תיקון סעיף 307 והוספת סעיפים 307א עד 307י

1.

בחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955 (להלן – החוק העיקרי), במקום סעיף 307 יבוא -

עיון בחומר החקירה

307.

(א)

 (1)

הוגש כתב אישום בפשע או בעוון, רשאים הנאשם וסניגורו, וכן אדם שהסניגור הסמיכו לכך, או, בהסכמת התובע הצבאי, אדם שהנאשם הסמיכו לכך, לעיין בכל זמן סביר בחומר החקירה וכן ברשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת, והנוגע לאישום שבידי התובע הצבאי ולהעתיקו; בסעיף זה, "רשימת כל החומר" – לרבות ציון קיומו של חומר שנאסף או שנרשם בתיק שאינו חומר חקירה ושל חומר שנאסף או שנרשם בתיק שהוא חסוי על פי כל דין, וכן פירוט של סוג החומר כאמור, נושאו והמועד שבו נאסף או נרשם, ובלבד שאין בפירוט האמור לגבי חומר חסוי כדי לפגוע בחיסיון לפי כל דין; היו בחומר כמה מסמכים מאותו סוג העוסקים באותו עניין, ניתן לפרטם יחד כקבוצה, תוך ציון מספר המסמכים הנכללים בקבוצה;

(2)

לעניין פסקה (1), חומר מודיעין שיש זכות עיון בו כאמור באותה פסקה יהיה רק חומר שמתייחס לעובדות המתוארות בכתב האישום, לתוכן עדות שאמורה להישמע בשלב בירור האשמה, לראיה שאמורה להיות מוגשת כאמור או למהימנות של עד מרכזי, ואולם חומר מודיעין שנאסף או שנרשם בתיק ייכלל ברשימת כל החומר כאמור בפסקה (1); בסעיף זה-

"חומר מודיעין"- חומר חקירה שנאסף או שנרשם בידי רשות מודיעין;

"רשות מודיעין"- מערך המודיעין של כל אחד מאלה: משטרת ישראל, המחלקה לחקירת שוטרים במשרד המשפטים, צבא ההגנה לישראל, המשטרה הצבאית החוקרת, שירות בתי הסוהר, שירות הביטחון הכללי, המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים, רשות המסים בישראל, רשות ניירות ערך, רשות ההגבלים העסקיים.

(ב)

תובע צבאי יקבל לעיונו מרשות חוקרת או מרשות מודיעין את כל החומר שנאסף או שנרשם כאמור בסעיף קטן (א), לרבות חומר מודיעין, ויוודא שחומר החקירה ורשימת כל החומר עומדים, בעת הגשת כתב האישום או בסמוך לכך, לרשות הנאשם וסניגורו או אדם אחר כאמור באותו סעיף קטן; התובע הצבאי הראשי יקבע הנחיות לביצוע סעיף זה, לרבות לעניין פיקוח על הליך סיווג החומר.

(ג)

(1)

על אף הוראות סעיף קטן (א), רשאי תובע צבאי שלא להעמיד לעיונו של נאשם, של סנגורו או של אדם אחר כאמור באותו סעיף קטן, ראיה שבחומר החקירה שלגביה הוגשה בקשה להוצאת תעודת חיסיון לטובת המדינה או תעודת חיסיון לטובת הציבור, או שיש כוונה להגיש לגביה בקשה כאמור, עד למועד קבלת החלטה בבקשה או עד למועד כמפורט להלן, לפי המוקדם:

(א) לעניין תעודת חיסיון לטובת המדינה – עד תום 90 ימים מיום הגשת כתב האישום;

(ב) לעניין תעודת חיסיון לטובת הציבור – עד תום 60 ימים מיום הגשת כתב האישום.

(2)

בית הדין שאליו הוגש כתב האישום רשאי, על פי בקשת תובע צבאי, להאריך מעת לעת את התקופות הקבועות בפסקה (1) בתקופה שלא תעלה על 30 ימים בכל פעם, מטעמים שיירשמו.

(3)

תובע צבאי יוודא כי ברשימת החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת כאמור בסעיף קטן (א), יצוין דבר קיומה של ראיה שהוגשה לגביה בקשה כאמור בפסקה (1) או שיש כוונה להגיש לגביה בקשה כאמור.

(4)

בסעיף קטן זה :

"תעודת חיסיון לטובת המדינה" – תעודת חיסיון לטובת המדינה לפי סעיף 44 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971.

"תעודת חיסיון לטובת הציבור" – תעודת חיסיון לטובת הציבור לפי סעיף 45 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971.

(ד)

נאשם רשאי לבקש, מבית הדין הצבאי שאליו הוגש כתב האישום, להורות לתובע צבאי להתיר לו לעיין בחומר שהוא, לטענתו, חומר חקירה ולא הועמד לעיונו.

(ה)

בקשה לפי סעיף קטן (ד) תידון לפני שופט צבאי-משפטאי אחד ובמידת האפשר היא תובא בפני שופט שאינו דן באישום, ואולם בקשה לעיין בחומר מודיעין תידון בפני בית הדין הדן באישום, שיהיה רשאי להעביר את הדיון בבקשה לשופט צבאי משפטאי יחיד שאינו דן באישום, ואם היה בית הדין הרכב – לשופט צבאי משפטאי יחיד שהוא אחד משופטי ההרכב או שאינו דן באישום; נאסף או נרשם חומר המודיעין בידי רשות מודיעין שהיא מערך המודיעין של שירות הביטחון הכללי, של המוסד לתפקידים מיוחדים או של צבא ההגנה לישראל, תידון הבקשה בפני שופט של בית המשפט העליון.

(ו)

בעת הדיון בבקשה יעמיד התובע הצבאי את החומר שבמחלוקת לעיונו של בית הדין בלבד.

(ז)

על דיון בבקשה לפי סעיף קטן (ד) לעניין חומר מודיעין יחולו הוראות סעיף 51א(1), (ג1) עד (4) ו-(ד)(1) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, בשינויים המחויבים.

(ח)

על החלטת בית הדין לפי סעיף זה ניתן לערור לפני בית הדין הצבאי לערעורים שידון בערר בשופט אחד; הערר יוגש בתוך 15 ימים מיום שניתנה החלטת בית הדין, ואולם בית הדין רשאי להאריך את המועד להגשת הערר מטעמים שיירשמו.

(ט)

אין בסעיף זה כדי לפגוע בהוראות פרק ג' לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971.

דרכי העיון וההעתקה

307א.

עיון בחומר החקירה או העתקה ממנו יהיו במשרד תובע צבאי או במקום אחר שתובע צבאי הועיד לכך, ובמעמד אדם שתובע צבאי מינה, דרך כלל או לענין מסוים, להבטיח שהעיון וההעתקה ייעשו בהתאם לחוק ולהוראות התובע הצבאי.

עונשין

307ב.

המפריע או המכשיל אדם שנתמנה על פי סעיף 307א במילוי תפקידו, דינו - מאסר שלושה חדשים; המוציא מתוך החומר שנמסר לו לעיון או להעתקה מסמך או מוצג בלי שקיבל לכך רשות בכתב מאת תובע צבאי, דינו - מאסר שנה.

סייג להבאת ראיות

307ג.

(א)

לא יגיש תובע צבאי לבית הדין ראיה ולא ישמיע עד אם לנאשם או לסניגורו לא ניתנה הזדמנות סבירה לעיין בראיה או בהודעת העד בחקירה, וכן להעתיקם, אלא אם ויתרו על כך.

(ב)

הודעה של עד בעניינים פורמליים שאינם מהותיים לבירור האשמה, אין חובה שתהא בכתב, ואולם תובע צבאי ימסור לנאשם או לסניגורו, זמן סביר מראש, את שם העד, ואת עיקר התוכן של עדותו לפי הידוע לתביעה, זולת אם ויתרו על כך.

חומר סודי

307ד.

הוראות סעיף 307 אינן חלות על חומר שאי-גילויו מותר או שגילויו אסור לפי כל דין, אולם הוראות סעיף 307ג חלות עליו.

סייג לזכות העיון בחומר הראיות

307ה.

הוראות סימן זה, אינן חלות על ראיות הבאות לסתור טענת הנאשם שהתובע הצבאי לא יכול היה לצפותה מראש, ועל ראיות להסברת היעדרו של עד או לעניינים פורמליים אחרים שאינם מהותיים לבירור האשמה.

הגדרות

307ו.

בסימן זה, "חוות דעת" ו"תעודת רופא" - כמשמעותן בסעיף 20 לפקודת הראיות.

עיון בעדויות מומחים של הסניגוריה

307ז.

(א)

שופט צבאי-משפטאי של בית דין צבאי שהוגש לפניו כתב אישום בפשע או בעוון, רשאי - לפי בקשת התובע הצבאי - לצוות על הנאשם או על סניגורו -

(1)

לאפשר לתובע צבאי לעיין בכל זמן סביר בכל חוות דעת בכתב או בתעודת רופא, שהנאשם מתכוון להביאן לפני בית הדין כראיה;

(2)

לערוך בכתב את עיקר תכנה של עדות מומחה, שהנאשם מתכוון להשמיע, ולאפשר לתובע צבאי בכל זמן סביר לעיין בו;

(3)

לאפשר לתובע צבאי להעתיק מסמכים כאמור.

(ב)

העיון יהיה במעמד אדם שהנאשם או סניגורו ימנה לצורך זה או בכל דרך אחרת שיקבע בית הדין.

(ג)

מועד העיון ומקומו יהיו כפי שיקבע בית הדין, ובלבד שמועד העיון יהיה לאחר שניתנה לנאשם או לסניגורו - לפי בקשתם - האפשרות לעיין בחומר החקירה לפי סעיף 307.

סייג להבאת ראיות

307ח.

לא יגיש נאשם לבית הדין חוות דעת בכתב או תעודת רופא ולא ישמיע עדות מומחה שלא קויים לגביהן צו שניתן לפי סעיף 307ו, אלא בהסכמת התובע הצבאי או ברשות בית הדין.

תיקון סעיף 354 והוספת סעיף 354א

2.

במקום סעיף 354 לחוק העיקרי יבוא:

תשובת הנאשם לאישום

354.

(א)

לא בוטל האישום מכוח טענה מקדמית, ישאל אב בית הדין את הנאשם מה תשובתו לאישום; ובלבד שמצא כי ניתנה לנאשם אפשרות לעיין בחומר החקירה וברשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת, בהתאם להוראות סעיף 307 ובכפוף להוראות סעיף 307ד.

(ב)

על אף האמור בסעיף קטן (א), רשאי בית הדין, כדי לייעל את ההליכים ולקדמם, לשאול את הנאשם מה תשובתו לאישום  גם אם לא ניתנה לנאשם אפשרות לעיין בחומר החקירה, ובלבד שבית המשפט מצא כי הנאשם קיבל את רשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת וכן כי מתקיים אחד מאלה:

(1)

הנאשם נתן את הסכמתו לכך והוא מיוצג על ידי סניגור;

(2)

בית הדין מצא, לאחר ששמע את עמדות הצדדים לעניין זה, שלא יהיה בכך כדי לפגוע בהגנתו של הנאשם.

(ג)

לא ניתנה לנאשם אפשרות לעיין בחומר החקירה גם לאחר שהשיב לאישום, רשאי בית הדין להתיר לתובע הצבאי להתחיל בהבאת הראיות, אם מצא, לאחר ששמע את עמדות הצדדים לעניין זה, שלא יהיה בכך לפגוע בהגנתו של הנאשם.

(ד)

נשאל הנאשם מה תשובתו לאישום, כאמור בסעיף זה, רשאי הוא שלא להשיב, ואם השיב, רשאי הוא בתשובתו להודות בעובדות הנטענות בכתב האישום, כולן או מקצתן, או לכפור בהן, וכן לטעון עובדות נוספות בין אם הודה כאמור ובין אם לאו; השיב הנאשם באחת הדרכים האמורות, רשאי בית הדין לשאול אותו שאלות, ובלבד שהשאלות לא יחרגו מהדרוש להבהרת תשובת הנאשם; תגובת הנאשם יכול שתיעשה על ידי סניגורו.

(ה)

הימנעות הנאשם להשיב לאישום או לשאלות בית הדין כאמור בסעיף קטן (ד) עשויה לשמש חיזוק למשקל הראיות של התביעה; בית הדין יסביר לנאשם את תוצאות הימנעותו.

(ו)

אב בית הדין יסביר לנאשם שאם ברצונו לטעון טענת "במקום אחר הייתי" - כטענה יחידה או נוסף על האחרות, עליו לעשות כן מיד, ויסביר לו את תוצאות הימנעותו מעשות כן, כאמור בסעיף קטן (ז), הכל אלא אם כן ראה אב בית הדין שאין מקום לטענה האמורה.

(ז)

משלא טען הנאשם מיד "במקום אחר הייתי", או שטען ולא ציין את המקום האחר, לא יהיה רשאי להביא ראיות - בין עדות עצמו ובין ראיות אחרות - כדי להוכיח טענה כאמור אלא ברשות בית הדין.

(ח)

אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מזכותו של הנאשם לפי סעיף 357 לחזור בו מהודאה בנוכחותו במקום ביצוע העבירה, או לשנות מחובת הראיה שעל התביעה.

 דין עובדה שהודו בה

354א.

עובדה שנאשם הודה בה יראוה כמוכחת כלפיו אלא אם כן ראה בית הדין שלא לקבל את ההודאה כראיה או שהנאשם חזר בו מן ההודאה לפי סעיף 357.

תיקון סעיף 357

3.

במקום סעיף 357 לחוק העיקרי יבוא:

חזרה מהודאה

357.

(א)

הודה הנאשם בעובדה, אם בהודאה שבכתב לפני המשפט ואם במהלך המשפט, רשאי הוא בכל שלב של המשפט לחזור בו מן ההודאה, כולה או מקצתה, אם הרשה זאת בית הדין הצבאי מנימוקים מיוחדים שיירשמו.

(ב)

התיר בית הדין לנאשם לחזור בו מהודאתו אחרי הכרעת הדין, יבטל בית הדין את הכרעת הדין אם יסודה בהודאת הנאשם ויחדש את הדיון אם הדבר מתחייב מן הנסיבות.

ביטול סעיף 360

4.

סעיף 360 לחוק העיקרי - בטל.