בתוקף סמכותי לפי סעיף 249(8) לפקודת העיריות [נוסח חדש]^[1] (להלן- "פקודת העיריות") וסעיף 24א לפקודת המועצות המקומיות [נוסח חדש]^[2] (להלן- "פקודת המועצות המקומיות") ובאישור ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, אני מתקין תקנות אלה: 

הגדרות

1.  

בתקנות אלה-

"גן ציבורי" – גן, גינה ומקום מרגוע או נופש אחר לשימוש הציבור כמשמעותם בסעיף 249(8) לפקודת העיריות;

"דמי כניסה"- כמשמעותם בסעיף 249(8) לפקודת העיריות;

"היתר"- היתר לגביית דמי כניסה הניתן לפי תקנה 3;

"הוועדה מייעצת"- הוועדה שהוקמה לפי תקנה 2;

"מדריך להקצאת שטחים לצרכי ציבור"- תדריך תכנון להקצאת קרקע לצרכי ציבור של מנהל התכנון במשרד האוצר, ספטמבר 2016;

"רשות מקומית" –  עירייה או מועצה מקומית;

"השר"- שר הפנים.  

וועדה מייעצת

2.  

(א)  תוקם ועדה מייעצת שתפקידה לייעץ לשר בדבר התקיימותם של התנאים והעקרונות הקבועים בתקנות 4 ו – 5.

(ב) הועדה המייעצת תהיה בת שלושה חברים כמפורט להלן:

(1) נציג שר הפנים, שימונה על ידי שר הפנים מבין עובדי משרדו והוא יהיה יושב ראש הועדה המייעצת;

(2) נציג השר להגנת הסביבה שימונה על ידי שר הפנים מבין עובדי המשרד להגנת הסביבה; 

(3) נציג שר הבינוי והשיכון שימונה על ידי שר הפנים מבין עובדי משרד הבינוי והשיכון.

מתן היתר לגביית דמי כניסה

3.  

השר, לאחר התייעצות עם הועדה המייעצת, רשאי לתת היתר לרשות מקומית לגבות דמי כניסה לגן ציבורי; התיר השר גביית דמי כניסה לגן ציבורי, יקבע השר את גובה דמי הכניסה ויכול שיקבע גם כל אחד מאלה:

(א)

גובה דמי כניסה שונה למי שהינו תושב הרשות המקומית ולמי שאינו תושב הרשות המקומית או גביית דמי כניסה רק למי שאינו תושב הרשות המקומית;

(ב)

גביית דמי כניסה בימים מסוימים בשנה או בשבוע בלבד או לתקופה מוגבלת בזמן, או גביית דמי כניסה למעט ימים מסוימים בשבוע בלבד

תנאים למתן ההיתר

4.  

לא יינתן היתר אלא אם כן, נתקיימו כל אלה:

(א)

הגן הציבורי אינו כולל מתקני משחק ומדשאות בלבד ומסופקים בו שירותים מיוחדים בסוגם ובהיקפם, המטילים על הרשות המקומית עלויות ואחזקה חריגות ואשר אין הכרח לספקם במסגרת שטח ציבורי פתוח, לפי הקבוע במדריך להקצאת שטחים לצרכי ציבור;  לעניין זה- "עלויות הקמה ואחזקה חריגות"- עלויות הגבוהות מעלויות הקמה והחזקה של גן ציבורי שיש בו מדשאות או מתקני משחק בלבד;

(ב)

שטח הגן הציבורי הוא 100 דונם לפחות;

(ג)

שטח הגן עולה על היקף השטחים הציבוריים הפתוחים הנדרשים בהתאם לקבוע במדריך להקצאת שטחים לצרכי ציבור, ביחס להיקף האוכלוסייה ברשות המקומית והשטחים הציבוריים הפתוחים הנדרשים אכן קיימים ומפותחים ברשות המקומית ברמה נאותה;

(ד)

בקרבת הגן הציבורי ישנם גנים ציבוריים אחרים שהכניסה אליהם אינה כרוכה בתשלום דמי כניסה;

(ה)

אין מניעה  מבחינת התכנון ומבחינת השתלבות הגן הציבורי במרקם העירוני לביצוע פעולות הנדרשות לשם גביית דמי הכניסה ביעילות, ובכלל האמור סגירת הגן הציבורי וגידורו לצורך גביית דמי הכניסה;

(ו)

גביית דמי כניסה לגן הציבורי לא תמנע זכות מעבר חופשית של הציבור בין החלקים השונים של הרשות המקומית או של השכונה שממוקם בה הגן הציבורי.

עקרונות לבחינת הבקשה

5.  

החלטה בבקשה למתן היתר לגביית דמי כניסה תינתן בין היתר, לפי העקרונות הבאים:

(א)

תינתן עדיפות לגביית תשלום על ידי הרשות המקומית בעד חניה המשמשת את מבקרי הגן הציבורי על פני גביית דמי כניסה;

(ב)

תינתן עדיפות לגביית  תשלום על ידי הרשות המקומית בעד פעילויות המבוצעות בגן הציבורי על פני גביית דמי כניסה;

(ג)

יישקל הצורך להימנע מגידור או סגירה של גן ציבורי הכולל שטחים שהם בעלי ערכי טבע או נוף ייחודיים ;  לעניין זה- "ערכי טבע או נוף ייחודיים"- חוף הים, נחלים, שמורות טבע וערכי נוף כפי שיקבעו על ידי השר;

הגשת בקשה

6.  

(א)  רשות מקומית רשאית להגיש לשר בקשה למתן היתר לגביית דמי כניסה לאחר שפרסמה הודעה על כוונתה האמורה באתר האינטרנט שלה או בעיתון מקומי שהנו בעל תפוצה רחבה בתחומי הרשות המקומית, ולאחר שנתנה לכל המעוניין אפשרות להעיר את הערותיו בכתב בתוך תקופה של 21 ימים.

(ב) בקשת רשות מקומית לגביית דמי כניסה לגן ציבורי תוגש בידי ראש הרשות המקומית וטעונה אישור מועצת הרשות המקומית;

(ג)  בבקשה יתואר הגן הציבורי, יצוין גובה דמי הכניסה המבוקש, לרבות התייחסות לפרטים בתקנה 3(1) ו-(2),  ויצורפו אליה כל המסמכים הדרושים לשם הוכחת התקיימות התנאים והעקרונות הקבועים בתקנות 3 ו-4;

(ד) קיבלה הרשות המקומית הערות כאמור בתקנת משנה (א), יצורף העתק של ההערות לבקשה והתייחסות הרשות המקומית להערות, ככל שמצאה לנכון לעשות כן;

(ה)  הועדה המייעצת רשאית לדרוש מרשות מקומית שהגישה בקשה נתונים ומסמכים נוספים, ככל שתראה לנכון.

תחילה

7.  

תחילתן של תקנות אלה 30 ימים מיום פרסומן.