תקנות מחלות בעלי-חיים (מיקרואורגניסמים, תרכיבים ומעבירים) (תיקון), התשע"ט -2019.
תקנות מחלות בעלי-חיים (מיקרואורגניסמים, תרכיבים ומעבירים), התשל"ה-1975 (להלן – התקנות), עוסקות בחיסונים לבעלי חיים ובגורמים העלולים להעביר מחוללי מחלה בבעלי חיים. בעל הסמכות לתת היתרים לעניין ייבוא, החזקה, ושיווק של מיקרואורגניסמים, מעבירים או תרכיבים כהגדרתם בתקנות, וכן לעניין ייצור תרכיב, הוא מנהל השירותים הווטרינרים במשרד החקלאות ופיתוח הכפר.
בתיקון מוצע לאפשר למנהל להסמיך אדם אחר לעניין זה, במטרה לייעל את הליך מתן ההיתרים.
טיוטת תקנות מטעם משרד החקלאות ופיתוח הכפר:
|
|
|
בתוקף סמכותי לפי סעיף 22(א)(12) ו- (15) לפקודת מחלות בעלי חיים [נוסח חדש], תשמ"ה-1985,[1] ובאישור ועדת הכלכלה לפי סעיף קטן (ג), אני מתקין תקנות אלה: |
|
תיקון תקנה 1 |
1. |
בתקנה 1 לתקנות מחלות בעלי-חיים (מיקרואורגניסמים, תרכיבים ומעבירים), תשל"ה-1975[2], בהגדרה "מנהל", בסופה יבוא "או מי שהוא הסמיך לעניין תקנות אלה, כולן או מקצתן". |
___ ב________ התש_______ (___ ב________ ____20)
(חמ _____-3)
__________________
אורי אריאל הכהן
שר החקלאות ופיתוח הכפר
דברי הסבר
תקנות מחלות בעלי-חיים (מיקרואורגניסמים, תרכיבים ומעבירים), תשל"ה-1975 (להלן – התקנות), קובעות כי היתרים לייבוא, החזקה ושיווק של מיקרואורגניסמים, מעבירים או תרכיבים, וכן היתרים לייצור תרכיבים, יינתנו על ידי מנהל השירותים הווטרינרים במשרד החקלאות ופיתוח הכפר בלבד.
עקב כך, ועל אף שקיימת בשירותים הווטרינרים מחלקה מקצועית העוסקת בבדיקת הבקשות להיתרים בתחום זה, רק מנהל השירותים הווטרינרים בעצמו מוסמך להחליט בבקשות ולתת היתרים לפי התקנות. מצב דברים זה מסרבל את הליך מתן ההיתרים ומאריך את זמן ההמתנה לקבלת היתר.
התיקון המוצע נועד לאפשר למנהל השירותים הווטרינרים להסמיך אדם אחר ליתן היתרים לפי התקנות (בדומה להסדרים הקיימים בתקנות המסדירות תחומי פעילות אחרים של השירותים הווטרינריים, מכוח פקודת מחלות בעלי חיים [נוסח חדש], התשמ"ה – 1985), ולייעל את הליך מתן ההיתרים.