תוכן עניינים
ב. מטרת התקנות המוצעות והצורך בהן
ג. להלן נוסח טיוטת התקנות המוצעות:
טיוטת תקנות להגנת חיית הבר (תיקון)(הוראת שעה – עורב אפור ועורב הודי), התש"ף-2019
תיקון תקנה 2 בתקנות להגנת חיית הבר
תקנות להגנת חיית הבר (תיקון)(הוראת שעה – עורב אפור ועורב הודי), התש"ף-2019
בשנים האחרונות התרבו אירועים של תקיפת בני אדם על ידי עורבים ברחבי הארץ, נוסף על נזקיהם למגוון הביולוגי בישראל ולחקלאות. מיני העורב ההודי והעורב האפור מוכרזים כיום כמזיקים במסגרת התקנות להגנת חיית הבר, תשל"ו-1976, וכן במסגרת החוק להסדרת הטיפול בהדברה תברואית, התשע"ו-2016. מנגד, שני המינים מוכרזים כערכי טבע מוגנים במסגרת אכרזת גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (ערכי טבע מוגנים), התשס"ה-2005.
בפועל, אין בנמצא אמצעי טיפול אפקטיביים למניעת נזקים לאדם ולטבע ממינים אלה, בין היתר לאור העובדה שאין בישראל תכשירי הדברה רשומים המיועדים להדברתם. מניעת הסיכון לבני אדם ממיני העורבים מחייבת שימוש בירי מדויק, בעיקר בתחומי יישוב כאשר עורבים אלה תוקפים בני אדם מסוימים או המצויים באיזור מסוים. עם זאת, החקיקה הקיימת אינה מאפשרת כיום מתן אישור לירי במינים מזיקים אלה. זאת בניגוד לחיות בר מוגנות, אשר לגביהן ניתן לתת היתרי צידה מכוח החוק להגנת חיית הבר, התשט"ו-1955 (להלן – החוק).
כך נוצרת תוצאה אבסורדית, לפיה דווקא לגבי חיות בר מוגנות קיים הסדר המאפשר את הירי במקרים המתאימים, אך לא ניתן בפועל להתיר את הירי במינים מזיקים. לצורך פתרונה של בעיה זו, עמלים גורמי המדינה ורשות הטבע והגנים על עיגונו בחוק ובתקנות של הסדר חוקי שיאפשר ירי במזיקים לצורך השמדתם.
יחד עם זאת, גיבושו של הסדר חוקי כולל וייעודי ואישורו צפוי להימשך זמן ניכר. על מנת שניתן יהיה לתת מענה דחוף לירי במיני העורבים המזיקים בתקופה שעד לאישורן של תקנות, מוצע לקבוע כהסדר זמני לתקופה של שנתיים כי העורב ההודי והעורב האפור יהיו חיות בר מוגנות, כך שמנהל הרשות יהיה רשאי לתת היתר צידה לגורמים המתאימים לשם מניעת הנזק והסיכון לציבור, מכוח החוק והתקנות הקיימות.
טיוטת תקנות מטעם משרד להגנת הסביבה:
|
|
|
בתוקף סמכותי לפי סעיף 1 לחוק להגנת חיית הבר, תשט"ו-1955[1] (להלן – החוק), אני מתקין תקנות אלה: |
|
|
|
|
|
1. |
בתקופה שמיום פרסומן של תקנות אלה ועד תום שנתיים מהיום האמור, יקראו את תקנות להגנת חיית הבר, תשל"ו-1976[2] כך שבתקנה 2, יימחקו המילים "עורב אפור" ו- "עורב הודי". |
___ ב________ התש_______ (___ ב________ ____20)
[תאריך עברי] ([תאריך לועזי])
(חמ _____-3)
__________________
זאב אלקין
השר להגנת הסביבה
החוק להגנת חיית הבר, תשט"ו-1955 (להלן – החוק) קובע כי כל חיית בר היא מוגנת, אלא אם השר להגנת הסביבה הכריז עליה כי היא מזיק, ציד או חיית בר מטופחת. במסגרת תקנות להגנת חיית הבר, תשל"ו-1976 הוכרזו 13 מינים של חיות בר כמזיקים, ובהם העורב ההודי והעורב האפור. שני המינים מוגדרים גם כמזיקים תברואיים בתוספת לחוק להסדרת העיסוק בהדברה תברואית, תשע"ו-2016. עם זאת, המינים מוכרזים כערכי טבע מוגנים במסגרת אכרזת גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (ערכי טבע מוגנים), התשס"ה-2005, כחלק מכלל העופות.
על פי הגורמים המקצועיים ברשות הטבע והגנים, עורב הודי (Corvus splendens) הוא מין שפלש לישראל מדרום מזרח אסיה ואירן. מין זה התפשט לאזורים אחרים בעולם באמצעות ספינות משא המעבירות אותו כנוסע מזדמן מנמל לנמל. העורב ההודי הוא מין פולש שגורם לנזקים גם לאדם וגם לטבע. הפגיעה בטבע מתבטאת, בראש ובראשונה, בדחיקה תחרותית של מינים אחרים. כמו כן, יש דיווחים רבים על טריפה של מכרסמים, לטאות וחרקים, כולם מהפאונה המקומית. כך פוגע מין זה במגוון הביולוגי המקומי. בנוסף, בעיר אילת דווח על מקרים רבים של תקיפת בני אדם. אוכלוסיותיו של העורב ההודי בישראל מוגבלות, לפי שעה, לאזור הערבה הדרומית ובעיקר לעיר אילת. כיוון שהעורב ההודי חי גם בעיר עקבה, נדרשים מאמצים ניכרים כדי למנוע את הפצת העורב ההודי צפונה, באופן שעלול להחמיר את היקף הנזקים שייגרמו. התמודדות עם מין פולש זה מחייבת התגייסות לצמצום אוכלוסייתו מוקדם ככל האפשר.
העורב האפור (Corvus corone) הוא מין של ציפור-שיר השייך למשפחת העורביים (Corvidae). המין יציב ברוב חלקי אירופה, אך פרטים רבים בצפון היבשת נודדים לארצות ים התיכון בחורף. תת-המין הנמצא בישראל (Corvus corone cornix) נפוץ מאוד בכל האזור הים-תיכוני בצפון הארץ ובמרכזה, סביב יישובים ובאזורים חקלאיים בעמק הירדן, וכן בצפון הנגב ובמרכזו. על פי עמדת הגורמים המקצועיים ברשות הטבע והגנים, העורב האפור גורם לנזקים חמורים לחקלאות ולטבע בישראל. מין זה טורף גוזלים ואפרוחים, דו‑חיים, זוחלים, יונקים וחסרי-חוליות, ומשפיע על אוכלוסיות של מינים רבים של חיות בר, בעיקר ציפורי שיר, דוגרי קרקע (כגון חוגלות) וצבים (בעיקר צב חולות).
כמו כן, הצפיפות הגדולה של העורבים ונטייתם להתגודד ולהטריד בע"ח אחרים גורמת להפרעה למינים אחרים. ידוע כי העורבים האפורים, במיוחד בתקופת הקינון, נוטים לתקוף בני אדם הנתפשים כמסכנים את הגוזלים. להקת העורבים עלולה לתקוף אדם שזוהה על ידי כאויב באופן חוזר ונשנה. אוכלוסיותיו של העורב האפור מצויות בחלקים גדולים של ישראל, ותפוצתו מתרחבת אל תוך האזור המדברי בעקבות היישובים, הכבישים והתשתיות. כך, השפעתו המזיקה של העורב האפור מתפשטת.
בפועל, אין בנמצא אמצעי טיפול אפקטיביים למניעת נזקים לאדם ולטבע ממינים אלה, בין היתר לאור העובדה שאין בישראל תכשירי הדברה רשומים המיועדים להדברתם. פעולות שונות שנעשו בעיר אילת בשנים האחרונות כגון שימון ביצים וסילוק קינים, לא הצליחו לצמצם את גידול האוכלוסיה ללא דילול אקטיבי.
לפיכך הובהר כי מניעת הסיכון לבני אדם ממיני העורבים מחייבת שימוש בירי מדויק, בעיקר בתחומי יישוב כאשר עורבים אלה תוקפים בני אדם מסוימים או המצויים באיזור מסוים. עם זאת, החקיקה הקיימת אינה מאפשרת כיום מתן אישור לירי במינים מזיקים אלה. זאת בניגוד לחיות בר מוגנות, אשר לגביהן ניתן לתת היתרי צידה מכוח החוק להגנת חיית הבר, התשט"ו-1955 (להלן – החוק).
כך נוצרת תוצאה אבסורדית, לפיה דווקא לגבי חיות בר מוגנות קיים הסדר המאפשר את הירי במקרים המתאימים לצורך מניעת נזק, אך לא ניתן להתיר את הירי במינים מזיקים. לצורך פתרונה של בעיה זו, עמלים גורמי המשרד ורשות הטבע והגנים מזה זמן, על עיגונו בחוק ובתקנות של הסדר חוקי חדש שיאפשר ירי במזיקים לצורך השמדתם.
יחד עם זאת, גיבושו של הסדר חוקי כולל וייעודי ואישורו צפוי להימשך זמן ניכר. על מנת שניתן יהיה לתת מענה דחוף לירי במיני העורבים המזיקים בתקופה שעד לאישורן של תקנות, מוצע לקבוע כהסדר זמני לתקופה של שנתיים כי העורב ההודי והעורב האפור יימחקו מרשימת המזיקים, כך שמנהל הרשות יהיה רשאי לתת היתר צידה לגורמים המתאימים לשם מניעת הנזק והסיכון לציבור.
נוכח כל האמור לעיל, ההסדר המוצע מבטל את המגבלה החוקית הקיימת ואינו מהווה השתה של נטל רגולטורי נוסף.