תזכיר חוק

                                                                

א. שם החוק המוצע

הצעת חוק תשלום פיקדון לעובד זר שהוא מסתנן (הוראת שעה - נגיף הקורונה החדש), התש"ף-2020

 

ב. מטרת החוק המוצע והצורך בו

1.  פרק ד' לחוק עובדים זרים, התשנ"א – 1991[1], (להלן – החוק) קובע הוראות בדבר הפקדת כספים לטובת עובד זר בקרן או בפיקדון.

2.  ביום 01.05.2017 נכנס לתוקף תיקון מספר 18 לחוק, המחייב מעסיק של עובד זר שהוא מסתנן להפקיד, מדי חודש, פיקדון כספי בגין כל חודש בו הועסק העובד המסתנן.

3.  בהתאם לסעיף 1יא1(א) לחוק, סכום הפיקדון החודשי אותו מחוייב מעסיקו של המסתנן להפקיד, מדי חודש, הנו סכום השווה ל-36% משכר עבודתו של המסתנן באותו החודש: 20% כחלק העובד (ניכוי משכר העובד, להלן – "חלק העובד"), ו-16% כחלק המעסיק (הפרשה על חשבון המעסיק, בנוסף לשכרו של העובד). הפקדת חלק העובד מבוצעת לאחר ניכוי מס במקור, בידי המעסיק, משכר עבודתו של המסתנן, כאמור בסעיף 1יא(ה)(3)(א) לחוק.

4.  על פי סעיף 1יא(ד) לחוק, זכאותו של העובד המסתנן לקבלת כספי הפיקדון שהופקדו בעדו, קמה בעת עזיבתו את ישראל שלא לצורך יציאה זמנית.

5.  הפיקדון נועד מצד אחד להבטיח תשלומים סוציאליים שמעסיקו של העובד המסתנן מחוייב לשלם על פי דיני העבודה בישראל, ומצד שני לתמרץ את העובד לצאת מישראל במועד בבוא העת כאשר הדבר יתאפשר, וזאת באמצעות מנגנון הניכויים מכספי הפיקדון בגין שהייה שלא כדין, כפי שנקבע בסעיף 1יא4(א)(2) לחוק.

6.  על רקע משבר הקורונה, והגבלות הפעילות שנקבעו בין השאר לעניין עבודה, ובפרט בענפים כגון מסעדנות ומלונאות בהם מועסקים מסתננים רבים, מוצע לקבוע בחוק זה, כהוראת שעה, כי עובד מסתנן אשר פוטר או הוצא לחופשה ללא תשלום, יהא זכאי לקבל חלק מכספי הפיקדון בעודו שוהה בישראל, וזאת לצרכי מחייתו בתקופת משבר הקורונה בה אינו מועסק.

7.  כך, יהא העובד המסתנן רשאי לפדות כספים מתוך חלק העובד בלבד, בדרך של משיכה חודשית בסך 2,700 ₪ ובלבד שסך כל המשיכות החודשיות לא יעלה על 80% מסך הפקדות חלק העובד שנצברו בחשבונו. ואולם, עובד מסתנן שסך כל הפקדות חלק העובד שהופקדו בעדו עולה על 2,700 שקלים חדשים, אך שיעור של 80% הימנו אינו עולה על 2,700 שקלים חדשים, זכאי לתשלום בסך של 2,700 שקלים חדשים; ועובד מסתנן שסך כל הפקדות חלק העובד שהופקדו בעדו אינו עולה על 2,700 שקלים חדשים, זכאי לתשלום אחד של מלוא חלק העובד.

8.  על מנת להבטיח כי העובדים המסתננים מבוטחים בביטוח רפואי גם בתקופת משבר הקורונה בה אינם מועסקים ואינם מבוטחים על ידי מעסיקיהם, מותנה התשלום, בין השאר, בהצגת אסמכתא על הסדרת ביטוח רפואי לתקופה שלא תפחת משלושה חודשים.

ג.  עיקרי החוק המוצע

מוצע לקבוע כהוראת שעה את האפשרות של עובד זר מסתנן לפדות כספים מתוך חלק העובד שנצבר בחשבון הפיקדון שלו, בתשלום חודשי בסך 2,700 ₪, ומכל מקום לא מעבר לסך של 80% מסכום חלק העובד. לצד האמור, מסתנן שסך כל הפקדות חלק העובד שהופקדו בעדו עולה על 2,700 שקלים חדשים אך שיעור של 80% הימנו אינו עולה על 2,700 שקלים חדשים, זכאי לתשלום בסך של 2,700 שקלים חדשים; ועובד מסתנן שסך כל הפקדות חלק העובד שהופקדו בעדו אינו עולה על 2,700 שקלים חדשים, זכאי לתשלום אחד של מלוא חלק העובד.

האפשרות לפדות כספים עד לסך של 80% מהפקדות חלק העובד בלבד, ללא אפשרות משיכת כספים מהפקדות חלק המעסיק, נועדה לשמר חלק מהסכומים שנצברו בחשבון הפיקדון ובכך לשמר במידת מה את התמריץ ליציאה מישראל במועד בבוא העת.

לצורך משיכת הכספים, יידרש העובד המסתנן להגיש בקשה אל רשות האוכלוסין וההגירה, אשר מנהלת את חשבונות הפיקדון באמצעות בנק מזרחי טפחות, ואישור הבקשה יותנה בהצגת אסמכתה לפיטורים או ליציאה לחופשה ללא תשלום, ובהעדר אפשרות להשיג אסמכתה כאמור, יציין זאת העובד המסתנן על גבי טופס הבקשה וכן יציין היכן עבד ומתי פוטר או יצא לחופשה ללא תשלום כאמור. בנוסף יידרש העובד המסתנן להציג אסמכתה להסדרת ביטוח רפואי עבורו במשך שלושה חודשים לפחות, בתקופה שבה אינו מועסק וחובת הסדרת הביטוח הרפואי אינה חלק על מעסיקו.

 

ד. השפעת החוק המוצע על הדין הקיים

החוק המוצע קובע מועד לתשלום חלק מכספי פיקדון לפני המועד שנקבע בסעיף 1יא4(א) לחוק, שלא במסגרת סעיף 1יא(4)(ה) לחוק.

בנוסף, קובע החוק המוצע תשלום בדרך נוספת מעבר לדרכים המפורטות בסעיף 1יא(5)(א) לחוק, שלא במסגרת סעיף 1יא5(ב) לחוק.

 

ה. השפעת החוק המוצע על תקציב המדינה

אין השפעה.

 

ו. השפעת החוק המוצע על ההיבט המינהלי

אין השפעה.

 

ז.  להלן נוסח החוק המוצע

 

תזכיר חוק תשלום פיקדון לעובד זר שהוא מסתנן (הוראת שעה - נגיף הקורונה החדש), התש"ף-2020

 

 

דברי הסבר

כללי פרק ד' לחוק עובדים זרים, התשנ"א – 1991, (להלן – חוק עובדים זרים) קובע הוראות בדבר הפקדת כספים לטובת עובד זר בקרן או בפיקדון.

ביום יב' בטבת התשע"ז (10 בינואר 2017) פורסם חוק למניעת הסתננות ולהבטחת יציאתם של מסתננים מישראל (תיקוני חקיקה והוראות שעה)(תיקון), התשע"ז-2017[3], אשר מכוחו נכנס ביום ה' באייר התשע"ז (1 במאי 2017) לתוקף תיקון לחוק עובדים זרים, המחייב מעסיק של עובד זר שהוא מסתנן להפקיד, מדי חודש, פיקדון כספי בשל כל חודש שבו הועסק העובד המסתנן.

בהתאם לסעיף 1יא1(א) לחוק עובדים זרים, סכום הפיקדון החודשי אותו מחויב מעסיקו של המסתנן להפקיד, מדי חודש בחודשו, הוא סכום השווה ל-36% משכר עבודתו של המסתנן באותו החודש: 20% כחלק העובד (ניכוי משכר העובד, להלן – "חלק העובד"), ו-16% כחלק המעסיק (הפרשה על חשבון המעסיק, בנוסף לשכרו של העובד).

על פי סעיף 1יא(ד) לחוק עובדים זרים, זכאותו של העובד המסתנן לקבלת כספי הפיקדון שהופקדו בעדו, קמה בעת עזיבתו את ישראל שלא לצורך יציאה זמנית.

הפיקדון נועד מצד אחד להבטיח תשלומים סוציאליים שמעסיקו של העובד המסתנן מחויב לשלם על פי דיני העבודה בישראל, ומצד שני לתמרץ את העובד לצאת מישראל במועד בבוא העת כאשר הדבר יתאפשר, וזאת באמצעות מנגנון הניכויים מכספי הפיקדון בשל שהייה שלא כדין, כפי שנקבע בסעיף 1יא4(א)(2) לחוק עובדים זרים.

על רקע משבר הקורונה, והגבלות הפעילות שנקבעו בין השאר לעניין עבודה, ובפרט בענפים כגון מסעדנות ומלונאות שבהם מועסקים עובדים מסתננים רבים, מוצע לקבוע בחוק זה כי עובד מסתנן אשר פוטר או הוצא לחופשה ללא תשלום, יהא זכאי לקבל חלק מכספי הפיקדון בעודו שוהה בישראל ומבלי שתידרש יציאתו מישראל, וזאת לצרכי מחייתו בתקופת משבר הקורונה שבה אינו מועסק.

כך, יהיה העובד המסתנן רשאי לפדות כספים מתוך חלק העובד בלבד, בדרך של משיכה חודשית בסך 2,700 שקלים חדשים ובלבד שסך כל המשיכות החודשיות לא יעלה על 80% מסך הפקדות חלק העובד שנצברו בחשבונו; ואולם עובד מסתנן שבחלק העובד בחשבונו נצבר סכום שאינו עולה על 2,700 שקלים חדשים יהא רשאי לפדות את כל הסכום.

כדי להבטיח כי העובדים המסתננים מבוטחים בביטוח רפואי גם בתקופת משבר הקורונה שבה אינם מועסקים ואינם מבוטחים על ידי מעסיקיהם, מותנה התשלום, בין השאר, בהצגת אסמכתה על ביטוח לתקופה שלא תפחת משלושה חודשים; לצורך כך, בקביעת סכום הפיקדון החלקי שהעובד המסתנן רשאי לפדות, נלקח בחשבון סכום של כ-200 שקלים חדשים, המגלם עלות חודשית של דמי ביטוח רפואי של עובדים זרים.

 

סעיף 2 הסעיף המוצע קובע כי על אף הוראות סעיף 1יא4(א) לחוק עובדים זרים, לפיו זכאותו של מסתנן לכספי הפיקדון כפופה ליציאתו מישראל יציאת קבע, בתקופת תוקפו של חוק זה יהיה המסתנן זכאי לקבל פיקדון חלקי, בהתקיים התנאים שנקבעו בסעיף 3 ובסכום שנקבע בסעיף 4 , מבלי שנדרשת יציאתו מישראל.

 

סעיף 3 מוצע לקבוע כי לצורך תשלום הפיקדון החלקי, יידרש המסתנן להגיש לרשות האוכלוסין וההגירה בקשה בכתב, באמצעות טופס שיפורסם באתר האינטרנט של הרשות, ולצרף אסמכתה על הסדרת ביטוח רפואי לשלושה חודשים לפחות מיום תחילת תוקפו של החוק; זאת, כדי להבטיח כי המסתנן מבוטח בביטוח רפואי גם בעת שאינו מועסק בתקופת משבר הקורונה ולפיכך לא חלה חובת ביטוח רפואי על מעסיקו; כמו כן על המסתנן להציג אסמכתה בכתב על פיטוריו או על יציאתו לחופשה ללא תשלום בקשר למשבר הקורונה, כגון מכתב פיטורים מן המעסיק או הודעה על יציאה לחופשה ללא תשלום; באין מסמך מן המעסיק, יידרש העובד המסתנן לציין בטופס הבקשה שיגיש לפי סעיף 3(1) לחוק זה כי אין ברשותו מסמך מן המעסיק, וכן לציין את מועד הפסקת העבודה ואת פרטי המעסיק שהפסיק להעסיקו.

 

סעיף 4 הסעיף המוצע קובע כי סכום הפיקדון החלקי שהמסתנן זכאי לקבל יעמוד על 2,700 שקלים חדשים לחודש, ואולם סך כל התשלומים החודשיים לא יעלה על 80% מסך כל הפקדות חלק העובד נכון ליום הקובע; יחד עם זאת, מסתנן שסך כל הפקדות חלק העובד שהופקדו בעדו עולה על 2,700 שקלים חדשים אך שיעור של 80% הימנו אינו עולה על 2,700 שקלים חדשים, זכאי לתשלום בסך של 2,700 שקלים חדשים; ועובד מסתנן שסך כל הפקדות חלק העובד שהופקדו בעדו אינו עולה על 2,700 שקלים חדשים נכון ליום הקובע זכאי לתשלום אחד של מלוא חלק העובד.

 

סעיף 5 מוצע לקבוע כי הפיקדון החלקי ישולם אחת לחודש באמצעות העברה בנקאית לזכות חשבון בנק בישראל המתנהל על שמו של המסתנן, וזאת בתוך 30 ימי עבודה מיום הגשת בקשה בהתאם להוראות סעיף 3(1) לחוק זה, ובלבד שפרטים מלאים ומדויקים על חשבון הבנק נמסרו לרשות האוכלוסין וההגירה.

 

סעיף 6 בדומה לסייג שנקבע בסעיף 1יא9 לחוק עובדים זרים, מוצע לקבוע בחוק זה סייג לפיו אין בתשלום פיקדון חלקי לפי חוק זה משום אישור לחוקיות העסקתו בידי מעסיק או לחוקיות שהייתו או עבודתו של עובד זר שהוא מסתנן בישראל.

 

סעיף 7 הסעיף המוצע קובע כי חוק זה יעמוד בתוקפו עד יום ח' בסיון התש"ף (30 ביוני 2020), ואולם רשאי שר הפנים, בהסכמת שר האוצר ושר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים ובהתייעצות עם שר הבריאות, להאריך בצו את תוקפו, לתקופה שלא תעלה בכל פעם על חודש אחד.