תזכיר חוק
א. שם החוק המוצע
ב. מטרת החוק המוצע והצורך בו
מדינת ישראל עדה לתופעה של כניסה ושהיה של זרים בלא היתר כדין, בהיקף ובממדים רחבים. כחלק מן המאבק בתופעה זו, נקבעו בחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 (להלן- החוק) עבירות העוסקות בהסעה, הלנה והעסקה של שוהים בלתי חוקיים. עבירת ההסעה הקבועה בסעיף 12א(ג)(1) לחוק קבועה כהוראת שעה המוארכת מעת לעת. הוראת השעה צפויה לפקוע בתאריך 31.3.2018. לכן, מוצע להאריך את הוראת השעה בשלוש שנים נוספות, ובנוסף לקבוע מדרג ענישה לעבירת ההסעה באופן שיתאם את רמת חומרתה ומיהות מבצעה. זאת, לאור המציאות הביטחונית והחברתית בישראל המלמדת כי מדובר בעבירה נפוצה אשר מבצעיה מעדיפים את טובתם הכלכלית על פני ביטחון הציבור ובכך מסכנים אותו.
בשנת 2016 בוצעה רפורמה בעבירות ההעסקה והלנה, במסגרתה, בין היתר, נקבעו קנסות מזעריים כחובה בהוראת שעה (תיקון מס' 26 לחוק). מטרת הרפורמה הייתה לפגוע בתמריץ הכלכלי הקיים לביצוע עבירות אלה, והושם בה דגש על המסייעים לתופעת השהיה הבלתי חוקית (מעסיקים, מלינים ומסיעים) וכן על הפן הכלכלי המהווה פעמים רבות תמריץ למבצעי העבירות. שינויי חקיקה אלה נעשו בהתאם למגמת פסיקת בתי המשפט, לפיה עבירת השהיה הבלתי חוקית אינה דומה כלל ועיקר לעבירות ההעסקה, ההלנה או ההסעה, שכן מבצעי העבירות הללו נתפסו בעיני בית המשפט כמסייעים לשוהים הבלתי חוקיים, ואשר במעשיהם חוטאים בשל בצע כסף ובכך מסכנים את ביטחון הציבור. על כן, התפיסה לגבי המסייעים שונה באופן מהותי בהיבט המבצעי, האכיפתי והמשפטי. לאור זאת, מוצע בתיקון זה להאריך את הוראת השעה בדבר הקנסות המזעריים בעבירות ההלנה וההעסקה בחמש שנים נוספות. בהתאם לכך, מוצע לקבוע בהוראת שעה למשך חמש שנים קנסות מזעריים כחובה אף בעבירת ההסעה בנסיבות מחמירות, לשם קידום הסדרה חקיקתית אחידה ובכדי למקד את מאמצי האכיפה במעגל הרחב של המבצעים- הכולל אף את המסייעים לתופעה, ולקדם אכיפה בלתי מתפשרת למיגורה.
לצד הקנסות המזעריים, ייקבעו סכומי קנסות משתנים התואמים את חומרת העבירה (הפיכת עבירת ההסעה בנסיבות מחמירות לעבירת פשע) ואת מיהות מבצעה (הבחנה בין תאגיד לאדם פרטי), זאת בכדי לאפשר אכיפה בדרכים המתאימות לעבירות מסוג זה. יצוין, כי בית המשפט יהא רשאי לחרוג מהקנס המזערי שנקבע, מטעמים שיירשמו.
כמו כן, מוצע להוסיף לחוק כלים מנהליים למיגור תופעת המסיעים, לצד כלי האכיפה הפלילית המסורתית, מתוך הבנה כי הכלים המנהליים הוכיחו עצמם כיעילים וכמרתיעים לא פחות. לפיכך, מוצע לקבוע כי לשוטר תהא הסמכות לשלילה מנהלית של רישיון הנהיגה, במקרים בהם לא ניתן להעמיד את הרכב (בשל שימוש שנעשה בו על ידי צדדים שלישיים שאינם נוגעים בעבירה) או כאשר אין מקום למעצרו של המבצע. הוראה זו נועדה להבטיח כי העבירה לא תישנה. שלילה זו תיעשה בתנאים המאפשרים שימוע וערר.
סעיף 12א(ד2)(1) לחוק קובע כי בית המשפט אשר הרשיע אדם בעבירת הסעה נוספת רשאי להורות על חילוט הרכב בו נעברה העבירה אם האדם הוא בעליו של הרכב או מחזיק בו דרך קבע. מוצע לקבוע בתיקון זה כי חילוט הרכב במקרה בו נעברה עבירה "נוספת" יהיה ברירת המחדל, ולקבוע את מועד ביצוע העבירה כמועד הקובע. זאת, בשונה ממועד ההרשעה אשר מושפע לעתים מגורמים חיצוניים שונים ועל כן ההצעה באה לתקן מצב דברים זה.
לצד זה, מוצע לקבוע הוראות בדבר הפקדת רישיון הרכב בתחנת משטרה לתקופה שלא תעלה על 30 יום, בכפוף למתן הזדמנות לבעל הרכב להשמיע את טענותיו. זאת, במקרים שבהם לא ניתן להורות על חילוט הרכב (למשל, כאשר נעברה העבירה ברכב שאינו בבעלות המסיע) בכדי להתמודד עם מקרים ההולכים ומתרבים בהם נעשה שימוש ברכב השייך לצד ג' תם לב או רכב מושכר, ועל כן לא ניתן לחלט את הרכב שבו נעברה העבירה. הצעה זו באה ליצור הרתעה ולפגוע בתמריץ הכלכלי לביצוע העבירה, וכן למנוע את היכולת להשתמש ברכבים שאינם בבעלות המסיע, לצורך ביצוע העבירה.
עוד מוצע להפוך להוראת קבע את הוראת השעה שנקבעה בסעיף 12א(ד)(2), בעניין סמכותו של מסיע במונית לדרוש מנוסע מסמכים שלפיהם הוא נכנס לישראל כדין.
כמו כן, מוצע בהצעת החוק לאפשר לקצין משטרה המוציא צו הגבלה מינהלי לפי סעיף 12ב4 לחוק לקבוע, במסגרת התנאים וההגבלות הקיימים, אף הטלת ערובה, לשם הבטחת מניעת הישנותה של העבירה במקום. הוספת האפשרות להטלת ערובה במסגרת תנאי הצו נועדה להעניק למשטרה כלים מידתיים להתמודדות עם התופעה, באופן שלא יפגע במידה העולה על הנדרש בבעל המקום ושיבטיח כי לא תיעבר עבירה נוספת במקום שלגביו הוצא הצו. כך, ניתן יהיה להשיג על הטלת הערובה, במסגרת מנגנון ההשגה הקבוע בחוק ביחס ליתר תנאי הצו וההגבלות שייקבעו בו.
בנוסף, מוצע בתיקון זה להעניק לשוטרים סמכויות פיקוח דומות לסמכויות הפיקוח הנתונות לדוגמא בידי פקחי הרשויות המקומיות (סעיף 4 לחוק הרשויות המקומיות (אכיפה סביבתית – סמכויות פקחים), התשס"ח-2008) ובידי פקחי המשרד להגנת הסביבה) (סעיף 5 לחוק הגנת הסביבה (סמכויות פיקוח ואכיפה) התשע"א -2011). הצורך בתיקון הסעיף נבע מקשיי אכיפה של השוטרים באיתור ובדיקת מסמכים של שוהים בלתי חוקיים בעקבות טענות כנגד שימוש בסמכות זו על בסיס הטייה גזעית או תרבותית או גיאוגרפית הכובלות ומגבילות את ידי השוטרים בשטח (לדוגמא הע"ז (ת"א) 11387-09-14 מדינת ישראל נ' רובינשטיין (4.2.2017)). מטרת התיקון הינה לאפשר לשוטרים להיכנס למקומות שאינם משמשים למגורים (דוגמת אתרי בניה) לבדיקת מסמכים ולאיתור שוהים בלתי חוקיים ומעסיקים, גם ללא חשד. מבוקש להפוך את הסמכות לסמכות פיקוחית שאינה פוגעת בזכויות, ואשר נאכפת באופן אחיד על כלל השוהים במקום. יצוין, כי כניסה למקום המשמש למגורים תתאפשר אך ורק בהסכמת מחזיק המקום או בצו שיפוטי.
ג. עיקרי החוק המוצע
מוצע להאריך את הוראת השעה שבסעיף 12א(ג)(1) לחוק בשלוש שנים נוספות. עוד מוצע לקבוע מדרג ענישה בעבירת ההסעה שלא כדין, תוך הבחנה בין אדם פרטי לתאגיד, אשר לגביו יוחמר רף הענישה, ולעדכן את רשימת הנסיבות המחמירות.
כמו כן, מוצע לקבוע לעבירת ההסעה בנסיבות מחמירות קנסות מינימום, בהוראת שעה למשך חמש שנים, וכן להאריך את הוראת השעה בעניין קנסות מינימום שנקבעה בעבירות ההעסקה וההלנה, בחמש שנים נוספות.
כן מוצע לתקן ולהבהיר את הסעיפים שעניינם פסילה מנהלית של רישיון נהיגה, חילוט רכב שבוצעה בו עבירת הסעה, לצד הוספת האפשרות להפקדת רישיון הרכב, במקרים בהם לא ניתן להורות על חילוט הרכב.
בנוסף, מוצע להפוך את הוראת השעה בעניין סמכותו של מסיע במונית לדרוש הצגת מסמכי שהייה כדין, להוראת קבע.
כמו כן, מוצע להוסיף את האפשרות להטלת ערובה, כתנאי מתנאי צו ההגבלה המינהלי, לשם מניעת הישנותה של עבירה במקום שלגביו הוצא הצו.
בנוסף, מוצע להסיר את דרישת ה"יסוד להניח" לביצוע הליך זיהוי ובדיקת מסמכים ואת דרישת ה"חשד" לצורך כניסה למקום שאינו משמש למגורים.
ד. השפעת החוק המוצע על תקציב המדינה, על תקנים במשרדי ממשלה ועל ההיבט המינהלי:
לא צפויה השפעה
ה. השפעת החוק המוצע על החוק הקיים:
יתוקנו סעיפים 12א, 12ב7 , 13ה(א)(1) ו-13ה(א)(2) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב- 1952.
ו. להלן נוסח החוק המוצע:
הצעת חוק לתיקון חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' ...), התשע"ח–2017
|
|
1. |
בחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952[1] (להלן- החוק) - |
|||||||||
|
|
|
|
בסעיף 12א לחוק - |
||||||||
|
|
|
|
(א) |
בסעיף קטן (ג)(1) – במקום המלים "הוראות פסקה זו יעמדו בתוקפן עד יום ט"ו בניסן התשע"ח (31 במרס 2018)", יבוא "הוראות פסקה זו יעמדו בתוקפן עד יום יח' ניסן תשפ"א (31 במרס 2021)"; |
|||||||
|
|
|
|
(ב) |
אחרי סעיף קטן (ג)(1) יבוא - |
|||||||
|
|
|
|
|
"(ג)(1)(א) נעברה העבירה לפי סעיף קטן (ג)(1) או לפי סעיף (ג5) בידי תאגיד, דינו – קנס פי ארבעה מהקנס הקבוע בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין"; |
|||||||
|
|
|
|
(ג) |
סעיף קטן (ג)(1א) יימחק, ובמקומו יבוא- |
|||||||
|
|
|
|
|
נעברה עבירה לפי סעיף 12א(ג)(1) באחת מהנסיבות המנויות להלן, דינו של עובר העבירה – מאסר ארבע שנים או הקנס הקבוע בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין[2]: |
|||||||
|
|
|
|
|
(א) |
הסעה כאמור בסעיף 12א(ג)(1) של שלושה תושבים זרים או יותר שאינם בני משפחתו של המסיע. בסעיף זה "בני משפחה" – הוריו ילדיו או אחיו של המסיע; |
||||||
|
|
|
|
|
(ב) |
הסעה של תושב זר כאמור בסעיף 12א(ג)(1) במטרה להעסיקו; |
||||||
|
|
|
|
|
(ג) |
נעשה שינוי ברכב, לרבות הוספת תוספת או התקנת מתקן, או נעשתה פעולה אחרת במטרה לאפשר את הסתרת התושב הזר; |
||||||
|
|
|
|
|
(ה) |
ההסעה נעשתה במסגרת שירותי הסעות ונועדה לאפשר כניסה לישראל או שהיה בה שלא כדין; |
||||||
|
|
|
|
(ד) |
אחרי סעיף קטן (ג)(1א) יבוא- |
|||||||
|
|
|
|
|
"(1ב) נעברה עבירה לפי סעיף קטן (ג)(1א) בידי תאגיד, דינו – כפל הקנס הקבוע בסעיף זה; |
|||||||
|
|
|
|
|
(1ג) קנס המוטל לפי סעיף קטן (ג)(1א) לא יפחת מ- 10,000 ₪, אלא אם כן החליט בית-המשפט, מטעמים מיוחדים שירשמו, להקל בעונש; הוראות פסקה זו יעמדו בתוקפן עד יום ט' ניסן תשפ"ג (31 במרס 2023); |
|||||||
|
|
|
|
|
(1ד) קנס המוטל על תאגיד לפי סעיף קטן (1ב) לא יפחת מ- 40,000 ₪, אלא אם כן החליט בית-המשפט, מטעמים מיוחדים שירשמו, להקל בעונש הוראות פסקה זו יעמדו בתוקפן עד יום ט' ניסן תשפ"ג (31 במרס 2023); |
|||||||
|
|
|
|
(ה) |
סעיף (ג)(ג4) יימחק, ובמקומו יבוא- |
|||||||
|
|
|
|
|
"(ג)(ג4)(1) היה לשוטר יסוד סביר לחשד כי נעברה עבירה לפי סעיפים קטנים (ג) או (ג5) וכי מתקיים אחד או יותר מהתנאים המפורטים בסעיף קטן (ג1)(1)(א), (ב) או (ג), רשאי הוא לדרוש מהנהג להילוות אליו או ליטול ממנו את רישיון הנהיגה שלו; (ג)(ג4)(2) על נטילה בידי שוטר לפי סעיף קטן (ג4)(1) יחולו הוראות הסעיפים 47-50 לפקודת התעבורה[3], בהתאמה ובשינויים המחויבים; (ג)(ג4)(3) בית המשפט שהרשיע אדם בעבירה לפי סעיפים קטנים (ג) או ((ג5) רשאי להורות על פסילת הנידון מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה שלא תעלה על שישה חודשים"; |
|||||||
|
|
|
|
(ו) |
האמור בסעיף (ג)(ג6) יסומן (ג)(ג6)(1), ואחריו יבוא- |
|||||||
|
|
|
|
|
"(ג)(ג6)(2) קנס המוטל לפי סעיף קטן (ג6)(1) לא יפחת מ- 40,000 ₪, אלא אם כן החליט בית-המשפט, מטעמים מיוחדים שירשמו, להקל בעונש; (ג)(ג6)(3) קנס המוטל על תאגיד לפי סעיף קטן (ג6)(1) לא יפחת מ- 160,000 ₪, אלא אם כן החליט בית-המשפט, מטעמים מיוחדים שירשמו, להקל בעונש"; |
|||||||
|
|
|
|
(ז) |
בסעיף 12א(ד) - |
|||||||
|
|
|
|
|
1. ב |
בסעיף קטן (2), המלים "הוראות פסקה זו יעמדו בתוקפן עד יום ט"ו בניסן התשע"ח (31 במרס 2018)" – יימחקו; |
||||||
|
|
|
|
|
2. |
סעיף קטן (3)- יימחק; |
||||||
|
|
|
|
(ח) |
אחרי סעיף 12א(ד1), יבוא - |
|||||||
|
|
|
|
|
"12א(ד1א) הורשע אדם בעבירה לפי סעיפים קטנים (ג), (ג5), או (ג6) רשאי בית-המשפט שהרשיעו, נוסף לכל עונש, להורות על חילוט הרכב בו נעברה העבירה, אם הוא בעליו של הרכב או המחזיק בו דרך קבע, ולענין תפיסת הרכב וחילוטו יחולו הוראות הפרק הרביעי לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט-1969"[4]; |
|||||||
|
|
|
|
|
|
|||||||
|
|
|
|
(ט) |
סעיף 12א(ד2) יימחק, ובמקומו יבוא – "12א(ד2)(א) הורשע אדם בעבירה לפי סעיפים (ג), (ג5) או (ג6) (להלן: "העבירה הנוספת") והוכיח תובע כי אותו אדם ביצע עבירה דומה בשלוש השנים שקדמו למועד ביצוע העבירה בה הורשע, יורה בית-המשפט נוסף לכל עונש, על חילוט הרכב בו נעברה העבירה, אם המורשע הוא בעליו של הרכב או המחזיק בו דרך קבע, אלא אם כן החליט שלא לעשות כן מטעמים מיוחדים שירשמו; 12א(ד2)(ב) הורה בית המשפט כאמור בסעיף קטן (ד2)(א), יורה על פסילתו מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה שלא תעלה על שלוש שנים; 12א(ד2)(ג) לא הורה בית המשפט כאמור בסעיף קטן (ד2)(א), בין משום שהנדון אינו בעליו של הרכב או המחזיק בו דרך קבע, ובין מסיבה אחרת, רשאי בית-המשפט להורות על הפקדת רישיון הרכב בתחנת משטרה לתקופה שלא תעלה על שלושים יום; לא יורה בית המשפט על הפקדת רישיון רכב כאמור בסעיף זה אלא לאחר שנתן לנידון, לבעל הרכב, למי שהרכב נמצא בחזקתו או בשליטתו ולמי שטוען לזכות ברכב, אם הם ידועים, הזדמנות להשמיע את טענותיהם."; |
|||||||
|
|
|
|
בסעיף 12ב2 (ג)(3), במקום המלים "הוראות פסקה זו יעמדו בתוקפן עד יום ט"ו בניסן התשע"ח (31 במרס 2018)", יבוא "הוראות פסקה זו יעמדו בתוקפן עד יום ט' ניסן תשפ"ג (31 במרס 2023)"; |
||||||||
|
|
|
|
בסעיף 12ב3(ג)(3) במקום המלים "הוראות פסקה זו יעמדו בתוקפן עד יום ט"ו בניסן התשע"ח (31 במרס 2018)", יבוא "הוראות פסקה זו יעמדו בתוקפן עד יום ט' ניסן תשפ"ג (31 במרס 2023)"; |
||||||||
|
|
|
|
סעיף 12ב7 יימחק ובמקומו יבוא: "12ב7. (א) צו הגבלה מינהלי או צו הגבלה שיפוטי יקבע תנאים, הגבלות או איסורים על השימוש במקום, לרבות הטלת ערובה, ולרבות סגירת המקום לתקופה הנקובה בצו, והכל במידה שלא תעלה על הנדרש בנסיבות העניין כדי למנוע המשך ביצוע עבירה במקום. (ב) בסעיף זה, "ערובה" – ערבון כספי או ערבות עצמית של מחזיק המקום או בעליו, בין לבדם ובין בצירוף ערבות מכל סוג שהוא, ערבות או ערבון כספי של ערבים, הכל כפי שיורה קצין המשטרה המוסמך או בית המשפט לפי העניין." |
||||||||
|
|
|
|
בסעיף 13ה- |
||||||||
|
|
|
|
1. |
כותרת השוליים תימחק ובמקומה יבוא "סמכויות פיקוח ואכיפה"; |
|||||||
|
|
|
|
2. |
סעיף קטן (א) יימחק ובמקומו יבוא: |
|||||||
|
|
|
|
(א) "לשם פיקוח על ביצוע הוראות חוק זה, רשאי פקח או שוטר- |
||||||||
|
|
|
|
|
|
(1) |
לדרוש מכל אדם למסור לו את שמו ומענו ולהציג לפניו תעודת זהות או תעודה רשמית אחרת המזהה אותו; |
|||||
|
|
|
|
|
|
(2) |
להיכנס למקום, לרבות לכלי תחבורה כשהוא נייח ובלבד שלא ייכנס לבית מגורים אלא לפי הוראות סעיף קטן (4). |
|||||
|
|
|
|
|
|
(3) |
להיכנס לבית מגורים אם היה יסוד סביר להניח שנמצא בו אדם ששהייתו מחייבת רישיון לפי חוק זה, ובלבד שביקש רשות להיכנס ממי שנחזה להיות מחזיק במקום; |
|||||
|
|
|
|
|
|
(4) |
לבקש משופט בית משפט שלום ליתן צו המתיר כניסה לבית מגורים בנסיבות המפורטות בסעיף קטן (4); |
|||||
|
|
|
|
|
|
(5) |
לדרוש מכל אדם הנוגע בדבר למסור לו כל ידיעה או מסמך שיש בהם כדי להבטיח את ביצוע הוראות פרק זה; בפסקה זו, "מסמך" – לרבות פלט, כהגדרתו בחוק המחשבים, התשנ"ה-1995; |
|||||
|
|
|
|
|
3. |
סעיפים קטנים (ב) ו-(ג) יימחקו ובמקומם יבוא: |
||||||
|
|
|
|
|
|
(ב) מבלי לגרוע מהאמור בסעיף קטן (א), התעורר חשד לביצוע עבירה לפי חוק זה, רשאי פקח או שוטר- |
||||||
|
|
|
|
|
|
|
(1) |
לתפוס כל מסמך או חפץ הקשור לעבירה לכאורה כאמור; |
||||
|
|
|
|
|
|
|
(2) |
לפנות לבית משפט ליתן צו המתיר כניסה למקום המשמש למגורים או לבקש הסכמת המחזיק לכניסה לבית מגורים; |
||||
חמ 14- 9215017
[1] ס"ח התשל"ו, עמ' 280; התשע"ה, עמ' 105.
[2] ס"ח התשל"ז מס' 864 מיום 4.8.1977 עמ' 226.
[3] דיני מדינת ישראל [נוסח חדש] מס' 7 מיום 1.8.1961 עמ' 173.
[4] דיני מדינת ישראל [נוסח חדש] מס' 12 מיום 16.2.1969 עמ' 284.