תזכיר חוק התכנון והבניה (תיקון מס' ), התשע"ז-2017

 

 

א.  שם החוק המוצע

 

תזכיר חוק התכנון והבניה (תיקון מס' ), התשע"ז-2017

 

ב.  מטרת החוק המוצע והצורך בו

 

הצעת החוק מבקשת לבצע מספר שינויים נדרשים, על מנת לייעל את עבודת מוסדות התכנון וועדות הערר, ולהסדיר סוגיות נוספות, הקשורות, בין השאר,  להקמת מכוני הבקרה, הכל  כמפורט להלן.

 

ג.  עיקרי החוק המוצע –

סעיף 1 המוצע (תיקון סעיף 1 לחוק) - הגדרות:

מוצע לתקן את הגדרת "תשתיות לאומיות" בסעיף 1 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה -1965 (להלן – החוק) כך שבמקום 'נמל תעופה' יבוא 'שדה תעופה'. מטרת תיקון זה  הינה ליצור קוהרנטיות בחוק עצמו אשר בהתייחסו לתכנית מתאר ארצית קובע כי היא רשאית לקבוע תכנון של 'שדות תעופה', זאת ללא שהחוק יוצר כל אבחנה בין 'נמל תעופה' ל'שדה תעופה'. בנוסף, מתייחסים גם חוק הטיס, תשע"א-2011, המסדיר את נושא התעופה בישראל,  וגם תמ"א 15 - תכנית המתאר הארצית לתפרושת שדות התעופה למונח 'שדה תעופה' בהתייחסם לכל שדות התעופה, בכל הדרגות (ובכלל זה נתב"ג ושדה התעופה אילת ששניהם מהווים שדות בינלאומיים).

יובהר כי תיקון זה אינו משנה את המציאות הקיימת אלא נועד להבהירה בלבד ובפועל אף מקודמים כיום שדות תעופה פנים ארציים בות"ל; חיפה, מחניים ושדה לתעופה הכללית

סעיפים 2, 3, 4 ו-12 המוצעים (תיקון סעיפים 2(ד) , 6א(ג) ו-9(א) לחוק ותיקון סעיף 3(ב) לתוספת השניה לחוק)- תקופת כהונת חבר במועצה הארצית, בועדה לתשתיות,  בוועדה המחוזית ובוועדה לשמירת הסביבה החופית -

בהתאם לקבוע היום, תקופת כהונתה של המועצה הארצית לתכנון ולבניה הינה לחמש שנים. בפועל הרכב חברי המועצה משתנה מעת לעת, כפועל יוצא של אילוצים במשרדי הממשלה והגופים השונים הממנים למועצה את נציגיהם. בשל הוראות החוק, שקובעות מועד אחיד לחידוש המינוי של כלל החברים אחת לחמש שנים, לעיתים חבר מועצה שהוסמך לתפקידו זמן קצר לפני תום מינוי המועצה, נדרש לחדש את המינוי.

לאור האמור, מוצע לבטל את ההוראה בדבר תקופת כהונתה של המועצה הארצית, ותחת זאת לקבוע כי מינוי כל חבר במועצה ייקבע לתקופה של חמש שנים. מנגנון דומה קיים גם לגבי הוועדה הארצית לתשתיות לאומיות וכן בדברי חקיקה נוספים שמכוחם מכהנת מועצה, כדוגמת מועצת מקרקעי ישראל לפי חוק רשות מקרקעי ישראל, התש"ך-1960.

 

בדומה למועצה הארצית, גם לגבי הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה (להלן – הוועדה המחוזית) והוועדה לשמירת הסביבה החופית (להלן – הולחו"ף) ההסדר הקיים היום קובע כי תקופת כהונתן תהיה לחמש שנים. באופן דומה לתיקון המוצע בסעיף 2 ומאותם הטעמים, מוצע לשנות הסדר זה, ולקבוע כי תקופת כהונתו של חבר הוועדה המחוזית וחבר הולחו"ף תהא לחמש שנים וכי בדומה לאפשרות הקיימת לחבר המועצה הארצית, הוא יוכל לשוב ולהתמנות לתקופות כהונה נוספות.

בהמשך לתיקונים אלה, מוצע להסדיר ולקבוע כי המינויים כאמור לא יפקעו בתום החמש שנים כאמור, זאת בטרם שמונה חבר אחר או שחודש המינוי. מוצע לקבוע הוראה זו גם ביחס לועדה לתשתיות אשר לגביה כבר נקבעה תקופת כהונה של חבר ולא של הוועדה עצמה.

סעיפים 5 , 6 ו -7 המוצעים (תיקון סעיפים 12א ו-12ו לחוק, ומחיקת סעיפים  12ג ו12ה(ב) ו-(ג))– תוספת ועדות ערר:

על מנת לייעל את תפקוד ועדות הערר ולאור הצורך לאפשר קידום הליכי רישוי בלוחות זמנים מהירים, מוצע לתקן את הוראות סעיף 12א  ו-12ו לחוק אשר קובעות כי לכל מחוז תהיה ועדת ערר וועדת ערר לפיצויים ולהיטל השבחה אחת ולקבוע כי שר האוצר יהיה רשאי לקבוע כי במחוז מסוים יהיו ועדות ערר וועדות ערר לפיצויים ולהיטל השבחה נוספות.

בהתאם, יבוטלו סעיפים 12ג, 12ה(ב) ו-(ג) לחוק, אשר אין בהם עוד צורך לאור התיקון המוצע.

סעיף 8  המוצע (תיקון סעיף 19 לחוק– הרכב ועדות מרחביות)

סעיף 19(א)(2) לחוק קובע, כי בועדה מקומית שמרחב התכנון שלה כולל יותר מרשות מקומית אחת, ימנה שר הפנים שבעה חברים מתוך רשימת אנשים שהמליצו עליהם הרשויות המרחביות (זאת בנוסף ליו"ר הועדה, שימנה שר האוצר). הסעיף קובע עוד, כי לפחות שני חברים מבין שבעת החברים כאמור, לא יהיו חברי המועצות של הרשויות המקומיות החברות במרחב התכנון המקומי.

על מנת לאפשר את היצוג של נבחרי הציבור, במצב בו מרחב התכנון כולל יותר מחמש רשויות, מוצע לקבוע כי הרכב החברים בועדה כאמור, יעמוד על מספר השווה למספר הרשויות בתוספת של שני חברים נוספים. מצב זה יאפשר יצוג של כל הרשויות בועדה באמצעות נבחרי הציבור, ובנוסף יהיו בועדה שני חברים נוספים שאינם חברי מועצה  ברשויות כאמור.

בנוסף, סעיף 19(א1) קובע כי במרחב תכנון מקומי שבו כלולות יותר מרשות מקומית אחת, אך לפחות באחת מהרשויות כאמור מספר התושבים הינו שלושים וחמישה אלף או יותר, לא יחולו הוראות סעיף קטן (א), והרכב הועדה המקומית יהיה 17 חברים, ושר הפנים יקבע את מספר הנציגים של כל רשות מרחבית בועדה בהתאם לקבוע בסעיף.

מוצע להחיל הוראה זו, גם במקרים בהם כלולות במרחב התכנון המקומי, שתי רשויות מקומיות בלבד, אשר מספר התושבים ברשות הגדולה מבין השתיים, הינו לפחות פי שלושה ממספר התושבים ברשות השנייה, ושמספר התושבים ברשות הגדולה הינו 20,000 לפחות.

 

 

סעיף 9 המוצע (הוספת סעיף 136א לחוק – הוראות למוסד תכנון שהחל לדון בתכנית) –

מוצע לקבוע הוראה למוסד תכנון שהחל לדון בתכנית בסמכותו, וטרם שהושלם הדיון בה, עברה הסמכות לגבי התכנית למוסד תכנון אחר. כך למשל, ועדה מחוזית שהחלה לדון בתכנית בסמכותה, וטרם שהושלם הדיון בה, אושרה תכנית כוללנית בתחום התכנית. במצב זה, ככל שהועדה המקומית הינה ועדה מקומית עצמאית (כמשמעותה בסעיף 31א לחוק), וככל שהתכנית שהוועדה המחוזית החלה לדון בה כאמור, איננה סותרת את התכנית הכוללנית, ככלל ובהתאם לקבוע בסעיף 62א(ג) ו(ד) לחוק, הסמכות לגביה נתונה לועדה המקומית העצמאית.

כדי למנוע אי בהירות בנוגע לשאלה מיהו מוסד התכנון המוסמך להמשיך לדון בתכנית במצבים אלה, מוצע לקבוע הוראה כללית, לפיה ככל שלא נקבעו הוראות אחרות בחוק, המועד הקובע לעניין הסמכות יהיה מועד ההחלטה על הפקדת התכנית. בהתאם ככל שטרם הוחלט להפקיד את התכנית, תועבר התכנית למוסד התכנון המוסמך, אך אם כבר הוחלט להפקיד את התכנית, הסמכות לגבי אותה תכנית, תמשיך ותהיה למוסד התכנון שהחליט להפקידה.

סעיף 10 המוצע (תיקון סעיף 149(א)(4) לחוק) – הקלה ושימוש חורג מתכנית מתאר ארצית ומתכנית מתאר מחוזית שניתן להוציא מכוחן היתר או לבצע עבודה בלא צורך באישורה של תכנית אחרת

סעיף 149(א)(4) לחוק קובע כי בהקלה או בשימוש חורג מתכנית מתאר ארצית או מתכנית מתאר מחוזית, נדרש, בנוסף להליך הרגיל הקבוע בסעיף זה, גם אישור המועצה הארצית. על מנת לאפשר את קידום הליכי הרישוי בלוחות זמנים מהירים  מוצע לתקן סעיף זה, כך שתכנית מתאר ארצית  או תכנית מתאר מחוזית שניתן להוציא מכוחן היתר או לבצע עבודה בלא צורך באישורה של תכנית נוספת טרם מתן ההיתר או ביצוע עבודה, תוכל לקבוע, ביחס לכל שטחה או לחלק ממנו, כי ככל שיבוקש שימוש חורג או מתן הקלה ממנה, לא יהיה צורך באישור המועצה הארצית. בנוסף, ככל שלא נקבעה הוראה כאמור בתכנית, תהיה רשאית המועצה הארצית להחליט ביחס לכל שטחה של תכנית מתאר ארצית או תכנית מתאר מחוזית מאושרת כאמור, או ביחס לחלק ממנה, כי הקלה או שימוש חורג מהן לא ידרש לאישורה לפי סעיף זה.

סעיף 11 המוצע (תיקון סעיף 158טו(א)(ד) לחוק) – מתן רישיון למכון בקרה

בסעיף 158טו לחוק, נקבעו התנאים שבהתקיימם, רשאי שר האוצר לתת לגוף רישיון להפעיל ולשמש מכון בקרה. אחד מהתנאים שנקבעו בחוק הינו כי פועלים בשירותו של מכון הבקרה, בקרים מורשים כאמור בסעיף 158כא לחוק (סעיף קטן (א)(1)(ד) – שם).

בהתאם להוראה זו, על מנת ששר האוצר יוכל לתת למכון בקרה רישיון להפעיל ולשמש מכון בקרה, יש צורך שיפעלו בשירותו של המכון, בקרים מורשים מטעם ארבעת הגורמים המאשרים המנויים בסעיף 158כא לחוק.

לאור המורכבות הכרוכה בהפעלת מכוני הבקרה, פעילות המכונים תהיה באופן מדורג (סמכותו של שר האוצר להחיל את פעולת מכוני הבקרה באופן מדורג, קבועה בסעיף 81(ז) לתיקון 101 לחוק התכנון והבניה, התשע"ד – 2014, ומכוחה הותקנו צווים). בהמשך לכך ובשים לב גם לסוגי העבודות והמבנים שיבדקו על-ידי מכון בקרה בשלבים הראשונים, אשר לגביהם הסמכויות של חלק מהגורמים המאשרים הינה מופחתת, מוצע לאפשר לשר האוצר לתת רישיון למכון בקרה, גם אם לא פועלים בשירותו הבקרים המורשים לענין כל הגורמים המאשרים כפי שנקבעו בסעיף 158כא, וזאת אחרי שהתייעץ עם השר הממונה על אותו גורם מאשר.

 

סעיף 13 המוצע (תיקון סעיף 81(ז) לתיקון 101) – דחיית יום התחילה המאוחר

תיקון 101 לחוק התכנון והבניה, התשע"ד - 2014, קבע, בין השאר, הקמת מכוני בקרה לבקרת תכן הבנייה וביצוע הבנייה, תוך מטרה לייעל את מערך הבקרה על הרישוי והבנייה ולקדם את איכות הבנייה. במסגרת זאת נקבע כי יועברו הסמכויות של הגורמים המאשרים שהוקנו להם בחוק סמכויות לעניין הוצאת היתרים או ביצוע עבודות לפי היתר, לבקרים מורשים במכוני הבקרה.

בסעיף 81(ו) ו(ז) לתיקון 101 הנזכר, נקבעו הוראות תחילה לעניין פרק הרישוי ובכלל זה לעניין ההוראות הנוגעות למכוני הבקרה. נקבע שם כי יום התחילה לעניין סעיפים אלה יהיה 1.1.16 (להלן – יום התחילה המאוחר),  תוך שניתנה סמכות לשר, לדחות בצו את יום התחילה המאוחר או להחילו באופן מדורג, לפרק זמן שלא יעלה על שנתיים מיום התחילה המאוחר (עד ל1.1.18), וזאת בהתחשב, בין השאר, בשיקולים כפי שפורטו בסעיף, שעיקרם, מוכנות הועדות המקומיות ורשויות הרישוי, ומוכנות מכוני הבקרה לספק שירותים  לכלל מבקשי ההיתרים במרחבי התכנון השונים.

יצויין כי מרבית הסעיפים בפרק הרישוי, כפי שנקבעו בתיקון 101 לחוק, כבר נכנסו לתוקפן, למעט מספר הוראות, שעיקרן החובה לבקרת תכן ובקרת ביצוע במכוני בקרה, שיום התחילה לגביהן נדחה בצו, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לשר לפי סעיף 81(ז) לתיקון 101 כנזכר (ר' צו התכנון והבנייה (תיקון מס' 101) (דחיית יום התחילה המאוחר של החוק), התשע"ז-2016, לענין דחיית יום התחילה המאוחר, והחלה מדורגת של ההוראות שיום תחילתן נדחה כאמור).

לאור המורכבות הכרוכה בהפעלת מכוני הבקרה, והצורך להחיל את פעילות המכונים באופן מדורג, בשים לב למוכנות מכוני הבקרה לתת שירות בהתאם להוראות החוק כאמור, ובשים לב לפעולות שבוצעו ולפעולות שעוד נדרש לבצע לשם כך, מוצע לתקן את סעיף 81(ז) לתיקון 101, באופן שיאפשר לשר לדחות בצו את יום התחילה המאוחר או להחילו באופן מדורג כאמור בסעיף זה, לתקופה של שנתיים נוספות על הקבוע בו.

 

ד. השפעת החוק המוצע על החוק הקיים

 

חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, יתוקן בהתאם למפורט בהצעת החוק.

 

ה. השפעת החוק על תקציב המדינה ועל התקן המינהלי של המשרד

    

לחוק זה אין השפעות תקציביות.

 

ו. להלן נוסח החוק המוצע

 

תזכיר חוק מטעם הממשלה:

 

תזכיר חוק התכנון והבניה, (תיקון מס'), התשע"ז-2017