-  טיוטה -

 

תקנות הפצת שידורים באמצעות תחנות שידור ספרתיות (הפסקת הפצה של שידורים) התשע"ח-2018

 

בתוקף סמכותי לפי סעיף 8 לחוק הפצת שידורים באמצעות תחנות שידור ספרתיות, התשע"ב-2012[1] (להלן - החוק), ולאחר התייעצות עם שר האוצר והגורם המפעיל ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת, אני מתקין תקנות אלה:

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

דברי הסבר

חלק כללי

חוק הפצת שידורים באמצעות תחנות שידור ספרתיות, התשע"ב-2012 (להלן – החוק), עניינו מערך הפצת השידורים הקרקעי בטכנולוגיה ספרתית (להלן - המערך). המערך מופעל כיום על ידי הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו אשר מונתה כגורם המפעיל לפי סעיף 2 לחוק (להלן – הגורם המפעיל). בהתאם לסעיף 6 לחוק, המערך מפיץ כיום לציבור את שידורי הטלוויזיה של תאגיד השידור הישראלי, של הערוצים המסחריים לפי חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, ערוץ הכנסת, וכן של כמה ערוצים ייעודיים שביקשו זאת. כמו כן, בהתאם לסעיף 7 לחוק, המערך מפיץ כיום את שידורי הרדיו של תאגיד השידור הישראלי, של גלי צה"ל, ושל תחנות רדיו מסחריות.

החוק והתיקונים השונים שנעשו בו נועדו להרחיב את המערך כך שיהיה אפשר להפיץ באמצעותו לציבור שידורי טלוויזיה ורדיו נוספים ומגוונים, ללא תמורה.

 

כאמור לעיל הרשות השנייה היא הגורם המפעיל כיום, אך החוק מאפשר למנות גורם מפעיל פרטי, לאחר מכרז. יובהר כי התקנות המוצעות יחולו גם לעניין גורם מפעיל פרטי.

 

סעיף 8 לחוק מסדיר את סמכותו של שר התקשורת לקבוע - לאחר התייעצות עם שר האוצר והגורם המפעיל ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת - נסיבות ותנאים שבהם יפסיק הגורם המפעיל להפיץ את שידוריו של גוף שאת שידוריו הוא מפיץ לפי החוק, לרבות לפי בקשת גוף ששידוריו מופצים לפי בקשתו, וכן נסיבות ותנאים שבהם יהיה רשאי הגורם המפעיל להפסיק הפצה כאמור.

 

על כן, מוצע לקבוע את תקנות הפצת שידורים באמצעות תחנות שידור ספרתיות (הפסקת הפצה של שידורים), התשע"ח- 2018, ולקבוע בהן הרואות בנוגע לנסיבות ותנאים שבהם הגורם המפעיל יפסיק, וכן יהיה רשאי להפסיק, להפיץ את השידורים של גוף שאת שידוריו הוא מפיץ לפי החוק.

 

תקנה 1        מוצע להגדיר "גוף משדר" כמי ששידוריו מופצים לפי סעיפים 6(א) ו-7 לחוק. כן, מוצע להגדיר "המנהל" כמנהל הגורם המפעיל כהגדרתו בסעיף 1 לחוק, ואם הגורם המפעיל אינו פרטי - לרבות מי שהמנהל הסמיכו לעניין תקנות אלה.

תקנה 2        מוצע לקבוע כי בתנאים הבאים, הגוף המפעיל יפסיק את הפצת השידורים, ובלבד שאין חובה לפי החוק להפיץ שידוריו:

א.         כאשר גוף משדר ביקש כי תופסק הפצת שידוריו. במקרה זה מוצע כי הגוף המשדר יודיע בכתב לגורם המפעיל על רצונו להפסיק את הפצת שידוריו 30 ימים טרם מועד הפסקת הפצת השידורים המבוקש על ידי הגוף המשדר;

ב.         כאשר גוף משדר לא שילם את דמי ההפצה שעליו לשלם בהתאם להוראות שנקבעו בתקנות לפי סעיפים 9(א) ו-14 לחוק[2] או בהוראות לפי סעיף 9(ה)[3], לפי העניין, במועד הקבוע בהן והחוב שנצבר בדין דמי ההפצה גבוה מסכום הערבות או הבטוחה שהמציא בהתאם לתקנות לפי סעיף 11(ב) לחוק[4] או לפי סעיף 11(ג) [5], לפי העניין;

ג.          כאשר גוף משדר לא העמיד ערבות או בטוחה במועד או בתנאים הקבועים בתקנות לפי סעיף 11(ב) לחוק, או לפי סעיף 11(ג), לפי העניין;

ד.         כאשר רישיונו או זיכיונו של גוף משדר בוטל, פקע או הותלה.

תקנה 3        מוצע לקבוע כי על המנהל להודיע לגוף משדר, מבעוד מועד ובכתב, על כוונתו להפסיק את הפצת שידוריו, בהתאם לתקנה 2(ב)-(ד), קרי במקרים בהם הפסקת ההפצה של השידורים היא לא פרי בקשתו של הגוף המשדר.

בנוסף, מוצע לקבוע כי גוף משדר שנמסרה לו הודעה על כוונה להפסיק את הפצת שידוריו כאמור, יהיה רשאי לטעון טענותיו לעניין הכוונה האמורה בפני המנהל, בכתב או בעל פה, כפי שיחליט המנהל, בתוך 14 ימים ממועד מסירת ההודעה, וכי יהיה רשאי המנהל להאריך את התקופה האמורה בתקופה נוספת שלא תעלה על 14 ימים.

עוד מוצע לקבוע כי המנהל יחליט, לאחר ששקל את הטענות שנטענו, אם להפסיק את הפצת שידוריו של גוף משדר, וזאת לאחר מתן הזדמנות לתקן את הליקוי כאמור.

כמו כן, מוצע לקבוע כי במידה והתקיימו הנסיבות להפסקת הפצת שידורים (בהתאם לתקנה 2(ב)-(ג) כאמור), רשאי גוף משדר לתקן את הליקוי שבגינו הודיע לו המנהל על כוונתו להפסיק את הפצת שידוריו בתוך 60 ימים מיום קבלת ההודעה. כן, מוצע לקבוע כי במידה ולא תיקן גוף משדר את ההפרה במועד האמור באופן מלא, יפסיק הגורם המפעיל את הפצת שידוריו.

לבסוף מוצע לקבוע כי על אף האמור בתקנה (2)(ב) ו-(ג), המנהל רשאי שלא להפסיק את הפצת שידוריו של גוף משדר, אם מצא שנסיבות העניין מצדיקות זאת.