טיוטת תקנות הביטוח הלאומי (הוראות מיוחדות בדבר תשלום דמי ביטוח) (תיקון -יחס חלוקה בין בני זוג), התש"פ-2020

 

שם התקנות המוצעות

 

תקנות הביטוח הלאומי (הוראות מיוחדות בדבר תשלום דמי ביטוח) (תיקון -יחס חלוקה בין בני זוג), התש"פ-2020

 

מטרת התקנות המוצעות והצורך בהן [למילוי רק בעת הפצה להערות הציבור]

 

התאמת נוסח התקנה לשינויים בחברה וכן אפשרות חלוקת הכנסות מעסק משותף לבני הזוג גם כאשר אחד מבני הזוג שכיר במקביל.

 

להלן נוסח טיוטת התקנות המוצעות:

 

טיוטת תקנות מטעם המוסד לביטוח לאומי

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

טיוטת תקנות תקנות הביטוח הלאומי (הוראות מיוחדות בדבר תשלום דמי ביטוח) (תיקון -יחס חלוקה בין בני זוג), התש"פ-2020

 

 

בתוקף סמכותי לפי סעיפים 371 ו- 400 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995,[1] (להלן- החוק) ולאחר שנועצתי במועצת המוסד לפי סעיף  12 לחוק, אני מתקין תקנות אלה:

 

 

 

תיקון תקנה 24

(1)  

בתקנה 24 לתקנות הביטוח הלאומי (הוראות מיוחדות בדבר תשלום דמי ביטוח), התשל"א-1971[2] -

 

 

(1)  

תקנת משנה (א)(3)(ב)  - תימחק.

 

 

(2)  

בתקנת משנה (ג) –

 

 

 

(א)   

ברישא, במקום המילים "לגבי כל בן זוג כך: "יבואו המילים "כך שלכל אחד מבני הזוג תיוחס מחצית מההכנסה מהעסק"

 

 

 

(ב)  

תקנת משנה (1) ו-(2) ימחקו

תחילה ותחולה

(2)  

תקנות אלה יחולו על תשלום דמי ביטוח בעד התקופה שתחל ב-1  בינואר של שנת המס 2021 ואילך.

 

 

___ ב________ התש_______ (___ ב________ ____20)

[תאריך עברי] ([תאריך לועזי])

(חמ _____-3)

 

__________________

[חתימה]

אופיר אקוניס

שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

 

 

 

 

 

 

 

דברי הסבר

 

סעיף 371 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] ,התשנ"ה-1995 (להלן – החוק) מקנה סמכות לשר לקבוע הוראות מיוחדות בדבר תשלום דמי ביטוח. סעיף 371(5)(ח) לחוק מאפשר לשר לקבוע הוראות לעניין בני זוג העובדים בעסק של שניהם או של אחד מהם.

 

מכוח הסעיף האמור הותקנו תקנות הביטוח הלאומי (הוראות מיוחדות בדבר תשלום דמי ביטוח), התשל"א-1971 (להלן – תקנות הוראות מיוחדות).

 

תקנה 24 לתקנות הוראות מיוחדות, מסדירה את אופן חלוקת ההכנסה וחיוב בדמי ביטוח שבין בני זוג המועסקים שלא כעובדים בעסק משותף של שניהם או של אחד מהם.

 

כן קובעות התקנות כי ככל שההצהרה לחלוקת הכנסה הוגשה אחרי ה-30 באפריל בשנה השוטפת, או שהצהרות בני הזוג חלוקות – שיעור יחס החלוקה של ההכנסות בין בני הזוג יהיה קבוע בכל השנה: שליש לאישה, ושני שלישים לבעל.

 

בנוסף, אם אחד מבני הזוג עובד במקביל גם כשכיר (כך שהשומה מהעסק היא נפרדת), שיעור הכנסתו בעסק לא יעלה על שליש, ובן הזוג שאינו שכיר יקבל שני שליש מההכנסות.

 

לשון התקנה כנוסחה דהיום מעוררת מספר קשיים כפי שיפורטו להלן -

 

תקנה 24 הותקנה לראשונה בשנת 1971, בתקופה בה התפיסה החברתית השלטת הייתה שהגבר הוא המפרנס העיקרי, האחראי על פרנסת התא המשפחתי, ונשים נשואות מיעטו לעבוד מחוץ למשק ביתן. בשנים שחלפו מאז הותקנה התקנה חלו שינויים רבים בחברה, אולם נותרה התקנה ללא שינוי או התאמות הנדרשות.

 

לשון התקנה גורמת במקרים רבים לפגיעה בזכותן הביטוחית של נשים, שכן ברירת המחדל בתקנה קובעת חלוקת הכנסות שהינה לרעת האשה (ככל שלא הוגשה הצהרה במועד).

 

כמו כן, המציאות מלמדת כי אין זה מוצדק לקבוע כברירת מחדל כי במקרה בו אחד מבני הזוג הינו שכיר, חלוקת ההכנסה תהיה בהכרח פחותה מ 50%.

 

לאור האמור לעיל, מוצע לתקן את התקנה כך שברירת המחדל תהא ביחס חלוקה שוויוני בין בני הזוג, קרי 50% לכל אחד מהם, אלא אם הצהרת בני הזוג [המחלקת אחרת] הוגשה עד ה- 30 באפריל. כן מוצע כי ברירת המחדל האמורה תתקיים גם כאשר אחד מבני הזוג הינו שכיר במקביל.

 

 

 



[1] . ס"ח התשנ"ה, עמ' 207.

[2] . ק"ת התשל"א, עמ' 1458.