תוכן עניינים
תזכיר חוק תובענות ייצוגיות (תיקונים שונים) התש"ף-2020
חוק תובענות ייצוגיות (תיקונים שונים), התש"ף-2020
מטרת התיקון המוצע היא, בין היתר, לאפשר הגשת תובענות ייצוגיות כנגד רשות מקרקעי ישראל להשבת סכומים שנגבו שלא כדין, גם כאשר מדובר בתשלומים שאינם תשלומי חובה בגדרי פרט 11 לתוספת השניה לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006, (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות" או "החוק") שדן בתביעות כנגד רשות, וזאת ללא התדיינויות בכל תיק בשאלה האם מדובר ברשות או עוסק. בד בבד, עיגון התביעות כנגד רשות מקרקעי ישראל בפרט 11, יעניק לה את ההגנות הקבועות בחוק עבור רשות.
בנוסף לתיקון זה מוצע, בין היתר, לקבוע כי היועץ המשפטי לממשלה יוכל להאציל את סמכותו להגיש התנגדות להסדרי פשרה בהתאם לסעיף 18(ד) לחוק תובענות ייצוגיות. כן מוצע לקבע את מעמדה של הקרן למימון תובענות ייצוגיות אשר הוקמה בחוק תובענות ייצוגיות ותפקידה לסייע לתובעים במימון בקשות לאישור תובענות ייצוגיות.
חוק תובענות ייצוגיות מאפשר הגשת תובענה ייצוגית רק בהתקיימו של פרט מהפרטים המנויים ברשימה שבתוספת השניה לחוק. צו תובענות ייצוגיות (תיקון התוספת השניה לחוק), התשע"ח-2018 (להלן: "הצו") אשר הותקן על ידי שרת המשפטים דאז ביום 22.3.18 מכוח סעיף 30(2) לחוק תובענות ייצוגיות, לאחר שאושר בוועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, הוסיף את רשות מקרקעי ישראל לפרט 11 לתוספת השניה לחוק והעניק לה את ההגנות הקבועות בחוק עבור רשות (בסעיפים 9 ו–21 לחוק). בימים אלו נדון בבג"ץ 3715/18 אברהם נ' שרת המשפטים ואח' תוקפו של הצו וביום 17.1.19 ניתן צו על תנאי בשאלת סמכותה של שרת המשפטים לתקן את התיקון בצו.
לפיכך ומבלי לגרוע מטענות המדינה בבג"ץ כי גם לפי החקיקה הקיימת ניתן היה להוציא את הצו, מוצע לשנות את הסמכות המוקנית לשר המשפטים וחלף הסמכות הקבועה בסעיף האמור להוסיף על התוספת השניה, לקבוע כי השר יהיה מוסמך גם לשנותה. כמו כן, מוצע לשנות את התוספת כך שתתאפשר הגשת תובענות ייצוגיות כנגד רשות מקרקעי ישראל להשבת סכומים שנגבו שלא כדין, גם כאשר מדובר בתשלומים שאינם תשלומי חובה בגדרי פרט 11, שדן בתביעות כנגד רשות, וזאת ללא התדיינויות בכל תיק בשאלה האם מדובר ברשות או עוסק. בד בבד, עיגון התביעות כנגד רשות מקרקעי ישראל בפרט 11, יעניק לה את ההגנות הקבועות בחוק עבור רשות.
מוצע לקבע את מעמדה של הקרן למימון תובענות ייצוגיות (להלן: "הקרן") אשר הוקמה בחוק תובענות ייצוגיות. תפקידה של הקרן הוא לסייע לתובעים במימון בקשות לאישור תובענות ייצוגיות. בהתאם לסעיף 27(ו) לחוק, הקרן תפעל למשך תקופה קצובה והשר רשאי להאריך את התקופה בתקופה נוספת. לאור החשיבות בפעילותה של הקרן למימון תובענות ייצוגיות בעידוד תובענות ייצוגיות ראויות במגוון תחומים, הוחלט לקבוע בחוק כי פעילות הקרן תהפוך קבועה.
בהתאם לסעיף 18(ד) לחוק תובענות ייצוגיות, היועץ המשפטי לממשלה רשאי להגיש לבית המשפט התנגדות להסדר פשרה בתובענה ייצוגית. במטרה לייעל את תהליך הגשת ההתנגדויות, מוצע לקבוע כי היועץ המשפטי לממשלה יוכל להאציל את סמכותו להגיש התנגדות להסדרי פשרה.
יתוקנו סעיפים 18,27,30 והתוספת השניה לחוק תובענות ייצוגיות.
פעילותה של הקרן למימון תובענות ייצוגיות תהפוך קבועה. תקציב הקרן נקבע בחוק התקציב השנתי במסגרת תקציב משרד המשפטים ועומד על כ-1,231,000 ₪.
לא צפויה השפעה.
תזכיר חוק מטעם משרד המשפטים:
|
1. |
בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006[1] (להלן: החוק העיקרי), בסעיף 18(ד) אחרי "וכן היועץ המשפטי לממשלה" יבוא "או מי שהסמיכו לכך" ואחרי "מיום פרסום ההודעה כאמור בסעיף קטן (ג) יבוא "או מיום המצאת ההודעה ליועץ המשפטי לממשלה, לפי המאוחר". |
|
|
2. |
סעיף 27(ו) לחוק העיקרי – בטל. |
|
|
3. |
בסעיף 30(2) במקום האמור בו יבוא "לשנות את התוספת השניה, לאחר התייעצות עם שר האוצר;" |
|
|
4. |
בתוספת השניה לחוק העיקרי, בפרט (11), במקום הקטע החל במלים "וכן תביעה" ומסתיים במילים "לפי פרט זה בלבד" יבוא "וכן תביעה נגד רשות מקרקעי ישראל להשבת סכומים שגבתה שלא כדין אף אם אינם בגדר תשלום חובה; תביעה כאמור נגד רשות מקרקעי ישראל, במסגרת פעילותה לפי חוק רשות מקרקעי ישראל, התש"ך-1960, תוגש לפי פרט זה בלבד". |
לסעיף 1
בסעיף 18(ד) לחוק, מוצע לקבוע בעניין הגשת עמדת היועץ המשפטי לממשלה להסדר פשרה כי העמדה תוגש על ידי היועץ המשפטי לממשלה או מי שהסמיכו לכך וכן שהעמדה תוגש בתוך 45 ימים מיום שהומצאו המסמכים ליועץ המשפטי לממשלה ולא מיום פרסומם לציבור.
לסעיף 2
מוצע לבטל את סעיף 27(ו) לחוק הקובע כי הקרן תפעל במשך תקופה של שבע שנים מיום פרסומו של החוק. יובהר כי בהתאם לסעיף 27(ו) לחוק, שר המשפטים רשאי בצו, להאריך התקופה, בתקופה נוספת.
בדברי ההסבר להצעת חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006, צוין כי לאור החדשנות שבהקמת הקרן, מוצע להגביל את תקופת קיומה ל-7 שנים כאשר במהלך התקופה תיבחן עבודתה של הקרן ויעילותה במימוש מטרותיה.
תפקידה של הקרן למימון תובענות ייצוגיות, הוא לסייע לתובעים במימון בקשות לאישור תובענות ייצוגיות. בהתאם לחוק, הסיוע במימון יינתן במקרים שבהם יש חשיבות ציבורית וחברתית בהגשת התובענות ובבירורן.
במשך זמן פעילותה של הקרן, תרמה הקרן לעידוד תובענות ייצוגיות ראויות, בעלות חשיבות ציבורית וחברתית, בתחומים מגוונים (צרכנות, איכות הסביבה, נגישות לאנשים עם מוגבלויות, דיני עבודה, דיני הגבלים עסקיים ועוד). על כן, מוצע לקבוע כי הקרן למימון תובענות ייצוגיות תהפוך קבועה.
לסעיף 3
מוצע בסעיף 30 לחוק להסמיך את שר המשפטים, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, ולאחר התייעצות עם שר האוצר, לשנות את התוספת השניה לחוק, ולא רק להוסיף עליה וזאת על מנת לאפשר גמישות רבה יותר בשינוי עילות התביעה בהן ניתן להגיש תובענה ייצוגית.
לסעיף 4
בפסק הדין בעניין עע"ם 7752/12 ישראל אסל עו"ד ואח' נ' מינהל מקרקעי ישראל (ניתן ביום 2.11.14) (להלן: עניין אסל) דן בית המשפט העליון בשאלה האם רשות מקרקעי ישראל (להלן: רמ"י) בהחלטותיה למתן פטור מדמי היתר פעלה כ"עוסק" כמובנו בפרט 1 לתוספת השניה לחוק תובענות ייצוגיות או שמא כ"רשות" כאמור בפרט 11 לתוספת השניה, שעניינו תביעת השבה כנגד רשות בגין סכומים שנגבו שלא כדין, כמס, אגרה או תשלום חובה אחר. בעניין אסל נקבע כי ההבחנה בין פעולה מסחרית-פרטית של הרשות לבין פעולה שלטונית-ציבורית, תיבחן בכל מקרה לגופו, על יסוד נסיבותיו והתאמתן לתכלית החוק. בעניין זה, הוחלט כי להחלטות מושא הערעור של רמ"י יש אופי מעורב והכף נוטה לכך שהאופי הדומיננטי של ההחלטות הוא עסקי-מסחרי ועל כן, יש לראות ברמ"י כעוסק. יצוין כי ללא קביעה זו לפיה רמ"י היא "עוסק", לא ניתן להגיש תובענה ייצוגית כנגד רמ"י במקרים רבים, שאינם נכללים בפרט 11 לתוספת השניה לחוק, שבהם אין מדובר בתשלומי חובה, כדמי היתר בעת תוספת בניה, דמי שינוי ייעוד וניצול, דמי הסכמה, דמי שימוש וכדומה.
תיקון מבהיר זה מטרתו לעגן בחקיקה ראשית את התיקון שנעשה בצו תובענות ייצוגיות (תיקון התוספת השניה לחוק), התשע"ח-2018 אשר הותקן על ידי שרת המשפטים דאז ביום 22.3.18 מכוח סעיף 30(2) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006, לאחר קיום חובת התייעצות עם שר האוצר ובאישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, אשר קיימה דיון בנושא ביום 20.2.18.
בימים אלו נדון בבג"ץ 3715/18 אברהם נ' שרת המשפטים ואח' תוקפו של הצו וביום 17.1.19 ניתן צו על תנאי המורה למדינה ליתן טעם מדוע לא יורה בית המשפט על בטלותו של הצו מחמת חריגה מסמכות שרת המשפטים לפי סעיף 30(2) לחוק תובענות ייצוגיות ולרבות מחמת שמדובר בהסדר ראשוני שיש לקובעו בחקיקה ראשית. בתצהיר התשובה הובהרה עמדת המדינה כי קיימת סמכות להוצאת הצו, אך נמסר כי בכוונת המשיבים לשקול קידום חקיקה ראשית כדי לייתר את הצורך בהכרעה בעתירה.
מטרת התיקון לאפשר הגשת תובענות ייצוגיות כנגד רמ"י להשבת סכומים שנגבו שלא כדין, גם כאשר מדובר בתשלומים שאינם תשלומי חובה בגדרי פרט 11, שדן בתביעות כנגד רשות, וזאת ללא התדיינויות בכל תיק בשאלה האם מדובר ברשות או עוסק. בד בבד, עיגון התביעות כנגד רמ"י בפרט 11, יעניק לרמ"י את ההגנות הקבועות בחוק עבור רשות: אפשרות החדילה במועדים שנקבעו בחוק (סעיף 9 לחוק) וכן הגבלת סעד ההשבה לתקופה שלא עולה על 24 חודשים (סעיף 21 לחוק).
ההצדקות להענקת ההגנות אשר קבועות בחוק עבור רשות גם לרמ"י נובעות בין היתר מן העובדה כי רמ"י היא גוף ציבורי המשרת מטרות ציבוריות, חברתיות ולאומיות, הפועל ככל רשות מרשויות המדינה ומיוצג בערכאות המשפטיות על-ידי פרקליטות המדינה ופועל בהתאם להחלטות מועצת רשות מקרקעי ישראל, הכפופה לעקרונות המשפט הציבורי אשר תקיפת החלטותיה מחויבת להתברר בבית משפט העוסק במשפט מִנהלי, וזאת בהיותה גוף ציבורי. ההוצאות הכספיות וההכנסות הכספיות של רמ"י נלקחות ומועברות לאוצר המדינה והיקף חשיפתו לתביעות הוא גדול מאד.