הצעת חוק שירותי תיירות, התשע"ז-2017

פרק א': הגדרות

הגדרות

1.  

בחוק זה -

"אטרקציה תיירותית" – עסק המיועד לצרכי פנאי, בילוי, נופש, תרבות וכיוצא באלה, שנועד להוות מוקד משיכה לתייר, ואינו מיתקן מלונאי;

"אכסניית נוער" – מתקן מלונאי הכולל לא פחות מ- 125 מיטות, שבו חדרים המיועדים להכיל בכל אחד מהם לפחות 5 מיטות;

"בית מלון" או "מלון"– מתקן מלונאי, שמספר יחידות האירוח שבו עולה על 24;

"הוראת דרך" – שירות להסברה, הוראה או הנחיה, הניתן לתייר או לתייר חוץ במסגרת סיור או ביקור בישראל ;

"חניון לינת שטח"  – מקום בחיק הטבע, שהוכשר למחנאות, המיועד לציבור אורחים מתחלף, והכולל שטחי שירות;

"יחידת אירוח" –  יחידה במתקן  מלונאי, המשמשת לאירוח ולנופש הכוללת לפחות חדר אחד. היחידה יכולה לכלול חדר רחצה ושירותים, מטבחון ופינת אוכל וכן חדר רחצה נוסף ולא תכלול יותר מ- 2 חדרי שינה ;

"יחידת אירוח כפרי" (צימר) – יחידת אירוח במגזר הכפרי, בסמיכות לבית מגורי הבעלים; לעניין זה, "מגזר כפרי" – כל אחד מאלה: כפר, כפר שיתופי, מושב, מושב שיתופי, יישוב קהילתי, מושבה או קיבוץ;

"כפר נופש" – בית מלון הבנוי מיחידות אירוח צמודות קרקע, הפרוסות במספר מבנים, הכולל  גם מתקני ספורט;

"מורה דרך" – אדם המספק שירותי הוראת דרך וקיבל רישיון לכך כאמור בסעיף 12; 

"מיתקן מלונאי" – מקום המיועד לספק לציבור ארעי ומתחלף למטרות פנאי ונופש, שירותי לינה ואירוח ושירותים נלווים לרבות הסעדה ובילוי, בתשלום ולפרקי זמן קצרים וקצובים;

 "מיתקן מלונאי מיוחד" – מתקן מלונאי, שניתן למכור בעלות ביחידות אירוח בו לרוכשים שונים, לשימוש  עצמי ובלבד שיועמדו לרשות הציבור, במרבית ימות השנה לפרקי זמן קצרים וקצובים;

"מיתקן תיירותי" – מתקן מלונאי, חניון לינת שטח, יחידת אירוח כפרי או אטרקציה תיירותית;

"מלונית" – מתקן מלונאי שמספר יחידות האירוח שבו עולה על 10 ואינו עולה על 24 יחידות אירוח;

"סוכנות נסיעות" – מי שמספק שירות נסיעות, למעט גורם ממשלתי או תאגיד רשום הפועל בישראל שלא למטרות רווח  והמוכר על ידי משרד ממשלתי או הנמצא בשליטתו, בתחום החינוך, ידיעת הארץ או שמירת הטבע והסביבה;

"סיור" – הליכה, טיול, מסע או נסיעה, במסלול קבוע או שאינו קבוע, למעט הסעה של נוסעים ממקום למקום בקו נסיעה קבוע;

"שירות נסיעות" – כל אחד מאלה שניתן בתמורה או בדרך קבע:

(1)

שירות של מכירה, הזמנה, הצעה, של אחד מאלה, או טיפול או ייעוץ בעניינם;

(א)

סיור בישראל או אל מחוץ לישראל, או שירותים לצרכי הסיור כאמור;

(ב)

כרטיס נסיעה או שובר נסיעה, בישראל או אל מחוץ לישראל, למעט מכירה,  הזמנה, טיפול או ייעוץ כאמור, המבוצעים  על ידי חברת תעופה;

(ג)

שירותים המסופקים במתקן מלונאי;

(ד)

הוראת דרך;

(2)

שירות של השגת אשרות כניסה למדינות, שהייה או יציאה ממדינות לצרכי סיור או נסיעה;

"שירותי תיירות" – כל אחד מאלה:

(1)

שירות נסיעות;

(2)

הוראת דרך;

(3)

אירוח במיתקן מלונאי, בחניון לינת שטח או ביחידת אירוח כפרי, לרבות שירות הניתן בהם או של עסק הנמצא בתחומם ומיועד בעיקר לאורחי המקום ומבקריו;

(4)

ניהול ותפעול של מתקן מלונאי;

(5)

הפעלה  של אטרקציה תיירותית;

(6)

ארגון, תכנון או הכנה של סיור;

(7)

עיסוק דרך קבע בארגון כנסים, סמינרים וקבוצות לימוד, שמשתתפים בהם בעיקר תיירי חוץ;

(8)

הפעלת בית עסק מאושר לממכר טובין או למתן שירות לתייר חוץ.

"השר" – שר התיירות;

"תייר" – אדם המסייר בישראל, למטרות בילוי, פנאי, נופש, תרבות וכיוצא באלה;

"תייר חוץ" – מי שנכנס לישראל ויושב בה על-פי רישיון לישיבת ביקור או לישיבת מעבר, כמשמעותם בחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952, או על-פי צו או היתר שניתן מכוח סעיף 17 לחוק האמור.

"תקנים פיזיים למתקני תיירות"  – אמות מידה והוראות בדבר התנאים והדרישות לתכנון ולהקמה של מיתקנים תיירותיים, רמתם וסיווגם.

פרק ב': שירותי תיירות

איסור לסרב מתן שירות תיירות או התנייתו

2.  

מי שמספק בשירות תיירות לא יסרב סירוב לא סביר לספק שירות שבתחום עיסוקו, ולא יתנה את הספקת השירות , בתנאי לא סביר.

אי הטעיה

3.  

(א)

ספק שירותי תיירות או מי מטעמו, לא יטעה אדם בדבר השירותים אותם הוא מספק.

(ב)

ספק שירותי תיירות או מי מטעמו, לא יפרסם או יביא לכדי פרסום, בדרך כלשהי, דבר שיש בו הטעיה.

(ג)

נטל הראיה על אי ההטעיה לפי סעיף זה על הספק.

חובת גילוי נאות

4.  

(א)

ספק שירות תיירות חייב בגילוי מידע בכל עניין מהותי הנוגע לשירותים שהוא מספק.

(ב)

השר רשאי לקבוע בתקנות, לאחר התייעצות עם הממונה כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981, מהו עניין מהותי ואת המידע אשר יש חובה לגלותו ודרכי העמדתו לרשות הציבור.

הצגת מחירים של שירותי תיירות

5.  

(א)

ספק שירות תיירות יציג את מחירי השירותים  שהוא מספק.

(ב)

השר רשאי לקבוע בתקנות, את סוגי המחירים שחובה לפרסמם, ואת דרך הצגתם.

כשירות למתן שירותי תיירות

6.  

(א)

השר רשאי לקבוע בתקנות חובה ששירות תיירותי יינתן על ידי בעלי כשירות מקצועית לרבות הסדרים ואמות מידה לעניין הכשרתם.

(ב)

מקום שחיקוק מעניק לשר הכלכלה סמכות להסדיר את ההכשרה והכשירויות של מקצועות שירותי תיירות והפיקוח עליהם, ישתמש בסמכות זו בהסכמת  שר התיירות.

אישור לעסק מאושר לתייר חוץ

7.  

השר יקבע בתקנות, מתן אישור לעסק המאושר לתייר.

סיווג ודירוג למתקן מלונאי

8.

השר יקבע בתקנות, מתן אישור לסיווג או דרוג של מתקן מלונאי.

פרק ג': שירותי הוראת דרך

חובת רישוי מורה דרך 

9.

אדם לא ישמש ולא יציע לשמש, מורה דרך לתייר חוץ, או לספק שירות הוראת דרך, אלא אם יש בידו רישיון לכך.

הממונה

10.

השר יסמיך, מבין עובדי משרדו, ממונה לביצוע הוראת פרק זה.

הסדרה

11.

 השר יקבע כללים שיפורסמו לעניין -

(א)

הכרה במוסדות ללימוד הוראת דרך;

(ב)

אישור תכניות לימודים להוראת דרך ופיקוח על דרך ביצוען;

(ג)

קביעת מתכונת וסדרי הבחינות לרישוי מורי הדרך לרבות מינוי ועדות בוחנים ודרכי עבודתן;

(ד)

השתלמויות להכשרת מורי הדרך כתנאי לחידוש רישיון;

(ה)

כללי אתיקה למורי דרך ומינוי ועדת אתיקה לעניין פרק זה;

תנאי למתן רישיון למורי דרך

12.

(א)

רישיון מורה דרך, יינתן למבקש שמתקיימים בו התנאים הבאים:

(1)

אזרח או תושב ישראל;

(2)

העדר רישום במרשם הפלילי על עבירה שיש עמה קלון;

(3)

בעל השכלה של 12 שנות לימוד;

(4)

השלים את לימודי הוראת דרך במוסד מוכר ועמד בבחינות שקבע הממונה;

(5)

שילם אגרת בחינות ואגרת רישיון;

(ב)

רישיון מורה דרך יהיה תקף ל-4 שנים מיום שניתן.

פטור מחובת רישיון מורה דרך

13.

אלה יהיו פטורים מחובת רישיון מורה דרך:

(א)

מדריך באתר תיירותי, המדריך מטעמו של מפעיל האתר;

(ב)

מדריך מטעם גורם ממשלתי או תאגיד רשום הפועל בישראל שלא למטרות רווח והמוכר על ידי משרד ממשלתי או הנמצא בשליטתו, בתחום החינוך, ידיעת הארץ או שמירת הטבע והסביבה;

(ג)

רועה רוחני;

לעניין זה "רועה רוחני" – מנהיג דת נוצרי בעל הסמכה מטעם הכנסייה, המלווה קבוצת צליינים בישראל שמטרתה העיקרית בביקורה בישראל היא פולחן דתי פולחני;

(ד)

מדריך בשפות ייחודיות, שיקבע השר לאחר התייעצות עם ועדה שהרכבה נציג ארגון יציג של מורי הדרך, נציג של ארגון יציג של מארגני תיירות נכנסת והממונה;

(ה)

מומחה אשר עיקר תחום עיסוקו אינו בהוראת דרך, והמדריך בתחום מומחיותו. השר יקבע כללים למתן פטור;

חידוש רישיון מורה דרך

14.

(א)

רישיונו של מורה דרך יחודש לאחר ששילם אגרת חידוש והשתתף בהשתלמות חובה אחת בשנה לפחות וישלם אגרה בעדה.

(ב)

הממונה רשאי להגביל את מספר ההשתלמויות רשות בהם ישתתף מורה דרך בכל שנה.

התליית או שלילת רישיון

15.

(א)

הממונה, לאחר שנועץ בוועדת האתיקה, רשאי להתלות או לבטל את רישיונו של מורה דרך שעשה אחד מאלה:

(1)

הורשע בעבירה שיש עימה קלון;

(2)

שקבעה ועדת האתיקה כי עשה מעשה או מחדל אשר אינו הולם את מקצוע מורה הדרך;

(ב)

ביטול או התלית רישיונו של מורה דרך יהיה בהחלטה מנומקת בכתב, זאת לאחר שנתנה לו הזדמנות להשמיע את טיעוניו.

(ג)

בוטל או הותלה רישיון, רשאי בעל הרישיון לערור בפני השר, בדרך ובמועד שנקבעו בתקנות.

אגרות

16.

על בחינות לצורך רישוי מורה דרך ועל השתתפות מורה דרך בהשתלמות, תשולם אגרה;

(א)

אגרת רישיון מורה דרך - 350 שקלים חדשים;

(ב)

אגרת בחינה, בכתב או בעל פה, - 350 שקלים חדשים לכל בחינה;

(ג)

אגרה ליום השתלמות - 100 שקלים חדשים;

(ד)

סכומי האגרות הקבועים בסעיף זה יתעדכנו ב-1 בינואר בכל שנה, בהתאם לשיעור עליית המדד הידוע ביום העדכון לעומת המדד שהיה ידוע ביום ב-1 בינואר של השנה הקודמת; הסכומים האמורים יעוגלו לסכום הקרוב שהוא מכפלה של 10 שקלים חדשים; לעניין זה, "מדד" – מדד המחירים לצרכן שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

הוראת דרך לתייר

17.  

(א)

סוכנות נסיעות  או מארגן הסעות לא יארגן או יבצע סיור לתייר, אלא באמצעות מורה דרך, למעט במקרים המנויים בסעיף 13(א),(ב),(ג) ו-(ד);

(ב)

סוכנות נסיעות או מארגן הסעות, יציב שלט על חלון רכב ההסעה, באופן בולט וגלוי לעין, הכולל את שמו, פרטי התקשרות עמו ואת שם הקבוצה;

פרק ד': מיתקנים תיירותיים

תקנים פיזיים למתקני תיירות

18.  

(א)

מיתקן תיירותי יתוכנן, ייבנה ויותאם ל"תקנים הפיזיים למתקני תיירות".

(ב)

השר רשאי לקבוע כללים לתקנים הפיזיים;

הבעלות במיתקן מלונאי

19.  

במיתקן מלונאי, למעט במתקן מלונאי מיוחד, כל יחידות האירוח, השטחים הציבוריים ושטחי השירות, יהיו מצויים בבעלות גורם אחד ויעמדו לשימוש המתארחים במיתקן. 

קביעת הוראות לעניין מתקן מלונאי מיוחד

20.  

שר התיירות יקבע כללים למתקן מלונאי מיוחד, להבטחת השימוש בו לציבור הרחב, לאופן העמדת המבנה והיחידות בו לשימוש מלונאי, תקופת זמן השימוש העצמי של בעל היחידה, תכנון וסיווג המבנה, דרכי מכירת היחידות ושיווקן לציבור הרחב, הבעלות על השטחים הציבוריים, דרך ניהולו והפעלתו של המיתקן וכיוצא באלה. אין בסעיף זה כדי לגרוע מדיני התכנון והבניה;

פרק ה': פיקוח ובדיקה

מינוי מפקח

21.  

רשאי השר להסמיך מבין עובדי משרדו, מפקח עם סמכויות כולן או חלקן לפי חוק זה ובלבד שהתקיימו כל אלה -

(א)

העובד לא הורשע בעבירה שמפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה, לא ראוי לדעת השר להסמיכו כמפקח לפי חוק זה;

(ב)

הוא קיבל הכשרה מתאימה בתחום הסמכויות שיהיו נתונות לו לפי חוק זה, כפי שהורה השר ובהתייעצות עם השר לביטחון פנים;

סמכויות המפקח

22.  

(א)

לשם פיקוח על ביצוע הוראות החוק,  רשאי מפקח   -

(1)

לדרוש מכל אדם למסור לו את שמו ומענו ולהציג בפניו תעודת זהות או תעודה רשמית אחרת המזהה אותו;

(2)

לדרוש מכל אדם הנוגע בדבר למסור לו כל ידיעה או מסמך שיש בהם כדי להבטיח את ביצוען של הוראות חוק זה או להקל על ביצוען; בפסקה זו "מסמך" – לרבות פלט כהגדרתו בחוק המחשבים, התשנ"ה -1995^[2];

(3)

להיכנס למקום המספק שירותי תיירות ובלבד שלא ייכנס למקום המשמש למגורים, אלא על פי צו בית משפט;

(ב)

מפקח לא יעשה שימוש בסמכויות הנתונות לו לפי פרק זה, אלא בעת מילוי תפקידו, כשהוא עונד באופן גלוי תג המזהה אותו ואת תפקידו ויש בידו תעודה חתומה על ידי השר המעידה על תפקידו ועל סמכויותיו של המפקח, אותה יציג על פי דרישה

בדיקת איכות השירות לתייר

23.  

א.

השר רשאי להסמיך בודק, לבצע בדיקה של שירותים הניתנים במיתקן תיירותי, וזאת על פי מדדים של איכות, נוחות וכיוצא באלה.

ב.

השר רשאי להסמיך בודק, לבדיקת שירותים הניתנים לתיירים,  לבדיקה של בתי עסק שתיירים מבקרים בהם ושל מוקדי ביקור לתיירים, אף אם אינם מיתקן תיירותי או אינם שירותי תיירות.

פרק ו': אמצעי אכיפה מנהליים

סימן א': הטלת עיצום כספי

הגדרות

24.  

בפרק זה, "הממונה" – עובד משרד התיירות שהשר מינה לעניין פרק זה.  

הטלת עיצום כספי

25.  

היה לממונה יסוד להניח, כי, הופרה הוראה מההוראות חוק זה, כמפורט להלן, רשאי הממונה להטיל עליו עיצום כספי לפי הוראות פרק זה, כלפי כל אדם אשר הפר את ההוראה; -

(א)

בסכום 150,000 שקלים חדשים ואם הוא תאגיד – כפל הסכום;

(1)

הקים או הפעיל מתקן מלונאי מיוחד, או מכר שטחים בו שלא בהתאם להוראות סעיף 20;

(ב)

בסכום 7,500 שקלים חדשים ואם הוא תאגיד – כפל הסכום;

(1)

 עוסק בשירותי תיירות לא גילה מידע מהותי הנוגע לשירותים שהוא מספק בניגוד לסעיף 4.

(2)

פרסם סיווג או דרוג בתי מלון שלא לפי הכללים שנקבעו על פי סעיף 8.

(4)

נתן שירותי הוראת דרך ללא רישיון או פטור מרישיון, בניגוד לסעיף 9 ו-13;  

(5)

העסיק מורה דרך שאין בידו רישיון או פטור בהתאם לסעיף 17;

(ג)

בסכום של 5,000 שקלים חדשים, ואם הוא תאגיד – כפל הסכום;

(1)                        

מספק שירותי תיירות המסרב סירוב בלתי סביר לספק שירות בתחום עיסוקו בניגוד לסעיף 2. 

(2)

מספק שירותי תיירות המפרסם דבר שיש בו הטעיה, בניגוד לסעיף 3;

(ד)

בסכום של 3,000 שקלים חדשים, ואם הוא תאגיד – כפל הסכום;

(1)

 מספק שירותי תיירות לא הציג מחירים בניגוד לסעיף 5;

(2)

מציג אישור של עסק מאושר אשר אישורו פקע, בוטל או נשלל כאמור בסעיף 7;

(3)

מסיע או מארגן סיורים אשר לא הציג שלט על חלון רכב ההסעה כאמור בסעיף 17(ג);

הודעה על כוונת חיוב

26.  

(א)

היה לממונה יסוד סביר להניח כי אדם הפר הוראה מההוראות לפי חוק זה, כאמור בסעיף 24 (בפרק זה – המפר), ובכוונתו להטיל עליו עיצום כספי לפי אותו סעיף, ימסור למפר הודעה על הכוונה להטיל עליו עיצום כספי (בפרק זה – הודעה על כוונת חיוב).

(ב)

בהודעה על כוונת חיוב יציין הממונה בין השאר את אלה -

(1)

המעשה או המחדל (בפרק זה –המעשה) המהווה את ההפרה;

(2)

סכום העיצום הכספי והתקופה לתשלומו;

(3)

זכותו של המפר לטעון טענותיו בפני הממונה לפי הוראת סעיף 27;

(4)

שיעור התוספת על העיצום הכספי בהפרה נמשכת או בהפרה חוזרת לפי הוראות סעיף 29;

זכות הטיעון

27.  

מפר שנמסרה לו הודעה על כוונת חיוב לפי הוראות סעיף 25 רשאי לטעון טענותיו, בכתב, בפני הממונה, לעניין הכוונה להטיל עליו עיצום כספי ולעניין סכומו, בתוך שלושים ימים ממועד מסירת ההודעה;

החלטת הממונה ודרישות החיוב

28.  

(א)

הממונה יחליט, לאחר ששקל את הטענות שנטענו לפי סעיף 27, אם להטיל על המפר עיצום כספי, ורשאי הוא להפחית את סכום העיצום הכספי לפי הוראות סעיף 30

(ב)

החליט הממונה לפי הוראות סעיף קטן (א)-

(1)

להטיל על המפר עיצום כספי - ימסור לו דרישה, בכתב, לשלם את העיצום הכספי (בפרק זה – דרישת תשלום), שבה יציין, בין השאר, את סכום העיצום הכספי המעודכן ואת התקופה לתשלומו;

(2)

שלא להטיל על המפר עיצום כספי -  ימסור לו הודעה על כך, בכתב.

(ג)

בדרישת התשלום או בהודעה, לפי סעיף קטן (ב), יפרט המנהל את נימוקי החלטתו.

(ד)

לא טען המפר את טענותיו לפי הוראות סעיף 27, בתוך 30 ימים מיום שנמסרה לו ההודעה על כוונת חיוב, יראו הודעה זו, בתום 30 הימים האמורים, כדרישת תשלום שנמסרה למפר במועד האמור.

הפרה נמשכת והפרה חוזרת

29.  

(א)

בהפרה נמשכת יתווסף על העיצום הכספי הקבוע לאותה הפרה, החלק החמישים שלו לכל יום שבו נמשכת ההפרה.

(ב)

בהפרה חוזרת יתווסף על העיצום הכספי הקבוע לאותה הפרה, סכום השווה לעיצום הכספי כאמור; לענין זה, "הפרה חוזרת" – הפרת הוראה מההוראות לפי חוק זה כאמור בסעיף 25, בתוך שנתיים מהפרה קודמת של אותה הוראה שבשלה הוטל על המפר עיצום כספי או שבשלה הורשע.

סכומים מופחתים

30.  

(א)

הממונה אינו רשאי להטיל עיצום כספי בסכום הנמוך מהסכומים הקבועים בסימן זה, אלא לפי הוראות סעיף קטן (ב) .

(ב)

השר, בהסכמת שר המשפטים, רשאי לקבוע מקרים, נסיבות ושיקולים שבשלהם ניתן יהיה להטיל עיצום כספי בסכום הנמוך מהסכומים הקבועים בסימן זה, ובשיעורים שיקבע.

סכום מעודכן של העיצום הכספי

31.  

(א)

העיצום הכספי יהיה לפי סכומו המעודכן ביום מסירת דרישת התשלום, ולגבי מפר שלא טען טענותיו בפני הממונה כאמור בסעיף 28(ד) – ביום מסירת ההודעה על כוונת חיוב; הוגש ערעור לבית משפט לפי סעיף 48 הוגשה עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים, ועוכב תשלומו של העיצום הכספי לפי סכומו המעודכן ביום ההחלטה בערעור.

(ב)

סכומי העיצום הכספי הקבועים בסעיף 24 יתעדכנו ב-1 בינואר בכל שנה (בסעיף קטן זה – יום העדכון), בהתאם לשיעור עליית המדד הידוע ביום העדכון לעומת המדד שהיה ידוע ביום ב-1 בינואר של השנה הקודמת; הסכומים האמורים יעוגלו לסכום הקרוב שהוא מכפלה של 10 שקלים חדשים; לענין זה, "מדד" – מדד המחירים לצרכן שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

(ג)

הממונה יפרסם ברשומות הודעה על סכומי העיצום הכספי המעודכנים לפי סעיף קטן (ב).

המועד לתשלום העיצום הכספי

32.  

העיצום הכספי ישולם בתוך 30 ימים מיום מסירת דרישת התשלום כאמור בסעיף 28. 

הפרשי הצמדה וריבית

33.

לא שולם עיצום כספי במועד, ייווספו עליו, לתקופת הפיגור, הפרשי הצמדה וריבית כהגדרתם בחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961 ^[3] (בפרק זה - הפרשי הצמדה וריבית), עד לתשלומו.

גביה

34.

עיצום כספי ייגבה לאוצר המדינה, ועל גבייתו תחול פקודת המסים (גביה)^[4] .

עיצום כספי בשל הפרה לפי חוק זה ולפי חוק אחר

35.  

על מעשה אחד המהווה הפרה של הוראה מההוראות לפי חוק זה המנויות בסעיף 24 ושל הוראה מההוראות לפי חוק אחר, לא יוטל יותר מעיצום כספי אחד.

פרסום

36.  

(א)

הטיל הממונה עיצום כספי לפי פרק זה, בכפוף לכל דין,  יפרסם  בציבור את הפרטים שלהלן, בדרך שתבטיח שקיפות לגבי הפעלת שיקול דעתו בקבלת ההחלטה להטיל עיצום כספי:  

(1)

דבר הטלת העיצום הכספי;

(2)

מהות ההפרה שבשלה הוטל העיצום הכספי ונסיבות ההפרה;

(3)

סכום העיצום הכספי שהוטל;

(4)

אם הופחת העיצום הכספי - הנסיבות  שבשלהן הופחת סכום העיצום ושיעורי ההפחתה;

(5)

(פרטים אודות המפר, הנוגעים לעניין;

(6)

שמו של המפר - ככל שהמפר הוא תאגיד.

(ב)

הוגש ערעור על הטלת עיצום כספי, יפרסם הממונה את דבר הגשת הערעור ואת תוצאותיו/העתירה ואת תוצאותיה.

(ג)

על אף הוראות סעיף קטן (א)(6), רשאי הממונה  לפרסם  את שמו של מפר שהוא יחיד, אם סבר שהדבר נחוץ לצורך אזהרת הציבור.

(ד)

על אף האמור בסעיף זה, לא יפרסם הממונה פרטים שהם בגדר מידע שרשות ציבורית מנועה מלמסור לפי סעיף 9(א) לחוק חופש המידע, התשנ"ח-1998^[5], וכן רשאי הוא שלא לפרסם פרטים לפי סעיף זה, שהם בגדר מידע שרשות ציבורית אינה חייבת למסור לפי סעיף 9(ב) לחוק האמור.

סימן ב': התראה מנהלית

התראה מינהלית

37.  

(א)

היה לממונה יסוד סביר להניח כי אדם הפר הוראה מההוראות לפי חוק זה, כאמור בסעיף 25, והתקיימו נסיבות שקבע הממונה, בנהלים, באישור היועץ המשפטי לממשלה, רשאי הוא, במקום להמציא לו הודעה על כוונת חיוב ולהטיל עליו עיצום כספי, לפי הוראות סימן א', להמציא לו התראה מנהלית לפי הוראות סימן זה; בסעיף קטן זה, "היועץ המשפטי לממשלה" - לרבות משנה ליועץ המשפטי לממשלה שהוא הסמיכו לעניין זה.

(ב)

בהתראה מנהלית יציין הממונה מהו המעשה המהווה את ההפרה, יודיע למפר כי עליו להפסיק את ההפרה וכי אם ימשיך בהפרה או יחזור עליה יהא צפוי לעיצום כספי בשל הפרה נמשכת או הפרה חוזרת, לפי העניין, כאמור בסעיף 25, וכן יציין זכותו של המפר לבקש את ביטול ההתראה לפי הוראות סעיף 38.

בקשה לביטול התראה מנהלית

38.  

(א)

נמסרה למפר התראה מנהלית כאמור בסעיף 37, רשאי הוא לפנות לממונה בכתב, בתוך 30 ימים, בבקשה לבטל את ההתראה בשל כל אחד מטעמים אלה:

(1)

המפר לא ביצע את ההפרה;

(2)

המעשה שביצע המפר, המפורט בהתראה, אינו מהווה הפרה;

(ב)

קיבל הממונה בקשה לביטול התראה מנהלית, לפי הוראות סעיף קטן (א), רשאי הוא לבטל את ההתראה או לדחות את הבקשה ולהשאיר את ההתראה על כנה; החלטת הממונה תינתן בכתב, ותימסר למפר בצירוף נימוקים.

הפרה נמשכת והפרה חוזרת לאחר התראה

39.  

(א)

נמסרה למפר התראה מנהלית לפי הוראות סימן זה והמפר המשיך להפר את ההוראה שבשלה נמסרה לו ההתראה, ימסור לו הממונה דרישת תשלום בשל הפרה נמשכת כאמור בסעיף 29(א).

(ב)

נמסרה למפר התראה מנהלית לפי הוראות סימן זה והמפר חזר והפר את ההוראה שבשלה נמסרה לו ההתראה, בתוך שנתיים מיום מסירת ההתראה, יראו את ההפרה הנוספת כאמור כהפרה חוזרת לעניין סעיף 29(ב), והממונה ימסור למפר הודעה על כוונת חיוב בשל ההפרה החוזרת.

סימן ג': התחייבות להימנע מהפרה

הודעה על האפשרות להגשת התחייבות ועירבון

40.  

היה לממונה יסוד סביר להניח כי אדם הפר הוראה מההוראות לפי חוק זה, כאמור בסעיף 25, והתקיימו נסיבות שקבע הממונה, בנהלים, באישור היועץ המשפטי לממשלה, רשאי הוא להמציא למפר, במקום הודעה על כוונת חיוב, הודעה שלפיה באפשרותו להגיש לממונה כתב התחייבות ועירבון לפי הוראות סימן זה, במקום שיוטל עליו עיצום כספי לפי הוראות סימן א'; בסעיף קטן זה, "היועץ המשפטי לממשלה" - לרבות משנה ליועץ המשפטי לממשלה שהוא הסמיכו לעניין זה.

תנאי ההתחייבות וגובה העירבון

41.  

(א)

בכתב ההתחייבות יתחייב המפר להפסיק את הפרת ההוראה כאמור בסעיף קטן (א), ולהימנע מהפרה נוספת של אותה הוראה, בתוך תקופה שיקבע הממונה, ושתחילתה ביום מסירת ההודעה כאמור באותו סעיף קטן, ובלבד שהתקופה האמורה לא תעלה על שנתיים (בסימן זה - תקופת ההתחייבות);

(ב)

הממונה רשאי לקבוע בכתב ההתחייבות תנאים נוספים שעל המפר להתחייב ולעמוד בהם במהלך תקופת ההתחייבות במטרה להקטין את הנזק שנגרם מההפרה או למנוע את הישנותה. 

(ג)

בנוסף לכתב ההתחייבות יפקיד המפר בידי הממונה עירבון בסכום העיצום הכספי שהממונה היה רשאי להטיל על המפר בשל  אותה הפרה, בהתחשב בקיומם של מקרים, נסיבות ושיקולים שנקבעו לפי סעיף 29(ב).

תוצאות הגשת כתב התחייבות ועירבון או אי-הגשתם

42.  

הגיש המפר לממונה כתב התחייבות ועירבון לפי סימן זה, בתוך 30 ימים מיום מסירת ההודעה כאמור בסעיף 40, לא יוטל עליו עיצום כספי בשל אותה הפרה; לא הגיש המפר לממונה כתב התחייבות ועירבון בתוך התקופה האמורה, ימציא לו הממונה הודעה על כוונת חיוב בשל אותה הפרה, לפי סעיף 26.

הפרת התחייבות

43.  

(א)

הגיש המפר כתב התחייבות ועירבון לפי סימן זה והפר תנאי מתנאי ההתחייבות, כמפורט בפסקאות שלהלן, יחולו ההוראות המפורטות באותן פסקאות, לפי העניין: 

(1)

המשיך המפר, במהלך תקופת ההתחייבות, להפר את ההוראה שבשל הפרתה נתן את כתב ההתחייבות - יחלט הממונה את העירבון וימציא למפר דרישת תשלום בשל ההפרה הנמשכת כאמור בסעיף 37(א);

(2)

חזר המפר והפר, במהלך תקופת ההתחייבות, את ההוראה שבשל הפרתה נתן את כתב ההתחייבות - יחלט הממונה את העירבון ויראו את ההפרה הנוספת כאמור כהפרה חוזרת לעניין סעיף 37(ב); הממונה ימציא  למפר הודעה על כוונת חיוב בשל ההפרה החוזרת;

(3)

הפר המפר תנאי מהתנאים הנוספים שנקבעו בכתב ההתחייבות כאמור בסעיף 39(ב) - יחלט הממונה את העירבון.

(ב)

לעניין פרק זה יראו בחילוט העירבון לפי הוראות סעיף זה, כהטלת עיצום כספי על המפר בשל ההפרה שלגביה ניתן העירבון.

(ג)

הופר תנאי מתנאי ההתחייבות כאמור בסעיף זה, והפר המפר פעם נוספת את ההוראה שבשל הפרתה נתן את כתב ההתחייבות, לא יאפשר לו הממונה להגיש כתב התחייבות נוסף לפי הוראות סימן זה, בשל אותה הפרה.

השבת העירבון

44.  

עמד המפר בתנאי כתב ההתחייבות שמסר לפי סימן זה, יוחזר לו, בתום תקופת ההתחייבות, העירבון שהפקיד, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הפקדתו  עד יום החזרתו.

סימן ד': אכיפה שפיטה ועונשין

עונשין

45.  

(א)

העושה אחד מההפרות האמורות בסעיף 25 והקנס כאמור בסעיף, ואם היה תאגיד – כפל הקנס;  

(ב)

היתה העבירה עבירה נמשכת רשאי בית המשפט להטיל קנס נוסף כאמור בסעיף 29, לכל יום בו נעברת העבירה.

ביצוע צו

46.  

בצו לפי סעיף 22(ג) מותר להורות למשטרה או למפקח להיכנס לחצרים שעליהם ניתן הצו, ומותר לנקוט כל אמצעים, לרבות שימוש בכוח באופן סביר הדרוש בנסיבות העניין, כדי להבטיח ציות להוראות הצו.

שמירת דינים

47.  

חוק זה לא בא לגרוע מסמכותו של בית-המשפט לפי פקודת בזיון בית המשפט, אך לא ישא אדם באחריות גם לפי חוק זה וגם לפי הפקודה האמורה.

סימן ה' : ערעור לבית משפט השלום

ערעור

48.  

(א)

על דרישת תשלום ועל כל החלטה אחרת של הממונה, ניתן לערער לבית משפט השלום שבו יושב נשיא בית משפט השלום שבאזור שיפוטו ניתנה החלטת הממונה להטיל על המפר עיצום כספי; ערעור כאמור יוגש בתוך 30 ימים מיום שנמסרה דרישת התשלום (בפרק זה – ערעור על דרישת תשלום).

(ב)

אין בהגשת ערעור על דרישת תשלום כדי לעכב את תשלום העיצום הכספי, אלא אם כן הסכים לכך הממונה או שבית המשפט הורה על כך.

(ג)      

החליט בית המשפט לקבל ערעור על דרישת תשלום, לאחר ששולם העיצום הכספי/ או הופקד עירבון לפי הוראות פרק זה, יוחזר העיצום הכספי או כל חלק ממנו אשר הופחת בידי בית המשפט/ או יוחזר העירבון, לפי העניין, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום תשלומו עד יום החזרתו.

(ד)

החליט בית המשפט לקבל ערעור שהוגש לפי סעיף זה, לאחר ששולם העיצום הכספי לפי הוראות פרק זה, יוחזר העיצום הכספי או כל חלק ממנו אשר הופחת על ידי בית המשפט, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום תשלומו עד יום החזרתו.

שמירת אחריות פלילית

49.  

(א)

תשלום עיצום כספי, המצאת התראה מנהלית או מתן כתב התחייבות ועירבון, לפי פרק זה, לא יגרעו מאחריותו הפלילית של אדם בשל הפרת הוראה מההוראות לפי חוק זה המנויות בסעיף 25, המהווה עבירה.

(ב)

הוגש נגד אדם כתב אישום בשל הפרה המהווה עבירה כאמור בסעיף קטן (א), לא ינקוט נגדו הממונה הליכים לפי פרק זה בשל אותה הפרה, ואם שילם המפר עיצום כספי או הפקיד עירבון כאמור  בסעיף 39 -  יוחזר לו הסכום ששולם או העירבון שהופקד, לפי העניין, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום תשלום הסכום או יום הפקדת העירבון, עד יום החזרתו

50.  

השר, בהסכמת שר המשפטים, רשאי להתקין תקנות לביצוע הוראות פרק זה.

פרק ז ': שונות

סמכות השר

51.

(א)

  השר רשאי להתקין תקנות לביצועו של חוק זה.

(ב)

השר רשאי לקבוע אגרות בעד רישוי, אישור, רישום או פעולה אחרת מכוח חוק זה.

(ג)

השר רשאי, להתקין תקנות בדבר מינויו וקביעת תפקידיו של כל אדם, כפי הדרוש לדעתו לביצועו של חוק זה.

(ד)

תקנות לפי סעיף קטן זה יותקנו באישור ועדת הכלכלה של הכנסת.

הוראות מעבר

52.  

(א)

רשיונות מורי הדרך מקומי או מחוזי תקפים ביום תחילת החוק יחולו הכללים הבאים:

(1)

מי שבידו רישיון תקף להוראת דרך, מקומי או מחוזי שניתן לפי תקנה 9 לתקנות שירותי תיירות (מורי הדרך) התשכ"ז - 1967, רישיונו יהיה תקף עד לסוף השנה הקלנדרית הרביעית מתחילתו של החוק. 

(2)

הממונה יקבע כללים לעניין שינוי סיווג הרישיון הקיים בידיו של מורה הדרך, לרישיון מורה דרך לפי חוק זה.

ביטול

53.  

עם תחילתו של חוק זה, חוק שירותי תיירות, התשל"ו– 1976 – בטל.

תחילה

54.  

תחילתו של חוק זה שלושה חודשים מיום פרסומו.

פרק ח': תיקוני חקיקה עקיפים

תיקון חוק התכנון והבניה התשכ"ה-1965

55.  

בחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, אחרי סעיף 158א2 יבוא:

"עמדת משרד התיירות למתן היתר למתקן מלונאי מיוחד

158א3.

(א)  הוגשה בקשה להיתר בניה בקרקע שיועדה בתוכנית למתקן מלונאי מיוחד, לא יינתן ההיתר, אלא אם כן אישר משרד התיירות כי אינו מתנגד למתן ההיתר;

(ב) מצא משרד התיירות כי אין בהסכם שלפיו נבנה או עתיד להבנות, מבנה למתקן מלונאי מיוחד, בהסכם לשיווק, למכירה ולתפעול המבנה ויחידות האירוח בו, בהסכם לניהולו או בכל הסכם נלווה אליהם, על מנת להבטיח כי יעשה במבנה שימוש מלונאי אמיתי, רשאי להתנגד למתן ההיתר;

(ג)  עמדת משרד התיירות כאמור בסעיף קטן (ב) תינתן תוך שלושים ימים מהמועד שבו קיבל המשרד בקשה למתן עמדתו; לא השיב משרד התיירות בתוך המועד האמור, יראו אותו כאילו אינו מתנגד למתן ההיתר;

(ד) בסעיף זה –

"חוק שירותי תיירות" – חוק שירותי תיירות, התשע"ז - 2017 ;

"מתקן מלונאי מיוחד" –כהגדרתו בחוק שירותי תיירות התשע"ז - 2017."

תיקון חוק מס ערך מוסף התשל"ה-1975

56.  

בחוק מס ערך מוסף, התשל"ה-1975^[6], בסעיף 1, במקום ההגדרה "בית מלון" יבוא-

""בית מלון" –"מתקן מלונאי" כמשמעותו בחוק שירותי תיירות, התשע"ז – 2017;".

תיקון חוק הסדרת מקומות רחצה, תשכ"ד-1964

57.  

בחוק הסדרת מקומות רחצה, תשכ"ד-1964^[7], בסעיף 5א, בסיפא מקום ההגדרה "בית מלון" יבוא -

""בית מלון" –"מתקן מלונאי" כמשמעותו בחוק שירותי תיירות, התשע"ז – 2017;"

תיקון חוק השומרים, תשכ"ז-1967

58.

, בחוק השומרים, תשכ"ז-^[8]1967, בסעיף 12(א), במקום הגדרת "מלון" יבוא-

""מלון" –"מתקן מלונאי" כמשמעותו בחוק שירותי תיירות, התשע"ז – 2017;"

תיקון החוק למניעת מפגעי אסבסט ואבק מזיק, תשע"א-2011

59.

בחוק למניעת מפגעי אסבסט ואבק מזיק, תשע"א-^[9]2011, בסעיף 2 בהגדרת "מקום ציבורי" סעיף קטן (4) בהגדרת "בית מלון" יבוא-

""בית מלון" –"מתקן מלונאי" כמשמעותו בחוק שירותי תיירות, התשע"ז – 2017;"

תיקון חוק אזור סחר חפשי באילת (פטורים והנחות ממסים), תשמ"ה-1985

60.

בחוק אזור סחר חפשי באילת (פטורים והנחות ממסים), תשמ"ה-^[10]1985, התוספת הראשונה, במקומה יבוא -

""שירותי תיירות" – כמשמעותם בחוק שירותי תיירות, התשע"ז – 2017;"

תיקון חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975

61.

בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975^[11], בסעיף 2 (א1) בסיפא במקום המילים "כמשמעותו בחוק שירותי תיירות התשל"ו-1976" יבוא -

"כמשמעותו בחוק שירותי תיירות, התשע"ז – 2017;"

תיקון תקנות איסור הלבנת הון (אגרות לענין נותני שירותי מטבע), תשס"ג-2003

62.

בתקנות איסור הלבנת הון (אגרות לענין נותני שירותי מטבע), תשס"ג-2003^[12], בסיפא לתקנה 5(א) במקום הגדרת "בית מלון" יבוא -

""בית מלון" –"מתקן מלונאי" כמשמעותו בחוק שירותי תיירות, התשע"ז – 2017;"

תיקון תקנות הבזק (התקנה, תפעול ותחזוקה), תשמ"ה-1985

63.

בתקנות הבזק (התקנה, תפעול ותחזוקה), תשמ"ה-1985^[13], בתקנה 28 (א) במקום הגדרת "בית מלון" יבוא -

""בית מלון" –"מתקן מלונאי" כמשמעותו בחוק שירותי תיירות, התשע"ז – 2017;"

תיקון תקנות הסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות), 
תשס"ז-2007

64.

בתקנות הסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות), 
תשס"ז-2007^[14], בסעיף 1 במקום ההגדרה "בית מלון" יבוא-

""בית מלון" – "מתקן מלונאי" כמשמעותו בחוק שירותי תיירות, התשע"ו – 2016;"

תיקון תקנות התכנון והבניה (פטור מחובת התקנת מנגנון פיקוד שבת במעלית), תשס"ד-2004

65.

בתקנות התכנון והבניה (פטור מחובת התקנת מנגנון פיקוד שבת במעלית), תשס"ד-2004^[15], בסעיף 2(2)(ד) במקום האמור בו יבוא -

""מיתקן מלונאי" כמשמעותו בחוק שירותי תיירות התשע"ז – 2017;"

תיקון תקנות מכוני כושר (רישוי ופיקוח) (פטור מנוכחות מדריך בחדר כושר), תשע"ג-2013

66.

בתקנות מכוני כושר (רישוי ופיקוח) (פטור מנוכחות מדריך בחדר כושר), תשע"ג-2013^[16], בסעיף 3 במקום המילים "כהגדרתו בחוק שירותי תיירות, התשל"ו – 1976" יבוא -

"כהגדרתו בחוק שירותי תיירות, התשע"ז – 2017"

תיקון תקנות רישוי שירותי התעופה (טיסות שכר), תשמ"ב-1982

67.

בתקנות רישוי שירותי התעופה (טיסות שכר), תשמ"ב-1982^[17], בסעיף 1, במקום הגדרת "בית מלון" יבוא -

""בית מלון" - "מיתקן מלונאי" כמשמעותו בחוק שירותי תיירות התשע"ו – 2016;"

תיקון תקנות שירותי תיירות (בתי מלון), תשע"ג-2013

68.

בתקנות שירותי תיירות (בתי מלון), תשע"ג-2013, במקום המילים "לפי סעיפים 3(1)(ב), (4) ו-(5), 5, 11,12(ג)  20 ו- 24 לחוק שירותי תיירות התשל"ו- 1976"  יבוא-

"לפי סעיף 8 לחוק שירותי תיירות התשע"ז – 2017"

תיקון תקנות שירותי תיירות (עסק מאושר לתייר), תשע"ב-2011

69.

בתקנות שירותי תיירות (עסק מאושר לתייר), תשע"ב-2011, במקום המילים "לפי סעיפים 3(5), 11,10 12  ו- 24 לחוק שירותי תיירות התשל"ו- 1976"  יבוא-

"לפי סעיף 7 לחוק שירותי תיירות התשע"ז – 2017"