צו לייעול הפיקוח.docx

צו לייעול הפיקוח והאכיפה העירוניים ברשויות המקומיות (תעבורה) (תיקון התוספת השנייה לחוק), התשע"ח-2018

 

 

 

בתוקף סמכותי לפי סעיף 11 לחוק לייעול הפיקוח והאכיפה העירוניים ברשויות המקומיות (תעבורה), התשע"ו-2016[1] (להלן – החוק), בהסכמת שר הפנים ושר התחבורה והבטיחות בדרכים, ובאישור וועדת הכלכלה של הכנסת, אני מצווה לאמור:

 

 

תיקון התוספת השנייה

1.  

בתוספת השנייה לחוק -

 

 

 

(1) בטבלה, בפרטים 2 ו-3, בטור ג' במקום "(2) שביל שאינו מדרכה שסומן בתמרור 226" יבוא " (2) שביל שאינו מדרכה שסומן בתמרור כמיועד לשימוש הולכי רגל בלבד".

 

 

 

(2) בטבלה, בפרט 4, בטור ג' במקום "נתיב שסומן בתמרור כשביל אופניים" יבוא  "שביל שסומן בתמרור כמיועד לשימוש אופניים בלבד".

 

 

 

(3) בטבלה, בפרט 5, בטור ג':

 

 

 

במקום "(2) נתיב שסומן בתמרור כשביל אופניים" יבוא "(2) שביל שסומן בתמרור כמיועדים לשימוש אופניים";

 

 

 

 

במקום "(3) שביל שאינו מדרכה שסומן בתמרור 226" יבוא "(3) שביל שאינו מדרכה שסומן בתמרור כמיועד לשימוש הולכי רגל".

 

 

 

 

______________ התשע"ח                                               _______________                                                                                                            גלעד ארדן (______________2018)                                                השר לביטחון הפנים

(חמ        )

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

דברי הסבר:

 

כללי:

סעיף 11 לחוק לייעול הפיקוח והאכיפה העירוניים ברשויות המקומיות (תעבורה), התשע"ו-2016  (להלן: "החוק") קובע כי השר לביטחון הפנים, בהסכמת שר התחבורה ושר הפנים ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת, רשאי לשנות את התוספת הראשונה והשנייה לחוק. התיקונים המובאים במסגרת תקנות אלו יפורטו להלן.

תקנה 2:

מבוקש לתקן את התוספת השנייה לחוק כך שיובהר כי סמכות הפקחים עירוניים לאכוף עבירות תעבורה של רכיבה על אופניים חשמליים או קורקינט חשמלי תחול בכל שביל שסומן כמיועד לשימוש הולכי רגל בלבד (למעט שבילים שסומנו לשימוש משותף של הולכי רגל ואופניים – לפי תמרור מס' 228) ולא רק ביחס לתמרור 226 (אלא אף לפי תמרור 229).

תקנה 3:

מבוקש לתקן את התוספת השנייה לחוק כך שתינתן סמכות לפקחים עירוניים לאכוף עבירות תעבורה כנגד הולכי רגל בשביל שסומן כמיועד לשימוש אופניים ולא בנתיב המסומן כמיועד לשימוש אופניים חשמליים.

בהתאם לתקנות התעבורה שביל הינו חלק מדרך שאינה כביש בעוד שנתיב הינו חלק מכביש. תיקון זה נדרש מכיוון שמטרת מתן הסמכויות לפקחים לפי חוק זה, היא להגן על הולכי הרגל, ומכאן שסמכויות אלו נועדו להינתן ביחס למדרכות ולא ביחס לכבישים.

תקנה 4:

מבוקש לתקן את התוספת השנייה לחוק כך שתינתן סמכות לפקחים עירוניים לאכוף עבירות תעבורה של רכיבה על אופנוע או תלת אופנוע בכל שביל שסומן כמיועד לשימוש הולכי רגל (ולא רק ביחס לתמרור 226).

בנוסף, מבוקש לקבוע כי סמכויות הפקחים ביחס לאופנועים יופעלו בשביל שסומן כמיועד לשימוש אופניים ולא בנתיב המסומן כמיועד לשימוש אופניים חשמליים. בהתאם לתקנות התעבורה שביל הינו חלק מדרך חלק שאינה כביש בעוד שנתיב הינו חלק מכביש. תיקון זה נדרש מכיוון שמטרת מתן הסמכויות לפקחים לפי חוק זה, היא להגן על הולכי הרגל, ומכאן שסמכויות אלו נועדו להינתן ביחס למדרכות ולא ביחס לכבישים.

 

 

חמ 87

01697318

 



[1] ס"ח התשע"ו, עמ' 1214.