תזכיר חוק

א.  שם החוק המוצע

חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס'...) (מסלול מקוצר), התשע"ו-2016

ב.  מטרת החוק המוצע והצורך בו:

כללי:

בהצעת חוק זו מוצע לקבוע כי מסלול הגבייה המקוצר (להלן: המסלול המקוצר), הפועל מכוח הוראת שעה יעוגן כמסלול קבוע בחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן: החוק).

      המסלול המקוצר הוקם כמנגנון לגביית חובות עד לסכום של 10,000 ש"ח, שתפעיל מערכת ההוצאה לפועל, ושיהיה יעיל ומהיר יותר ממנגנון הגבייה הקיים. מסלול זה מתאפיין במעורבות מינימאלית של הזוכה, שכן מערכת ההוצאה לפועל היא הפועלת לגביית החוב. תקופת הגבייה במסלול המקוצר הוגבלה לשמונה חדשים שלאחריהם, אם לא צלחו הליכי הגבייה, יועבר התיק להליכי הגבייה הרגילים. המסלול המקוצר עוגן בהוראת שעה במסגרת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 29), התשס"ט-2008 (ס"ח 2188, התשס"ט-2008). תוקף הוראת השעה שעיגנה את המסלול המקוצר הוגבל לשנתיים, זאת על מנת לבחון את יעילותו של המסלול ועמידתו במטרה שהוצבה לו: סיום הליכי הגבייה ביחס לחובות נמוכים (עד 10,000 ש"ח) ביעילות ובמהירות ביחס להליכים המקבילים במסלול הרגיל. הוראת שעה זו הוארכה מפעם לפעם והיא עתידה לפקוע ביום 16.9.2016. בסך הכל פעל המסלול המקוצר בהוצאה לפועל במשך כשבע שנים.

 

סעיף 20ט לחוק קובע חובת דיווח לוועדת חוקה, חוק ומשפט (להלן: ועדת חוקה) ביחס ליישומו של המסלול המקוצר. דיווחים אלה, שעיקריהם יובאו להלן, מלמדים כי המסלול המקוצר עמד בהצלחה במטרות שהוצבו לו ועל כן מוצע לעגנו כמסלול קבע בחוק ההוצאה לפועל. זאת בשינויים מסוימים שיפורטו להלן.

 

המסלול המקוצר – רקע ונתונים:

עד להקמתו של המסלול המקוצר, כל ההליכים לגביית חובו של חייב נוהלו לפי בקשות הזוכה. כלומר, לאחר שהזוכה הגיש בקשת ביצוע לגביית חוב בהוצאה לפועל, המשך ניהולם של הליכי הגבייה התבסס על בקשותיו. הוראת השעה שעיגנה את המסלול המקוצר בחוק ההוצאה לפועל ביטאה גישה שונה – מערכת ההוצאה לפועל היא אשר תפעל לגביית חובו של זוכה אשר ייבחר בכך. לכן, המסלול המקוצר מתאפיין במעורבות מינימאלית של הזוכה ובשל כך, נקבע שזוכים בתיקים שנוהלו במסלול המקוצר לא יהיו זכאים לשכר טרחת עורך דין (למעט בתיקים של תביעות על סכום קצוב). בכך ישנה תועלת לחייב, שכן לחובו לא מתווסף שכר טרחת עורך דין לו זכאי הזוכה במסלול הרגיל. הוצאות אלה יחסכו גם לזוכה.

המסלול המקוצר הועמד כמסלול בחירה לזוכים שפנו להוצאה לפועל בבקשת ביצוע ביחס לחוב שאינו עולה על 10,000 ש"ח. הליכים לגביית חוב במסלול המקוצר הוגבלו לתקופה של שמונה חודשים, שאם בסופם לא נגבה החוב, הועברו הליכי הגבייה למסלול הרגיל. נוסף על כך, ההליכים שבהם ניתן לנקוט במסלול זה כלפי החייב הוגבלו לעיקול כספים או זכויות לקבלת כספים הנמצאים בידי צד שלישי ולעיקולי רכב. יצוין, כי עתירה שהוגשה לבית המשפט העליון נגד המסלול המקוצר נדחתה (בג"ץ 6804/12 לשכת עורכי הדין בישראל נ' שר המשפטים (25.6.2013)). בפסק הדין נדחו, בין היתר, טענות כי המסלול המקוצר עוקף את ייחודו של מקצוע עריכת הדין וכי הוא פוגע בשוויון בין הזוכים לבין החייבים.

 

כאמור, מדיווחים שהועברו לוועדת חוקה באשר לפעולתו של המסלול המקוצר עולה, כי המסלול עמד בהצלחה במטרות שהוצבו לו - שיעורי סגירת התיקים במסלול המקוצר הם גבוהים יותר וגביית החוב מהירה יותר בהשוואה לתיקים דומים שנפתחו במסלול הרגיל:

 

- 65 אחוזים מכלל התיקים שנפתחו במסלול המקוצר נסגרו:[1] מעת הפעלתו של המסלול המקוצר ועד לחודש נובמבר 2015, נפתחו במסלול המקוצר 158,505 תיקים, ומתוכם נסגרו 102,293 תיקים. כלומר, 65 אחוזים מכלל התיקים שנפתחו במסלול המקוצר מעת הקמתו - נסגרו. בתקופה זו נפתחו במסלול הרגיל 1,468,532 תיקים (לגביית חובות של עד 10,000 ש"ח), מתוכם נסגרו 807,504 תיקים, קרי, 55 אחוזים בלבד. יצוין, כי אחוז התיקים שנסגרו במסלול המקוצר גבוה גם ביחס לכלל התיקים שהתנהלו במסלול הרגיל בתקופה המקבילה, שם נסגרו 53 אחוזים מכלל התיקים שנפתחו (נפתחו 3.9 מיליון תיקים ומתוכם נסגרו 2.07 מיליון תיקים).

- תיקים במסלול המקוצר מתנהלים על פני תקופה קצרה יותר: במסלול המקוצר התקופה הממוצעת שמפתיחת תיק ועד לסגירתו עומדת על 203 ימים בממוצע. במסלול הרגיל, התקופה הממוצעת שמפתיחת התיק ועד לסגירתו היא 393 ימים. קיצור תקופת הגבייה מיטיב הן עם החייב, שלחובו לא נצברת ריבית על פני תקופה ממושכת, הן עם הזוכה שחובו נפרע מהר יותר.

- אחוז נמוך של זוכים המבקשים לעזוב את המסלול המקוצר: מרבית הזוכים שפתחו בהליכים לגביית חובם במסלול המקוצר, נותרו במסלול זה ולא עברו למסלול הרגיל (לפי האפשרות הנתונה להם בסעיף 20ו(א)(3) לחוק): מתוך 158,505 תיקים שנפתחו במסלול המקוצר מיום הקמתו ועד לחודש נובמבר 2015 הוגשו רק 1,200 בקשות לעזוב את המסלול. אלה מהווים פחות מאחוז אחד מכלל התיקים שנפתחו במסלול המקוצר.

- ההוצאות המתווספות לחוב במסלול המקוצר נמוכות מאלה שבמסלול הרגיל: במסלול המקוצר סכום ההוצאות מעבר לאגרת פתיחת התיק (לפי הקבוע בתקנות ההוצאה לפועל (אגרות, שכר טרחה והוצאות) (תשכ"ח-1968) הוא קבוע ועומד על סך של 64 ש"ח. כלומר, ההוצאות המתווספות לחובו של החייב במסלול המקוצר הן אגרת פתיחת התיק (הנגזרת מסכום החוב) ואגרה תפעולית מיוחדת בסך 64 ש"ח. במסלול הרגיל, מעבר לאגרת פתיחת התיק, מתווספות לחוב הוצאות גבייה העומדות על כ-140 ש"ח בממוצע (עלויות מסירה, עלויות עיקולי צד ג' וכדומה) והוצאות שכר טרחת עורך דין.

נוכח האמור, נראה כי ניתן לומר שהמסלול המקוצר עמד במטרות שהוצבו לו והוא מהווה כיום מסלול יעיל לגביית חובות נמוכים: במסלול זה אחוז סגירת התיקים הוא גבוה מזה שבמסלול הרגיל, והליך הגבייה הוא קצר יותר. ההוצאות שמתווספות לחוב שנגבה במסלול המקוצר נמוכות משמעותית מההוצאות שמתווספות לו במסלול הרגיל. לפיכך, לאחר שבע שנים שבהן המסלול המקוצר עוגן בחוק ההוצאה לפועל בהוראת שעה, מוצע להפכו למסלול קבוע.

לפי הצעת החוק, ההסדרים שהיו קבועים בהוראת השעה יעוגנו בחוק.

 

ג. השפעת החוק על תקציב המדינה ועל התקן המנהלי

יידון במסגרת דיוני התקציב

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ד. להלן נוסח החוק המוצע:

חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס'...) (מסלול מקוצר), התשע"ו-2016

 

 

דברי הסבר

 

סעיפים 1 ו-2  -  ביטול סעיף 20א ושינוי כותרת הפרק:

כאמור לעיל, עד כה פעל המסלול המקוצר מכוח הוראת שעה, כאשר מדי שנה נדרש שר המשפטים לדווח לוועדת החוקה על פעילות המסלול המקוצר. לאחר שבע שנות ניסיון, וכפי שעולה מהנתונים שהובאו לעיל, נראה כי המסלול המקוצר עמד במטרות העיקריות שהוצבו לו וכי יש בו יתרונות ברורים הן לחייב, והן לזוכה. לכן, מוצע שהמסלול המקוצר יעוגן בחוק כמסלול קבע ולא כהוראת שעה. משכך, יש לבטל את סעיף 20א לחוק שקבע כי הוראות פרק א'1: הוצאה לפועל במסלול הגבייה המקוצר, יהוו הוראת שעה. מוצע גם כי המילים "הוראת שעה" בכותרת הפרק – יימחקו. 

 

סעיף 3 – לתיקון סעיף 20ב(ג):

החייב בהוצאה לפועל רשאי להגיש התנגדות לבקשה לביצוע שטר או לבקשה לביצוע תובענה על סכום קצוב. אם הוגשה התנגדות, נדרש רשם ההוצאה לפועל להעביר את הדיון בהתנגדות לבית המשפט (ראו סעיפים 81א(ג) ו-81א1(ד)(1)). סעיף 20ב(ג) לחוק קובע כיום, כי אם הוגשה התנגדות כאמור בתיק שהתנהל במסלול המקוצר, התיק יועבר למסלול גבייה רגיל. ההסבר שניתן לכך הוא שהדיון בהתנגדות מועבר לבית המשפט.

     אולם בפועל, התנגדויות רבות שמוגשות לבית המשפט נדחות בלי שניתנת לחייב רשות להתגונן וכך התיקים חוזרים להוצאה לפועל להמשך הליכי הגבייה – הפעם, במסלול הרגיל. כלומר, כיום, עצם הגשת התנגדות, גם אם נדחתה בבית המשפט, מחייבת את הזוכה להעביר את הליכי הגבייה למסלול הרגיל אף שמלכתחילה העדיף הזוכה שחובו ייגבה במסלול המקוצר. שינוי זה עשוי להיות כרוך בהוצאות עבור הזוכה שיידרש להסתייע בעורך דין, והוצאות אלה יתווספו לחובו של החייב. נראה כי למעבר כפוי זה בין המסלולים אין הצדקה.

     משכך מוצע כי במקרים שבהם הוגשה התנגדות לבקשה לביצוע שטר או לתובענה על סכום קצוב שנפתחו במסלול המקוצר, וההתנגדות נדחתה בבית המשפט, בלי שניתנה רשות להתגונן – הליכי הגבייה ימשיכו להתנהל במסלול המקוצר. הסדר מוצע זה דומה להסדר הקבוע כיום בסעיף 20ב(ד) לחוק הקובע כי תיק המתנהל במסלול המקוצר ושנטענה בו טענת פרעתי שנדחתה, יחזור להתנהל במסלול המקוצר. מוצע להחיל על הסעיף את הוראות סעיף ב20(ד)(2) לחוק שלפיהן, ביצוע ההליך במסלול המקוצר יעוכב עד לתום הדיון בהתנגדות, ותקופה זו לא תבוא במניין הימים הקבוע בסעיף 20ו(א)(1).

     נוסף על כך, במערכת ההוצאה לפועל לא נוקטים עוד בפעולה של גניזת תיקים. על כן מוצע להתאים את המונחים בחוק ולקבוע שבכל מקום שבו נזכרת פעולת "גניזה" היא תוחלף במונחים "לסגור" או "סגירה". יודגש, כי בפועל אין הבדל מעשי בין גניזת תיק לבין סגירת התיק.

 

סעיף 4 – תיקון סעיף 20ה:

סעיף 20ה לחוק קובע כי במסלול המקוצר ניתן לנקוט בשני הליכים בלבד לשם גביית חוב: עיקול כספים של החייב וזכויות החייב לקבלת כספים הנמצאים בידי צד שלישי ועיקול כלי רכב של החייב. הסעיף בנסחו הנוכחי קובע כי הליכים אלה יינקטו בהתאם למידע שמסר הזוכה או לפי מידע שהתקבל אצל רשם ההוצאה לפועל לפי סעיף 7ב לחוק. מוצע לבטל את התנאי כי ההליכים שניתן לנקוט במסלול המקוצר ינקטו לפי מידע שמסר הזוכה או מידע שהתקבל לפי סעיף 7ב לחוק. זאת ממספר סיבות:

     ראשית, על פי רוב אין בידי הזוכה מידע מספיק ביחס לנכסיו של החייב. נוסף על כך, במסלול המקוצר תפקידו של הזוכה מלכתחילה מוגבל, שכן במסלול זה לשכת ההוצאה לפועל נוקטת בהליכי הביצוע במקום הזוכה, כך שמעורבות הזוכה בהליכים לגביית החוב היא מינימאלית. שנית, קבלת מידע לפי סעיף 7ב לחוק לעיתים כרוכה בעלויות המתווספות לחובו של החייב. מגוון הליכי הגבייה במסלול הרגיל רחב יותר מאשר במסלול המקוצר, ועל כן לעיתים במסלול הרגיל יש הצדקה לקבלת מידע לפי סעיף 7ב לחוק. במסלול המקוצר, לעומת זאת, ההליכים הם מצומצמים. משכך מוצע כי נקיטה בהליכים אלה לא תותנה בקבלת מידע ובמקום זאת ההליכים ינקטו לפי כללים שיקבע מנהל מערכת ההוצאה לפועל ביחס לסדר נקיטת ההליכים והמועד לנקיטתם. זאת בדומה לאופן שבו ננקטים כיום הליכים נגד חייבים במסלול המזונות (ראו סעיף 20טו לחוק וכן סעיף 13 לכללי ההוצאה לפועל (נקיטת הליכים במסלול מזונות) (הוראת שעה) התשע"ד-2014). יצוין, כי כבר כיום מסמיך החוק את מנהל מערכת ההוצאה לפועל לקבוע כללים בדבר סדר נקיטת ההליכים (ראו סעיף 20י(ב) לחוק).

 

          עוד מוצע להבהיר כי גם זוכה במסלול המקוצר רשאי לבקש כי ינקטו הליכים לפני שהומצאה אזהרה לחייב. על בקשה כאמור יחולו ההוראות החלות ב"מסלול הרגיל" על בקשות דומות – הרשם יכריע בבקשה לפי הוראות סעיף 7(ה) לחוק ותחול תקנה 14 לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979).

 

סעיף 5 – תיקון סעיף 20ז:

כמוסבר לעיל ביחס לסעיף 3, מערכת המחשוב של ההוצאה לפועל אינה תומכת עוד בגניזת תיקים, אלא רק בסגירתם. לפיכך, מוצע לשנות את לעניין שינוי המינוח "גניזת תיקים" ל"סגירת תיקים".

 

סעיף 6 – ביטול סעיף 20ט:

סעיף 20ט לחוק מטיל על שר המשפטים חובת דיווח לכנסת על נתונים הקשורים במסלול המקוצר. סעיף זה נחקק בהוראת השעה כדי לאפשר לכנסת לעקוב אחר התקדמותו, יישומו ויעילותו של המסלול המקוצר. עם הפיכתו של המסלול המקוצר למסלול קבוע בחוק, הרי שלא נדרשות לגביו הוראות דיווח ייחודיות, ועל כן מוצע לבטל את סעיף 20ט לחוק. הדיווח ביחס למסלול המקוצר יתבצע במסגרת הדיווח השנתי שבו מחויב שר המשפטים לפי סעיף 87ב לחוק.

 

סעיף 7 - תחולה:

מוצע לקבוע כי תחילתו של התיקון המוצע, תהא 30 יום מיום פרסומו.