טיוטת צו מטעם שר הבריאות:

טיוטת צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (נגיף הקורונה החדש)(שימוש באריזות של קמח - סימון תזונתי) (הוראת שעה), התש"ף-2020

בתוקף סמכותי לפי סעיפים 5(א)(1) ו-15 לחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, התשי"ח-1957[1], ובאישור ועדת הכספים של הכנסת לפי סעיף 2(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 [2], אני מצווה לאמור:

הגדרות     

1.

בצו זה -

 

 

"חקיקת המזון", "יבואן" ו-"יצרן" – כהגדרתם בחוק הגנה על בריאות הציבור (מזון), התשע"ו-2015 [3];

 

 

"קמח" - קמח מכל המינים[4]  וכן סולת חיטה, אך למעט קמח תופח,  באריזה של ק"ג אחד, שלא הוספו להם ויטמינים או מינרלים.

הוראת שעה

2.

בתקופה שעד יום י"ז באייר התש"ף (11 במאי 2020) רשאי יצרן של קמח לארוז קמח באריזה שסומנה בסימון תזונתי לפני יום ד' בטבת התש"ף (1 בינואר 2020), ורשאי יבואן של קמח לייבא קמח באריזה שסומנה כאמור, ובלבד שהסימון האמור על האריזה תואם את סוג הקמח הנארז וכולל לפחות את פירוט הערך הקלורי של הקמח, ותכולת החלבונים, הפחמימות, השומנים והנתרן, כמפורט להלן:

 

 

סימון תזונתי ב-100 גר'   Nutritional value per 100 gr.

 

 

 

אנרגיה (קלוריות)                      Energy (calories)

חלבונים (גר')                                     Proteins (gr.)

פחמימות (גר')                                     Carbohydrates (gr.)

שומנים (גר')                                      Fats (gr.)

אם הערך פחות מ-0.5% במשקל, יסומן לצידו אפס

 

 

 

נתרן (מג')                                    Sodium (mg.)            

אם שיעורו פחות מ-5 מיליגרם ב-100 גרם יסומן לצידו אפס.

 

שמירת מסמכים   

3.

יצרן או יבואן של קמח ישמור צילום או סריקה ממוחשבת של כל צדדי האריזות ומספרי האצוות אשר יוצרו או יובאו, ובכלל זה התאריך האחרון לשימוש או התאריך האחרון המומלץ לשימוש בקמח לכל אצווה, למשך תקופה שלא תפחת משנה ממועד תום חיי המדף של הקמח.

 

שמירת דינים

4.

אין בצו זה כדי לגרוע מחובות סימון שאינן סימון תזונתי בחקיקת המזון.

 

 

_______התש"ף (________________2020)

(חמ    3-6041      )

   _________________

             יעקב  ליצמן

           שר     הבריאות

דברי הסבר

'קמח מכל המינים' הוא מצרך בן פיקוח לפי 'צו הפיקוח על מזונות (מצרכים בני פיקוח) תש"ח-1948 (ר' ק"ת 106 עמ' 1280 בעמ' 1281 ב'תוספת') והוא מצרך בר פיקוח לפי חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, התשי"ח-1958 מכוח הוראת ס' 44 כמפורט להלן:

הצו נחקק מכוח סעיף 3  ל'פקודת הפיקוח על המזונות, 1942 (ע"ר מס' 1178 מיום 19.3.42 תוספת 1 עמ' 3).

שמו של צו הפיקוח על מזונות הוחלף בשנת 1959 מכוח חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, התשי"ח 1958 ל'אכרזת הפיקוח  על מצרכים ושירותים (מצרכים בני פיקוח),  תשי"ח-1948" (ר' ק"ת 971, עמ'432 ).

בס"ח התשי"ח מס' 240  עמ' 24, בס' 44 (א)  שבו בוטלה בפסקאות (3) ו- (6) עד (10) פקודת הפיקוח על המזונות  על תיקוניה  ובסוף הפסקאות נקבע-

"...(להלן בסעיף זה - "הדינים הפוקעים") וכל מקום בכל חיקוק או בכל מסמך אחר שמדובר על אחד הדינים הפוקעים יראו אותו מיום תחילתו של חוק זה כמדובר על חוק זה.

"(ב) כל צו שניתן לפי אחד הדינים הפוקעים ושהיה לו תוקף ערב תחילתו של חוק זה, יראוהו מאותו יום ואילך, כאילו ניתן מאת שר ביום תחילתו של חוק זה".

"(ג) מקום שצו כללי אשר סעיף קטן(ב) חל עליו קובע הוראות ביחס למצרך מסויים יראו אותו מצרך כאילו הוכרז כמצרך בר־פיקוח לפי סעיף 5) א) ביום תחילתו של חוק זה."

הצורך בהתקנת טיוטת צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (נגיף הקורונה החדש)(שימוש באריזות של קמח - סימון תזונתי) (הוראת שעה), התש"ף-2020 עלה הן עם קבלת מכתבו של יצרן קמח המספק כ-40% מתצרוכת הקמח שמייצרים בארץ, לפיה הוא צופה חסר באריזות קמח של ק"ג אחד המסומנות לפי תקנות הגנה על בריאות הציבור (מזון) (סימון תזונתי), התשע"ח-2017 והן ממכתבו של שר הכלכלה לשר הבריאות מיום 13.4.20 בנושא צפי לחוסר במוצרי קמח בעקבות חוסרים בטחנות הקמח לאחר הפסח.

פניית שר הכלכלה נדרשת רק לתקופה שבה התקנות לשעת חירום המתייחסות לנגיף הקורונה החדש הן בתוקף, דהיינו לתקופה קצרה מאד מחד ומאידך  בתקופת חג הפסח לא מייצרים קמח אך יש לספק את הקמח מיד לאחר הפסח כך שיש לאשר את הצו בהקדם האפשרי.   הכוונה הינה לתת כלים ליצרן זה וליצרנים נוספים שייתקלו בבעיה כזו, לגשת לייצור הקמח מיד בתום החג.

נציין, כי מוצרי מזון רבים הנמצאים בדרכי השיווק בשוק עדיין נושאים עליהם את הסימון לפי התקנות שהיו תקפות ערב תחילתן של  תקנות הגנה על בריאות הציבור (מזון) (סימון תזונתי), התשע"ח-2017 מאחר והתקנות האמורות מאפשרות זאת (ר' תקנה 18(ג) לתקנות החדשות "תחילה, תחולה והוראות מעבר"), תקנה כזו נדרשת כל עת שמחליפים סימון כדי לאפשר להשתמש במוצרי המזון עד תום חיי המדף שלהם שאורך לעתים אפילו מספר שנים (שימורים למשל) - מובן כשאין המדובר בסיכון בריאותו של אדם. הוראות בעניין זה מיושמות גם בתקנים הדורשים שינוי סימון.



[1] ס"ח התשי"ח,  עמ' 24.

[2] ס"ח התשל"ז, עמ' 226.

[3] ס"ח התשע"ו, עמ' 90.

[4] ק"ת התש"י, עמ' 1280.