תזכיר חוק

 

א. שם החוק המוצע

 

תיקון חוק סדר הדין הפלילי )תיקון - התיישנות), התשע"ו – 2016

 

ב. מטרת החוק המוצע והצורך בו

 

סעיף 9 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן – החוק), קובע כי אדם לא יועמד לדין בשל עבירה אם עברו מיום ביצועה התקופות המנויות בסעיף 9(א) לחוק, אשר משתנות בהתאם לסוג העבירה וחומרתה, כמפורט בסעיף.

 

את השיקולים שבבסיס קביעת תקופת התיישנות, שלאחריה לא ניתן להעמיד לדין חשוד בביצוע עבירה, פירט פרופ' פלר בספרו "יסודות בדיני עונשין", ועיקרם בשיקול משולב, חברתי ומשפטי, של השכחה והמחילה עקב עבור הזמן: 

 

"השיקולים הסוציו-משפטיים העומדים מאחורי הענקת מעמד של סייג למימוש אחריות פלילית, להתיישנות, נעוצים בהשלכת חלוף הזמן, הממושך בוודאי, מאז ביצוע העבירה, על השיקולים למימוש האחריות הפלילית לה. נעברה עבירה ובמשך פרק זמן מסויים, הקרוי תקופת ההתיישנות של העבירה, עדיין לא נקבעה האחריות הפלילית, על מהותה והיקפה, שעל העבריין  לשאת בה עקב עבירתו, אין עוד טעם חברתי ומשפטי להטילה עליו. הזעזוע שנגרם על ידי ביצוע העבירה וההד האנטי-חברתי שהיא היכתה בזמנו, דעכו ושככו; תהליך זה מביא עימו שכחה; חלוף הזמן בלא שהעושה חזר לסורו – וזה צריך להיות, כמובן, תנאי להתיישנות – אף ללא טיפול עונשי, מהווה סימן שמימוש האחריות הפלילית התיייתר והאחריות עצמה טעונה מחילה; מערכת יחסים תקינים שהתרקמה בין העושה וסביבתו עשויה לחייב יציבות חברתית."[1]

 

נוסף לטעמים שמציין פלר, שעיקרם התעמעמות ה"זעם הציבורי", השכחה והמחילה, ניתן למנות שיקולים נוספים: זכותו של הנאשם לסיום מהיר של ההליך - משך הזמן שחלף פוגע ביכולתו של נאשם להתגונן כראוי ולאסוף ראיות ולהביא עדים מטעמו; עידוד יעילות גורמי האכיפה, מתוך תפיסה שקביעת מועד להתיישנות מדרבנת את רשויות האכיפה לפעול תוך פרק זמן סביר להשלמת חקירת העבירה ונותנת ודאות מסוימת לחשוד כי בחלוף הזמן שנקבע, החשש מפני ההליך הפלילי הצפוי לו – יוסר; וכן אפשרות להתחלה מחודשת ועידוד שיקום העבריין[2].

 

סעיף 9 (ג) לחוק קובע כי בעבירות פשע ועוון, שתוך תקופות ההתיישנות המפורטות בסעיף 9(א) נערכה לגביהם חקירה, הוגש כתב אישום או התקיים הליך מטעם בית המשפט, יתחיל מניין תקופות ההתיישנות מחדש מיום ההליך האחרון בחקירה, מיום הגשת כתב האישום, או מיום ההליך האחרון בבית המשפט.

 

לאור האמור, בתום תקופת החקירה, שאינה מוגבלת בזמן בהוראה שבחוק, יתחיל מניין מחדש של תקופת ההתיישנות. משמעות מצב דברים זה הוא אפשרות של הארכת  תקופות ההתיישנות כמעט ללא גבול בשל ניהול פעולות חקירה. בדרך זו ניתן ..."לעקוף את סייג ההתיישנות ולהפוך כל עבירה של עוון או פשע, לעבירה, למעשה, בלתי מתיישנת[3]". מצב זה אינו מתיישב עם  הרציונלים המפורטים לעיל, העומדים בבסיס קביעת הוראת ההתיישנות.

 

במקביל למהלך זה שנועד לתחום את תקופות התיישנות ולקבוע מגבלת זמן מרגע הפתיחה בחקירה, מוצע להאריך את תקופות ההתיישנות ביחס לפשע שהעונש בגינו הוא מאסר עולם או מוות וביחס לפשע חמור שיפורט בתוספת וכן לקבוע כי לא תחול התיישנות על עבירת הרצח לאור חומרתה וייחודה של עבירה זו.

 

ג. עיקרי החוק המוצע

 

עיקר 1 – הארכת תקופת ההתיישנות בעבירות חמורות

בסעיף 9 (א) לחוק נקבע כלהלן:

"(א) באין הוראה אחרת לענין זה בחוק אחר, אין להעמיד אדם לדין בשל עבירה אם עברו מיום ביצועה -

(1) בפשע שדינו מיתה או מאסר עולם - עשרים שנים;

(2) בפשע אחר - עשר שנים;

(3) בעוון - חמש שנים;

(4) בחטא - שנה אחת."

 

מוצע לתקן את סעיף 9(א) לחוק ולהגביל את משך הזמן שניתן להאריך את תקופת ההתיישנות בשל חקירה שהחלה בתוך תקופת ההתיישנות. לשם האיזון, ועל מנת שלא יפגע האינטרס הציבורי שבמיצוי הדין עם עבריינים בעבירות החמורות, מוצע להאריך את תקופת ההתיישנות של עבירות אלו כך שבעבירת פשע שדינה מיתה או מאסר עולם תהיה תקופת ההתיישנות לשלושים שנים. כמו כן, מוצע לאפשר לשר לקבוע בתוספת עבירות פשע חמורות שדינן עשר שנות מאסר ומעלה, בגינן תהיה תקופת ההתיישנות חמש עשרה שנים. בשלב זה מוצע לקבוע את עבירת ההריגה ועבירת ניסיון לרצח.

 

עיקר 2 - אי התיישנות עבירת הרצח

 

ככלל, ככל שהעבירה חמורה יותר, כך ההצדקה להתיישנות קטנה. במקרים של עבירות חמורות במיוחד, בראשן עבירת הרצח, ניתן לומר כי "הזעם הציבורי" אינו מתעמעם וכי ההצדקות להחלת התיישנות, לרבות שיקומו של העבריין וזכותו להליך מהיר, מתגמדות אל מול הצורך במיצוי הדין, בהרתעת הציבור ובמניעת עבירות דומות מצד העבריין בעתיד.

 

מוצע לתקן את סעיפים קטנים (ב) ו (ב1) ולהוסיף לרשימת העבירות בגינן לא תהייה התיישנות את עבירת הרצח לפי סעיף 300 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977. עבירת הרצח היא מן החמורות שבעבירות, אם לא החמורה שבהן. היא מעידה במידה רבה על אופיו של מבצעה, על מערכת ערכיו, על דרך תגובותיו, על מידת שליטתו הלקויה במעשיו, על תגובותיו הבלתי מבוקרות במצבי לחץ, על כושר שיפוט לקוי ועל כושר איפוק פגום.[4] הכללת עבירת הרצח ברשימת העבירות לגביהן אין התיישנות, משקפת את התפיסה לפיה העקרונות שחלים בבסיסה של ההתיישנות של סליחה ומחילה של החברה כלפי העבריין – אין מקום להחילם ביחס לעבירת הרצח. לפיכך, מוצע כי בדומה לקבוע היום ביחס לעבירות רצח עם, רצח ראש ממשלה, כמו גם ניסיון וקשר לביצוע רצח כאמור, יוחל גם ביחס לעבירת הרצח.

 

יצויין כי מסקירה של הדין המשווה בנושא ההתיישנות, נמצא כי במדינות המשפט המקובל מעטות המדינות שיש בהן הוראות התיישנות ובפרט הוראות התיישנות על עבירות חמורות במיוחד. גם במדינות המשפט הקונטיננטלי, דוגמת גרמניה ואיטליה, אין התיישנות על עבירת הרצח ועל העונש בגינה.

 

עיקר 3 - סעיף 1(2) ותוספת ראשונה ב'                       סעיף 9 (ג) לחוק קובע כי בפשע או בעוון, אשר תוך תקופות ההתיישנות הקבועות בסעיף 9(א), נערכה לגביהם חקירה, יתחיל מניין התקופות האמורות מיום ההליך האחרון בחקירה. מוצע  לקבוע כי משך התקופה הנוספת שתיווסף עקב פעולות חקירה כאמור תהיה מוגבלת בהתאם לחומרת העבירה ומורכבות החקירה:

בעבירות פשע וכן בעבירות עוון המנויות בתוספת ראשונה ב' המוצעת לחוק, תהיה התקופה הנוספת מעבר לתקופה המנויה בסעיף קטן (א) עד שלוש שנים. בעבירות עוון, אשר אינן מנויות בתוספת ראשונה ב', תהיה התקופה הנוספת עד שנתיים.

 

העבירות אשר מוצע לקבוע בתוספת הן עבירות עוון, אשר לפי טיבן מחייבות בדרך כלל חקירות  ארוכות יותר בין היתר בשל מורכבות נשוא החקירה; היקף החומר הרב הנתפס בהן; ריבוי הנחקרים; ריבוי ותחכום החשודים. בנוסף לכך, מתאפיינות חלק מעבירות אלה בגילוי מאוחר של העבירה.

 

מוצע להסמיך את היועץ המשפטי לממשלה להאריך את התקופה הנוספת, במקרים חריגים המצדיקים זאת, על מנת לאפשר השלמת הליכי חקירה ותביעה, גם אם חלפה התקופה הנוספת. סמכות דומה להארכת תקופת ההתיישנות על ידי היועץ המשפטי לממשלה מצויה גם כיום בחוקים נוספים. כך למשל, בסעיף 354 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 - ביחס לעבירות מין בקטין, וכן בסעיף 14 לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971 - ביחס להגשת כתב אישום על עבירה שעבר קטין. הצורך במתן אפשרות של הארכת התקופה על-ידי היועץ המשפטי לממשלה לפרק זמן קצוב נוסף הוא בנסיבות שבהן קיים אינטרס ציבורי לאפשר השלמת החקירה תוך פרק זמן קצוב זה, בחלוף התקופה הנוספת הקבועה בחוק. יש לאפשר הארכה כאמור מעת לעת, בכפוף לשיקול דעתו של היועץ. ההארכה בתקופות קצובות מראש ע"י היועץ מהווה מנגנון בקרה ופיקוח על ניהול התיקים במקרים בהם ניתנו הארכות כאמור.

 

עוד מוצע להסמיך את שר המשפטים, באישור וועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת, לשנות בצו את תוספת ראשונה ב' לחוק.

 

סעיף 2(ג2)       לאור הרציונלים של קביעת תקופת התיישנות, ובעיקר הרציונל של  עידוד רשויות האכיפה לבצע חקירה תוך פרקי זמן קבועים, מוצע לקבוע רשימה של פרקי זמן שלא יימנו בתקופת ההתיישנות מן הטעם המרכזי שבפרקי זמן אלו נבצר מרשויות האכיפה, מטעמים שונים ומסיבות שאינן תלויות בהן, לחקור או להגיש כתב אישום. בנסיבות אלו, הנחת המוצא היא כי הרשויות פעלו בזמן ובקצב הראוי על מנת לקדם את תכליות המשפט הפלילי,  ולפיכך גובר האינטרס הציבורי של בירור האמת, גילוי עבריינים והבאתם לדין ומניעת עידוד התחמקות החשודים מחקירה.

 

מוצע כי פרקי הזמן הבאים לא יימנו במניין תקופת ההתיישנות בעבירות הפשע והעוון: פרק הזמן בו נבצר מהמשטרה או רשות חוקרת אחרת לחקור בשל התנהגות החשוד כגון היותו מחוץ לישראל, התחמקותו מהחקירה או מצבו הרפואי והנפשי;  פרק הזמן שנבצר מהמשטרה לחקור מטעמים הנוגעים במצבו של  החשוד, המתלונן, קורבן או עד מרכזי אחר; פרק הזמן שממועד הגשת בקשה לעזרה משפטית או לסיוע משפטי ממדינה אחרת לצורך חקירה; פרק הזמן בו נמנעה חקירתו של אדם או שלא ניתן להגיש נגדו כתב אישום בשל חסינות;

 

כמו כן, מוצע כי פרק הזמן שבו התקיים הליך שימוע לבקשת חשוד לא יימנה במניין תקופת ההתיישנות. יהיה בכך כדי לאפשר לחשוד הליך שימוע, אם ברצונו בכך. מוצע כי פרק הזמן שלא ימנה יהיה הן לגבי שימוע בהתאם לסעיף 60א לחוק והן לגבי שימוע שנעשה לפנים משורת הדין בהסכמת התביעה לגבי עבירות שאין חובה לקיים לגביהן שימוע בהתאם לסעיף 60א לחוק.

 

עיקר 4 - סעיף 2 - תיקון סעיף 10 לחוק סדר הדין הפלילי לעניין התיישנות עונשים  

מוצע לתקן את סעיף 10 לחוק ולהאריך את תקופת ההתיישנות של עונשים אלו כך שבעבירת פשע תעמוד תקופת התיישנות העונש שלושים שנים במקום עשרים שנים. בנוסף, מוצע לקבוע כי לא תהייה התיישנות של העונשים באותם מקרים בהם אין התיישנות של העבירות: קרי, עבירות לפי החוק בדבר מניעתו וענישתו של הפשע השמדת עם, התש"י - 1950 ולפי החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם, התש"י – 1950; עבירות רצח, ניסיון לרצח וקשירת קשר לרצח ראש ממשלה – הקבועות כיום כעבירות שאין לגביהן התיישנות וכן עבירת רצח לפי סעיף 300 לחוק העונשין, כמוצע ביחס לאי התיישנות עבירות.

יצויין כי העקרונות הכלליים העומדים בבסיסה של ההתיישנות לפיהם חלוף הזמן הוא מרכיב מרכזי ביחסה של החברה כלפי נאשם שהורשע וביצוע עבירות נסוגים מקום שבו אי ריצוי העונש נובע מהעבריין עצמו. קרי, יש להבחין בין מקרים בהם אי ריצוי העונש נובע מטעמים שהמדינה נושאת באחריות אליהם או שאינם תלויים בעבריין עצמו לבין אותם מקרים בהם העבריין מתחמק באופן מודע ומכוון מריצוי עונשו. לפיכך, מוצע לקבוע, כי לא יימנה במניין התיישנות העונש פרק הזמן שבו מורשע בעבירת פשע או עוון שהה מחוץ לישראל, בשל התחמקותו מריצוי עונשו, בשל מצבו הרפואי או הנפשי או בשל כך שלא ניתן לאתרו.

 

עיקר 5 - סעיף 4                      התאמת דינים – תיקון סעיף 41 לחוק השיפוט הצבאי, תשט"ו-1955 (להלן: חוק השיפוט הצבאי), שבו:

 

"41. התיישנות עבירות

(א) עבירה צבאית תתיישן, אם עבר מיום ביצועה הזמן המפורש בצדה:

(1) עבירת בגידה - חמש עשרה שנה;

(2) עבירת עריקה - עשר שנים;

(3) עבירה אחרת - שלוש שנים.

(ב) עבירה שאיננה צבאית תתיישן כאמור בסעיף 9 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982.

(ג) אלה לא יבואו במנין הזמנים המפורטים בסעיפים קטנים (א) ו-(ב):

(1) תקופה שבה שהה הנאשם בשבי האויב, ונפילתו בשבי באה עקב עבירה שעבר;

(2) תקופה שבה נעדר הנאשם מן השירות שלא ברשות.

(ד) אם תוך תקופת התיישנות הוגש כתב אישום לבית דין צבאי או הוחל בהליך מטעם בית הדין, תקופת ההתיישנות תתחיל מיום ההגשה או ההליך.

(ה) הליך מטעם בית הדין לצרכי סעיף קטן (ד) - לרבות הוצאת הזמנה לנאשם כדין. ".

 

בהתאם להוראה האמורה לא חלות הוראות ההתיישנות הקבועות בחוק סדר הדין הפלילי על  עבירה צבאית. העבירות הצבאיות כוללות בתוכן גם עבירות פשע ופשע חמור, כגון: הוצאת נשק מרשות הצבא (לפי סעיף 78 לחוק השיפוט הצבאי, עבירה שהעונש הקבוע בצידה 15 שנות מאסר), עזרה לאויב (לפי סעיף 44 לחוק השיפוט הצבאי, עבירה שהעונש הקבוע לצידה 10 שנות מאסר) ועבירות רבות אחרות. ביחס לכל העבירות, למעט שלוש העבירות המנויות בסעיף 41(א) לחוק השיפוט הצבאי, קובע הסעיף האמור כי התיישנות תהיה  לתקופה של שלוש שנים בלבד.

 

אין הצדקה, שתקופת ההתיישנות לגבי העבירות הצבאיות, שדינן יכול להיות חמור מאד, תהיה קצרה יותר מזו החלה על עבירות מקבילות בחומרתן בחוק העונשין. לפיכך,  מוצע להתאים  את הוראות סעיף 43 לחוק השיפוט הצבאי להוראות סעיף 9 לחוק סדר הדין הפלילי, בתיקונים המוצעים בחוק זה.

 

יצוין, כי הרחבת תקופת ההתיישנות של עבירות צבאיות איננה מרחיבה את התחולה של חוק השיפוט הצבאי ביחס למי שסיים את שירותו הצבאי. ככלל, נדרש כי יוגש כתב אישום תוך שנה, לכל היותר, כנגד חייל ששוחרר מן השירות, על מנת שיחול עליו השיפוט הצבאי. כך נקבע מפורשות בסעיף 6 לחוק, המגדיר את תחולת החוק על מי שחדל להיות "חייל", כי - "אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מדיני ההתיישנות לפי חוק זה או לפי חוק סדר הדין הפלילי, התשכ"ה-1965."

 

אף שמוצע להחיל הסדר דומה על עבירות צבאיות ושאינן צבאיות, על יסוד חומרתן, כפי שהיא מתגלמת בעונש הקבוע לצידן, הרי שביחס לחייל קיימות נסיבות ייחודיות המצדיקות הארכת  תקופת ההתיישנות והן, כאשר הנאשם שוהה בשבי האויב, בעקבות עבירה שעבר וכאשר הוא נעדר מן השירות שלא ברשות. נסיבות אלה מפורטות בסעיף קטן (ג) בנוסח החוק הקיים ומוצע להותיר הסדר \ה על כנו כמוצע בסעיף קטן 41 (ב) לתיקון המוצע.

 

עוד מוצע לתקן את חוק השיפוט הצבאי על ידי מחיקת סעיף קטן (ה) הקובע כי "הליך מטעם בית הדין לצרכי סעיף קטן (ד) - לרבות הוצאת הזמנה לנאשם כדין". אין מקום לקביעת הסדר מיוחד לעניין זה בהוראות חוק השיפוט הצבאי דווקא, ולעניין זה דין  הליכים בפני בית הדין הצבאי כדין הליכים בפני בית משפט הדן על פי חוק סדר הדין הפלילי. אין במחיקת הסעיף כדי ללמד כי הוצאת  הזמנה לנאשם כדין  אינה מהווה הליך מטעם בית הדין לעניין חוק זה. 

 

סעיף 5             מוצע לתקן את סעיף 354 לחוק העונשין הקובע סייג להתיישנות עבירות מין בקטין, במטרה לאפשר העמדה לדין פלילי באותם מקרים בהם קרבנות העבירה חושפים את העבירות שבוצעו בהם שנים לאחר שהתבגרו. על-פי הסעיף, המועד לתחילת מירוץ ההתיישנות בחקירת עבירות מין שבוצעו בקטין יחל רק כאשר קרבן העבירה יגיע לגיל עשרים ושמונה שנים, ואולם אם חלפו 10 שנים, מיום ביצוע העבירה, המהווים את תקופת ההתיישנות ביחס לעבירות אלה, לא יוגש כתב אישום אלא באישור היועץ המשפטי לממשלה. מוצע להתאים את תקופת ההתיישנות ביחס לעבירות אלה לתקופת ההתיישנות הקבועה בחוק.

 

סעיף 6             מוצע כי תחילתו של החוק תהיה בתוך 6 חודשים מיום פרסומו. עם זאת, על מנת לאפשר לרשויות החקירה להיערך לתקופות ההתיישנות החדשות בלא לפגוע בחקירות שהתחילו לפני תחילתו של חוק זה, מוצע כדלקמן: כי בעבירות אשר חקירתן החלה לפני תחילתו של חוק זה ואשר טרם הוגש לגביהן כתב אישום, וביום התחילה חלפו מיום ביצוע העבירה התקופות המנויות בסעיף 9(א) לחוק, תחל התקופה הנוספת (של שלוש שנים לעבירות פשע ועבירות שמנויות בתוספת ושנתיים בעבירות עוון שאינן מנויות בתוספת) ביום תחילת החוק.

על פי המוצע, יהיה בתחילת החוק לכל עבירה נחקרת, שטרם התיישנה לכל הפחות משך זמן להגשת כתב אישום של שלוש שנים בעבירות פשע ועבירות המנויות בתוספת, ושנתיים בעבירות עוון שאינן  מנויות בתוספת, שימנו ממועד תחילתו של החוק.  

 

 

ד. השפעת החוק המוצע על תקציב המדינה, על תקנים במשרדי הממשלה ועל ההיבט המינהלי

 

קיצור תקופות ההתיישנות מהמצב המשפטי הקיים עלול לחייב הקצאת משאבים נוספת לרשויות חקירה ותביעה בשל הצורך לעמוד בפרקי זמן מקוצרים אלה.

 

בשלב זה לא ניתן לאמוד את השפעת המוצע על הצורך בתוספת משאבים.

 

ה. השפעת החוק המוצע על החוק הקיים

 

בחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, יתוקנו סעיפים 9(א), 9(ב) ו (ב1),  9(ג),  יתוסף סעיף 9(1א) , יתוקן סעיף 10 וכן תתוסף תוספת רביעית.

בחוק השיפוט הצבאי , תשט"ו-1955 יתוקן סעיף 41.

 

 

ו. להלן נוסח החוק המוצע