מס' תיק: 803-10-2015-000167

תזכיר חוק

(א)       שם החוק המוצע

חוק אכיפה מנהלית והקלות לעסקים חדשים, התשע"ו – 2016

 

(ב)       מטרת החוק המוצע והצורך בו –

             חוק זה מעגן הוראות רוחביות ופרוצדורה שתחול כל אימת שתקבע בחוקים ספציפיים סמכות להשתמש באמצעי אכיפה מנהליים – הטלת עיצום כספי, קבלת התחייבות להמנע מהפרה תחת הטלת עיצום כספי, ומשלוח התראה מינהלית. קביעת ההוראות והפרוצדורה תבטיח הפעלה אחידה ושיויונית של הסמכות להטיל סנקציה מנהלית כלפי ציבור המפרים.              בנוסף, החוק כולל הוראות מקלות ביחס להפעלת הסמכות להטיל עיצום כספי כלפי מפרים שהם "עסקים חדשים", בעקבות החלטת ממשלה מס' 890 מיום 27 בדצמבר 2015 בנושא "עידוד עסקים חדשים". ההקלות יחולו על כל דבר חקיקה שבו הסמכות להטיל עיצום כספי, בכפוף לסייגים המנויים בחוק המוצע.

(ג)        עיקרי החוק המוצע

(1) תחולת ההוראות על חקיקה שלאחר כניסתו לתוקף של חוק זה;

(2) הוראות בדבר סמכות הטלת עיצום כספי על מפר;

(3) הוראות בדבר קבלת התחייבות להימנע מהפרה ממפר;

(4) הוראות בדבר משלוח התראה מנהלית למפר;

(5) הוראה כי בגין מעשה אחד המהווה הפרה של מספר חוקים ניתן לנקוט אמצעי אכיפה מנהלי אחד, הגם שהוא יכול להוות הפרה של חוקים שונים שבאחריות גורמים מנהליים שונים;

(6) מתן סמכות לגורם המנהלי או לבית משפט לעכב ביצוע החלטה על נקיטת אמצעי אכיפה מנהלי;

(7) איסור שיפוי וביטוח בגין הטלת עיצום כספי;

(8) קביעת חובת פרסום של החלטות הגורם המינהלי להשתמש באמצעי אכיפה מנהלי;

(9)  הוראות בדבר שמירת אחריות פלילית בחוקים בהם יש סמכות לנקוט גם באמצעי אכיפה מנהליים;

(10) הוראות בדבר מגבלות על הפעלת הסמכות להטיל עיצומים כספיים על עסק חדש וחריגים להן.

 (ד)      השפעת החוק המוצע על החוק הקיים

מספר הוראות בחוק המוצע, הנוגעות להקלות בהטלת עיצומים כספיים על עסקים חדשים, גוברות על האמור בחוקים בהם ההסדרה אינה כוללת הוראות מקלות כאלה.

 

(ה)      השפעת החוק המוצע על תקציב המדינה, תקן המשרד וההיבט המנהלי – אין השפעה.

(ז)        נוסח החוק המוצע:

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

תזכיר חוק אכיפה מנהלית והקלות לעסקים חדשים, התשע"ו – 2016

 

 

דברי הסבר

לסעיף 1

בשנים האחרונות, גובר השימוש במנגנוני אכיפה מנהליים, ובראשם העיצום הכספי, ככלים חלופיים למשפט הפלילי. עד כה עוגנו בחקיקה למעלה מ-60 מנגנונים של אכיפה מנהלית. תפקידם של מנגנוני האכיפה המנהליים הוא לשמש אמצעי אכיפה יעיל ומהיר כדי להחזיר את המפוקח למשטר ציות. אמצעים אלו תורמים לאסדרת השוק ולפיקוח עליו. יתרונה של האכיפה המינהלית, לעומת האכיפה הפלילית, טמון ביעילות הפעלתה,  המאפשרת תגובה מהירה להפרה. בנוסף, הטלת הסנקציה המינהלית - העיצום הכספי, שונה מהסנקציה פלילית בכך שאינה מלווה בקלון החברתי המלווה הרשעה בפלילים. הסנקציה המינהלית אף אינה גוררת אחריה רישום פלילי. בניגוד לסנקציה הפלילית שיש בה מגבלות על החירות (עונש מאסר) הסנקציה המינהלית היא  כספית בלבד. 

לנוכח השימוש ההולך וגובר בסמכות להטיל סנקציה מינהלית, מוצע לקבוע חוק שבו תקבע המסגרת הכללית לסמכות מעין זו, כמו גם הפרוצדורה המלווה את הפעלתה. בחוק המסגרת תעוגן הפרוצדורה המלווה את הסמכות להטיל עיצומים כספיים (פרק ב' לחוק המוצע), ההתראה המינהלית (פרק ג' לחוק המוצע) והתחייבות להימנע מהפרה (פרק ד' לחוק המוצע). כך תובטח הפעלת הסמכות באופן אחיד ושיוויוני ביחס למפרים שונים. תועלת נוספת שיש בחוק המסגרת המוצע מצויה בקיצור וייעול של חקיקה במסגרתה מבקשת הרשות המינהלית לקבל סמכות להטיל עיצומים כספיים. לאחר חקיקתו של חוק המסגרת, כדי לקבל את הסמכות להטיל עיצומים תתמקד החקיקה הספציפית בבחירת סעיפי החוק שבגין הפרתם תופעל הסמכות להשתמש באמצעי אכיפה מינהלית. נכון להיום, כל דבר חקיקה ובו הסמכות האמורה צריך לכלול גם את הפרוצדורה ויתר ההוראות שלמעשה הן הוראות גנריות החוזרות על עצמן במרבית החוקים. חקיקת המסגרת המוצעת תייתר את כתיבתו של החלק האמור באופן פרטני בכל חוק באופן נפרד. המדובר במנגנון דומה לזה המעוגן בחוק העבירות המנהליות, התשמ"ה - 1985[7].

 

 

לסעיף 3

החוק המוצע יחול על כל חקיקה שבה תעוגן סמכות של גורם מנהלי, שהוא רשות מנהלית לנקוט אמצעי אכיפה מינהלית שיחקקו לאחר כניסת החוק לתוקף.

לצד זאת, ההוראות המתייחסות לעסק חדש, אשר נועדו לממש את החלטת הממשלה מס' 890 מיום 27 בדצמבר 2015, יחולו  גם לגבי החקיקה הקיימת. על אף זאת, סעיף 34 מפרט את החריגים לקביעה כי הוראות פרק ו' חלות גם על חוקים שנחקקו לפני יום התחילה של חוק זה, שלגביהם לא תהיה תחולה להקלות על עסקים חדשים.

 

לסעיף 4

הטלת עיצום הכספי היא סמכות הנתונה בחקיקה לגורמים מנהליים שונים. מטרת סמכות זו להביא להגברת הציות של ציבור המפוקחים הכפוף להוראות חוק מסוים. במרבית המקרים מדובר בציבור הפועל מכוח היתר או רישיון הניתן מכוחו של אותו חוק, ומכפיף את בעל ההיתר או הרישיון להוראות של אותו החוק או על פיו (בחקיקת משנה או בהוראות הקבועות בהיתר או ברישיון). הטלת העיצום הכספי באה כמענה לאכיפה הפלילית שהייתה נהוגה במשך שנים ארוכות גם להפרות של הוראות חוק רגולטוריות, שכן ההפרות הוגדרו כעבירות פליליות (המסווגות בעולם דיני העונשין כעבירות שהן mala in se, קרי: עבירות הסדר).

השימוש במשפט הפלילי במקרה של הפרת הוראות רגולטוריות נדמה כלא מתאים. הוא מסורבל, מחייב סדר דין דקדקני ואורך זמן רב. הטלת  הסנקציה על ידי הגורם המינהלי יכולה להיעשות ביתר יעילות ומהירות. זאת, מאחר וההפרות בגינן מופעלת הסמכות הן, ככלל, הפרות של הוראות שקל, פשוט וברור להיווכח בקיומן (לנוכח מקצועיותו והיכרותו של הגורם המינהלי שהוא המאסדר של התחום את ההוראות שעליהן הוא אמון). הפרות אלה אינן מחייבות בירור מורכב, לא כל שכן בירור במישור היסוד הנפשי, שככלל, אינו רלבנטי בהקשר של הפרת ההוראות הרגולטוריות.

הוראות הסעיף המוצע יחולו בכל מקרה שבו מבקשים ליתן לרשות מנהלית את הסמכות להטיל עיצום כספי (או אמצעי אכיפה מנהלי נוסף המפורט בחוק המסגרת) לגבי הפרת הוראות של חוק מסדיר כלשהו (להלן: החוק הספציפי). הסמכות עצמה תחייב עיגון מפורש בחוק הספציפי. כמו כן יהיה צורך למנות בחוק הספציפי את הסעיפים שבגין הפרתם מבקשים להפעיל את הסמכות להפעיל אמצעי מנהלי.

 

לסעיפים 5 עד 7

בסעיפים אלו מוצע לקבוע את אופן הפעלת הסמכות להטיל עיצום כספי. ההוראות המוצעות הן ההוראות המקובלות בהסדרי  החקיקה הכוללים כבר היום את הסמכות הזו. הוראות מפורטות אלו נועדו להבטיח קיומו  הליך מינהלי אחיד והפעלה שוויונית של הסמכות ביחס למפרים.

השלב הראשון בהפעלת הסמכות כלפי מפוקח שיש לגביו תשתית ראייתית המעידה על יסוד סביר להניח כי בוצעה על ידו הפרה של הוראות החוק הוא במשלוח  הודעה על כוונה להטיל עיצום כספי (בסעיף המוצע: "הודעה על כוונת חיוב"). הודעה זו מבהירה למפר כי לגורם המנהלי יש תשתית ראייתית מבוססת לביצוע הפרה על ידו. עוד מבהירה ההודעה מהו סכום העיצום הכספי בגין ביצוע ההפרה האמורה (כפי שקבוע בחוק המסמיך). ההודעה תהפוך להחלטה סופית של הגורם המינהלי לאחר עריכת שימוע למפר או  לנוכח ויתור על זכות הטיעון שלו (סעיף 7 (ד) המוצע).

בסעיף המוצע מעוגנת זכות הטיעון של המפר, כמקובל בהליך מינהלי.  מוצע בסעיף כי מפר יוכל לטעון טענותיו בפני הגורם המינהלי תוך 30 ימים מיום שנמסרה לו הודעה כאמור (הן לעניין הכוונה להטיל עליו עיצום כספי והן לגבי סכומו). למפר זכות לטעון טענותיו בכתב אולם לגורם המינהלי שמורה הזכות להיענות לבקשת מפר לטעון בעל פה. לאחר שמיעת טענות המפר יחליט הממונה אם  בוצעה הפרה של הוראות החוק. ככל שיחליט שבוצעה הפרה, יטיל על המפוקח עיצום כספי. גובה העיצום הכספי יהיה בגובה הסכום שצוין על ידו בהודעה על כוונת חיוב, או בסכום מופחת בהתאם לנסיבות שצוינו על ידי המפר המקימות עילה להפחתת גובה העיצום הכספי (ור' להלן הבניית שיקול הדעת ביחס לקביעת סמכות להפחית עיצום כספי כפי שמוצע בסעיף 9).

ככל שהמפוקח בחר שלא לטעון את טענותיו, תהפוך ההודעה הראשונית על כוונת החיוב לסופית (קרי: ל"דרישת תשלום"), בחלוף 30 ימים מהמסירה למפר. זאת מאחר ולא הובא בפני הגורם המינהלי מידע חדש שיכול להביא לשינוי החלטתו הראשונית, ולכן אין מניעה לקבוע כי המפר ביצע את ההפרה ולחייב אותו לשלם את הסכום שנקבע בהודעה הראשונית שנשלחה לו.

 

לסעיף 8

חלק מההפרות הרגולטוריות הן הפרות שאינן הפרות רגעיות אלא הפרות נמשכות. מוצע לקבוע כי להפרה נמשכת ייווסף סכום נוסף לגובה העיצום הכספי הקבוע בחוק המסמיך. במקרים רבים ביצוע ההפרות  מונחה על ידי תמריץ כלכלי שגדל ככל שניתן להתמיד באי קיום ההוראה הרגולטורית. מנגנון ההפרה הנמשכת מסייע לביטול התמריץ בהמשך ביצוע ההפרה. לפיכך מוצע, בדומה להסדרי האכיפה המינהלית הקיימים בחקיקה, כי כאשר מדובר בהפרה נמשכת ייווסף על העיצום הכספי הקבוע לאותה הפרה, החלק החמישים שלו לכל יום שבו היא נמשכת. כמו כן מוצע לקבוע כפל עיצום כספי במקרה של הפרה חוזרת מאותם טעמים.

 

לסעיף 9

מאחר והעיצום הכספי הוא סכום קבוע, או סכום המחושב על ידי נוסחת חישוב קבועה מראש בחקיקה, נדרשת בחוק הסמכה מפורשת כדי להטיל עיצום כספי בסכום נמוך מזה הקבוע בחוק. כיום נתונה בהסדרים השונים סמכות לקבוע בתקנות מקרים, נסיבות ושיקולים שבהתקיימם יפחית הגורם המינהלי את העיצום הכספי בשיעורים הקבועים לצידם. מטרתן של תקנות הפחתה היא לאפשר התחשבות בנסיבות שונות המצדיקות הפחתה בגובה העיצום הכספי המוטל על המפר, כאשר שיקול הדעת של הממונה להפחתת הסכום מובנה באמצעות נסיבות ספציפיות שעליו לבחון אם התרחשו, כמו גם בציון מפורש של האחוזים שיש להפחית בגין כל עילה שמתקיימת או הצטברות של עילות. הבנייה זו משמרת את ההפעלה השוויונית של האכיפה החלופית ומונעת הפעלה שרירותית שלה.

חוק המסגרת מבקש לשמר את ההסדר האמור. החוק מבנה את שיקול הדעת ביחס לסוגי הנסיבות שראוי להפחית בגינן את העיצום הכספי, כמפורט בסעיף. יחד עם זאת,  עדיין תדרש התקנת תקנות מכוחו של כל חוק מסמיך כדי לקבוע את ההפחתה הספציפית בהקשר רגולטורי נתון. תקנות אלו יפרטו את הנסיבות להפחתה ואת שיעורי ההפחתה והן יכולות לכלול נסיבות נוספות, הייחודיות לתחום המוסדר ובלבד שהן מגלמות את הרציונל שבבסיס ההבניה של סעיף זה – שמדובר במפוקח שמשתף פעולה עם הגורם המינהלי, נכון לנקוט אמצעים למניעת הישנות ההפרה וכן לתקן את הנזקים שנגרמו בגינה.

 

לסעיף 10

מוצע לקבוע הוראות עדכון בנוגע לסכומי העיצום שיבהירו את סכום העיצום בשל פער זמנים בין ההודעה על כוונת חיוב ובין דרישת התשלום, או במקרה של עתירה. העיצום הכספי יהיה לפי הסכום המעודכן במועד מסירת דרישת התשלום, ולגבי מפר שבחר שלא לטעון את טענותיו לפני הגורם המנהלי – הסכום המעודכן ביום מסירת ההודעה על כוונת החיוב. כמו כן, במקרים בהם הוגשה עתירה לבית המשפט, ובית המשפט הורה על עיכוב תשלומו של העיצום הכספי, יהיה סכום העיצום הכספי – הסכום המעודכן ביום ההחלטה בערעור.

 

 

לסעיפים 11 עד 13

מוצע לקבוע כי העיצום הכספי ישולם בתוך 30 ימים מיום מסירת דרישת התשלום. אם לא שולם עיצום כספי במועד, ייווספו עליו לתקופת הפיגור, הפרשי הצמדה וריבית עד לתשלומו. עוד מוצע לקבוע כי עיצום כספי ייגבה לאוצר המדינה ועל גבייתו תחול פקודת המיסים (גבייה). עוד מוצע ליתן סמכות לגורם המינהלי, לבקשתו של מפר, להחליט על פריסת התשלום של העיצום הכספי, על מנת לסייע למפר לעמוד בתשלום. מוצע להגביל סמכות זו לעד עשרה תשלומים חודשיים. במידה והמפר לא שילם אחד מהתשלומים החודשיים במועדו, מוצע לראות את החלטת הפריסה כבטלה, ויחולו הפרשי הצמדה וריבית עד לתשלום העיצום במלואו.

 

לסעיפים 14 עד 16

התראה מינהלית היא כלי אכיפה המקל עם המפר, ומחליף, במקרים מסוימים, הטלה של עיצום כספי. ההתראה המינהלית מאפשרת למפר הזדמנות לתקן את ההפרה, ללא תשלום העיצום הכספי. זאת, למרות שהתשתית העובדתית שלפני הגורם המנהלי מעידה כי הייתה הפרה של החוק המסמיך. מנקודת מבטו של הגורם המנהלי, מנגנון ההתראה מאפשר לו להבהיר למי שנתון לפיקוחו את דרישותיו, בטרם יטיל עליהם עיצום כספי.

סעיף 15 מבנה את השיקול הדעת בהפעלת הסמכות. הסעיף מבהיר כי השימוש בסמכות לשלוח התראה, חלף הטלת עיצום כספי תעשה במקרים שבהם הוראות החוק המסמיך או ההוראות שנקבעות מכוחו אינן בהירות דיין לציבור המפוקחים, שיכולות להתפרש באופנים שונים, או שהן הוראות חדשות שנדרשת תקופת הסתגלות של ציבור המפוקחים אליהן. במקרים מעין אלו, מוצדק להזהיר את המפוקח ולאפשר לו לתקן את הפרתו בטרם יוטל עליו עיצום כספי, בעזרת מנגנון של התראה.

 

לסעיפים 17 עד 18

מפוקח שאינו מסכים עם ההתראה המינהלית שנמסרה לו יכול לתקוף את החלטת הגורם המינהלי בשתי דרכים. האחת היא הגשת בקשה לביטול ההתראה. עילות הגשת הבקשה מנויות בסעיף 17. השניה היא עתירה לבית המשפט. אם המפר לא ביקש ביטול ההתראה או לא ערער לבית המשפט (או שערער ובית המשפט דחה ערעורו), רואים את המפר כמי שביצע את ההפרה. המפר מנוע מלטעון בעת ביצוע הפרה נוספת (בגינה יוטל עיצום כספי מוגבר), כי  לא ביצע את ההפרה הראשונה. תחימת אפשרות העלאת הטענות לשלב משלוח ההתראה בלבד נועדה ליצור סופיות להליכים, וודאות, ומתן תוקף להתראה ככזו שאמורה להניע את המפר לציות לחוק. הבנת משמעותה של ההתראה כבעלת נפקות מיידית ועתידית מסייעת בהפנמת הכללים בהם צריך לעמוד המפוקח.

 

עוד מוצע לקבוע כי אם נמסרה למפוקח התראה והמפוקח המשיך להפר את ההוראה שבשלה נשלחה ההתראה, ימסור לו הגורם המנהלי דרישת תשלום בשל הפרה נמשכת. במקרים שבהם הפר המפוקח הפרה חוזרת לאחר משלוח התראה על ביצועה של ההפרה הראשונה, ימסור לו הגורם המינהלי הודעה על  כוונת חיוב, שתפרט גם את העובדה שמדובר בהפרה נוספת לאחר משלוח התראה, ולפיכך סכום העיצום בגינה גבוה יותר.

 

לסעיפים 19 עד 21

מנגנון של כתב התחייבות הוא מנגנון נוסף המקל עם המפר, ומאפשר לגורם המנהלי גמישות בהפעלת סמכויותיו. כתב ההתחייבות הוא מנגנון שנערך בהסכמת הגורם המינהלי והמפר, והוא מאפשר למפר לחזור לציות בלי שישלם את העיצום הכספי, אלא יפקיד כערבון את סכום העיצום. הנסיבות שבהן יהיה נכון להשתמש במנגנון ההתחייבות מתייחסות לזהותו של המפר ככזה אשר בדרך כלל מקיים את הוראות החוק, וככזה שיחזור לציות באמצעות כלי זה. הפעלת מנגנון ההתחייבות מותנה בנסיבות בהן קיימת תשתית ראייתית לביצועה של הפרה שניתן להטיל בגינה עיצום כספי, אך נוכח מאפייני ההפרה והמפר, ניתן להסתפק באמצעי אכיפה זה.

ההתחייבות מחייבת קביעה ברורה של נושא ההתחייבות (ככל שכוללת תנאים נוספים לביצוע), של לוח הזמנים לביצועה, וכן מעקב ופיקוח אחרי הביצוע. בכתב ההתחייבות יתחייב המפר להימנע מהפרה נוספת של אותה הוראה מהוראות החוק בתוך תקופה שלא תעלה על שנתיים, לפי קביעת הגורם המינהלי, וכן עליו לעמוד בתנאים נוספים שיקבע הגורם המנהלי בכתב ההתחייבות, במטרה לגרום להקטנת הנזק מההפרה או למניעת הישנותה. בנוסף, לכתב ההתחייבות יפקיד המפר בידי הגורם המינהלי עירבון בגובה העיצום הכספי שניתן היה להטיל עליו.

 

לסעיפים 22 עד 24

ככל שהמפר מבצע הפרה נוספת של אותה הוראה, ממשיך להפר את אותה הוראה או שהוא מפר את אחד התנאים הנוספים שקבע הגורם המינהלי בהתחייבות – יחולט העירבון שיפקיד המפר עם כתב ההתחייבות. הערבון שהופקד למעשה מבטא את סכום העיצום הכספי שניתן היה להטיל על המפר בגין ביצוע ההפרה הראשונה, אלמלא נשלח לו כתב התחייבות. בכך מבטאת ההתחייבות למעשה הטלה של עיצום כספי "על תנאי" וכן הטלת עיצום כספי מוגדל על ביצוע ההפרה שהיא הפרה נמשכת או חוזרת – כמפורט בסעיף 23.

חילוט העירבון ייחשב כהטלת עיצום על ההפרה המקורית שכנגדה הוא ניתן. עוד מוצע לקבוע כי אם המפר לא עמד בתנאי כתב ההתחייבות כאמור שנתן בשל הפרה מסוימת, לא יתאפשר לו בעתיד להגיש כתב התחייבות נוסף אם חזר והפר אותה הפרה. ככל שהמפר עמד בכל תנאי כתב ההתחייבות, יוחזר לו כתב העירבון שהפקיד בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, מיום הפקדתו ועד יום החזרתו.

לסעיף 25

לעיתים מעשה אחד של המפר יכול להוות הפרה של מספר הוראות בחוקים מאסדרים שונים. לכן, מוצע לקבוע כי על מעשה אחד שמהווה הפרה הן לפי הוראות החוק המסמיך והן לפי הוראות חוק אחר, ניתן להטיל רק עיצום כספי אחד. הוראה זו עוגנה בחקיקה לראשונה בסעיף 48(ז) לחוק איסור מימון טרור. הוראה זו מתמרצת את הגורמים המינהליים לתאם את פעולות האכיפה ביניהם, כך שהאכיפה תתייעל, והמפר לא ייפגע יותר מכפי שנדרש בהתאם להפרה שביצע.

לסעיף 26

מוצע להבהיר כי עיכוב החלטה של הגורם המינהלי במקרה של הגשת עתירה, נתונה לשיקול דעתו של הגורם המינהלי או של בית המשפט אליו הוגשה העתירה. עוד מוצע לקבוע כי אם התקבלה עתירה, סכום הכסף שיוחזר למפר יהיה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, כדי למנוע פגיעה כלכלית במפר שטענותיו נמצאו צודקות.

 

לסעיף 27

תכליתה של הסמכות להטיל עיצום כספי היא הרתעתית. לפיכך, ביטוח או שיפוי של מפר מפני עיצום כספי שיוטל יובילו לסיכול של תכלית זו. היגיון דומה עומד בבסיס האיסור הפלילי שבסעיף 252א לחוק העונשין, התשל"ז-1977 ("תשלום קנס שהוטל על הזולת").

אשר על כן, מוצע לקבוע כי אין לבטח אדם מפני עיצום כספי שיוטל עליו, וכי תאגיד או בעל שליטה בו לא ישלם עיצום כספי שהוטל על יחיד ולא ישפה יחיד בשל עיצום כספי כאמור.

 

לסעיף 28

מוצע לחייב את הגורם המינהלי לפרסם את החלטותיו בדבר הטלת עיצום כספי. תכלית חובת הפרסום היא הבטחת שקיפות ביחס להפעלת שיקול דעת של הגורם המינהלי, אשר בידיו מסורה סמכות רבת עוצמה. באמצעות הפרסום מובטחת בקרה ציבורית על כך שהשימוש בסמכות להטיל עיצום כספי הוא שוויוני וענייני. החובה לפרסם חלה על ההחלטות בדבר הטלת העיצומים הכספיים, סכומי העיצומים הכספיים שהוטלו, והמקרים והשיעורים שבהם הם הופחתו. מידע זה יאפשר בחינה רוחבית מושכלת של הטלת העיצומים הכספיים ויאפשר למפר לדעת כי העיצום הכספי שמוטל במקרה שלו תואם את המדיניות הכללית הנוגעת להפעלת הסמכות האמורה.

ככל שמדובר במפוקחים שהם יחידים, לא יפורסמו שמותיהם. פרסום השם מהווה פגיעה בפרטיות, וככל שניתן להשיג את הפרסום בלא פגיעה בפרטיות – ראוי שכך יעשה. יחד עם זאת, ככל שנדרש להזהיר את הציבור מפני התנהלות של מפר מסויים, על אף שמדובר ביחיד, ניתן יהיה לפרסם את שמו.

מוצע להבהיר כי חובת הפרסום כפופה למגבלות המנויות בסעיף 9(א) לחוק חופש המידע. עוד מוצע להבהיר כי הגורם המינהלי רשאי שלא לפרסם פרטים שהם בגדר מידע שרשות ציבורית אינה חייבת למסור לפי סעיף 9(ב) לחוק חופש המידע, כדוגמת מידע שהוא סוד מסחרי.

 

לסעיף 29

מוצע לקבוע כי תשלום עיצום כספי, המצאת התראה מינהלית או מתן התחייבות ועירבון לפי חוק זה, לא יגרעו מאחריותו הפלילית של אדם, במידה והפרת ההוראה בחוק מהווה גם עבירה פלילית לפי כל דין. אולם, מוצע להבהיר כי לא ניתן לנקוט במקביל באכיפה מנהלית ואכיפה פלילית, כך שעל הגורם המינהלי להחליט באיזה מסלול הוא בוחר. על כן, אם הוגש נגד המפוקח כתב אישום בשל אותו מעשה שמהווה גם הפרה, לא ינקוט נגדו הגורם המינהלי בהליכי אכיפה מנהלית. באופן דומה, אם החל הליך מנהלי כנגד המפוקח, לא יוגש נגדו כתב אישום אלא אם התגלו עובדות חדשות המצדיקות זאת. מוצע להבהיר, כי אם המפר שילם עיצום כספי או הפקיד עירבון, יוחזר לו הסכום ששילם כעיצום כספי או העירבון שהפקיד, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום תשלומו או הפקדתו עד יום החזרתו.

 

לסעיפים 30-35

סקר שבצעה הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים במשרד הכלכלה והתעשייה בקרב עסקים קטנים ובינוניים מראה כי רק 62% מהעסקים הכירו את ה"סביבה הרגולטורית" הרלוונטית עבורם, ו-13% מתוכם הבינו את מהות השפעת הרגולציה על פעילות העסק שלהם. רמת היכרות נמוכה של הרגולציה המושתת על העסק משפיעה על סיכויי העסק להפר הוראה מהוראות החוק, ולהיות חשוף להטלת עיצומים כספיים. 

ככל שמדובר בעסקים חדשים, הללו מתאפיינים ברמת היכרות נמוכה עוד יותר עם דרישות החוק, בד בבד עם רמה נמוכה של איתנות פיננסית. ככלל, לעסקים קטנים אחוזי רווחיות שנעים בטווח של 10%-3%. הרווחיות של עסק חדש עשויה להיות נמוכה אף יותר, משום שהוצאותיו והשקעותיו עולות על הכנסתו בגין פעילות עסקית. סנקציית העיצום הכספי שעשויה להיות מוטלת על עסק חדש עלולה לפגוע בו קשות עד כדי הפסקת פעילותו העסקית.

לסעיף 31

לנוכח הנחת הבסיס שהסמכות להטיל עיצום כספי אמורה להגביר את הציות ולא להביא להפסקת פעילותו של המפר – מוצע להגביל את הפעלת הסמכות להטיל עיצומים כספיים על עסק חדש.

מוצע לקבוע כי בהפרה הראשונה תשלח למפר שהוא "עסק חדש" הודעה המבהירה לו שהפר הוראות החוק. ככל שמפר פעם שניה את אותה ההוראה תשלח לו התראה מנהלית, המוסדרת בחלק בעל התחולה הכללית של החוק (סעיפים 16-18). לפיכך, גם חוקים שאין בהם את מנגנון ההתראה המינהלית של החוק יוכלו להפעיל אותה אך ורק ביחס ל"עסקים חדשים".

 עוד מוצע לקבוע כי כאשר ניתן יהיה להטיל עיצום כספי על מפר שהוא "עסק חדש" (בין היתר לנוכח התקיימות החריגים שיפורטו להלן) – יוגבל גובה העיצום הכספי שניתן להטיל בגינה. עיצום כספי בגין הפרה שתבוצע תוך שנתיים מיום ההקמה של העסק החדש – לא יוכל לעלות על סכום שהוא  5% ממחזור העסקאות השנתי של העסק החדש. עיצום כספי על הפרה שתבוצע בתקופה שתחילתה שנתיים מיום הקמת העסק ועד תום השנה החמישית ממועד הקמתו לא יוכל לעלות על סכום שהוא  7% ממחזור העסקאות השנתי של העסק החדש.

ההגבלה האמורה מוצעת על בסיס נתונים שבידי הרשות לעסקים קטנים ובינונים במשרד הכלכלה. נתונים אלה מעידים כי אחוז הרווחיות הממוצע של עסקים קטנים נע בטווח של 10%-3%. הגבלת גובה העיצום הכספי כפי שמוצע לעיל תבטיח שרווחיות העסק לא תפגע וישמר אפקט ההרתעה של הסמכות להטיל עיצום הכספי.   

לסעיף 33

מוצע להבהיר כי גם החלטות לפי הסעיפים בפרק ו' נתונות לביקורת שיפוטית הקבועה בחוק המסמיך הרלוונטי לצורך הענין, על פי ההסדרה הקבועה בו. על אף שהסעיף קובע כי נתן "לערער על החלטה סופית של גורם מנהלי", אין בכך כדי לשנות לגבי חוקים שבהם קבוע כי תוגש עתירה מנהלית לבית משפט לעניינים מנהליים. ישנם חוקים בהם הבחינה של ההחלטה הסופית של הגורם המינהלי היא בבית משפט שלום ויש חוקים בהם הבחינה נעשית על ידי בית משפט לעניינים מנהליים. סעיף זה מבהיר כי על כל  החלטה סופית כזו ניתן לערער בפני בית משפט, בדרך הקבועה בחוק המסמיך ובפני הערכאה שקבועה שם.

לסעיף 34

על אף ההקלות הקבועות בפרק ו', יש מצבים בהם לא נכון יהיה להחיל את ההקלות האמורות, משיקולים שונים שנוגעים לאיזון שבין האינטרס הציבורי שבאכיפה של הוראות החוק המסמיך אל מול הרצון ליתן הגנה מפני הנטל הכלכלי שיכולים להיקלע אליו עסקים חדשים שאינם בקיאים בהוראות הרגולציה. לפיכך, קובע סעיף זה מספר מצבים בהם לא יחולו ההוראות המקלות. 

מוצע לאפשר החרגה של חוקים הכוללים אמצעי אכיפה שמאפשרים יישום של ההקלות המנויות בפרק ו'. חוקים כאלה יפורטו בתוספת הראשונה.

 מוצע לאפשר החרגה של חוקים שעצם היוזמה לחקיקתם היתה העובדה שנדרשת אכיפה משמעותית מרגע כניסתם לתוקף לנוכח המצב השורר בשוק אותו הם מבקשים להסדיר. דוגמה מובהקת לכך היא הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסים (שירותים חוץ מוסדיים), התשע"ו-2015  שמבקשת להסדיר את שוק נותני שירותי המטבע שידוע כשוק שיש בו מעורבות עבריינית מאורגנת ועמוקה. מתן הקלות לעסקים חדשים בתחום זה עשויה לסכל את כל המטרה שבבסיס יוזמת החקיקה. חוקים אלו יפורטו בתוספת השנייה לחוק.

עוד מוצע לאפשר החרגה של הוראות בחוקים קיימים (או עתידיים) שהן הוראות מרכזיות, בליבת האסדרה של החוק המסמיך, שיש חשיבות עקרונית בשימור ההרתעה באכיפה ביחס אליהן. הוראות אלו יוחרגו באמצעות קביעה בתקנות. גם נסיבות מסויימות שמלוות הפרות של החוק המסמיך, שלדעת הרגולטור מעידות על  כך שהתנהגות המפר אינה ראויה להתחשבות והגנה (למשל, אם מעידות על ניצול מכוון של ההקלות על ידי המפר) – ניתן יהיה להחריג  באמצעות קביעה בתקנות.