תוכן עניינים

טיוטת תקנות בתי המשפט (אגרות) (תיקון), התשע"ט-2019. 2

1. תיקון תקנה 1. 2

2. תיקון תקנה 3. 2

3. תיקון תקנה 14. 2

4. תיקון תקנה 20. 2

5. תיקון התוספת. 3

6. תחילה. 4

7. הוראת שעה. 4

דברי הסבר. 4

 

טיוטת תקנות בתי המשפט (אגרות) (תיקון), התשע"ט-2019

 

 

דברי הסבר

 

כללי          ביום כ"ח באדר התשע"ח (15 במרס 2018) פורסם ברשומות חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018 (להלן – החוק, חוק חדלות פירעון). החוק, אשר תחילתו 18 חודשים מיום פרסומו (16 בספטמבר 2019), מסדיר באופן מקיף את דיני חדלות הפירעון של יחידים ושל תאגידים וזאת חלף שורה של דברי חקיקה ופסיקה אשר הסדירו את הנושא קודם לכן.

סעיף 356(3) לחוק מסמיך את שרת המשפטים, באישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, להתקין תקנות בעניין אגרות ותשלומים שייגבו במסגרת ההליכים לפי החוק.

עניינן של התקנות המוצעות להלן באגרות שיוטלו במסגרת הליכי חדלות פירעון המתנהלים בבית המשפט. התיקונים המוצעים תואמים ומשלימים להסדרי האגרות המוצעים במסגרת טיוטת תקנות חדלות פירעון ושיקום כלכלי (אגרות), התשע"ט-2019, כך ששילוב שני קבצי התקנות המוצעים יחד נועד לייצר הסדר אחיד כולל ושלם לנושא האגרות המשולמות לערכאות השונות האמונות על ניהול ההליכים השונים לפי חוק חדלות פירעון. כן מבקש התיקון המוצע להלן לבצע התאמה של נוסח תקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן – התקנות העיקריות), להליכי חדלות הפירעון על פי החוק החדש.

תקנה 1      במסגרת ההגדרות לתקנות העיקריות מוצע להגדיר את חוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן – חוק החברות) ואת חוק חדלות פירעון, לנוכח מספר הפניות לחוקים אלו בגוף התקנות המוצעות;

תקנות 2 ו-5(1),(2), (4) ו-(5)          תקנה 3 לתקנות העיקריות קובעת את רשימת העניינים אשר בהם תשולם אגרה, וזאת בהתאם לסכומים המפורטים בפרטים 3, 5 או 10 לתוספת. בהתאם לפרט 10 לתוספת, עניינים המנויים בתקנה 3 והמתנהלים בפני בית המשפט המחוזי יהיו חייבים באגרה בסך של 1,157. משכך, זהו הכלל הרלוונטי לענייני פירוק חברה והכרזת פשיטת רגל (הקבועים בתקנה 3(4) ו-(5)), המתנהלים בפני בית המשפט המחוזי.

עם חקיקתו של חוק חדלות פירעון נדרש להתאים הן את הטרמינולוגיה הרלוונטית להליכי חדלות פירעון, במסגרת תקנה 3, והן את הסכומים הקבועים בתוספת בהתייחס להליכים אלו. זאת, על מנת להשוות בין הסכום שישולם בעד בקשה לצו לפתיחת הליכים המוגשת לממונה ולרשם ההוצאה לפועל, לבין הסכום שישולם בעד בקשה כאמור המוגשת לבית המשפט. כמו כן, לנוכח התמורות שחלו בהליכים כאמור אשר העבירו חלק מבקשות לצו לפתיחת הליכים כאמור לפתחו של בית משפט השלום (בקשות לצו לפתיחת הליכים כנגד חייב שהוא יחיד, המוגשות מטעם נושה). זאת בעוד הליכי חדלות פירעון של חייב שהוא תאגיד נותרו בהתאם לחוק חדלות פירעון בסמכותו העניינית של בית המשפט המחוזי.

לאור האמור, מוצע לתקן את נוסח פסקאות (4) ו-(5) בתקנה 3 לתקנות העיקריות, ולהתאימן לקביעות המהותיות בחוק חדלות פירעון. כך, מוצע לחדד כי הליך של פירוק חברה, המעוגן בתקנה 3(4), מתייחס להליך פירוק חברה בידי בית משפט לפי פרק ב' לחלק שמיני א' לחוק החברות. הליך זה, המתנהל בפני בית משפט מחוזי, יחויב באגרה בסכום הקבוע כיום לגביו – 1,157 ₪, ללא שינוי.

בנוסף, מוצע להתאים אף את נוסח פסקה (5) לשינויים שנעשו במסגרת החוק. עם ביטול שלב "הכרזת פשיטת רגל" בהליכי חדלות פירעון של חייב שהוא יחיד, הרי שהשלב הרלוונטי לגביית אגרה בעת פתיחה בהליך חדלות פירעון הינו שלב הגשת הבקשה לצו לפתיחת הליכים, המוסדר בחלקים ב' (לגבי חייב שהוא תאגיד) ו-ג' (לגבי חייב שהוא יחיד). בנוסף מוצע לקבוע חובת תשלום אגרה בסך של 1600 שקלים חדשים, גם בעד בקשה להסדר חוב שלא במסגרת צו לפתיחת הליכים, המוגשת לבית המשפט לפי חלק י' לחוק. בהיותן בקשות הפותחות הליך לפי חוק חדלות פירעון המוסדרות במסגרת החוק, ועל מנת שלא לייצר העדפה מובנית לטובת הליכים אלו במקום שבו נדרש מהותית הליך אחר, מוצע להחיל את חובת תשלום האגרה החלה על בקשות לצו לפתיחת הליכים גם על בקשות להסדרי חוב כאמור. למותר לציין כי בהליך זה, המתנהל בפני בית המשפט, מעורבים גורמים רבים ומבוצעות פעולות רבות – קיום אספות סוג, מינוי מנהל הסדר במידת הצורך, מינוי מומחה במידת הצורך ועוד. מורכבות ההליך וההיבט המהותי של הסדר החוב המבוצע במסגרתו, אשר ככלל נובע ממקום של היתכנות כלכלית לביצועו, יש בהם כדי להצדיק השתת אגרה משמעותית על חייב המבקש לבוא בפתחו של ההליך.

לעניין חובת האגרה בעד בקשה לצו לפתיחת הליכים המוגשת על ידי חייב יחיד, יובהר כי היא מוסדרת במסגרת טיוטת תקנות חדלות פירעון ושיקום כלכלי (אגרות), בהיותה מוגשת לממונה על הליכי חדלות פירעון ושיקום כלכלי או לרשם ההוצאה לפועל. משכך, במסגרת התקנות המוצעות נותר להסדיר באופן משלים את חובת תשלום האגרה החלה על בקשות כאמור המוגשות לבית המשפט – בין אם לבית משפט השלום (לעניין בקשות לצו לפתיחת הליכים המוגשות על ידי נושה של חייב שהוא יחיד, וכן לעניין בקשות חייב יחיד להסדר חוב שלא במסגרת צו לפתיחת הליכים), ובין אם לבית המשפט המחוזי (מטעם חייב שהוא תאגיד או בכל הנוגע להסדר חוב של תאגיד).

בהתאם, מוצע לתקן את הוראות התוספת ולקבוע סכומי אגרה ייעודיים להליכים בהתאם לחוק, סכומים אשר זהים לסכומים המוצעים בטיוטת תקנות חדלות טיוטת תקנות חדלות פירעון ושיקום כלכלי (אגרות). זאת, מתוך הבנה כי המדובר בהליכים תואמים, שעניינם דומה, וכי אין הבדל מהותי בתשומות הכרוכות בניהולם ובמשאבים הנדרשים בכל הנוגע להעמדת המערכות הייעודיות, ותשומות כוח האדם במענה לבקשות אלו, בין אם מוגשות לממונה או לרשם ההוצאה לפועל, ובין אם לבית המשפט.

משכך מוצע להעמיד את סכום האגרה על הגשת בקשה לצו לפתיחת הליכים המוגשת לבית המשפט, השלום או המחוזי, על סכום של 1,600 ₪, במקביל לקביעה כאמור המוצעת בטיוטת תקנות חדלות פירעון ושיקום כלכלי (אגרות).  בהתאם מוצע לתקן את ההפניות לתוספת ברישה לתקנה 3.

כמו כן, מוצע לקבוע חובת תשלום אגרה בסכום של 1600 שקלים חדשים על בקשת אכיפה המוגשת לבית המשפט שעניינה מינוי כונס לאכיפת זכויותיהם של בעלי איגרות חוב שהובטחו בשיעבוד צף. סעיף 194 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983 (להלן – פקודת החברות), שעניינו אכיפה הטעונה רשות מבית המשפט, תוקן במסגרת התיקונים העקיפים בחוק חדלות פירעון (סעיף 359 לחוק חדלות פירעון, ס"ח התשע"ח, עמ' 393). הסעיף קובע בין השאר כי אכיפת זכויות של בעלי אגרות חוב המובטחות בשיעבוד צף טעונה אישור בית המשפט, ולשם כך רשאי בית המשפט למנות כונס.  עוד קבוע הסעיף כי אם הורה בית המשפט על מינוי כונס לשם אכיפת זכויותיהם של בעלי איגרות חוב שהובטחו בשעבוד צף, יחולו על הכונס, ובכלל זה על דרך מינויו וזהותו, הוראות פרק ו' לחלק ב' לחוק חדלות פירעון. עוד קובע הסעיף כי במקרים אלו יראו את החברה כאילו ניתן לגביה צו לפתיחת הליכים לפי חוק חדלות פירעון, וכי הליכי אכיפת הזכויות בידי הכונס יתנהלו בהתאם לאותו חוק.

החלת הוראות חוק חדלת פירעון הכונס וראיית החברה כחברה ניתן לגביה צו לפתיחת הליכים מעידות על הקבלה תפיסתית בין בקשת האכיפה לבין בקשה לצו לפתיחת הליכים, ומשכך מוצע לחייב באגרה את המבקש, גם בהקשר הזה, בסכום העומד על 1600 ש"ח.  

תקנה 3      תקנה 14 מסדירה את אפשרות הגשת בקשה לפטור מאגרה בנסיבות מסוימות. בין השאר, האפשרות ניתנת כאשר המבקש טוען שאין ביכולתו לשלם את האגרה הנדרשת. תקנת משנה (ד) קובעת כי:

"(ד)  ראיה לכאורה לחוסר יכולתו של המבקש לשלם את האגרה כאמור בתקנת משנה (ג), תשמש החלטה או הכרזה כמפורט להלן, אם ניתנה בשנתיים שקדמו להגשת הבקשה:

...

(3) הכרזה כי החייב הוא פושט רגל לפי סעיף 42 לפקודת פשיטת הרגל ...".

 

מוצע להתאים את נוסח פסקה (3) לתיקונים שחלו בהקשר הזה בחוק חדלות פירעון, כאשר בעניינו של חייב שהוא יחיד, חלף הכרזת פשיטת רגל יינתן צו לפתיחת הליכים לפי חלק ג' לחוק האמור. כמו כן, מאחר שהליכי חדלות פירעון נמשכים, ככלל, מעבר לשנתיים, מוצע להרחיב את החזקה הקבוע בפסקה (3) ולאפשר ליחיד,  בכדי לבסס את החזקה האמורה, להציג בפני בית המשפט ראייה כי הוא עדיין בהליכי חדלות פירעון. 

תקנה 4(1) תקנה 20(17) לתקנות העיקריות קובעת לאמור:

"20. עניינים הפטורים מאגרה

פרט אם יש על כך הוראה מפורשת בתקנות אלה, ועל אף האמור בתקנה 6א, לא תשולם אגרה בעד העניינים שלהלן:

...

(17)  בקשת חייב לפשיטת רגל או בקשת חברה לפירוקה לפי החלטתה, ובקשות במסגרת ההליכים האלה:

(א)   הליך ביניים לפי פקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983 (להלן – פקודת החברות), או לפי פקודת פשיטת הרגל, במסגרת הליך פירוק או פשיטת רגל שהגיש החייב, המפרק ובכלל זה מפרק זמני שמונה לפי סימן ו' לפרק י"ב לפקודת החברות, מנהל מיוחד לפי סימן ז' לפרק י"ב לפקודת החברות או לפי סעיף 23 לפקודת פשיטת הרגל, או נאמן שמונה לפי סעיף 45 לפקודת פשיטת הרגל;

(ב) הליך ביניים לפי הפרק השלישי בחלק התשיעי לחוק החברות, התשנ"ט-1999, שהגיש בעל תפקיד כמשמעותו בחוק האמור;"

 

פסקה (17) נחקקה במסגרת תקנות בתי המשפט (אגרות)(הוראת שעה מס' 2), התשע"ז-2017 (ק"ת התשע"ז, עמ' 1718), ותוקפה נקבע עד ליום 3 במרס 2023. אלא שנוסח הפסקה אינו עולה בקנה אחד עם השינויים המהותיים והטרמינולוגיים שנעשו בחוק חדלות פירעון, ומשכך מוצע להתאים את נוסחה, כמפורט להלן.

ראשית, הרישה לפסקה (17) קובעת פטור על בקשת פשיטת רגל של חייב ועל בקשת חברה לפירוקה לפי החלטה. בעניינו של חייב, קביעה זו יסודה בחובה המעוגנת בפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן – פקודת פשיטת הרגל), שלפיה חייב המגיש בקשת פשיטת רגל נדרש להפקיד פיקדון אצל הכונס הרשמי, בסך של 1,600 שקלים חדשים, עם הגשת בקשתו. על מנת שלא לחייבו פעמיים נקבע הפטור האמור מאגרת בית המשפט. במסגרת תיקון החוק בוטלה חובת הפקדת הפיקדון, ואולם, במסגרת טיוטת תקנות האגרות מוצע להטיל אגרה בסכום דומה על כל מבקש צו פתיחת הליכים, כאשר אסדרת הנושא ביחס למבקשים השונים (יחידים, תאגידים, נושים) תיעשה במקום הרלוונטי – תקנות חדלות פירעון ושיקום כלכלי (אגרות) או תקנות בתי המשפט (אגרות), לפי העניין. דהיינו, על פי המוצע חובת תשלום האגרה תחול באופן אחיד על בקשות לצו לפתיחת הליכים ואין חשש לחיוב כפול בעניינו של מבקש, ומשכך אין עוד צורך בפטור הקבוע כיום במסגרת תקנה 20(17) לתקנות העיקריות.

בעניינה של חברה, מאחר שהסדר הפירוק של חברה לפי החלטתה הועבר לחלק שמיני א' לחוק החברות, מוצע להותיר את הפטור הקבוע כיום תוך הפניה להסדר המשפטי הרלוונטי לעניין זה (תקנה 20(17)(א) המוצעת).

שנית, מוצע לפרוט את ההליכים המנויים כיום בתקנה 20(17)(א) ו-(ב) ולהתאים את נוסחם לתיקונים שנעשו בהקשר הזה בחוק חדלות פירעון, בחוק החברות ובפקודת החברות. כך למשל, הליכים המקבילים להליכי  ביניים לפי פקודת פשיטת הרגל הוסדרו בחלק ג' לחוק חדלות פירעון; הליכי הביניים הרלוונטיים לפי פקודת החברות הם הליכים אשר הוסדרו, בהתאם למהות הפירוק, בחלק שמיני א' לחוק החברות או בחלק ב' לחוק חדלות פירעון, וככל שמדובר באכיפת זכויות של בעלי שיעבוד צף – נותרה האסדרה הרלוונטית בפקודת החברות. בהקשר הזה לא מוצע לשנות את היקף הפטור[5] אלא להותירו ביחס לכלל ההליכים שבעניינם חל הפטור עובר לתיקון החוק, למעט נושא הבקשה למתן הוראות בעניין תרמית נושא משרה שלגביה מוצע הסדר פטור מותנה כאמור בדברי ההסבר לתקנה 3 המוצעת לעיל. יש לחדד כי הפטור מהאגרה המוצע בהקשר הזה מתייחס לבקשות בהליך ביניים, וזו אף אם ההליך העיקרי – הליך חדלות הפירעון – אינו מתנהל בבית המשפט אלא על ידי הממונה או רשם ההוצאה לפועל. כך למשל, נאמן בהליך חדלות פירעון של יחיד המתנהל אצל הממונה, המבקש לפנות לבית המשפט בבקשה למתן הוראות בעניין המחייב פניה כאמור, יהא פטור מתשלום אגרה בעד בקשה זו, אף שהליך חדלות הפירעון עצמו לא נפתח בבית המשפט אלא אצל הממונה או אצל רשם ההוצאה לפועל.

לבסוף, במסגרת הפטור בתקנה 20(17) מוצע להתייחס אף לפטור מאגרה בהליכי ביניים המוסדרים בחלק י' לחוק חדלות פירעון, הוא החלק שעניינו הסדר חוב בלא צו לפתיחת הליכים. כשם שמוצע להחיל על בקשות להסדר כאמור את חובת תשלום האגרה, באופן דומה לבקשה לצו לפתיחת הליכים, מוצע לפטור מחובת תשלום בהליכי הביניים הקשורים בהליכים אלו.  

תקנות 4(2) ו-5(3)  פרט 5(א) לתוספת האמורה קובע כי בקשת רשות ערעור וערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל יחוייבו באגרה בסך של 416 שקלים חדשים. ואולם, תקנה 20(27) קובעת כי ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל לאחר קבלת רשות ערעור, יהא פטור מאגרה; מוצע להרחיב הסדרים אלה כך שיחולו גם בקשר לבקשות רשות ערעור על החלטות הממונה, מתוך תפיסת ההסדרים המשפטיים המקבילים והמשיקים החלים על שני גופים אלה, בפרט בכל הנוגע לניהול הליכי חדלות פירעון של חייבים יחידים.

תחילה        מוצע לקבוע את תחילתן של תקנות אלה למועד התחילה המוצע לתקנות חדלות פירעון ושיקום כלכלי (אגרות), כך שהאסדרה הכוללת והמקיפה של נושא האגרות בהליכי חדלות פירעון המתנהלים אצל הממונה, רשם ההוצאה לפועל ובית המשפט תחל במועד אחיד.

הוראת שעה                       כלל, בקשות ביניים המוגשות לבית המשפט במסגרת הליכי חדלות פירעון ושיקום כלכלי פטורות מאגרה. עניין זה מעוגן בתקנה 20(2) לתקנות העיקריות (אשר מוצע לתקנה במסגרת תקנה 4 לתקנות המוצעות, ראו דברי ההסבר לתקנה 4 להלן), וכן בתקנה 20(17) המחילה פטור מאגרה על בקשות במסגרת הליכי ביניים שעניינם פירוק או פשיטת רגל. תחולתו של הפטור מאגרה על בקשות למתן הוראות המוגשות לבית המשפט בהליכי חדלות פירעון נבחנה בפסיקה, ברע"א 4906/13 בעניין צ.א.מ.א הובלות דלק בע"מ (בפירוק) (פורסם בנבו, 15.01.2015). שם, קיבל המערער את המלצת בית המשפט העליון ומחק את ערעורו, וזאת בשים לב לעמדת המדינה כפי שהובאה בפני בית המשפט, אשר ביקשה, לעת ההיא, לדבוק בפרקטיקה הנוהגת כל השנים, שלפיה בקשות למתן הוראות המוגשות במסגרת הליכי פירוק, לרבות בקשות לחיוב אישי של נושאי משרה בחובות החברה לפי סעיפים 373 (ניהול עסק בתרמית) ו-374 (עבירות שנתגלו בפירוק) לפקודת החברות, הנן בקשות הפטורות מאגרת בית משפט. כדי לא לעודד הגשת בקשות בסכומים מופרזים על ידי פטור מאגרה, גובש נוהל שלפיו על בעלי תפקיד לקבל את אישור הכונס הרשמי טרם הגשת בקשה לחיוב לפי הסעיפים האמורים. בהתאם לנוהל האמור, עם קבלת פנייה מבעל התפקיד בדבר כוונה להגיש בקשה לפי סעיפים 373 או 374 לפקודת החברות, יבחן הכונס הרשמי את סבירות הבקשה, הן מבחינת התשתית הראייתית הקיימת לביסוסה של עילת התביעה, והן מבחינת הסכום הנתבע בפועל. בסיום הבדיקה ישלח הכונס הרשמי לבעל התפקיד התייחסות בכתב לבקשה. אושרה הבקשה, יהא בעל התפקיד רשאי להגישה לבית המשפט, בהתאם לסכום שאושר לתביעה.

הסדר זה נועד לאזן בין התכלית הדינמית של ניהול הליכי חדלות הפירעון והימנעות מהשתת עלויות נוספות על קופת הנשייה במסגרתם, לבין החשש מהגשת בקשות כלפי נושאי המשרה מבלי לשאת באגרה.

במסגרת תיקון התקנות שלהלן, מוצע לבחון מחדש את סוגיית הפטור מאגרת בית משפט בבקשות להטיל אחריות על נושאי משרה, וזאת בהתייחס לניסיון שנצבר ביישום נוהל הכונס הרשמי האמור. בהקשר הזה יש להדגיש שחוק חדלות פירעון ביטל את האפשרות לחיוב נושא משרה בכלל חובות החברה. סעיף 290 לחוק קובע כי בית המשפט יהיה רשאי להורות כי נושא המשרה "יישא באחריות לנזקים שנגרמו לתאגיד כתוצאה מניהול התאגיד במרמה" (בניגוד לאחריות לכלל חובות החברה, כפי שהיה קבוע בלשון סעיף 373 לפקודת החברות). עניין זה כשלעצמו יש בו, במידה רבה, להפיג את החשש בדבר התביעות המופרזות בעניין חיוב נושאי המשרה. יחד עם זאת, נראה כי עדיין יש מקום להבחין בין בקשה לחיוב נושא משרה שפעל בתרמית, לבין בקשות אחרות המוגשות לבית המשפט מטעמו של הנאמן.

לאור האמור, מוצע, במסגרת התקנות, לסייג את הפטור הכללי מכוח תקנה 20(17), ולקבוע כברירת מחדל כי בקשות למתן הוראות שעניינן חיוב אישי של נושא משרה לפי סעיפים 289 ו- 290 לחוק אינן פטורות מאגרה. יחד עם זאת, מוצע לקבוע כי עם הגשת בקשות כאמור יצרף הנאמן בקשה מנומקת בעניין פטור מאגרה. בקשה זו תיבחן על ידי בית המשפט, והוא יהא רשאי ליתן פטור מתשלום האגרה – כולה או מקצתה, לדחות או לפרוס את תשלום האגרה ואף להתנות את תשלומה בתוצאות ההליך או להטילה על הצד שכנגד.

עם זאת, מוצע לקבוע הסדר זה כהוראת שעה לפרק זמן של 3 שנים, אשר יאפשרו לבחון את הצורך בסייג מהפטור האמור, תחת נוסחם החדש של סעיפים 289 ו- 290 והניסיון שייצבר ביישום ההוראות האמורות על ידי בית המשפט.

מוצע לעגן הוראות אלה במסגרת תקנה 14 לתקנות העיקריות, הקובעת הוראות שעניינן "פטור מתשלומה של אגרה".

יש לציין כי ההוראות הקבועות בתקנות משנה (א1), (ג) ו-ד(3) נקבעו במסגרת תקנות בתי המשפט (אגרות) (הוראת שעה מס' 2), התשע"ז-2017, ותוקפן נקבע עד ליום  3 במרס 2023.