תזכיר חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' _) (שיעור הגירעון וסכום ההוצאה הממשלתית בשנות התקציב 2019 ואילך), התשע"ח-2018.
תזכיר זה מיישם את החלטות הממשלה מיום 11 בינואר 2018, והוא צפוי לעלות על סדר יומה של ועדת השרים המיוחדת לעניין התכנית הכלכלית לשנת 2019, לאחר המועד האחרון למתן הערות הציבור.
תזכיר חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' _) (שיעור הגירעון וסכום ההוצאה הממשלתית בשנות התקציב 2019 ואילך), התשע"ח-2018.
חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית, התשנ"ב-1992 (להלן – החוק), חוקק על מנת לאפשר לממשלה לבנות את תקציב המדינה תוך שמירה על אחריות פיסקאלית ויצירת מסגרת פיסקאלית יציבה ואמינה שתאפשר למשק להתמודד בהצלחה עם זעזועים כלכליים בטווח הבינוני והארוך. חוק זה קבע את הגירעון המרבי אותו ניתן לקבוע בעת אישור תקציב המדינה במונחים של אחוזי תוצר (להלן – תקרת הגירעון), שיוצר מגבלה אפקטיבית על תקציב המדינה בעת בנייתו. בשנת 2004 נוספה לתקרת הגירעון מגבלה שניה המגדירה את שיעור הגידול המרבי הריאלי המותר, בהוצאה הממשלתית בניכוי החזר חובות (למעט החזר חובות לביטוח לאומי), ביחס להיקף ההוצאה הממשלתית בתקציב השנה הקודמת (להלן – מגבלת ההוצאה). לעמידה במגבלות אלה חשיבות מכרעת בשמירה על אמינותה הפיסקאלית של הממשלה.
יצוין כי קביעת מגבלות פיסקאליות נהוגה ברוב המדינות המפותחות בעולם. לעמידה במגבלות אלו ישנה חשיבות מכרעת בכל הקשור להמשך הפחתת הגירעון ויחס החוב לתוצר החיוניים לחיזוק איתנותה של כלכלת ישראל.
עם זאת, לעיתים עולה הצורך לאזן בין חיזוק האיתנות הפיסקאלית לצורך עמידה במשברים בטווח הבינוני והארוך ובין צרכי המשק בטווח הקצר. הדבר נכון במיוחד בשנים שבהן הצמיחה נמוכה יותר, ואתגר השמירה על העוגנים הפיסקאליים עומד כנגד צרכים נוספים כגון הגדלת הוצאות תקציביות הנחוצות לעידוד הפעילות המשקית, וכן התמודדות עם אתגרים חברתיים וביטחוניים.
לסעיף 1:
מוצע לדחות את תוואי הפחתת הגירעון הקבוע בחוק בשנה, ולהעלות את תקרת הגירעון לשנת 2019 ל-2.9%, וכן למתן, בהלימה, את קצב הפחתת הגירעון בשנים הקרובות.
בהתאם לכך מוצע כי בשנת התקציב 2019 לא יעלה שיעור הגירעון הכולל על 2.9% מהתוצר המקומי הגולמי (התמ"ג), בשנת התקציב 2020 לא יעלה על 2.5% מהתמ"ג, בשנת התקציב 2021 לא יעלה על 2.25% מהתמ"ג, בשנת 2022 לא יעלה על 2% מהתמ"ג, בשנת 2023 לא יעלה על 1.75% מהתמ"ג ובשנות התקציב 2024 ואילך לא יעלה מדי שנה על 1.5% מהתמ"ג. יישום תוואי הגירעון החדש, כמוצע בהצעת חוק זו, מהווה דחייה של שנה בתוואי הנוכחי של תקרת הגירעון הקבועה בחוק.
יצוין כי תוואי הגירעון החדש יאפשר חזרה לכיוון מתווה של הפחתת יחס החוב-תוצר החל משנת 2020, וזאת בהתאם לתחזיות המאקרו כלכליות הקיימות.
לסעיף 2:
לנוכח הגידול החד בהיקף ההוצאה הממשלתית החזויה לשנת 2019 הנובע בעיקרו מתוספות לשירותים חברתיים, ולנוכח רצון הממשלה שלא להפחית באופן ניכר את תקציבי משרדי הממשלה בפרק זמן קצר, מוצע להגדיל את סכום ההוצאה הממשלתית בשנת הכספים 2019 בשיעור נוסף על השיעור הקבוע היום, שלא יעלה על 1.0% ביחס לסכום ההוצאה הממשלתית בשנת התקציב 2018.
יצויין כי הגידול בסכום ההוצאה הממשלתית בשנת 2019 כמוצע, יובא בחשבון כחלק מסכום ההוצאה הממשלתית בשנת 2020 לצורך חישוב סכום ההוצאה הממשלתית לפי סעיף 6א לחוק לאותה שנה ואילך.
יתוקן חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית, התשנ"ב-1992.
החוק ישנה את שיעור הגירעון הכולל המותר מתוך התוצר הלאומי הגולמי, יאפשר את הגדלת ההוצאה הממשלתית המותרת החל משנת 2019, וכן ישנה את אופן הצמדת מגבלת ההוצאה הממשלתית בשנות הכספים הבאות.
לא רלוונטי.
הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' _) (שיעור הגרעון וסכום ההוצאה הממשלתית בשנות התקציב 2019 ואילך), התשע"ח-2018
|
תיקון סעיף 5 |
1. |
בחוק הפחתת הגרעון והגבלת ההוצאה התקציבית, התשנ"ב-1992[1] (להלן – החוק העיקרי), בסעיף 5 - |
|
|
|
|
(1) בפסקה (14), במקום "2.5%" יבוא "2.9%"; |
|
|
|
|
(2) בפסקה (15), במקום "2.25%" יבוא "2.5%"; |
|
|
|
|
(3) בפסקה (16), במקום "2%" יבוא "2.25%; |
|
|
|
|
(4) בפסקה (17), במקום "1.75%" יבוא "2.0%; |
|
|
|
|
(5) במקום פסקה (18) יבוא: |
|
|
|
|
|
"(18) בשנת התקציב 2023 - באופן שלא יעלה על 1.75%; |
|
|
|
|
(19) בשנות התקציב 2024 ואילך - באופן שמדי שנה לא יעלה על 1.5%;". |
|
תיקון סעיף 15 |
2. |
בסעיף 15 לחוק העיקרי, במקום "שלא יעלה על 2% ביחס לסכום ההוצאה הממשלתית בשנת התקציב 2018" יבוא "שלא יעלה על 3% ביחס לסכום ההוצאה הממשלתית בשנת התקציב 2018". |
|