תזכיר חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (מס'...) (תעסוקת אסירים), התשע"ו-2016

 

א.  שם החוק המוצע

תזכיר חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (מס'...) (תעסוקת אסירים), התשע"ו-2016

 

ב.  מטרת החוק המוצע והצורך בו

לתעסוקת אסירים כמה מטרות ובהן: שיקום, טיפול ומתן אפשרות לאסיר לתמוך במשפחתו.

תעסוקת האסירים מהווה כלי יעיל לשמירה על סדר, ארגון ושקט מאחר שהיא מאפשרת לאסירים לשחרר מתחים ולחצים. בתעסוקה יש כדי להשיב לאסיר את כבודו העצמי ולהעניק לו תחושה של שליטה מסוימת על דרך חייו, וכן להקנות לו הרגלי עבודה לצד חינוך לעבודה וערכיה.

התעסוקה משמשת ככלי מתקן מרכזי בדרך לשיקום האסיר. צורך זה מתחדד כאשר מדובר בשיקומם של אסירים שעל פי הרשעתם "התפרסנו" מפשעים כמו גניבה, שוד וסחר בסמים. במידת האפשר וככל הניתן בנסיבות העניין, יש להעסיק אסיר בענף שבו יוכל להיקלט עם שחרורו. כמו כן, בעת קביעת אופי התעסוקה יש להתחשב במצב בריאותו של האסיר (כדי לוודא שיוכל לעמוד בה), באורכה של תכנית השיקום הספציפית שהוכנה לאסיר ובמאפייניה השונים, וזאת כדי לאפשר את שילוב התעסוקה במאפייני השיקום האחרים (לדוגמה: תכניות לימוד, סדנאות שונות וכיו"ב).

 

בשירות בתי הסוהר (להלן – השב"ס) שלוש מסגרות תעסוקה:

1.  שת"מ (שירותים ,תחזוקה ומטבחים) – במסגרת זו יש להבחין בין עבודות שירותים באגפים ובסביבה החיצונית (בעיקר עבודות ניקיון בסביבת חייו המידית של האסיר), שהתגמול בגינן הוא בשיעור הנמוך ביותר, ובין עבודות תחזוקה ושירותים מקצועיים – מטבח, כביסה, גננות, ספרות, חשמלאות ועוד, שהתגמול בגינן גבוה יותר;

2.  עבודות ייצור – עבודות יצרניות בעיקרן, כגון: נגרות, מסגרות, דפוס, הרכבה וכיו"ב. במסגרת זו קיימים שלושה סוגי העסקה: מפעלי שב"ס – המנוהלים על ידי שב"ס; מפעלי יזם פרטי – המצויים בין כותלי בית הסוהר אך בהפעלתם מעורבים גורמים פרטיים; ושיקום קבוצתי – העסקה בקבוצות של שלושה אסירים לפחות במפעלים פרטיים מחוץ לכותלי בית הסוהר לצד עובדים שאינם אסירים;

3.  שיקום פרטני – במסגרת זו האסיר מוצא לעצמו עבודה מחוץ לכותלי בית הסוהר ויוצא לעבודה וחוזר ממנה באופן עצמאי.

4.  בחודש יולי 2001 נתן בית המשפט העליון פסק דין בבג"ץ 1163/98 שדות נגד שירות בתי הסוהר (פ"ד נה(4) עמ' 817) (להלן פס"ד שדות), שבו נדונה שאלת זכאותו של אסיר המועסק בעבודות שונות, במסגרת תהליך שיקומו, לשכר מינימום לפי חוק שכר מינימום, התשמ"ז- 1987. בית המשפט העליון דחה אמנם את העתירה. ואולם פסק דינו כלל ביקורת על אודות הדין המצוי בנושא תעסוקת אסירים, אשר מסדיר את הנושא באופן חלקי בלבד, ומותיר למעשה עניינים חשובים בלא הסדר כיאות.

5.  בעקבות פס"ד שדות מינה שר המשפטים צוות בין- משרדי בהשתתפות נציגים ממשרד המשפטים, משרד התעשייה המסחר והתעסוקה , כיום משרד הכלכלה והתעשייה (להלן – משרד הכלכלה והתעשייה), משרד האוצר, המשרד לביטון הפנים והשב"ס, לשם בחינת הנושא ומתן המלצות. הצוות הגיש את המלצותיו בחודש נובמבר 2004.

6.  החוק המוצע, המתבסס על המלצותיו של הצוות הבין- משרדי, נועד להחליף את הוראות סימן ד' לפרק ב' בפקודה ואת סעיף 48 לחוק העונשין ולעגן בפקודה את הכללים החלים בעניין תעסוקת אסירים, על שב"ס, על היזם ועל האסיר. זאת, תוך שמירה על כבוד האסיר והגשמת תכלית השיקום העומדת במרכז ההסדר בדבר תעסוקת אסירים.

 

נושא העסקת אסירים מוסדר כיום בסימן ד' לפרק ב' בפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב- 1971 (להלן – הפקודה), בתקנות בתי הסוהר, התשל"ח- 1978, שהותקנו מכוח הפקודה, וכן בסעיף 48 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן – חוק העונשין).

 

ג. עיקרי החוק המוצע

 

לסעיף 25 המוצע

 

להגדרות "הכשרה מקצועית", ו"תעסוקה" – בהגדרות אלה מוצע להבהיר כי לעניין החוק המוצע יראו גם הכשרה מקצועית (תוך כדי העסקתו או בפיקוח משרד הכלכלה או השב"ס) וכן אסיר המבצע עבודות תחזוקה ושירותים שוטפים הקשורים בתפעול בית הסוהר (כגון עבודות ניקיון או אחזקה, שירותי מזון ושירותי כביסה) יהיה זכאי לתגמול בעד התעסוקה (אם כי שיעורו יכול שיהיה מופחת) וכן לתנאי תעסוקה כקבוע בחוק המוצע.

 

עוד מוצע להבהיר כי תעסוקת אסירים יכולה להיות בין כותלי בית הסוהר או מחוצה להם.

להגדרות "עבודות תחזוקה שוטפת", "עבודות נקיון ושירותים", "הכשרה תעסוקתית משקמת", "תעסוקה יצרנית"- בהגדרות אלה מוצע להסדיר את המדרג השלם של השיקום והטיפול המוענק לאסיר בתחום התעסוקתי, הכוללת את המרכיבים שלהלן:
"עבודות ניקיון והשירותים"- נקבעה כפעילות תעסוקתית ראשונית ובסיסית אשר נעשית בסביבת מגורי האסיר שמטרתה להקנות לאסיר הרגלי עבודה, סדר, משמעת ואחריות, תוך בחינת השתלבותו בחיי היום יום בכלא ותוך בחינת היכולת להשתלב בפעולות תעסוקתיות מתקדמות יותר.
"עבודות תחזוקה שוטפת"- פעילות תעסוקתית המחייבת הכשרה או מיומנות. בשלב זה משולב האסיר בתעסוקה המצריכה, בשלבים שונים, ידע מוקדם ו/או הכשרה המאפשרות לאסיר לבצע את התעסוקה.
"תעסוקה יצרנית"- פעילות יצרנית הכוללת שלבים שונים של יצור כולל הכשרה מקצועית ורכישת ידע בתחום.

"הכשרה תעסוקתית משקמת"- מוצע להבהיר כי הכשרה תעסוקתית משקמת שיקבל האסיר בהליך שיקומו בשב"ס תכלול, בסייגים הקבועים בסימן זה, את המרכיבים או חלקם והמפורטים בהגדרה. 

 

להגדרות "שיקום פרטני" ו"שיקום קבוצתי" – החוק המוצע מתייחס לשני סוגים נוספים של תעסוקת אסירים, תעסוקה במסגרת "שיקום פרטני" ותעסוקה במסגרת "שיקום קבוצתי". שיקום פרטני לפי ההגדרה המוצעת הוא תעסוקה שמתקיימים בה כל אלה: היא נעשית מחוץ לכותלי בית הסוהר, היא נעשית על פי התקשרות  אישית אין האסיר לבין מפעיל מקום התעסוקה והיא נעשית בפיקוח של שב"ס, אך בלא ליווי והשגחה צמודים מטעמו. יצוין כי למסגרת זו מגיע האסיר בסוף תקופת נשיאת עונשו, אם עמד בתוכנית השיקום ונמצא ראוי לכך. על האסיר למצוא בעצמו מעסיק לתקופת השיקום הפרטני. האסיר יוצא וחוזר באופן עצמאי מבית הסוהר אל מקום העבודה, ומתקיימים יחסי עובד מעביד בין האסיר למעביד.

 

שיקום קבוצתי לפי ההגדרה המוצעת הוא תעסוקה במתקיימים בה כל אלה: היא נעשית מחוץ לכותלי בית הסוהר, היא נעשית על פי התקשרות בין השב"ס לבין מפעיל מקום התעסוקה, היא נעשית עם אסירים נוספים והיא נעשית בליווי או השגחה של שב"ס או מי מטעמו. במקרה זה האסר שנמצא בשלבי השיקום האחרונים למאסרו, מועסק, בהסכמתו, במפעל פרטי מחוץ למתקני בתי הסוהר, לצד עובדים שאינם אסירים. היציאה לתעסוקה זו היא בקבוצות של שלושה אסירים ומעלה בהסעה מאורגנת של מקום העבודה, והתגמול בעדה משולם על ידי השב"ס לאסיר.

 

לסעיף 26 המוצע

 

בסעיף זה מוצע לקבוע את פירוט השיקולים העיקריים להשמת אסיר בתעסוקה ושיש בהם להגביל את שיבוץ האסיר באיזה ממרכיבי התעסוקה או בכלל.

 

לסעיף 27 המוצע

 

לסעיף קטן (1)

 

הסעיף הקטן המוצע קובע  כי יש להבטיח כי אין מניעה בריאותית להעסקת האסיר.

לסעיף קטן (2)

הסעיף הקטן המוצע קובע כי יש להבטיח כי אסירה לא תשובץ בתעסוקה העלולה לפגוע בשלומה כאישה. לשם כך מוצע לאסור העסקה בניגוד להוראות חוק עבודת נשים, התשי"ד- 1954, או התקנות לפיו (לעניין זה ראו למשל תקנות עבודת נשים (עבודות אסורות, עבודות מוגבלות ועבודות מסוכנות), התשס"א- 2001, ותקנות עבודת נשים (עבודה בקרינה מייננת), התשל"ט- 1979, האוסרות על העבדת עובדת בגיל הפוריות או בהריון בעבודות, בתהליכי ייצור או במקומות עבודה מסוימים או תוך חשיפתה לחומרים מסוכנים).

לסעיף קטן (3)

הסעיף הקטן המוצע קובע איסור שיבוץ של אסירים במקומות תעסוקה שבהם העובדים משתתפים בשביתה, במקום העובדים השובתים או המושבתים. הוראה זו דומה להוראות סעיף 44 לחוק שירות התעסוקה, התשי"ט- 1959 וסעיף 16 לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, התשנ"ו- 1996, והיא באה להבטיח כי עובדים במקומות העבודה שבהם מועסקים האסירים יוכלו לממש את זכותם לשבות בלי שזכות זו תיפגע על ידי העסקתם של עובדים חיצוניים לארגון או עובדים זמניים, במקום העובדים השובתים.

לסעיף קטן (4)

הסעיף הקטן המוצע קובע לאסור שיבוץ אסיר בתעסוקה כאמצעי ענישה. התעסוקה נועדה לשמש אמצעי לשיקום וטיפול וכן לתת לאסיר אפשרות לתמוך במשפחתו, ולא אמצעי ענישה.

לסעיף קטן (5)

הסעיף המוצע קובע כי הפנית קטינים המוחזקים בשב"ס תעשה לאחר קבלת הסכמת הקטין לתעסוקה ושיקול ההשמה יעשה בהתאם למאפייניו האישיים של האסיר הקטין.

סעיף 27א המוצע

 

מוצע לקבוע במפורש כי המטרה בעיקרית של תעסוקת אסיר היא שיקומו. בשים לב למטרה זו, ייקבע אופי התעסוקה בהתחשב במרכיבים שלהלן:

סעיף קטן (1)

כלל פעולות השיקום של האסיר, שנקבעו עפ"י מאפייני האסיר.

סעיף קטן (2)

במצבו הבריאותי של האסיר והמגבלות הנובעות ממנו. 

סעיף קטן (3)

המגבלות שפורטו בסעיף 26 לעיל.

 

לסעיף 27ב המוצע

סעיף קטן (1)

בסעיף זה מוצע לקבוע את חובתו של האסיר להשתלב בתעסוקה אליה נשלח, ובמטרה לשמור על הסדר והמשמעת בבית הסוהר. הסעיף המוצע מאפשר את מחיקת סעיף 48 בחוק העונשין הכולל הוראה זהה.

סעיף קטן (2)

אסירים הנושאים עונש מאסר בשל עבירה לפי סעיף 160 לחוק העונשין – סעיף 160 לחוק העונשין קובע עונש מאסר על המשתתף בשביתה וזאת אם הממשלה ראתה "שיש ביחסי העבודה הפרעות חמורות המסכנות את הכלכלה בארץ או את המסחר עם מדינות חוץ או פוגעות בהם", והכריזה על מצב חירום לעניין זה. אמנם מעולם לא נעשה שימוש בסעיף 160 לחוק העונשין, אך ועדת המומחים של ארגון העבודה הבין-לאומי (ILO) לעניין יישום הוראות אמנות והמלצות, פנתה למדינת ישראל בטענה כי עצם האפשרות, ולו התאורטית ביותר, לחייב אסיר הנושא עונש מאסר לפי הוראות סעיף 160 האמור בעבודה, יש בה כדי לסתור את הוראות סעיף 1(4) לאמנה מס' 105 של ה-ILO  בדבר ביטול עבודת כפייה 1957 (אושררה בידי מדינת ישראל בשנת 1958) (ר' כ"א 10, 451), זאת מאחר שסעיף 1(4) לאמנה אוסר על הטלת חיוב בעבודה כעונש על השתתפות בשביתה. עקב ביקורת זו של ארגון העבודה הבין-לאומי וכדי לעמוד בהתחייבויותיה של מדינת ישראל על פי האמנה האמורה, מוצע להוציא מתחולת ההוראות לעניין תעסוקת אסירים, אסיר הנושא עונש מאסר על פי חוק 160 לחוק העונשין.

סעיף קטן (3)

עצורים – מאחר שמטרת תעסוקת האסירים לסייע בשיקום האסירים ובטיפול בהם . עצור לעומת זאת עסוק בהתמודדות עם ההליך המשפטי המתנהל נגדו, שממנו אף ייתכן שיצא זכאי. מאחר שלא ניתן לדעת אם עצור יישאר במאסר אם לאו, ולאיזו תקופה, לא נקבעת בעבורו תכנית שיקום בשלב זה. מטעמים אלה מוצע שלא להטיל חובה על אסיר שהוא עצור, לעסוק בתעסוקת אסירים בזמן שהותו במעצר.

 

אסירים אזרחיים – אסיר אזרחי מגיע לבית הסוהר לתקופה קצרה, מכיוון שלא שילם חוב אזרחי לאחר. בשל תקופת המאסר הקצרה לא ניתן לשלבו במקומות התעסוקה השונים. יתר על כן, בעניינו של אסיר כאמור לא מתקיימת המטרה העיקרית של תעסוקת אסירים – שיקום, שכן אסיר כאמור אינו נדרש לשיקום.

 

 

 

 

 

סעיף קטן (4)

 

מוצע לאפשר לנציב או למוסמך מטעמו לפטור אסיר מחובת תעסוקה או להגבילה, בשל מצבו הבריאותי של אסיר, ככל שהפטור או ההגבלה יועילו להחזיר את האסיר למוטב, או מטעמים אחרים המצדיקים זאת. כך למשל במקרה שבו האסיר מעוניין להקדיש את זמנו ללימודים בתחום כלשהו.

 

לסעיף 27ג המוצע

 

לסעיף קטן (א)

 

מוצע לקבוע כי מנהל בית הסוהר או מוסמך מטעמו, ימסור לאסיר המשובץ לתעסוקה הודעה בכתב המפרטת את תנאי התעסוקה, תאריך תחילת התעסוקה, מהות התעסוקה, שיעור התגמול אשר יקבל האסיר בעד התעסוקה וכל פרט מהותי אחר הנוגע לתעסוקה. וכן ימסור לו כל שינוי בתנאי התעסוקה. זאת בדומה לזכותו של עובד לקבל הודעה בדבר תנאי עבודתו לפי חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה), התשס"ב- 2002. מאחר שאין המדובר במסגרות שבהם חלים יחסי עובד- מעביד (ראו דברי הסבר לסעיף 27ד המוצע), מוצע לקבוע חובה זו במפורש ולהטילה על מנהל בית הסוהר שבו כלוא האסיר.

 

לסעיף קטן (ב)

 

מוצע לקבוע כי אסיר לא יועסק בתעסוקה מחוץ לכותלי בית הסוהר, אלא אם כן הסכים לכך בכתב. הוראה זו תואמת את סעיף 29 לאמנה משנת 1930 Forced Labour Convention, של ארגון העבודה הבין-לאומי אשר אושררה בידי מדינת ישראל בשנת 1955.

 

לסעיף 27ד המוצע

 

מוצע לקבוע כי אסיר ששובץ לתעסוקה יהיה חייב לעסוק בה בהתאם להנחיות שייקבעו בפקודות נציבות בתי הסוהר, בפיקוחו של השב"ס. הוראה זו באה להבטיח כי יישמרו זכויותיו של האסיר, יישמר ביטחון האסיר וביטחון הציבור ולא יהיו חריגות מכללי המשמעת שאליהם כפופים האסירים.

 

לסעיף 27ה ולחלק ב' לתוספת הראשונה

 

סעיף 27ה המוצע קובע, בסעיף קטן (א) שבו, כי בין האסיר לשב"ס ובין האסיר ליזם, לא חלים יחסי עובד- מעביד ומכאן שלא חלים בעניינם חוקי משפט העבודה המגנים על העובד. זאת, בין השאר, בשל ההבדל המשמעותי הקיים בין מטרת התעסוקה של אסירים – לצורך שיקום, לבין מטרת העבודה בשוק החופשי – לצורך פרנסה, ובשל כך שהחזקתו ומחייתו של האסיר נופלת על הקופה הציבורית, מה שאין כן לגבי אדם העובד בשוק החופשי.

 

עם זאת, לשם שמירה על כבוד האסיר ולשם הגשמת תכלית השיקום, מוצע לקבוע במפורש בחוק המוצע (ראו סעיף 27ה(ב) וחלק א' לתוספת, כנוסחם המוצע) את תנאי תעסוקת האסירים, תוך השראה מההוראות המתאימות בחוקי משפט העבודה.

 

על אף האמור מוצע, בסעיף קטן (ד) של סעיף 27ה, לסייג את ההוראה המוצעת בסעיף קטן (א) שבו, בכל הנוגע להעסקתו של אסיר במסגרת שיקום פרטני – קרי תעסוקת אסיר פרטנית בשלב האחרון מחוץ לבית הסוהר אצל מעסיק פרטי. במקרה זה מוצע לקבוע כי קיימים יחסי עובד- מעביד בין האסיר לבין המעסיק הפרטי. עם זאת מוצע להחריג בהקשר זה, בתוספת הראשונה, כנוסחה המוצע בסעיף 4 להצעת החוק, את תחולתם של חוקי עבודה מסוימים אשר יש בהם כדי להרתיע מעסיקים מלהעביד אסיר לתקופה ממושכת (למשל חוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג- 1963) או חוקי עבודה המטילים נטל כספי על מעבידים (כגון חוק דמי מחלה, התשל"ו- 1976, וחוק חופשה שנתית, התשי"א- 1951). החרגה זו באה לעודד מעבידים בשוק העבודה החופשי להתגבר על החסמים ולהעסיק אסירים. ההבחנה בין שיקום פרטני לשאר סוגי התעסוקה של אסירים באה לידי ביטוי הן במעורבות השב"ס בבחירת מקום התעסוקה, הן בפיקוח הדוק פחות על אופן ביצוע העבודה והן באופן העברת התגמול מהמעסיק ישירות לאסיר.

 

מאחר שהחרגת תחולתם של אותם חוקים היא חריגה מדיני העבודה הקיימים, מוצע כי שינוי רשימת החוקים בחלק ב' לתוספת הראשונה תיעשה באישור ועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת.

לסעיף קטן (ב)

מוצע לחייב יזם של מקום תעסוקה ולהבטיח לאסירים המועסקים על ידו את תנאי התעסוקה כמפורט בחלק א' בתוספת הראשונה, כנוסחה המוצע בסעיף 4 להצעת החוק.

 

בפס"ד שדות, קבע בית המשפט כי "ראוי שבנוגע לעבודת אסירים הדין יקבע באופן ברור את החובות והזכויות של האסירים, מצד אחד, ואת הסמכויות של שירות בתי הסוהר, מצד אחר." (השופט זמיר, עמ' 855 לפס"ד).
כדי להבטיח כי האסירים יזכו לתנאי תעסוקה הוגנים מוצע לחייב את מפעיל מקום התעסוקה להבטיח לאסירים את תנאי התעסוקה המפורטים בחלק א' לתוספת הראשונה המוצעת, הדומים לאלה שלהם זכאים עובדים מכוח חוקי המגן בדיני העבודה – אשר אינם חלים לגבי מי שאינו עובד.

 

בין השאר, מוצע לקבוע כי תנאי התעסוקה שיחולו לגבי האסירים יהיו כלהלן:

 

- תנאים בדבר בטיחות בתעסוקה לפי פקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל- 1970;

 

- תנאים בדבר אורך יום ושבוע תעסוקה, בדומה להסדרים הקבועים מכוח חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א- 1951, וכן הסדרים בדבר הפסקות במהלך שעות התעסוקה, ימי מנוחה ותגמול בגין תעסוקה בשעות נוספות או בימי שבתון וחגים;

 

- תנאים לעניין אסיר חולה. מוצע לקבוע כי לא יועסק אסיר חולה במהלך הימים אשר מפאת מחלתו אינו מסוגל לבצע עבודה. עם זאת, אסיר הנעדר מעבודתו מפאת מחלה, לא יהיה זכאי לתגמול בימי ההיעדרות כאמור, מאחר שבשונה מהצורך הסוציאלי להבטיח את קיומו ופרנסתו של עובד בימי היעדרות מפאת מחלה, קיומו של האסיר מובטח על ידי שב"ס גם בלא קבלת תגמול במהלך ימי המחלה;

 

- מוצע לקבוע כי אסירה אשר ילדה לא תועסק בתעסוקה במהלך שבעת השבועות הראשונים שלאחר הלידה, וכי לא תועסק בלא הסכמתה במהלך 14 שבועות מיום הלידה. זאת בדומה להוראות סעיף 6(ח) לחוק עבודת נשים, התשי"ד- 1954, בעניין מתן חופשת לידה חלקית לגבר. מאחר ששב"ס דואג לטיפול בתינוק כשהאם האסירה מועסקת, היא תהיה רשאית לחזור למקום התעסוקה לאחר שבעת השבועות הראשונים שלאחר הלידה.

 

 

לסעיף 27ו המוצע

 

לסעיפים קטנים (א) עד (ג)

 

מוצע לקבוע כי אסיר יהיה זכאי לקבל משב"ס תגמול בעד תעסוקה. עם זאת מוצע להבהיר כי הוראה זו לא תחול על אסיר בשיקום פרטני, שכן במקרה של שיקום פרטני חלים יחסי עובד- מעביד (ר' סעיף 27ה המוצע) ולפיכך אסיר כאמור יהיה זכאי לשכר המינימום הקבוע בחוק, לכל הפחות, ויחולו לגביו הוראות חוק הגנת השכר, התשי"ח- 1958 (להלן – חוק הגנת השכר).

 

מאחר שעניינה של ההוראה המוצעת במסגרות שבהם לא חלים יחסי עובד- מעביד, אין מקום לשימוש במונח "שכר" להגדרת התשלום המועבר לאסיר, ומוצע לעשות שימוש במונח "תגמול". כמו כן, בנסיבות אלה אין מקום להעברת התשלום מהמעסיק ישירות לאסיר, והשב"ס הוא שמעביר את התגמול לאסירים.

 

על פי המוצע הנציב יקבע את שיעורי התגמול השונים לסוגים שונים של תעסוקת אסירים בשים לב בין השאר לשיקולים המנויים להלן, ובכפוף לשיעורי תגמול מזעריים שיקבע השר לביטחון הפנים, וזאת כדי להבטיח תגמול הוגן ואחיד לאסירים וכדי למזער ככל האפשר את הפגיעה בהם עקב שלילת זכאותם לקבל שכר כמקובל בשוק החופשי.

 

השיקולים המנחים לעניין קביעת הגמול,  המשקפים גם את האמור בפס"ד שדות הם:

 

1.  מהות התעסוקה – יש לשקול בין השאר, אם התעסוקה היא יצרנית, קבלנית או לחלופין עבודות תחזוקה ושירותים שוטפים. תגמול האסירים בעד עבודות תחזוקה ושירותים שוטפים הוא הנמוך ביותר מאחר שפעילות זו היא חלק ממכלול הקיום השוטף בבית הסוהר ומהווה פעילות של אסירים לשמירת סביבת חייהם. התגמול לאסירים בעד עבודות קבלניות גבוה יותר מזה של עבודות תחזוקה ושירותים שוטפים. התגמול הגבוה ביותר ניתן לאסירים המועסקים בעבודות יצרניות, מכיוון שהשאיפה היא לגרום למספר גדול ככל האפשר של אסירים לעסוק בעבודה יצרנית;

 

2.  תנאי התעסוקה וותק בתעסוקה – יש לשקול בין השאר אם מדובר בתעסוקה לפי שעות או בתעסוקה בקבלנות לפי תוצרת. כמו כן יש לשקול אם הוותק בתעסוקה ישפיע על היקף התגמול לאסיר;

 

3.  שיעור שכר המינימום לפי חוק שכר המינימום, התשמ"ז- 1984 – בפס"ד שדות הייתה מחלוקת בדבר אופן ההתייחסות לשכר המינימום במסגרת שיקולי קביעת התגמול – האם שכר המינימום צריך לשמש כתחנת מוצא לשיקולים אלה, או כאחד השיקולים במכלול השיקולים. מוצע לקבוע, כעמדת הרוב בפסק הדין, כי במסגרת השיקולים לקביעת התגמול יינתן גם משקל גם לגובה שכר המינימום באותו זמן;

 

4.  הצורך ביצירת תמריץ להגדלת מקומות התעסוקה לאסירים – שיקול זה מאפשר להביא בחשבון את מכלול צורכי המערכת ואת הרצון לשלב בתעסוקה מספר רב ככל האפשר של אסירים. ככל שהתגמול יהיה נמוך יחסית לזה הניתן דרך כלל, יהווה הדבר תמריץ ליזמים להעביר את מפעליהם לתוך שב"ס ולהעסיק אסירים;

 

5.  הצורך ביצירת תמריץ לאסיר להתקדם בשלבי השיקום – מאחר שהמטרה העיקרית של התעסוקה היא שיקום האסיר, הרי שיש מקום לתמרץ את האסיר להתקדם בשלבי השיקום. הגדלת שיעור התגמול ככל שמתקדמת התעסוקה עשויה לשמש כלי יעיל לשם כך;

 

6.  צורכי קיומו ומחייתו של האסיר – במסגרת השיקולים לתשלום תגמול נמוך מזה המשולם לעובדים רגילים, יש מקום לשקול את העובדה שהאסיר מקבל את צורכי קיומו ומחייתו משב"ס.

 

לסעיף קטן (ד)

 

מוצע לקבוע כי שב"ס יעביר לאסיר את התגמול לא יאוחר מהיום העשירי לחודש שלאחר חודש התעסוקה, זאת בדומה לחוק הגנת השכר הקובע בסעיף 9 הוראות לעניין מועד תשלום השכר. על פי המוצע תשלום הגמול ייעשה על ידי שב"ס בלא קשר לשאלה אם הגוף החיצוני אשר אצלו הועסק האסיר (המפעיל) העביר את התשלומים בגין התגמול לשב"ס, אם לאו.

נוסף על כך ההוראה המוצעת בדבר העברת תשלום התגמול מהשב"ס לאסיר באה להבטיח כי התגמול יועבר ישירות לאסיר ולא לאדם אחר בניגוד לרצונו. זאת בדומה להוראת סעיף 6 בחוק הגנת שכר.

 

לסעיף קטן (ה)

 

מוצע לקבוע, בדומה לסעיף 8 לחוק הגנת השכר, כי סכום מסוים מתוך התגמול יהיה מוגן מפני עיקול, שעבוד או העברה.  

לסעיף קטן (ו)

 

מוצע לקבוע כי מהתגמול לא ינוכה כל סכום למעט עיקול, העברה או שעבוד לשם תשלום מזונות לפי פסק דין של בית משפט או בית דין מוסמך או לשם תשלום פיצויים לנפגעי עבירה.

כמו כן קנס שהוטל על האסיר בשל עבירת בית סוהר כמשמעותה בסימן ח' לפרק ב' לפקודה, זאת בדומה לסעיף 25 לחוק הגנת השכר.

 

 לסעיף 27ז המוצע

בדומה לאיסור ההפליה בתחום העבודה הקבוע בסעיף 2 לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח- 1998, ובסעיף 8 לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח- 1998, מוצע גם בהקשר של תעסוקת אסירים, אף כי לא קיימים בו יחסי עובד- מעביד, לקבוע איסור אפליה מחמת מין, נטייה מינית, מעמד אישי, הריון, הורות, גיל, גזע, לאומיות, ארץ מוצא, השקפה, מפלגה או מוגבלות. עוד מוצע לקבוע, בדומה להוראות האמורות, כי אין רואים הפליה כאשר היא מתחייבת מאופייה או ממהותה של התעסוקה, או כאשר האסיר אינו כשיר לביצוע התעסוקה, וכי יראו כהפליה כלפי אסיר שהוא אדם עם מוגבלות גם אי-ביצוע התאמות סבירות הנדרשות מחמת צרכיו המיוחדים שיאפשרו את שילובו בתעסוקה.

 

לסעיף 27ח המוצע

 

בהתאם לפס"ד שדות, מוצע לעגן את החובה של מנהל בית הסוהר לפרסם את תנאי התעסוקה על פי הנחיית השר לביטחון הפנים. בכך תקוים חובת הרשות המנהלתית לשקיפות בהחלטותיה וכל אסיר יוכל לוודא כי התגמול שניתן לו משולם לו כדין.

 

לסעיף 27ט המוצע

 

מוצע לקבוע כי השר לביטחון הפנים ידווח לוועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, בתום כל שנה, על אודות פעילותו של השב"ס בתחום תעסוקת האסירים, ובכלל זה לעניין מספר האסירים שהועסקו, תוך אבחנה בין אלה שהועסקו במתקני השב"ס ואלה שהועסקו אצל יזם פרטי, לעניין היקף מקומות תעסוקה, לעניין מספר האסירים שהועסקו כאמור מתוך כלל האסירים ולעניין אופן חלוקתם לסוגי התעסוקה השונים.

 

 

לסעיף 27י המוצע

 

חוק עבודת הנוער, התשי"ג- 1953 (להלן – חוק עבודת הנוער), מטרתו להבטיח את ההתפתחות הגופנית, הרוחנית והמקצועית של הנער העובד, תוך מניעת ניצול ומתן הגנה הולמת לצרכיו. בהתחשב במטרה זו, נקבע בסעיף 1(ב)(2) לחוק האמור כי חוק עבודת הנוער חל על נערים המבצעים עבודה, אף אם לא מתקיימים בין האדם המעסיק את הנער לבין הנער, יחסי עובד ומעביד. לאור האמור, מוצע להבהיר כי הוראות החוק המוצע אינן באות לגרוע מהוראות חוק עבודת הנוער החלות גם על תעסוקה של אסירים קטינים, אף אם אינם מועסקים בשיקום פרטני. עם זאת מוצע להחריג ולקבוע כי ההוראות בחוק עבודת הנוער שעניינן ניהול פנקסים ורשימות של נערים, לא יחולו לעניין תעסוקת אסירים שהם קטינים, בתעסוקה שאינה שיקום פרטני, שכן הוראות אלה אינן נחוצות כאשר התעסוקה נעשית בין כותלי בית הסוהר.

 

סעיף 5

 

כאמור לעיל, החוק המוצע, המתבסס על המלצותיו של הצוות הבין- משרדי, נועד להחליף את הוראות סימן ד' לפרק ב' בפקודה ואת סעיף 48 לחוק העונשין ולעגן בפקודה את הכללים החלים בעניין תעסוקת אסירים, על שב"ס, על היזם ועל האסיר. על כן מוצע לבטל את סעיף 48 לחוק העונשין.

 

סעיף 6
 

החוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח- 1998 (להלן – החוק למניעת הטרדה מינית), מגדיר חמישה סוגי התנהגות המהווים הטרדה מינית, וקובע שהתנהגויות אלה מהוות עבירה פלילית ועוולה אזרחית.

 

בין המעשים שלפי החוק למניעת הטרדה מינית מהווים הטרדה מינית, גם הצעות חוזרות בעלות אופי מיני, המופנות לאדם אשר הראה למטריד כי אינו מעוניין בהן, וכן התייחסויות חוזרות המופנות לאדם, המתמקדות במיניותו, כאשר אותו אדם הראה למטריד כי אינו מעוניין בהן.

 

ככלל, על פי החוק האמור, הצעות חוזרות או התייחסויות חוזרות כאמור הופכות להטרדה מינית רק אחרי שהמוטרד הראה למטריד שהוא אינו מעוניין בהן. ואולם במצב שבו יש ניצול יחסי כוח, כמו מרות בעבודה, מעניק החוק הגנה יתרה למוטרד מינית. כאשר אדם מנצל יחסי כוח ומרות כדי להטריד מינית, קובע סעיף 3(א)(6) לחוק למניעת הטרדה מינית, שהמדובר בהטרדה מינית גם אם המוטרד לא הראה למטריד שהוא אינו מעוניין בכך.

 

מאחר שבתעסוקת אסירים, לא מתקיימים יחסי עובד- מעביד, אך יכולים להתקיים יחסי כוח, דהיינו יחסי מרות בתעסוקה או ניצול תלות, מוצע לתת הגנה יתרה לאסיר המוטרד מינית ולקבוע במפורש כי הוראות סעיף 3(א)(6) לחוק למניעת הטרדה מינית יחולו גם על אסיר, במסגרת תעסוקה.

 

סעיף 7

 

מוצע לקבוע כי תחילתו של החוק תהיה 30 ימים מיום פרסומו, זאת כדי לאפשר לשב"ס להיערך ליישום הוראות החוק המוצע.

 

ד.  השפעת החוק המוצע על החוק הקיים

יוחלף סימן ד' לפרק ב' לפקודת בתי הסוהר, יתוקנו סעיפים 68 א' ו-68ג' לפקודה ותתוקן התוספת הראשונה. יבוטל סעיף 48 בחוק העונשין, יתוקן סעיף 3(א)(6) לחוק למניעת הטרדה מינית.

 

ה.  השפעת החוק המוצע על תקציב המדינה, על תקנים במשרדי הממשלה ועל ההיבט המינהלי

לא צפויה השפעה

ו.  להלן נוסח החוק

טיוטת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (מס'...) (תעסוקת אסירים), התשע"ו-2016