חוק הביטוח הלאומי (תיקון סעיף 174) התשע"ח-2018
פרק ז' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן – "החוק") קובע כי חייל משוחרר הזכאי לדמי אבטלה, אשר עבד בעבודה מועדפת או נדרשת 6 חודשים מלאים לפחות ולא מיצה זכאותו לדמי אבטלה, יהיה זכאי למענק חד-פעמי בשיעור של כ-9,500 ₪ , בכפוף לתנאים הקבועים בחוק. רשימת העבודות המועדפות קבועה בלוח ח' לחוק.
בשנת 2016 שולמו מענקים לחיילים משוחררים שעבדו בעבודה מועדפת, בסך כולל של כ-143 מיליון ₪.
תכלית תשלום מענק עבודה מועדפת הינה הפניית חיילים משוחררים לעבוד בסוגי עבודות יצרניות, בלתי מקצועיות בעיקרן, בשל נחיצותן למשק המדינה וכלכלתה, במקומות עבודה ובענפי עבודה הסובלים מ"חוסר בידיים עובדות".
תכלית נוספת של מענק זה הינה לעודד עבודה "ישראלית" במקצועות בהם יש נטייה להעסקה של עובדים זרים כגון: בניין, מפעלי תעשייה ומלאכה, חקלאות ועוד.
לאור הניסיון הנצבר של המוסד בתחום זה, מוצע עתה לתקן את ההסדרים החוקיים הנוגעים למענק עבודה מועדפת באופן שייטיב עם החיילים המשוחררים ,יקל ויפשט את תנאי הזכאות, כמפורט להלן.
1) שינוי מניין תקופת האכשרה למענק מחודשים לימים וקביעת היקף שבוע עבודה - סעיף 174(ב)(2) לחוק קובע כאמור כי על מנת להיות זכאי למענק, על החייל המשוחרר להשלים לפחות ששה חודשי עבודה מועדפת, בתוך תקופה של שנתיים מיום שחרורו משירות סדיר.
נוסח החוק כיום, לפיו תקופת העבודה המועדפת נמנית בחודשים ולא בימים, אינה תואמת את המציאות בה החיילים המשוחררים עובדים מספר משתנה של ימים מדי חודש, והיא מקשה על קבלת החלטה בתביעות.
כמו כן, בהתאם לפסיקת בתי הדין, הזכאות למענק עבודה מועדפת קמה למי שעבד ששה חודשים לפחות, במשרה מלאה, על פי הנהוג בענף.
לפיכך, ועל מנת להקל על החיילים המשוחררים המבקשים להשלים את תקופת האכשרה הנדרשת לזכאות למענק, מוצע לשנות את אופן מניין תקופת האכשרה הנדרשת בסעיף 174(ב)(2) כך שתקופה זו, בה עבדו בעבודה מועדפת, תמנה בימים ולא בחודשים וזאת בהתאם למספר הימים בשבוע עבודה המקובל באותו ענף.
2) הארכת פרק הזמן בו רשאי חייל להתחיל לצבור את ששת חודשי העבודה המועדפת - סעיף 174(ב)(1) לחוק קובע תנאי ולפיו על מנת להיות זכאי למענק, על החייל המשוחרר לעמוד בתנאי הזכאות לדמי אבטלה, לרבות צבירת תקופת אכשרה כאמור בסעיף 161 לחוק [אף כי אין הוא מקבלם בפועל, בשל היותו עובד].
בהתאם לסעיפים 158(2) ו-174(ב)(1) רואים "חייל" כמבוטח הזכאי לדמי אבטלה רק בתקופה של שנה מיום שחרורו, וזאת אף אם לא השלים את תקופת האכשרה הנדרשת בחוק. ואולם, בשנה השנייה שלאחר יום שחרורו, נדרש חייל משוחרר לעמוד בתנאי הזכאות לדמי אבטלה ככל מבוטח אחר, לרבות צבירת תקופת אכשרה.
לפיכך, מקום בו החייל המשוחרר מתחיל את תקופת העבודה המועדפת תוך שנה מיום שחרורו , אף אם עבודתו גלשה לשנה השנייה, הוא יהיה זכאי למענק עבודה מועדפת. ואולם – חייל שהחל את תקופת העבודה המועדפת בתום שנה מיום שחרורו, אף אם עבד משך שישה חודשים - לא יהיה זכאי למענק האמור [אלא אם צבר את תקופת האכשרה לדמי אבטלה, קרי- עבד 12 חודשים מתוך 18 חודשים].
לאור האמור לעיל, מוצע לתקן את התנאי הקבוע בסעיף 174(ב)(1), כך שחייל משוחרר לא יידרש לעמוד בתנאי הזכאות לדמי אבטלה לצורך זכאותו למענק עבודה מועדפת. היינו – גם חייל אשר עבד משך שישה חודשים בעבודה מועדפת בשנה השנייה שלאחר שחרורו, יהיה זכאי למענק עבודה מועדפת, וזאת אף אם לא עמד בתנאי בדבר תקופת אכשרה לדמי אבטלה. יובהר כי מדובר בתיקון מיטיב שיאפשר לחיילים משוחררים, להתחיל לעבוד בעבודה מועדפת, גם בשנה השנייה לשחרורם.
יודגש כי ביטול סעיף זה אינו גורע מהתנאי הקבוע בסעיף 174(ב)(2), לפיו נדרש כי החייל המשוחרר ישלים את תקופת העבודה המועדפת תוך שנתיים מיום שחרורו.
3) השוואת תנאי הזכאות למענק לעניין מי ששירתו בשירות "קבע קצר" - הוראות סעיף 174(ב)(2) לחוק קובעות כי חייל משוחרר יהא זכאי למענק עבודה מועדפת, ובתנאי שעבד ששה חודשים לפחות בעבודה מועדפת, מתוך שנתיים מיום שחרורו משירות סדיר על פי חוק שירות ביטחון, למעט שירות צבאי לפי התחייבות לשירות קבע.
בהתאם להוראות החוק, לחיילים שהמשיכו לאחר השירות הסדיר בשירות קבע קצר, בעיקר קצינים בדרגות זוטרות או חיילים שנתבקשו להשלים משימות שהוטלו עליהם במסגרת השירות הסדיר [כגון- סיום הדרכה בקורס], התקופה הנתונה לחייל לשם השלמת העבודה המועדפת-מתקצרת בפועל, מאחר והינה נמנית מסיום שירות הסדיר כאמור.
מוצע, לפיכך, כי במקרים בהם המשיך החייל המשוחרר בשירות קבע קצר, שאינו עולה על שנתיים, תקופת השנתיים האמורות בסעיף 174(ב)(2) [במסגרתה רשאי החייל המשוחרר לעבוד שישה חודשים בעבודה מועדפת], תימנה מתום תקופת שירות הקבע הקצר ולא מתום השירות הסדיר.
באופן זה, יינתן מענה לחיילים שהתנדבו לשירות קבע קצר, מבלי לכלול את החיילים שבחרו בשירות קבע כקריירה.
תיקון סעיף 174 לחוק
לעניין השוואת תנאי הזכאות למענק לעניין מי ששירתו בשירות "קבע קצר"- בהנחה שכ-500 חיילים משוחררים משירות קבע קצר יפנו לעבוד בעבודה מועדפת, מוערכת עלות התיקון המוצע בכ-4.8 מיליון ₪ בשנה. עלות יתר התיקונים הינה זניחה.
ו. ולהלן נוסח הצעת החוק
|
תיקון סעיף 174 |
1. |
בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995, (להלן – החוק העיקרי) בסעיף 174 - |
|
|
|
|
(1) |
בסעיף 174 לחוק העיקרי בכל מקום, במקום "שישה חודשים" יבוא "150 ימים למבוטח המועסק בענף בו שבוע העבודה הוא בן שישה ימים או 126 ימים למבוטח המועסק בענף בו שבוע העבודה המקובל הוא בן חמישה ימים "; |
|
|
|
(2) |
בסעיף קטן (ב) לחוק העיקרי, בפסקת משנה (1) בסופה יבוא "למשך שנתיים מיום שחרורו משירות סדיר על פי חוק שירות ביטחון"; |
|
|
|
(3) |
בסעיף קטן (ב) לחוק העיקרי, בפסקת משנה (2) אחרי "שירות קבע" יבוא "שעלה על תקופה של שנתיים מיום שחרורו משירות סדיר על פי חוק שירות ביטחון"; |
|
|
|
(4) |
בסעיף קטן (ז) – במקום המילים "ארבעה חודשים" יבוא "100 ימים למבוטח המועסק בענף בו שבוע בעבודה הוא בן שישה ימים, או 84 ימים למבוטח המועסק בענף בו שבוע העבודה המקובל הוא בן חמישה ימים "; |
|
תחילה ותחולה |
2. |
תחילתו של חוק זה ב-1 בחודש שבתום שישים ימים שלאחר פרסומו (בסעיף זה – יום התחילה), והוא יחול על מי שלגביו התאריך הקובע, כהגדרתו בסעיף 158 לחוק העיקרי, חל ביום התחילה ואילך. |
|
דברי הסבר
סעיף 1 (1) – סעיף 174(ב)(2) לחוק קובע כי על מנת להיות זכאי למענק, על החייל המשוחרר להשלים לפחות ששה חודשי עבודה מועדפת, בתוך תקופה של שנתיים מיום שחרורו משירות סדיר.
נוסח החוק כיום, לפיו תקופת העבודה המועדפת נמנית בחודשים ולא בימים, אינה תואמת את המציאות בה החיילים המשוחררים עובדים מספר משתנה של ימים מדי חודש.
לפיכך, ועל מנת להקל על החיילים המשוחררים המבקשים להשלים את תקופת האכשרה הנדרשת, מוצע לשנות את אופן מניין תקופת האכשרה הנדרשת בסעיף 174(ב)(2) כך שתקופה זו תמנה בימים, בהתאם למספר הימים (בשבוע עבודה) המקובל באותו ענף, ולא בחודשים לצורך קביעת הזכאות למענק.
סעיף 1(2) – סעיף 174(ב)(1) לחוק קובע תנאי ולפיו על מנת להיות זכאי למענק, על החייל המשוחרר לעמוד בתנאי הזכאות לדמי אבטלה, לרבות צבירת תקופת אכשרה כאמור בסעיף 161 לחוק [אף כי אין הוא מקבלם בפועל, בשל היותו עובד].
בהתאם לסעיפים 158(2) ו-174(ב)(1) רואים "חייל" כמבוטח הזכאי לדמי אבטלה רק בתקופה של שנה מיום שחרורו, וזאת אף אם לא השלים את תקופת האכשרה הנדרשת בחוק. ואולם, בשנה השנייה שלאחר יום שחרורו, נדרש חייל משוחרר לעמוד בתנאי הזכאות לדמי אבטלה ככל מבוטח אחר, לרבות צבירת תקופת אכשרה.
לפיכך, מקום בו החייל המשוחרר מתחיל את תקופת העבודה המועדפת תוך שנה מיום שחרורו , אף אם עבודתו גלשה לשנה השנייה, הוא יהיה זכאי למענק עבודה מועדפת. ואולם – חייל שהחל את תקופת העבודה המועדפת בתום שנה מיום שחרורו, אף עם עבד משך שישה חודשים - לא יהיה זכאי למענק האמור [אלא אם צבר את תקופת ההכשרה לדמי אבטלה, קרי- עבד 12 חודשים מתוך 18 חודשים].
מוצע לתקן את התנאי הקבוע בסעיף 174(ב)(1), כך שחייל משוחרר לא יידרש לעמוד בתנאי הזכאות לדמי אבטלה לצורך זכאותו למענק עבודה מועדפת. כך שגם חייל אשר עבד משך שישה חודשים בעבודה מועדפת, בשנה השנייה שלאחר שחרורו, יהיה זכאי למענק עבודה מועדפת, וזאת אף אם לא עמד בתנאי בדבר תקופת אכשרה לדמי אבטלה.
סעיף 1(3) - הוראות סעיף 174(ב)(2) לחוק קובעות כי חייל משוחרר יהא זכאי למענק עבודה מועדפת, ובתנאי שעבד ששה חודשים לפחות בעבודה מועדפת, מתוך שנתיים מיום שחרורו משירות סדיר על פי חוק שירות ביטחון, למעט שירות צבאי לפי התחייבות לשירות קבע.
בהתאם להוראות החוק, לחיילים שהמשיכו לאחר השירות הסדיר בשירות קבע קצר, התקופה האמורה לצבירת ששת חודשי העבודה המועדפת מתקצרת בפועל, מאחר והינה נמנית מסיום שירות הסדיר כאמור.
מוצע כי במקרים בהם המשיך החייל המשוחרר בשירות קבע קצר, שאינו עולה על שנתיים, תקופת השנתיים האמורות בסעיף 174(ב)(2) [במסגרתה רשאי החייל המשוחרר לעבוד שישה חודשים בעבודה מועדפת], תימנה מתום תקופת שירות הקבע הקצר ולא מתום השירות הסדיר.
באופן זה, יינתן מענה לחיילים שהתנדבו לשירות קבע קצר, מבלי לכלול את החיילים שבחרו בשירות קבע כקריירה.
סעיף 1(4) - בהמשך לתיקון המוצע, לפיו תקופת העבודה המועדפת תימנה בימים במקום בחודשים, ובהתאם לקבוע היום בחוק לעניין תנאי הזכאות למי שעובד בעבודה נדרשת שהיא עבודה חקלאית, מוצע לקבוע בהתאמה שהזכאות למענק חלקי תהא למי שזכאי לקבל מענק חלקי בחקלאות אם עבד במשך תקופה שלא פחתה מ-100 ימי עבודה, או 84 ימים [בהתאם לשבוע העבודה המקובל באותו ענף].
סעיף 2 - מוצע כי התיקון יחול ב – 1 בחודש שבתום 60 ימים מיום פרסומו וכי הוא יחול על מי שלגביו התאריך הקובע, כהגדרתו בסעיף 158 לחוק העיקרי, חל ביום התחילה ואילך.