תזכיר חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' )(תיקונים שונים), התשע"ח-2018

 

א. שם החוק המוצע

חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס'  )(תיקונים שונים), התשע"ח-2018.

 

ב. מטרת החוק המוצע והצורך בו

מטרתו של חוק זה לערוך התאמות בין הוראות שעניינן סדרי דין ודיני ראיות בהליך הפלילי במערכת השיפוט הצבאית לאלה הקיימות במקבילתה האזרחית, בשינויים המחויבים לפי העניין. בנוסף, מוצע לערוך מספר תיקונים בנושא הדין המשמעתי בצה"ל, במטרה לייעל את ההליך המשמעתי.

 

  ג.  עיקרי החוק המוצע

סעיף 1 להצעת החוק

מוצע לתקן את סעיף 35 לחוק השיפוט הצבאי, תשט"ו-1955 (להלן – החוק), ולקבוע כי סכום הפיצויים שמוסמך בית הדין הצבאי לפסוק לטובת מי שניזוק מהעבירה, יהיה אותו סכום הקבוע בסעיף 77 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – חוק העונשין). בתיקון זה יש כדי להשוות את זכויותיו של נפגע עבירה, שנפגע בידי מי שעומד לדין בבית דין צבאי, לזכויותיו של נפגע עבירה אשר נפגע בידי נאשם העומד לדין בבית משפט אזרחי.

סעיף 2 להצעת החוק

מוצע להוסיף סעיף שעניינו דרכי הטלת מאסר במקום קנס, המקביל לסעיף 129א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן – החסד"פ), בשינויים הבאים: במקום היועץ המשפטי לממשלה או נציגו יבוא פרקליט צבאי; הושמטה ההתייחסות לחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ה-1995, כיוון שחוק זה אינו חל על קנס שהטיל בי"ד צבאי; בקשת נדון לביטול צו מיוחד המטיל מאסר במקום קנס תוגש בתוך 15 ימים (במקום 30 ימים כקבוע בחסד"פ), וזאת בשל אופיו המהיר יחסית של ההליך הפלילי הצבאי.

סעיף 3 להצעת החוק

לאור ביטול סעיף 40 לחוק העוסק בקיצור תקופת עונש במקום קנס, והחלת סעיף 71 לחוק העונשין, העוסק במאסר במקום קנס, על מנת לשמר את המצב הקיים בנוגע להטלת מחבוש במקום קנס שלא שולם בדין משמעתי (כקבוע כיום בסעיף 40 לחוק), יש צורך לתקן את סעיף 154, ולקבוע בו הוראה דומה שלפיה אם שולם חלק מהקנס תקוצר תקופת המחבוש לפי היחס בין הסכום ששולם לבין הקנס כולו.

סעיף 4 להצעת החוק

סעיף 174 לחוק עוסק בדין משמעתי של איש מילואים בשירות. הפרקטיקה מלמדת, כי פעמים רבות חיילי מילואים שמזומנים לשירות מילואים פעיל על מנת להישפט בדין משמעתי, אינם מתייצבים וכך חולפים שלושת החודשים בהם ניתן להעמידם לדין, מבלי שנתנו את הדין על מעשיהם. על מנת למנוע מצב זה, מוצע להאריך את התקופה בה ניתן להעמיד לדין איש מילואים לשישה חודשים. ואולם, אם איש המילואים זומן כאמור ולא התייצב ללא הצדק סביר, מרוץ הזמנים ייפסק לחלוטין וניתן יהיה לשופטו ללא מגבלת זמנים כלל.

סעיף 5 להצעת החוק

נושא פומביות המשפט מעוגן בסעיפים 71-68 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן – חוק בתי המשפט). סעיפים אלה משקפים את עמדת המחוקק לגבי האיזון הראוי בין עיקרון פומביות הדיון לבין הצורך לקיים משפט בדלתיים סגורות ולמנוע פרסום בנוגע אליו בשל הצורך להגן על אינטרסים שונים. בדומה לכך, סעיפים 324-326א בחוק השיפוט הצבאי מעגנים את ההסדרים הרלוונטיים לפומביות המשפט בבתי הדין הצבאיים. ברוח ההרמוניה החקיקתית, מוצע להשוות את ההסדרים החלים על בתי הדין הצבאיים בהקשר זה, בשינויים המחויבים לפי העניין. משכך, מוצע לאמץ בחוק עילות נוספות המנויות בסעיף 68 לחוק בתי המשפט. עוד מוצע להתאים את נוסחו של סעיף 324(ד) לחוק לנוסח סעיף 68(ג) לחוק בתי המשפט.

סעיף 6 להצעת החוק

סעיף 325(ד) לחוק קובע הגדרה מצמצמת לגבי איסור פרסום של פרטי קטין במסגרת דיון של עבירת מין. סעיף 70(ג) לחוק בתי המשפט מפנה להגדרה הרחבה של פרסום המופיעה בסעיף 24(א)(1) לחוק הנוער (טיפול והשגחה). הרציונל שבהגנה על זהותם של קטינים, שזהותם עשויה להיחשף בהקשרים המנויים בחוק הנוער, יפה גם לחוק השיפוט הצבאי. לפיכך, מוצע לאמץ בחוק את ההגדרה של סעיף 70(ג) לחוק בתי המשפט. עוד מוצע לאמץ את הגדרות סעיף 70(ד) לחוק בתי המשפט בעניין איסור פרסום לצורך הגנה על בטחון אדם או מניעת פגיעה חמורה בפרטיותו, חלף ההגדרה בסעיף 325(ה) לחוק. משמעות התיקון המוצע כפולה. ראשית, הרחבת הקבוצה שעל פרטיה בית המשפט יכול לאסור איסור פרסום – בעל דין (שיכול להיות גם מי שאינו נאשם דווקא) לעומת נאשם בחוק השיפוט הצבאי. שנית, התאמת חוק השיפוט הצבאי לתיקון בחוק בתי המשפט משנת 2005, בעקבות חוק הליכי חקירה והעדה (התאמה לאנשים עם מוגבלות שכלית או נפשית), התשס"ו-2005. בדומה להוספת עילה זו לעילות סגירת הדלתיים בסעיף 68 לחוק, מוצע גם כאן לאמץ בחוק את הסיפא של סעיף 70(ד) לחוק בתי המשפט.

 

סעיף 7 להצעת החוק

סעיפים 325ג לחוק ו-70ג לחוק בתי המשפט מסדירים באופן זהה את סוגיית הגשת בקשה לביטול איסור פרסום, אולם חוק בתי המשפט מפרט שכלי תקשורת יכולים לפנות בבקשה לאיסור פרסום. על פניו, המונח "מי שמעוניין" מאפשר גם כך לכל מאן דהוא לפנות בבקשה לביטול האיסור, ואין צורך בהבהרה זו. ואכן, בתי הדין הצבאיים דנים בבקשות של כלי תקשורת לביטול איסור פרסום – ראו לדוגמא את עלב"ש 79/14 בעניינו של רב"ט א.ס, במסגרתו נידונה עתירתו של עיתון "הארץ" לבטל את איסור הפרסום. עם זאת, העובדה שחוק בתי המשפט טורח להדגיש את זכות העמידה של כלי תקשורת, בעוד חוק השיפוט הצבאי אינו מציין זאת, עשויה להוביל לטענות בדבר שתיקה מכוונת של המחוקק ביחס לחוק. מכיוון שאין סיבה מדוע תימנע מכלי תקשורת האפשרות לבקש את ביטול איסור הפרסום במערכת הצבאית, מוצע להוסיף הבהרה זו לחוק.

סעיף 8 להצעת החוק

סעיף 70ד לחוק בתי המשפט מקנה זכות ערעור ברשות על החלטת בית משפט מחוזי בערעור בעניין איסור פרסום. לעומת זאת, סעיף 325ד לחוק אינו מאפשר ערעור שכזה לבית המשפט העליון על החלטות בית הדין לערעורים. מוצע לאפשר ערעור ברשות על החלטת בית הדין הצבאי לערעורים, בתנאי כי מדובר בשאלה משפטית שיש בה חשיבות, קשיות או חידוש (בדומה לרשות ערעור על פסק דין של בית הדין הצבאי לערעורים, כמפורט בסעיף 440ט לחוק).

סעיף 9 להצעת החוק

מוצע להחיל את סעיף 66 לחוק העונשין במלואו לאור החלת סעיף 71 לאותו חוק. למען הסר ספק, סעיף 67 לחוק העונשין יוסיף לחול.

סעיף 10 להצעת החוק

תקרת הקנס

סעיף 29 לחוק קובע את תקרות הקנס שבית דין צבאי מוסמך להטיל על מי שהורשעו בפניו בעבירות צבאיות. ככל שמדובר בעבירות שאינן צבאיות, הרי שלפי סעיף 25 לחוק, בית הדין רשאי להטיל על הנדון "עונש שבית המשפט היה מוסמך להטילו על אותה עבירה". קרי, המגבלה הקיימת לעניין קנסות בעבירות שאינן צבאיות היא זו הקבועה בסעיף 61 לחוק העונשין. בסעיף 61 האמור קבועות מדרגות שונות של עבירות בהקשר זה, כאשר ככל שהעבירה חמורה יותר (בשים לב לעונש המאסר המרבי הקבוע בצידה), הקנס שניתן להטיל בגינה גבוה יותר.

תקרת הסמכות הקבועה לגבי עבירות בסעיף 29 לחוק נמוכה באופן ניכר מן התקרות שבסעיף 61 לחוק העונשין, בעוד שישנן עבירות צבאיות, אשר עשוי להיות אינטרס ציבורי להטיל בגינן עונש כלכלי באופיו ולא מבוטל בחומרתו – כך, למשל, עבירות לפי סעיפים 70, 76-80 ו-86 לחוק. מאחר שאין הצדקה של ממש לתקרה ייחודית זו, מוצע לבטלה, ולהחיל בחוק השיפוט הצבאי את סעיף 61 לחוק העונשין.

עוד מוצע לבטל את המגבלה הייחודית הקיימת לגבי תקרת הקנס לנאשמים בשירות חובה בעבירות צבאיות. מגבלה זו אינה קיימת בעבירות שאינן צבאיות, ובתי הדין נותנים דעתם בכל מקרה למצבו הכלכלי של כל נאשם ונאשם, על כן ניתן להותיר את העניין לשיקול דעת בית הדין.

עוד מוצע להחיל בחוק את סעיף 63 לחוק העונשין, שעניינו הטלת קנס לפי שווי הנזק או טובת ההנאה, על כלל הנידונים בהליכים בפני בתי הדין הצבאיים, בעוד שכיום הסעיף אינו מוחל על נידונים בשירות חובה.

מאסר במקום קנס

כיום קובע סעיף 38 לחוק, כי בית הדין רשאי להורות בגזר דינו על מאסר של עד שלושה חודשים בגין אי תשלום הקנס (כולו או חלקו) במועד. תקרה זו נמוכה באופן משמעותי מזו הקבועה בסעיף 71 לחוק העונשין, אשר עומדת על שלוש שנים. לאור ההצעה להשוות את הדין בחוק לעניין תקרת הקנס, ולהחיל את סעיף 61 לחוק העונשין, מוצע להחיל בחוק גם את סעיף 71 לחוק העונשין. האמור מייתר את הצורך בסעיף 40 לחוק, שעניינו קיצור תקופת עונש במקום קנס, שמוצע לבטלו.

 

סעיף 11 להצעת החוק

סעיף 29

מוצע לבטל את סעיף 29 לחוק ולהחיל במקומו את סעיף 61 לחוק העונשין, כמפורט בסעיף 12 להצעת החוק. להלן נוסח הסעיף שמוצע לבטל:

שיעור קנס

29. קנס המוטל על עבירה לפי חוק זה לא יעלה על עשרים שיעורים של שכר יסוד חדשי של טוראי בשירות חובה, כפי שהוא בשעת הטלת העונש; אולם אם הנדון הוא חייל בשירות חובה לא יעלה הקנס על שני שיעורים של שכר כאמור.

סעיפים 38 ו-40

מוצע לבטל את סעיפים 38 ו-40 לחוק ולהחיל במקומם את סעיף 71 לחוק העונשין, כמפורט בסעיף 12 להצעת החוק. להלן נוסח הסעיפים שמוצע לבטל:

מאסר במקום קנס

38. (א) בית-דין צבאי שהטיל קנס, רשאי בגזר-דינו להטיל על הנידון מאסר עד שלושה חדשים למקרה שהקנס כולו או מקצתו לא ישולם במועדו.

(ב) אין להטיל מאסר על תנאי לפי סעיף זה.

קיצור תקופת עונש במקום קנס

40. הוטל מאסר או מחבוש במקום קנס לפי סעיף 38 או סעיף 154 ולפני שנשא הנידון בכל ענשיו שולם חלק מן הקנס, תקוצר תקופת המאסר או המחבוש לפי היחס שבין הסכום ששולם לבין הקנס כולו.

ד. השפעת החוק המוצע על החוק הקיים

יתוקנו סעיפים 35, 154, 174, 324, 325, 325ג ו-325ד לחוק.

יתווספו סעיפים 38א, 497 ו-541 לחוק.

יבוטלו סעיפים 29, 38 ו-40 לחוק.

 

ה. השפעת החוק המוצע על תקציב המדינה, על התקן וההיבט המנהלי

אין השפעה.

 

  ו.  להלן נוסח הצעת החוק:

הצעת חוק מטעם הממשלה:

הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' )(תיקונים שונים), התשע"ח- 2018