תזכיר חוק התכנון והבניה

א. שם החוק המוצע

חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' ...) התשכ"ה-1965

ב. מטרת החוק המוצע והצורך בו

עבירות על חוק התכנון והבנייה הן בין העבירות הנפוצות ביותר, ומבוצעות על יד כל מגזרי האוכלוסייה ובכל שכבותיה. בתי המשפט התבטאו לא פעם כי מדובר ב"מכת מדינה" שיש להילחם בה ולמגר אותה.

להיווצרותו של מצב זה שותפים גורמים רבים: אי-העמדה לדין, התמשכות ההליכים, ענישה מקלה, העדר אכיפה ביחס לביצוע צווים האמורים בגזרי הדין ומשך הזמן הנדרש להוצאתם לפועל של פסקי דין הכוללים צווי הריסה. כל אלה גורמים לפגיעה קשה בהרתעה, הן של העבריינים עצמם והן של אחרים הלומדים ורואים לנגד עיניהם כיצד יוצא חוטא נשכר והבנייה הבלתי חוקית משתלמת לעבריין.

בפברואר 2015 מינה היועץ המשפטי לממשלה צוות בראשותו של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה (אזרחי) לבחינת ההתמודדות עם עבירות אלו, ובינואר 2016 פורסם דו"ח הצוות אשר כלל שורת המלצות שנועדו לשדרג את יכולת האכיפה של המדינה והועדות המקומיות. ביום 19.6.16 התקבלה החלטת ממשלה מס' 1559 בנושא חיזוק אכיפת דיני תכנון ובניה, אשר אימצה בין היתר את המלצות דו"ח קמיניץ תוך שהורתה למשרד המשפטים ומשרד האוצר לבצע את תיקוני החקיקה הנדרשים לצורך יישום המלצות הדו"ח והחלטת הממשלה.

הצעת החוק מבקשת להבהיר את סמכויות היחידה הארצית לאכיפת דיני תכנון ובניה והפקחים מטעמה לבצע פיקוח ואכיפה בכלל מרחבי התכנון בארץ, להעניק לה סמכות בקרה על עבודת האכיפה של הועדות המקומיות, ובמקרים מסוימים אף סמכות להיכנס בנעלי וועדות מקומיות שאינן מבצעות אכיפה אפקטיבית.

כמו כן, בהתאם להחלטת הממשלה ועל על מנת לחזק את האכיפה המקומית מוצע כי רשות מקומית שהיא חלק מוועדה מרחבית ומסוגלת לנהל מערכת אכיפה יעילה, תוכל לקבל, לבקשתה ובכפוף לבחינה מקצועית של יכולותיה, את סמכויות האכיפה של הוועדה המרחבית על מנת לבצע אכיפה יעילה בתחומה.

נדבך מרכזי נוסף בהצעת החוק הוא עדכון ההוראות העונשיות והגברת הסנקציות שניתן להטיל על עבריינים, בעיקר בדרך של החמרת הענישה והחמרה ניכרת של הענישה הכלכלית, וזאת היות שמניע מרכזי בביצוע עבירות בנייה הוא הרווח הכלכלי הגדול שניתן להפיק מה. במסגרת כך מוצע לבצע תיקון עקיף לחוק העבירות המנהליות, התשמ"ו-1985 ולקבוע כי עבירות לפי חוק התכנון והבניה יוכלו להיקבע כעבירות מנהליות. תיקון כאמור יאפשר הטלת קנסות גבוהים על מבצעי עבירות תכנון ובניה על ידי מפקחים שיוסמכו לכך וללא הידרשות הכרחית למסלול של הליך פלילי.

בנוסף, מבקשת ההצעה לעדכן ולייעל את הכלים המאפשרים סילוק הבנייה הבלתי חוקית והפסקת השימושים האסורים, הן בדרך של טיוב הליך הוצאת צווים מינהליים ושיפוטיים, הן בדרך של הענקת סמכויות לרשויות האכיפה לבצע צווים בעצמן והן בדרך של צמצום האפשרות להותיר על כנה בנייה בלתי חוקית ושימושים אסורים למשך פרקי זמן ארוכים.

כאמור, הצעת החוק מבוססת על המלצות הדו"ח בנושא בניה בלתי חוקית ובמידה רבה על הצעת חוק הממשלה – 499 (כ"ט באדר תש"ע 15.3.2010) והדיונים שנערכו בעקבותיה.

ג. עיקרי החוק המוצע

1. סעיף 1 להצעת החוק – תיקון סעיף 1 לחוק התכנון והבנייה התשכ"ה-1965 (להלן: החוק העיקרי)

2. סעיף 2 להצעת החוק – ביטול סעיף 48 לחוק העיקרי

3. סעיף 3 להצעת החוק – החלפת פרק י' בחוק העיקרי

לסעיף 203 – מוצע לתקן ולהוסיף הגדרות לצורך התיקונים המוצעים בפרק י' לחוק התכנון והבניה.

לסעיפים 204-206 – מוצע לקבוע סמכות להוצאת צו מנהלי להפסקת בנייה וכן צו מנהלי להריסת תוספת בניה שנבנתה לאחר צו הפסקה, וזאת בדומה לסמכויות הקבועות בחוק הקיים. בהתאם לכך מוצע לתת בידי מתכנן מוסד תכנון ומנהל היחידה הארצית או מי שהוא הסמיכו בהתאם לתנאי הסעיף, לאפשר לגורמי התכנון להורות מידית על הפסקת בנייה אסורה, בהליך פשוט, ובלא צורך בפנייה לערכאות שיפוטיות.

כמו כן מוצע לקבוע כי במקרה שבו נמשכו פעולות הבנייה בניגוד לצו ההפסקה המינהלי, רשאי מתכנן מוסד התכנון או מנהל היחידה הארצית לצוות על מי שניתן לו הצו להרוס מה שנבנה לאחר המצאת הצו, ובלבד שלא חלפו שישה חודשים מיום שהסתיימו פעולות הבנייה. אם לא בוצעה ההריסה על ידי מי שקיבל את הצו בתוך 14 ימים, רשאית המדינה או הוועדה המקומית לבצע את הצו.

לסעיפים 207-209 – מוצע לקבוע סמכות להוצאת צו הריסה מנהלי בדומה לסמכויות הקבועות בחוק הקיים. בהתאם לכך מוצע לתת בידי מתכנן מוסד תכנון ומנהל היחידה הארצית את הסמכות להורות על הריסת מבנה אסור בצו הריסה מינהלי. צו כאמור ניתן להוציא רק כאשר לא נסתיימה הבנייה או כאשר נסתיימה לא יותר משישה חודשים לפני הגשת תצהיר של מפקח שהוסמך על פי חוק, והמבנה – ככל שמדובר במבנה מגורים – אינו מאוכלס או שהוא מאוכלס תקופה שאינה עולה על שלושים יום.

היערכות לביצוע צו הריסה מינהלי דורשת לעתים זמן רב ותיאום בין גורמים רבים. לפיכך מוצע לקבוע את המועד לביצוע צו ההריסה באופן שבו יהיה ניתן לבצע את ההריסה על פי הצו לאחר 3 ימים מיום המצאתו ובתוך שישים ימים ממועד הגשת תצהיר המפקח או מיום מתן החלטת בית המשפט בכל עניין בקשר לצו לפי סעיף זה.

לסעיפים 210- 217- מוצע לקבוע הסדרים ביחס לביטול, עיכוב או דחיית ביצוע צו מנהלי. לעניין צו הריסה מנהלי מוצע לקבוע בית המשפט רשאי לעכב באופן זמני ביצועו של צו עד למועד דיון בבקשה לביטול, תוך שניתן יהיה להתנות את הביצע בתנאים שיבטיחו את קיום הצו. כמו כן, מוצע להגביל את האפשרות לדחיית מועד לביצוע צו מנהלי רק מנימוקים מיוחדים שיירשמו ועד 6 חודשים במצטבר. כמו כן, מוצע לקבוע כי לא יהיה בידי בית המשפט להאריך את המועד לביצוע צו אם הבנייה אינה תואמת תכנית, ולעניין זה לא די אם הבניה תואמת תכנית מתאר שלא ניתן להוציא מכוחה היתר.

בנוסף מוצע, מכיון שמדובר בסמכות מנהלית רחבה, כי לא יינתן צו מנהלי אלא אם כן התייעץ נותן הצו עם היועץ המשפטי של מוסד התכנון, ובוועדה מקומית שהיועץ המשפטי שלה אינו עובדה, עם התובע.

כמו כן מוצע להסדיר את סמכות מנהל הרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים להוציא צווים בתחום גנים לאומיים ושמורות טבע.

לסעיפים 218-221 – מוצע לקבוע הסדר, בדומה להסדר הקיים בסעיפים 239 עד 249 לחוק הקיים, ולפיו במקרים שבהם מתברר כי נעשים עבודה או שימוש במקרקעין, שיש בהם עבירה רשאי בית המשפט ליתן צו המורה על מניעת פעולות במקרקעין או הפסקת העבודה או השימוש בקרקע, זאת בין אם הוגש כתב אישום, בין אם טרם הוגש, ובין אם לא יוגש כלל. בנוסף מוצע לקבוע כי המדינה, ועדה מקומית או רשות מוסמכת לאכיפה יוכלו להרוס בנייה בוצעה בניגוד לצו כאמור ללא צורך בצו נוסף.

לסעיף 222 – מוצע לקבוע הסדר המבוסס על עקרונות סעיפים 204 ו-208 לחוק הקיים. הסעיף מונה רשימה של אנשים, שעליהם מוטלת האחריות לעניין העבירות המפורטות בסעיף, וביניהם על המשתמש בפועל במקרקעין שבהם בוצעו העבירות כאמור.

בנוסף, מוצע להחמיר את העונש על העבירות המנויות בסעיף האמור כך שבמקום מאסר של שנתיים בגין ביצוע עבירות של בנייה ושימוש בלא היתר, יוטל עונש מאסר של שלוש שנים. נוסף על כך מוצע להדגיש את ההיבט הכלכלי שבעבירה ולהחמיר מאוד את הקנס המקסימלי אשר רשאי בית המשפט להטיל בגין עבירות אלה ולהעמידו, כהוראה מיוחדת, על הקנס הקבוע בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן - חוק העונשין) ועל קנס יומי כאמור בסעיף 61(ג) לחוק העונשין..

לסעיף 223 – מוצע לקבוע הסדר המבוסס על עקרונות סעיפים 218 ו-219 לחוק הקיים. מוצע לתת בידי בית המשפט סמכות להטיל קנס נוסף, בגובה שיעור האגרות ותשלומי החובה שהיה על הנאשם לשלם על פי חוק זה אילו ניתן היתר לבנייה או לשימוש נושא העבירות שבהן הורשע.

כמו כן מוצע לקבוע סמכות להטיל על מי שהורשע בעבירה לפי חוק זה קנס נוסף בסכום של כפל שוויו של המבנה אשר הוקם בלא היתר, או כפל ההפרש בין שווי הקרקע בה נעשה שימוש אסור לבין שווי הקרקע לו היה נעשה בה שימוש כמותר לפי התכנית החלה במקום.

לסעיפים 224-226 – בסעיפים אלה קובצו עבירות שונות אשר נקבע לגביהן הסדר בדומה לחוק הקיים. מוצע לקבוע סעיף אחד כולל לעבירה של אי-קיום צו שניתן לפי חלק זה לחוק במקום ההסדר שנקבע בחוק הקיים בו פורטה עבירה של אי-קיום צו ביחס לכל צו בנפרד. כמו כן, כדי להגביר את אכיפת ביצוע צווים שניתנו בהתאם לחוק, ובמסגרת החמרת הענישה על עברייני הבניה, מוצע להחמיר את הענישה בגין אי קיום צו מעונש מאסר של שנה אחת, לעונש מאסר של שנתיים, ובכך להשוות את הענישה בעבירה זו לעבירה הכללית הקבועה בחוק העונשין.

לסעיפים 226-227 – חלק ניכר מפעילות הבנייה הבלתי חוקית מבוצעת בידי תאגידים, כאשר קיים קושי בנטל הראייה המוטל על המאשים לעניין הוכחת אחריותו של נושא המשרה בתאגיד. על כן מוצע להחמיר את הענישה הכלכלית על עבירה כאמור המבוצעת בידי תאגיד וזאת על ידי הגדלת גובה הקנס שבית המשפט יהיה מוסמך להטיל על התאגיד שביצע עבירה לעונש של פי ארבעה משיעור הקנס הקבוע לאותה עבירה.

בנוסף מוצע להרחיב את האחריות המוטלת על נושא משרה בתאגיד באופן שבו הוא יחויב לפקח ולעשות כל שניתן למניעת עבירה לפי פרק זה על ידי התאגיד או מי מעובדיו, ולקבוע כי כאשר נעברה עבירה על ידי התאגיד, חזקה היא כי נושא משרה בתאגיד הפר חובה זו.

לסעיפים 228-230 – מוצע בסעיפים אלה לקבוע עבירות מיוחדות לבעלי תפקידים בהליך התכנון והרישוי. כך למשל, החלטה ביודעין לאשר תכנית או לתת היתר בנייה בניגוד להוראות החוק פוגעת באינטרס הציבורי ובתכליות התכנון. לפיכך מוצע לקבוע עונש מאסר של 3 שנים, על חבר, עובד או יועץ מוסד תכנון שיש להם חלק בקבלת החלטות כאמור.

לסעיף 231 – סעיף זה מבוסס על הוראות סעיף 223 לחוק הקיים ולפיו קנס שהטיל בית משפט בהליך שנוהל על ידי תובע של ועדה מקומית ישולם לקופת הוועדה המקומית, אלא אם כן הורה בית המשפט אחרת, מטעמים מיוחדים שיירשמו. קנסות אחרים ישולמו לאוצר המדינה.

לסעיפים 232-235 – סעיפים אלו מבוססים על הוראות סעיפים 205 עד 207א לחוק הקיים העוסקים באמצעי אכיפה נוספים, מלבד מאסר וקנס, שבית המשפט רשאי להטיל על נאשם שהורשע בעבירה לפי חוק זה, כגון לצוות על הריסה, פירוק או סילוק של הבניין או אותו חלק ממנו שנבנו בלא היתר או בסטייה מהיתר או מתכנית, לתת צו לשינוי מבנה, צו איסור שימוש וכד'.

סעיף 207 לחוק בנוסח כיום מסמיך את בית המשפט שציווה על הריסת מבנה לקבוע את המועד לביצועו של הצו וכן מסמיכו לדחות מועד זה. לאור זאת, נוצר מצב שבו בתי המשפט כיום דוחים, כדבר שבשגרה, את המועד לביצועם של צווי ההריסה. לעתים קרובות, הארכת המועד מתבקשת על ידי הנאשם במעמד צד אחד ובלי שעומדת לנגד עיני בית המשפט עמדת המאשים. על סמך גרסתו של הנאשם נדחה המועד לביצוע הצו, וכך ממשיך ועומד על תילו המבנה אשר נבנה בלא היתר והנאשם ממשיך ועושה בו שימוש שלא כדין בחסות צו בית המשפט.

מוצע לפיכך לקבוע כי הסמכות לדחיית המועד לביצוע צו הריסה במסגרת גזר דין, תינתן לבית המשפט רק מטעמים מיוחדים ולא כל אימת ש"ראה טעם לעשות כן" כפי שקבוע היום בסעיף. מוצע לקבוע את הכלל ולפיו המועד לביצועו של כל צו הניתן לפי הוראות פרק זה, הוא 30 ימים מיום נתינתו, וזאת כדי לאפשר לנאשם זמן סביר להתארגן לקראת ביצוע הצו. כמו כן מוצע כי בית המשפט ידחה את מועד ביצוע הצו רק אם נוכח כי הבנייה עומדת בתנאי הבטיחות.

כמו כן מוצע להעניק לבית המשפט את הסמכות להתנות את דחיית המועד בתנאים שייראו לו, לרבות בדרך של הפקדת ערבויות כספיות להבטחת קיום הצו במועד הנדחה, התנאת הדחייה בתשלום של ההוצאות שייגרמו בשל הדחייה של מועד הביצוע, תשלום אגרות ותשלומי חובה שונים, ועוד לפי שיקול דעת בית המשפט.

לסעיף 235 – מוצע לקבוע כי בחלוף המועד לביצוע הצו שהוטל על נאשם, רשאית הרשות הרלוונטית לבצע את הצו בעצמה. בשים לב לכך שמדובר בצו קיים שהוצא על ידי בית המשפט, הרי שכדי לייעל את הליך הביצוע ולמנוע עומס מבית המשפט, מוצע שלא יהיה עוד צורך לשוב ולבקש זאת מבית המשפט, ובתנאי שניתנה לנאשם הודעה על כך שלושים יום מראש לפחות.

לסעיף 236 – מוצע לקבוע כי כאשר הצו מבוצע על ידי הרשות, בין אם בעקבות בקשה בעת מתן גזר הדין ובין אם בשל אי-ביצוע הצו בידי הנאשם, יחויב הנאשם בהוצאות הביצוע.

כדי לסייע בידי בית המשפט ולייעל את ההליך, מוצע לקבוע כי השר יקבע בצו תעריפים לביצוע צווי הריסה בהתחשב בין השאר, במיקום הקרקע או הבנייה שאליהם מתייחס צו ההריסה, היקף הבנייה ומורכבות ההריסה.

לסעיפים 237-238 – סעיפים אלו מבוססים על הוראות סעיף 211 לחוק הקיים, המעניק סמכויות שונות למוסד תכנון כדי שיוכל לבצע פעולות אשר ציווה עליו בית המשפט. כך למשל רשאים מוסד התכנון או שליחיו להיכנס למקום שהצו נוגע לו, להרחיק ממנו כל אדם וחפץ ולנקוט בכל האמצעים כדי להבטיח את קיום הצו. מוצע להבהיר ולהחיל הוראות אלה על כל הצווים הניתנים לפי פרק זה - צו הריסה בלא הרשעה, צו הפסקה מנהלי, צו הריסה מנהלי, צו הפסקה שיפוטי, צו הריסה שיפוטי וצו זמני למניעת פעולות.

לסעיפים 239-240 – סעיפים אלה מבוססים על הוראות סעיף 221 לחוק הקיים ולפיו ירשם צו הריסה שניתן לפי פרק זה בפנקסי המקרקעין. כמו כן תירשם הערה בדבר הגשת כתב אישום אשר בעקבותיו עשוי להינתן צו הריסה.

לסעיף 241 – סעיף זה מבוסס על הוראות סעיף 218 לחוק הקיים ולפיו, נוסף על כך לכל עונש אחר, יחויב אדם שהורשע בעבירה לשלם אגרה או תשלום חובה אחר, לרבות היטל השבחה, שהיה חייב בתשלומם מכוח חוק זה אילו ניתן היתר לבנייה או לשימוש נושא העבירות שבהן הורשע. כדי לסייע בידי בית המשפט לקבוע את שיעורם של תשלומים אלה רשאי בית לבקש מיושב ראש מועצת שמאי המקרקעין שימנה שמאי מכריע מרשימת השמאים המכריעים כדי שיקבע את שיעור היטל ההשבחה.

לסעיפים 242-243 – מוצע לקבוע הסדר בדומה לסעיף 212 לחוק הקיים ולפיו בית המשפט רשאי להורות על הריסת מבנה גם בלא הרשעת נאשם, כאשר אין למצוא את האדם שביצע את העבירה, אי-אפשר או בלתי מעשי למסור לו הזמנה לדין, מי שהיה בעל הבניין בעת ביצוע העבירה וביצע אותה איננו בעל הבניין עוד, אין להוכיח מי ביצע את העבירה או מי שביצע את העבירה מת או איננו בר-עונשין מסיבות שאין בהן כדי לעשות את פעולתו חוקית. בית המשפט צמצם את היקף תחולתו של סעיף זה וקבע, בשורה של פסקי דין, כי השימוש בסעיף זה ייעשה רק במקרים שבהם יש עניין ציבורי חשוב המצדיק את מתן צו ההריסה. לכן, מוצע לקבוע בסעיף זה מפורשות, כי בית המשפט רשאי יהיה לתת צו בלא הרשעה בנסיבות המפורטות בו, רק אם יש במתן הצו עניין ציבורי.

כמו כן מוצע להרחיב את היקף תחולת הסעיף ולהוסיף עילה חדשה שתאפשר מתן צו בלא הרשעה במקרים שבהם נקבע על ידי תובע כי בנסיבות המקרה אין עניין לציבור בהעמדה לדין פלילי, אך עם זאת, יש עניין ציבורי בביצוע ההריסה עצמה.

לסעיפים 244-245 – מוצע כי רשות מקומית שתבקש לקבל על עצמה את סמכויות האכיפה בתחומה תוסמך לכך על ידי שר האוצר. הסכמה כאמור תינתן לאחר המלצת צוות מקצועי שיקבע כי הרשות מסוגלת לנהל מערכת אכיפה יעילה ומקצועית לפי הוראות חוק התכנון והבניה ובכפוף למתן זכות שימוע לוועדה המרחבית שהרשות נמצאת בתחומה. רשות שהוסמכה תיקרא בחוק "רשות מוסמכת לאכיפה" ויינתנו לה בתחומה כל התפקידים והסמכויות של הועדה המרחבית לפי פרק י' לחוק.

לסעיפים 246-248 – מוצעות בסעיפים אלה הוראות כלליות בנוגע לסדרי הדין. מוצע לקבוע ולהבהיר כי כל ההליכים לפי חלק זה, שעניינו אכיפה, ינוהלו בידי תובע וזאת בדומה להוראות החוק הקיים.

כמו כן, מוצע כי שר המשפטים יהיה רשאי להתקין תקנות סדרי דין להליכים לפי פרק י' לחוק התכנון והבנייה. מוצע כי בהיעדר סדרי דין כאמור, הליכים לפי חלק זה יידונו בדרך ובמועדים בהם נדונים הליכים פליליים בשינויים המחויבים, וכי הערעור על צווים שניתנו על ידי בית המשפט לפי חלק זה יידונו בדרך ובמועד שדנים בפסק דין פלילי, זאת בדומה לאמור בסעיף 250 לחוק בנוסחו הקיים.

4. סעיף 3 להצעת החוק – ביטול סעיפים 249-255 לחוק העיקרי

מוצע לבטל את הסעיפים הנותרים מפרק י' הקיים.

5. החלפת סעיף 257א והוספת סעיפים 257ב-257ג לחוק העיקרי

לסעיף 257א – מוצע להסדיר את סמכויות מנהל היחידה הארצית כך שיוכל לקבוע הנחיות והוראות שלפיהן מפקחים יפעילו סמכותם לפי חוק זה. כמו כן, מוצע לקבוע כי אם מצאו מנהל היחידה הארצית ומנהל המחלקה לאכיפת דיני מקרקעין כי ועדה מקומית אינה ממלאת את התפקידים המוטלים עליה לפי פרק י', יוכלו ליטול ממנה את הסמכויות שלפי פרק י', כולן או חלקן, בכל שטח מרחב התכנון המקומי או חלקו, לזמן שיקבע על ידם, ובתנאים שיקבעו על ידם. במסגרת נטילת הסמכות מוצע לקבוע כי לא יופעלו סמכויות לפי פרק י', אלא באישור מאת מנהל היחידה הארצית ומנהל המחלקה לאכיפת דיני מקרקעין, וכן כי מנהל היחידה ומנהל המחלקה יהיו רשאים לדרוש כל מידע ומסמך הדרושים להם לשם מילוי תפקידם מהוועדה המקומית ויקבלו גישה לכל מאגרי המידע שברשות הוועדה המקומית. מוצע לקבוע כי לא יחליטו מנהל היחידה ומנהל המחלקה על נטילת סמכות כאמור אלא באישור היועץ המשפטי לממשלה והמלצת צוות מקצועי בנושא, בהתייעצות עם צוות מקצועי ובכפוף לשמיעת טענותיו של יושב ראש הוועדה המקומית.

לסעיף 257ב – מוצע לקבוע כי הוועדות המקומיות יעבירו למנהל היחידה הארצית מידי חודש, דיווח על עבירות לפי פרק י', ועל פעילות האכיפה שננקטו על ידי הועדה המקומית או הרשות המוסמכת לאכיפה. עוד מוצע לקבוע כי בתוך שנה מיום כניסתו לתוקף של חוק זה יבצעו הוועדות המקומיות סקר עבירות בניה, שיוגש למנהל היחידה הארצית ויעודכן כל חמש שנים. מוצע לקבוע כי אם לא ביצעה ועדה מקומית סקר עבירות בניה או עדכון שלו יהיה מנהל היחידה הארצית רשאי לבצע את הסקר או את העדכון בעצמו ולהשית את הוצאות עריכת הסקר או העדכון על הוועדה המקומית.

לסעיף 257ג – סעיף זה מעניק לשר האוצר את הסמכות להסמיך מפקחים לצורך ביצוע החוק, ומפורטות בו סמכויות המפקחים המוענקות להם – לחקור, לתפוס כל חפץ הקשור לעבירה, לבקש מבית המשפט צו חיפוש ולעכב חשוד עד לבואו של שוטר. בנוסף, מוצע להסדיר את האופן והמקרים בהם רשאים מפקחים להיכנס למקרקעין ולמקום המשמש למגורים, בין היתר תוך הפעלת שימוש סביר בכוח, וכן חובת הזדהות בעת שימוש בסמכויות המפקחים.

6. תיקון חוק העבירות המנהליות התשמ"ו-1985

לסעיף 2(ב)(5) – מוצע לקבוע כי קנס מינהלי על עבירות לפי חוק התכנון והבניה יוכל להיות בסכומים או בשיעורים שונים.

לסעיף 5(ב1) – מוצע לקבוע כי מפקחים שיוסמכו לעניין עבירות מנהליות שלפי חוק התכנון והבניה יהיו תובעי פרקליטות המדינה (לפי סעיף 12 לחוק סדר הדין הפלילי) או תובעים בוועדה מקומית עצמאית או וועדה מקומית עצמאית מיוחדת (לפי סיעף 258 לחוק התכנון והבניה. מפקחים כאמור יוסמכו על ידי שר האוצר, הממונה על חוק התכנון והבניה.

לסעיף 22 – מוצע לקבוע כי קנס מנהלי שהוטל על ידי מפקח שהוא עובד הוועדה מקומית ישולם לקופת אותה ועדה מקומית.

לתוספת הראשונה – מוצע להוסיף את חוק התכנון והבניה התשכ"ה-1965 לתוספת הראשונה לחוק עבירות מנהליות התשמ"ו-1985, על מנת שניתן יהיה לקבוע כי עבירה על הוראה מהוראות חוק התכנון והבניה תהיה עבירה מנהלית. יצויין כי במקביל להפצת התזכיר נשקלת אפשרות לחרוג הוראות סעיף 67א(ג)(1) לחוק סדר הדין הפלילי לפיהן לא ניתן להגיע להסדר מותנה לסגירת תיק כאשר קבועה באותו עניין עבירה מנהלית – ולקבוע כי האמור לא יחול לעניין עבירות לפי חוק התכנון והבניה.

7. תיקון חוק סדרי הדין האזרחי (המדינה כבעל דין)

מוצע לקבוע כי פסק דין שניתן לפינוי מקרקעי ציבור, ניתן יהיה לבצעו בדרך בה מבוצע צו לפינוי קרקע כקבוע בחוק מקרקעי ציבור (פינוי קרקע), ולא בהוצאה לפועל כקבוע היום.

8. תיקון חוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז- 1967

מוצע לקבוע כי מועד לביצוע פסק דין לפינוי וסילוק יד ממקרקעי ישראל יבוצע בתוך 14 יום מהתקופה שנקבעה באזהרה שנמסרה לחייב, וכי רשם ההוצאה לפועל רשאי להאריך את תקופת הפינוי האמורה בתקופות נוספות שלא יעלו על 30 יום כל אחת. זאת, כדי לאפשר גמישות וישימות לביצוע הצווים.

ד. השפעת החוק המוצע על תקציב המדינה, על תקנים במשרדי הממשלה ועל ההיבט המינהלי

יצויין כי בהתאם להחלטת הממשלה מס' 1559 המוזכרת לעיל, נקבעו תוספת תקנים ותקציבים ליחידה הארצית לאכיפת דיני התכנון והבנייה ולמחלקה לאכיפת דיני מקרקעין בפרקליטות. כמו כן, נקבעו תקציבים שיינתנו לועדות ורשויות מקומיות לצורך הגברת האכיפה, הכל כמפורט בהחלטה.

ה. השפעת החוק המוצע על החוק הקיים

שינוי סעיפים קיימים והוספת סעיפים חדשים כמפורט לעיל.

ו. להלן נוסח החוק המוצע

הצעת חוק מטעם הממשלה:

הצעת חוק התכנון והבניה (תיקון מס'...), התשע"ו-2016

תיקון סעיף 1

בחוק התכנון והבניה התשכ"ה- 1965 (להלן- החוק העיקרי), בחוק העיקרי, בסעיף 1, אחרי ההגדרה "יושב ראש מועצת שמאי המקרקעין" יבוא-

"היחידה הארצית" – היחידה הארצית לאכיפת דיני התכנון והבניה שבמשרד האוצר;

ביטול סעיף 48

בחוק העיקרי, סעיף 48- בטל;

החלפת פרק י'

במקום פרק י' לחוק העיקרי יבוא:

פרק י': סמכויות אכיפה, עבירות ועונשין

סימן א': הגדרות

הגדרות

203.

בפרק זה –

"בנייה אסורה" – בנייה של בניין הטעונה היתר, שנעשתה בלא היתר או בניגוד לתנאי ההיתר, או בניגוד לתכנית או בניגוד לתנאיה, או שלא לפי הוראות חוק זה, ובניה שאינה טעונה היתר שנעשתה שלא לפי הוראות חוק זה;

"מפקח" – מי שהוסמך לשמש כמפקח לפי סעיף 257א לחוק;

"מתכנן מוסד התכנון" – כל אחד מאלה:

(1) בוועדה המקומית – מהנדס הוועדה המקומית;

(2) ברשות מוסמכת לאכיפה – מהנדס הרשות המקומית.

"שימוש אסור" – כל שימוש בבנייה אסורה, וכן שימוש בקרקע הטעון היתר, שנעשה בלא היתר או שבניגוד לתנאי ההיתר, או בניגוד לתכנית או שבניגוד לתנאיה, או שלא לפי הוראות חוק זה, ושימוש שאינו טעון היתר שנעשה שלא לפי הוראות חוק זה;

"תובע" - מי שהוסמך על ידי היועץ המשפטי לממשלה לשמש כתובע בהליכים לפי חוק זה בהתאם לסעיף 12 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 או לפי סעיף 258.

סימן ב': אכיפה מינהלית

צו הפסקה מינהלי

204.

(א) היה למתכנן מוסד תכנון או למנהל היחידה הארצית, יסוד סביר להניח כי מבצעים בנייה אסורה או עושים שימוש אסור, רשאי הוא לצוות בכתב על מבצע בנייה אסורה או משתמש שימוש אסור, כהגדרתם בסעיף 222(א), ולכל עובד בשירותו של אותו אדם, להפסיק מיד את הבנייה האסורה או את השימוש האסור (בפרק זה – צו הפסקה מינהלי), ובלבד שלא הוגש לבית המשפט כתב אישום או בקשה לפי סעיף 220 בעניין הבנייה האסורה או השימוש האסור.

(ב) צו הפסקה מינהלי יכלול פרטים אלה:

(1) פרטי הקרקע שהוא חל עליה;

(2) תיאור העובדות המקימות יסוד סביר להניח כי מבוצעת בנייה אסורה או נעשה שימוש אסור;

(3) האמור בסעיף 210 בדבר הזכות לבקש את ביטול הצו.

האצלת סמכות מנהל היחידה הארצית

205.

(א) מנהל היחידה הארצית רשאי להסמיך את המשנה למנהל היחידה, או עובד בכיר אחר ביחידה, כך שיהיו נתונות לו הסמכויות הנוגעות לצו הפסקה מנהלי לפי סעיף 204, צו להריסת תוספת בנייה לאחר צו הפסקה מנהלי לפי סעיף 206, או צו הריסה מנהלי לפי סעיף 207. ובלבד שלא תואצל הסמכות הנוגעת לצו הפסקה מנהלי לפי סעיף 204 הכולל הפסקת שימוש, אלא למשנה למנהל היחידה.

(ב)לא תואצל סמכות לפי סעיף קטן (א) לעובד בכיר ביחידה הארצית, אלא אם כן נתקבל לכך אישור היועץ המשפטי ליחידה;

צו להריסת תוספת בנייה לאחר צו הפסקה מינהלי וביצועו

206.

(א) נמשכו פעולות הבנייה בניגוד לצו ההפסקה המינהלי, רשאי מתכנן מוסד תכנון או מנהל היחידה הארצית, לאחר שנוכח כי התקיימו התנאים לכך, לצוות על מי שניתן לו צו הפסקה מינהלי או על מי שהצו היה יכול להינתן לו לפי סעיף 204(א), להרוס את מה שנבנה לאחר שהומצא צו ההפסקה המינהלי, ובלבד שלא חלפו שישה חודשים מיום שהסתיימו פעולות הבנייה בניגוד לצו כאמור.

(ב) מי שנצטווה להרוס את מה שנבנה לאחר שהומצא לו צו לפי סעיף קטן (א), יבצע את הצו בתוך 14 ימים מיום המצאתו.

(ג) המדינה, הוועדה המקומית או רשות מוסמכת לאכיפה, רשאיות לבצע צו שניתן לפי סעיף קטן (א) בתום 14 ימים מיום המצאתו.

צו הריסה מינהלי

207.

(א) בוצעה בנייה אסורה, רשאי מתכנן מוסד תכנון או מנהל היחידה הארצית לצוות בכתב שהבנייה תיהרס, תפורק או תסולק (בפרק זה – צו הריסה מינהלי); הוצא הצו על ידי מנהל היחידה הארצית יודיע על כך למתכנן הוועדה המקומית, או למהנדס הרשות המוסמכת לאכיפה, שבתחומה נעשתה הבנייה; צו הריסה מינהלי יכול שיכלול גם הוראות בדבר הפסקת שימוש אסור.

(ב) צו הריסה מינהלי יכול שיחול גם על חלק הבניין שנבנה כדין אם יש בביצוע הצו לפי סעיף קטן (א) על חלק הבניין שנבנה שלא כדין בלבד כדי לסכן את בטיחות הציבור.

(ג) צו הריסה מינהלי יחול גם על תוספת בנייה אסורה שנתוספה לבניין אחרי הוצאת הצו או על בניה מחודשת שנעשתה לאחר ביצוע הצו , ללא צורך בהוצאת צו נוסף, ובלבד שנתקבל אישורו של מי שהצו ניתן על ידו, ושלא עברו 6 חודשים מיום ביצוע ההריסה..

(ד) צו הריסה מינהלי יכלול פרטים אלה:

(1) פרטי הקרקע שעליה בוצעה הבנייה האסורה;

(2) תיאור העובדות שמהן עולה, כי בוצעה בנייה אסורה כאמור;

(3) הבנייה או החלק ממנה שהצו מורה להרסה, לפרקה או לסלקה;

(4) האמור בסעיפים 207(ג), 208 (ג) ו-210.

תנאים למתן צו הריסה מינהלי וביצועו

208.

(א) לא יינתן צו הריסה מינהלי אלא אם כן נתקיימו התנאים הבאים, והוגש למי שמוסמך להוציא את הצו תצהיר חתום ביד מפקח, המציין כי לפי ידיעתו התקיימו התנאים הבאים:

(1) בוצעה בנייה אסורה, תוך ציון פרטיה; היתה הבניה שלא בהתאם לתכנית יצויין הדבר בתצהיר;

(2) לא נסתיימה הבנייה או שנסתיימה לא יותר משישה חודשים לפני יום הגשת התצהיר;

(3) בבית מגורים - ביום הגשת התצהיר, אין הבניין שלגביו מבוקש הצו מאוכלס, או שהיא מאוכלסת תקופה שאינה עולה על 30 ימים.

(ב) לא יינתן צו הריסה מינהלי הכולל הוראות לעניין שימוש אסור אלא אם כן יכלול התצהיר, בנוסף לפרטים האמורים בסעיף קטן (א), גם פירוט לעניין השימוש האסור שנעשה בבניין.

(ג) צו הריסה מינהלי יבוצע בתוך שישים ימים מיום הגשת התצהיר לפי סעיף קטן (א), או בתוך שישים ימים מיום מתן החלטת בית המשפט בבקשה הנוגעת לצו, או עד למועד שקבע בית המשפט לביצוע הצו, לפי המאוחר.

(ד) לא יבוצע צו הריסה מנהלי אלא אם כן חלפו שלושה ימים מיום המצאתו.

הריסה אינה פוטרת מאחריות פלילית

209.

ביצועה של הריסה על פי צו הריסה מינהלי או על פי צו לפי סעיף 206 אינה פוטרת מאחריות פלילית לעבירה לפי חוק זה.

בקשה לביטול צו מינהלי

210.

הרואה עצמו נפגע על ידי צו הפסקה מינהלי, על ידי צו להריסת תוספת בנייה לאחר צו הפסקה מינהלי לפי סעיף 206, או על ידי צו הריסה מינהלי (בסימן זה – צו מינהלי), רשאי להגיש לבית המשפט בקשה לביטול הצו, ואולם לא יהיה בהגשת הבקשה כדי לעכב את ביצוע הצו.

ביטול צו הריסה מינהלי

211.

לא יבטל בית המשפט צו הריסה מינהלי, או צו שניתן לפי סעיף 206, אלא אם כן הוכח לו שלא התקיימו הדרישות, בסעיף 206(א) או 208(א) או (ב), לפי העניין, להוצאת הצו, או שהבנייה בוצעה כדין.

צו עיכוב זמני לביצוע צו הריסה מינהלי או צו שניתן לפי סעיף 206

212.

(א) הוגשה בקשה לביטול צו הריסה מינהלי או בקשה לביטול צו שניתן לפי סעיף 206, לפי העניין, רשאי בית המשפט לתת צו לעיכוב ביצוע זמני של הצו (בסימן זה – צו עיכוב זמני) עד למועד הדיון בבקשה לביטול, אם שוכנע כי הדבר מוצדק בנסיבות העניין. החליט בית המשפט כי הבקשה מצריכה דיון במעמד הצדדים, יקבע את הדיון בבקשה, ככל הניתן, בפרק זמן קצר.

(ב) בית המשפט רשאי לתת צו עיכוב זמני במעמד צד אחד, ובלבד שתוקפו לא יעלה על 15 ימים;

(ג) בית המשפט רשאי להתנות את מתן צו העיכוב הזמני בתנאים שיבטיחו את קיומו של צו ההריסה המינהלי, או הצו שניתן לפי סעיף 206, לפי העניין, לרבות הפקדת ערובה, וכן בחיוב המבקש בתשלום ההוצאות שנגרמו בשל דחיית מועד ביצוע הצו.

בקשת לדחיית מועד לביצוע צו

213.

(א) בעל זכות בקרקע הרואה עצמו נפגע מצו מינהלי או מי שהוציאו, ואם הוגשה בקשה לפי סעיף 210 – רק מי שהגישה, רשאי לבקש מבית המשפט לדחות את המועד לביצוע הצו האמור כפי שנקבע.

(ב) בית משפט רשאי לדחות את המועד לביצוע צו מינהלי מנימוקים מיוחדים שיירשמו, ובלבד שסך כל תקופות הדחייה לא יעלה על שישה חודשים.

(ג) על אף הוראות סעיף קטן (ב), לא ידחה בית המשפט את המועד לביצוע צו הריסה מינהלי אם הבנייה אינה תואמת תכנית. לעניין זה "תכנית"- תכנית שניתן להוציא מכוחה היתר בניה בלא צורך באישורה של תכנית נוספת.

חובת התייעצות כתנאי למתן צו מינהלי

214.

לא יוצא צו מינהלי אלא אם כן מוציא הצו התייעץ עם היועץ המשפטי לרשות שמטעמה הוצא הצו, ובוועדה מקומית או רשות מוסמכת לאכיפה, שהיועץ המשפטי שלה אינו תובע – עם התובע.

המצאת צו מינהלי ופרסומו

215.

(א) צו מינהלי יומצא בדרך של הדבקה על קיר חיצון של הבניין או דלת הבניין או במקום אחר בולט בקרקע; בשעת ההמצאה ירשום ממציא הצו בגוף הצו את היום של ההמצאה.

(ב) הודעה על הוצאת צו כאמור תפורסם באתר האינטרנט של הרשות אשר מטעמה הוצא הצו; הוצא צו מינהלי על ידי מנהל הרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים לפי חוק גנים לאומיים, תפורסם ההודעה באתר האינטרנט של הרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים.

סמכות האכיפה של הרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים

216.

(א) למנהל הרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים לפי חוק גנים לאומיים יהיו כל הסמכויות הנתונות לפי פרק זה למנהל היחידה הארצית בתחום גנים לאומיים ושמורות טבע, לרבות סמכויות להוצאת צו הריסה, ואולם המנהל לא ייעשה שימוש בסמכויות אלו אלא לאחר שהתייעץ עם היועץ המשפטי לרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים או מי שהסמיכו לכך.

(ב) נדרש תצהיר החתום בידי מפקח לצורך הפעלת סמכות לפי פרק זה בתחומי שמורת טבע או גן לאומי, יראו תצהיר החתום בידי פקח של רשות לשמורות הטבע והגנים הלאומיים, כאילו נחתם בידי מפקח.

הסמכת המדינה או ועדה מקומית אינה פוטרת מחובת ביצוע צו מינהלי

217.

אין בביצוע צו מנהלי על ידי המדינה, הוועדה מקומית או הרשות המוסמכת לאכיפה, כדי לפטור את האחראי לבנייה האסורה מהאחריות לגביה.

סימן ג': צווים שיפוטיים

צו מניעת פעולות

218.

נעשו פעולות הכנה לבנייה אסורה או לשימוש אסור, רשאי בית המשפט, לבקשת תובע, להוציא צו על כל אחד מהמנויים בסעיף 222 להימנע מפעולה באותו מקום, לרבות צו האוסר את השימוש בבניין או בקרקע, או צו לסגירת הבניין או המקום (בסימן זה – צו למניעת פעולות).

בנייה בניגוד לצו מניעת פעולות

219.

(א) בוצעה בנייה בניגוד לצו למניעת פעולות, רשאית הוועדה המקומית, רשות מוסמכת לאכיפה או המדינה להרסה או להפסיק את השימוש בה, ובלבד שנמסרה למי שנגדו הוצא הצו הודעה על הכוונה לעשות כן לפחות 14 ימים מראש.

(ב) מבלי לגרוע מהאמור בסעיף קטן (א), בית המשפט רשאי, לבקשת תובע, להטיל את ביצוע ההריסה על מי שנגדו הוצא הצו למניעת פעולות או על מי שנראה לו אחראי להמשך הבנייה האסורה או השימוש האסור לפי סעיף 222; הוטל ביצוע ההריסה על האחראי כאמור, וההריסה לא בוצעה בתוך 14 ימים מיום שהצו הומצא לו, יהיו הוועדה המקומית, הרשות המוסמכת לאכיפה או המדינה, לפי העניין, רשאיות לבצע את ההריסה בעצמן.

צו הפסקה
שיפוטי

220.

(א) בוצעה בנייה אסורה או נעשה שימוש אסור, רשאי בית המשפט, לבקשת תובע, לצוות על הפסקתם (בסימן זה – צו הפסקה שיפוטי).

(ב) בית המשפט לא יתן צו הפסקה שיפוטי אלא אם כן נוכח שיש בידי מבקש הצו ראיות לכאורה לביצוע עבירה לפי סעיף 222.

(ג) הוצאת צו הפסקה שיפוטי אינה מותנית בנקיטת הליכים נוספים לפי פרק זה.

(ד) בוצעה בנייה או נעשה שימוש בניגוד לצו הפסקה שיפוטי, רשאית הוועדה המקומית או המדינה להרוס את הבנייה או להפסיק את השימוש, ובלבד שנמסרה למי שנגדו הוצא הצו הודעה על הכוונה לעשות כן לפחות 14 ימים מראש.

(ה) מבלי לגרוע מהאמור בסעיף קטן (ג), בית המשפט רשאי, לבקשת תובע, להטיל את ביצוע הצו על מי שנראה לו מבצע הבנייה האסורה או השימוש האסור לפי סעיף 222; הוטל ביצוע ההריסה על האחראי כאמור, וההריסה לא בוצעה בתוך 14 ימים מיום שהצו הומצא לו, יהיו הוועדה המקומית או המדינה, לפי העניין, רשאיות לבצע את ההריסה בעצמן.

(ו) בית המשפט רשאי לעכב ביצוע של צו הפסקה שיפוטי, בנסיבות חריגות ומטעמים מיוחדים שיירשמו, ולתקופה שלא תעלה במצטבר על 180 ימים, ויחולו הוראות סעיף 212.

תוקפם של צווים לאחר הריסה

221.

אין בביצוע הריסה לפי צו שיפוטי כאמור בסעיף 219(א) או בסעיף 220(ד) על ידי המדינה, הוועדה המקומית או הרשות המוסמכת לאכיפה כדי לפטור את האחראי לבנייה האסורה מביצוע צו למניעת פעולות או צו הפסקה שיפוטי שהוצאו.

סימן ד': עבירות ועונשין

בנייה אסורה ושימוש אסור

222.

(א) בסעיף זה –

"מבצע בנייה אסורה" – כל אחד מאלה:

(1) בעל ההיתר לביצוע העבודה או השימוש;

(2) מי שמוטלת עליו החובה לקבל היתר לפי חוק זה;

(3) מי שהוא בעל הקרקע בשעת ביצוע העבירה;

(4) המחזיק בפועל בקרקע בשעת ביצוע העבירה;

(5) בבעלות משותפת בקרקע – כל אחד מהשותפים בקרקע בעת ביצוע העבירה;

(6) מי שמבצע בפועל את העבודה או השימוש, למעט עובדים המועסקים על ידי מבצע פעולות אלה;

(7) האדריכל, המהנדס, המתכנן או ההנדסאי, האחראים לביצוע הבנייה;

(8) הקבלן הראשי;

(9) כל מי שאחראי לבנייה או לשימוש, למעט עובדים המועסקים על ידי אחד מאלה;

"משתמש שימוש אסור" – העושה שימוש בבנייה אסורה, לרבות כל אחד מהמנויים בפסקאות (1) עד (6) ו-(9) להגדרה "מבצע בנייה אסורה".

(ב) המבצע בנייה אסורה, דינו – מאסר שלוש שנים או קנס כאמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין.

(ג) המשתמש שימוש אסור, דינו – מאסר שלוש שנים או קנס כאמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין; וקנס נוסף כאמור בסעיף 61(ג) לחוק העונשין, לכל יום שבו נמשכת העבירה מיום שנמסרה לו הודעה בכתב על אותה עבירה או מיום שנמסר לנאשם צו לפי פרק זה או או מיום הגשת כתב האישום, לפי המוקדם.

(ד) עבירה לפי סעיף זה היא עבירה של אחריות קפידה.

קנס בגובה אגרה ותשלום חובה

223.

הורשע אדם בעבירה לפי סעיף 222, רשאי בית המשפט להטיל עליו קנסות נוספים אלה:

(א) קנס בגובה שיעור האגרות ותשלומי החובה שהוטלו עליו לפי סעיף 241, שהיה עליו לשלם לולא היתה הבנייה בנייה אסורה או היה השימוש שימוש אסור;

(ב) בעבירה לפי סעיף 222(ב) – קנס בגובה כפל שווי הבניין שיחושב לפי שווי הקרקע והבניין שעליה, אילו היתה הקמתו מותרת ביום הקמתו, אלא אם כן הרס את הבנייה האסורה והפסיק את השימוש האסור לפני מתן גזר הדין והשיב את המצב לקדמותו;

(ג) בעבירה לפי סעיף 222(ג) – קנס בגובה כפל ההפרש שבין שווי הקרקע שבה נעשה השימוש האסור אילו היה אותו שימוש מותר ביום תחילת השימוש או ביום מתן החלטת בית המשפט, לפי הגבוה, ובין שווי אותה קרקע לפי התכניות החלות עליה.

אי-קיום צו שניתן לפי פרק זה

224.

225.

מי שאינו מקיים צו שניתן לפי פרק זה, במועד שנקבע לכך לפי דין או בהחלטת בית משפט, דינו – מאסר שנתיים או קנס כאמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין; וקנס נוסף כאמור בסעיף 61(ג) לחוק העונשין, לכל יום שבו נמשכה העבירה.

הפרעה במילוי תפקיד

225.

226.

המונע ממפקח או ממי שפועל בשם מוסד תכנון או בתוקף תפקיד שהוטל עליו בדרך אחרת לפי חיקוק, מלמלא תפקיד או מלהשתמש בסמכות לפי חוק זה, דינו – מאסר שנה.

ביצוע עבירות על ידי תאגיד

226.

227.

נעברה עבירה לפי סעיף 222 או 224 על ידי תאגיד, רשאי בית המשפט להטיל על התאגיד קנס בשיעור פי ארבעה מהקנס הקבוע לעבירה.

אחריות נושא משרה בתאגיד

227.

228.

(א) נושא משרה בתאגיד חייב לפקח ולעשות כל שניתן למניעת עבירות לפי סעיפים 222 ו- 224על ידי התאגיד או על ידי עובד מעובדיו; המפר הוראה זו, דינו – קנס כאמור בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין; לעניין סעיף זה, "נושא משרה" – מנהל פעיל בתאגיד, שותף למעט שותף מוגבל, או פקיד האחראי מטעם התאגיד על התחום שבו בוצעה העבירה.

(ב) נעברה עבירה לפי סעיפים 222 או 224או על ידי תאגיד או על ידי עובד מעובדיו, חזקה היא כי נושא משרה בתאגיד הפר חובתו לפי סעיף קטן (א), אלא אם כן הוכיח כי עשה כל שניתן כדי למלא את חובתו.

ידיעה כוזבת או מטעה בכוונה להשיג דבר

228.

229.

המוסר למוסד תכנון, למכון בקרה או לממלא תפקיד מכוח חוק זה, ידיעה בידעו שהיא כוזבת או מטעה, בכוונה להשיג דבר, דינו – מאסר שנתיים; בסעיף זה, "ממלא תפקיד מכוח חוק זה" – לרבות חבר, נושא משרה, יועץ משפטי, עובד או נציג בעל דעה מייעצת במוסד תכנון, יועץ למוסד תכנון, חוקר או שמאי מכריע.

היתר הכולל נתון או מידע מוטעה

229.

230.

(א) ניתן היתר או ראו את הבקשה להיתר כהיתר על פי סעיף 145ב(ב)(7) או (8), ופרט מהפרטים שנכללו בבקשה להיתר כאמור, או נתון או מידע שנמסרו לצורך אישורה, לא היה נכון, ואילו כללה הבקשה את הפרטים, המידע והנתונים הנכונים לא היה ניתן ההיתר או לא היו רואים את הבקשה להיתר כהיתר – בטל ההיתר, ובלבד שלא חלפו חמש שנים מיום שניתן; לעניין פרק זה יראו את העבודה או השימוש שלהם ניתן היתר או שראו זאת כהיתר כאמור כאילו בוצעו בלא היתר.

(ב) ראתה רשות הרישוי שמתקיימים לכאורה התנאים המפורטים בסעיף קטן (א), תודיע לבעל ההיתר על בטלותו, ובלבד שתיתן לו הזדמנות לטעון את טענותיו לפניה.

אישור או היתר שלא כדין

230.

(א) העושה אחד מאלה, דינו – מאסר שלוש שנים:

(1) חבר מוסד תכנון שהצביע בעד החלטה לאשר תכנית או הקלה או להמליץ על אישורה או הצביע בעד החלטה לתת אישור אחר או היתר או להמליץ עליהם, ביודעו שהם בניגוד להוראות לפי חוק זה, והתכנית ההקלה ההמלצה האישור או ההיתר ניתנו, או שהיה שותף להחלטות כאמור שלא דרך הצבעה;

(2) עובד מוסד תכנון או יועץ לו שקבע בכתב או בעל-פה כי ניתן לאשר תכנית או להמליץ על אישורה או ניתן לתת אישור אחר או היתר או להמליץ עליהם, ביודעו שהם בניגוד להוראות לפי חוק זה, ועל יסוד קביעתו אושרה התכנית או ניתן האישור או ההיתר, או הומלץ עליהם.

(3) יושב ראש או מתכנן מוסד תכנון או מי שהסמיכו שחתם על תכנית או על אישור אחר או היתר, ביודעו שהם בניגוד להוראות לפי חוק זה.

תשלום קנסות

231

235.

כל קנס או תשלום חובה אחר שאדם שילם על פי פסק דין לפי פרק זה בקשר לעבירה שנעברה במרחב תכנון מקומי, ישולם לוועדה המקומית של אותו מרחב תכנון כשכתב האישום הוגש מטעמה לפי סעיף 258, לרשות המוסמכת לאכיפה כשכתב האישום הוגש מטעמה לפי הסעיף האמור, או לאוצר המדינה - כשכתב האישום הוגש מטעם המדינה, לפי הענין, אלא אם כן הורה בית המשפט אחרת, מטעמים מיוחדים שיירשמו.

סימן ה': אמצעי אכיפה נוספים

צווים במסגרת גזר הדין

232

236.

(א) גזר בית המשפט את עונשו של אדם בעבירה לפי סימן ד', יצווה במסגרת גזר הדין, לפי העניין, כדלקמן, אלא אם כן קיימים נימוקים מיוחדים שיירשמו שלא לעשות כן:

(1) לעניין בנייה אסורה –

(א) שהבנייה תופסק, תיהרס, תפורק, תסולק או שלא ייעשה בה כל שימוש;

(ב) שגם חלק הבניין שנבנה כדין ייהרס, יפורק או יסולק, אם יש בביצוע צו לפי פסקת משנה (א) על חלק הבניין שנבנה שלא כדין בלבד כדי לסכן את בטיחות הציבור;

(2) לעניין שימוש אסור – להפסיק את השימוש האסור, ואם נעשה בבניין שנבנה בבנייה אסורה – להורות על הריסתו של הבניין כולו או חלקו, לפי העניין.

(ב) בית המשפט רשאי לתת כל הוראה אחרת שתיראה לו בקשר לבנייה האסורה או לשימוש האסור, ובכלל זה צו למניעת פעולות ולסגירת המבנה או צו להתאמת הבנייה או השימוש להיתר או לתכנית או להשבת המצב לקדמותו.

(ג) בית המשפט רשאי לצוות כאמור בסעיף זה גם אם קבע שהנאשם ביצע עבירה כאמור בסעיף קטן (א), ולא הרשיעו בה.

ביצוע צווים

233.

237.

(א) צו שנתן בית משפט לפי סעיף 232 יבוצע בידי מי שהורשע בביצוע העבירה או מי שבית המשפט קבע שביצע את העבירה (בפרק זה – מורשע), ואם היה יותר ממורשע אחד – בידי כולם יחדיו או בידי מי שבית המשפט יקבע, אלא אם כן הורה בית המשפט, לבקשת התובע, להטיל את ביצוע הצו על הוועדה המקומית שבמרחב התכנון שלה בוצעה העבירה, על הרשות המוסמכת לאכיפה שבמרחב התכנון שלה בוצעה העבירה או על המדינה, ואם היה ניתן הצו ביחס לבנייה או שימוש אסורים בתחום גן לאומי או שמורת טבע –על הרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים.

(ב)

(1) הוטל ביצוע הצו על ועדה מקומית, על רשות מוסמכת לאכיפה, על המדינה או על הרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים, כאמור בסעיף קטן (א) (בסימן זה – הרשות האוכפת), יורה בית המשפט בצו כי המורשע יישא בהוצאות ביצועו והתשלום יהיה לקופת הגורם שעליו הוטל ביצוע הצו.

(2) לבקשת המורשע, רשאי בית המשפט לפטור אותו מהתשלום האמור בפסקה (1) או מחלקו, מטעמים מיוחדים שיירשמו.

מועד לביצוע הצו

234.

238.

(א) צו שהוציא בית המשפט לפי סעיף 232, יבוצע על ידי המורשע בתוך 30 ימים מיום הוצאתו, ואולם רשאי בית המשפט, אם נוכח כי הבנייה נושא הצו עומדת בתנאי הבטיחות, בעת מתן הצו או לאחר מכן, לדחות את מועד הביצוע, מטעמים מיוחדים שיירשמו, ובלבד שמועד ביצוע הצו לא ידחה בלמעלה מ- 180 ימים מיום הוצאתו.

(ב) בית המשפט יתנה את תחילת המועד לביצוע הצו בתנאים שייראו לו, אלא אם כן קיימים טעמים מיוחדים שלא לקבוע כאמור, ובכלל זה:

(1) בתנאים שיבטיחו את קיום הצו, לרבות הפקדת ערובה;

(2) בתשלום ההוצאות שייגרמו לרשות האוכפת בשל דחיית מועד ביצוע הצו;

(3) בתשלום האגרות והתשלומים לפי סעיף 241.

העברת נטל
ביצוע צו

235.

239.

לא קיים המורשע צו שעליו לבצעו לפי סעיף 232, רשאית הרשות האוכפת, לאחר שחלף המועד לביצוע הצו, לבצע את הצו במקומו, ובלבד שתובע הודיע למורשע שלושים ימים לפחות מראש, בכתב, על הכוונה לעשות כן; ביצוע לפי סעיף זה יהיה בהתאם לקבוע בסעיף 237.

סכום הוצאות לביצוע צווים

236.

240.

השר יקבע בצו את סכום ההוצאות לביצוע צווים שיוטלו על המורשע, ורשאי הוא לקבוע סכומים שונים, בהתחשב בין היתר במיקום הקרקע או הבנייה שאליהם מתייחס צו ההריסה, בהיקף הבנייה ובמורכבות ההריסה.

(ב) מבלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (א) הוצאות ביצוע הצו יחולו על המורשע, ויגבו אותן בדרך שגובים חוב אזרחי.

סמכויות ביצוע צו

237.

241.

(א) הוטל צו לפי פרק זה, רשאי מפקח מטעם הרשות האוכפת להיכנס למקום שהצו נוגע לו לשם ביצוע הפעולה, להרחיק ממנו כל אדם וחפץ ולנקוט את כל האמצעים, לרבות שימוש בכוח סביר, כדי להבטיח את ביצוע הצו, ובלבד שהזדהה כאמור בסעיף 257;

(ב) נמצאו במקרקעין בשעת ביצוע הפעולה כאמור בסעיף קטן (א) מיטלטלין שהמורשע לא הוציאם, תשמור אותם הרשות האוכפת למשך תקופה סבירה; לא נדרשו המטלטלין לאחר שהודע לנאשם על המצאם בידי הרשות, רשאית היא למכרם לאחר תקופה סבירה, ובלבד שקודם לכן ניתנה למורשע הודעה על המכירה אם ניתן לאתרו; היו המיטלטלין פסידים – ימכרום מיד; הוצאות השמירה והמכירה יחולו על המורשע, ואם נמכרו המיטלטלין זכאי הוא לדמי המכר בניכוי ההוצאות האמורות וההוצאות לפי סעיף 236.

תחולת הוראות לעניין הוצאות ביצוע צוי הריסה

238.

242.

הוראות סעיפים 234-238 לעניין הוצאות ביצוע צווים, הפקדת ערובה, הוצאות השמירה והמכירה של המטלטלין , תשלום אגרות לפי סעיף 245, והוצאות בשל דחיית מועד ביצוע צו יחולו, בשינויים המחויבים, גם על צווים אחרים שהוצאו לפי פרק זה, ככל שלא נקבע אחרת בחוק זה.

סימן ו': רישום בפנקסי מקרקעין

רישום כתב אישום

239.

243.

הוגש לבית המשפט כתב אישום בעבירה לפי סימן ד' , שההרשעה בה עלולה לגרור אחריה הוצאת צו כאמור בסעיף 232, ירשום רשם המקרקעין בפנקסי המקרקעין, לבקשת תובע, הערה בדבר הגשת כתב האישום.

רישום הערות
בדבר צווים

240.

244.

(א) הורה בית המשפט על הוצאת צו לפי סעיף 232, או צו לפי סעיף 242 תירשם הערה בדבר הצו האמור בפנקסי המקרקעין.

(ב) הוצא צו לפי סעיף 206, רשאי מי שנתן את הצו להורות שהערה בדבר הוצאת הצו תירשם בפנקסי המקרקעין.

(ג) הוצא צו הריסה מינהלי לפי סעיף 207, יודיע מי שנתן את הצו לרשם המקרקעין על מתן הצו, והרשם ירשום הערה בדבר מתן הצו בפנקסי המקרקעין.

סימן ז': חיוב באגרות ותשלומי חובה

חיוב בתשלום אגרה

241.

245.

(א) הורשע אדם בעבירה לפי סעיף 222 או 225, או קבע בית המשפט שביצע עבירה כאמור, יצווה בית המשפט על המורשע לשלם אגרה או תשלום חובה אחר, לרבות היטל השבחה, שהמורשע היה חייב בתשלומם מכוח חוק זה אילו ניתן היתר לבנייה או לשימוש נושא העבירות שבהן הורשע.

(ב) הגיש אדם בקשה למתן היתר לבנייה או לשימוש שהם נושא עבירה שבה הורשע ושילם תשלום לפי סעיף קטן (א), יראו את התשלום ששילם כאגרה, כתשלום חובה או כהיטל השבחה או כחלק מהם, לפי העניין.

(ג) בית משפט רשאי לבקש מיושב ראש מועצת שמאי המקרקעין שימנה שמאי מכריע מרשימת השמאים המכריעים לפי סעיף 202ג שיקבע את שיעור היטל ההשבחה לעניין סעיף זה; הצדדים יישאו בעלויות שכר טרחתו של השמאי המכריע בחלקים שווים; על פעולתו ושכר טרחתו של שמאי מכריע לפי סעיף זה יחולו הוראות החלות על פעולתו ושכר טרחתו של שמאי מכריע לפי סעיף 202יג, בשינויים המחויבים.

(ד) לא שילם מורשע את חלקו בשכר הטרחה של השמאי המכריע כאמור בסעיף קטן (ג), תשלם הוועדה המקומית או המדינה את חלקו במקומו; שולם תשלום על ידי הוועדה המקומית או המדינה כאמור, ייתוסף התשלום לתשלומים שעל המורשע לשלם לפי סעיף זה.

(ה) סכום שנצטווה אדם לשלם לפי סעיף זה, ייגבה בדרך שגובים קנס שהטיל בית המשפט.

סימן ח': הריסה ללא הרשעה

צו הריסה ללא הליך פלילי

242.

246.

קבע בית המשפט, לבקשת תובע, שבוצעה בנייה אסורה, ואילו הוגש בשלה כתב אישום היה בית המשפט רשאי לצוות כאמור בסעיף 232, רשאי הוא לצוות כן אף ללא הגשת כתב האישום, בהתקיים אחד מאלה;

(1) אם יש במתן הצו עניין ציבורי ומתקיים אחד מאלה:

(א) אין למצוא את האדם שביצע את העבירה;

(ב) אי אפשר או בלתי מעשי למסור לאדם הזמנה לדין;

(ג) מי שהיה בעל הקרקע בשעת ביצוע העבירה וביצע אותה אינו עוד בעל הקרקע;

(ד) אין להוכיח מי ביצע את העבירה;

(ה) מי שביצע את העבירה מת או אינו בר-עונשין, לרבות במקרה שבו העבירה שבוצעה התיישנה;

(2) אם יש במתן הצו עניין ציבורי אך תובע החליט כי בנסיבות המקרה אין עניין לציבור בהמשך חקירה או בהעמדה לדין פלילי לפי סימן ד'.

בקשה לביטול צו

243.

247.

הרואה עצמו נפגע על ידי צו לפי סעיף 242 רשאי לבקש את ביטולו מבית המשפט, בתוך שלושים ימים מיום שהצו הגיע לידיעתו.

סימן ט': רשות מוסמכת לאכיפה

הסמכת רשות מרחבית כרשות מוסמכת לאכיפה

244.

248.

(א) השר רשאי להסמיך בצו רשות מרחבית כהגדרת בסעיף 19 כרשות בעלת סמכויות אכיפה (בפרק זה – רשות מוסמכת לאכיפה), לבקשתה. הוסמכה רשות כאמור, כל התפקידים והסמכויות של הוועדה המרחבית שלפי פרק י', שבתחום אותה רשות מרחבית יהיו נתונות לרשות המרחבית, ויראו אותה כוועדה מקומית לכל עניין שלפי פרק י'. בצו כאמור יקבעו הוראות לעניין הליכים שלפי פרק י', בתחומה של הרשות המוסמכת לאכיפה, שהוחל בהם טרם כניסת הצו לתוקף.

(ב) על אף האמור בסעיף קטן (א) הוועדה המרחבית תוכל להפעיל סמכויות שלפי פרק י', בתחום הרשות המוסמכת לאכיפה, כולה או חלקה, באופן כללי או לעניין מסויים, אם נתקבל לכך אישור היועץ המשפטי לממשלה, או מי שהסמיכו לכך.

(ג) הסמכה כרשות מוסמכת לאכיפה תינתן תקופה שלא תעלה על חמש שנים, ובלבד שהסמכה כאמור שניתנה לראשונה לא תנתן לתקופה שתעלה על שנתיים.

תנאים להסמכה כרשות מוסמכת לאכיפה

245.

לא יסמיך השר רשות מוסמכת לאכיפה, אלא אם כן נתקיימו כל אלה;

(א) ליושב ראש הועדה המרחבית שהרשות המוסמכת לאכיפה נכללת בתחום מרחב התכנון שלה, ניתנה הזדמנות להעלות את טענותיו בשם הוועדה המרחבית, בדרך שהורה השר לפי סעיף 31א(ז).

(ב) השר נוכח, לאחר קבלת המלצת הצוות המקצועי, כי הרשות המוסמכת לאכיפה יכולה לנהל באופן יעיל ומקצועי מערכת אכיפה לפי הוראות חוק זה, ולאחר שהתקבלה חוות דעת היועץ המשפטי לממשלה או מי מטעמו, לעניין חשד לעבירות שעניינן טוהר מידות.

(ג) בסעיף זה –

"הצוות המקצועי" – מנהל מינהל התכנון במשרד האוצר, מנהל היחידה הארצית לפיקוח על הבניה, מנהל המחלקה לאכיפת דיני מקרקעין בפרקליטות המדינה, ומנהל מינהל שלטון מקומי במשרד הפנים.

"ועדה מרחבית"- ועדה מקומית במרחב תכנון שסעיף 19 חל עליו.

סימן י': סדרי דין

ניהול הליכים

246.

כל ההליכים לפי פרק זה ינוהלו בידי תובע.

תקנות סדרי דין לפי פרק זה

247.

251.

שר המשפטים, בהתייעצות עם שר האוצר, רשאי להתקין תקנות סדרי דין להליכים לפי פרק זה ובין השאר גם הוראות בדבר מתן צווים על פי המבקש בלבד. לא קבע השר תקנות כאמור, יידונו הליכים לפי פרק זה בדרך ובמועדים שבהם נדונים הליכים פליליים, בשינויים המחוייבים.

ערעורים

248.

252.

ערעורים על צווים שהוציא על ידי בית המשפט לפי פרק זה יידונו, עד להתקנת תקנות כאמור בסעיף 247, בדרך ובמועד שדנים בערעור על פסק דין פלילי בשינויים המחוייבים.

ביטול סעיפים 254-255

סעיפים 254-255 לחוק העיקרי – בטלים.

החלפת סעיף -257א

במקום סעיף -257א לחוק העיקרי יבוא:

סמכויות פיקוח ואכיפה

257א.

(א) מנהל היחידה הארצית יקבע הנחיות והוראות שלפיהן מפקחים יפעילו סמכותם לפי חוק זה; הנחיות והוראות כאמור יפורסמו באתר האינטרנט של משרד האוצר.

(ב)

(1) מצאו מנהל היחידה הארצית ומנהל המחלקה לאכיפת דיני מקרקעין כי ועדה מקומית אינה ממלאת את התפקידים המוטלים עליה לפי פרק י', בין בכל מרחב התכנון המקומי ובין באיזור או במתחם מסוים בו, רשאים הם לפנות בכתב לוועדה המקומית ולהודיעה, כי אם לא תחל בפעולות אכיפה כאמור, בתוך הזמן שנקבע לכך בהודעה, יפעלו לנטילת סמכויותיה לפי סעיף קטן (2).

(2) לא קיימה הוועדה המקומית הוראה כאמור בס"ק (1), תוך המועד שנקבע לכך, רשאים מנהל היחידה הארצית ומנהל המחלקה לאכיפת דיני מקרקעין ליטול ממנה את הסמכויות שלפי פרק י', כולן או חלקן, בכל שטח מרחב התכנון המקומי או חלקו, לזמן שיקבע על ידם, ובתנאים שיקבעו על ידם.

(3) ניטלה הסמכות כאמור בס"ק (2), לא תפעיל הוועדה המקומית סמכות מהסמכויות שניטלו ממנה, אלא באישור מראש של מנהל היחידה הארצית ומנהל המחלקה לאכיפת דיני מקרקעין. פעלה הועדה המקומית על אף נטילת הסמכות כאמור, בטלה הפעולה.

(4) ניטלה סמכות לפי סעיף קטן (2)-

(א)לא יפעיל מי שיש לו סמכות לפי פרק י', סמכות מסמכויותיו, אלא אם כן התקבל לכך אישור בכתב מאת מנהל היחידה הארצית ומנהל המחלקה לאכיפת דיני מקרקעין או מי שהסמיכו לכך;

(ב) מנהל היחידה הארצית ומנהל המחלקה לאכיפת דיני מקרקעין, או מי שהסמיכו לכך מקרב עובדי משרדם, רשאים לדרוש כל מידע ומסמך הדרושים להם לשם מילוי תפקידם מהוועדה המקומית, מכל חבר, ממלא תפקיד, עובד או יועץ בה, מהרשות המקומית או מהרשויות המרחביות שבתחום מרחב התכנון שלה, וכן לדרוש כל מידע ומסמך כאמור הנמצאים ברשות גורם אחר ואשר בסמכות הגורמים המנויים בפסקה זו לדרוש אותם מאותו גורם; מידע או מסמך שנדרשו כאמור, יימסרו באופן ובמועד שנקבעו בדרישה;

(ג) למנהל היחידה הארצית ולמנהל המחלקה לאכיפת דיני מקרקעין, או למי שהסמיכו לכך, תהיה גישה לכל מאגר מידע רגיל או ממוחשב, לכל בסיס נתונים ולכל תכנת עיבוד נתונים אוטומטי (בפסקה זו- מאגר מידע) של הוועדה המקומית, וכן לכל מאגר מידע שגורם אחר מחזיק בו ולוועדה המקומית גישה אליו, לפי דין או הסכם;

(5) לא יחליטו מנהל היחידה הארצית ומנהל המחלקה לאכיפת דיני מקרקעין ליטול סמכות כאמור בסעיף קטן (2) אלא אם כן נתקבל אישור היועץ המשפטי לממשלה או מי שהסמיכו לכך, ונתקיימו כל אלה-

(א)מנהל היחידה הארצית ומנהל המחלקה לאכיפת דיני מקרקעין מצאו, לאחר קבלת המלצת הצוות המייעץ, כי הוועדה המקומית לא קיימה הוראה לפי סעיף קטן (1). בסעיף זה "הצוות המייעץ" - נציג שר האוצר, נציג היחידה הארצית שימנה מנהל היחידה, נציג המחלקה לאכיפת דיני מקרקעין שימנה מנהל המחלקה, ונציג מנהל התכנון שימנה מנהל מינהל התכנון. הצוות יגיש המלצותיו לאחר שנועץ גם עם מנהל חטיבת השמירה על הקרקע ברשות מקרקעי ישראל.

(ב) ליושב ראש הוועדה המקומית ממנה ניטלה הסמכות ניתנה הזדמנות להעלות את טענותיו בשם הוועדה המקומית, בפני הצוות המקצועי, בדרך שהורה השר לפי סעיף 31א(ז);

(6) אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מסמכותה של המדינה לבצע פעולות שלפי פרק זה, לפי כל דין.

דיווח , דרישת מידע וסקר עבירות בניה

257ב.

(א)יושב ראש ועדה מקומית או רשות מוסמכת לאכיפה יעביר למנהל היחידה הארצית מידי שישה חודשים, דיווח על עבירות לפי פרק י', ועל פעילות האכיפה שננקטו על ידי הועדה המקומית או הרשות המוסמכת לאכיפה, לפי העניין; דיווח כאמור יכול שיתבצע בדרך מקוונת. מנהל היחידה הארצית יפרסם באתר האינטרנט של משרד האוצר טופס דיווח אחיד והנחיות מפורטות לדיווח והעברת מידע כאמור.

(ב) ועדה מקומית או רשות מוסמכת לאכיפה יבצעו בתחום מרחב התכנון המקומי שלהם סקר עבירות בניה תוך שנה מיום כניסתו לתוקף של חוק זה, ויגישו אותו למנהל היחידה הארצית ולמנהל המחלקה לאכיפת דיני מקרקעין. סקר עבירות בניה יעודכן כל חמש שנים. בסעיף זה – "סקר עבירות בניה"- סקר שנערך לפי כללים שקבע מנהל היחידה הארצית שפורסמו באתר האינטרנט של משרד האוצר, הכולל, בין היתר, סקירה של העבירות המשמעותיות המבוצעות במרחב התכנון.

(ג) לא ביצעה ועדה מקומית או רשות מוסמכת לאכיפה סקר עבירות בניה או עדכון שלו לפי סעיף קטן ב), רשאי מנהל היחידה הארצית או מי שהסמיכו לכך, לבצע את הסקר או את העדכון כאמור, והוצאות עריכת הסקר או העדכון יוטלו על הוועדה המקומית או על הרשות המוסמכת לאכיפה, לפי הענין..

(ד) לשם ביצוע תפקידם לפי חוק זה, ולשם עריכת ביקורת, יהיו למנהל היחידה הארצית ולמנהל המחלקה לאכיפת דיני מקרקעין בפרקליטות המדינה, או למי שהם הסמיכו לכך, סמכויות כאמור בסעיף 31ג(ג).

הסמכת מפקחים וסמכויותיהם

257ג.

(א) השר או מי שהוא הסמיך לכך, רשאי להסמיך, מבין עובדי המדינה, עובדי רשות מוסמכת לאכיפה, עובדי ועדה מקומית לתכנון ולבניה, מפקחים לעניין חוק זה. השר רשאי להגביל את ההסמכה למרחב תכנון מקומי לגבול השיפוט של רשות מוסמכת לאכיפה.

(ב) לא יתמנה מפקח לפי סעיף קטן)א) אלא אם כן מתקיימים בו כל אלה:

(1) משטרת ישראל הודיעה, לא יאוחר משלושה חודשים מיום קבלת פרטי העובד, כי היא אינה מתנגדת למינויו מטעמים של ביטחון הציבור, לרבות בשל עברו הפלילי;

(2) הוא קיבל הכשרה מתאימה בתחום הסמכויות שיהיו נתונות לו לפי חוק זה, כפי שהורה השר בהסכמת השר לביטחון פנים;

(3) הוא עומד בתנאי כשירות נוספים ככל שהורה השר בהתייעצות עם השר לביטחון פנים.

(ג) לשם ביצוע הוראות חוק זה, רשאי מפקח, לאחר שהזדהה לפי הוראות סעיף קטן ח' –

(1) לדרוש מכל אדם למסור לו את שמו ומענו ולהציג לפניו תעודת זהות או תעודה רשמית אחרת המזהה אותו;

(2) לדרוש מכל אדם הנוגע בדבר למסור לו כל ידיעה או מסמך שיש בהם כדי להבטיח או להקל על ביצוע הוראות חוק זה ; בפסקה זו, "מסמך" - לרבות פלט, כהגדרתו בחוק המחשבים;

(3) להיכנס בכל עת לכל מקרקעין על אף האמור בסעיף קטן זה:

(א) לא ייכנס מפקח למקום המשמש למגורים אלא אם כן התקיים אחד מאלה;

(1) בעת סבירה ולאחר שקיבל את הסכמת המחזיק;

(2) ניתן צו מבית המשפט המתיר לו להיכנס למקום.

(ב) לא ייכנס מפקח לקרקע שבהחזקת צבא הגנה לישראל או מי ששר הביטחון קבע לעניין זה, אלא באישור של מי ששר הביטחון הסמיך לעניין זה.

(ג) מחזיק כדין במקום רשאי לערער על צו כניסה שניתן לפי סעיף קטן (א) ויחולו לעניין זה הוראות סעיף 210 בשינויים המחויבים.

(4) לערוך בדיקות או מדידות.

(ד) התעורר חשד לביצוע עבירה לפי פרק י' רשאי המפקח –

(1) לחקור כל אדם הקשור לעבירה כאמור, או שעשויות להיות לו ידיעות הנוגעות לעבירה כאמור; על חקירה לפי פסקה זו יחולו הוראות סעיפים (2) ו- (3) לפקודת הפרוצדורה הפלילית (עדות) בשינויים המחויבים;

(2) לתפוס כל חפץ; על תפיסה לפי פסקה זו יחולו הוראות הפרק הרביעי לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט-1969 (להלן: "פקודת מעצר וחיפוש"), בשינויים המחויבים;

(3) לבקש מבית משפט צו חיפוש על פי סעיף 23 לפקודת מעצר וחיפוש, ולבצעו; על חיפוש לפי פסקה זו יחולו הוראות סעיפים 24(א)(1), 26 עד 28 ו- 45 לפקודת מעצר וחיפוש, בשינויים המחויבים.

(4) להכנס בכל עת סבירה למקרקעין ורשאי המפקח לעשות שימוש בכח סביר לשם כך, ובלבד שלא ייכנס למקום המשמש למגורים אלא לפי צו של בית המשפט.

(ה) סירב אדם להיענות לדרישת המפקח, על פי סמכותו בהתאם להוראות סעיף זה, והיה חשש שיימלט או שזהותו אינה ידועה, רשאי המפקח לעכבו, ויחולו על עיכוב כאמור הוראות סעיף 67 וסעיף 68 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 בשינויים המחויבים.

(ו) אין בסמכויות מפקח לפי חוק זה כדי לגרוע מסמכויות פיקוח שניתנו לו לפי כל דין אחר.

(ז) מפקח לא יעשה שימוש בסמכויות הנתונות לו לפי חוק זה, אלא בעת מילוי תפקידו, ובהתקיים שניים אלה:

(1) הוא עונד באופן גלוי תג המזהה אותו ואת תפקידו ולובש מדי מפקח בצבע ובצורה שהורה השר לעניין זה;

(2) יש בידו תעודה חתומה המעידה על תפקידו ועל סמכויותיו, שאותה יראה על פי דרישה.

(3) חובת הזדהות לפי סעיף קטן (1) לא תחול אם קיומה עלול לגרום לפגיעה בביטחון המפקח או בבטחון אדם אחר.

תיקון חוק העבירות המנהליות

א.

בחוק העבירות המנהליות, התשמ"ו- 1985, יבוא;

(1) בסעיף 1א, אחרי ההגדרה "בית המשפט", יבוא-

"חוק התכנון והבניה"- חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965;

(2) בסעיף 2(ב), אחריו יבוא;

(ב1) על אף האמור בסעיפים קטנים (א) ו(ב), לגבי עבירות על הוראות שלפי חוק התכנון והבניה שהן עבירות מנהליות - שר האוצר יהיה רשאי למנות תובע לפי סעיף 12 לחוק סדר הדין הפלילי, או תובע לפי סעיף 258 לחוק התכנון והבניה, בוועדה מקומית עצמאית או בוועדה מקומית עצמאית מיוחדת, כמשמעותן לפי חוק התכנון והבניה, להיות מפקח לפי חוק זה.

(3) במקום סעיף 22 יבוא-

(1) "קנס מנהלי שהטיל מפקח שהוא עובד של רשות מקומית או של תאגיד שהוקם בחוק או שהוטל על ידי מפקח ועדה מקומית , או שהוטל בבית משפט עניינים מקומיים או בבית משפט אחר, עקב הפעלת סמכותו של עובד הרשות המקומית או התאגיד או מפקח ועדה מקומית, ישולם לקופת הרשות המקומית, לקופת התאגיד, או לקופת הועדה המקומית לפי העניין.

(4) בתוספת הראשונה לחוק, אחרי "פקודת היערות" יבוא:

"חוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965"

תיקון חוק סדרי הדין האזרחי (המדינה כבעל דין),

בחוק סדרי הדין האזרחי (המדינה כבעל דין), התשי"ח- 1958 יבוא;

(1) אחרי סעיף 6 יבוא;

6א. ניתן לטובת המדינה פסק דין לפינוי וסילוק יד ממקרקעי ציבור כמשמעותם בחוק מקרקעי ציבור (פינוי קרקע), התשמ"א- 1981, שהם מקרקעי ישראל, והפך לחלוט, ניתן יהיה לבצעו בדרך בה מבוצע צו לפי סעיף 4 לחוק האמור, ויחולו לעניין ביצועו הוראות לפי סעיף 5 ו- 5א לחוק האמור, בשינויים המחוייבים, ובלבד שניתנה לחייב התראה על ביצוע פסק הדין 21 ימים לפני מועד הביצוע.

תיקון חוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז- 1967

(1) בחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז- 1967, אחרי סעיף 7ג, יבוא;

בקשה לביצוע פסק דין לפינוי וסילוק יד ממקרקעי ישראל

7ד.

הוגשה בקשה לביצוע פסק דין לפינוי וסילוק יד ממקרקעי ישראל כמשמעותם בחוק יסוד: מקרקעי ישראל אשר ניתן לטובת המדינה, תכלול האזהרה הודעה לחייב בשפה פשוטה וברורה, כי אם לא ימלא אחר פסק הדין בתוך התקופה כאמור בסעיף קטן (א), תהיה למנהל לשכת ההוצאה לפועל סמכות להיכנס למקרקעין האמורים, לפנותם ולמסרם למי שזכאי לקבלם לפי פסק הדין, בהתאם להוראות סעיף 64.

(2) אחרי סעיף 62(א2) יבוא;

62(א3)

על אף הוראות סעיף קטן (א), הומצאה אזהרה כאמור בסעיף 7 (א4)לעניין פסק דין לפינוי וסילוק יש ממקרקעי ישראל כמשמעותם בחוק יסוד: מקרקעי ישראל אשר ניתן לטובת המדינה ולא מילא החייב אחר פסק הדין בתוך התקופה שנקבעה באזהרה, ייכנס מנהל לשכת ההוצאה לפועל למקרקעין האמורים, יפנה אותם וימסרם למי שזכאי לקבלם לפי פסק הדין, בתוך 14 ימים מתום התקופה שנקבעה באזהרה; רשם ההוצאה לפועל רשאי, לפי בקשת הזוכה, להאריך את תקופת הפינוי לפי פסקה זו, אף לאחר שהסתיימה, בתקופות נוספות שלא יעלו על 30 ימים, כל אחת; הודעה על הארכת תקופת הפינוי כאמור תומצא לחייב וכן לצד שלישי המחזיק באותם מקרקעין או בחלק מהם בדרך הקבועה בסעיף 7(ב)(1).