טיוטת תקנות הפיקוח על שירותים פיננסיים (שירותים פיננסיים מוסדרים) (אגרות)(הוראת שעה), התשע"ח-2018 

 

 

__________התשע"ח

(___________  2018)

(חמ 3-5689)

 

       משה כחלון

                    שר האוצר

 

דברי הסבר

כללי

 

עד לחודש יוני 2017 הוסדרה כל פעילות ענף שירותי מטבע במסגרת חוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן – חוק איסור הלבנת הון) והתמקדה, מטבע הדברים, בהיבטים של הלבנת הון. חוק איסור הלבנת הון קבע כי מי שעיסוקו במתן שירותי מטבע, גם אם אין זה עיסוקו היחיד, חייב ברישום במרשם כנותן שירותי מטבע.

חוק איסור הלבנת הון הסמיך את שר האוצר לקבוע, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, אגרה בעד רישום נותן שירות מטבע במרשם, תיקון הרישום, הענקת תעודות רישום לסניפים ושינוין של תעודות רישום, אגרה שנתית, וכן תשלומים אחרים בעבור שירותים שנותן הרשם לפי הוראותיו.  מכוח סמכות זו, הותקנו בשנת 2003 תקנות איסור הלבנת הון (אגרות לענין נותני שירותי מטבע), התשס"ג-2003 (להלן – תקנות אגרות ישנות), במסגרתן נקבעו אגרות רישום ואגרות שנתיות שישלמו נותני שירותי מטבע ומי שמבקשים להירשם כנותני שירותי מטבע.

 ב-1 ביוני 2017 נכנס לתקפו חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (שירותים פיננסיים מוסדרים), התשע"ו- 2016 (להלן – החוק או  חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים מוסדרים). החוק אוסר עיסוק בסוגים שונים של שירותים פיננסיים ללא קבלת רישיון בעבור כל אחד מהם בנפרד, ובכלל זה – מתן אשראי, מתן שירות בנכס פיננסי, מתן שירותי פיקדון ואשראי, והפעלה של מערכת לתיווך באשראי. כמו כן מכפיף החוק את נותני השירותים הפיננסיים לפיקוח הממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון (להלן – המפקח). יצוין כי במסגרת החוק האמור פוצלה פעילותם של נותני שירותי המטבע המסורתיים^[3] לפעילות הכוללת מתן אשראי וטעונה רישיון למתן אשראי, ולפעילות שאינה כוללת מתן אשראי וטעונה רישיון למתן שירות בנכס פיננסי. עוד יצוין כי תחילת החוק לעניין הפיקוח על נותני שירותי אשראי נקבעה ליום 1 ביוני 2017, ותחילתו  לעניין הפיקוח על נותני שירותים בנכסים פיננסיים נדחתה, בצו של שר האוצר, ליום 1 באוקטובר 2018, או עד למועד פרסום צו איסור הלבנת הון בעניין נותני שירות בנכס פיננסי, לפי המוקדם מביניהם. 

 

סעיף 100 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים מוסדרים מסמיך את שר האוצר לקבוע, באישור ועדת הכספים של הכנסת, אגרה בעד הגשת בקשה לרישיון או להיתר, אגרה שנתית לבעל רישיון נותן שירותים פיננסיים, את דרכי תשלום האגרות ומועדי התשלום, וכן ריבית והפרשי הצמדה שישולמו על אגרה שלא שולמה במועד.

גובהן של אגרת רישיון ואגרה שנתית מבוסס על הערכה של עלויות רשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון (להלן – הרשות) בהליכי הרישוי והפיקוח השוטף, זאת בדומה לאגרות הקבועות בתקנות האגרות הישנות ובדומה לאגרות הנגבות כיום מגופים אחרים שתחת פיקוח הרשות, בכלל זה חברות ביטוח, חברות מנהלות סוכני ביטוח ויועצים פנסיוניים ובדומה לאגרות הנגבות על ידי רשויות פיקוח פיננסיות אחרות.

בתקנות אלה, מוצע לקבוע את סכומי האגרות אשר היו מושתים על נותני שירותי מטבע עד כה, מכוח תקנות האגרות הישנות, וזאת על מנת לאפשר מעבר חלק יותר ממשטר נותני שירותי מטבע למשטר של רישוי נותני שירותים פיננסיים. עם זאת יכול ובעתיד תתבצע הערכה מחדש של סכומי האגרות ביחס לסוג הרישיון ולהיקף הפעילות שהוא מאפשר, כמו גם ביחס לטיב ולאופי הפעילות של נותן השירותים הפיננסיים ולעלויות הנפקת הרשיונות והבדיקות שנערכות לשם הנפקתו על ידי הרשות.

 

 

 

 

לתקנות  1 -2

מוצע לקבוע  שני סוגי אגרות -  אגרת בקשת רישיון למתן שירותים פיננסיים ואגרה שנתית לבעל  רישיון כאמור. שני סוגי האגרות ישולמו בעד כל בקשת רישיון למתן שירות פיננסי וכן בעד כל רישיון שהתקבל למתן שירות פיננסי בנפרד, אף אם מדובר בבקשות של אותו מבקש רישיון או ברישיונות שקיבל אותו בעל רישיון.

לגבי אגרת בקשת רישיון - מוצע לקבוע כי בעד כל סניף המנוי בבקשת הרישיון, מעבר לסניף הראשי, תשולם אגרה נוספת.

כמו כן, מוצע כאמור לקבוע את סכומי האגרות על בסיס סכומי אגרות הרישום והאגרות השנתיות המושתות כיום על נותני שירותי מטבע לפי תקנות האגרות הישנות. בנוסף,  בכדי להימנע מכפל אגרות בשנת הפעילות הראשונה, מוצע לפטור בעל רישיון מתשלום אגרה שנתית בעד השנה בה קיבל רישיון.      

 

לתקנה  3

בדומה לקבוע בתקנות האגרות הישנות, מוצע לקבוע כי אגרת בקשה לרישיון תשולם במועד הגשת הבקשה, ואילו אגרה שנתית תשולם עד 31 במרס של כל שנה שבעדה היא משולמת. פיגור בתשלום אגרה שנתית עד ליום 31 בדצמבר של אותה שנה שבעדה היא משולמת טעון קנס פיגורים בסכום הנקוב בתקנות בתוספת הפרשי הצמדה, ואילו פיגור בתשלום אגרה שנתית לאחר תום השנה שבעדה היא משולמת טעון קנס פיגורים גבוה יותר. יצוין כי פרקטיקה זו נהוגה בהליכי גביית אגרה נוספים, לרבות בתקנות האגרות הישנות. הסיבה להטלת קנס פיגורים כאמור הוא הרצון לתמרץ בעל רישיון לשלם את האגרה במועד לשם ייעול ההליך והפיקוח על בעלי הרישיונות, כמו גם הרצון לצמצם את הצורך של הממונה בהפעלת סנקציות ופעולות גביה כנגד בעל רישיון שלא שילם את האגרה במועד.

 

לתקנה 4

בדומה לקבוע בתקנות האגרות הישנות, מוצע לקבוע כי סכומי האגרות הקבועים בתקנות אלה, לרבות סכומי קנסות הפיגורים לפי תקנה 3, יהיו צמודים למדד המחירים לצרכן כדי לשמור על ערכם הריאלי של סכומי האגרות.  בהתאם, מוצע לקבוע כי סכומי האגרות ישתנו ב-1 בנובמבר של כל שנה לפי שיעור השינוי של המדד הידוע ביום השינוי לעומת המדד שפורסם לפני יום השינוי הקודם, כדי שעד לסוף כל שנה ניתן יהיה לדעת מהו סכום האגרה המעודכן, לפרסמו ולשלוח הודעות תשלום לכל בעלי הרישיונות.

 

לתקנה 5

ככלל, בעת קביעת אגרות לטובת אוצר המדינה בגין פעילות כלשהי, סכום האגרות צריך לשקף, בין יתר השיקולים הנדרשים לעניין, את העלויות הקיימות לרשות המאסדרת בעת הפיקוח על הגופים המפוקחים. עם כניסתו לתוקף של חוק שירותים פיננסיים מוסדרים, הרי שנותני שירותים פיננסיים לסוגיהם השונים, ובכללם מי שעסק במתן שירותי מטבע, נתונים כיום למשטר רישוי ולדרישות רגולטוריות מקיפות.

מעצם טבעה, פעילות בחינת התנאים לעניין רישוי כפי שנקבעה בחוק שירותים פיננסיים מוסדרים, מקיפה יותר לעומת פעילות של בחינת תנאי רישום לפי חוק איסור הלבנת הון, כאשר מלבד רישום פרטי נותני השירותים ובחינת עברם הפלילי, כוללת הפעילות האמורה גם מתן היתרי שליטה והיתרים להחזקת אמצעי שליטה בהם, בחינת מבנה השליטה בהם, זיהוי של בעלי שליטה ומחזיקים מהותיים בהם ושל גורמים המכוונים את פעילותם, בחינת מהימנות, יושר ויושרה של גורמים אלו ושל נושאי משרה בהם וכן בחינת המשאבים הכספיים שלהם ושל השולטים והמחזיקים המהותיים בהם. 

כדי לעמוד על היקף התשומות וההוצאות הנדרשות מהרשות בעקבות המעבר ממשטר רישום למשטר רישוי, מוצע לקבוע את תחולת התקנות כהוראת שעה לשנתיים. לאחר שנתיים יהיה בידי הרשות מידע מהימן ומקיף יותר כדי להעריך נכונה את העלויות שנוצרו כנגזרת של משטר הרישוי כאמור לעיל, וכך יתאפשר לקבוע סכומי אגרות מעודכנות.

 

לתקנה 6

מכיוון שעוד טרם כניסתן לתוקף של תקנות אלה הוגשו למפקח בקשות לרישיון למתן שירות פיננסי (להלן – בקשות מוקדמות), הרי שבפועל מגישי בקשות מוקדמות היו פטורים מתשלום אגרת בקשת רישיון, משום שזו שלא הייתה קיימת במועד הגשתן. לכן, מוצע שמגישי בקשות כאמור לא יהיו פטורים מתשלום אגרה שנתית בשנה בה קיבלו רישיון, כפי שמוצע לקבוע בתקנה 2(ב) לגבי מבקשי רישיון אחרים, אלא לחייבם באגרה השנתית בחישוב יחסי  בעד השנה שבה קיבלו רישיון, על פי מספר החודשים שנותרו מתחילת החודש העוקב למועד קבלת הרישיון ועד לסוף השנה האמורה.

לדוגמא – אם הבקשה לרישיון הוגשה ב-1 באוגוסט 2017, והרישיון ניתן ב-15 בינואר 2019. מבקש הרישיון יהיה פטור אמנם מאגרת בקשת רישיון, אך יצטרך לשלם את החלק היחסי של האגרה השנתית לשנת 2019, מ-1 בפברואר 2019 ועד 31 בדצמבר 2019  [(11/12)*2,011].