תזכיר חוק ניירות ערך (תיקון מס' ...), התשע"ט-2019

  א. שם החוק המוצע

חוק ניירות ערך (תיקון מס' ...), התשע"ט-2019

  ב. מטרת החוק המוצע והצורך בו

החוק המוצע כולל תיקונים שונים הנוגעים בעיקר לנושא אכיפת דיני ניירות ערך, ובכלל זה: איסור השימוש במידע פנים; הגבלות על החזקה, ניהול תיקי השקעות ועשיית עסקאות בניירות ערך על ידי גורמים שונים המפוקחים על ידי רשות ניירות ערך (להלן – הרשות), וכן הרחבת אפשרות תמיכת הרשות באכיפה הפרטית.

ג.  עיקרי החוק המוצע

עיקר 1 - תיקון הגדרת "ניירות ערך מסחריים"

ניירות ערך מסחריים הם מוצרי חוב לטווח קצר (עד שנה), המהווים חלק ממקורות המימון של התאגידים, הנדרשים להם לצורך הפעילות השוטפת ולהרחבת עסקיהם. להרחבה ולגיוון מקורות המימון נודעת חשיבות רבה לשם חידוש וחיזוק הצמיחה במשק, ולשם עידוד ושכלול שוק ההון כחלופה למימון הבנקאי. מנקודת מבט התאגיד המציע, נייר ערך מסחרי מתחרה במישרין באשראי הבנקאי לזמן קצר ומספק לפירמות העסקיות אשראי שוטף לניהול פעילותן. מנקודת מבטם של המשקיעים, נייר ערך מסחרי מהווה תחליף ישיר לפיקדון בנקאי, תחליף המספק תשואה גבוהה יותר. בארצות הברית ובאירופה מהווה שוק ניירות הערך המסחריים רכיב מרכזי בשוק הכסף והוא מתאפיין בנזילות גבוהה וביציבות יחסית. לעומת זאת, שוק ניירות הערך המסחריים בישראל אינו מפותח דיו, והוא אינו מהווה תחרות לאשראי הבנקאי.

על רקע האמור, מוצע לתקן את ההגדרה "ניירות ערך מסחריים" שבסעיף 1 לחוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968 (להלן – חוק ניירות ערך), ולכלול בה התייחסות לאפשרות הארכת תקופת הפירעון שלהם. לצד תיקון ההגדרה מוצע להוסיף את סעיף 23ב לחוק ניירות ערך, שעניינו "הארכת תקופת הפירעון של ניירות ערך מסחריים", ובו לעגן את ההוראה האופרטיבית לפיה יתאפשר למציע להאריך את תקופת הפירעון של ניירות ערך מסחריים לתקופות נוספות שלא יעלו על שנה כל אחת, ובסך הכל עד לתקופה מרבית של חמש שנים. עוד מוצע לקבוע בסעיף האמור כי הארכת התקופות תותנה בקיום כללים שייקבעו על ידי הרשות. כללים כאמור עתידים לכלול התייחסות לדוחות שיהיה על המציע לפרסם טרם הארכת תקופת הפירעון, וכן חובה לפדות את ניירות הערך המסחריים של מי שהודיע כי אין ברצונו להאריכה.

עיקר 2 - הבהרת איסור עשיית עסקה בניירות ערך על ידי חבר רשות ועובד משרד האוצר הממלא תפקיד בענייני ניירות ערך כך שיחול גם על בני זוג.

לפי סעיף 5 לחוק ניירות ערך חל איסור על חבר הרשות ועל עובד משרד האוצר הממלא תפקיד בענייני ניירות ערך לבצע עסקה בניירות ערך. מוצע להבהיר במפורש כי האיסור האמור חל גם על בני זוגם של הגורמים האמורים, ועל חברה שבשליטת אחד מהם.

עיקר 3 – רישום למסחר של חברה בעלת יותר מסוג מניות אחד

סעיף 46ב לחוק ניירות ערך, שעניינו שוויון זכויות ההצבעה, קובע בסעיף קטן (א)(1) ו-(2) תנאים לרישום של מניות או של ניירות ערך הניתנים להמרה או למימוש במניות, למסחר בבורסה. פסקה (1) מתייחסת לחברה שמניותיה נרשמות לראשונה למסחר, ולפיה נדרש כי בהון החברה יהיה סוג מניות אחד בלבד, המקנה זכויות הצבעה שוות ביחס לערכן הנקוב; פסקה (2) מתייחסת לחברה רשומה וקובעת כי כל הנפקת מניות נוספת של חברה כאמור תיעשה במניות העדיפות ביותר בזכויות ההצבעה.

בשנים האחרונים נפוצו במדינות מסוימות הנפקות של חברות גדולות, שבהון המניות שלהן כמה סוגי מניות, דבר המותר על פי הדין החל עליהן. אלא, שהוראת סעיף 46ב(א) האמורה אינה מאפשרת את רישום המניות של חברות כאמור למסחר בבורסה בישראל, במסגרת הסדר הרישום הכפול (פרק ה'3 לחוק), ובכך נמנעת מציבור המשקיעים הישראלי גישה להשקעה בחברות אלו. לכן, בכדי לאפשר לחברות כאמור להירשם למסחר כחברות דואליות לפי פרק ה'3, מוצע להחריגן מתחולת סעיף 46ב (בדומה להחרגת רישום מניות למסחר על ידי הבורסה לפי הוראות פרק ה'3א, הקבועה בסעיף 46(א1)).

עיקר 4 - איסור שימוש בחוות דעת על נייר ערך שהתקבלה מאיש פנים בחברה 

לפי סעיף 52ב(א)(2) לחוק ניירות ערך מסירת חוות דעת על נייר ערך מוגדרת במפורש כעשיית שימוש במידע פנים, אולם ביחס למקבל חוות הדעת, החוק אינו כולל איסור מפורש על פעילות המבוצעת על בסיס חוות הדעת. לעניין זה מוצע לקבוע, באופן מפורש, כי העושה שימוש בחוות דעת שהגיעה לידיו מאת איש פנים בחברה ובהתקיים יתר יסודות העבירה שאותם מוצע לקבוע, עושה שימוש אסור במידע פנים.

עיקר 5 - מידע שאינו מידע פנים

לפי סעיף 52ו לחוק ניירות ערך אין רואים מידע כמידע פנים אם דיווח עליו נמסר לרשות או לבורסה והן פרסמו אותו או אם פורסם המידע בדרך מקובלת אחרת, ועבר יום מסחר מהמועד שבו פורסם המידע בכל אחד מאופנים אלו. בנוסף, לפי  הסעיף האמור המידע יחדל להיות מידע פנים בחלוף ארבעה ימים ממועד הדיווח אף אם הרשות או הבורסה לא פרסמו את המידע.

לנוכח התמורות הטכנולוגיות שחלו מעת חקיקתו לראשונה של סעיף זה, ולנוכח החלת חובת הדיווח האלקטרוני לפי פרק ז'1 לחוק ניירות ערך, מוצע לקבוע כי מידע ייחשב כידוע לציבור בחלוף שלושים דקות ממועד פרסומו האלקטרוני, בהתאם לפרק ז'1 לחוק ניירות ערך.

עיקר 6 - הארכת תקופת ההתיישנות של הפרות מינהליות

לפי סעיף 52טז לחוק ניירות ערך הרשות רשאית למסור למי שהפר הוראה מהוראות חוק ניירות ערך הודעה על כוונתה להטיל עליו עיצום כספי ובלבד שלא חלפה שנה מהמועד שבו גילתה הרשות את ביצוע ההפרה או שטרם חלפו שלוש שנים מביצועה, לפי המוקדם. מוצע לקבוע כי המועד היחיד הרלוונטי יהיה שלוש שנים מביצוע ההפרה וללא תלות במועד שבו גילתה הרשות את דבר ביצועה.

עיקר 7 - פרט מטעה בבקשת רישיון או היתר

הטעיית הרשות פוגעת ביכולתה לאכוף את דיני ניירות ערך על הגופים המפוקחים על ידה ועלולה להוביל לפגיעה בציבור המשקיעים. הטעייה כאמור מצד גוף מפוקח מהווה הפרה מנהלית (סעיף 52סז לחוק ניירות ערך) וכן עבירה פלילית (סעיף 53 לחוק ניירות ערך). עם זאת, ההפרות המנהליות והעבירות הפליליות בחוק אינן מתייחסות להטעיית הרשות בעת הגשת בקשה לקבלת רישיון או היתר מהרשות, שכן בשלב זה המבקש עדיין איננו גוף מפוקח. מצב דברים זה יוצר חוסר יכולת אכיפה כלפי גופים המבקשים לקבל רישיון תוך הצגת מידע כוזב או מצגי שווא. לפיכך מוצע לקבוע איסור על הטעיית הרשות, כבר במסגרת הבקשה, ביחס למי שמבקש לקבל רישיון או היתר מהרשות, ולהפוך כתוצאה מכך לגוף מפוקח. איסור כזה קיים כבר לגבי הגשת בקשת רישיון מכוח חוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות, התשנ"ה-1995 (להלן – חוק הסדרת העיסוק) ומוצע להחילו גם על המפורטים להלן: מי שמבקש להירשם במרשם הרכזים (תיקון סעיף 35מג לחוק ניירות ערך, המוצע בסעיף 7 לחוק זה); מי שהגיש בקשה לקבלת רישיון זירה, רישיון בורסה או רישיון מסלקה (תיקון סעיפים 44יז, 45יב1 ו-50א9 לחוק ניירות ערך, המוצעים בסעיפים 8, 9, ו-11 לחוק המוצע), ומי שהגיש בקשה לאישור לשמש כמנהל קרן או כנאמן או שהגיש בקשה להיתר החזקה באמצעי שליטה במנהל קרן, לפי חוק השקעות משותפות בנאמנות, התשנ"ד-1994 (להלן – חוק השקעות משותפות) (תיקון סעיף 73א(א) לחוק השקעות משותפות המוצע בסעיף 34(2) לחוק המוצע).

עיקר 8 - הרחבת שיתוף הפעולה של הרשות עם רשות חוץ

פרק ט'2 לחוק ניירות ערך מסדיר את שיתוף הפעולה של הרשות עם רשות חוץ. מוצע לקבוע במפורש כי הרשות רשאית לסייע לרשות חוץ גם במקרים שבהם נושא הבקשה של רשות החוץ נוגע לפיקוח של רשות חוץ על ביצוע דיני ניירות ערך.

בנוסף, מוצע להסמיך את יושב ראש הרשות ליזום בעצמו העברת מידע שעשויה לסייע לרשות החוץ בפיקוח, ביצוע ואכיפה של דיני ניירות ערך וזאת גם אם רשות החוץ לא פנתה ביוזמתה בבקשה לסיוע אך בכפוף לכך שלרשות החוץ שלה נמסר המידע קיימת סמכות דומה לעניין העברת מידע.

עיקר 9 - מימון תובענות ייצוגיות

לפי סעיף 55ג לחוק ניירות ערך הרשות רשאית לשאת בהוצאות תובענות ייצוגיות. לשם מימוש סמכות המימון של הרשות מקצה הרשות מידי שנה סכום מתוך תקציבה לסיוע במימון תובענות ייצוגיות. סמכות זו משמשת לסיוע באכיפה אזרחית-פרטית של דיני ניירות ערך ומהווה סמכות מקבילה לסמכות מימון תובענות נגזרות המצויה בסעיף 205א לחוק החברות, התשנ"ט-1999.

עם זאת, לפי הסעיף האמור, סמכות המימון של הרשות מוגבלת למימון תובענות ייצוגיות המוגשות לפי פרטים 4א ו-5 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן – התוספת השנייה), שהן תובענות בעניין ניהול זירת סוחר (פרט 4א לתוספת האמורה), ותובענות בעילה הנובעת מזיקה לנייר ערך או ליחידה (פרט 5 לתוספת השנייה), אלא אם הוא אינו רשום למסחר בבורסה ולא הוצע לציבור בישראל על פי תשקיף.

הניסיון שהצטבר ברשות באשר למימון תובענות ייצוגיות מלמד כי צמצום סמכותה של הרשות לממן תובענות רק לאלו המוגשות לפי פרטים 4א ו-5 לתוספת השנייה, מגביל את יכולתה לתמוך בתובענות ייצוגיות חשובות, אשר יש בהן עניין מהותי לציבור.

כדי לאפשר לרשות למלא את תפקידה ולממש באופן מלא את סמכות המימון שהוענקה לה בידי המחוקק, מוצע לתקן את סעיף 55ג לחוק ניירות ערך כך שתתווסף אליו אפשרות למימון תובענה שהוגשה לפי פרט 1 לתוספת השנייה, היינו: תביעה נגד עוסק, כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981, בקשר לענין שבינו לבין לקוח, בין אם התקשרו בעסקה ובין אם לאו, ובלבד שיש בה כדי להשפיע על עניינם של ציבור המשקיעים בישראל, וכן אפשרות למימון תובענה שהוגשה לפי פרט 5 לתוספת השנייה גם כאשר מדובר בנייר ערך שאינו רשום למסחר בבורסה או שהוצע לציבור בישראל על פי תשקיף, ובלבד שהתובענה מבוססת על הפרה נטענת של חוק ניירות ערך.

עיקר 10 - מגבלות על החזקת ניירות ערך וביצוע עסקאות בהם

מוצע לקבוע הסדר אחיד ביחס להגבלות על החזקה ועשיית עסקאות בניירות ערך הקבועות כיום בסעיף 4 לחוק הסדרת העיסוק, ובסעיף 21 לפי חוק השקעות משותפות. תיקון זה נובע מהתפיסה כי לעניין ההגבלות האמורות אין מקום לקבוע הסדרים שונים ביחס לבעלי רישיון לייעוץ השקעות ועובדי מנהל קרן להשקעות משותפות בנאמנות.

לפיכך, מוצע לתקן את שני ההסדרים ולהמירם בהסדר שיהיה דומה בעיקרו ואשר ייקבע ברוח ההסדר הקיים כיום והמעוגן בהיתר שר האוצר לפי סעיפים 5, 10 ו-45ג לחוק ניירות ערך ביחס לחברי רשות, עובדיה, דירקטוריון ועובדי הבורסה, וכן עובדי משרד האוצר שעיסוקם נוגע לניירות ערך.

עיקר 11 - ניהול תיקי השקעות בזירת סוחר

לפי סעיף 22(3) לחוק הסדרת העיסוק על מנהל התיקים לנהל את כספי הלקוח בחשבון בתאגיד בנקאי או חבר בורסה. מטרת הוראה זו היא להגן על לקוחות מנהל התיקים ולמנוע מצב של מעילה בכספי הלקוח או הברחת נכסים, וזאת באמצעות דרישה כי חשבון הלקוח ייפתח בתאגיד מתאים ומפוקח, המאפשר הגנה מיטבית על כספי הלקוח. זהות התאגיד שבו ייפתח החשבון משליכה על איכות ההגנה המוענקת ללקוח.

בשל כך, כיום לא ניתן לנהל תיקי השקעות בזירת סוחר בעלת רישיון בישראל. זאת, בשל הוראת סעיף 22(3) לחוק הסדרת העיסוק, אשר אינה מאפשרת ניהול תיקים כאשר חשבונו של הלקוח אינו בתאגיד בנקאי או בחבר בורסה. תוצאה זו הייתה בעלת חשיבות רבה בעת שתחום הזירות היה פרוץ ולא מפוקח, והאיסור על ניהול תיקים בזירה הגן על המשקיעים מפני אובדן כספם.

אולם, לאיסור זה אין הצדקה במציאות הרגולטורית שלאחר תיקון 42 לחוק ניירות ערך שהסדיר את תחום זירות הסוחר.

יצוין כי לגבי זירות סוחר המוסדרות ומפוקחות מחוץ לישראל, הרי שכבר בנוסח סעיף 22 לחוק הסדרת העיסוק ניתן לנהל תיקים במסגרתן ("או אצל מי שרשאי לפי דין במדינה שבה הוא פועל לנהל בעבור לקוח חשבון כספי, חשבון ניירות ערך או נכסים פיננסיים") וזאת בכפוף לחובתה של זירה כאמור הפונה במישרין או בעקיפין ללקוחות ישראלים לקבל רישיון זירה, אף אם אין לה נציגות בישראל ואינה מציבה חומרה בישראל. תיקון סעיף 22 לחוק הסדרת העיסוק יביא לדין זהה ביחס לפעילות של ניהול תיקים בזירות סוחר בישראל ובחו"ל.

  ד. השפעת החוק המוצע על חוקים קיימים

יתוקן חוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968;

יתוקן חוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות, התשנ"ה-1995;

יתוקן חוק השקעות משותפות בנאמנות, התשנ"ד-1994.

  ה. השפעה על תקציב המדינה

לתיקונים המוצעים לא צפויה השפעה על תקציב המדינה.

ו.  השפעת התיקונים המוצעים על ההיבט המנהלי והתקן

לתיקונים המוצעים לא צפויה השפעה על ההיבט המנהלי והתקן במשרד האוצר או ברשות ניירות ערך.

ז.  מצורף נוסח החוק המוצע ודברי ההסבר לו.

 

 

 

 

 

 

תזכיר חוק מטעם הממשלה:

תזכיר חוק ניירות ערך (תיקון מס'...), התשע"ט-2019

 

 

 

 

דברי הסבר

כללי          החוק המוצע כולל תיקונים שונים הנוגעים בעיקר לנושא אכיפת דיני ניירות ערך, ובכלל זה איסור השימוש במידע פנים; הגבלות על החזקה, ניהול תיקי השקעות ועשיית עסקאות בניירות ערך על ידי גורמים שונים המפוקחים על ידי רשות ניירות ערך (להלן – הרשות), וכן הרחבת אפשרות תמיכת הרשות באכיפה הפרטית, הכל כמפורט להלן.

סעיפים 1 ו-4         סעיף 1 לחוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968 (להלן – החוק, חוק ניירות ערך), מגדיר "ניירות ערך מסחריים". המדובר בניירות ערך שהם התחייבות של תאגיד להשיב סכומי כסף שהושקעו בו לטווח קצר (עד שנה), המהווים חלק ממקורות המימון של התאגידים, הנדרשים להם לצורך הפעילות השוטפת ולהרחבת עסקיהם. להרחבה ולגיוון מקורות המימון נודעת חשיבות רבה לשם חידוש וחיזוק הצמיחה במשק, ולשם עידוד ושכלול שוק ההון כחלופה למימון הבנקאי. מנקודת מבט התאגיד המציע, נייר ערך מסחרי מתחרה במישרין באשראי הבנקאי לזמן קצר ומספק לפירמות העסקיות אשראי שוטף לניהול פעילותן. מנקודת מבטם של המשקיעים, נייר ערך מסחרי מהווה תחליף ישיר לפיקדון בנקאי, תחליף המספק תשואה גבוהה יותר. בארצות הברית ובאירופה מהווה שוק ניירות הערך המסחריים רכיב מרכזי בשוק הכסף והוא מתאפיין בנזילות גבוהה וביציבות יחסית. לעומת זאת, שוק ניירות הערך המסחריים בישראל אינו מפותח דיו, והוא אינו מהווה תחרות לאשראי הבנקאי.

על רקע האמור, מוצע לתקן את ההגדרה "ניירות ערך מסחריים" שבסעיף 1 לחוק, ולכלול בה התייחסות לאפשרות הארכת תקופת הפירעון שלהם. לצד תיקון ההגדרה מוצע להוסיף את סעיף 23ב לחוק, שעניינו "הארכת תקופת הפירעון של ניירות ערך מסחריים", ובו לעגן את ההוראה האופרטיבית לפיה יתאפשר למנפיק להאריך את תקופת הפירעון של ניירות ערך מסחריים לתקופות נוספות שלא יעלו על שנה כל אחת, ובסך הכל עד לתקופה מרבית של חמש שנים. עוד מוצע לקבוע בסעיף האמור כי הארכת התקופות תותנה בקיום כללים שייקבעו על ידי הרשות. כללים כאמור עתידים לכלול התייחסות לדוחות שיהיה על המציע לפרסם טרם הארכת תקופת הפירעון, וכן חובה לפדות את ניירות הערך המסחריים של מי שהודיע כי אין ברצונו להאריכה.

סעיפים 2, 3 ו-12   סעיף 5 לחוק קובע איסור עשיית עסקה בניירות ערך על ידי חבר רשות ועובד משרד האוצר הממלא תפקיד מקצועי או מינהלי בענייני ניירות ערך. סעיפים 10(ב) ו-50ב18 לחוק מחילים את הוראות סעיף 5 האמור על עובד הרשות הממלא בה תפקיד מקצועי או מינהלי, וכן על חבר דירקטוריון הבורסה ועל עובד הבורסה, בהתאמה. מוצע להבהיר את תחולת הוראות הסעיפים כך שיחולו גם על בני זוגם של המנויים בהם וכן על תאגיד בשליטתם או בשליטת בני זוגם.

סעיף 5 לחוק תוקן בעבר במסגרת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 23), התשס"ד-2004. אז, במטרה להרחיב את תחולת האיסור כך שיחול גם על מכירה של ניירות ערך, הוחלף המונח "רכישה" שהיה בנוסחו הקודם של הסעיף, במונח "עשיית עסקה". תיקון זה ניתק את סעיף 5 מההגדרה "רכישה" שבסעיף 1 לחוק, הכוללת גם רכישות שנעשו על ידי בני משפחה הגרים עם חבר הרשות או עובד משרד האוצר, וכן בני משפחה שפרנסתם עליו או שפרנסתו עליהם. משכך מוצע לקבוע עניין זה מפורשות במסגרת סעיף 5 כאמור, ובהתאם גם בסעיפים 10(ב) ו-50ב18 לחוק. עם זאת, הרחבת האיסור לכל בן משפחה שאינו בן זוג, בהתאם להגדרה "החזקה" ו-"רכישה" שבסעיף 1 לחוק, מהווה הרחבת יתר בהקשר של איסור עשיית עסקה בניירות ערך, ולפיכך מוצע להרחיב את התחולה רק לבני זוג ולתאגיד בשליטה כאמור, הנתפסים כיחידה כלכלית אחת.

סעיפים 5 ו-36       סעיף 35טז1 לחוק קובע לאמור: "המחזיקים בתעודות התחייבות הזכאים לתשלום קרן או ריבית על פי תנאי תעודות התחייבות שהוצעו לציבור ונרשמו למסחר בבורסה, הם המחזיקים בתעודות ההתחייבות במועד שיקבע שר האוצר, לפי הצעת הרשות או לאחר התייעצות עמה ובאישור ועדת הכספים של הכנסת".

סעיף 35טז1 האמור בוטל בחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018 (להלן – חוק חדלות פירעון) במסגרת תיקון עקיף לחוק ניירות ערך (תיקון מס' 68, ס"ח התשע"ח, עמ' 310, 409). זאת, מתוך תפיסה כי בשל ההבדלים בין סדרות שונות של תעודות התחייבות, אין זה נכון לקבוע באופן קשיח, במסגרת תקנות, מועד קובע להחזקה בהן, אשר ממנו נגזרת גם זכות ההצבעה של המחזיקים. יחד עם זאת, ביטול הסעיף הותיר לקונה באשר לחובה לפרסם את המועד הקובע האמור בתשקיף או בשטר הנאמנות. לפיכך מוצע להשיב את סעיף 35טז1 לחוק (בדרך של תיקון עקיף לחוק חדלות פירעון ומחיקת הוראת ביטול הסעיף שנכללה בו כאמור), בד בבד עם תיקון נוסחו של סעיף 35טז1 לחוק ניירות ערך, כך שחלף ההסמכה הקבועה בו לשר האוצר לקביעת תקנות בעניין המועד הקובע כאמור, יכלול הסעיף הוראה לפיה המועד הקובע יהיה מועד שייקבע בשטר הנאמנות, מועד אשר ייקבע באופן ספציפי לכל סדרת תעודות התחייבות.

סעיפים 6   ו-10     סעיף 46ב לחוק, שעניינו "שוויון זכויות ההצבעה", קובע בסעיף קטן (א)(1) ו-(2) תנאים לרישום של מניות או של ניירות ערך הניתנים להמרה או למימוש במניות, למסחר בבורסה. פסקה (1) מתייחסת לחברה שמניותיה נרשמות לראשונה למסחר, ולפיה נדרש כי בהון החברה יהיה סוג מניות אחד בלבד, המקנה זכויות הצבעה שוות ביחס לערכן הנקוב; פסקה (2) מתייחסת לחברה רשומה וקובעת כי כל הנפקת מניות נוספת של חברה כאמור תיעשה במניות העדיפות ביותר בזכויות ההצבעה. תנאים אלה נועדו להבטיח כי ניירות הערך הנרשמים למסחר אינם נחותים מסוג אחר של ניירות ערך של החברה, שאינו נרשם למסחר, כך שלא תיווצר אפליה לרעת המשקיעים מן הציבור.

בשנים האחרונים נפוצו במדינות מסוימות הנפקות של חברות גדולות, שבהון המניות שלהן כמה סוגי מניות, דבר המותר על פי הדין החל עליהן. אלא, שהוראת סעיף 46ב(א) האמורה אינה מאפשרת את רישום המניות של חברות כאמור למסחר בבורסה בישראל, במסגרת הסדר הרישום הכפול (פרק ה'3 לחוק), ובכך נמנעת מציבור המשקיעים הישראלי גישה להשקעה בחברות אלו. לכן, בכדי לאפשר לחברות כאמור להירשם למסחר כחברות דואליות לפי פרק ה'3, מוצע להחריגן מתחולת סעיף 46ב (בדומה להחרגת רישום מניות למסחר על ידי הבורסה לפי הוראות פרק ה'3א, הקבועה בסעיף 46(א1)).

לצד ההחרגה האמורה מוצע לתקן בפרק ה'3 לחוק (הסדר הרישום הכפול), את סעיף 35יז לחוק (סעיף 6 המוצע בתיקון זה). עניינו של הסעיף "רישום למסחר של ניירות ערך של תאגיד חוץ". מוצע לקבוע במסגרתו כי במקרה שבו לתאגיד החוץ יש יותר מסוג אחד של מניות, תרשום הבורסה למסחר את סוג המניות הסחיר ביותר. בכך למעשה יתאפשר רישום למסחר בישראל, תחת הסדר הרישום הכפול, של ניירות הערך הסחירים ביותר של תאגידי חוץ אשר להם כמה סוגים של ניירות ערך, ולמשיקים הישראלים יפתח אפיק ההשקעה בניירות ערך כאמור. 

סעיפים 7, 8, 9, 11 הטעיית הרשות פוגעת ביכולתה לאכוף את דיני ניירות ערך על הגופים המפוקחים על ידה ועלולה להוביל לפגיעה בציבור המשקיעים. הטעייה כאמור מצד גוף מפוקח מהווה הפרה מנהלית (סעיף 52סז לחוק) וכן עבירה פלילית (סעיף 53 לחוק). עם זאת, ההפרות המנהליות והעבירות הפליליות בחוק אינן מתייחסות להטעיית הרשות בעת הגשת בקשה לקבלת רישיון או היתר מהרשות, שכן בשלב זה המבקש עדיין איננו גוף מפוקח. מצב דברים זה יוצר חוסר יכולת אכיפה כלפי גופים המבקשים לקבל רישיון תוך הצגת מידע כוזב או מצגי שווא. לפיכך מוצע לקבוע איסור על הטעיית הרשות, כבר במסגרת הבקשה, ביחס למי שמבקש לקבל רישיון או היתר מהרשות, ולהפוך כתוצאה מכך לגוף מפוקח. איסור כזה קיים כבר לגבי הגשת בקשת רישיון מכוח חוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות, התשנ"ה-1995 (להלן – חוק הייעוץ) ומוצע להחילו גם על המפורטים להלן: מי שמבקש להירשם במרשם הרכזים (תיקון סעיף 35מג לחוק ניירות ערך, המוצע בסעיף 7 לחוק זה); מי שהגיש בקשה לקבלת רישיון זירה, רישיון בורסה או רישיון מסלקה (תיקון סעיפים 44יז, 45יב1 ו-50א9 לחוק ניירות ערך, המוצעים בסעיפים 8, 9, ו-11 לחוק זה). תיקון מקביל מוצע לקבוע לעניין מי שהגיש בקשה לאישור לשמש כמנהל קרן או כנאמן או שהגיש בקשה להיתר החזקה באמצעי שליטה במנהל קרן, לפי חוק השקעות משותפות בנאמנות, התשנ"ד-1994 (להלן – חוק השקעות משותפות) (תיקון סעיף 73א(א) לחוק השקעות משותפות המוצע בסעיף 34(2) לחוק זה).

מוצע להתאים לעניין זה גם את כותרת השוליים בסעיף 44יז לחוק ניירות ערך, שעניינו התנהלות תקינה והוגנת, כך שיתייחס גם לאיסור לעניין פרט מטעה כאמור.

לצד תיקונים אלה מוצע לעדכן את נוסח הוראות האכיפה המנהלית והפלילית הרלוונטיות כך שיתייחסו גם להכללת פרט מטעה בבקשות המנויות לעיל, כמפורט בדברי ההסבר לתיקונים המוצעים בסעיפים 26, 32(1) ו-(2) ו-34(4) לחוק זה (תיקון סעיף 53 והתוספת השביעית לחוק, ותיקון התוספת השלישית לחוק השקעות משותפות). 

סעיף 13     כותרתו של פרק ח'1 לחוק היא "הגבלת השימוש במידע פנים". פרק זה כולל את מכלול ההוראות הנוגעות לשימוש במידע פנים, כאשר באופן מהותי תכליתן לאסור את השימוש במידע כאמור בהקשר הרחב של ביצוע עסקאות בניירות ערך. מכיוון שמבחינה מהותית אין מדובר ב"הגבלה" אלא ב"איסור", מוצע לתקן את כותרת הפרק בהתאם.

סעיפים 14, 15, ו-17   תיקונים אלה נוגעים להסדרים המשפטיים הקבועים בפרק ח'1 לחוק שעיקרם איסור השימוש במידע פנים. התיקונים המוצעים להלן נועדו להבהיר את המצב המשפטי החל ביחס לשימוש בחוות דעת על נייר ערך, שהגיעה לידי אדם מאיש פנים בחברה. בית המשפט העליון התייחס בפס"ד 3164/14 גיא פן וצבי רבין נ' מדינת ישראל, לחוסר הסימטריה שבחוק בין העברת חוות דעת לבין קבלתה, כדלקמן: "כפי שצוין בפסקה 123 שלעיל, קיימת אי-התאמה בין המגבלות המוטלות על מוסר המידע לבין אלה המוטלות על מקבל המידע. בעניין זה כבר קיימת כאמור יוזמה לתיקון החוק (תזכיר הצעת החוק בנושא איסור הטרמה), ויש לקוות שיוזמה זו תצלח, או שהמחוקק יערוך לפחות תיקון בחוק ניירות ערך ויגדיר, באופן ברור, את הגבול שבין מידע פנים לבין חוות דעת".

סעיף 52ד לחוק קובע את הנורמה שלפיה "לא יעשה אדם שימוש במידע פנים שהגיע לידיו, במישרין או בעקיפין, מאיש פנים בחברה". סעיף 52ב לחוק קובע סוגי פעולות אשר ביצוען מהווה שימוש במידע פנים: הסוג הראשון, מתייחס למי שעושה עסקה בנייר ערך של חברה כאשר מידע פנים מצוי בידו או בידי החברה (סעיף קטן (א)(1)); הסוג השני, מתייחס למי שמוסר חוות דעת על נייר ערך כאשר מידע פנים מצוי בידו, לאדם אשר הוא יודע או יש יסוד סביר להניח כי ינצל את חוות הדעת לצורך עסקה או ימסור אותה לאחר (סעיף קטן (א)(2)). "מידע פנים" מוגדר בסעיף 52א כ"מידע על התפתחות בחברה, על שינוי במצבה, על התפתחות או שינוי צפויים, או מידע אחר על החברה, אשר אינו ידוע לציבור ואשר אילו נודע לציבור היה בו כדי לגרום שינוי משמעותי במחיר נייר הערך של החברה או במחיר נייר ערך אחר, שנייר ערך של חברה הוא נכס בסיס שלו".

שילוב ההוראות האמורות מצביע על כך כי בחוק אין התייחסות מפורשת לשימוש בחוות הדעת בידי מי שקיבל אותה לידיו, בין אם עשה בה שימוש לצורך ביצוע עסקה בנייר הערך של החברה, ובין אם מסר אותה לאחר, וזאת אף אם אין בידיו את מידע הפנים עצמו. גם שימוש כזה מקיים את תכליות האיסור על שימוש במידע פנים – ניצול יתרון בלתי הוגן על פני שאר המשקיעים בשוק וגריפת רווחים כתוצאה מכך. פעולה כזו פוגעת במשקיעים ומערערת את אמון הציבור בשוק ההון, ועל כן יש לאסור אותה במפורש..

לכן, מוצע לקבוע באופן מפורש כי גם מי שעשה עסקה בנייר ערך של חברה כאשר בידו חוות דעת שהגיעה לידיו מאת איש פנים בחברה, הריהו עושה שימוש במידע פנים, ובלבד שהוא מקיים את יתר יסודות העבירה המוצעים במסגרת הסעיף, ביניהם, יסוד נפשי שלפיו יש לעושה השימוש בחוות הדעת ידיעה, או שיש יסוד סביר להניח, כי מידע פנים מצוי בידי איש הפנים שמסר לו את חוות הדעת. כמו כן מוצע להרחיב את האיסור ולהחילו גם על מי שמוסר חוות דעת כאמור לאדם אשר הוא יודע, או שיש יסוד סביר להניח, שינצל את חוות הדעת לצורך עסקה או ימסור אותה לאחר.

יחד עם זאת, בהקשר של שימוש בחוות דעת, מוצע לקבוע כי העבירה תחול רק לגבי מי שקיבל את חוות הדעת ישירות מאיש הפנים, ולא על גורמים נוספים בשרשרת המסירה אשר קיבלו את חוות הדעת האמורה. זאת, להבדיל מעבירת השימוש במידע פנים אשר לפי סעיף 52ד חלה גם כאשר המידע הגיע בעקיפין ולא במישרין מאיש הפנים.  הטעם לכך נובע מכך שחוות דעת היא עיבוד של מידע פנים, ולא מידע פנים עצמו, המהווה בסיס לקבלת החלטה. כאשר חוות הדעת מועברת ללא מידע הפנים שעליו היא נסמכת, הרי שמקבל חוות הדעת נסמך במידה כזו או אחרת על מוסר חוות הדעת ולא על מידע הפנים שבידיו. במקרים אלה, על מקבל חוות הדעת לשקול היטב האם מוסר חוות הדעת שוקל נכון את מצב הדברים והאם חוות הדעת היא אכן בעלת ערך מוסף. בכך מוחלשת העבירה הקלאסית של עשיית שימוש במידע פנים, ונראה כי ככל שחוות הדעת מתרחקת מאיש הפנים, מקור המידע שעליו היא נסמכת, אין הצדקה לכלול השימוש בה בגדר העבירה הפלילית. מוצע לעגן את התיקונים הבאים בסעיפי החוק כמפורט להלן:

ראשית, מוצע לתקן את סעיף 52א לחוק ולהגדיר ""חוות דעת", על נייר ערך", באופן שכולל הבעת דיעה לגבי כדאיות ביצוע עסקה בנייר ערך או לגבי שינוי צפוי בשער נייר ערך"'; שנית, מוצע לתקן את סעיף 52ב לחוק ולהוסיף לפעולות המנויות בו, העולות כדי שימוש במידע פנים, את הפעולה שעניינה ביצוע עסקאות תוך שימוש בחוות דעת שהגיעה מאיש פנים, וכן מסירת חוות דעת כאמור לאחר, כמפורט לעיל.

שלישית, מוצע לתקן את סעיף 52ד לחוק ולהתאים את ההפניות בו לפסקאות הרלוונטיות בסעיף 52ב כנוסחו המוצע. תיקון זה נוגע להבחנה בין תחולת עבירת שימוש במידע פנים גם על מידע שמקורו בעקיפין מאיש פנים, לבין תחולת עבירת שימוש בחוות הדעת, אשר כאמור מוצע להחילה באופן מצומצם יותר, בהתייחס לחוות דעת שנתקבלה במישרין מאיש הפנים, בלבד. 

סעיף 16     מוצע תיקון טכני לכותרת סעיף 52ג, באופן שיבהיר כי הסעיף מתייחס לשימוש במידע פנים.

סעיף 18     עניינו של סעיף 52ו לחוק הוא מידע שאינו מידע פנים. סעיף קטן (א) קובע כי אין רואים מידע כמידע פנים אם דיווח עליו נמסר לרשות או לבורסה והן פרסמו אותו, או אם פורסם המידע בדרך מקובלת אחרת, ועבר יום מסחר מהמועד בו פורסם המידע בכל אחד מאופנים אלו. עוד קובע הסעיף, כי אם נמסר המידע לרשות או לבורסה כאמור, יחדל המידע להיות מידע פנים, בחלוף ארבעה ימים ממועד הדיווח אף אם הרשות או הבורסה לא פרסמו את המידע. סעיף קטן (ב) מטיל את נטל הראיה בהקשר הזה על מי שטוען שמידע נמסר או ניתן לו פרסום לפי הוראות סעיף קטן (א).

בהתאם לתמורות הטכנולוגיות בתחום הדיווח שחלו מעת חקיקתו לראשונה של סעיף זה, מוצע להחליף את נוסח סעיף קטן (א) ולמחוק ממנו את ההתייחסות לפער שבין מועד מסירת המידע לרשויות לבין דיווחו לציבור, פער שאינו קיים עוד מאז החלת חובת הדיווח האלקטרוני והקמת מערכת הדיווחים האינטרנטית לרשות ולבורסה – המגנא. לפיכך, מוצע לקבוע כי מידע ייחשב כידוע לציבור בחלוף שלושים דקות ממועד פרסומו במגנא. נראה כי די בשהות זו על מנת להחשיב מידע כידוע לציבור. כמו כן מוצע להתאים את לשון סעיף קטן (ב) לנוסח סעיף קטן (א) המוצע.

וזו לשונו של סעיף קטן (א) שאותו מוצע להחליף: "(א)      אין רואים מידע כמידע פנים אם נמסר לרשות או לבורסה דו"ח על המידע והרשות או הבורסה פרסמו אותו, או ניתן לו פרסום בדרך אחרת המקובלת לצורך הבאת מידע מעין זה לידיעת הציבור, ועבר יום מסחר בבורסה לאחר יום הפרסום כאמור; לא פרסמו הרשות או הבורסה את המידע תוך ארבעה ימים מיום שדווח עליו, יחדל המידע להיות מידע פנים בתום תקופה זו".

סעיף 19     סעיף 52ז לחוק עוסק בהגנות שונות מפני האיסור על שימוש במידע פנים. מוצע להתאים את נוסח הסעיף לתיקונים המוצעים בהקשר של שימוש ומסירת חוות דעת המוצעים בסעיפים 14, 15 ו-17 כמפורט לעיל. כן מוצע לתקן את ההפניה לסעיף 52ג(א), כך שתתייחס באופן מלא הן להוראה בדבר איסור השימוש במידע פנים, הקבועה בסעיף קטן (א), והן לעבירה הפלילית בהקשר הזה הקבועה בסעיף קטן (ב). 

סעיפים 20 ו-23     עניינו של פרק ח'3 לחוק ב"הטלת עיצום כספי בידי הרשות". סעיף 52טו, הפותח את הפרק, קובע בסעיף קטן (א) את הכלל בדבר סמכות הרשות להטיל עיצום כספי על מי שהפר הוראות לפי החוק, המנויות בתוספת החמישית, בסכום כמפורט בתוספת השישית. סעיף קטן (ב) קובע את הקריטריון שעל פיו תחושב דרגת תאגיד לצורך חישוב סכום העיצום הכספי שיוטל עליו בהתאם לתוספת השישית. כך למשל, דרגתו של תאגיד מדווח תיקבע לפי ההון העצמי שלו בהתאם לדוחות הכספיים האחרונים שהגיש לרשות; דרגתו של חתם תיקבע לפי היקף ההתחייבויות החיתומיות שלו, ודרגתו של תאגיד שעיקר עיסוקו הנפקת מוצרים פיננסיים תיקבע לפי שווי ההתחייבויות נטו.

סעיף 52ל לחוק קובע הסמכה לשר האוצר, בהתייעצות עם הרשות, בהסכמת שר המשפטים ובאישור ועדת הכספים של הכנסת, לשנות בצו את התוספות החמישית והשישית, בכפוף לסכומי עיצום כספי מירביים הקבועים באותו סעיף.

כאמור בדברי ההסבר לסעיפים 9 ו-11 לעיל, תיקון מס' 63 כלל מספר רב של הוראות רישוי וממשל תאגידי שיחולו על בורסה ומסלקה, וכן על חברי בורסה וחברי מסלקה, כחלק מתהליך שינוי המבנה התאגידי של הבורסה. כהשלמה להוראות אלו מוצע להוסיף התייחסות לבורסה, למסלקה, לחברי הבורסה ולחברי מסלקה, לפי העניין, במסגרת סעיפים 52טו ו-52ל לחוק, כמפורט להלן: במסגרת סעיף 52טו מוצע לקבוע כי דרגתם של חברי בורסה וחברי מסלקה לעניין העיצום הכספי תיקבע לפי ההון העצמי של התאגיד בדוחותיו הכספיים האחרונים שהגיש לבורסה או למסלקה; במסגרת סעיף 52ל מוצע לקבוע כי סכום העיצום המרבי שניתן יהיה להטיל על בורסה או על מסלקה יהיה שני מיליון שקלים חדשים, ועל חבר בורסה או חבר מסלקה, מיליון וחמש מאות אלף שקלים חדשים. בהמשך לתיקונים אלו, צפוי שר האוצר לתקן בצו את התוספות החמישית והשביעית, ולקבוע במסגרתן הפרות הקשורות לבורסה, לחבר בורסה, למסלקה ולחבר מסלקה, לפי העניין.

סעיפים 21 ו-24           עניינו של פרק ח'3 לחוק בהטלת עיצום כספי בידי הרשות. סעיף 52טז באותו הפרק קובע כי הודעת הרשות למפר על כוונתה להטיל עליו עיצום כספי ("הודעה על כוונת חיוב"), תישלח רק אם טרם חלפה שנה מהמועד שבו גילתה הרשות את ביצוע ההפרה או אם טרם חלפו שלוש שנים ממועד ביצוע ההפרה, לפי המוקדם. הוראה דומה קבועה גם בסעיף 52נט(א) לחוק שעניינו מגבלת זמן לעניין הטלת אמצעי אכיפה (במסגרת פרק ח'4 לחוק: הטלת אמצעי אכיפה מנהליים בידי ועדת האכיפה המנהלית), לגבי הפרות המנויות בחלק א' של התוספת השביעית. בהתייחס להפרות המנויות בחלקים ב' ו-ג' לתוספת השביעית קובע הסעיף האמור מגבלת זמנים העומדת על חמש ושבע שנים בהתאמה, ממועד ביצוע ההפרה.

הניסיון שנצבר ברשות בהקשר הזה מלמד כי לעיתים מתעורר קושי ביחס להגדרת נקודת הזמן שבה גילתה הרשות את ביצוע ההפרה, ומכאן גם בקביעת המועד שממנו יש לתזמן את מגבלות הזמן הקבועות בחוק. יתרה מכך, התקופות במסגרת מגבלות הזמן האמורות הן תקופות קצרות המגבילות את אפשרות האכיפה ביחס להפרות הרלוונטיות.

לכן, מוצע לתקן את סעיפים 52טז ו-52נט(א) לחוק, ולמחוק מהם את ההתייחסות למועד שבו גילתה הרשות את ביצוע ההפרה, כך שמגבלת הזמן למשלוח הודעה על כוונת חיוב או להטלת אמצעי אכיפה מנהלי על הפרה המנויה בחלק א' לתוספת השביעית, לפי העניין, תעמוד על שלוש שנים ממועד ביצוע ההפרה.

יצוין, כי ההסדרים הקבועים בפרק ח'3 ובפרק ח'4 לחוק מוחלים, בשינויים מסוימים, בחוק הייעוץ ובחוק השקעות משותפות. לפיכך, התיקון המוצע לסעיף 52טז לחוק יחול גם בהקשר של חוקים אלו (דרך סעיף 38א לחוק הייעוץ וסעיף 114 לחוק השקעות משותפות). עם זאת, תיקון סעיף 52נט המוצע יחול לגבי חוק השקעות משותפות בלבד (שכן הסעיף מוחל בחוק האמור דרך סעיף 120(ג)), בעוד שחוק הייעוץ מפנה בעניין זה לסעיף 52נט(א)(3) לחוק ניירות ערך, ואשר אותו לא מוצע לתקן (סעיף 38ז לחוק הייעוץ).

סעיף 22     סעיף 52יט לחוק, שעניינו "הפה נמשכת והפרה חוזרת", קובע הוראות בעניין תוספות לסכום העיצום הכספי אשר יוטל כאשר ההפרה היא נמשכת. בהתאם להוראות הסעיף, בהפרה נמשכת ייווספו על סכום העיצום הכספי שני אחוזים לכל יום שבו נמשכת ההפרה, עד לסך כולל שלא יעלה על פי שלושה מהסכום שניתן היה להטיל בשל ההפרה לולא הייתה הפרה נמשכת, ולעניין אי הגשת דוח תקופתי או רבעוני במועד – עד לסך כולל שלא יעלה על פי חמישה מהסכום כאמור.

הניסיון שצברה הרשות מלמד כי רכיב ההפרה הנמשכת מגדיל בצורה משמעותית את גובה העיצום הכספי המוטל, זאת משום שלעתים מדובר בהפרות המתבצעות בנקודת זמן מסוימת, לעיתים מבלי שהגוף המפוקח ער להפרות ומבלי שבדק את עמידתו בהוראות החוק קודם לכן. במקרים אלה, הגוף המפוקח אינו מתקן את ההפרה ואינו מונע את הימשכותה. כפועל יוצא, ובהתחשב בגובה העיצום הכספי הבסיסי, שיעור התוספת בגין הפרה נמשכת, מספר ימי ההפרה הנמשכת ושיקול הדעת המוגבל שיש לרשות בנוגע להוספת רכיב ההפרה הנמשכת, מושת על הגוף המפוקח עיצום כספי בסכום גבוה מאוד. לאור האמור, מוצע להפחית את הסכומים הקבועים בסעיף 52יט לחוק ולקבוע כי בהפרה נמשכת ייווסף על סכום העיצום הכספי חצי אחוז (במקום שני אחוזים כקבוע כיום) לכל יום שבו נמשכת ההפרה, עד לסך כולל שלא יעלה על פי אחד וחצי  מהסכום שהיה ניתן להטיל בשל ההפרה לולא הייתה הפרה נמשכת (במקום פי שלושה בנוסח כיום), ולעניין אי הגשת דוח תקופתי או רבעוני במועד – עד לסך כולל שלא יעלה על פי שלושה מהסכום האמור (לעומת פי חמישה בנוסח כיום).

סעיף 25     בעקבות תיקון התוספת השביעית והוספת פרט (11א), נדרש להתאים את הוראת סעיף 52סד לחוק, המפנה להפרות של הוראות פרק ח'1 בעניין איסור השימוש במידע פנים, כך שיתייחס גם להפרה שנוספה בהקשר הזה. ר' לעניין זה דברי ההסבר לתיקון התוספת השביעית כנוסחו המוצע בסעיף 32 לחוק זה.  

סעיף 26     כאמור בדברי ההסבר לסעיפים 7 עד 9 ו-11 לעיל, הוראות האכיפה המנהלית והפלילית הקבועות כיום בחוק בהתייחס להטעיית הרשות, חלות על גופים המפוקחים על ידה, ולא על מי שמבקש לקבל רישיון או היתר ממנה ולהפוך כתוצאה מכך לגוף מפוקח. באופן משלים לקביעת האיסורים הנורמטיביים בהקשר הזה כאמור באותם סעיפים (סעיפים 35מג, 44יז, 45יב1 ו-50א9 לחוק ניירות ערך כנוסחם המוצע בסעיפים 7, 8, 9, ו-11 לחוק זה), מוצע לקבוע כי הפרת ההוראות האמורות תהווה עבירה פלילית. מוצע לתקן את סעיף 53(ב) לחוק ולקבוע בו הוראה, חלף פסקאות (5ב) ו-(6ג), שלפיה הסנקציה הפלילית הקבועה בסעיף הקטן האמור (מאסר עד שנתיים או קנס כמפורט בהוראת הסעיף) תחול על מי שכלל פרט מטעה בבקשה, בדיווח, בפרסום מטעמו או במידע אחר שהוא מוסר בניגוד להוראות הסעיפים המנויים לעיל. בהקשר הזה יצוין כי סעיף 53(א) קובע כבר עתה עבירה פלילית (עד חמש שנות מאסר או קנס כקבוע בסעיף האמור), בהתייחס לעבירה על הוראות סעיפים 35מג(ב) ו-44יז(ב) לחוק (ר' סעיף 53(א)(4א) ו-(5)). אלא ששם רכיבי העבירה כוללים יסוד נפשי של כוונה להטעות משקיע סביר או לקוח סביר, לפי העניין. כך גם סעיף 53(א1) לחוק הקובע עבירה פלילית (עד שלוש שנות מאסר או קנס כקבוע בסעיף האמור) על מי שביצע פעולות בכוונה למנוע או להכשיל הליך בירור הפרה או הליך אכיפה מנהלית. זאת, בעוד שהאיסורים המוצעים במסגרת סעיף 53(ב) אינם דורשים כוונה כזו.

וזהו נוסח פסקאות (5ב) ו-(6ג) בסעיף 53(ב), אותן מצע להחליף: "(5ב) כלל בדיווח, בפרסום מטעמו או במידע אחר שהוא מוסר, פרט מטעה, בניגוד להוראות סעיף 35מג(ב)"; "(6ג) כלל בדיווח, בפרסום מטעמו או במידע אחר שהוא מוסר, פרט מטעה, בניגוד להוראות סעיף 44יז(ב).".

לבסוף, מוצע תיקון נוסף לסעיף 53(ב)(7), הקובע עבירה פלילית ביחס למי שהפר את הוראת סעיף 45(א) בעניין חובת רישיון בעת פתיחה וניהול מערכת למסחר בניירות ערך. מוצע להוסיף לפסקה זו גם את ההפרה של סעיף 50א(א1), בעניין חובת רישיון לפתיחה ולניהול מערכת סליקה, וזאת כהשלמה לתיקון מס' 63 לחוק ניירות ערך הנזכר לעיל, אשר במסגרתו נוסף לחוק סעיף 50א(א1) האמור.

סעיף 27     פרק ט'2 לחוק מסדיר את נושא שיתוף הפעולה עם רשות חוץ, המוגדרת כ"גוף המופקד על ביצוע ואכיפה של דיני ניירות ערך במדינת חוץ ופיקוח על ביצועם, אשר חתם על מזכר הבנה עם הרשות". בעשורים האחרונים ניכרת מגמה של גלובליזציה בשוק ההון, הבאה לידי ביטוי בפעילותם של שחקנים פיננסיים במספר מדינות במקביל. מגמה זו מחייבת שיתופי פעולה בפיקוח על שחקנים אלה מצדם של הרגולטורים במדינות השונות, שכן הפיקוח אינו עוד עניין מקומי. הוראות הפרק מסדירות את נושא הבקשות לסיוע המוגשות לרשות מטעם רשויות חוץ ואת המענה להן. סעיף 52יא2 לחוק, הכלול בפרק ט'2, קובע כי יושב ראש הרשות רשאי לקבוע כי הוראות הפרק יחולו על בקשה לסיוע המוגשת לרשות, עם מצא כי היא עומדת בתנאים הקבועים בסעיף, קרי: בקשת הסיוע הוגשה בהתאם לתקנות לפי החוק; נושא הבקשה עשוי להיות הפרה של דיני ניירות ערך שרשות החוץ שהגישה את הבקשה מופקדת על ביצועם, אכיפתם ופיקוחם, וכי התקיימו הוראות הפרק ומזכר ההבנה. למען הסר ספק מוצע להבהיר ולקבוע במפורש בנוסח פסקה (2) בסעיף זה, כי הסיוע לרשות החוץ יכול להינתן גם אם נושא הבקשה נוגע לפיקוח על ביצוע דיני ניירות ערך בידי רשות החוץ, ולא בהכרח להפרתם.

סעיף 28     סעיף 54יא5 לחוק, שעניינו "הסמכה להעברת ידיעות ומסמכים", נכלל אף הוא בפרק ט'2 לחוק (שיתוף פעולה עם רשויות חוץ) ועוסק בהעברת מידע לרשויות חוץ, כחלק משיתוף הפעולה עמן ובהתאם להסכמים בינלאומיים שנחתמו בעניין זה. הסעיף קובע מתי ובאלו תנאים ניתן להעביר ידיעה או מסמך המבוקשים בבקשה לסיוע ומצויים בידי הרשות. לשם הגברת שיתוף הפעולה בין הרשויות ולשם הגברת ההגנה על ציבור המשקיעים, מוצע להסמיך את יושב ראש הרשות ליזום בעצמו העברת ידיעה המצויה בידי הרשות, אשר עשויה לסייע לרשות החוץ בפיקוח, בביצוע ובאכיפה של דיני ניירות ערך, וזאת אף ללא פנייה מוקדמת של רשות החוץ בבקשת סיוע. יחד עם זאת, מוצע להתנות את סמכות העברת המידע כאמור בקיומה של הדדיות, קרי, סמכות מקבילה להעברת מידע בדרך זו ביוזמת רשות החוץ. על המידע שיועבר כאמור יחולו, לפי נוסח הסעיף, הוראות סעיפים קטנים (ג1) ו-(ד), העוסקים בהעברת המידע מרשות החוץ לרשויות אחרות  (ממשלתיות או שהוקמו מכוח הסכמים בין מדינות), ובהגבלות על העברת מידע הנוגע לתאגיד בנקאי או למבטח.

סעיפים 29 ו-35     סעיף 55ג לחוק ניירות ערך קובע כי מי שמבקש להגיש תובענה ייצוגית לפי הוראות חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן – חוק תובענות ייצוגיות), וכן תובע מייצג בתובענה ייצוגית, רשאים לבקש מהרשות לשאת בהוצאותיהם, בתביעות המוגשות לפי פרטים 4א ו-5 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות (להלן – התוספת השניה). המדובר בתובענות בעניין ניהול זירת סוחר (פרט 4א לתוספת השניה), ובתובענות בעילה הנובעת מזיקה לנייר ערך או ליחידה, אלא אם הוא אינו רשום למסחר בבורסה ולא הוצע לציבור בישראל על פי תשקיף (פרט 5 לתוספת השנייה). באופן דומה, קובע סעיף 205א לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן – חוק החברות) כי מי שמבקש להגיש תביעה נגזרת בשם חברה שהיא תאגיד מדווח, או תובע בתביעה כאמור, רשאי לבקש מהרשות להשתתף בהוצאותיו. סעיפים אלו מסייעים לרשות באכיפה האזרחית-פרטית של דיני ניירות ערך. יחד עם זאת, נראה כי אפשרות הרשות לשאת בהוצאות מימון תובענות ייצוגיות לפי סעיף 55ג לחוק ניירות ערך מוגבלת יתר על המידה, באופן שאינו מאפשר לה לשאת בהוצאות תובענות חשובות, אשר יש בהן עניין מהותי לציבור, וזאת מאחר שהן אינן מוגשות לפי פרטים 4א ו-5 לתוספת השנייה. כך למשל, תובענות ייצוגיות העוסקות בעניינים הנמצאים תחת פיקוח הרשות, ואשר יש להן השפעה על ציבור המשקיעים בניירות ערך, המוגשות לפי פרט 1 לתוספת השנייה, שעניינו בתובענות שבין ספק ללקוח. תביעות חשובות נוספות עשויות להיות מוגשות מכוח פרט 5 לתוספת האמורה, אך מכיוון שהן בזיקה לנייר ערך שאינו רשום למסחר בבורסה ולא הוצע לציבור בישראל על פי תשקיף, אין הרשות רשאית לסייע במימונן.

כדי לאפשר לרשות למלא את תפקידה ולממש באופן מלא את סמכות המימון שהוענקה לה בידי המחוקק, מוצע להרחיב את נוסח סעיף 55ג לחוק ניירות ערך כך שסמכות המימון תחול גם לגבי תובענה שהוגשה לפי פרט 1 לתוספת השנייה, ובלבד שיש בה כדי להשפיע על עניינם של ציבור המשקיעים בישראל. כן מוצע להרחיב את אפשרות מימון תובענות ייצוגיות לפי פרט 5 לתוספת האמורה, ולאפשר מימון גם כאשר מדובר בנייר ערך שאינו רשום למסחר בבורסה או שהוצע לציבור בישראל על פי תשקיף, ובלבד שהתביעה תהא מבוססת על הפרה נטענת של חוק ניירות ערך.

במקביל, מוצע תיקון עקיף לחוק תובענות ייצוגיות. סעיף 27 לחוק האמור מקים קרן למימון תובעות ייצוגיות שתפקידה לסייע לתובעים מייצגים במימון בקשות לאישור ותובענות ייצוגיות, אשר יש חשיבות ציבורית וחברתית בהגשתן ובבירורן. סעיף קטן (ז) מסייג זאת וקובע כי הסיוע לפי סעיף 27 האמור לא יינתן לשם מימון תובענות ייצוגיות כאמור בסעיף 209(א) לחוק החברות וכאמור בסעיף 41 לחוק השקעות משותפות. סעיפים אלו, אשר קבעו את סמכות הרשות בהתייחס למימון ונשיאה בהוצאות תובענות ייצוגיות כמפורט באותם סעיפים, בוטלו בחוק ניירות ערך (תיקון מס' 42), התש"ע-2010 (ס"ח התש"ע, עמ' 536), והומרו בסעיף חדש – סעיף 55ג לחוק ניירות ערך. מוצע להתאים את נוסח סעיף 27(ז) לתיקונים האמורים כך שחלף ההפניה לסעיפים שבוטלו כאמור, תיקבע בו הוראה שלפיה הסיוע לפי סעיף 27 לחוק תובענות ייצוגיות לא יינתן במקרים שבהם קיימת סמכות מימון לרשות, קרי – בתובענות לפי פרט (4א) לתוספת השניה או לפי פרט (5) לתוספת האמורה אם נטען בהן כי התקיימה הפרה של חוק ניירות ערך. זאת מתוך תפיסת תובענות אלו כתובענות הנופלות לגדרי סמכות המימון של הרשות.

באשר לתובענות מכוח פרט (1) לתוספת האמורה – מוצע שלא לסייג את סמכות המימון שלהן במסגרת סעיף 27(ז) לחוק תובענות ייצוגיות. תובענות אלו יכול שימומנו על ידי כל אחד מהגופים, בהתאם לנסיבותיהן השונות, ולפיכך נראה כי יתקיים מנגנון תיאום בין הקרן למימון תובענות ייצוגיות לרשות, כך שיימנע מימון כפול במקרים העומדים בתנאי הסעיף.

סעיף 30     הרשות אמונה על תחום ייחודי ורחב היקף של אכיפת דיני ניירות ערך בשוק ההון. הרשות מנהלת תיקי חקירה כלכליים ומורכבים אשר רבים מהם כוללים, לצד עבירות ניירות ערך, גם עבירות לפי חוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן - חוק איסור הלבנת הון). "עבירת ניירות ערך" מוגדרת בסעיף 1 לחוק ניירות ערך, בין השאר, כעבירה לפי סעיפים 3 ו-4 לחוק איסור הלבנת הון ("איסור הלבנת הון" ו"איסור עשיית פעולה ברכוש אסור"), שנעברה בקשר לעבירות אחרות כמפורט באותה הגדרה;  כמו כן, עבירות מידע פנים ועבירות תרמית בניירות ערך לפי חוק ניירות ערך מהוות עבירות מקור לפי סעיף 2 לחוק איסור הלבנת הון. סעיף 21 לחוק איסור הלבנת הון מסמיך את בית המשפט, בין היתר, לחלט רכוש של הנידון בשווי רכוש שנעברה בו עבירה או שהושג כתוצאה מעבירה. בהתאם לכך, מוסמכת משטרת ישראל לתפוס רכוש כאמור מכוח סעיף 26 לחוק איסור הלבנת הון.

סעיף 56ב1 לחוק ניירות ערך מקנה לחוקרי רשות ניירות ערך סמכות לבקש מבית המשפט צו זמני לתפיסת רכוש, שהוא כלי חשוב בפעולות החקירה והאכיפה של הפשיעה הכלכלית, והוא מוקנה גם לרשויות חקירה אחרות, במסגרת חוקים כגון פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973, וחוק איסור הלבנת הון. עם זאת, סמכות התפיסה המוקנית לחוקרי הרשות היא מצומצמת ביחס להסדר הקיים בחוק איסור הלבנת הון, בכך שאינה מאפשרת סמכות תפיסת רכוש בשווי הרכוש הקשור לעבירה, להבדיל מתפיסת הרכוש עצמו, הקשור לעבירה. סמכות לבקשת צו תפיסה זמני גם לגבי רכוש בשווי הרכוש הקשור לעבירה נדרשת במקרים שבהם לא ניתן לאתר או לצבוע את כספי העבירה. כך למשל, במקרים שבהם כספי העבירה הועברו לחשבונות מחוץ לישראל, לא ניתן יהיה לתפוס את רכושו של העבריין בארץ. כך גם במקרים שבהם נעשה ערבוב של כספי העבירה עם כספים אחרים או אם נעשה שימוש בכספים ומשכך יש קושי לקבוע מהם הכספים שמקורם בעבירה. לפיכך, מוצע לתקן את סעיף 56ב1 לחוק, ולהשוות את מעמדם של חוקרי הרשות לחוקרי המשטרה, בכך שיתאפשר להם להגיש בקשות לתפיסה זמנית של רכוש בשווי הרכוש הקשור לעבירה, וזאת רק ביחס לעבירות המהוות עבירות מקור לפי חוק איסור הלבנת הון. בכך לא תיווצר הרחבה של היקף העבירות אשר בגינן מתאפשר לבצע תפיסה בשווי, אלא רק שינוי בזהות מבקשי הבקשה, דבר שיאפשר אכיפה יעילה ומהירה יותר.

סעיף 31    עניינו של סעיף 56ה לחוק הוא החלת איסור על גילוי מידע שהגיע לידי הרשות במסגרת הליכי חקירה או אכיפה מנהלית. מטרת הסעיף היא לוודא כי מידע שנאסף באופן זה לא ישמש למטרה אחרת, ויישמר בסודיות.

בשל טעות שחלה בעת תיקון החוק בשנת 2011, נשמט מסעיף זה אזכורו של סעיף 56א1, שעניינו מידע שנאסף במסגרת בקרה על פעולות בבורסה. מוצע לתקן טעות זו ולהוסיף את סעיף 56א1 לחוק אל רשימת הסעיפים שהמידע שנאסף מכוחם חוסה תחת הגנת סודיות.

סעיף 32    התוספת השביעית לחוק ניירות ערך מונה רשימת הפרות של הוראות החוק, אשר מבצען צפוי לאכיפה מנהלית כקבוע בחוק. מוצע להתאים את נוסח ההפרות הקבועות בתוספת זו לתיקונים המוצעים בחוק זה, כמפורט להלן:

לסעיפים קטנים (1) ו-(2) – מוצע לתקן את חלק ג' לתוספת השביעית, ובו להחליף את פרט (4ב) ולמחוק את פרט (6). פרטים אלה קובעים הפרות המתייחסות לאיסור על הטעיית הרשות. מוצע להתאימם כך שיתייחסו גם להטעיית הרשות כבר במסגרת בקשה, על ידי מי שמבקש להירשם במרשם הרכזים או על ידי מי שמבקש רישיון זירה, ולהפוך כתוצאה מכך לגוף מפוקח. תיקון זה משלים את התיקונים המוצעים בסעיפים 7 ו-8 המוצעים בחוק זה (איסור הטעיית הרשות במסגרת בקשה להירשם במרשם הרכזים – תיקון סעיף 35מג לחוק, המוצע בסעיף 7 לחוק זה, ואיסור הטעיית הרשות במסגרת בקשה לקבלת רישיון זירה – תיקון סעיף 44יז לחוק, המוצע בסעיף 8 לחוק זה).

וזהו נוסח פרטים (4ב) ו-(6) לחלק ג' לתוספת השביעית:

"(4ב) כלל בבקשת רישיון זירה או בדוח, בסקירה או באישור שנכללו בה, פרט מטעה או שלא כלל בבקשה כאמור, בדוח, בסקירה או באישור שנכללו בה פרט שהיה עליו לכלול בו בניגוד להוראות לפי סעיף 44יג(ב)(6) לחוק והיה עליו לדעת שיש בכך כדי להטעות את הרשות"; "(6) כלל בדיווח בפרסום מטעמו או במידע אחר שהיה מוסתר, פרט מטעה, בניגוד להוראות סעיף 44יז(ב), והיה עליו לדעת שיש בכך כדי להטעות לקוח סביר".

יצוין כי התוספת השביעית בנוסחה כיום נעדרת התייחסות להפרות בורסה ומסלקה. במסגרת אסדרה כוללת של נושא האכיפה המנהלית על בורסה ומסלקה, יינתן בעתיד מענה גם להיבטי האכיפה המנהלית בשל הטעיית הרשות בשלב בקשת הרישיון, באופן משלים לתיקונים המוצעים בסעיפים 9 ו-11 לחוק זה (איסור ההטעיה במסגרת בקשת רישיון בורסה או רישיון מסלקה המוצעים במסגרת סעיפים 45יב1 ו-50א9 לחוק).

לסעיפים קטנים (3) ו-(4) – התיקונים המוצעים בסעיפים 15 ו-17 לחוק זה מבטאים הבחנה בין פעולות שונות העולות כדי שימוש במידע פנים, לפי הוראות סעיף 52ב(א)(1),(2) ו-(3), כנוסחו המוצע. סעיף 52ד כנוסחו המוצע בסעיף 17 לחוק זה, קובע את האיסורים המתייחסים לכל אחת מהפעולות כאמור. בהתאם, מוצע להתאים את חלק ג' לתוספת השביעית לחוק ואת נוסח ההפרות המתייחסות להוראות אלה. כך, מוצע להוסיף הפרה שעניינה עשיית שימוש בחוות דעת בניגוד להוראות סעיף 52ד(א1)כנוסחו המוצע בסעיף 17 לחוק זה (בדומה להפרות הקיימות היום ביחס למידע פנים הקבועות בפרטים (10) ו-(11)). ההפרה מתייחסת לביצוע עסקה בנייר ערך של חברה או בנייר ערך אחר שנייר ערך של החברה הוא נכס בסיס שלו, כאשר בידי מבצע העסקה חוות דעת על נייר הערך של החברה או על נייר ערך אחר שנייר ערך של החברה הוא נכס בסיס שלו, שהגיעה לידיו מאיש פנים בחברה, כשהוא יודע, או יש יסוד סביר להניח, כי מידע פנים מצוי בידי איש הפנים, או המוסר את חוות הדעת כאמור לאדם אשר הוא יודע, או יש יסוד סביר להניח, כי ינצל את חוות הדעת לצורך עסקה או ימסור אותה לאחר, ווזאת כשהיה עליו לדעת כי בידיו חוות דעת שהגיעה מאיש פנים בחברה. כן מוצע לסייג ולקבוע כי לא יראו אדם כמבצע הפרה לפי פרט זה אם הוכיח את אחת ההגנות המפורטות בפרט (9) לתוספת השביעית. הכוונה להגנות הקבועות בסעיף 52ז(א) לחוק ניירות ערך, בפסקאות (1) ו(4) עד (9) (על פיהן, המטרה היחידה של העסקה היתה רכישת מניות הכשרה אשר על פי תקנות החברה נדרש דירקטור לרכוש כתנאי למנויו; מטרת השימוש במידע פנים לא היתה, או בעיקרה לא היתה, עשיית ריווח או מניעת הפסד לעצמו או לאחר; הוא התקשר בעסקה כשלוחו של אחר, בלא שהפעיל את שיקול דעתו ובלא שמסר מידע או חוות דעת שהיה בהם כדי להביא להתקשרות בעסקה; העסקה היא עסקה מחוץ לבורסה עם אדם שגם בידו היה מצוי מידע הפנים; העסקה נעשתה בעד איש הפנים על ידי נאמן הפועל על דרך של נאמנות עיוורת; בנסיבות הענין היתה הצדקה לביצוע העסקה.)

כן מוצע לתקן את נוסח ההפרה הקבועה בפרט (10), בעניין איסור השימוש במידע פנים, כך שתתאים לתיקונים המוצעים בהקשר הזה בסעיף האיסור – 52ד(א) וכן 52ד(א1), לפי הנוסח המוצע. 

סעיף 33(1) ו-(3) במסגרת תיקון עקיף לחוק הייעוץ מוצעים מספר תיקונים, כמפורט להלן:

לסעיף קטן (1) – מוצע לתקן את ההגדרה "חבר בורסה" הקבועה בסעיף 1 לחוק הייעוץ. נוסח ההגדרה כיום הינו: ""חבר בורסה" – כהגדרתו בסעיף 50א לחוק ניירות ערך", כאשר ההגדרה בסעיף 50א לחוק ניירות ערך היא: "לענין בורסה כהגדרתה בסעיף 1 – מי שהוא חבר בורסה בהתאם לתקנון הבורסה כמשמעותו בסעיף 46, ולענין בורסה מחוץ לישראל או שוק מוסדר, כאמור בהגדרה "בורסה" שבסעיף קטן זה – מי שאושר על ידם כחבר בהם או כמשתתף בהם". הגדרה זו רלוונטית לעניין סעיף 22(3) לחוק הייעוץ, הקובע כי מנהל תיקים "ינהל עבור לקוח חשבון כספי, חשבון ניירות ערך ונכסים פיננסיים בתאגיד בנקאי, בבנק מחוץ לישראל, אצל חבר בורסה, או אצל מי שרשאי לפי דין במדינה שבה הוא פועל לנהל בעבור לקוח חשבון כספי, חשבון ניירות ערך או נכסים פיננסיים". משכך, נוצרת כפילות ביחס לחבר בבורסה זרה, אשר כלול בהגדרה הקיימת לחבר בורסה, וכן מוכלל במפורש בסעיף 22(3). לאור זאת, מוצע לתקן את הגדרת חבר בורסה בדרך של הפניה להגדרה הקיימת בסעיף 1 לחוק ניירות ערך, כך שהיא תכלול רק חבר בורסה בישראל, ובכך תימנע הכפילות הקיימת כיום ביחס לחבר בורסה מחוץ לישראל.

לסעיף קטן (3) – סעיף 22(3) לחוק הייעוץ קובע כי על מנהל התיקים לנהל את כספי  הלקוח בחשבון בתאגיד בנקאי או חבר בורסה. מטרת הוראה זו היא להגן על לקוחות מנהל התיקים ולמנוע מצב של מעילה בכספי הלקוח או הברחת נכסים, וכן להבטיח כי חשבון הלקוח נפתח בתאגיד מתאים ומפוקח, המאפשר הגנה מיטבית על כספו, מתוך תפיסה שלפיה זהות התאגיד שבו נפתח החשבון משליכה על איכות ההגנה המוענקת ללקוח. מכיוון שהוראות פסקה (3) מחייבת ניהול כספים בתאגיד בנקאי או בחבר בורסה, הרי שניהול תיקי השקעות בזירת סוחר בעלת רישיון בישראל אינו מתאפשר. תוצאה זו הייתה בעלת חשיבות רבה בעת שתחום הזירות היה פרוץ ולא מפוקח, והאיסור על ניהול תיקים בזירה הגן על המשקיעים מפני אובדן כספם.

אולם, לאיסור זה אין הצדקה במציאות הרגולטורית שלאחר חוק ניירות ערך (תיקון מס' 42), התש"ע-2010 [ס"ח התש"ע, עמ' 536], אשר הסדיר את תחום זירות הסוחר.

סעיף 22 האמור כנוסחו כיום כן מאפשר ניהול כספים במסגרת זירות סוחר המוסדרות ומפוקחות מחוץ לישראל, הנחשבות "מי שרשאי לפי דין במדינה שבה הוא פועל לנהל בעבור לקוח חשבון כספי, חשבון ניירות ערך או נכסים פיננסיים", כהוראת הסעיף. זאת, בכפוף לחובתה של זירה כאמור, הפונה במישרין או בעקיפין ללקוחות ישראלים, לקבל רישיון זירה, וזאת אף אם אין לה נציגות בישראל ואינה מציבה חומרה בישראל. לכן, מוצע לתקן את סעיף 22 לחוק הייעוץ ולהשוות בין המצב המשפטי החל על ביחס לפעילות של ניהול תיקים בזירות סוחר בישראל ובחו"ל. יחד עם זאת מוצע לקבוע כי ניהול החשבון בזירת סוחר כאמור יתאפשר רק אם מנהל התיקים, אדם השולט בו או מי מטעמם אינו מחזיק החזקה מהותית באמצעי שליטה בזירה או במי שמפעיל אותה, ואין לו קשר עסקי הכולל קבלת טובת הנאה במישרין או בעקיפין.

סעיף 33(2), (4)-(5) וסעיף 34 (1) ו-(3)      סעיף 4 לחוק הייעוץ מטיל מגבלות על מסחר והחזקת ניירות ערך על ידי בעל רישיון. סעיף קטן (א) קובע איסור על יחיד בעל רישיון להחזיק או לרכוש מניות עבור עצמו. כפי שהובהר בבג"ץ 1715/97 לשכת מנהלי ההשקעות בישראל נ' שר האוצר (פ"ד נא(4) 367 (בעמ' 398)), מטרתו העיקרית של סעיף זה היא למנוע הימצאות במצב של ניגוד עניינים בין יועץ ובין לקוחו. עם זאת, הסעיף מונה מספר חריגים, אשר בהתקיימם ניתן לבצע עסקאות או להחזיק בניירות ערך, חרף הכלל האמור. אחד החריגים הוא החזקה בדרך של נאמנות עיוורת.

באופן דומה, סעיף 21 לחוק השקעות משותפות מטיל על דירקטור או על עובד של מנהל קרן וכן על חבר ועדת השקעות מגבלות בקשר למסחר בניירות ערך. גם במקרה זה, תכליתו של הסעיף היא מניעת ניגוד עניינים. בשונה מסעיף 4 לחוק הייעוץ, סעיף 21 לחוק השקעות משותפות מבחין בין דירקטור של מנהל קרן או חבר ועדת השקעות (הנדונים בסעיף קטן (א)), לבין עובד של מנהל קרן (הנדון בסעיף קטן (ג)). ביחס לראשונים קובע הסעיף הסדר דומה להסדר הקיים בסעיף 52ט לחוק ניירות הערך, ואילו ביחס לאחרונים נקבע כי הם רשאים לבצע עסקאות בניירות ערך שהתיר שר האוצר, לרבות באמצעות נאמנות עיוורת.

להשלמת התמונה נוסיף כי תקנה 11 לתקנות הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (דירקטוריון וועדותיו), התשס"ז-2007, מחילה בשינויים מעטים את הוראת סעיף 21 האמורה על דירקטור של מבטח החבר בוועדת השקעות או בוועדת האשראי. כמו כן, תקנה 41ה7(ב) לתקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופות גמל), תשכ"ד-1964 קובעות כי על עובד של קופת גמל או של חברה מנהלת או על מי שמועסק על ידן, המשתתף בקבלת החלטות השקעה, יחולו הוראות סעיף 4 לחוק הייעוץ.

על אף המטרות הדומות העומדות בבסיס ההסדרים בחוק הייעוץ ובחוק השקעות משותפות, ניכרים ההבדלים ביניהם: ראשית, נאמנות עיוורת מוגדרת באופן שונה בחוק הייעוץ ובתקנות השקעות משותפות בנאמנות (הגבלות אישיות על דירקטור, חבר ועדת השקעות ועובד של מנהל קרן), התשנ"ט-1999; שנית, חוק הייעוץ אינו קובע כל מגבלות החזקה ביחס לעובד שאינו בעל רישיון; שלישית, בחוק הייעוץ נקבעה רשימה רחבה יותר של ניירות ערך המותרים בהחזקה שלא בנאמנות עיוורת, לעומת זו הקבועה לפי חוק השקעות משותפות. כך למשל, עובדי מנהל קרן, הכפופים למגבלת הנאמנות העיוורת, אינם יכולים לבצע השקעות בקופות גמל.

השונות בין ההסדרים אינה מוצדקת ואף יוצרת, במובן מסוים, אפליה בלתי הוגנת בין הגופים המפוקחים על ידי הרשות. לפיכך מוצע לתקן את שני ההסדרים ולהמירם בהסדר שיהיה דומה בעיקרו. קביעת הסדר כאמור תסייע ביצירת בהירות ועקביות רבה יותר בין שני החיקוקים. הסדר זה ייקבע ברוח ההסדר הקיים כיום והמעוגן בהיתר שר האוצר לפי סעיפים 5, 10 ו-45ג לחוק ניירות ערך, ביחס לחברי הרשות, עובדיה, עובדי הבורסה ודירקטוריון הבורסה, וכן עובדי משרד האוצר שעיסוקם נוגע לניירות ערך, בשינויים המתאימים.

המנגנון המוצע קובע איסור רחב ולצידו הסמכה של שר האוצר לקבוע בחקיקת משנה התרה של חלק מהפעולות האסורות. במסגרת ההיתר כאמור ייתכן שייקבעו הבחנות על בסיס סוג ההשקעה או האדם נשוא האיסור. מוצע לקבוע שהאיסור יחול על הגורמים העיקריים המעורבים בקבלת החלטות השקעה: האיסור לפי חוק הייעוץ יחול על בעלי רישיון וכן על נושאי משרה בתאגיד בעל רישיון ניהול תיקים, לאור מעורבותם והשפעתם הפוטנציאלית על השקעת כספי אחרים. האיסור לפי חוק השקעות משותפות יחול על נושאי משרה למעט דירקטור וחבר ועדת השקעות במנהל קרן ועל כל מי ששותף לקבלת החלטות ההשקעה במנהל קרן (שלא מכוח חברותו בוועדת השקעות).

יצוין כי כיום קיים בחוק הייעוץ איסור על ניהול תיקי השקעות עבור בן משפחה שאינו בן זוג. מוצע כי איסור זה יתבטל, ויוחלף באיסור על עשיית עסקה עבור בן זוג או תאגיד בשליטת בעל הרישיון או בן זוגו. הסיבה לכך היא שניגוד העניינים הפוטנציאלי שחל במקרה כזה אינו מצדיק את האיסור המוחלט.

מוצע כי ההגבלות האמורות יוטלו ביחס לביצוע עסקאות בניירות ערך כהגדרתם בסעיף 52 לחוק ניירות ערך, וכן ביחס ליחידות של קרן להשקעות משותפות כאמור. ההגבלה תחול כאמור על ביצוע עסקה, ועל כן לא תחול, כפי שהיא חלה כיום בחוק הייעוץ, על עצם ההחזקה בניירות הערך או ביחידות. עם זאת, בעל רישיון, או אחר שיחולו עליו המגבלות האמורות, לא יוכל לבצע עסקאות בתקופת עיסוקו כבעל רישיון, כך שדיספוזיציה תוכל להתבצע רק במסגרת האפשרויות המותרות שייקבעו בתקנות כאמור לעיל, או לפני תחילת עיסוקו כבעל רישיון.

מוצעים אם כן, תיקונים ביחס להגבלות על עשיית עסקאות בניירות ערך, הקבועות בסעיף 4 לחוק הייעוץ ובסעיף 21 לחוק השקעות משותפות. הסדר כאמור ייקבע בחקיקה משנית וישרת את ההוראות משני החוקים, בהתאם למאפיינים המיוחדים של כל אחד מהם. לעניין זה, מוצע לקבוע את מועד התחילה של תיקוני החקיקה למועד תחילת חקיקת המשנה בעניין זה.

עוד מוצע, כי ביצוע פעולה בניגוד לסעיפים האמורים תהיה עבירה פלילית וכן תיחשב להפרה מנהלית בגינה ניתן יהיה לנקוט בהליך אכיפה מנהלי. קביעה זו מוצע לעגן במסגרת סעיפים 39(ב) וחלק א' לתוספת השנייה לחוק הייעוץ, וכן בחלק א' לתוספת הראשונה לחוק השקעות משותפות.

וזו לשונם של סעיף 4 לחוק הייעוץ ושל סעיף 21 לחוק השקעות משותפות, שאותם מוצע להחליף:

סעיף 4 לחוק הייעוץ:

"פעילות אסורה על בעל רישיון

4. (א)    יחיד בעל רשיון לא יחזיק ולא ירכוש ניירות ערך ויחידות כהגדרתן בחוק השקעות משותפות עבור עצמו.

(ב)        יחיד מנהל תיקי השקעות לא ינהל תיקי השקעות עבור בן משפחתו או עבור תאגיד שהוא או בן משפחתו הינם בעלי שליטה בו.

      (ג)         האיסור לפי סעיפים קטנים (א) או (ב) לא יחול ביחס לאלה:

(1)        ניירות ערך המונפקים על ידי המדינה;

(2)        ניירות ערך שהנפיק התאגיד שבו עובד בעל הרשיון או בן זוגו (בפסקה זו ובפסקאות (2א) ו-(2ב) – בעל הרישיון) או שהנפיק תאגיד השולט בתאגיד כאמור ושהוצעו לבעל הרישיון במסגרת תכנית תגמול לעובדים כמשמעותה לפי סעיף
15ב(1) או (2) לחוק ניירות ערך, ובלבד שבעל הרישיון העביר את ניירות הערך, בתוך שבעה ימים מיום שנרכשו על ידו, לנאמנות עיוורת, ואם חלו לגבי מכירת ניירות הערך מגבלות לפי סעיף 15ג(א)(1) לחוק ניירות ערך – בתוך שבעה ימים מיום שחלפה תקופת המגבלות שנקבעה לפי אותו סעיף; היו בידי בעל הרישיון, לאחר רכישת ניירות ערך כאמור בפסקה זו, רק ניירות הערך האמורים, לבד או יחד עם ניירות ערך כאמור בפסקאות (1), (2א), (2ב), (3), (4), (6) או (7), רשאי בעל הרישיון שלא להעבירם לנאמנות עיוורת, ואולם על מכירתם יחולו הוראות סעיף 52ט(ב) לחוק ניירות ערך, בשינויים המחויבים;

(2א)      ניירות ערך שהחזיק בעל רישיון בתאגיד במועד שבו הציע אותו תאגיד את ניירות הערך שלו לראשונה לציבור, ולענין זה –

(א)        יחולו הוראות פסקה (2), בשינויים המחויבים, לענין העברת ניירות ערך כאמור לנאמנות עיוורת; החזיק בעל רישיון ניירות ערך כאמור שלא בנאמנות עיוורת, יחולו לגבי ייעוץ או ביצוע עסקה לגבי ניירות הערך האמורים הוראות סעיף 15;

(ב)        על אף האמור בפסקת משנה (א), היה בעל הרישיון בעל ענין ועובד או בעל ענין ונושא משרה בתאגיד כאמור, רשאי הוא שלא להעביר את ניירות הערך לנאמנות עיוורת וכן רשאי הוא לבצע עסקאות בעבור עצמו בניירות הערך האמורים; במקרה כאמור לא ייתן בעל הרישיון ייעוץ ולא יבצע עסקאות בעבור לקוחותיו בנוגע לניירות הערך של התאגיד האמור, וכן יודיע לכל לקוחותיו באופן מיידי על היותו בעל ענין בתאגיד זה ועל כך שהוא מנוע מלייעץ או מלבצע עסקאות בעבורם בנוגע לאותם ניירות ערך;

(ג)         הוראות פסקה זו יחולו לענין החזקת ניירות ערך בתאגיד אחד בלבד או בתאגיד קשור אליו;

(2ב) ניירות ערך של תאגיד שהחזיק בעל הרישיון טרם קבלת הרישיון על ידו, ובלבד שבעל הרישיון העביר את ניירות הערך, בתוך שבעה ימים מיום קבלת הרישיון, לנאמנות עיוורת, ואם חלו לגבי מכירת ניירות הערך מגבלות לפי סעיף 15ג(א) לחוק ניירות ערך – בתוך שבעה ימים מיום שחלפה תקופת המגבלות שנקבעה לפי אותו סעיף; ואולם היה בעל הרישיון בעל ענין ועובד או בעל ענין ונושא משרה בתאגיד כאמור, רשאי הוא שלא להעביר את ניירות הערך לנאמנות עיוורת וכן רשאי הוא לבצע עסקאות בעבור עצמו בניירות הערך האמורים; במקרה כאמור לא ייתן בעל הרישיון ייעוץ ולא יבצע עסקאות בעבור לקוחותיו בנוגע לניירות הערך של התאגיד האמור, וכן יודיע לכל לקוחותיו באופן מיידי על היותו בעל ענין בתאגיד זה ועל כך שהוא מנוע מלייעץ או מלבצע עסקאות בעבורם בנוגע לאותם ניירות ערך; הוראות פסקה זו יחולו לענין החזקת ניירות ערך בתאגיד אחד בלבד או בתאגיד קשור אליו;

(3)  יחידות של קרן פתוחה; ואולם הוראות פסקה זו לא יחולו לגבי רכישת יחידות של קרן פתוחה בידי בעל רישיון שהוא אחד מהמפורטים להלן, אם שיעור היחידות שיוחזקו בידו לאחר רכישת היחידות כאמור יעלה על עשרים וחמישה אחוזים מסך היחידות של הקרן בתום היום שקדם ליום הרכישה:

(1)        בעל שליטה במנהל הקרן;

(2)        דירקטור, חבר ועדת השקעות או עובד של מנהל הקרן או של חברה השולטת במנהל הקרן או הנשלטת בידי חברה כאמור;

(3א)      מניות או יחידות של קרן הרשומה מחוץ לישראל;

(4)        השקעות בקרנות השתלמות;

(5)        ניירות ערך שנרכשו בידי נאמן בנאמנות עיוורת, והמוחזקים עבור יחיד בעל רשיון בידי נאמן כאמור;

(6)        ניירות ערך חוץ שהנפיק תאגיד שניירות הערך שלו אינם רשומים למסחר בבורסה, ושהשווי הרשום למסחר של ניירות הערך שלו גבוה מסכום בשקלים חדשים השווה למאתיים מיליון דולר של ארצות הברית של אמריקה, או מסכום אחר שקבע שר האוצר, בצו, על פי הצעת הרשות או בהתייעצות עמה ובאישור ועדת הכספים של הכנסת; לענין זה –

"ניירות ערך חוץ" – למעט מניות או יחידות של קרן הרשומה מחוץ לישראל;

"שווי רשום למסחר" – הכמות הרשומה למסחר של ניירות ערך חוץ שהנפיק התאגיד במקום שבו נרכשו, כשהיא מוכפלת במחיר שנקבע לאותם ניירות ערך בתום יום המסחר שקדם ליום המסחר שבו נרכשו;

(7)  מוצרי מדדים."

סעיף 21 לחוק השקעות משותפות:

"21.     (א)        דירקטור של מנהל קרן, או חבר ועדת השקעות –

(1)  לא יקנה ולא ימכור נייר ערך הנסחר בבורסה אלא במהלך המסחר בבורסה, על פי הוראה בכתב שנתן לפחות יום אחד לפני ביצוע הקניה או המכירה;

(2)  יתן את הוראותיו כאמור בפסקה (1) באמצעות חבר בורסה אחד בלבד; היה לאותו חבר בורסה יותר מסניף אחד - יתן את ההוראות בסניף אחד בלבד, שבו ינוהל חשבון ניירות הערך שלו.

(ב)        שר האוצר רשאי לקבוע בתקנות תנאים נוספים שבהם רשאי דירקטור של מנהל קרן או חבר ועדת השקעות לקנות ולמכור נייר ערך הנסחר בבורסה, לרבות בדרך של נאמנות עיוורת; בחוק זה, "נאמנות עיוורת" - ניהול תיק ניירות ערך בעבור הזולת בידי נאמן, על פי שיקול דעתו הבלעדי של הנאמן, לפי כללים שקבע שר האוצר.

      (ג)         עובד של מנהל קרן –

(1)  לא יקנה ניירות ערך אלא מסוגים ובתנאים שקבע שר האוצר בתקנות, דרך כלל או לעובד של מנהל קרן בתפקיד שקבע, לרבות בדרך של נאמנות עיוורת;

(2)  יודיע לנאמן של אחת מהקרנות שבניהולו של מנהל הקרן, תוך שבעה ימים לאחר תחילת העסקתו, על ניירות הערך שהוא או בן זוגו מחזיקים בהם; כן יודיע לו, תוך שבעה ימים, על כל נייר ערך שקנה או שמכר שלא בדרך של נאמנות עיוורת; הנאמן ישמור, לתקופה של שבע שנים לפחות, את כל המסמכים הנוגעים לענין זה.

      (ד)        הוראות סעיף קטן (ג) –

(1)        יחולו גם על חבר ועדת השקעות ועל מי שמועסק על ידי מנהל קרן, המשתתפים בקבלת החלטות הנוגעות לניירות ערך מסוימים;

(2)        לא יחולו על עובד של מנהל קרן, על חבר ועדת השקעות ועל מי שמועסק על ידי מנהל קרן, שאינם תושבי ישראל והמשתתפים בקבלת החלטות הנוגעות לניירות ערך חוץ בלבד, שהוצאו בידי חברות שאינן רשומות בישראל.

(ה)        לענין סעיף זה, "דירקטור", "חבר ועדת השקעות", "מי שמועסק על ידי מנהל קרן", ו"עובד" - לרבות בן זוגו של כל אחד מאלה."

 

 

סעיף 34(2) ו-(4)    מוצעים תיקונים בסעיף 73א(א) לחוק השקעות משותפות, שעניינם החלת האיסור על הטעיית הרשות גם בבקשה לאישור לשמש מנהל קרן או נאמן לקרן, בבקשה להיתר החזקה באמצעי שליטה במנהל קרן, ועיגון הפרה של הוראה זו במסדרת ההפרות המנויות בחלק ג' לתוספת השלישית לחוק האמור. כך, הכללת פרט מטעה תהווה הפרה מנהלית וכן עבירה פלילית שעונשה עד שנת מאסר. ענישה זו נקבעה בהתאם לרמת הענישה על עבירה של הטעיית משקיע, הקבועה בחלק ג' לתוספת האמורה. תיקון זה הינו משלים לתיקונים המוצעים בהקשר הזה בחוק ניירות ערך כמפורט בדברי ההסבר לסעיפים 7 עד 9 ו-11 המוצעים לעיל.

סעיף 37     מוצע כי מועד תחילת החוק יהיה שלושה חודשים מיום פרסומו, למעט לעניין תיקון סעיף 54יא2 לחוק ניירות ערך המוצע בסעיף 27 לחוק זה, אשר אינו דורש תקופת היערכות. במקביל מוצע כי ההסדרים העוסקים באיסור על עשיית עסקה בניירות ערך החלים מכוח חוק השקעות משותפות בנאמנות וחוק הייעוץ, יחלו רק במועד כניסתן לתוקף של התקנות מכוחם, אשר יסדירו את המקרים שבהם תותר עשיית עסקה בניירות ערך.

לאור התיקונים המוצעים בסעיפים 2, 3 ו-12 לחוק זה בעניין החלת איסור עשיית עסקה בניירות ערך על בני זוג של חברי רשות ועובדי משרד האוצר, ותאגידים בשליטתם, וקביעת חובת הודעה לרשות או לשר האוצר בהקשר הזה, מוצע לקבוע כי היתר שר האוצר לעשיית עסקה בניירות ערך, שניתן לפי סעיפים 5, 10(ב), ו-50ב18 לחוק ניירות ערך, יראו אותו כאילו חל גם על בני הזוג של המנויים בסעיפים האמורים ועל תאגידים בשליטת מי מהם, כל עוד לא שונה או בוטל. 

כן מוצע לקבוע פרק זמן של 30 ימים למסירת הודעה על אודות החזקה בניירות ערך בהתאם להוראות סעיף 5(ב) וכפי שהוחל בסעיפים 10(ב) ו-50ב18 כנוסחם המוצע. כך יאפשר למי שהחוק הוחל עליו לראשונה לעמוד בחובת הודעה כאמור, כפי שניתן בעת מינוי של אדם לתפקיד המחייב הודעה כאמור.