חוק תשלומים לפדויי שבי ולחטופים ששוחררו, התשס"ה-2005 1

(1) בעת שירותו הצבאי או בעת שירותו בכוחות הביטחון הוא נפל בשבי האויב לרבות בשבי ארגון שמטרותיו או פעולותיו מכוונות למיגור המדינה או לפגיעה בבטחונה של המדינה או בביטחון תושביה (להלן - שבי האויב), ושהה בשבי האויב במשך 14 ימים לפחות;

(2) ארגון הצלב האדום אישר את נפילתו בשבי כאמור בפסקה (1), או שהוא הוכיח בדרך אחרת, את נפילתו בשבי כאמור.

(א1) הוועדה תכיר באדם שהוגשה בקשה בעניינו לפי סעיף 4 כפדוי שבי אף אם לא מתקיימים בו התנאים המנויים בסעיף קטן (א), אם נקבע כי הוא היה חטוף, והוכח להנחת דעתה כי שהה בידי כוחות אויב במשך 14 ימים לפחות ובלבד שהוא חייל, משרת בכוחות הביטחון או שמתקיים בו תנאי מהתנאים שבפסקה (1) או (2) בסעיף 4(א) לחוק תגמולים לבני משפחה.

(ב) הוועדה רשאית להכיר באדם כפדוי שבי אף אם התקופה שבה שהה בשבי האויב או בידי כוחות אויב קצרה מהתקופה האמורה בסעיף קטן (א)(1) או (א1), אם ראתה כי קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות לעשות כן, ולאחר ששקלה את נסיבות נפילתו בשבי, מקום השבי, תנאי השבי וזהות השובים ולעניין חטוף - את נסיבות החטיפה, מקום החזקתו כחטוף, תנאי ההחזקה וזהות החוטפים.

(ג) הוועדה רשאית שלא להכיר במי שנפל בשבי האויב או נחטף בעת שירותו הצבאי או בעת שירותו בכוחות הביטחון כפדוי שבי אף אם מתקיימים בו התנאים שבסעיף קטן (א) או (א1), לאחר ששמעה, לעניין מי שנפל בשבי האויב או שנחטף בעת שירותו הצבאי, את עמדת ראש אגף כוח אדם בצבא הגנה לישראל, ולענין מי שנפל בשבי האויב או מי שנחטף בעת שירותו בכוחות הביטחון - את עמדת נציג שירות הביטחון הנוגע בדבר או משטרת ישראל או שירות בתי הסוהר, לפי הענין, אם התקיים באדם אחד מאלה:

(1) נפילתו בשבי האויב או חטיפתו נגרמה עקב התנהגות רעה חמורה מצדו;

(2) לגבי מבקש שנפל בשבי האויב או נחטף בעת שירותו הצבאי - נפילתו בשבי האויב או חטיפתו היתה בעת עריקה כהגדרתה בסעיף 92 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955.

(ד) הוראות סעיף זה יחולו גם על אדם שהבקשה להכרה בעניינו הוגשה לאחר פטירתו, והוראות סעיף 4 יחולו בשינויים המחויבים.

(1) נציג משרד הביטחון, והוא יהיה היושב ראש;

(2) לענין מי שנפל בשבי האויב או נחטף בעת שירותו הצבאי - נציג צבא הגנה לישראל, לענין מי שנפל בשבי האויב או נחטף בעת שירותו בכוחות הביטחון - נציג שירות הביטחון הנוגע בדבר או משטרת ישראל או שירות בתי הסוהר, לפי הענין ולעניין מי שנחטף בפעולת איבה לא בעת שירות צבאי או שירות בכוחות הביטחון - נציג המוסד לביטוח לאומי;

(3) נציג ציבור.

(ב) הודעה על הרכב הוועדה ומענה תפורסם ברשומות.

(ג) הוועדה תקבע את סדרי עבודתה ככל שלא נקבעו בחוק זה או לפיו.

(ד) הוועדה לא תהיה קשורה בסדרי הדין ובדיני הראיות, למעט ראיות חסויות כאמור בפרק ג' לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, ותנהג בדרך הנראית לה מועילה ביותר לבירור השאלות העומדות לדיון.

(ב) החלטת הוועדה בבקשה להכרה תתקבל בהקדם האפשרי, והודעה על החלטתה תימסר למבקש בתוך שלושה חודשים מיום שנמסרה לה הבקשה.

(1) תשלום למפרע עבור החודשים החל מה–1 בחודש שבו הגיש את הבקשה להכרה ועד תום החודש שבו הוכר כפדוי שבי;

(2) תשלום חודשי החל מה–1 בחודש לאחר החודש שבו הוכר כפדוי שבי ועד שימלאו לו 67 שנים;

(3) מלאו לפדוי שבי 67 שנים, ישולם לו באותה שנה, למפרע, סך כל התשלומים החודשיים עד תום אותה שנה בתשלום אחד; בשנה שלאחר מכן ולמשך כל ימי חייו של פדוי השבי ישולמו לו התשלומים החודשיים בתשלום שנתי אחד, ב–1 בינואר בכל שנה;

(4) מלאו לפדוי שבי 80 שנים, תיווסף לתשלומים המשולמים לו לפי פסקה (3) תוספת בשיעור 25 אחוזים.

(ב) זכות לתשלום לפי סעיף 5 אינה עוברת בירושה.

(1) פקודת מס הכנסה, או תשלומי חובה או היטלים אחרים;

(2) סעיף 9 לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980;

(3) חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 [נוסח משולב].

(ב) הוכר פדוי שבי לאחר פטירתו, זכאי מי שהיה בן זוגו בשעת פטירתו לתשלום חד–פעמי בסכום השווה ל–12 תשלומים חודשיים כאמור בסעיף 5(א), ב–1 בחודש לאחר החודש שבו הוכר פדוי השבי כאמור.

(ב) בקשות לפי חוק זה לעניין פדוי שבי שהוא חייל או משרת בכוחות הביטחון יוגשו לוועדה באמצעות משרד הביטחון; בקשות לעניין פדוי שבי אחר יוגשו לוועדה באמצעות המוסד לביטוח לאומי, ויחולו הוראות סימנים א' ו-ב' לפרק י"ד לחוק הביטוח הלאומי, למעט סעיפים 297א, 299 ו-308, בשינויים המחויבים.

(ג) אוצר המדינה ישפה את המוסד לביטוח לאומי, על פי דרישתו, על כל הוצאה שהוציא למתן התשלומים לפי הוראות חוק זה ועל החלק היחסי מההוצאות המינהליות של המוסד לביטוח לאומי הנובעות מביצוע חוק זה.

(ד) בסעיף זה, "כוחות הביטחון" - משטרת ישראל, שירות בתי הסוהר ושירותי הביטחון.

(ב) על אף הוראת סעיף 5(1), פדוי שבי שנפל בשבי האויב לפני יום התחילה, זכאי לתשלום למפרע בסך 1,000 שקלים חדשים עבור כל חודש החל מיום ז' בטבת התשס"ד (1 בינואר 2004) ועד תום החודש שבו הוכר כפדוי שבי. ואולם מי שהגיש בקשה אחרי יום ד' בכסלו התשס"ח (14 בנובמבר 2007), יהיה זכאי לתשלום למפרע בסך 1,000 שקלים חדשים בעבור 24 החודשים שקדמו ל–1 בחודש שבו הוכר כפדוי שבי.

(ג) (בוטל).