היתר כללי להעסקת עובדים בשעות נוספות

אני מודיע לפי סעיף 15לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951[1] (להלן - החוק) כי בתוקף סמכותי[2] לפי סעיף 11(8)[*] לחוק נתתי היתר כללי להעסקת עובדים בשעות נוספות כדלהלן (להלן – ההיתר), כלהלן:
שעות נוספות מותרות ליום	1.	אורך יום עבודה לפי סעיפים 2, 4 או 5 לחוק, כולל שעות נוספות לא יעלה על 12 שעות;
שעות נוספת מותרות לשבוע עבודה	2.	(א) בשבוע עבודה לא יועסק עובד מעל 16 שעות נוספות בשבוע;
		(ב) עבד עובד בעבודת לילה לפי הוראות סעיפים 22 או 23, אורך שבוע עבודה לא יעלה על 58 שעות, כולל שעות נוספות.
ביטול היתרים כלליים	3.	אני מודיע לפי סעיף 15 לחוק כי בתוקף סמכותי לפי סעיף 11(1) לחוק ביטלתי את ההיתר כלל מיום כ"ב בכסלו התשל"ד (17 בדצמבר 1973)[3] והיתר כללי להעבדה בשעות נוספות במפעלים שבהם עובדים בשבוע עבודה בן חמישה ימים (30 במאי 1989)[4] .
		חיים כץ שר העבודה הרווחה והשירותים החברתיים ________, התשע"ח _________, 2018 ח.פ_________

דברי הסבר

במסגרת ההסכם הקיבוצי שנחתם בין הסתדרות העובדים הכללית החדשה ונשיאות הארגונים העסקיים ביום 29 במרץ 2017 (להלן – "ההסכם הקיבוצי" או "ההסכם הקיבוצי לקיצור שבוע עבודה"). הוסכם כי היקף שבוע העבודה יקוצר בשעה אחת כך שיעמוד על 42 שעות במקום 43 שעות כיום ובמקביל הסכימו הצדדים כי תותר מכסת שעות נוספות כך שיום העבודה כולל שעות נוספות לא יעלה על 12 שעות ביום, וכי מכסת שעות הנוספות המותרות לשבוע לא תעלה על 16 שעות. כמו כן, מכסת השעות הנוספות השבועיות המותרת בשבוע עבודה בו מבוצעת עבודת לילה תהיה הפרש השעות שבין משמרת לילה לבין 12 שעות, במכפלת 5 ימי עבודה בשבוע.

כן הוסכם כי הצדדים להסכם יפנו לשר העבודה בבקשה לאשר את הסדרי שעות העבודה והמנוחה הקבועים בהסכם הקיבוצי. היתר זה בא לאפשר יישום ההסכם הקיבוצי והוצאת צו הרחבה באופן שיאפשר את קיצור שבוע העבודה ל42 שעות. והוא יבוא במקום ההיתרים הכלליים החלים על כלל המשק להעסקת עובדים בשעות נוספות (י"פ התשל"ד 553; התשמ"ט, עמ' 3349).

סעיף 1 להיתר מאפשר העסקת עובד עד 12 שעות ביום, הכוללות את השעות הרגילות ואת השעות הנוספות.

סעיף 2(א) להיתר קובע כי בשבוע עבודה יועסק עובד עד ל- 16 שעות נוספות לכל היותר, כפי שסוכם גם בהסכם הקיבוצי.

סעיף 2(ב) מסדיר את האפשרות להעסיק בשעות נוספות עובדים בעבודת לילה לפי סעיף 22 (הקובע את תדירות העסקה לגבי עובדים המועסקים במשמרות) ולפי סעיף 23 המאפשר לסטות מההסדרים שבסעיף 22. על פי ההצעה מותר להעסיק עובדים המועסקים בעבודת לילה כאמור עד 58 שעות הכוללות שעות נוספות בשבוע. יצוין כי קיימת מחלוקת פרשנית בקשר למספר שעות העבודה הרגילות שבהן ניתן להעסיק עובדים בעבודת לילה לפי צו ההרחבה לקיצור שבוע עבודה משנת 1990. צו זה מאפשר העסקת עובדים עד ל- 9 שעות ביום עבודה, במקום 8 שעות הקבועות בחוק. לגבי עובדים המועסקים בעבודת לילה, עמדת המדינה כמו גם הסתדרות העובדים הכללית היא כי יום העבודה בעבודת לילה ממשיך להיות 7 שעות כקבוע בסעיף 2(ב) לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951 בעוד שעמדת נשיאות הארגונים העסקיים הנה כי יום העבודה יעמוד על מספר שעות זהה בין ביום ובין בלילה. יצויין כי לאחרונה ניתנה פסיקה של בית הדין האזורי (סע"ש (אזורי ת"א) 2044-11-13 דדיאשוילי ואח' נ' מיקוד ישראל אבטחה שרותים וכח אדם בע"מ ) הקובעת כי תחום שעות העבודה רגילות בעבודת לילה הוא 7 שעות. ואולם, על פסיקה זו הוגש ערעור על פסיקה זו לבית הדין הארצי לעבודה. בהמשך לחילוקי הדעות, הוחלט בשלב זה שלא לנקוט במספר השעות הנוספות השבועיות בנוסח ההיתר אלא למנות את סך הכל השעות השבועיות כולל שעות נוספות שניתן יהיה להעסיק בהן עובד במידה שהוא מועסק בעבודת לילה כאמור.

סעיף 4 להיתר קובע כי ההיתר הנוכחי יחליף את ההיתרים הקיימים המתירים העסקה בשעות נוספות.

[2] י"פ התשס"ג, עמ' 2084; החלטה ממשלה 1754 מיום 31.7.16