תקנות הביטוח הלאומי (גביית דמי ביטוח) (תיקון), התשע"ח-2018

בתוקף סמכותי לפי סעיפים 353(א), 355(א)(2) ו-400 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995^[1] (להלן – החוק), לאחר התייעצות עם מועצת המוסד לפי סעיף 12 לחוק, ובאישור ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת לפי סעיף 2(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977^[2],  אני מתקין תקנות אלה:

תיקון תקנה 1

1.  

בתקנה 1 לתקנות הביטוח הלאומי (גביית דמי ביטוח), התשי"ד-1954[3] (להלן – התקנות העיקריות), אחרי ההגדרה "חבר" יבוא:

""מסר אלקטרוני" – כהגדרתו בחוק חתימה אלקטרונית, התשס"א-2001[4];

"צו סיווג מבוטחים" – צו הביטוח הלאומי (סיווג מבוטחים וקביעת מעבידים), התשל"ב-1972[5];".

הוספת תקנה 2ב

2.  

אחרי תקנה 2א לתקנות העיקריות יבוא:

"מועדי תשלום באמצעות חיוב על פי הרשאה

2ב.

(א)  בתקנה זו –

"חיוב על פי הרשאה" – כמשמעותו בכללי הבנקאות (שירות ללקוח) (עמלות), התשס"ח-2008^[6];

"סכום מעוגל" – סכום מעוגל כלפי מעלה למכפלה הקרובה של 1,000 שקלים חדשים.

(ב) על מעביד המגיש דין וחשבון על שכר עובדיו כאמור תקנה 8(א) באמצעות מסר אלקטרוני ומשלם דמי ביטוח בעד עובדיו באמצעות חיוב על פי הרשאה, יחולו הוראות אלה:

(1) אם המעביד חייב בתשלום דמי ביטוח בסכום מעוגל שאינו עולה על 7 פעמים השכר הממוצע, מועד תשלום דמי הביטוח יהיה ב-22 בחודש לאחר תקופת התשלום, ובלבד שהמסר האלקטרוני הועבר עד השעה 12:00 ב-18 בחודש שלאחר תקופת התשלום;

(2) אם המעביד חייב בתשלום דמי ביטוח בסכום מעוגל העולה על האמור בפסקה (1), מועדי תשלום דמי הביטוח יהיו כמפורט להלן, ובלבד שהמסר האלקטרוני  הועבר עד השעה 12:00 ב-12 בחודש שלאחר תקופת התשלום:

(א)  ב-15 בחודש שלאחר תקופת התשלום, לגבי חלק התשלום העולה על הסכום האמור בתקנה משנה (ב)(1);

(ב) ב-22 בחודש שלאחר תקופת התשלום, לגבי חלק התשלום שאינו עולה על הסכום האמור בתקנת משנה (ב)(1).

(ג)  לגבי מבוטח שהוא עובד עצמאי ומבוטח שאינו עובד ואינו עובד עצמאי, החייבים בתשלום דמי ביטוח בעד עצמם ומשלמים את דמי הביטוח האמורים באמצעות חיוב על פי הרשאה, המועדים לתשלום דמי ביטוח יהיו המועדים האמורים בתקנת משנה (ב)(2) או בתקנה 2(א)(3), לפי העניין.

(ד) על אף האמור בתקנה 2(א)(2) ו-(3), מבוטח שאינו עובד ואינו עובד עצמאי החייב בתשלום דמי ביטוח כמפורט בטור "הכנסה מזערית" בפרטים 3 ו-4 שבלוח י"א לחוק, והמשלם את דמי הביטוח באמצעות חיוב על פי הרשאה, ישלמם כמפורט להלן:

(1) בעד כל אחד משלושת הרבעונים המתחילים ב-1 בינואר, 1 באפריל ו-1 ביולי ישלם המבוטח דמי ביטוח בסכום השווה לשליש מסכום דמי הביטוח לרבעון, ב-22 שבכל חודש ברבעון שאחרי הרבעון שבעדו משתלמים דמי הביטוח;

(2) בעד הרבעון המתחיל ב-1 באוקטובר ישלם המבוטח דמי ביטוח בסכום השווה לשני שלישים מסכום דמי הביטוח לרבעון, ב-25 בפברואר בשנה שאחריו, ובסכום השווה לשליש מסכום דמי הביטוח לרבעון ב-22 במרס בשנה שאחריו."  

תיקון תקנה 8

3.  

בתקנה 8 לתקנות העיקריות –

(1) במקום תקנת משנה (א) יבוא:

"(א) כל מעביד יגיש, במועד תשלום דמי הביטוח בעד עובדיו, דוח על שכרם, באמצעות מסר אלקטרוני, לרבות באמצעות אתר האינטרנט של המוסד; הדוח יכלול פרטים כמפורט להלן:

(1) פרטי המעביד, הכוללים את שמו, המספר המזהה שלו ומספר תיק הניכויים שלו;

(2) פרטי המדווח, הכוללים את שמו, מספר תעודת הזהות שלו ותפקידו;

(3) תקופת התשלום שלגביה מוגש הדוח;

(4)  מספר העובדים בחלוקה לפי סוגי העובדים שלגביהם נקבעו לפי החוק שיעורי דמי ביטוח שונים, מופחתים או פטור מתשלום דמי ביטוח;

(5)  פרטים בדבר השכר ששולם לעובדים, שיכללו פרטים בדבר השכר החודשי הרגיל, תשלום נוסף והפרשים כמשמעותם בתקנות הביטוח הלאומי (תשלום ופטור מתשלום דמי ביטוח), התשנ"ה-1995[7], פרטים בדבר השכר שאינו עולה על 60% מהשכר הממוצע ששולם לעובד ולמעביד, פרטים בדבר השכר העולה על 60% מהשכר הממוצע ששולם לעובד ולמעביד, ושכר מעל ההכנסה המרבית כאמור בלוח י"א לחוק;

(6) פרטים בדבר מספר העובדים המועסקים אצל מעסיקים שונים כאמור בסעיף 342(ד) לחוק ובתקנות הביטוח הלאומי (תשלום וניכוי דמי ביטוח משכר מבוטח העובד אצל מעבידים שונים), התשנ"ז-1997[8], ושכרם;

(7) סכום דמי הביטוח המחושבים בהתאם לדוח המוגש;

(8) סכום דמי הביטוח המשולמים;

(9) אם המעסיק מגיש יותר מדוח אחד בשל אותה תקופה - מספרי הדוחות השונים.

(10) אם המעסיק הוא חברת מעטים, יובאו גם פרטים בדבר עובדים שהם בעלי שליטה בה, שיכללו את שם העובד, מספר תעודת הזהות שלו, שנת לידתו, פרטים בדבר השכר החודשי הרגיל, תשלום נוסף והפרשים כמשמעותם בתקנות הביטוח הלאומי (תשלום ופטור מתשלום דמי ביטוח), התשנ"ה-1995, ודמי הביטוח המחושבים בהתאם לדוח המוגש. 

הוראות תקנת משנה זו יחולו גם לגבי מי שנחשב כעובד לפי צו סיווג מבוטחים.";

(2) אחרי תקנת משנה (א) יבוא:

"(א1) ביקש מעביד להגיש את הדוח על שכר עובדיו שלא באמצעות מסר אלקטרוני והונחה דעתו של פקיד הגבייה כי המעביד אינו יכול להגיש את הדוח באמצעות מסר אלקטרוני, רשאי הוא לאשר כי  המעביד יגיש את הדוח באופן ידני בסניף של המוסד או באמצעות בנק הדואר או בנק אחר; הוראות תקנת משנה זו יחולו  גם לגבי מי שנחשב כעובד לפי צו סיווג מבוטחים.

(א2) על אף האמור בתקנת משנה (א), מעביד של עובד שלא לצורך עסקו או משלח ידו של המעביד, יגיש במועד תשלום דמי הביטוח בעד עובד כאמור, דין וחשבון אשר יכלול פרטים כמפורט להלן:

(1) פרטי המעביד, הכוללים את שם המעביד, מספר מזהה ומספר תיק הניכויים שלו;

(2) תקופת התשלום שלגביה מוגש הדוח;

(3) פרטי העובד, אשר יכללו את שם העובד, שנת לידתו ומספר תעודת הזהות או מספר הדרכון שלו,  ואם העובד הוא תושב חוץ ­– יצוין גם כי אינו תושב;  

(4) פרטים בדבר הכנסתו החודשית של העובד בתקופת התשלום;

(5) סכום דמי הביטוח המחושבים והמשולמים;

(6) אם העובד הוא בן משפחה של המעביד – פרטי הקרבה; לעניין זה, "בן משפחה" כמשמעותו בהגדרה "עובד" שבחוק;

(7) אם משולמת לעובד קצבת אזרח וותיק לעובד – תצוין עובדה זו. 

(8) פירוט בדבר אופן העסקה וסוג העבודה שבה הועסק העובד ומספר ימי העבודה במהלך שבוע העבודה;

(9) אם הסתיימה העסקתו של עובד – מועד הסיום;

(10) הצהרת המעביד כי הפרטים המפורטים בדוח הינם נכונים ומלאים, בחתימתו ובציון מספר הטלפון שלו;

דוח בעד עובד כאמור בתקנת משנה זו ניתן להגיש באופן ידני בסניף של המוסד או באמצעות בנק הדואר או בנק אחר; הוגש הדוח באמצעות מסר אלקטרוני, ייכללו בדוח האמור גם פרטיו של המדווח והמשלם את דמי הביטוח, הכוללים את שמו, מספר תעודת הזהות שלו, תפקידו, שנת לידתו ופרטי כרטיס החיוב שלו.

תחילה ותחולה

4.  

תחילתן של תקנות אלה ביום י"ד בטבת התשע"ט (1 בינואר 2019) (להלן – יום התחילה) והן יחולו על תשלום דמי ביטוח ועל דין וחשבון לשנת המס 2019 ואילך.