תזכיר חוק להגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ולצמצום פערים חברתיים (מס הכנסה שלילי)(תיקון מס' ___), התשע"ו-2016

 

א. שם החוק המוצע

תזכיר חוק להגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ולצמצום פערים חברתיים (מס הכנסה שלילי)(תיקון מס' ___), התשע"ו-2016

 

ב.  עיקרי החוק המוצע

כללי         

במסגרת יישום מדיניות הממשלה לתמיכה בעובדים בעלי הכנסה נמוכה, נחקק בסוף שנת 2007 חוק להגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ולצמצום פערים חברתיים (מס הכנסה שלילי), התשס"ח-2007 (להלן – החוק). החוק מקנה זכאות לקבלת מענק לעובדים ולעצמאים שהם חלק מכוח העבודה, אך הכנסתם השנתית נמוכה, וזאת בהתאם לתנאים שנקבעו בחוק. מעבר להיותו תמריץ ליציאה לעבודה, מהווה המענק המשולם לפי החוק כלי לצמצום פערים חברתיים וכלכליים ולהקטנת ממדי העוני בישראל.

תחילה הופעל החוק, בהתאם להוראות סעיף 26(ג) שבו, באזורים מוגבלים, אולם החל משנת המס 2011, בעקבות תיקונו של החוק בחוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 170), התשס"ט-2009 (ס"ח התשס"ט, עמ' 152), ובחוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010), התשס"ט-2009, הורחבה התכנית לתשלום המענק לפי החוק, לפריסה כלל ארצית.

בשנת 2014 היו זכאים למס הכנסה שלילי בסביבות 347,000 שכירים ו-45,000 עצמאים, אולם רק בסביבות 275,000 זכאים כאמור קיבלו בפועל את המענק (נתון לא סופי). המענקים ששולמו בשל שנת המס 2013 לעובדים ולעצמאים הזכאים למענק היו בסכום כולל של כ-910 מיליון שקלים חדשים, ובשנת 2014 עלה הסכום האמור ועמד על כ-950 מיליון שקלים חדשים (נתון לא סופי).

משנת 2007 ועד היום, התעוררו מספר סוגיות בקשר ליישומו של החוק שתזכיר חוק זה בא לתת להן מענה.

תכליתו של התיקון היא להיטיב עם מקבלי המענק ולהקל עליהם בכמה דרכים. התיקון בא להיטיב את מצבן של אוכלוסיות נזקקות הזכאיות למענק. כך לדוגמא, מוצע לקבוע כי עובד שנקבע לו שכר מינימום מותאם (מופחת), הזכאי למענק, יוכל לקבל את המענק באותו טווח הכנסות המזכה עובדים אחרים במענק (סעיף 6 להצעה). זאת בעוד שהיום עובד כאמור זכאי למענק בשל הכנסה המגיעה לכל היותר עד גובה מכפלת סכום ההכנסה המרבי המקנה זכאות למענק ביחס שבין שכר המינימום המותאם לו לבין שכר המינימום במשק. כמו כן, מוצע להגדיל את טווח ההכנסה המקנה זכאות למענק במקרה של עובד שהוא הורה במשפחה חד-הורית (להלן – הורה יחיד), שכן לאוכלוסייה זו מאפיינים ייחודיים בהקשר של שוק העבודה והיא מתמודדת עם קשיים כלכליים מיוחדים.

עוד מוצע להוסיף תגמולי מילואים להכנסות שניתן לקבל בעדן את המענק. כמו כן, מוצע לבטל את הדרישה הקיימת היום בחוק לגבי עצמאים, שלפיה הגשה מקוונת של הדוח השנתי (לפי פקודת מס הכנסה) היא תנאי לקבלת המענק. הגשת הדוח תיעשה, על פי המוצע, בהתאם להוראות פקודת מס הכנסה החלות לעניין העצמאי. לעניין זה מוצע גם להשוות את ההוראות לעניין תשלום המענק החלות על עצמאים להוראות כאמור החלות על שכירים.

מוצע גם להאריך את פרק הזמן להגשת תביעה למענק לפי החוק ולהקדים את מועדי התשלום, וכן לקבוע הוראות שימנעו את עיקול כספי המענק, לפרק זמן מסוים, בהתאם לתנאים המפורטים בהצעה.

לבסוף, מוצע לתקן את שם החוק כך שהמונח "מס הכנסה שלילי" יוחלף במונח "מענק עבודה". בכך ניתן דגש לחשיבותו של החוק ביצירת תמריץ ותגמול על עבודה.

סעיף 8 לחוק קובע מנגנון לעדכון הסכומים הנקובים בסעיפים 2 עד 6 לחוק בהתאם לשיעור עליית מדד המחירים לצרכן, וקובע כי הסכומים המעודכנים כאמור יפורסמו בידי שר האוצר בהודעה ברשומות, מדי שנה, עד יום 31 באוגוסט. יצוין כי הסכומים הנקובים בהצעה, כמו גם בדברי ההסבר, הם הסכומים כפי שעודכנו לאחרונה ופורסמו בהודעה על עדכון סכומים לפי החוק (ר' י"פ  התשע"ה, עמ' 8522).

הצעת חוק דומה בעיקרה פורסמה מטעם הממשלה כהצעת חוק להגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ולצמצום פערים חברתיים (מס הכנסה שלילי), (תיקון מס' 8), התשע"ד-2014 (הצעות חוק הממשלה - 887 , א' באב התשע"ד, 28.7.2014, עמ' 948), ואף עברה קריאה ראשונה. התזכיר מפורסם בשנית בשל שינויים שנעשו בהצעה בעקבות שינוי המדד, עדכון סעיפי התחולה ותיקון ההצעה שבסעיף 6 להצעת החוק. בעקבות האמור התקבל אישורו של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה (כלכלי-פיסקלי), לקבוע את המועד האחרון להעברת הערות ל-18.2.16.  

 

סעיף 1      החוק מקנה זכויות לעובדים בעלי הכנסות נמוכות. עם זאת, החוק כשמו היום - חוק להגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ולצמצום פערים חברתיים (מס הכנסה שלילי) – עלול לעורר קונוטציות שליליות ולהרתיע זכאים פוטנציאליים מהגשת בקשה לקבלת המענק. לפיכך, מוצע להחליף את המונח "מס הכנסה שלילי", בשם החוק, במונח "מענק עבודה", המבהיר שהמענק ניתן בשל עבודה ומבטא בצורה טובה יותר את מהות החוק.

 

סעיף 2      לצורך התיקונים המוצעים בהצעה זו, מוצע למחוק, לתקן או להחליף הגדרות קיימות בסעיף 1 לחוק, כפי שיפורט להלן.

לפסקאות (1), (6) ו-(7) מוצע למחוק את ההגדרה "בעל שליטה" ו"קרוב" ולתקן את ההגדרה "עובד", כפי שיפורט להלן.

"עובד" מוגדר בסעיף 2 לחוק כ"יחיד שהוא תושב ישראל, שמלאו לו 23 שנים ושהיתה לו הכנסת עבודה, בשנת המס, למעט יחיד שמתקיים בו אחד מאלה:

(1)  היחיד קיבל הכנסת עבודה מאת קרובו;

(2)  היחיד קיבל הכנסת עבודה מאת חבר בני אדם שהיחיד או קרובו הם בעלי שליטה בו."

לפי אותה הגדרה, עובד אשר קיבל הכנסת עבודה מאת קרובו, או מאת חבר בני אדם שהעובד או קרובו הם בעלי שליטה בו, בחודש כלשהו במהלך שנת המס, אינו נחשב לעובד לצורך החוק, ועל כן אינו זכאי לקבל מענק עבודה לפיו. הגדרה זו נועדה למנוע ניצול לרעה של הזכאות למענק באמצעות העסקה פיקטיבית. אולם, על פי ההגדרה האמורה, עובד אינו זכאי למענק גם בעד חודשי עבודה בשנת המס שבהם לא עבד אצל קרובו, על אף שבחודשים אלה אין חשש לניצול לרעה של הזכאות כאמור.

מתוך רצון לסייע לאוכלוסייה שהחוק בא להיטיב אתה, מוצע למחוק מההגדרה "עובד" את ההחרגה של מי שקיבל הכנסת עבודה מקרובו (פסקאות (1) ו-(2) להגדרה), כך שאדם כאמור ייחשב ל"עובד" לצורך החוק וזכאותו לקבלת המענק לפי החוק לא תישלל. אולם, כדי למנוע ניצול לרעה כמתואר לעיל, מוצע לקבוע בסעיף 4 להצעה, כי המענק ישולם רק בעד החודשים שבהם תובע המענק לא עבד אצל קרוב.

לאור התיקון המוצע לעיל, מוצע למחוק את ההגדרה "בעל שליטה" ששימשה רק לצורך ההגדרה "עובד" ואינה נדרשת עוד.

ההגדרה "קרוב" שבסעיף 1 לחוק מפנה היום למונח כמשמעותו בסעיף 76(ד) לפקודת מס הכנסה, שמגדיר "קרוב" כ"בן-זוג, אח, אחות, הורה, הורי הורה, צאצא וצאצאי בן-הזוג, ובן-זוגו של כל אחד מאלה". מוצע להחליף את ההגדרה הקיימת בהגדרה רחבה יותר, הקיימת בסעיף 88 לפקודת מס הכנסה. ההגדרה המוצעת מאפשרת מניעה אפקטיבית יותר של תכנוני מס בין קרובים, הנעשים לשם קבלת מענק עבודה.

וזה נוסח ההגדרה "בעל שליטה" ו"קרוב" שמוצע למחקה:

""בעל שליטה" ו"קרוב" – כהגדרתם בסעיף 32(9) לפקודה;".

לפסקה (2) על פי ההגדרה הקיימת של "הכנסה חודשית ממוצעת" בסעיף 1 לחוק, לצורך חישוב ההכנסה האמורה יש לחלק את סך כל הכנסת העבודה (כהגדרתה בחוק) בשנת המס, במספר חודשי העבודה בפועל (כהגדרתם בחוק) בשנת המס, ולהוסיף לתוצאה המתקבלת את סך כל ההכנסה מעסק או משלח יד (כהגדרתה בחוק) כשהוא מחולק ב-12. התוצאה המתקבלת מהחישוב המתואר לעיל לא משקפת בכל המקרים את ההכנסה החודשית הממוצעת האמיתית. כך הוא הדבר, למשל, במקרה שבו לתובע יש הכנסות מעבודה במספר חודשים מועט במהלך שנת המס וכן הכנסות ממשלח יד במשך כל שנת המס. על פי לשון החוק, לצורך חישוב ההכנסה החודשית הממוצעת, תחולק ההכנסה ממשלח יד שהתקבלה במהלך כל שנת המס ב-12, ואל הסכום המתקבל תיווסף הכנסת העבודה של התובע כשהיא מחולקת במספר חודשי העבודה בשנת המס. התוצאה המתקבלת אינה מבטאת את הכנסתו הממוצעת של העובד על פני 12 חודשים.

על כן, מוצע לשנות את דרך החישוב של ההכנסה החודשית הממוצעת לגבי מי שעבד בשנת המס שבשלה מתבקש המענק, הן כשכיר והן כעצמאי. על פי המוצע, "הכנסה חודשית ממוצעת" תחושב, לגבי מי שעבד כשכיר בלבד, באמצעות חלוקת סך כל הכנסת העבודה של השכיר בשנת המס במספר החודשים שבהם עבד; לגבי מי שהיה עצמאי בלבד – בדרך של חלוקת סך כל הכנסתו מעסק או ממשלח יד בשנת המס, ב-12; ולגבי מי שפתח עסק או החל לעסוק במשלח יד במהלך שנת מס או שחדל לעסוק בעסקו או משלח ידו במהלך שנת מס – כשסך ההכנסות כאמור מחולק במספר החודשים שבהם העסק היה פעיל (בין אם היו לו באותם חודשים הכנסות מהעסק ובין אם לאו). לגבי שכיר שהייתה לו בשנת המס גם הכנסה מעסק או ממשלח יד, תחושב ההכנסה החודשית הממוצעת בדרך של חיבור סך הכנסת העבודה שלו וסך כל הכנסתו מעסק או ממשלח יד בשנת המס, וחלוקת הסכום המתקבל ב-12. ואולם, אם אדם כאמור (שעבד הן כשכיר והן כעצמאי באותה שנת מס) עסק בעסקו או במשלח ידו רק בחלק משנת המס, יחולק הסכום המתקבל מצירוף סך ההכנסות כאמור בחודשי העבודה בפועל, בתוספת מספר החודשים שבהם העסק היה פעיל ושאינם חופפים לחודשי העבודה בפועל.

לפסקאות (3) ו-(4) מוצע כי ההגדרות "הכנסה מעסק או משלח יד" ו-"הכנסת עבודה" יכללו גם תגמול בעד ימי שירות במילואים המשתלם לפי פרק י"ב לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, זאת משום שרואים את התגמול האמור, המהווה תחליף להכנסות האמורות, כחלק מאותן הכנסות, זאת בדומה לדמי לידה וגמלה לשמירת הריון המשתלמים לפי חוק הביטוח הלאומי. יצוין כי תקופת שירות המילואים נכללת כבר היום בגדר חודשי העבודה בפועל לפי החוק.

לפסקה (5) מוצע לקבוע שגם תקופת שבתון תיכלל בהגדרה "חודש עבודה בפועל", כך שהעובד יהיה זכאי למענק גם בעד תקופה שבה נמצא בשבתון.

 

סעיף 3      לאור השינוי המוצע של שם החוק, בסעיף 1 להצעה, מוצע למחוק את המילים "מס הכנסה שלילי" מכותרת פרק ב' שעניינו מענק לעובד שכיר.

 

סעיף 4      סעיף 2 לחוק קובע את התנאים לזכאות עובד למענק. כאמור בדברי ההסבר לסעיף 2 להצעה, מוצע לקבוע כי לצורך חישוב ההכנסה החודשית הממוצעת של עובד בשנת מס (שהיא הבסיס לחישוב המענק) יובאו בחשבון כלל ההכנסות מעבודה שהיו לעובד, לרבות הכנסת עבודה שהתקבלה מקרובו, וסך ההכנסות כאמור יחולק בכל חודשי העבודה של העובד בפועל, לרבות חודשי העבודה אצל קרובו. עם זאת, מוצע כי המענק החודשי ישולם לעובד רק בעד חודשי העבודה שבהם לא הייתה לו במקביל גם הכנסת עבודה מקרובו. ההסדר המוצע, המתחשב מחד בחודשי העבודה אצל קרוב לצורך חישוב המענק, ומאידך לא מאפשר תשלום מענק בעד חודשים אלה, מהווה איזון ראוי בין הפגיעה בעובד המועסק על ידי קרובו לבין התכלית של מניעת ניצול לרעה של החוק בדרך של תשלום שכר באופן פיקטיבי לקרובים לצורך קבלת מענק עבודה.

 

סעיף 5  סעיף 3 לחוק קובע סייגים לזכאות עובד למענק לפי סעיף 2 לחוק. לאור הוספת סעיף 6ב לחוק כנוסחו המוצע בסעיף 8 להצעה, מוצע לתקן את סעיף 3 לחוק כך שהסייגים לזכאות למענק עבודה יחולו על כל עובד הזכאי למענק לפי פרק ב' לחוק, ולא רק על עובד הזכאי למענק לפי סעיף 2 לחוק.

לפי פסקה (1) שבסעיף 3 לחוק, הזכאות למענק לא תחול על עובד שהייתה לו במועד כלשהו בשנת המס זכות במקרקעין, למעט אם הזכות שיש לו היא בדירת מגורים יחידה. מוצע להחריג מגדר זכות במקרקעין בהקשר זה גם דירת מגורים שחלות לגביה הוראות סעיף 9(ג1א)(2) לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963. כך, לא תישלל זכאותו של עובד למענק בשל כך שבמועד כלשהו בשנת המס היו בבעלותו שתי דירות מגורים, וזאת אם הוא נמצא בתהליך של החלפת דירת מגורים יחידה אחת בדירת מגורים יחידה אחרת, וכל עוד מכירת הדירה הראשונה מתבצעת בתוך 24 חודשים מיום רכישת הדירה השנייה, ובמקרה של רכישת דירה מקבלן - בתוך 12 חודשים מיום קבלת החזקה בדירה השנייה.

פסקה (3) של סעיף 3 לחוק קובעת סייג לזכאות לגבי מי ש"סך כל הכנסת העבודה שלו בשנת מס, כשהוא מחולק במספר חודשי העבודה בפועל של העובד בשנת המס – נמוך מ-2,060 שקלים חדשים."

לפי סעיף 2 לחוק, זכאי למענק מי שהכנסתו החודשית הממוצעת היא 2,060 שקלים חדשים לפחות. מכאן, שאין זכאים אשר סך כל הכנסת העבודה שלהם בשנת המס, כשהוא מחולק במספר חודשי העבודה בפועל של העובד בשנת המס, נמוך מ-2,060 שקלים חדשים, זאת למעט זכאים שהמחוקק ביקש לתת להם מענק על אף שאינם מגיעים להכנסה כאמור. לאור האמור, אין צורך בסייג הקבוע בפסקה (3) האמורה ומוצע למוחקה.

 

סעיף 6      סעיף 17(ב) לחוק שכר מינימום, התשמ"ז-1987, מסמיך את שר הכלכלה, בין השאר, לקבוע שכר מינימום לעובדים עם מוגבלות, בשיעורים נמוכים מאלה הקבועים באותו חוק (להלן – שכר מינימום מותאם). בכדי להקל על עובדים עם מוגבלות, קובע סעיף 6 לחוק כי לעניין עובדים שנקבע לגביהם שכר מינימום מותאם, יותאם גובה ההכנסה הקובע לקבלת המענק, לפי סעיף 2 לחוק, לשיעור שכר המינימום המותאם שנקבע לגביהם. בהתאם להוראות סעיף 6 לחוק, נעשית התאמה כאמור גם לצורך חישוב הפחתת המענק בשל הכנסה נוספת (לפי סעיף 4 לחוק) וחישוב הפחתת המענק בשל הכנסת בן זוג (לפי סעיף 5 לחוק).

על פי החוק הקיים, ייתכן מצב שבו הכנסתו של עובד שנקבע לו שכר מינימום מותאם, עוברת את התחום העליון של היקף ההכנסה המזכה במענק (שנקבעה לו בהתאם לשכר המינימום המותאם), והוא מפסיק להיות זכאי למענק, בעוד שעובד שלא נקבע לו שכר מינימום מותאם, באותו היקף הכנסה, עדיין זכאי למענק. כמו כן, ישנם מקרים שבהם הכנסתו של עובד שנקבע לו שכר מינימום מותאם, עוברת את התחום העליון של היקף ההכנסה המזכה במענק מרבי (שנקבעה לו, בהתאם לשכר המינימום המותאם), כך שסכום המענק שלו הוא זכאי פוחת, והוא זכאי למענק נמוך מזה שזכאי לו עובד שלא נקבע לו שכר מינימום מותאם, באותה רמת הכנסה. זאת על אף שכושר השתכרות מותאם אין משמעותו יכולת להתקיים על בסיס הכנסה נמוכה יותר.

כדי לא לפגוע באוכלוסייה זו, מוצע לתקן את סעיף 6 לחוק כך שהתאמת הסכומים לגבי עובד שנקבע לגביו שכר מינימום מותאם תתבצע אך ורק לצורך הכניסה לתחום הזכאות, קרי, לצורך קביעת ההכנסה החודשית הממוצעת המזערית המזכה במענק, ולא לצורך קביעת תחום היציאה מהזכאות, קרי ההכנסה המרבית המזכה במענק.

להלן תיאור גרפי של המענק שהיה מקבל עובד שנקבע לו שכר מינימום מותאם בגובה 50% משכר המינימום במשק, לפי החוק בנוסחו הקיים:

  

להלן תיאור גרפי של המענק שיקבל עובד כאמור לפי התיקון המוצע בסעיף זה:

בנוסף לתיקון האמור, מוצע לקבוע כי על אף התנאי הקבוע בסעיף 2 לחוק העיקרי, עובד שנקבע לו שכר מינימום מותאם יהיה זכאי למענק גם אם אין לו ילדים ולא מלאו לו 55 שנים בשנת המס (ולכן לא עומד בתנאים המנויים בסעיף 2 לקבלת המענק). התגמול אשר מקבל עובד שנקבע לו שכר מינימום מותאם בגין עבודתו הוא נמוך יותר מהתגמול אשר מקבל עובד שלא נקבע לו שכר מינימום מותאם, ולכן התמריץ שלו ליציאה לעבודה נמוך יותר. התיקון המוצע, צפוי לתמרץ יציאה לעבודה של עובדים שנקבע להם שכר מינימום מותאם, וכן לצמצם פערים חברתיים וכלכליים בחברה, ובכך לקדם את מטרות החוק.   

סעיף 7      סעיף 6א לחוק קובע כי עובד שהוא אב במשפחה חד-הורית וילדיו במשמורתו, ועובדת שהיא אם, יהיו זכאים למענק בשיעור של 150% מהמענק המחושב לפי סעיפים 2, 4, 5 ו-6 לחוק. מאחר שסעיף 6ב לחוק כנוסחו המוצע בסעיף 8 להצעה, מסדיר באופן ספציפי את זכאותם של עובדים שהם הורים יחידים (אבות ואימהות), מוצע להסדיר בסעיף 6א לחוק כנוסחו המוצע רק את זכאותן של אימהות (עובדות) שאינן הורה יחיד, למענק מוגדל.

וזה נוסחו של סעיף 6א לחוק שמוצע להחליפו:

"6א.  על אף האמור בסעיפים 2, 4, 5 ו-6, הורה עובד כמפורט להלן, הזכאי למענק לפי פרק זה, יהיה זכאי למענק בשיעור של 150% מהמענק שחושב לפי הסעיפים האמורים, לפי העניין:

(1)  עובדת שהיא אם לילד אחד או יותר;

(2)  עובד שהוא אב במשפחה חד-הורית לילד אחד או יותר שילדיו נמצאים אצלו וכלכלתם עליו."

 

סעיף 8      מוצע להוסיף לחוק את סעיף 6ב כנוסחו המוצע, ולקבוע בו הוראות מיוחדות לגבי עובדים שהם הורים יחידים. ככלל, הסעיף המוצע מטרתו להגדיל את טווח ההכנסה שבו זכאי הורה יחיד למענק. אוכלוסייה זו מתמודדת עם קשיים כלכליים משמעותיים, ובמיוחד עם קושי ביציאה לעבודה בשל הצורך לטפל בילדים. במקרים רבים, עובד שהוא הורה יחיד בוחר לעבוד במשרה חלקית ולכן לא מצליח להגיע לרמת ההכנסה הנדרשת כדי להיות זכאי למענק. מנגד, עובד שהוא הורה יחיד שמצליח להשתלב בשוק העבודה, נאלץ לעתים לעבוד קשה במיוחד כדי לפרנס את ילדיו, בשל היותו מפרנס יחיד, כך שהכנסתו גבוהה יחסית. אולם, מאחר שרמת הכנסה של עובד שהוא הורה יחיד אינה מאפשרת  אותה רמת חיים שמאפשרת אותה רמת הכנסה במשפחה שבה שני הורים בעלי הכנסה, מוצדק לראות אותה כשקולה להכנסה נמוכה יותר. לכן, רמת הכנסה שבמשפחה שבה שני הורים עובדים נחשבת גבוהה דיה כדי להפסיק את הצורך במענק, אינה מספקת עבור עובד שהוא הורה יחיד הזקוק למענק גם ברמות הכנסה כאלה.

זאת ועוד, החשש מפני הפחתת הקצבה המוענקת בידי המוסד לביטוח לאומי להורה יחיד שהכנסתו גבוהה, מהווה תמריץ שלילי נוסף נגד יציאה לעבודה אצל עובד שהוא הורה יחיד. לכן, ראוי לקבוע את גובה ההכנסה שבו מופסקת הזכאות למענק גם בהתחשב בתמריץ השלילי המתואר.

לאור הנסיבות הייחודיות המתוארות לעיל, קיימת הצדקה להרחיב את טווח ההכנסה שבו יהיה זכאי עובד שהוא הורה יחיד למענק עבודה, לשני הכיוונים: הן להכנסות נמוכות והן להכנסות גבוהות יחסית. מטרת התיקון המוצע בסעיף זה, היא לתמרץ ולאפשר לעובד שהוא הורה יחיד להמשיך ולהשתלב בשוק העבודה גם אם הכנסתו נמצאת מתחת או מעל לטווח ההכנסה המזכה עובד שאינו הורה יחיד במענק.

סעיף 6ב לחוק כנוסחו המוצע מסדיר את הזכאות למענק לעניין כל העובדים – אבות ואימהות – שהם הורים יחידים. בעוד שסעיף קטן (א) של סעיף 6ב המוצע קובע את הוראות היסוד לעניין הזכאות למענק של עובד שהוא הורה יחיד, בסעיף קטן (ב) מוצע לקבוע כיצד ייקרא סעיף קטן (א) האמור לעניין הורה יחיד שהייתה לו הכנסה נוספת בשנת המס, ובסעיף קטן (ג) מוצע לקבוע כיצד ייקראו סעיפים קטנים (א) ו-(ב) האמורים לעניין עובד שהוא הורה יחיד שנקבע לו שכר מינימום מותאם.

 סעיף 4 לחוק קובע מנגנון של הפחתת המענק במקרה שלעובד או לבן זוגו יש הכנסה נוספת. הטעם לקביעת המנגנון הוא שההכנסות הנוספות מצטרפות להכנסה מעבודה או מעסק ומשלח יד ומביאות את העובד לרמת הכנסה גבוהה יותר, שבה הוא זקוק פחות למענק. בסעיף קטן (ב) של סעיף 6ב המוצע, מוצע לקבוע מנגנון דומה לגבי הורה יחיד שיש לו הכנסה נוספת.

סעיף 6 לחוק קובע כי לעניין מענק עבודה יותאמו שיעורי ההכנסה הקובעים את היקף המענק לפי היקף שכר המינימום שנקבע לעובד (לעניין תיקונו המוצע ראו דברי ההסבר לסעיף 6 להצעה). באופן דומה, מוצע לקבוע גם בסעיף 6ב(ג) כנוסחו המוצע כי שיעורי ההכנסה הקובעים את היקף המענק לעובד שהוא הורה יחיד יותאמו להיקף שכר המינימום שנקבע לעובד כאמור. 

כמו כן, בהמשך לתיקון המוצע של סעיף 6א לחוק, בסעיף 7 להצעה מוצע לעגן בסעיף 6ב לחוק כנוסחו המוצע את הגדלת סכום המענק שישולם לעובדים שהם הורים יחידים ב-150%.

להלן תיאור גרפי של משמעות התיקון המוצע בסעיף זה לגבי עובד שהוא הורה יחיד עם ילד אחד או שניים (הקו המקווקו) לאחר הגדלת הסכומים ב- 150%:

 

 

 

 

 

סעיף 9     

לפסקה (1),            סעיף 7 לחוק קובע תנאים לקבלת המענק. המועד האחרון להגשת התביעה הקבוע היום בסעיף 7(א)(1) לחוק הוא השלושים בספטמבר בשנת המס העוקבת, היא שנת המס שלאחר שנת המס שבשלה נתבע המענק. לפי אותו סעיף, מוסמך מנהל רשות המסים להאריך את התקופה להגשת תביעה למענק. בכל השנים שבהן הופעל החוק, עשה מנהל רשות המסים בישראל שימוש בסמכותו לפי הסעיף האמור והאריך את התקופה להגשת התביעה עד לשלושים בנובמבר בשנת המס העוקבת. מוצע לעגן בחקיקה את הפרקטיקה הנוהגת המתוארת לעיל, המאפשרת לעובדים רבים יותר הזכאים למענק להגיש את התביעה במועד.

על פי סעיף 7(א)(3) לחוק, נישום שלא הגיש את הדוח השנתי למס הכנסה עד יום 31 במאי בשנת המס העוקבת, נשללת ממנו הזכאות לקבלת המענק. כלל זה פוגע בנישומים אשר רשאים להגיש את הדוח השנתי במועד מאוחר מיום 31 במאי כאמור, בשל ארכה שניתנה להם בידי פקיד השומה. כמו כן, לאור הביטול המוצע להלן, בפסקה (2), של התנאי של הגשה מקוונת של הדוח לשם קבלת מענק עבודה, יהיו נישומים שיהיו חייבים להגיש את הדוח עד יום 30 באפריל בשנת המס העוקבת. לפיכך, מוצע לקבוע כי לצורך קבלת המענק, יצטרך הנישום להגיש את הדוח השנתי בהתאם לתנאים הקבועים לגביו בסעיפים 131 ו-132 לפקודת מס הכנסה.

לפסקה (2) מוצע לאפשר לעובד שאינו חייב בהגשת דוח מקוון לפי סעיף 131 לפקודת מס הכנסה והתקנות שהותקנו מכוחו, להגיש דוח שאינו דוח מקוון גם לצורך קבלת מענק עבודה. חובת הגשת הדוח באופן מקוון תמשיך לחול על עובד אשר חייב בכך על פי הוראות הפקודה.

 

סעיף 10    סעיף 8 לחוק קובע הוראות לעניין עדכון הסכומים הנקובים בחוק בהתאם לשיעור עליית מדד המחירים לצרכן. בעקבות קביעת סכומים חדשים בחוק, בסעיפים 6ב ו-12(3א) לחוק כנוסחם המוצע, מוצע להוסיף את הסעיפים האמורים לרשימת הסעיפים שהסכומים הנקובים בהם יותאמו למדד, וכן לקבוע, כפי שמקובל היום בחקיקה, כי הסכומים הנקובים בחוק יעודכנו, מדי שנה, בהתאם לשיעור עליית המדד הידוע ביום העדכון לעומת המדד שהיה ידוע שנה קודם לכן.

 

סעיף 11    סעיף 9 לחוק מסדיר את הליך קביעת הזכאות למענק בידי המנהל. סעיף קטן (א) של הסעיף האמור קובע לוח זמנים לקביעת המנהל בעניין הזכאות. החוק בנוסחו הקיים אינו מסדיר מצב שבו המנהל לא קבע דבר בעניין הזכאות בשל כך שבבקשה שהגיש המבקש לרשות המסים חסרים נתונים הנדרשים לשם קביעת הזכאות למענק. מוצע להסמיך את המנהל, בסעיף קטן (א1) כנוסחו המוצע, לדרוש במקרים כאלה את המידע הנוסף הדרוש לו לשם קביעת הזכאות ולדחות את הקביעה עד להשלמתו. משהושלמו הנתונים החסרים, יהיה על המנהל לקבוע את הזכאות למענק בתוך 180 ימים מיום שמסר לו העובד את הנתונים החסרים.

מוצע לקבוע כי אם העובד לא המציא את הנתונים החסרים תוך שנתיים מתום השנה שבה הוגשה התביעה, הוא לא יהיה זכאי למענק, אלא אם האריך המנהל את התקופה למסירת המידע הנוסף בשל נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת.

סעיף 9(ב) לחוק מסמיך את המנהל לתקן את קביעתו בעניין זכאות בתוך 3 שנים מיום שניתנה אם נתגלו עובדות חדשות או אם הוא מצא כי נפלה טעות בקביעה. מוצע לקבוע שהסמכות האמורה תהיה נתונה למנהל גם במקרה שבו קבע את זכאות העובד למענק לאחר השלמת נתונים בידי העובד, בהתאם להוראות סעיף קטן (א1) כנוסחו המוצע.

 

סעיף 12 סעיף 12 לחוק קובע הוראות לעניין אופן תשלום המענק לזכאים, קרי המועדים ומספר התשלומים. מאחר שכיום בעקבות שיפור הטכנולוגיה המשמשת את רשות המסים יש באפשרותה להקדים את המועד לתשלום המענק, מוצע להקדים את מועדי התשלום לזכאים בהתאם למועד שבו הוגשה התביעה.

בכדי להקל על העובדים הזכאים למענק נמוך, מוצע לקבוע בפסקה (3א) כנוסחה המוצע, שמענק בסכום העומד על 800 שקלים חדשים או פחות, ישולם לעובד בתשלום אחד במועד שבו יש לשלם את התשלום הראשון בהתאם למועד הגשת התביעה.

כמו כן מוצע, בפסקה (3ב) כנוסחה המוצע, לאפשר למנהל להורות על הקדמת מועד תשלום המענק לכלל האוכלוסייה, במקרים מיוחדים. כך לדוגמא, יוכל המנהל להשתמש בסמכות האמורה, ולהקדים את מועד תשלום המענק כך שיגיע לידי הזכאים טרם תקופת החגים. יובהר שהסעיף המוצע אינו מקנה למנהל סמכות להקדים את מועד תשלום המענק באופן פרטני, לזכאי מסוים. 

לבסוף, מוצע להסמיך את המנהל, בפסקה (5) כנוסחה המוצע, לקבוע את המועדים לתשלום המענק במקרה שבו דרש המנהל מהעובד מידע נוסף לשם קביעת זכאותו למענק. המנהל יקבע את המועדים בהתאם למועד שבו נמסר לו המידע הנוסף.

 

סעיף 13    סעיף 14 לחוק קובע כי אם שולם לעובד מענק בסכום הנמוך מסכום המענק שהוא זכאי לו לפי הוראות החוק, ישולם לעובד ההפרש שבין הסכומים (להלן – סכום החסר) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום תשלום המענק בחסר ועד יום תשלום סכום החסר. לכאורה, לפי לשון החוק, נדרשות מערכות המחשוב של רשות המסים לחשב את הפרשי ההצמדה והריבית ממועדים שונים. דבר זה גורם לקשיי תפעול רבים, שעולים על התועלת המושגת מהוספת ריבית והצמדה על סכום החסר מיום התשלום. לכן, מוצע לקבוע שהפרשי ההצמדה והריבית שייווספו לסכום החסר יחושבו מה-15 בפברואר בשנת המס שלאחר שנת המס העוקבת לשנת התביעה, שהוא המועד האחרון שבו משולם המענק לעובדים לפי הוראות סעיף 12 לחוק.

 

סעיף 14    סעיף 16(ב) לחוק קובע כי הזכות למענק לפי החוק אינה ניתנת להעברה, לשעבוד או לעיקול, למעט לשם תשלום מזונות בידי עובד הזכאי למענק. אולם, חלק מהבנקים מפרשים את הסעיף כך שאינו מונע שעבוד או עיקול של כספים אשר מועברים אל הזכאי באמצעות תאגיד בנקאי. מאחר שכספי המענק מועברים לזכאים באמצעות הפקדתם בחשבון בנק, נפגעים מהפרשנות האמורה עובדים רבים שכספי המענק המופקדים עבורם בחשבון הבנק שלהם מעוקלים בידי הבנק לטובת נושים שונים.

מוצע לתקן את סעיף 16(ב) לחוק ולהבהיר, בדומה למקובל היום בחוקים אחרים, שגם מענק המועבר לזכאי באמצעות הבנק או חברת דואר ישראל (כשהיא נותנת שירותים כספיים לפי סעיף 88א לחוק הדואר, התשמ"ו-1986) אינו ניתן לעיקול או לשעבוד, וזאת בהתאם לתנאים הקבועים בסעיף.

הוראה דומה קבועה, בין השאר, בסעיף 8(ב) לחוק הטבות לניצולי שואה, התשס"ז-2007; בסעיף 11(ב) לחוק נכי רדיפות הנאצים, התשי"ז-1957; בסעיף 50(א)(6) ו-(7) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967; ובסעיף 303(ב) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995. אולם, בעוד שהסעיפים הנזכרים קובעים שלא יהיה אפשר לעקל את כספי החייב במשך 30 ימים מיום התשלום, מוצע לקבוע שאת כספי המענק המשולם לפי החוק לא יהיה אפשר לעקל במשך 90 ימים מיום התשלום. זאת מכיוון שלפי סעיף 12(3ב) לחוק כנוסחו המוצע בסעיף 12 להצעה, רשאי המנהל להקדים, לכלל הזכאים, את מועד תשלום המענק, וראוי במקרה כזה לאפשר לעובד זמן נוסף, כדי לוודא שהוא מודע לכך שהמענק שולם לו.

 

סעיף 15    סעיף 17 לחוק מחיל את ההוראות לעניין זכאות עובד למענק, הקבועות בפרק ב' לחוק, גם לעניין עצמאי, בשינויים המחויבים ובשינויים הקבועים באותו סעיף.

לפסקאות (1) ו-(2) לאור הוספת סעיף 6ב לחוק כנוסחו המוצע בסעיף 8 להצעת החוק, לעניין הזכאות למענק של עובד שהוא הורה יחיד, מוצע להחיל את הוראותיו לעניין עצמאי שהוא הורה יחיד.

בדומה לתיקון המוצע של סעיף 7 לחוק (בסעיף 9 להצעה), שמאריך את המועד הקבוע להגשת התביעה בידי שכיר, מוצע לתקן את סעיף קטן (ב)(2)(א) של סעיף 17 לחוק ולקבוע הארכה כאמור גם לעצמאי. כן מוצע לבטל את החובה המוטלת על עצמאים להגיש את הדוח השנתי באופן מקוון לצורך קבלת מענק עבודה, וזאת כדי לאפשר לעצמאים שאינם חייבים בהגשת דוח באופן מקוון לפי סעיף 131 לפקודת מס הכנסה והתקנות לפיו, להגיש דוח רגיל גם לצורך קבלת מענק עבודה.

בהתאם לסעיף 17(ב)(3) לחוק, עצמאי שנקבעה לו זכאות למענק, לא משולם לו המענק כפי שמשולם לעובד (לפי הוראות סעיף 12 לחוק), אלא הוא מקזז את סכום המענק כנגד המס שהוא חייב בו בשל הכנסה שהפיק, בשנת המס העוקבת לשנת המס שבשלה נתבע המענק ובשלוש שנות המס שאחרי שנת המס העוקבת. אם נותרה יתרה מסכום המענק לאחר הקיזוז כאמור, היא מועברת אל העצמאי בניכוי 25% אחוז ממנה.

מהניסיון התפעולי של רשות המסים, נראה שמספר העצמאים הזכאים למענק מוגבל מאוד. כמו כן, עצמאים רבים הזכאים למענק אינם מגיעים לכדי חבות במס במהלך שנות הקיזוז ולכן אינם יכולים לנצל את הסעיפים המורים על קיזוז המענק מחיובי המס שלהם. התוצאה היא שרבים מהעצמאים הזכאים למענק מקבלים את סכום המענק במזומן, חמש שנים לאחר קביעת זכאותם, בקיזוז 25% ממנו, ובכך מטרת ההסדר אינה מתממשת. כך לדוגמא, מספר העצמאים שהיו זכאים לקבל את המענק בשל שנת המס 2009 עמד על 601, ולרובם נותרה, בתום שנת המס 2013, יתרת מענק שלא קוזזה. לבסוף, קביעת המסלול המיוחד כאמור לעצמאים מטילה מעמסה על רשות המסים אשר צריכה להקדיש משאבים לפיקוח ותפעול ההסדר לאורך התקופה כאמור.

לאור האמור לעיל, אין עוד הצדקה להבחין בין שכירים לעצמאים לעניין תשלום המענק, ומוצע על כן למחוק את פסקאות משנה (א) עד (ג) שבסעיף 17(ב)(3) לחוק הקובעות לעצמאים מסלול מיוחד לתשלום המענק, ולקבוע כי גם עצמאים יקבלו את המענק בדרך ובמועדים הקבועים בסעיף 12 לחוק, כתיקונו המוצע בסעיף 12 להצעה.

בעקבות מחיקת פסקאות משנה (א) ו-(ב) האמורות, מוצע למחוק גם את פסקת משנה (ד) שבסעיף 17(ב)(3), הקובעת סייג לתשלום המענק לעצמאי (לפי אותן פסקאות משנה), ולקבוע סייג כאמור בהוראה נפרדת, בסעיף 17א לחוק כנוסחו המוצע בסעיף 16 להצעה. 

וזה נוסחן של פסקאות משנה (א) עד (ד) שבסעיף 17(ב)(3) לחוק שמוצע למוחקן:

"(א) בשנת המס העוקבת ובשלוש שנות המס שלאחריה (בפרק זה – שנות הקיזוז), יקוזז המענק כנגד המס שהעצמאי חייב בו בשל הכנסה מכל מקור שהוא, לרבות שבח, שהפיק בשנת המס שבשלה נתבע המענק ובשלוש שנות המס שלאחריה (בפרק זה – שנות ההפקה);

(ב)  לא קוזז כל סכום המענק בשנות הקיזוז כאמור בפסקת משנה (א), ישולם לעצמאי, באמצעות רשות המסים בישראל, סכום המענק שנותר לאחר הקיזוז כאמור בפסקת השמנה האמורה (בפסקה זו – סכום ההפרש), בניכוי 25% מסכום ההפרש; סכום הפרש ישולם לחשבון הבנק של העצמאי, שעליו הודיע בתביעה שהגיש לפי פסקה (2)(א), ב-15 ביולי בשנת המס הראשונה שלאחר שנות הקיזוז;

(ג)   קיזוז כאמור בפסקת משנה (א) ייעשה אם העצמאי הגיש דוח עצמאי מקוון לפי סעיף 131(ב2) לפקודה, לגבי שנת המס שלפני שנת המס שבה מבוצע הקיזוז, והוראות פסקת משנה (ב) יחולו אם העצמאי הגיש דוח עצמאי מקוון לגבי כל אחת משנות ההפקה;"

(ד)  הוראות פסקאות משנה (א) ו-(ב) לא יחולו אם פנקסיו של העצמאי לשנת המס בשלה נתבע המענק נקבעו כבלתי קבילים קביעה שאינה ניתנת לערר או לערעור."

מאחר שהמונח "שבח" נזכר רק בפסקת משנה (ב) של סעיף 17(ב)(3) לחוק, שמוצע כאמור למוחקה, מוצע למחוק את ההגדרה "שבח" שבסעיף 17(א) לחוק.

לפסקה (3) לאור התיקון המוצע בסעיף זה המשווה את מעמד העצמאים למעמד השכירים לעניין תשלום המענק, מוצע לבטל גם את סעיף 17(ג) לחוק, שזה נוסחו:

"17. ...

(ג)   עצמאי, שהיתה לו גם הכנסת עבודה ממוצעת שסכומה עולה על 1,725 שקלים חדשים, בשנת המס, לא יחולו עליו הוראות פרק זה, ויחולו עליו, לגבי אותה שנת מס, הוראות פרק ב'; לעניין זה, "הכנסת עבודה ממוצעת" – סך כל הכנסת העבודה בשנת המס כשהוא מחולק במספר חודשי העבודה בפועל באותה שנת מס."

 

סעיף 16    מוצע לקבוע, בסעיף 17א לחוק כנוסחו המוצע, כי נוסף על הסייגים לזכאות הקבועים בסעיף 3 לחוק, עצמאי שהיה חייב בניהול פנקסים בשנת המס שבשלה נתבע המענק, ולא עמד בכך, לא יהיה זכאי  למענק. כן מוצע לקבוע שעצמאי לא יהיה זכאי למענק אם פנקסיו לשנת המס שבשלה נתבע המענק נמצאו כבלתי קבילים. סייג זה קבוע היום בסעיף 17(ב)(3)(ד) לחוק, שמוצע לבטלו בסעיף 15 להצעה.

 

סעיף 17    סעיף 18 לחוק מסמיך את שר האוצר להתקין תקנות בכל עניין הנוגע לביצוע הוראות פרק ג' לחוק. מאחר שמוצע למחוק את פסקאות משנה (א) עד (ג) שבסעיף 17(ב)(3) לחוק, בסעיף 15 להצעה, מוצע למחוק גם את פסקאות (2) ו-(3) שבסעיף 18 לחוק, אשר מסמיכות את שר האוצר לקבוע הוראות הנוגעות לביצוען של אותן פסקאות משנה. וזה נוסח פסקאות (2) ו-(3) בסעיף 18 לחוק שמוצע למוחקן:

"18 . ...

(2) הוראות בדבר אי-תחולת הוראת סעיף 17(ב)(3)(ג) לגבי מי שאינו חייב בהגשת דוח שנתי כמשמעותו בסעיף 131 לפקודה, לפי סעיף 134א לפקודה;

(3) הוראות ותיאומים נדרשים לעניין תשלומי יתר של מס שקוזז ושל החזר סכום ההפרש, כאמור בסעיף 17(ב)(3)(א) ו-(ב), לרבות לעניין דחיית שנות הקיזוז, דחיית שנת התשלום של סכום ההפרש, הקטנת המענק הניתן לקיזוז ולתשלום לפי הוראות הסעיף האמור, והכל אם פקיד השומה פעל בהתאם לסמכותו הקבועה בחלק ט' לפקודה, והמנהל נוכח כי סכום המענק שנקבע לפי הוראות פרק זה גבוה מסכום המענק שהעצמאי זכאי לו, או אם פנקסיו של העצמאי נקבעו כבלתי קבילים קביעה שאינה ניתנת לערר או לערעור, לאחת או יותר משנות הקיזוז;".

 

סעיף 18    סעיף 131 לפקודת מס הכנסה קובע הוראות לעניין הגשת דוח שנתי על הכנסות. סעיף קטן (ב2) של הסעיף האמור קובע חובת הגשת דוח שנתי באופן מקוון. פסקה (4) שבסעיף קטן (ב2) האמור מסמיכה את שר האוצר, באישור ועדת הכספים של הכנסת, לפטור סוגים מסוימים של עצמאים מהגשה מקוונת כאמור של הדוח, אך ההסמכה האמורה אינה חלה לעניין יחיד שהגיש תביעה למענק לפי החוק. מוצע לתקן את אותה פסקה ולאפשר לשר האוצר לפטור כאמור גם עצמאים שהגישו תביעה למענק, וזאת כדי לאפשר לעצמאים שאינם חייבים בהגשת דוח באופן מקוון לצרכי פקודת מס הכנסה, להגיש את הדוח על פי ההוראות החלות לגביהם בסעיף 131 לפקודה האמורה. בדרך זו, החוק לא יטיל על עצמאים דרישות נוספות מעבר לאלה החלות לגביהם בקשר להגשת הדוח השנתי לצרכי פקודת מס הכנסה. חובת הגשת הדוח המקוון לצרכי קבלת מענק עבודה תמשיך לחול על עובד שחייב בהגשת דוח מקוון לפי הפקודה האמורה.

 

סעיף 19    מוצע לקבוע את תחילתו של החוק המוצע ליום  ג' בטבת התשע"ז (1 בינואר 2017), ולקבוע כי הוא יחול על מענקים המשתלמים בעד הכנסה מעבודה או הכנסה מעסק או משלח יד שהופקה בשנת המס 2016 ואילך. על אף האמור לעיל, מוצע לקבוע כי סעיפים 1 ו-3 לחוק המוצע, הנוגעים לתיקון שם החוק, וכן סעיף 14 לחוק המוצע, שלפיו לא יהיה אפשר לעקל כספי מענק גם אם הועברו לחשבון הבנק של החייב בידי תאגיד בנקאי, בתנאים הקבועים בסעיף 16(ב) לחוק כתיקונו המוצע, יתחילו במועד פרסום החוק.

בסעיף 11 לחוק המוצע מוצע לתקן את סעיף 9 לחוק העיקרי ולקבוע הליך אשר יאפשר דחיית תביעה לקבלת מענק לעובד אשר חסר מידע לקביעת זכאותו, והוא לא השלים את המידע האמור גם לאחר שהמנהל דרש את השלמתו. מוצע לקבוע שהסעיף האמור יחול גם על תביעות אשר הוגשו לפני תיקון החוק, כך שתידחה תביעה של עובד אשר הגיש תביעה לפני התיקון ולא השלים את המידע החסר אשר המנהל דרש את השלמתו. יודגש שלפי סעיף 9(ג) לחוק העיקרי רשאי המנהל לפי דרישת העובד לתקן את קביעתו בתוך 3 שנים מיום שניתנה, ולפי סעיף 10 לחוק העיקרי עובד אשר נדחתה תביעתו יכול להגיש השגה בה מבקש מהמנהל לחזור ולעיין בקביעתו. במסגרת הבקשות האמורות עובד אשר נדחתה תביעתו בשל כך שלא מסר את המידע הנוסף שנדרש למסרו יוכל להשלים את המידע החסר, והמנהל יוכל לתקן את קביעתו אם יתברר בעקבות השלמת המידע כי העובד זכאי למענק. 

כאמור, הצעת החוק משווה את תנאי תשלום המענק לעצמאים לפי סעיף 17 לחוק, להסדרים הקבועים לעניין זה לגבי שכיר. מאחר שמנגנון תשלום המענק לעצמאים לפי סעיף 17(ב)(3) לחוק בנוסחו הקיים, קובע שכספי המענק ישולמו לעצמאים באמצעות קיזוזם מהכנסתם החייבת בשנה העוקבת לשנת המס שבשלה נתבע המענק ובשלוש השנים שלאחריה, ורק לאחר מכן תועבר לחשבון הבנק שלהם יתרת סכום המענק בניכוי 25% ממנה, יש כיום עצמאים שטרם קיזזו את כל סכום המענק שהם זכאים לקבל בשל הכנסותיהם בשנות המס 2013, 2014 ו-2015, בין השאר בשל רמת הכנסתם.

כדי לתת מענה למקרים מסוג זה, מוצע לקבוע שסכומי המענק שערב תחילתו של החוק המוצע טרם שולמו לעצמאים כאמור בדרך של קיזוז מהכנסתם החייבת, ישולמו לאותם עצמאים בתשלום אחד ביום כא תמוז התשע"ז (15 ביולי 2017). כן מוצע שהתשלום ייעשה ללא ניכוי 25% מיתרת סכום המענק.

בנוסף, על פי החוק בנוסחו הקיים, עצמאים הזכאים לקבל את סכום המענק שנותר לתשלום בתום שנות הקיזוז, בשל הכנסותיהם בשנת המס 2012, עתידים לקבל אותו ביום כא תמוז התשע"ז (15 ביולי 2017), לאחר ניכוי 25% מהיתרה. מוצע שגם התשלום הזה ייעשה ללא ניכוי 25% מיתרת המענק.

 

ג. השפעת החוק המוצע על החוק הקיים

יתוקן חוק להגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ולצמצום פערים חברתיים (מס הכנסה שלילי), התשס"ח-2007.

 

ד.  השפעת החוק המוצע על תקציב המדינה וההיבט המנהלי

העלות התקציבית של הסעיפים המגדילים את המענק לאמהות חד הוריות ולנכים, ושל הסעיפים  המשווים את מצבם של העצמאים למצבם של השכירים לצורך תשלום המענק, מוערכת בכ-130 מיליון שקלים חדשים בשנה. שאר התיקונים בהצעת החוק מעגנים פרקטיקה קיימת ולפיכך אין להם עלות תקציבית.

אין השפעה מבחינת ההיבט המנהלי.

 

ה. להלן נוסח החוק ודברי ההסבר

 

הצעת חוק מטעם הממשלה:

תזכיר חוק להגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ולצמצום פערים חברתיים (מס הכנסה שלילי)(תיקון מס' ___), התשע"ו-2016