תזכיר חוק

 

א. שם החוק המוצע

חוק להסדרת הצבה של כוורות וייצור דבש, התש"ף - 2020

 

ב. מטרת החוק המוצע, הצורך בו, עיקרי הוראותיו והשפעתו על הדין הקיים

ענף הדבש הוא ענף חקלאי בעל תועלות סביבתיות ניכרות, מעבר לתועלת הישירה של ייצור דבש טבעי. חשיבותו של הענף מתבטאת בהאבקת גידולים חקלאיים וצמחי בר. שירותי ההאבקה שמספקים מגדלי הדבורים – הדבוראים - לחקלאים באמצעות דבורת הדבש, הם מוצר חיוני והכרחי לקיום חקלאות הצומח בישראל, אשר הצורך בה אינו שנוי במחלוקת ונועד להבטיח אספקת מזון. כיום, רובה המכריע של האבקה בטבע נעשה על ידי דבורת הדבש שאותה מגדלים דבוראים. בשל מזיקים, מחלות וטפילים דוגמת "הוורואה", דבורת הדבש אינה יכולה להתקיים בטבע ללא טיפול מקצועי , ועל כן כדי להבטיח את קיומה של  ההאבקה, יש צורך להבטיח קיום מספיק של דבורים שיוכלו למלא את צרכי ההאבקה הנדרשים.

 

מאפייניו הייחודיים של ענף הדבש, המחייבים תכנון והסדרה, הם אלה:

(1) לא ניתן לגדל דבורים ללא הסדרה של נקודות ההצבה של הכוורות: דבורה, להבדיל מבעלי חיים אחרים, אינה ניתנת לגידול ללא שטח מתאים שבו תוכל ללקט צוף. לצורך ייצור דבש לא ניתן להזין דבורים באופן בלעדי במזון שאינו צוף טבעי, שכן המוצר שיופק מהזנה במזון כאמור, אינו דבש.

(2) היקפם המוגבל של השטחים המתאימים להצבת כוורות: היקפי הפרדסים והמטעים הנטועים כיום, כמו גם גידולים חקלאיים אחרים, כגון כותנה, פחתו מאוד במרוצת השנים. האצת הבנייה בשטחים פתוחים גרמה אף היא לצמצום משמעותי של השטחים המתאימים להצבת כוורות.

 

מאפיינים אלה מעלים את הצורך להקצות את היתרי ההצבה של כוורות מאוכלסות בדבורים לפי כללים ברורים, שוויוניים ושקופים. במסגרת כללים אלה יש לתת ביטוי לתכליתו המרכזית של החוק - הצורך לספק שירותי האבקה לגידולים חקלאיים, למצב הקיים, שבו העוסקים בענף הסתמכו על הקצאת נקודות ההצבה בעבר, וכן לאינטרסים ציבוריים חשובים נוספים כגון עידוד התחרות בענף וכניסת דבוראים חדשים לפעילות בו.

 

בנוסף, על כללים אלה לתת ביטוי לשיקולים הייחודיים לענף גידול הדבורים, כגון מאפייני צמחייה באזור ההצבה, מספר הכוורות המוצבות בו והמרחקים ביניהן לבין כוורות אחרות, וזאת בין השאר כדי למנוע מטרדים לציבור או השפעה שלילית על הסביבה שבה מוצבות הכוורות.

 

הסדרת הצבת כוורות מאוכלסות מעוגנת כיום בצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (ייצור דבש ומכירתו), התשל"ז-1977 (להלן - צו הדבש) ובתקנות להשבחת ייצור חקלאי (בעלי חיים) (דבורים), תשכ"ח –  1968 (להלן - תקנות הדבש). צו הדבש קובע הוראות שונות לעניין הסדרת גידול דבורים וייצור דבש, הסדרת השיווק והסדרת היבוא. תקנות הדבש קובעות הוראות לעניין הקמת מכוורת, הסדרת הצב של כוורות וגידול דבורים והסדרת מכוורת רבייה וטיפוח.

 

תוקפו של צו הדבש תלוי בקיומה של הכרזה על מצב חירום. החוק המוצע נדרש אם כן גם כדי ליצור חקיקה המסדירה את התחום בצורה עדכנית ובמנותק מהזיקה להכרזה על שעת חירום, וזאת כחלק מקידום מדיניות הממשלה לפעול לניתוק הזיקה בין חקיקה קיימת להכרזה על מצב חירום, כפי שהיא באה לידי ביטוי בהחלטות הממשלה בנושא זה.

 

האסדרה בענף הדבש מבוצעת זה שנים על ידי המועצה לייצור ולשיווק דבש (להלן - מועצת הדבש או המועצה). המועצה היא חברה פרטית לתועלת הציבור, ובמועצת המנהלים שלה חברים נציגי הממשלה, נציגי הדבוראים, נציגי המשווקים ונציגי התנועות החקלאיות המיישבות.

 

במסגרת ההסדרה והתכנון בענף, על פי צו הדבש ותקנות הדבש, מקצה מועצת הדבש רישיונות לגידול דבורים והפקת דבש וכן היתרים להצבת כוורות.

 

בביצוע אסדרה על ידי חברה פרטית טמון קושי משמעותי. מצב שבו מוענקות סמכויות סטטוטוריות לגוף פרטי שאיננו חלק ממערכת שלטונית מוגדרת או כזו שכוננה על פי דין, הוא בעייתי. בנוסף, כחברה פרטית, עובדיה של מועצת הדבש אינם נחשבים עובדי המדינה או עובדי ציבור מסוג אחר, והם אינם כפופים לתחולת כללי משמעת כלשהם.

 

על פי החוק המוצע, יועברו סמכויות האסדרה בענף ממועצת הדבש אל משרד החקלאות ופיתוח הכפר (להלן – המשרד). הקצאת היתרים להצבת כוורות וכל פעולה אחרת בקשר אליהם תבוצע על ידי ועדת ההיתרים שתהיה בת שלושה חברים: שני נציגי המשרד שאחד מהם יהיה יושב ראש הוועדה, ונציג ציבור שהוא איש סגל אקדמי בכיר במוסד להשכלה גבוהה. הרכב הוועדה מבטא את התפיסה שהוועדה היא גורם מקצועי אובייקטיבי, הפועל באופן עצמאי ובהתאם להוראות החוק.

 

תזכיר החוק מבוסס על הצעת החוק להסדרת הצבה של כוורות וייצור דבש, התשע"ד – 2014, שאושרה ביום 19.5.14 בקריאה ראשונה על ידי הכנסת ה- 19, והוחל עליה דין רציפות לפי לחוק רציפות הדיון בהצעות חוק, התשנ"ג - 1993 בכנסת ה- 20. הכנסת ה- 20 התפזרה בטרם הושלמו הליכי החקיקה.

ג. השפעת החוק המוצע על קבוצות אוכלוסייה מסוימות

לא רלוונטי

 

ד. השפעת החוק המוצע על התקציב ועל התקן המנהלי של המשרד היוזם, משרדים אחרים ורשויות אחרות.

אין השפעה על מספר התקנים במשרד. לצורך ביצוע הוראות החוק, המשרד יידרש לפתח מערכת מחשוב תומכת.

 

ה. להלן נוסח תזכיר החוק המוצע ודברי הסבר

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

תזכיר חוק מטעם משרד החקלאות ופיתוח הכפר

תזכיר חוק להסדרת הצבה של כוורות וייצור דבש, התש"ף  - 2020

 

 

 

 

 

 

 

דברי הסבר

כללי           ענף הדבש הוא ענף חקלאי בעל תועלות סביבתיות ניכרות, מעבר לתועלת הישירה של ייצור דבש טבעי. חשיבותו של הענף מתבטאת בהאבקת גידולים חקלאיים וצמחי בר. שירותי ההאבקה שמספקים מגדלי הדבורים – הדבוראים - לחקלאים באמצעות דבורת הדבש, הם מוצר חיוני והכרחי לקיום חקלאות הצומח בישראל, אשר הצורך בה אינו שנוי במחלוקת ונועד להבטיח אספקת מזון. כיום, רובה המכריע של האבקה בטבע נעשה על ידי דבורת הדבש שאותה מגדלים דבוראים. בשל מזיקים, מחלות וטפילים דוגמת "הוורואה", דבורת הדבש אינה יכולה להתקיים בטבע ללא טיפול מקצועי , ועל כן כדי להבטיח את קיומה של  ההאבקה, יש צורך להבטיח קיום מספיק של דבורים שיוכלו למלא את צרכי ההאבקה הנדרשים.

 

מאפייניו הייחודיים של ענף הדבש, המחייבים תכנון והסדרה, הם אלה:

 

(1) לא ניתן לגדל דבורים ללא הסדרה של נקודות ההצבה של הכוורות: דבורה, להבדיל מבעלי חיים אחרים, אינה ניתנת לגידול ללא שטח מתאים שבו תוכל ללקט צוף. לצורך ייצור דבש לא ניתן להזין דבורים באופן בלעדי במזון שאינו צוף טבעי, שכן המוצר שיופק מהזנה במזון כאמור, אינו דבש.

 

(2) היקפם המוגבל של השטחים המתאימים להצבת כוורות: היקפי הפרדסים והמטעים הנטועים כיום, כמו גם גידולים חקלאיים אחרים, כגון כותנה, פחתו מאוד במרוצת השנים. האצת הבנייה בשטחים פתוחים גרמה אף היא לצמצום משמעותי של השטחים המתאימים להצבת כוורות.

 

מאפיינים אלה מעלים את הצורך להקצות את היתרי ההצבה של כוורות מאוכלסות בדבורים לפי כללים ברורים, שוויוניים ושקופים. במסגרת כללים אלה יש לתת ביטוי לתכליתו המרכזית של החוק - הצורך לספק שירותי האבקה לגידולים חקלאיים, למצב הקיים, שבו העוסקים בענף הסתמכו על הקצאת נקודות ההצבה בעבר, וכן לאינטרסים ציבוריים חשובים נוספים כגון עידוד התחרות בענף וכניסת דבוראים חדשים לפעילות בו.

 

בנוסף, על כללים אלה לתת ביטוי לשיקולים הייחודיים לענף גידול הדבורים, כגון מאפייני צמחייה באזור ההצבה, מספר הכוורות המוצבות בו והמרחקים ביניהן לבין כוורות אחרות, וזאת בין השאר כדי למנויע מטרדים לציבור או השפעה שלילית על הסביבה שבה מוצבות הכוורות.

 

הסדרת הצבת כוורות מאוכלסות מעוגנת כיום בצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (ייצור דבש ומכירתו), התשל"ז-1977 (להלן - צו הדבש) ובתקנות להשבחת ייצור חקלאי (בעלי חיים) (דבורים), תשכ"ח –  1968 (להלן - תקנות הדבש). צו הדבש קובע הוראות שונות לעניין הסדרת גידול דבורים וייצור דבש, הסדרת השיווק והסדרת היבוא. תקנות הדבש קובעות הוראות לעניין הקמת מכוורת, הסדרת הצב של כוורות וגידול דבורים והסדרת מכוורת רבייה וטיפוח.

 

תוקפו של צו הדבש תלוי בקיומה של הכרזה על מצב חירום. החוק המוצע נדרש אם כן גם כדי ליצור חקיקה המסדירה את התחום בצורה עדכנית ובמנותק מהזיקה להכרזה על שעת חירום, וזאת כחלק מקידום מדיניות הממשלה לפעול לניתוק הזיקה בין חקיקה קיימת להכרזה על מצב חירום, כפי שהיא באה לידי ביטוי בהחלטות הממשלה בנושא זה.

 

האסדרה בענף הדבש מבוצעת זה שנים על ידי המועצה לייצור ולשיווק דבש (להלן - מועצת הדבש או המועצה). המועצה היא חברה פרטית לתועלת הציבור, ובמועצת המנהלים שלה חברים נציגי הממשלה, נציגי הדבוראים, נציגי המשווקים ונציגי התנועות החקלאיות המיישבות.

 

במסגרת ההסדרה והתכנון בענף, על פי צו הדבש ותקנות הדבש, מקצה מועצת הדבש רישיונות לגידול דבורים והפקת דבש וכן היתרים להצבת כוורות.

 

בביצוע אסדרה על ידי חברה פרטית טמון קושי משמעותי. מצב שבו מוענקות סמכויות סטטוטוריות לגוף פרטי שאיננו חלק ממערכת שלטונית מוגדרת או כזו שכוננה על פי דין, הוא בעייתי. בנוסף, כחברה פרטית, עובדיה של מועצת הדבש אינם נחשבים עובדי המדינה או עובדי ציבור מסוג אחר, והם אינם כפופים לתחולת כללי משמעת כלשהם.

 

על פי החוק המוצע, יועברו סמכויות האסדרה בענף ממועצת הדבש אל משרד החקלאות ופיתוח הכפר (להלן – המשרד). הקצאת היתרים להצבת כוורות וכל פעולה אחרת בקשר אליהם תבוצע על ידי ועדת ההיתרים שתהיה בת שלושה חברים: שני נציגי המשרד שאחד מהם יהיה יושב ראש הוועדה, ונציג ציבור שהוא איש סגל אקדמי בכיר במוסד להשכלה גבוהה. הרכב הוועדה מבטא את התפיסה שהוועדה היא גורם מקצועי אובייקטיבי, הפועל באופן עצמאי ובהתאם להוראות החוק.

 

תזכיר החוק מבוסס על הצעת החוק להסדרת הצבה של כוורות וייצור דבש, התשע"ד – 2014, שאושרה ביום 19.5.14 בקריאה ראשונה על ידי הכנסת ה- 19, והוחל עליה דין רציפות לפי לחוק רציפות הדיון בהצעות חוק, התשנ"ג - 1993 בכנסת ה- 20. הכנסת ה- 20 התפזרה בטרם הושלמו הליכי החקיקה.

 

לסעיף 1      שירותי ההאבקה שמספקים הדבוראים לחקלאים באמצעות דבורת הדבש הם, כאמור בחלק הכללי לדברי ההסבר, מוצר חיוני והכרחי לקיום חקלאות הצומח בישראל ונועד להבטיח אספקת מזון. כיום, ניתן לספק שירותי האבקה בעיקר באמצעות כוורות מאוכלסות בדבורי הדבש ולא בכל אמצעי אחר. ההאבקה הטבעית, באמצעות מאביקי הבר, אינה מספיקה לצרכי החקלאות בישראל, ועל כן נזקקים החקלאים לשירותי האבקה מקצועיים המסופקים על ידי דבוראים המחזיקים בכוורות המאוכלסות בדבורי דבש דרך קבע, ושיש להם אמצעים למתן שירותי ההאבקה. הצורך בקיומם של שירותי האבקה מקצועיים בהיקפים גדולים גדל במרוצת השנים, על רקע הגדלת היקפי הגידול והשינוי בגידולים.

 

לשם הבטחת אספקה סדירה ורציפה של שירותי ההאבקה, נדרשת אסדרה של הצבת כוורות לאורך כל ימות השנה. מטרתה של אסדרה זו היא להבטיח המשך שימורן וקיומן של כוורות מאוכלסות ופעילות הניזונות מצוף טבעי, גם כאשר הן אינן משמשות למתן שירותי האבקה. בלא אסדרה זו, תחרות לא מבוקרת בין דבוראים עלולה להביא לאכלוס יתר של כוורות באזורים מבוקשים, ולמצב שבו לא יתאפשר קיום כלכלי של משקי גידול דבורים למטרת ייצור דבש או למטרת שירותי האבקה, ובכך לפגיעה ביכולת הייצור החקלאי בכללותו.

 

תכליתו הנוספת של החוק המוצע היא לקבוע הסדרי פיקוח על ייצור הדבש בכוורת, וזאת במטרה להבטיח אספקת דבש אמיתי ואיכותי לציבור הצרכנים. ההוראות בעניין זה אינן גורעות מהוראות לפי חוק הגנה על בריאות הציבור (מזון), התשע"ו-2015 (להלן – חוק הגנה על בריאות הציבור), מכוחו מפקח משרד הבריאות על איכותו של המזון המשווק בישראל.

 

לסעיף 3     כיום, הרוב המוחלט של מתן שירותי האבקה מתבצע באמצעות  דבורת הדבש המערבית (Apis mellifera). כיוון שמתבצעים כיום ניסויים במינים נוספים של דבורים לצורך מתן שירותי האבקה לגידולים מסוימים,  מוצע להסמיך את השר להוסיף מיני דבורים לאלו המנויים בתוספת.

 

לסעיף 4     בסעיף 4 המוצע נקבע ההסדר הראשוני שלפיו הצבת כוורות במקרקעי ציבור, באופן שבו יש לדבורים גישה לאוויר הפתוח – טעונה היתר מוועדת ההיתרים. ההגדרה "מקרקעי ציבור" בחוק זה מתייחסת למקרקעי ישראל כהגדרתם בחוק יסוד: מקרקעי ישראל ולמקרקעין של רשות מקומית. הגדרה זו זהה להגדרה הקיימת בחוק מקרקעי ציבור (פינוי קרקע), התשמ"א – 1981. הגדרה זו מבטאת את העיקרון שלפיו מקרקעין המוחזקים לתכליות ציבוריות מובהקות ראוי שישמשו גם לתכלית ציבורית נוספת של גידול דבורים, בהתאם לחוק המוצע.

 

לפי הדין הקיים, היתרים להצבת כוורות ניתנים על ידי מועצת הדבש לגבי מקרקעין מכל סוג, ללא אבחנה בין מקרקעין ציבוריים למקרקעין פרטיים. מוצע לצמצם את האסדרה על מקרקעין פרטיים כך שהצבת כוורות במקרקעין אלה לא תהיה טעונה היתר, וזאת כדי לתת ביטוי למעמדה החוקתי של זכות הקניין במקרקעין אלה. לגבי מקרקעין שאינם מקרקעי ציבור, והם מוחזקים בבעלות פרטית, מוצע לקבוע משטר אסדרה מרוכך שבמסגרתו לא יידרש היתר פרטני לצורך הצבת כוורות מאוכלסות, אולם על המציב כוורות במקרקעין אלה יהיה לפעול בהתאם לתקנות שיקבעו מכוח החוק.

 

נוכח חשיבות אספקת שירותי ההאבקה, מוצע כי השר יהיה רשאי לקבוע שהצבת כוורות במקרקעי ציבור לצרכי האבקה לא תהיה טעונה היתר, ובלבד שתבוצע בהתאם להוראות שייקבעו בתקנות לעניין שירותי האבקה.

 

במהלך הכנת הצעת החוק הממשלתית בשנת 2014 הועלתה השאלה האם לבעלים או למחזיק במקרקעין קיימת זכות קניין ביחס לצוף הטבעי המופק בצמחים הגדלים במקרקעין. מבלי להכריע בשאלה זו (על כל מורכבותה, בהתחשב במאפייני הצוף כמשאב טבעי בדומה לאוויר, קרני שמש ורוח), הרי שהאינטרס הציבורי בהסדרת הצבת הכוורות כמפורט לעיל מהווה תכלית ראויה בשמה אפשרית פגיעה מידתית גם בזכות לכאורית כאמור.

 

לסעיף 5     לשם הבהרת זכויותיו של מי שקיבל היתר להצבת כוורות מאוכלסות במקרקעי ציבור ביחס לזכויותיו של המחזיק באותם מקרקעין, מוצע לקבוע כי אין בכוחו של ההיתר כדי להקנות זכות כלשהיא במקרקעין או לגרוע מכל זכות כאמור לפי דין.

     

לעניין חוק ההתיישבות החקלאית (סייגים לשימוש בקרקע חקלאית ובמים), התשכ"ז-1967 (להלן – חוק ההתיישבות), מוצע להבהיר כי הצבת כוורות מאוכלסות בקרקע חקלאית בהיתר לפי החוק המוצע, אינה מהווה שימוש חורג לפי חוק ההתיישבות ולא נדרש לגביה היתר לפי חוק ההתיישבות.

 

לסעיף 6     בסעיף זה נקבעים העקרונות הכלליים שלפיהם תפעל ועדת ההיתרים בבואה להפעיל את סמכויותיה, ובהם העיקרון שלפיו הקצאת ההיתרים תיעשה על בסיס הקצאתם בשנים קודמות, הבטחת היכולת לספק שירותי האבקה בהיקף מספיק לצרכי החקלאות, עידוד כניסת דבוראים חדשים לענף ועקרונות של שוויון, צמצום פערים בין דבוראים וחיזוק ההתיישבות ופיתוח הכפר.

 

כאמור לעיל, על פי החוק המוצע, יועברו סמכויות האסדרה בענף ממועצת הדבש אל משרד החקלאות ופיתוח הכפר. הקצאת היתרים להצבת כוורות וכל פעולה אחרת בקשר אליהם תבוצע על ידי ועדת ההיתרים שתהיה בת שלושה חברים: שני נציגי המשרד שאחד מהם יהיה יושב ראש הוועדה, ונציג ציבור שהוא איש סגל אקדמי בכיר במוסד להשכלה גבוהה.

 

בדומה להסדר הקיים בסעיף 5(ג) לחוק תכנון משק החלב, התשע"א-2011, לוועדה ימונה משקיף לאחר התייעצות עם תאגיד שיוכר על ידי השר, וזאת כדי להבטיח את שקיפות עבודתה של הועדה. מינוי חברי הוועדה והמשקיף יפורסם ברשומות והפרוטוקולים והחלטות של ועדת ההיתרים יפורסמו באתר האינטרנט של המשרד. עוד מוצע לקבוע, כי ועדת ההיתרים תמנה אדם מטעמה כאחראי לטיפול בפניות ציבור בקשר לעבודת הוועדה.

 

לסעיף 7     הוראה זו עניינה בפרסום מוקדם של נקודות הציון במקרקעין לגביהם יינתנו היתרים והמועד להגשת הבקשות לקבלת היתרים כאמור, בחלוקה למקרקעין פנויים – שלא ניתנו לגביהם היתרים בשנה הקודמת או שההיתרים שניתנו לגביהם בוטלו – לגביהם הפרסום יעשה אחת לשנה, ומקרקעין שניתנו לגביהם היתרים ומוצבות בהם כוורות מאוכלסות – אחת לשלוש שנים. תכליתה של הוראה זו היא להגביר את שקיפות עבודת הועדה, לפשט ולהנגיש את הליכי הגשת הבקשות עבור ציבור הדבוראים הפועלים בענף ולהגדיל את האפשרות להגשת בקשות מצד דבוראים חדשים המבקשים להיכנס לענף.  פרסום זה לא יכלול פרטים לגבי מקרקעין שהם שטח צבאי שיש מניעה לפרסמם מטעמים של בטחון המדינה. הוראה זו לא תחול על היתרים שניתנו לצורך מתן שירותי האבקה, אם לא הותקנו תקנות הפוטרות מהצורך בקבלת היתר להצבת כוורות לשם שירותי האבקה, שכן במסגרת זו ההיתר נגזר משירות האבקה פרטי שמספק הדבוראי לחקלאי שנזקק לשירותיו ואין מדובר בהקצאה של משאב ציבורי.

 

לסעיף 8     סעיף זה קובע כי בקשה להיתר תוגש בהתאם להוראות שייקבעו בתקנות, וכן מסמיך את יושב ראש הוועדה לדרוש ממבקש היתר כל מסמך או ידיעה הדרושים לשם בחינת הבקשה.

 

לסעיף 9      בסעיף זה מפורטים השיקולים הפרטניים אותם תהא רשאית לשקול ועדת ההיתרים, בכפוף להוראות לפי פקודת מחלות בעלי חיים [נוסח חדש], התשמ"ה – 1985 ופקודת הגנת דבורים [נוסח חדש], התשמ"ג – 1983, המסדירות את הפיקוח הווטרינרי על דבורים. בין השיקולים: היתרים קודמים שניתנו למבקש להצבת כוורות והיתרים שניתנו באזור לגביו מתבקש ההיתר; מאפייני הצמחייה באזור שלגביו מתבקש ההיתר; החשש לגרימת מטרד לציבור או השפעות סביבתיות משמעותיות עקב הצבת כוורות; וההשפעה על המגוון הביולוגי באזור לגביו ניתן ההיתר, ככל שקיים מידע מספיק בעניין.

 

עוד מוצע לקבוע כי הוועדה לא תסרב למתן היתר או לבקשה להעבירו לאחר מהשיקולים המפורטים בסעיף קטן (א), בפסקאות (5) ו- (6), אלא אם כן היא הודיעה לו על כך בכתב ונתנה לו הזדמנות לטעון את טענותיו בעניין.

 

לסעיף 10   בהוראה זו מפורטים התנאים למתן היתר, בחלוקה לתנאים הנוגעים למבקש ולתנאים הנוגעים למקרקעין. ביחס למבקש התנאים נוגעים לתשלום אגרה בעד הבקשה להיתר, להרשעת המבקש בעבירה אשר מפאת נסיבותיה אין מקום לדעת הוועדה לתת לו היתר  או בהטלת קנס מנהלי עליו בגין עבירה כאמור.

 

בנוסף, ההסדר בסעיף זה משקף את העמדה שלפיה לצורך קבלת היתר להצבת כוורות מאוכלסות במקרקעי ציבור המוחזקים על ידי הזולת, יידרש אישורו של המחזיק באותם מקרקעין כדין. הצבת כוורות מאוכלסות נעשית בשטחים פתוחים, תוך תפיסת חלק מאוד קטן מהשטח. על כן, די באישור המחזיק בהם כדין להצבת הכוורות המאוכלסות, ואין צורך באישור רשות מקרקעי ישראל לשימוש בקרקע.

 

מאחר וישנם מקרקעין שבהם קיימת זיקה לגופים נוספים: רשות שמורות הטבע בשמורות הטבע והגנים הלאומיים, הקרן הקיימת לישראל, משרד הביטחון בשטחים הצבאיים ומקרקעין של רשויות מקומיות, מוצע לקבוע, כי לעניין מקרקעין כאלה, יידרש אישור נוסף של הגורם המוסמך ביחס לכל סוג שטח כאמור כתנאי למתן היתר. הסדר דומה מופיע בסעיף 4 להצעת חוק להסדרת הרעייה במקרקעי ציבור, התש"ע - 2010.

 

כאמור לעיל, כאשר המקרקעין מוחזקים על ידי מחזיק שהורשה לכך על ידי רשות מקרקעי ישראל, נדרש אישורו של המחזיק. לגבי מקרקעין אחרים- נדרש אישורה של רשות מקרקעי ישראל.

 

לסעיף 11   לעניין מקרקעי ציבור המוחזקים בידי מי שהורשה לכך על ידי רשות מקרקעי ישראל אשר ניתן ניתן לגביהם היתר הצבה כדין בשנה הקודמת, תהיה רשאית ועדת ההיתרים לתת היתר אף ללא האישורים האמורים, אך במקרים אלה תינתן למחזיק או לרשות מקרקעי ישראל, לפי העניין, האפשרות להגיש התנגדותם לההיתר, לאחר נתינתו.

 

הסדר זה נקבע על יסוד ההנחה שבמקום שבו ניתן היתר כדין בשנה הקודמת, אין הכרח להתנות את מתן ההיתר בשנה הבאה באישור מראש שכן האינטרס שבקיום הצבה רציפה של כוורות ואינטרס ההסתמכות של הדבוראי יכולים לגבור על עניינו של המחזיק, בנסיבות מיוחדות אלה.

 

במקרים חריגים, שבהם מדובר במקרקעי ציבור המוחזקים על ידי מחזיק, רשאית ועדת ההיתרים, לאחר התייעצות עם רשות מקרקעי ישראל, לתת היתר מטעמים מיוחדים שיירשמו אף ללא אישור המחזיק, אם מצאה שהוא נמנע ממתן אישור משיקולים שאינם נוגעים לעניין, מתנה את מתן האישור בכסף או בשווה כסף או שעניינו של המחזיק בקרקע אינו גובר על עניינו של מבקש ההיתר. הוראה זו מטרתה להבטיח שלא ייעשה שימוש לרעה ברשות שניתנה למחזיק בקרקע מרשות מקרקעי ישראל, ושמשאב הקרקע ינוצל באופן מיטבי ויעיל למטרות ציבוריות שונות. מכיוון שמדובר בקרקע ציבורית, עניינו הפרטי של המחזיק בה לא תמיד יגבר על עניינו של מבקש ההיתר, ועל ועדת ההיתרים יהיה לבחון מאזן אינטרסים זה בכל מקרה לגופו.

 

לסעיף 12   בהתאם למצב הנוהג כיום, מוצע לקבוע כי תוקפו של היתר יהיה לשנה אחת, כאשר מדי שנה ההיתרים יינתנו על בסיס הקצאתם בשנים קודמות (בהתאם לסעיף 9(א)(1)). ועדת ההיתרים תהיה רשאית לתת היתר  לתקופה קצרה יותר משנה, במקרים המתאימים, אם הדבר מוצדק מטעמים הנוגעים למאפייני הצמחייה, מספר הכוורות המאוכלסות המוצבות באזור ועונות השנה.

 

לסעיף 13   מוצע לקבוע חובת סימון כוורות המוצבות לפי היתר, בספרות ברורות לצורך זיהוי הכוורות ושיוכן לבעל ההיתר.

 

לסעיף 14   הוראה זו עניינה פרסום נקודות הציון במקרקעין שלגביהם ניתנו היתרים בשנה החולפת וכן את שמותיהם ומקום המגורים של מי שקיבלו היתרים. בדומה להוראה בסעיף 7, גם בסעיף זה נכללת ההוראה לפיה פרסום זה לא יכלול פרטים לגבי מקרקעין שהם שטח צבאי שיש מניעה לפרסמם מטעמים של בטחון המדינה.

 

לסעיף 15   הוראה זו עניינה העילות לביטול או השעיה של היתר. העילות המנויות בסעיף הן: אם לא התקיימו התנאים למתן ההיתר, אם מקבל ההיתר הפר הוראות לפי החוק או תנאי מתנאי ההיתר, אם חל שינוי מהותי בנסיבות שיש בו כדי להשפיע על מאזן השיקולים למתן ההיתר באופן המצדיק ביטולו של ההיתר או השעייתו או אם מי שיש לו זיקה לקרקע ואישורו נדרש לפי סעיף 10, ביקש את ביטול ההיתר או אם בעל ההיתר לא ניצל את הנקודה שניתנה לו במשך 24 חודשים.

היתר לא יבוטל לפני שניתנה לבעל ההיתר ההזדמנות לטעון את טענותיו בעניין.

 

לסעיף 16   בדומה להסדרים הקיימים בדברי חקיקה אחרים, מוצע לקבוע כי על החלטות ועדת ההיתרים ניתן יהיה לערור בפני ועדת ערר בת שלושה חברים, שעליה יחולו הוראות חוק בתי דין מנהליים, התשנ"ב  - 1992. מנגנון זה של ועדת ערר כמנגנון השגה מתאים לתחום זה, שהוא תחום שנדרשת בו מומחיות מקצועית מיוחדת. החלטת ועדת ערר ניתנת לערעור בפני בית משפט לעניינים מינהליים.

 

לסעיף 17   מוצע לקבוע כי בעל היתר או מי מטעמו שנכנס למקרקעין שלגביהם ניתן ההיתר, יימנע, עד כמה שאפשר, מגרימת נזק ויחזיר את המקרקעין, בהקדם האפשרי, למצב שבו היו אלמלא נעשה בהם שימוש על ידו.

 

עוד מוצע לקבוע הוראות לעניין תשלום פיצויים בידי בעל היתר שנכנס למקרקעין בהתאם להוראות החוק, בשל נזק שנגרם כתוצאה מביצוע פעולות לפי ההיתר. בהתאם למוצע, במצב שבו נגרם נזק מביצוע פעולות לפי ההיתר, יתקן בעל ההיתר על חשבונו את הנזק או ישלם למי שנגרם לו הנזק פיצויים בשל הנזק שנגרם, וזאת בין אם הפעולות לפי ההיתר בוצעו ברשלנות ובין אם הנזק נגרם בלא התרשלות כלל.

 

יובהר כי לגבי פעולות שאינן לפי ההיתר, יחולו דיני הנזיקין הכלליים, ובהתאם לעקרון זה נקבע האמור בסעיף קטן (ג) שלפיו אין בהוראת הסעיף כדי לגרוע מזכויות הניזוק לפי כל דין.

 

לסעיף 18     מוצע לצמצם את האסדרה שחלה כיום על מקרקעין פרטיים כך שהצבת כוורות במקרקעין אלה לא תהיה טעונה היתר, במטרה  לתת ביטוי למעמדה החוקתי של זכות הקניין במקרקעין אלה. עם זאת, הצבת כוורות מאוכלסות במקרקעין אלה אינה בלתי מוגבלת: לגבי מקרקעין המוחזקים בבעלות פרטית, מוצע לקבוע מודל הסדרה מרוכך, במסגרתו לא יידרש היתר פרטני לצורך הצבת כוורות מאוכלסות, אך יחולו כללי הצבה אחרים שאינם כרוכים בקבלת היתר.

 

הטעם לכך הוא שליקוט הצוף על ידי הדבורים מתבצע גם באזורים מרוחקים מהמקרקעין בהם מוצבות הכוורות בפועל. באופן זה, דבורים מכוורות המוצבות במקרקעין בבעלות פרטית, יכולות להגיע במעופן גם לאזורים המצויים במקרקעי ציבור. על כן, נדרשת אסדרה מסוימת של הצבת כוורות מאוכלסות גם במקרקעין בבעלות פרטית, וזאת לתכליות ציבוריות חשובות כגון מניעת מטרדים לציבור (לדוגמה בעניין מרחקים מכבישים ומשבילי מטיילים) או פגיעה במי שהציב בהיתר כוורות על מקרקעי ציבור סמוכים.

 

לסעיפים 19 ו- 20  בסעיף 19 נקבע הכלל הבסיסי של איסור הזנת דבורים בסוכר לסוגיו או במרכיבי סוכר לסוגיו, אלא במקרים שבהם הדבר נחוץ לצורך שימור הכוורת והזנת הדבורים ולא לצורך ייצור דבש למאכל. על פי פרוטוקול הגידול המקובל, האכלת דבורים בסוכר לסוגיו נחוצה לשם השלמת מלאי המזון הפחמימני לקן הדבורים, לשם עידוד המלכה להטלה והגברת התפתחות הדבורית, לצורך מתן טיפולים תרופתיים ולשם עידוד הפרשת דונג, בניית שעוויות ופיתוח נחילים חדשים. מטרת הוראה זו היא להבטיח שהדבש המופק מגידול דבורים ואשר משווק לצרכן, יהיה דבש שיוצר על ידי הדבורים מאגירת צוף מהצומח, ולא מהאכלה בסוכר. הסעיף מתיר הזנת דבורים בסוכר או בחומר אחר, רק בהתאם לתקנות שייקבעו לפי החוק.

 

בהתאם לכך, נקבע בסעיף 20 המוצע איסור על הוספת חומר כלשהו לדבש לפני רדייתו או במהלכה, וזאת כדי להבטיח את איכות הדבש כדבש טבעי אמיתי.

 

סעיפים אלה נועדו להשלים את ההוראות בעניין איסור הטעייה לגבי מזון וזיוף מזון לפי חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 וחוק הגנה על בריאות הציבור.

 

יובהר כי המונח "ייצור דבש" בחוק זה מתייחס לפעולת ייצור הדבש בכוורת על ידי הדבורים וכן לתהליך רדיית הדבש מחלת הדבש בבית הרדייה, ואין בהוראות חוק זה כדי לגרוע מהוראות לעניין ייצור דבש כמזון לאדם, לאחר רדייתו. 

 

לסעיף 21    הסעיפים המוצעים קובעים עבירות ועונשים על הפרת הוראות החוק השונות המפורטות באותו סעיף. העונש שנקבע הותאם לסוג העבירה. העונש המרבי שנקבע הוא תקופת מאסר של עד ששה חודשים, או קנס כאמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין.

 

לסעיף 22   הסעיף המוצע קובע הוראות לעניין הסמכת מפקחים מקרב עובדי המשרד לפיקוח על ביצוע הוראות החוק המוצע. תנאי להסמכת המפקחים הוא שמשטרת ישראל לא התנגדה להסמכתם, שהם קיבלו הכשרה מתאימה ושהם עומדים בתנאי כשירות נוספים שייקבעו בעניין.

 

לסעיפים 23 ו- 24  סעיפים אלה מפרטים את סמכויות הפיקוח והאכיפה שיוקנו למפקחים שיוסמכו לפי החוק, ובכללם סמכות לדרוש מכל אדם למסור שם ומען ולהציג תעודה מזהה, סמכות לדרוש מסירת ידיעות ומסמכים, סמכות לערוך בדיקות ומדידות וליטול דוגמאות, וסמכויות כניסה למקום כלשהו, למעט בית מגורים, בלא צו של בית משפט. בנוסף, יוקנו למפקחים שיוסמכו לפי החוק, סמכויות לערוך חקירה לפי פקודת  הפרוצדורה הפלילית (עדות), לתפוס כוורות, דבורים, דבש, חפצים ומסמכים הקשורים לעבירה כאמור ולבקש ולבצע צווי חיפוש בבתי מגורים אם התעורר חשד לעבירה על החוק.

 

לעניין טיפול בכוורות מאוכלסות שנתפסו, יחולו הוראות פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט – 1969 (להלן – פקודת מעצר וחיפוש), בשינויים המחויבים. עם זאת, בשל אופיין המיוחד של כוורות מאוכלסות, הטעונות טיפול ייחודי ומקצועי לשם שימור ערכן ולשם הגנה על הדבורים החיות בהן, נקבע כי הוראות פקודת מעצר וחיפוש יחולו ככל שלא נקבעו הוראות מיוחדות בעניין טיפול בכוורות בתקנות לפי סעיף 27(ב)(7). בתקנות אלה ייקבעו דרכי הטיפול בכוורות, הטלת הוצאות וקבלת הכנסות ממכירת דבש שהופק מהכוורות, וזאת עד לקבלת הוראות בית המשפט לפי הוראות פקודת מעצר וחיפוש.

 

לסעיף 25   מוצע לקבוע סייג להוראות הפיקוח והאכיפה ביחס למערכת הביטחון, כך שסמכויות מפקחים בעניין זה לא יופעלו כלפי גורמים השייכים למערכת הביטחון אלא בהתאם לנהלים שייקבעו על ידי השר בהסכמת השר הנוגע לעניין.

 

לסעיף 26   מוצע לקבוע כי מפקח שיוסמך לפי החוק לא יעשה שימוש בסמכויותיו לפי החוק אלא אם ניתן לזהותו בבירור באמצעות מדים מתאימים, שאינם נראים כמדי משטרה, תג זיהוי ותעודת מפקח.

 

לסעיף 27   מוצע להסמיך את שר החקלאות ופיתוח הכפר להתקין תקנות בכל הנוגע לביצועו של החוק המוצע, וכן, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, להתקין תקנות בעניינים המנויים בסעיף המוצע, וזאת בהתאם לעקרונות המנויים בסעיף 6(א).

 

לסעיף 28    מוצע לקבוע הסדר להכרה בתאגיד הפועל ללא כוונת רווח לקידום עניינם של העוסקים בענף הדבש ולעגן במסגרת החוק את האפשרות לתמוך בפעילות של תאגיד כאמור, בכל הנוגע לקידום הרמה המקצועית בענף, וסיוע לאספקה מרוכזת של אמצעי ייצור לכלל הדבוראים.

 

לסעיף 29   מוצע להבהיר, כאמור לעיל, כי אין בהוראות חוק זה כדי לגרוע מהוראות חוק הגנה על בריאות הציבור שמכוחו מפקח משרד הבריאות על בטיחות המזון המשווק בישראל.

 

לסעיפים 30 ו-31 מוצע לתקן בתיקון עקיף את הוראות חוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס – 2000, לעניין סמכות בתי משפט לעניינים מנהליים לדון בערעור על החלטת ועדת הערר. כמו כן מוצע לתקן בתיקון עקיף את חוק בתי דין מנהליים, התשנ"ב – 1992, ולהוסיף בתוספת לחוק את ועדת הערר לפי סעיף 16 לחוק זה.

 

לסעיף 32   מוצע לקבוע כי מועד תחילת החוק יהיה שנים עשר חודשים מיום פרסומו. התחילה הנדחית נדרשת לצורך התקנת תקנות ראשונות לביצועו של החוק. לא הותקנו תקנות עד לאותו מועד, מוסמך השר לדחות את מועד תחילתו של החוק בצו באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, בתקופות נוספות שלא יעלו על ששה חודשים בכל פעם. תקנות ראשונות יובאו בתוך ששה חודשים מיום פרסום החוק.

 

לסעיף 33   בסעיף המוצע קבועות הוראות מעבר לעניין היתרים שניתנו לפי תקנות הדבש, וכן לעניין מתן היתרים לעניין מקרקעי ציבור ללא אישור המחזיק או רשות מקרקעי ישראל, אם ניתן היתר הצבה כדין בשנים קודמות. הוראה זו נדרשת, שכן דרישת האישור ממחזיק הקרקע ומרשות מקרקעי ישראל היא דרישה חדשה הנקבעת לראשונה בחוק זה. מטרת הוראות המעבר היא  לאפשר מעבר הדרגתי לפעולה לפי החוק החדש מבלי לפגוע ברציפות הצבת הכוורות.

 

בסעיף זה מוצע לקבוע שתי תקופות מעבר:

 

בסעיף קטן (ב) מוצע לקבוע תקופת מעבר של 3 שנים מיום תחילתו של החוק, במהלכה ניתן לתת היתר להצבת כוורות במקרקעי ציבור לפי סעיף 10(ב)(5) או (6), אף אם לא ניתן לכך אישור מראש של רשות מקרקעי ישראל או אישור המחזיק בקרקע, וזאת אם מבקש ההיתר הציב כוורות מאוכלסות במקרקעין אלה במשך תקופה רצופה של עשר שנים לפחות עובר ליום תחילתו של החוק.

 

מטרתה של הוראה זו היא לאפשר למי שהציבו כוורות כדין במשך תקופה רציפה וממושכת, בלא אישור בעלי הזכויות במקרקעי הציבור להצבת הכוורות, תקופת היערכות והתארגנות למשטר המשפטי החדש בו יידרש אישור מראש של רשות מקרקעי ישראל או של המחזיק בקרקע להצבת הכוורות. יובהר, כי אין צורך בהצבה רציפה של כוורות במשך כל ימות השנה, אלא בעונות ותקופות מסוימות במהלך השנה, כנהוג בענף זה, ובלבד שהכוורות הוצבו מדי שנה, במשך חמש שנים רצופות.

 

בסעיף קטן (ג) מוצע לקבוע תקופת מעבר של חמש שנים מיום תחילתו של החוק, במהלכה ניתן לתת היתר להצבת כוורות במקרקעי ציבור לפי סעיף 9(ב)(5), אף ללא אישור המחזיק, אם ניתן לגבי אותם מקרקעין היתר כדין בשנה הקודמת ללא אישור המחזיק אם זהותו של המחזיק אינה ידועה או שלא ניתן לאתרו, ובלבד שהוועדה נקטה באמצעים סבירים בנסיבות העניין לאתרו ולקבל את עמדתו ביחס למתן ההיתר.

גם במקרה זה מטרת ההוראה היא לאפשר למי שהציב כוורות כדין ללא אישור המחזיק, תקופת התארגנות והיערכות, ובכלל זה לצורך איתור המחזיק במקרים בהם המחזיק אינו ידוע או שלא ניתן לאתרו.

 

עוד מוצע לקבוע כי מועצת הדבש, המוגדרת בצו הדבש ובתקנות הדבש כרשות המבצעת, מחויבת להעביר למשרד, על פי דרישתו, כל מידע או מסמך הדרושים ליישום הוראות חוק זה. הוראה זו נדרשת לשם הבטחת העברת סמכויות הביצוע ממועצת הדבש למשרד באופן מיטבי.