך של המרצה (למשל בקשה לעיכוב הליכים עקב הסכם בוררות או בקשה לביטול פסק בוררות לפי תקנות 5 ו-9 לתקנות סדרי דין בעניין בוררות, התשכ"ט-1969, בהתאמה), יש להגיש את הפנייה כבקשה בכתב ויחולו עליה הוראות פרק זה. זאת מבלי לגרוע מההוראה הכללית שברישה של הסעיף.

26. תיקון תקנה 56–

תקנת משנה (א) קובעת כי לאחר שהוגש כתב הטענות האחרון בעל דין רשאי לשלוח לבעל דין אחר שאלון שיכלול שאלות ובלבד שהן נוגעות לעניין הנדון. מוצע לקבוע כי השאלון יישלח עד שלושים ימים מרגע שהוגש כתב הטענות האחרון, או שחלף המועד להגשתו, לפי המוקדם מבין המועדים, או בתוך מועד אחר שהורה בית המשפט. זאת, על מנת לקבוע באופן מפורש גם מועד למשלוח השאלון ולא רק למענה עליו. כמו כן, מוצע תיקון נוסח, על מנת לתקן תקלה שנפלה בניסוח הקודם, שנועד להבהיר כי לא די בכך שהשאלות המופיעות בגוף השאלון תהיינה קבילות בחקירה שכנגד, ועליהן להיות גם רלוונטיות לעניין הנידון. זאת, בין היתר, כדי להבהיר כי לא ניתן לכלול בשאלון שאלות אשר נוגעות אך ורק למהימנות עדים, בהתאם לדין הקיים היום.

תקנת משנה (ב) קובעת כי השאלונים יוגבלו ל-25 שאלות (כולל תתי השאלות), ואולם בתובענה לסעד כספי בבית משפט מחוזי שסכומה עולה על שניים וחצי מיליון שקלים, השאלון לא יכלול יותר מ-50 שאלות כולל שאלות משנה. מוצע לקבוע כי גם בתביעת פיצויים בשל נזק גוף, יכלול השאלון עד 50 שאלות. זאת בהמשך לתיקון המוצע בתקנה 10, לפיו בתביעות לפיצויים בשל נזק גוף לא יידרש התובע לפרט את הסכום הנתבע. לפיכך עולה צורך להבהיר כי גם תביעה מסוג זה, המוגשת לבית המשפט המחוזי, תסווג לעניין היקף השאלונים כמו תביעה לבית המשפט המחוזי לסעד כספי בסכום גבוה משניים וחצי מיליון שקלים.

27. תיקון תקנה 57 לתקנות – תקנה 57 לתקנות קובעת את המועד להחלפת תצהירי גילוי מסמכים המאמתים את רשימת כלל המסמכים הנוגעים לעניינים השנויים במחלוקת בין הצדדים. מוצע לקבוע כי החלפת תצהירי גילוי המסמכים תיעשה תוך שלושים ימים לאחר שהוגש כתב הטענות האחרון, או שחלף המועד להגשתו, לפי המוקדם. זאת, כאמור, בהמשך לתיקון לפיו המועדים נספרים "קדימה" באופן כרונולוגי ממועד הגשת כתבי הטענות ולא "אחורה" ממועד ישיבת קדם-המשפט הראשונה.

28. תיקון תקנה 58 לתקנות –

תקנת משנה (א) קובעת כי עד שלושים ימים לפני המועד שנקבע לקדם המשפט הראשון, או במועד אחר שיורה בית המשפט, ישלימו בעלי הדין את הליכי העיון במסמכים ויעבירו לבקשת בעל הדין את המסמכים – כברירת מחדל – כשהם סרוקים; אם לא ניתן לסרוק המסמכים הרלבנטיים, יאפשרו האחד למשנהו לצלמם על חשבון בעל הדין שביקש את העיון. מוצע לקבוע כי הליכי העיון במסמכים יושלמו עד שלושים ימים לאחר שהוגש כתב הטענות האחרון, או שחלף המועד להגשתו, לפי המוקדם, על מנת להאריך את התקופות שנקבעו. כמו כן, מוצע לקבוע כי גם סריקת המסמכים תהיה על חשבון בעל הדין שביקש את העיון. זאת במקום הנוסח הקודם לפיו הצילום ייעשה רק אם לא ניתן להעבירם כשהם סרוקים; לפי הנוסח הקודם פעולת הסריקה הושתה על בעל הדין שבידיו המסמכים. התיקון מוצע לאור טענות שנשמעו בדבר העלויות הכרוכות לעיתים בסריקת מסמכים רבים עבור בעל הדין שכנגד.

תקנת משנה (ב) קובעת את האפשרות לדחיית מועד העיון במסמכים מסוימים, אם העיון במועדו עלול להביא את התובע לשיבוש ראיותיו ולפגוע בגילוי האמת. תקנת משנה זו עיגנה את העיקרון שנקבע בהלכת סוויסה (רע"א 4249/98 סוויסה נ' הכשרת הישוב – חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נה(1)515 (1999)). מוצע לבטל תקנה זו ולא לעגן את הלכת סוויסה בתקנות, עקב טענות שנשמעו לפיהן התקנה עלולה להתפרש כנוקטת עמדה ביחס למכלול הפסיקה בנושא (ראו לדוגמה ברע"א 6801/15 יעקב ברנשטיין נ' נכסים ח.ומ.ג בע"מ (פורסם בנבו, 24.07.2016)). למניעת ספקות יובהר כי אין במחיקה זו, כאמור, כדי לגרוע מתוקפה של הלכת סוויסה והיא, כמו גם מכלול הפסיקה בעניינה, נותרת בעינה.

29. תיקון תקנה 59 לתקנות – תקנה 59 לתקנות קובעת כי בקשה בעניין הליך גילוי ועיון, לרבות דחיית מועד עיון וגילוי מסמך פלוני, תועלה ברשימת הבקשות. מוצע לקבוע כי האמור בתקנה יסומן כתקנת משנה (א), ותתווסף תקנת משנה (ב), הקובעת כי במידה והועלתה טענת חיסיון לגבי שאלה פלונית או מסמך פלוני, רשאי בית המשפט לעיין במסמך כדי להחליט אם יש ממש בטענה זו. זאת על מנת למנוע ספקות באשר לסמכות בית המשפט לעיין במסמכים אלו, גם אם ייקבע לבסוף כי אין להשיב לשאלה או כי אין להציג המסמך. תוספת זאת מטרתה לעגן את תקנה 119 לתקנות הישנות, בהתאם לנוסחה כיום ומבלי שיהיה בכך כדי לגרוע ממכלול הפסיקה שהתפתחה בעניינה. כמו כן מוצע למחוק בתקנת משנה (א) את ההתייחסות לבקשה לדחיית מועד העיון, לאור ההצעה למחיקת עיגון הלכת סוויסה בתקנות אלו. עם זאת, כאמור, אין בכך כדי לפגוע בתוקפה של הלכה זו, כמו גם במכלול הפסיקה ביחס לאפשרות דחיית מועד העיון במסמכים.

30. תיקון תקנה 60 לתקנות –

תקנת משנה (ב) קובעת כי בית המשפט יורה על מחיקת כתב הטענות של בעל הדין שלא מסר תצהיר גילוי מסמכים כלל, זולת אם מצא טעמים מיוחדים שלא לעשות כן. מוצע לבטל תקנת משנה זו, משום שהמענה הנוגע לבעל דין שלא מסר תצהיר גילוי מסמכים כלל, קיים בלאו הכי בתקנה 60(א).

תקנת משנה (ג) קובעת כי בעל דין שאינו מגלה מסמך שיש לגלותו, או שאינו נענה לדרישה לעיין במסמך שגילה, לא יהיה רשאי להגיש את המסמך כראיה מטעמו באותה תובענה, אלא ברשות בית המשפט לאחר שנוכח לדעת כי היה לבעל הדין הצדק סביר למחדלו. ההסדר הקבוע בתקנה זו משקף את ההסדר הקיים בתקנה 114א לתקנות הישנות. בנוסף להסדר זה מוצע לקבוע הסדר חדש גם לעניין מסמך המזיק לעניינו של בעל הדין. במקרה זה, הסנקציה המנויה בסעיף אינה רלוונטית שכן אין לבעל הדין כוונה להציג את המסמך כראיה מטעמו. לפיכך, מוצע לקבוע כי במקרה כזה, בית המשפט יהיה רשאי להורות על מחיקת כתב התביעה או כתב ההגנה, לפי העניין, ואם לא יחליט על מחיקה כאמור – יורה על חיוב בעל הדין בהוצאות, זולת אם מצא טעמים מיוחדים שלא לעשות כן.

31. תיקון תקנה 61 לתקנות –

תקנת משנה (א) קובעת כי ישיבת קדם המשפט תיקבע לאחר שהוגש כתב הגנה וחלף המועד להגשת כתב ההגנה האחרון. לאור האפשרות להגיש כתב תשובה, מוצע לקבוע כי קדם המשפט ייקבע לאחר שהוגש כתב הגנה, וחלף המועד להגשת כתב הגנה אחרון או כתב התשובה האחרון, לפי המאוחר.

תקנת משנה (ב) קובעת כי בית המשפט רשאי להורות שבעלי הדין יתייצבו בעצמם לישיבת קדם המשפט. אם בעל הדין הוא תאגיד – יתייצב נציג מוסמך, ואם בעל הדין הוא מדינה – יתייצב נציג מטעמה הבקיא בפרטי ההליך, ונציג המוסמך להחליט בעניינה יהיה זמין בטלפון בזמן ישיבת קדם המשפט. מוצע לאחד את הדין הנוגע לתאגיד ולמדינה ולהשוות לעניין זה גם את הדין החל על התייצבות נציג רשות מקומית. לעניין שלושת הגופים כאמור, מוצע להשמיט את האפשרות להורות על התייצבות נציג מוסמך, ולהשאיר את האפשרות להורות על התייצבות נציג הבקיא בפרטי ההליך. זאת לאור הערות שנשמעו לפיהן דרישה להתייצבות נציג מוסמך, עלולה להיות דרישה מכבידה יתר על המידה בנוגע לבעלי דין שהם תאגידים וכן בנוגע למדינה ורשויות מקומיות, שכן לעיתים הגורם המוסמך לקבל החלטות הוא מנהל בדרגה גבוהה, או אף בצוות המונה מספר אנשים (למשל דירקטוריון החברה).

32. תיקון תקנה 62 לתקנות – תקנה 62 לתקנות עוסקת במועד הגשת המסמכים לקראת ישיבת קדם המשפט. מוצע לקבוע כי התובע יגיש את המסמכים לקדם המשפט תוך שלושים ימים מהמועד בו השלימו בעלי הדין את הליכי העיון במסמכים, וכי הנתבע יגיש את המסמכים עד עשרים ימים לאחר מכן. זאת, במסגרת התיקון לפיו מועדים לא נספרים "אחורה" ממועד ישיבת קדם-המשפט הראשונה, אלא "קדימה" באופן כרונולוגי ממועד הגשת כתבי הטענות. כמו כן, התיקון המוצע מאריך את פרק הזמן הניתן לנתבע להגשת המסמכים, לאחר המועד בו הגיש התובע את המסמכים מטעמו (20 ימים במקום 7).

פסקה (2) לתקנה זו קבעה כי על בעל הדין להגיש לקראת קדם המשפט את רשימת המסמכים מתוך תצהיר גילוי המסמכים, שבכוונתו להגיש כראיה במהלך המשפט. מוצע לבטל את האמור בפסקה זו לאור טענות שנשמעו, לפיהן מדובר בדרישה מכבידה יתר על המידה.

33. תיקון תקנה 63 לתקנות – תקנה 63(ב) לתקנות קובעת כי בישיבת קדם המשפט יורה בית המשפט על דרכי הדיון בתובענה במטרה לייעלו, לפשטו ולהחישו. לצורך כך, ניתנו לבית המשפט סמכויות רחבות, תוך מתן דגש לצורך בקביעת סדרי הדיון, כשרות הראיות והסדרת שלב הראיות על ידי קביעת מדדי זמן והיקפי טיעון. מוצע להוסיף לעניין זה את פסקה (2א) הקובעת כי בישיבת קדם המשפט, בית המשפט רשאי להורות אם העדויות הראשיות יישמעו בעל-פה או בכתב. זאת, בהתאם לסמכות שניתנה לבית המשפט בתקנה 67 בעניין זה.

34. העברת תקנה 65 לסימן ג' בפרק כ' לתקנות– תקנה 65 לתקנות עיגנה את נוהל הנשיא גרוניס בעניין שינוי מועדי דיון. מטרת הוראה זו היא להתוות את שיקול דעת בית המשפט בעת קבלת החלטה בעניין שינוי מועד דיון. על מנת להבהיר כי נוהל גרוניס חל בנוגע לכל סוגי הדיונים, ולא רק לגבי דיונים בהם מובאים ראיות, עלה צורך להעביר את התקנה לפרק כ' שכותרתו "הוראות כלליות" בסימן ג' ("שונות"). זאת, שכן פרק י"א בו מוקמה התקנה קודם לכן, עוסק בדיון בו מוגשות ראיות בלבד (ראו תקנה 64). לאור העברת התקנה, מספרה יהיה 175א. מלבד העברת מיקום התקנה, מוצע לערוך בה מספר תיקונים: (1) מוצע לקבוע כי קיום הליך גישור שנמשך למעלה משישה חודשים או תקופה ארוכה יותר כפי שקבע בית המשפט בהתאם לסעיף 79ג לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לא יהווה, ככלל, עילה מספקת לשינוי מועד הדיון. זאת, בניגוד לנוסח הקודם אשר קבע באופן גורף כי הליך גישור לא יהווה עילה מספקת לשינוי מועד דיון כאמור. תיקון מוצע זה נובע מכך שיש להתאים את השיקולים לדחיית מועד הדיון להוראה בסעיף 79ג לחוק בתי המשפט, לפיה על בית המשפט להורות על עיכוב הליכים עקב העברת הענין לגישור; (2) מוצע לתקן את תקנת משנה (ה) ולהבהיר כי השיקולים המצוינים בתקנת המשנה, שעל בית המשפט לשקול בבואו להורות על שינוי מועד דיון, מהווים רשימה פתוחה. זאת באמצעות הוספת הביטוי "בין השאר". כמו כן, מוצע להוסיף לשיקולים אלו גם את הטעמים בגינם נדחו פניות קודמות לבקשות שינוי מועד דיון, ואת המועד בו הוגשה הבקשה.

35. תיקון תקנה 74 לתקנות – תקנה 74 לתקנות קובעת כי ברירת המחדל היא שסיכומי הטענות יישמעו בעל-פה ולא בכתב. כמו כן, תקנה זו קובעת כי בית המשפט רשאי במקרים המתאימים בלבד להורות שסיכומי הטענות על הפרשה כולה או על שאלה מסוימת שהורה, יוגשו בכתב. מוצע להבנות את שיקול דעת בית המשפט בבואו להורות על חריגה מהכלל והגשת סיכומים בכתב, ולקבוע כי החלטה זו תינתן בהתחשב, בין היתר, בהיקף הראיות בכתב ובעל פה, במורכבותה של התביעה ובטיב הסכסוך בין הצדדים. יובהר כי חרף תיקון זה, ברירת המחדל שעניינה שמיעת סיכומי הטענות בעל פה, נותרה על כנה.

36. תיקון תקנה 83 לתקנות – מוצע לקבוע כי בעל דין יהיה רשאי להגיש לבית המשפט בקשה להזמנת עד בתוך שלושים ימים מעת קביעת מועד הדיון, ולא בתוך 14 ימים כפי שנקבע בנוסח הנוכחי.

37. תיקון תקנה 87 לתקנות – תקנה 87 לתקנות עוסקת בחוות דעת מומחים מטעם בעלי הדין. תקנה 87(ב) קובעת כי במידה והגיש תובע חוות דעת בעניין שברפואה, הנתבע רשאי לשלוח לתובע דרישה בכתב להעמיד את נושא חוות הדעת לבדיקה בידי מומחה מטעמו ועל התובע להיעתר לבקשה ללא דיחוי, זולת אם קיימת הצדקה לסירוב. מוצע למחוק את המילים "זולת אם קיימת הצדקה לסירוב", משלא קיימת למעשה הצדקה שכזו.

38. תיקון תקנה 97 לתקנות – מוצע למחוק את המשפט "לבקשת המחזיק, יורה בית המשפט למבקש להמציא למחזיק בהקדם האפשרי את העתק הבקשה ואת המסמכים המצורפים אליה" מתקנה זו, שכן עניין זה אינו קשור לתקנה זו והוא מוסדר בתקנה 104(ב), שעניינה צו עיקול זמני על נכסי המשיב שבידי מחזיק.

39. תיקון תקנה 102 לתקנות – תקנה 102 לתקנות מגדירה את המושג "מחזיק". מוצע להחיל הגדרה זו על כל הפרק העוסק בסעדים זמניים ולא רק על סימן ב' העוסק בעיקול זמני.

40. תיקון תקנה 124 לתקנות – מוצע להחליף את הביטוי "תביעה לנזק גוף" בביטוי "תביעה לפיצויים בשל נזק גוף" בהתאם להגדרה שמוצע להוסיף בתקנה 6 כפי שפורט לעיל. כמו כן, מוצע להשמיט ההתייחסות לתביעה למזונות, שכן עניינה בתביעות בענייני משפחה בלבד, ולפיכך היא תתווסף בתקנות סדרי הדין הייעודיות שיותקנו להליכים בבתי המשפט לענייני משפחה.

41. תיקון תקנה 129 לתקנות – תקנה 129 לתקנות קובעת כי בתום הדיון בכל הליך ייתן בית המשפט את החלטתו בהקדם האפשרי. מוצע להבהיר בעניין זה, כי המועד המוקדם האפשרי למתן החלטה הוא תלוי נסיבות כל מקרה ומקרה והוא אמור לשקף, בין השאר,  את היקף הראיות בכתב ובעל פה ומורכבותה של התביעה.

42. תיקון תקנה 131 לתקנות – מוצע לחדד כי האמור בתקנה זו לא יחול על פנייה לבית המשפט לפי תקנה 33(ד), במקום האמור בנוסח הקודם אשר הפנה לתקנה 33 בכללותה. חידוד זה נועד להבהיר שהסייג לסמכות בית המשפט לבטל החלטה לפי צד אחד, הינו לגבי החלטת בית המשפט בדונו בבקשה בעניין החלטה של מזכיר משפטי בלבד, ולא על החלטת המזכיר המשפטי עצמה. 

43. תיקון תקנה 134 לתקנות – תקנה 134(א)(3) לתקנות מסדירה את מספר העמודים בכתב הערעור. מוצע להגדיל את מספר העמודים בערעור לבית המשפט המחוזי ולבית המשפט העליון, כך שזה לא יעלה על  תשעה עמודים (לבית המשפט המחוזי) ושנים עשר עמודים (לבית המשפט העליון). זאת על מנת לאפשר היקף גדול יותר של כתב הערעור שיתחשב בדרישה כי כתב הערעור יהיה ערוך מלכתחילה בדרך של סיכומים בכתב.

44. תיקון תקנה 137 לתקנות – תקנה 137 לתקנות קובעת את המועד להגשת כתב הערעור. מוצע להאריך תקופה זו ולקבוע כי בעל דין רשאי להגיש ערעור על החלטה תוך שישים ימים, מיום שזו הומצאה לו. הארכת התקופה להגשת ערעור נעשית בין היתר גם בשים לב להוראה שבתקנות החדשות, לפיה כתב הערעור צריך להיות ערוך מלכתחילה בדרך של סיכומים בכתב. זאת בניגוד לתקנות הישנות, בהן נדרש המערער לפרט בצורה תמציתית בלבד את נימוקיו במסגרת כתב הערעור, וסיכום טענותיו הוגש בנפרד במועד מאוחר יותר (כעיקרי טיעון או כסיכום טענות בכתב).

45. תיקון סימן א' לפרק כ' לתקנות – מוצע כי כותרת סימן א' לפרק כ' לתקנות תהיה "ייצוג בעלי דין ופסולי דין", על מנת לשקף נכונה את תוכן הסימן לאור הוספת תקנה 172א המוצעת להלן, לסימן זה.

46. תיקון תקנה 140 לתקנות – תקנה 140 לתקנות קובעת את ההוראות לעניין הגשת כתב תשובה לערעור. בהתאם להצעה להאריך את המועד להגשת ערעור ל-60 ימים, ומאותם טעמים (ראו: דברי הסבר לתקנה 137), מוצע לקבוע כי גם תשובה לערעור תוגש בתוך 60 ימים מעת המצאת ההחלטה על הגשת תשובה בכתב לערעור.

47. הוספת תקנה 172א לתקנות – מוצע להוסיף לתקנות החדשות את הוראות תקנה 32(ב) לתקנות הישנות, ולסמנה 172א. לפי הוראה זו, בית המשפט רשאי למנות לפסול-דין, או למי שזקוק לאפוטרופוס, אפוטרופוס-לדין אשר ייצגו ייצוג מלא בכל ההליכים בבית המשפט. 

48. הוספת תקנה 175א לתקנות – ראו לעיל דברי הסבר להעברת תקנה 65 לסימן ג' בפרק כ'.

49.  תיקון תקנה 180 לתקנות – מוצע לתקן את יום התחילה של תקנות אלו, ולקבוע כי יום זה יחול ביום י"ז בטבת התשפ"א, 1.1.2021. זאת, כדי לאפשר למערכת בתי המשפט, לעורכי הדין ולציבור המתדיינים להיערך למעבר לתקנות החדשות, בהתאם לתיקונים המוצעים לעיל.

50. תיקון התוספת הראשונה –

טופס 1 לתוספת הראשונה הינו כתב ויתור על סודיות רפואית. מוצע להוסיף רופא וגוף סיעודי או רפואי לרשימת הגופים שהתובע מאשר להם למסור לנתבע מסמך רפואי שנמצא ברשותם, על מנת להבהיר שגם אליהם מכוון המונח "מוסד רפואי". כמו כן, טופס 1 מאפשר לגופים המנויים בטופס זה להעביר לנתבע כל עותק מכל מסמך רפואי שברשות אותם גופים, בלא יוצא מן הכלל, על מצב בריאותו של התובע או כל מחלה שחלה בה בעבר, או שהוא חולה בה כעת, לרבות מידע בתחומים פסיכיאטריים או נפשיים אחרים, על מצבו הסיעודי, השיקומי והתפקודי. מוצע להוסיף לעניין זה סייג, המבהיר כי על המידע האמור להיות רלוונטי להליך זה, וכן המאפשר לתובע לציין באופן פוזיטיבי מידע שאין להעבירו משום שהוא מיותר. בנוסף, מוצע לשנות את הביטוי "עזבוני" ולהחליפו במילה "יורשיי", משום שעזבון אינו אישיות משפטית. יובהר, כי הוספת הדרישה לצירוף כתב ויתור על סודיות רפואית לכתב התביעה בתביעות נזקי גוף, אינה מכוונת לשנות מהפסיקה החלה בענין הרשות להגיש בקשה לצמצום כתב ויתור כאמור במקרים מתאימים, למשל כאשר נטען שהמידע אינו רלוונטי להליך המשפטי (ראו למשל: רע"א 8019/06 ידיעות אחרונות נ' לוין (פורסם בנבו, 13.10.2009); רע"א 4436/14 פלונית נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 28.9.2014) .

טופס 2 לתוספת הראשונה הינו טופס הזמנת הנתבע לדין שעל תובע לצרף בהתאם לתקנה 10. מוצע לתקן נוסח טופס זה באופן שישקף את התיקונים המוצעים לעיל.

טופס 3 לתוספת הראשונה הינו טופס שאלון לתובע בתביעה לפיצויים בשל נזק גוף. מוצעים מספר תיקונים לנוסח התקנה, שעיקרם הבהרת נוסח.

טופס 4 לתוספת הראשונה הינו טופס דיווח לבית המשפט בדבר הדיון המקדמי שקיימו הצדדים בהתאם להוראות תקנה 36. מוצע להוסיף חובה לצירוף המסמכים שהוחלפו בין הצדדים במסגרת הדיון המקדמי, על מנת למנוע מחלוקת בין הצדדים בנוגע למה כוללים אותם מסמכים.