תקנות הביטוח הלאומי (דמי קבורה)(הוראת שעה 2), התשע"ח-2017
בתוקף סמכותי לפי סעיפים 266 ו-400 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995[1] (להלן- החוק), בהתייעצות עם מועצת המוסד לפי סעיף 12 לחוק, בהתייעצות עם השר לשירותי דת[2] ובאישור ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת, אני מתקין תקנות אלה:
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
תיקון תקנה 9 |
1.
|
|
בתקנה 9(א) לתקנות הביטוח הלאומי (דמי קבורה) התשל"ו- 1976[3] -(1) ברישה, אחרי "לפי תקנה 3" יבוא "למעט נפטרים כאמור שהובאו לקבורה רוויה וקבורה זוגית תמורת תשלום כאמור"; (א) אחרי פסקה (3) יבוא : "לעניין תקנה זו, "קבורה רוויה" ו"קבורה זוגית" – כהגדרתן בסעיפים 14א(ה) ו- (ו) לחוק שירותי הדת היהודיים [נוסח משולב], התשל"א-1971[4]".
|
||||||||
|
תחולה |
2. |
|
תקנה 1 לתקנות אלה תחול לגבי חישוב של שיעור מופחת לדמי קבורה, בעד קבורות שנערכו בשנים 2018 עד 2019.
|
||||||||
_______ התשע"ח (____________ 2017) __________________
חיים כץ
שר הרווחה והשירותים החברתיים
דברי הסבר
הוראות סעיף 266 בחוק הביטוח הלאומי קובעות כי המוסד ישלם דמי קבורה לגוף שעסק בקבורת המת. דמי הקבורה נועדו, בעיקרם, לכיסוי הוצאות יום הקבורה, ביום שבו נערכה לווית הנפטר ומשכך, מכסה הגמלה הוצאות כגון: הובלת הנפטר (ביום הלוויה), חפירת הקבר וכיסויו, טהרה, תכריכים וכיו"ב. תשלום דמי הקבורה אינו אמור לשמש לרכישת קרקעות או לפיתוחן ואחזקתן.
גובה דמי הקבורה נקבע בתקנות הביטוח הלאומי (דמי קבורה). בתקנות אלו נקבעו גם התנאים לגביית תשלומים ע"י חברות הקבורה מעבר לתשלום דמי הקבורה מאת המוסד, וכן השפעתה של גבייה כאמור על התשלומים שמעביר המוסד לחברות הקבורה.
תקנה 9 בתקנות קובעת כיום, במסגרת הוראת השעה, כי אם מספר הנפטרים שהובאו לקבורה תמורת תשלום נוסף עולה על 35% מכלל הנפטרים שהובאו לקבורה בתקופה הנתונה, תבוצע הפחתה מדורגת של תשלום דמי הקבורה המשולם ע"י המוסד. דהיינו, קבורות בתשלום בקבורה רוויה ובקבורה זוגית לא יובאו בחשבון במניין הקבורות בתשלום העולים על 35% מכלל הקבורות שלגביהן מתבצעת הפחתה בדמי הקבורה, בהתאם לתקנה 9.
כעת מבוקש, ומשעדין אין נתונים עדכניים חדשים, להאריך את הוראת השעה לשנתיים נוספות, במהלכן תערך בדיקה כלכלית חדשה.