תקנות רואי חשבון (תיקון), התשע"ט-2019

 

 

 

                                                ________________

                                                        איילת שקד

                                                     שרת המשפטים

 

________ התשע"ט

(________2019)

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ד ב ר י    ה ס ב ר

תיקון התקנות המוצע נועד לפשט הליכים ולהקל את הנטל הבירוקרטי המוטל מכוח תקנות רואי חשבון, התשט"ז-1955 (להלן – התקנות העיקריות) בהיבט הליך הרישוי המקצועי בו מחויבים מבקשי רישיון רואה חשבון. תיקון זה נועד הן לייעול עבודת הרשות והן לקיצור הליך ההסמכה לראיית חשבון, בכל הנוגע לשלביו הטכניים.

על מנת לקבל רישיון רואה חשבון, נדרש המבקש לעמוד כיום ב-14 בחינות שעורכת מועצת רואי חשבון (להלן – המועצה), או לקבל פטור מהן על סמך הכרת המועצה בתכניות לימודים מסוימות, וכן לעמוד בשנתיים התמחות בהתאם לתנאים הקבועים בתקנות, תוך אפשרות לצמצום תקופה זו בנסיבות מסוימות. לכך יש להוסיף תשלום אגרות, ובחינת הרשעות פליליות או עובדות רלוונטיות אחרות בידי מועצת רואי חשבון, לאחר שמיעת המבקש במקרים אלו.

בהינתן כי המועצה מחזיקה ממילא בנתוני הבחינות והפטורים של כל מבקש רישיון, וכן בנתוני ההתמחות, כפי שדווחו בכתב ההתחייבות ובתעודת גמר ההתמחות ונבדקו בחלק מהמקרים בידי המפקח על המתמחים, הרי שאין תועלת או הצדקה בבקשת אישורים אלו ממבקש הרישיון ובפנייה יזומה נוספת מצדו לקבלת הרישיון, למעט לעניין ההרשאה לעיון במרשם הפלילי. לאור זאת, מוצע להסב את הליך בקשת הרישיון הנפרד להליך מקוון ומקוצר שייערך אגב הדיווח בדבר גמר ההתמחות, בו מחויבים ממילא כל מבקשי הרישיון.

בנוסף, בהתאם להליך טיוב רגולציה שנערך במשרד המשפטים, ולאחר שהנושא נדון על ידי מועצת רואי חשבון, נמצא כי יש מקום להסיר את המגבלות הקיימות כיום מכוח התקנות בדבר זכות גישה למועדי בחינה סמוכים וזכות הגשת ערר.

כיום תקנה 12 לתקנות העיקריות קובעת כי מי שקיבל פחות מ-31 נקודות בבחינה בנושא מסוים לא יורשה לשוב ולהיבחן באותו נושא אלא במועד שלאחר המועד הבא בתכוף למועד שבו נכשל, ותקנה 16(א)(1) לתקנות העיקריות קובעת כי נבחן אשר ציונו בבחינה בנושא מסוים הוא פחות מ- 41 לא יוכל להגיש בה ערר, וכי אם הגיש ערר וקיבל לאחר מכן ציון הנמוך מ-51 יוכל לערור בעתיד על הבחינה באותו נושא רק אם השיג בה ציון 51 ומעלה. נמצא כי תקנות אלה מכבידות יתר על המידה, ואינן מוצדקות במקרים רבים, כאשר לתכלית מניעת היבחנות סרק או הגשת ערר סרק ניתן ממילא מענה באמצעות האגרות המוטלות על הליכים אלו, כאשר אגרת הערר הוספה בתיקון מס' 2, התשע"ו-2016.

 

תקנה 1

תקנה 1 לתקנות העיקריות קובעת כי מבקש רישיון יגיש למזכיר המועצה עם בקשתו מסמכים הדרושים להוכחת היותו בגיר, שעמד בבחינות הנדרשות או נפטר מהן, שהתמחה בראיית חשבון שנתיים לפחות בהתאם לתקנות, וכי שילם את האגרה הקבועה למתן רישיון, וזאת בצירוף אישור על אופיו לפי הטופס שבתוספת הראשונה.

מוצע אפוא לבטל את תקנה זו, המסדירה הליך של פנייה יזומה ונפרדת לקבלת רישיון, תוך אישור על אופיו של המבקש וצירוף עדי אופי. בהתאם לתיקון מס' 9 לחוק רואי חשבון, תשט"ו-1955 (להלן – החוק), המועצה אינה נדרשת עוד לעמוד על "אופיו" של מבקש הרישיון, אלא בוחנת ככלל רק הרשעות פליליות או משמעתיות. דרך בקשת הרישיון תהיה באמצעות מילוי הרשומות שבתוספת השביעית החדשה, בהתאם לתקנה 26 לתקנות העיקריות, כמפורט בתקנה 6 לתקנות אלה, באמצעות הגשת בקשה מותנית לקבלת רישיון בהתמלא התנאים המנויים בסעיף 4(א) לחוק. במקרים בהם לא תמולא הבקשה המותנית, יוכל המבקש לפנות בנושא למועצה בהתאם לנוהלי המועצה כפי שייקבעו, שהרי סעיף 4(א) לחוק קובע כי "המועצה תתן רשיון רואה חשבון לאדם שנתמלאו בו כל התנאים האלה", ללא דרישה לבקשה או לפנייה מסוימת מצד המבקש.

 

תקנה 2

תקנה זו קובעת כי המועצה רשאית לדרוש שהעובדות שבמסמכים שהוגשו כאמור בתקנה 1 לתקנות העיקריות יאומתו בהצהרה בשבועה או בהן צדק או בדרך אחרת שתקבע המועצה. כחלק מפישוט הליך קבלת הרישיון, ובשים לב לוויתור על דרישת התצהיר במקצועות אחרים, וכן בהתחשב בהימצאות החומר הרלוונטי ממילא בידי המועצה בהתאם לסמכויותיה, נמצא כי אין הצדקה להותרת שיקול דעת למועצה לאמת את העובדות שבמסמכים שהוגשו בהצהרה או בדרך אחרת.

 

תקנה 3

תקנה זו קובעת כי המועצה לא תסרב להעניק רישיון רואה חשבון אלא לאחר שניתנה למבקש הזדמנות להשמיע טענותיו לפניה או לפני ועדה שמינתה לכך. בהתאם לסעיף 4(ב) לחוק, שהוסף במסגרת תיקון מס' 9 לחוק,  נקבע מפורשות כי טרם סירוב למתן רישיון על יסוד הרשעה פלילית או משמעתית, או בשל עובדות אחרות, תיתן המועצה למבקש הזדמנות לטעון את טענותיו. לאור ההוראה המפורשת בחקיקה, נמצא כי אין צורך בהוראת התקנה האמורה.

 

תקנה 4

תקנה 12 לתקנות העיקריות קובעת כך: "נכשל נבחן בנושא מנושאי הבחינות, רשאי הוא לשוב ולהיבחן בו ואולם אם קיבל ציון שלמטה מ- 31 נקודות, לא יורשה לשוב ולהיבחן בו אלא במועד שלאחר המועד הבא בתכוף למועד שבו נכשל". לאחר שהנושא נבחן במשרד המשפטים במסגרת הליך טיוב רגולציה, וכן לאחר דיון במועצה, נמצא כי בהתחשב באגרה המוטלת ממילא עבור רישום לבחינות (443 ₪ לבחינות הביניים וסופיות חלק א' ו- 831 ₪ לבחינות הסופיות חלק ב'), וכן לנוכח מספר המקרים הנמוך בדרך כלל של בעלי ציוני אלו, אשר לחלקם נסיבות אישיות שיש בהן להצדיק בחינה במועד הסמוך, אין הצדקה להותרת הסיפא של התקנה המגבילה אפשרות זו.

 

תקנה 5

תקנה 16(א)(1) לתקנות העיקריות קובעת כי רשאי להגיש ערר רק נבחן אשר "ציונו בבחינה היה בין 41 ל- 59, ואולם אם השיג בערר ציון פחות מ- 51 יוכל לערור בעתיד על בחינה באותו נושא רק אם השיג בה ציון 51 ומעלה". תקנה זו נועדה למנוע הגשת עררי סרק, שאין בצדם היתכנות ממשית למעבר הבחינה. לאור תיקון מס' 2 התשע"ו-2016 לתקנות העיקריות, במסגרתו נקבעה אגרה בגין הגשת ערר, שסכומו כיום 507 ₪ לשאלון פתוח ו- 253 ₪ בשאלון רב ברירה (עם אפשרות להשבת האגרה במקרה שבו הערר התקבל), נמצא כי קיים כיום חסם להגשת עררי סרק, ומשכך אין עוד הצדקה למגבלות שבתקנה 16(א)(1).

 

תקנה 6

הרישא של תקנה 26(א) לתקנות העיקריות קובעת כי "תמה תקופת ההתמחות יגיש המתמחה ליושב ראש באמצעות המערכת המקוונת תעודת גמר התמחות בנוסח שבתוספת השביעית". מוצע אפוא לקבוע כי באפשרות המתמחה המצרף את תעודת גמר ההתמחות, החתומה בידי המאמן, ליתן במסגרת זו הסכמה לקבלת רישיון בהתמלא התנאים הנדרשים לכך בהתאם לסעיף 4(א) לחוק, לרבות תשלום האגרה, תוך הסכמה למסירת מידע מן המרשם הפלילי, הנדרשת בהתאם לסעיף 4(ב) לחוק.

 

תקנה 7

לאור ביטול תקנה 1, לרבות ההפניה לטופס שבתוספת הראשונה, מוצע לבטל את התוספת הראשונה לתקנות בה נכלל טופס בקשת הרישיון הכולל דרישות שונות שאינן רלוונטיות עוד.

 

תקנה 8

בהתאם לתקנה 6 לתקנות אלה, מוצע אפוא כי מי שמסיים התמחות יוכל לבקש בקשה מותנית לקבלת רישיון, בהתאם לסעיף 4 לחוק, תוך הסכמה למסירת מידע מהמרשם הפלילי בעניינו.