תוכן
טיוטת תקנות חדלות פירעון ושיקום כלכלי (תביעות חוב), התשע"ט-2019
2. בקשה להארכת מועד להגשת תביעות חוב
4. דיווח בגין קבלת תשלום על חשבון החוב
סימן ד' – הוראות מיוחדות לתביעות חוב של עובדים
כללי
לאחר מתן הצו לפתיחת הליכים, יש לקבוע מהם כלל חובותיו של החייב כדי שניתן יהיה לפרוע אותם מנכסי קופת הנשייה בדרך שוויונית בהתאם לסדר הפירעון. לפי החוק, הנאמן הוא הגורם המוסמך להכריע בתביעות החוב, מנגנון הכרעה זה בו מפעיל הנאמן סמכות מעין שיפוטית הוא אחד המאפיינים הייחודיים לדיני חדלות הפירעון. לפי החוק, נושה המעוניין בזכות לחלק מנכסי קופת הנשייה צריך להגיש תביעת חוב לנאמן שיבררה ויחליט האם לאשרה או לדחותה.
טיוטת תקנות זו נועדה לקבוע את אופן הגשת תביעת החוב, הפרטים שיכללו בה ואת אופן טיפול הנאמן בתביעות החוב והיא מבקשת להחליף את סימן א' לפרק ד' לתקנות פשיטת הרגל, תשמ"ה-1985 (להלן תקנות פשיטת הרגל).
לתקנה 1- התקנה מסדירה את אופן הגשת תביעת החוב. מוצע לקבוע כי ככלל תוגש תביעת חוב בצורה מקוונת, למעט כאשר המגיש הוא נושה שאינו מיוצג. עוד מוצע כי התביעה תכלול את הפרטים המבססים את החוב- מידע על עסקת היסוד, ועל רכיבי החוב, ובמידה ומדובר בחוב מובטח- פרטים על החוב והבטוחה. כמו כן, מוצע לקבוע כי התביעה תכלול גם כל מידע על סכומים שהועברו לנושה על חשבון החוב, וכן מידע על זכות הקיזוז, ומעמד החוב. המידע ייתמך באסמכתאות שיצרף הנושה לתביעתו, ובתצהיר של הנושה.
לפי החוק, נושה מובטח חייב גם הוא להגיש תביעת חוב שתיבחן בידי הנאמן ולכן התקנות מתייחסות גם למידע בדבר הבטוחה. כמו כן, נקבע בסעיף 247(א) לחוק כי נושה מובטח המבקש לממש נכס המשועבד לטובתו יודיע לנאמן על כוונתו לעשות כן אחרי שהגיש את תביעת החוב או יחד עמה. לכן מוצע לכלול במסגרת תביעת החוב אפשרות לנושה המובטח להודיע על כוונתו לממש את הנכס המשועבד.
לתקנה 2- תביעת החוב צריכה להיות מוגשת לנאמן בתוך 6 חודשים ממועד פרסום הצו לפתיחת הליכים. ואולם החוק מעניק לנאמן סמכות להאריך את מועד ההגשה אם מצא בין השאר כי מתקיימות נסיבות שבשלהן לא יכול היה הנושה להגיש את התביעה במועד וכי מן הצדק לעשות כן. מוצע כי בקשת נושה להארכת מועד להגשת תביעת חוב תוגש בצורה מקוונת, למעט כאשר המגיש הוא נושה שאינו מיוצג, ותכלול את הנסיבות בשלהן מבוקשת הארכת המועד. כמו כן, מוצע לקבוע כי החלטת הנאמן בבקשה תומצא לחייב ולנושה שהגישה וכן לקבוע כי הנושה שהגיש את הבקשה רשאי לערער עליה לבית המשפט בתוך 15 ימים מיום שהומצאה לו. הוראות בעניין עיון בהכרעות הנאמן בתביעות החוב ייקבעו בתקנות המתאימות.
לתקנה 3- מוצע לקבוע כי ככלל, הנושה יישא בהוצאות הכרוכות בהגשת תביעתו ובהוכחתה, אלא אם בית המשפט הורה אחרת בשל נסיבות מיוחדות. ואולם מוצע לקבוע כי הוצאות שהוציא הנאמן לצורך שומת חוב שאינו קצוב ייפרעו מתוך נכסי קופת הנשייה, אלא אם כן הורה בית המשפט אחרת.
לתקנה 4- מוצע לחייב את הנושה לעדכן את הנאמן במקרה שהוא קיבל תשלום על חשבון החוב – למשל מידי גורם שלישי שפרע את חובו של החייב כלפיו ויראו את ההודעה כאמור כתביעת חוב מתוקנת.
לתקנה 5- מוצע לחייב נושה מובטח שמימש את בטוחתו בהתאם לכללים הקבועים בחוק- להודיע לנאמן על הסכום שנותר בגין יתרת החוב. הודעתו זו תשמש כתביעת חוב מתוקנת, שהפעם אינה כוללת את הבטוחה. מוצע לחייב את הנושה המובטח לצרף להודעתו פירוט בדבר אופן המימוש של הבטוחה.
לתקנה 6- כיוון שלחייב עשוי להיות מידע רלוונטי הנחוץ לנאמן לשם הכרעתו בתביעת החוב, מוצע לקבוע כי בטרם ההכרעה יפנה הנאמן לקבל את עמדת החייב לגבי תביעת החוב. מוצע כי הנאמן יכריע בתביעת החוב 90 ימים לאחר הגשתה, זאת כדי לאפשר לנאמן זמן סביר להכריע בתביעות החוב ובשל הצורך לקבל תמונת מצב לגבי מצבו הכלכלי של החייב בשלב זה של ההליך. כמו כן מוצע להעניק לממונה סמכות להאריך את המועד להכרעה בתביעת החוב בשל הצורך בגמישות במקרים בהם תביעות החוב רבות או מורכבות באופן שאינו מאפשר התמודדות עימן בטווח זמן זה. עוד מוצע כי בסמוך להכרעתו ימציא אותה הנאמן לחייב ולנושה שהגישה.
לתקנה 7- בדומה להסדר הקיים היום בתקנה 95 לתקנות פשיטת הרגל מוצע לאפשר לנאמן לפנות לבית המשפט מיוזמתו ולבקש שינוי של סכום התביעה. יצויין כי במקרה שבו מצא הנאמן שקיימת הצדקה להפחית את סכום התביעה יתקן התביעה בעצמו בהתאם להסדר המוצע בתקנה 8.
לתקנה 8- מוצע לעגן במסגרת התקנה פרקטיקה קיימת לפיה הנאמן מפחית תביעת החוב אחרי שקיבל הכרעה לגביה ללא צורך בפנייה לבית המשפט. סמכות הנאמן מוגבלת למקרים בהם מצא הצדקה להפחית את סכום התביעה בלבד, ואילו בקשה להגדיל את הסכום תידון בבית המשפט.לפני שהנאמן מקבל החלטה הוא חייב לפנות לנושה שהגיש את תביעת החוב ולחייב ולקבל את עמדתם. על החלטת הנאמן להפחית את סכום התביעה רשאי הנושה שהגיש את התביעה להגיש ערעור כאמור בתקנה 9.
לתקנה 9- לפי החוק, מי שרואה עצמו נפגע מהחלטת הנאמן בתביעת חוב רשאי להגיש ערעור לבית המשפט. בתקנה זו מוצע להסדיר את מועדי הערעור כך שנושה שמעוניין לערער על הכרעת הנאמן בתביעת חוב שהגיש רשאי לערער עליה בתוך 45 ימים מהמצאת ההחלטה לידיו. כיוון שמוצע להסמיך את הנאמן להפחית או לבטל תביעת חוב שאושרה, מוצע כי אדם אחר שנפגע מהחלטת הנאמן יפנה אליו בבקשה להפעיל סמכות זו טרם הגשת ערעור לבית המשפט.
כתשובה, יגיש הנאמן את תביעת החוב ואת נימוקי החלטתו לבית המשפט בתוך 15 ימים לאחר שהומצא לו כתב הערעור.
לסימן ד' – החוק משנה את המצב הקיים לעניין רשת הביטחון של עובדים שמעסיקם נקלע לחדלות פירעון ומעניק להם הגנה גם במקרה שבו ניתן צו לפתיחת הליכים המורה על הפעלת התאגיד לצורך שיקומו הכלכלי. בנוסף, משנה החוק את אופן הגשת התביעה לגמלה מהמוסד לביטוח לאומי. לפי סעיף 189 לחוק הביטוח הלאומי, הזכאי לגמלה יגיש את תביעתו למוסד לביטוח לאומי. הוראות לעניין זה ייקבעו בתקנות לפי חוק הביטוח הלאומי. לפי החוק, מתביעת חוב שהגיש עובד יופחת הסכום שקיבל כגמלה מהמוסד לביטוח לאומי. כיוון שייתכן שלעובדי החייב יש חובות עבר נוספים, מעבר לגמלה שהם זכאים לה מכוח חוק הביטוח הלאומי מוצע לאפשר להם להגיש תביעת חוב אחת ולכלול בה גם רכיבים שמעבר לגמלה. זאת, כדי שלא להכביד על העובדים. התביעה תוגש למוסד לביטוח לאומי, ותועבר על ידו לנאמן. מובן שהגשת תביעת החוב באופן זה כפופה לסד הזמנים הקבוע בחוק. עוד מוצע לקבוע כי הנאמן יעביר מידע רלוונטי של החייב המעסיק שמצוי בידו ועשוי לסייע למוסד לביטוח לאומי להכריע בתביעה לגמלה, לידי המוסד לביטוח לאומי.