הצעת תקנות מטעם משרד הבריאות:

תזכיר תקנות זכויות החולה (תשלום מרבי בעד מסירת העתק רשומה רפואית או עיון בה), התשע"ז-2017

בתוקף סמכותי לפי סעיף 32(3) לחוק זכויות החולה, התשנ"ו - 1996[1] (להלן - החוק), ובאישור ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת, אני מתקין תקנות אלה:

 

__________התשע"ז (__________2017)

(חמ 3-4977)

                                                              יעקב ליצמן

 

                                                              שר הבריאות

 

דברי הסבר

כללי           חוק זכויות החולה התשנ"ו-1996 קובע בסעיף 32(3) כי שר הבריאות, באישור ועדת עבודה רווחה ובריאות של הכנסת, רשאי לקבוע  "תשלום מרבי תמורת מסירת העתק של רשומה רפואית לסוגיה או חלקים ממנה, או עיון בה או בחלקים ממנה;"

בתקנות אלה מוצע לקבוע את התשלום המרבי תמורת מסירת העתק של רשומה רפואית לסוגיה, חלקים ממנה או עיון בה, עבור מטופלים .

היום, מערכת הרפואה הממשלתית והציבורית כפופה למחירון משרד הבריאות לשירותים אמבולטוריים ולשירותי אשפוז, הקובע מחיר מרבי למערכת הבריאות הציבורית. עם זאת, בחלוף השנים עלה הצורך בעדכון המחירים, וכן בהחלת סטנדרט אחיד על כלל מערכת הבריאות בישראל, לרבות מוסדות רפואיים שאינם ממשלתיים או ציבוריים.

המחיר הנקוב היום בתעריפון עומד על  105 שקלים חדשים לרשומה רפואית עד 10 עמודים, ושקל אחד נוסף לכל שני עמודים, וכן סכומים נוספים בעד סוגי רשומות שונים: 111 שקלים חדשים בעד העתקת סרט וידיאו, אקו, צנתור או תקליטור (CD); 44 שקלים חדשים נוספים בעד העתקת צילום מתיק צילומים, ו-21 שקלים בעד כל צילום נוסף; ו-47 שקלים חדשים בעד תדפיס מחשב מתוך רשומת מידע.

אמנם, מחירים אלה משקפים עלות ממוצעת לאיתור והפקת מידע מבית חולים המנהל ארכיון ברמה סבירה, אולם, יחד עם זאת, מטעמים סוציאליים וכדי להגביר את נגישות המידע הרפואי עבור המטופלים, הוחלט כי יש לקבוע מחיר סמלי, בסך 10 שקלים חדשים בלבד, ביחס לבקשה של מטופל לקבל את העתק הרשומה שלו. המחיר הסמלי יחול כשהמטופל מבקש את העתק הרשומה הרפואית שלו  בעצמו, או באמצעות קרוב משפחה שהוא מיופה כוחו לטיפול רפואי , או אם המבקש הוא אפוטרופסו של המטופל, ולהבדיל - אם המבקש הוא קרוב משפחה היורש  מטופל שנפטר. במקרים אלה המערכת הרפואית תספוג את העלות בפועל של הפקת המידע. בכך, צפויה הקלה של ממש לציבור המטופלים בעלויות המוטלות עליהם כשם מבקשים לקבל לידם את העתק הרשומה הרפואית שלהם, במיוחד לצרכים בריאותיים ואישיים.

 

 

תקנה 1             קיימים מספר סוגים של אמצעים לשמירה של מידע רפואי, המשמשים למטרות שונות, ואשר עלות איתורם ויצירת העתקה שלהם - שונה. בתקנות מוצע לחלק את הרשומות הרפואיות לשני סוגים מבחינת אופן האיתור וההפקה של המידע - 

"רשומה לא ממוחשבת" - מידע רפואי אודות אדם כהגדרתו בחוק זכויות החולה, למעט מידע שנשמר בצורה ממוחשבת. הכוונה היא למידע ששמור בדרך כלל בדפי נייר בתיק שנמצא בארכיון, ושהליך איתורו מורכב יותר מאשר חומר השמור בצורה ממוחשבת. לצורך העתקת המידע ממנו נדרש צילום ידני של הדפים, או סריקה של החומר למחשב.

"רשומה ממוחשבת" - מידע רפואי אודות אדם השמור מלכתחילה או עקב תהליך שבוצע ממילא במוסד רפואי, כקובץ מחשב (תוכנה תיק רפואי או קובץ סרוק וכדומה), וכן בדיקות דימות, השמורות על אמצעי אלקטרוני וניתנות להפקה כקובץ מחשב או בתדפיס ללא צורך בסריקת החומר למחשב. אופן איתור רשומה השמורה במחשב והפקת העתק ממנה הוא פשוט יותר מרשומה לא ממוחשבת.

 

תקנה 2             מוצע לקבוע מהי יחידת רשומה רפואית אחת בגינה ניתן לגבות את המחיר המרבי הנקוב בתוספת.  מוסדות רפואיים מפצלים לעיתים תיקים משיקולים שונים אך אין הצדקה להטיל את עלויות פיצול המידע על המטופל. לפיכך מוצעות שלוש קטגוריות המגדירות מהי יחידת רשומה רפואית: הראשונה, כלל המידע הרפואי אודות אדם במוסד רפואי אחד (כגון בית חולים או מרפאה פרטית). השנייה, רשומה לא ממוחשבת המצויה במחוז אחד של קופת חולים, כלומר בקשה לקבלת מידע רפואי מקופת החולים תוכל להיעשות בכל סניף באותו מחוז והתשלום המרבי יתייחס לכלל החומר הנמצא בסניפים השונים במחוז. השלישית, רשומה ממוחשבת בקופת חולים אחת - תהיה כלל החומר הממוחשב המצוי בקופת החולים אודות אותו אדם. יחד עם זאת, ביחס לקופת חולים שיש בבעלותה בית חולים – כלל החומר המצוי בקופה אינו כולל את הרשומה המצויה בבית החולים.

כיוון שסוגי מידע שונים נשמרים ומאוחזרים בצורות שונות כאמור, מוצע בתקנת משנה (ב) להגדיר "רשומה לא ממוחשבת" ו"רשומה ממוחשבת" כיחידות רשומה נפרדות כך שניתן יהיה לגבות עבור כל אחת מהן מחיר שלא יעלה על המחיר המרבי לאותו סוג של רשומה, שהוא כאמור 10 שקלים בלבד, וכן יקבע מחיר מירבי מצטבר, למקרה בו במסגרת בקשה אחת נאסף חומר הן ממחוזות שונים, והן מבתי חולים שונים – ממוחשב ושאינו ממוחשב.

 

תקנה  3            כאמור, כיום, עשוי התשלום בעד קבלת העתק רשומות רפואיות להגיע למספר מאות שקלים, בהתאם להיקפו של התיק הרפואי של המטופל ומספר סוגי הקבצים והמסמכים הכלולים בו. התקנות יגדירו את יחידות הרשומה באופן שיצמצם את הסוגים לשניים, וכן יקבעו את התשלום המרבי ליחידת רשומה, או חלק ממנה במקרה שהרשומה מתבקשת על ידי המטופל בעצמו או באמצעות מיופה כוחו שהוא קרובו, או אפוטרופסו, או בפניה של יורש שהוא קרוב משפחה. הסכום הנקוב  בטור ב' בתוספת הוא סמלי – 10 שקלים בלבד. כמו כן יוגדר גם הסכום המצטבר שניתן לגבות בעד בקשה אחת למידע, שהוגשה במועד אחד לגבי מטופל אחד, מאותו מוסד רפואי או אותו מטפל – וסכום זה יעמוד על סך 50 שקלים חדשים בלבד.

 

הואיל והתקנות קובעות מחיר מירבי, ואין מדובר בתשלום חובה, מס או אגרה - מטפל או מוסד רפואי רשאים, כמובן, לגבות תעריף נמוך יותר ואף רשאים לקבוע הנחות ופטורים לאוכלוסיות שונות.

 

תקנת משנה (ג) מבהירה, למען הסר ספק, כי ההוראות בעניין התשלום אינן יוצרות זכות לקבל מידע, אם זכות זו אינה קיימת ממילא מכוח הדין,  כגון לפי יפוי כוח, כתב ויתור סודיות או החלטה שיפוטית וכדומה. (הכללים בעניין מסירת מידע רפואי על מטופל מפורטים, בין היתר, בחוזר מינהל רפואה במשרד הבריאות מס'  15/2003 , הזמין בקישור: https://www.health.gov.il/hozer/mr15_2003.pdf )

 

תקנה 4            בנוסף לזכות לקבל העתק רשומות רפואיות קובעות התקנות זכות לעיון ברשומה רפואית (ללא קבלת העתק) – בחינם (לאותם גורמים הזכאים לשלם את המחיר המרבי),  וכך גם קובעות התקנות כי עיון במידע רפואי אודות המטופל, המונגש לו באמצעות אתרי האינטרנט של קופות החולים ומוסדות רפואיים אחרים (PHR  - תיק רפואי אישי מקוון) – יהיה גם הוא לא תשלום, כפי שנהוג עתה.

 

בנוסף, קובעות התקנות רשימה של מסמכים שהוגדר שהמטופל זכאי לקבלם פעם אחת ללא תשלום, בגמר הטיפול או הביקור המסוים. מובהר כי אין המדובר ברשימה סגורה, וככל שעומדת למטופל זכות ממקור חוקי נוסף לקבל את המידע ללא תשלום – זכות זו גוברת על הוראות התקנות ומזכה בקבלת המסמכים ללא תשלום.

על מנת לצמצם בקשות סרק, מותר לגבות את התשלום בעד מסירת ההעתק מראש, אולם בתקנת משנה (ג) מובהר כי אם לא נמצאו הרשומות המבוקשות, אף שאמורות היו להימצא  יש להשיב למבקש את כל הסכום שנגבה מראש.

 

תקנה 5            מוצע כי מועד תחילתן של התקנות יהיה 90 ימים ממועד פרסומן וזאת על מנת לאפשר היערכות של המוסדות הרפואיים והרופאים.

 

התוספת            כאמור, התשלומים שנקבעו בתקנות אלה חלים ביחס למטופלים ומיופי כוחם לעניין טיפול רפואי ואפוטרופסים. אלה בדרך כלל נצרכים למידע ולהעתקי הרשומות למטרת טיפול רפואי ומעקב רפואי. לכן, הסכום שנקבע הוא סמלי, מטעמים סוציאליים ועל מנת להגביר את השליטה של המטופלים במידע אודותיהם, ואת האוטונומיה שלהם. כמו כן נקבע אותו סכום סמלי לבקשת העתק הרשומות הרפואיות על ידי קרובי משפחה, שהם היורשים של המטופל שנפטר.

 

סכום סמלי זה אינו משקף את התמחור הממוצע, שהגיע לסכום גבוה יותר המשקף עלויות ממוצעות של איתור והפקת המידע, במוסד רפואי המנהל את הארכיון שלו באופן סביר ותקין. סכום זה נותר קבוע בתעריפון משרד הבריאות, והוא יחול על כל מי שהתעריפון חל לגביו, ואינו מנוי בתקנות אלה.

 

יובהר כי התקנות מתייחסות לקבל העתק של מסמכים רפואיים הקיימים במוסד הרפואי ואצל מטפלים, ואינן חלות על מסמכים שיש להכין באופן מיוחד לפי בקשה של המטופל, כגון חוות דעת רפואית או מסמך סיכום מחלה.

 

 

 

 

 

 

 

 

הערה: טיוטה זו היא בהמשך לטיוטה שפורסמה להערות הציבור באתר ממשל זמין ביום 4.2.2014, ולהערות שהתקבלו לגביה.