תזכיר חוק

 

א. שם החוק המוצע

חוק לתיקון פקודת הכלבת (תיקון מס' 6), התשע"ו - 2015

 

ב. מטרת החוק המוצע והצורך בו

הכלבת היא מחלה קטלנית הנגרמת על-ידי נגיף המועבר, בעיקר בנשיכה או במגע עם בעל חיים נגוע. כ- 90% מהאנשים בעולם שמתו ממחלת הכלבת, ננשכו ע"י כלבים נגועים במחלה.

על אף התקדמות הידע המדעי וזמינות החיסונים, הניתנים כשגרה לכלבים, ובעת הצורך לאנשים שנחשפו למחלה ולחיות משק בסיכון, עדיין בימינו מתים מכלבת בעולם מדי שנה יותר מ- 50,000 בני אדם. עם זאת, מחלת הכלבת ניתנת למניעה כמעט בכל המקרים בעזרת שילוב של חיסונים ומעקב.

בישראל, במהלך שנותיה הראשונות של המדינה, בין השנים 1948 – 1957, מתו 23 בני אדם ממחלת הכלבת. מאז שהוחל בשנת 1958 בפעולות מניעה מיוחדות של השירותים הווטרינריים, אשר כללו שילוב של חיסון חובה בכלבים והדברת בעלי-חיים משוטטים, אירעו 4 מקרי מוות נוספים באדם, כולם לפני שנת 1971. בהמשך, לאחר 15 שנים ללא מקרי כלבת באדם, במשך שנה בין חודש דצמבר ב- 1996 לחודש דצמבר ב- 1997 מתו ממחלת הכלבת שלושה בני אדם ובשנת 2003 מתה אישה נוספת, ארבעתם לא קבלו טיפול הולם בזמן.

מסוף שנות ה- 90, במהלכן החלו השירותים הווטרינריים בשיתוף עם רשות הטבע והגנים, בחיסון אוראלי של חיות בר, חלה ירידה במספר אבחוני הכלבת, עד להעלמות המחלה מאזורים רבים של מדינת ישראל. בשנים האחרונות כל המקרים המאובחנים הם בבעלי חיים בלבד וכמעט כולם באזור הצפון. כמו כן, במרוצת השנים, חלה עליה ביעילות החיסונים השונים כנגד מחלת הכלבת, וכיום הם נחשבים לחיסונים מהיעילים בעולם. בנוסף, בסוף שנת 2004 נכנס לתוקפו חוק להסדרת הפיקוח על כלבים, התשס"ג - 2002 (להלן - חוק ההסדרה) והחל לפעול המרכז הארצי לרישום כלבים לפי החוק. בהתאם לקבוע בחוק ההסדרה חלה חובת סימון כל כלב בשבב המאפשר זיהוי וודאי (חד ערכי) שלו, מעקב אחרי בעליו הקודמים, ככל שישנם ומעקב אחרי חיסוני כלבת. המידע נצבר הן ברשויות המקומיות והן במרכז הארצי לרישום כלבים ומאפשר לקבל מידע מהימן על היסטוריית החיסונים של כלב.

דרך ההתמודדות המרכזית עם החשש להדבקה במחלת הכלבת היא, כיום כבעבר, החזקה של  של בעל החיים החשוד כנגוע במחלה בהסגר לצורך ביצוע תצפית, למשך 10 ימים, כדי לבחון האם הוא חולה בכלבת ומצוי בשלב המדבק של המחלה. במידה שבעל החיים אינו מוסגר לצורך תצפית, אין בידי מערכת הבריאות אפשרות לשלול את היותו חולה בכלבת ועל כן, לעיתים, בהתאם למידע האפידמיולוגי אודות המחלה באזור שבו אירעה הנשיכה מחליטים שירותי הבריאות לחסן בני אדם שעלולים היו לבוא במגע עימו. מקרים כאלה, מביאים למתן חיסונים מיותרים הכרוכים בסבל למטופל ולבני משפחתו.

פקודת הכלבת, 1934 (להלן - הפקודה) מהווה את המסגרת החוקית להתמודדות עם מחלת הכלבת. תכלית הפקודה היא לצמצם ככל האפשר את הסכנה הצפויה לאדם ולבעלי החיים מפני ממחלת הכלבת

סעיף 3 לפקודה, שעניינו מאורות בידוד, קובע כי על רשות מקומית להתקין, על פי דרישת הממונה על המחוז שתינתן בהתאם להמלצת מנהל השירותים הווטרינריים, מקום לבידודם של כלבים, חתולים וקופים, המוגדר בפקודה כ"מאורת בידוד". לפי סעיף 4(1) לפקודה, על בעליו של כלב, חתול או קוף שנשך אדם להודיע על כך לגורמים המנויים בסעיף ולהעביר את בעל החיים שנשך למאורת בידוד. הדבר נחוץ, כאמור, לשם ביצוע תצפית במשך 10 ימים, כדי לבחון אם הכלב, החתול או הקוף חולה בכלבת ומצוי בשלב המדבק של המחלה.

בעקבות בקשות לצווי מניעה שהוגשו על ידי בעלי כלבים שנדרשו למסור את כלביהם להסגר לאחר אירוע נשיכה, התקבלו החלטות בבתי משפט השלום (ר' למשל ת"א 56426-01-15 אקרמן נ' המועצה האזורית חוף הכרמל - הוטרינר הראשי, פורסם בנבו) שבהן נעתר בית המשפט לבקשות והורה על החזקת כלבים בבית בעליהם ("הסגר בית") ולא במאורת בידוד עירונית. חלוף תקופת הבידוד הנדרשת על פי הפקודה ייתרה את הערעור על החלטות אלה והותירה את ההחלטות על כנן. במצב דברים זה, סיכלו החלטות בית המשפט את התכלית העומדת ביסוד  הסגרת הכלב שנשך לידי גורם שלטוני, שהוא הגורם המוסמך ביותר לשם הבטחת בידודו, ביצוע תצפית עליו ונקיטת פעולות מנע בהתאם לצורך.

נוכח מקרים אלה ועל מנת למנוע אפשרות להחזקת כלבים, חתולים וקופים ב"הסגר בית" כאמור, עלה הצורך לתקן את סעיף 3 לפקודה באופן שיבהיר כי בידודם של כלב, חתול או קוף שנשכו יבוצע רק במקום הנתון לשליטתו של הרופא הווטרינר העירוני, ולהבטיח בכך שניתן יהיה לערוך בבעל החיים שנשך, בתקופת הבידוד, את התצפית הנדרשת. זו היתה עמדת השירותים הווטרינריים במשרד החקלאות ופיתוח הכפר (להלן- השירותים הווטרינריים), עד שנת 2012, בה הוחלט על הקמת צוות לבחינת המדיניות בעניין, כמפורט להלן.  

 

בשנת 2012, לאור הידע שנצבר על מחלת הכלבת עד אותה עת ועל רקע השיפור ביכולת המעקב אחרי כלבים שנשכו, החליט מנהל השירותים הווטרינריים למנות צוות לבחינת מדיניות הטיפול בכלבים אלה (להלן – הצוות). החלטה זו נבעה מתפיסה כי רמת הסיכון אינה זהה בין מקרים שונים, וכי ניתן לעיתים להקל בדרישות לקיום תנאי ההסגר מבלי לסכן את בריאות הציבור, לאחר שקלול נסיבות האירוע, ובכלל זה: נסיבות הנשיכה, סטאטוס חיסוני של בעל החיים הנושך והתרחשות אירועי  כלבת אחרונים באזור בו שהה בעל החיים. המלצת הצוות היא לאפשר, בתנאים מסוימים, קיום תצפית שלא במתקן הסגר מאושר והיא אומצה על-ידי מנהל השירותים הווטרינריים. אימוץ המלצת הצוות מחייב את תיקון הפקודה כתנאי מקדים להתקנת התקנות, בהן יעוגנו התנאים לקיום תצפית כאמור.

 

יודגש, כי התיקון המוצע בעניין זה מאזן באופן מושכל בין תכליתה העיקרית של הפקודה, שהיא צמצום הסיכון להדבקות במחלת הכלבת, נוכח הסיכונים החמורים הצפויים ממנה לבריאות הציבור ולחיי אדם, לבין אינטרסים חשובים נוספים. איזון זה אפשרי כיום, הודות לידע המקצועי העדכני, לפיו ניתן להתחשב בהיסטוריה חיסונית של בעל חיים ובמכלול נתונים אפידמיולוגיים הנוגעים לעניין, לשם מזעור הסיכון האמור ולצמצום הפגיעה בבעל החיים, ובחיות בית בפרט.

בפרט, מטרת התיקון המוצע לתקן את הפקודה, כך שתעוגן בה האפשרות לבצע תצפית בכלב או בחתול שנשכו שלא במתקן הסגר מאושר. כמו כן, התיקון בא להתאים את הוראות הפקודה, שניתנה לראשונה ב- 1934, ותוקנה לאחרונה רק בשנת 2004, ולשינויים המקצועיים שחלו עם השנים, וכן להתפתחויות בתחומי המשפט המנהלי והמשפט הפלילי.

ג.  עיקרי החוק המוצע

עיקר 1 - סעיף 1

להגדרה "בעל חיים" -  בהתאם לידע הקיים, בעלי חיים היכולים להדבק ממחלת הכלבת ולהעבירה לאחר הם בעלי חיים ממשפחת היונקים. אי לכך, מוצע לתקן את המונח "בעל חי" ולהבהיר כי מדובר בבעל חיים ממשפחת היונקים, למעט אדם. תיקון זה מייתר את הצורך במונח "בקר", שמוצע למחוק.

 

להגדרה "בעלים" - מוצע להגדיר מחדש את המונח בעלים, בהתחשב באחריות ובחובות המוטלים על בעלו של בעל חיים לפי הפקודה, תוך התאמת הנוסח לנוסחים המקובלים כיום.

 

 

להגדרה "מפקח" - מוצע להגדיר מחדש את המונח "מפקח מקנה" ולהתאים את ההגדרה לאמור בסעיף 8 לפקודה כנוסחו בהתאם לתיקון המוצע. הגדרה זו כוללת גם עובדי רשויות מקומיות, ומשכך גם נמחק גם המונח "המפקח העירוני".

להגדרה "מתקן הסגר מאושר" - מוצע להחליף את המונח "מאורת בידוד" המוגדר בסעיף 3 לפקודה, במונח עדכני יותר. המונח "מתקן הסגר מאושר" מבטא טוב יותר את מהות המתקן ואת הצורך לאשרו, כמוצע בהוראה שעניינה "אישור מתקן הסגר", כמפורט להלן.

להגדרה "רופא וטרינר ממשלתי" - מוצע לעדכן את ההגדרה ולהבהיר כי רופא וטרינר ממשלתי ימונה מבין עובדי השירותים הווטרינריים במשרד החקלאות ופיתוח הכפר.

עיקר 2 - סעיפים 2 ו- 3

בהתאם לסעיף 3 לפקודה, הממונה על המחוז רשאי, על-פי המלצת מנהל השירותים הווטרינריים, לדרוש מכל רשות מקומית להקים מקום לבידודם של כלבים, חתולים וקופים, הנתון לשליטתו הרופא הווטרינר העירוני. עוד נקבע בסעיף זה, כי מקום כאמור יאושר על-ידי מנהל השירותים הווטרינריים. מוצע לעדכן את הנוסח של ההוראות ולפצל את הקבוע בסעיף זה לשני סעיפים שונים. כמו כן, מוצע להשמיט מהנוסח וכן לאורך הפקודה כולה את ההוראות לעניין קופים, שכן בעלי חיים אלה אינם בגדר חיות מחמד וההסדר הקבוע לכלבים וחתולים אינו מתאים להם.

בסעיף 3 לפקודה, לפי הנוסח המוצע, תקבע החובה של רשות מקומית להפעיל מתקן הסגר או להתקשר בהסכם עם רשות מקומית אחרת המפעילה מתקן כאמור. יובהר, כי על רקע הניסיון שנצבר בנושא היקף בעלי החיים המועברים ל"מאורות בידוד", הן לפי פקודת הכלבת והן לפי החוק להסדרה (שבהתאם להוראותיו, "מאורת רשות", כוללת גם "מאורת בידוד" לפי פקודת הכלבת), מתבקש שהרשויות המקומיות יערכו מראש לקליטת בעלי חיים למתקנים מתאימים, בין בדרך של הפעלת מתקנים כאמור בעצמן, ובין בדרך של התקשרות עם רשות מקומית אחרת לצורך זה. הטלת חובה זו על הרשויות המקומיות מתיישבת עם חובתן לטפל בבעלי חיים משוטטים בתחומן לפי סעיף 247(א) לפקודת העיריות [נוסח חדש].

יובהר, כי מתקן הסגר מאושר חייב להיות בשליטתו של רופא וטרינר עירוני.

בסעיף 3א לפקודה, בהתאם לתיקון המוצע, יקבעו הוראות לעניין אישור מתקן הסגר, על ידי מנהל השירותים הווטרינריים, ובלבד שהשתכנע כי המתקן מתאים להחזקת בעלי חיים בהסגר, וכי יהיה נתון לשליטתו של רופא וטרינר עירוני בעת הפעלתו, ורשאי הוא לקבוע תנאים להפעלתו.

עיקר 3 - סעיף 4

בסעיף 4 לפקודה נקבעו הוראות לעניין בידודם של בעלי חיים חשודים כנגועים בכלבת. בין ההוראות שנקבעו: חובת החזקה של בעל החיים שנשך בהסגר למשך עשרה ימים מיום ההסגר במאורת בידוד או במקום אחר שאושר לעניין זה, ככל שמדובר בבעל חיים שאינו כלב, חתול או קוף.

בהתאם להמלצות הצוות, מוצע לקבוע בסעיף 4(ב) המוצע, כי בהתמלא תנאים מסוימים שיפורטו בתקנות (כגון: הימצאות הכלב באזור שאינו נגוע בכלבת, היותו מחוסן, מסומן בשבב ומוחזק ברישיון בהתאם לחוק ההסדרה, וללא תסמינים קליניים המעלים חשד לכלבת), תתאפשר החזקת חתול או כלב בתצפית שלא במתקן הסגר מאושר.

בהקשר זה יובהר, כי בישראל מועברים להסגר במאורת בידוד, מידי שנה, כ- 3,000 כלבים לצורך תצפית כלבת עקב נשיכה. במרבית המקרים מדובר בכלבים ביתיים ומחוסנים ללא תסמינים קליניים המעלים חשד לנגיעות בכלבת ואף מבלי שיש עדות למגע שלהם עם בעל חיים החשוד בנגיעות בכלבת. במקרים אלה, בתום תקופת ההסגר, משוחררים כלבים אלה להחזקת בעליהם.

הצוות סבר כי שעה שמידע הנוגע לחיסון כלבים מצוי בידי השירותים הווטרינריים ובידי הרופאים הווטרינריים ברשויות המקומיות, ובהתייחס לעובדה שבעשר השנים האחרונות, כל הכלבים שאובחנו כנגועים בכלבת הראו סימנים מחשידים כבר בעת הנשיכה, אין הצדקה שבכל מקרה של נשיכה, יוחזקו הכלב או החתול במאורת בידוד. לפיכך, סבר הצוות כי ניתן להסתפק, במקרים המתאימים, ולגבי חתולים וכלבים בלבד, בביצוע תצפית כלבת שלא במאורת בידוד.

להערכת הגורמים המקצועיים בשירותים הווטרינריים, התיקון המוצע, ככל שיתקבל, יוביל לכך שיותר ממחצית מהכלבים הנושכים לא יועברו למתקן הסגר מאושר וניתן יהיה להסתפק לגביהם בביצוע תצפית כלבת מחוץ למתקן כאמור.

מאחר שפרק זמן של 10 ימים ממועד הנשיכה הוא פרק הזמן הנדרש לאיתור המחלה בבעל החיים, מוצע לתקן את סעיף 4 לפקודה כך שתקופת החזקת בעל החיים הנושך בהסגר תימנה ממועד הנשיכה ולא ממועד תחילת ההסגר (ס' 4(ג) המוצע). יחד עם זאת, כדי להרתיע ממצב בו בעליו של בעל החיים נמנע במכוון מהעברת בעל החיים למתקן הסגר מאושר, ולמעשה מייתר את החובה לעשות כן ככל שחולפים הימים ממועד הנשיכה, מוצע להחמיר בעונש הקבוע בפקודה מקום בו מופרת הוראה זו, וכן לקבוע עונש נוסף של קנס משמעותי לכל יום בו נמשכת העבירה (ר' ס' 12 לפקודה על פי הנוסח המוצע). בנוסף, מוצע לקבוע כי הרופא הווטרינר העירוני או רופא וטרינר ממשלתי יוכלו להורות על הארכת תקופת ההסגר, אם הדבר נדרש בנסיבות העניין, לשם מניעת סיכון להפצת מחלת הכלבת.

הוראות נוספות שמוצע לעגן בסעיף 4(ד) לפקודה כנוסחה בהתאם לתיקון המוצע, נוגעות לפעולות שיש לבצע בתום תקופת ההסגר. בשונה מההוראה הקיימת בסעיף 4(4) לפקודה, לפיה מותר להשמיד בעל חיים שבעליו לא הוציאו מההסגר בתום תקופת ההסגר, מוצע לקבוע כי ברירת המחדל במקרה זה תהא מסירת בעל החיים לאחר. ההסדר המוצע בס' 4(ד)(1) לפקודה לקוח מהסדר מקביל הקיים בסעיף 12(ג) ו-(ד) לחוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים), התשנ"ד – 1994 (להלן- חוק צער בעלי חיים). בדומה להסדר הקבוע בחוק צער בעלי חיים, מוצע לקבוע כי מקום שבעל החיים הוא בעל ערך, ניתן למסרו תמורת תשלום, שיעמוד לזכות הבעלים. אם לא נמצאו הבעלים או לא תבע את הסכום בתוך 30 ימים ממסירת ההודעה בעניין, יחולט התשלום לקרן למען בעלי חיים לפי חוק צער בעלי חיים.

עוד מוצע לקבוע, בס' 4(ד)(2) המוצע, כי במקרה בו לא ניתן למסור את בעל החיים לאחר, רשאי הרופא הווטרינר העירוני או הרופא הווטרינר הממשלתי להורות על המתתו, תוך מניעת סבל מיותר. יצוין כי הוראה בנוסח זה מופיעה גם בסעיף 6(ה)(2) לחוק ההסדרה, לעניין כלבים.

בסעיף 4(ה) מוצע לקבוע כי בעלו של בעל חיים שהוחזק במתקן הסגר מאושר ישלם לרשות המקומית אגרה בעד הוצאות החזקת בעל החיים, הזנתו והטיפול בו, בימים בהם הוחזק במתקן ההסגר המאושר.  הוראה זו מיועדת להחליף את הנוסח המיושן המופיע כיום בס' 4(5) לפקודה.

עוד מוצע לקבוע, במקום הנוסח המיושן הקבוע בס' 4(6) לפקודה, הוראה לפיה לא ישולמו פיצויים בכין מוות, מחלה או פציעה של בעל חיים שהוחזק בהסגר, אם הדבר ארע כפועל יוצא מנסיבות שאינן קשורות בטיפול במקום ההסגר. יוסבר, כי מטרת הוראה זו להבהיר שלא ישולמו פיצויים בגין מוות, מחלה או פציעה של בעל חיים שאינם תלויים בהסגר (כגון מוות בשל מחלת הכלבת, הקשור אינהרנטית לסיבה בגינה הועבר בעל החיים להסגר, או בשל מחלה אחרת בה היה נגוע בעל החיים עוד קודם לכן). יחד עם זאת, ככל שיתקיימו נסיבות שיצביעו על טיפול רשלני בבעל החיים במתקן ההסגר המאושר תהיה אפשרות לתביעה בנזיקין.

עיקר 4 - סעיף 5

סעיף 4א לפקודה עניינו במקרה בו עקב מגע כלשהוא של בעל חיים עם אדם, וקיים חשש להדבקה בכלבת עקב כך, רשאי רופא ממשלתי להורות לבעלו של בעל החיים להעבירו למאורת בידוד. מוצע להחליף את סעיף 4א להוראה בנוסח עדכני יותר, ולקבוע בה כי הסמכות להורות לבעלו של בעל חיים להעבירו למתקן הסגר מאושר, במקרה כאמור, תהיה נתונה גם לרופא וטרינר ממשלתי ולרופא וטרינר עירוני.

בהקשר זה יובהר, כי מדובר במקרים בהם הסיכון להדבקות במחלה הוא גבוה יחסית, ולכן במקרים אלה אין אפשרות להקל בתנאי התצפית, וההוראה מחייבת  את הסגרת בעל החיים למתקן הסגר מאושר בלבד. כמו כן, בהתאם לתיקון נוסח הסעיף, מוצע להחליף את כותרת השוליים: כותרתו של סעיף 4א בנוסח הקיים עוסקת בבעלי חיים שנשכו, בעוד שתוכנה של ההוראה נוגע למצבים בהם קיים חשד להדבקת אדם בכלבת כתוצאה מכל מגע של בעל חיים עם אדם.

עיקר 5 - סעיף 6

מוצע למחוק את סעיף 5 לפקודה, שהינו מיושן ולא נעשה בו שימוש.

עיקר 6 - סעיף 7

סעיף 6 לפקודה, שכותרתו "בידוד בעלי חיים עזובים", קובע, בין היתר, כי רופא ממשלתי, רופא וטרינר ממשלתי או רופא וטרינר עירוני, רשאים לדרוש מרשות מקומית לשכן במאורת בידוד של אותה רשות ועל חשבונה, כל כלב, חתול או קוף עזובים שנשכו אדם. נוסח הסעיף מסורבל ולא ברור. יש צורך להבהיר ולפשט את ההוראה, שמטרתה  לאפשר הסגר מיידי של בעל חיים משוטט, ללא בעלים והיסטוריית חיסונים ידועה,  שנשך אדם.

מוצע לפשט את ההוראה ולקבוע במפורש כי רשות מקומית חייבת להחזיק, במתקן הסגר מאושר כלב או חתול שאין להם בעלים ואשר נשכו אדם בתחומה.

עוד מוצע, לצורך הבהרת הנוסח, להימנע מהחזרה על ההוראות בעניין משך תקופת ההסגר והאפשרות להורות על החזרת בעל החיים לבעליו, ככל שהתגלה כזה, או להמיתו, המופיעות כיום  בסעיפים קטנים (2) ו- (3) לסעיף 6 לפקודה, להפנות להוראות אותן מוצע לקבוע בסעיפים 4(ג) עד (ו), כמוסבר לעניין עיקר 3 לעיל.

 

עיקר 7 - סעיף 8

עניינו של סעיף 7 לפקודה בהסדרת סמכויות להורות על המתה או  על העברה  להסגר של בעל חיים הנגוע בכלבת או חשוד כנגוע בכלבת. נוסח ההוראה כיום הוא מסורבל ומיושן. מוצע, לשנות את ההוראה ולהתאים את נוסחה לנוסח המקובל כיום בחקיקה, כך שיובהר, בין היתר, כי הסמכות להורות על המתה של בעל חיים נגוע או חשוד כנגוע, היא סמכות רשות.

יצוין כי בפסק הדין בבג"צ 6446/96 העמותה למען החתול נגד עירית ערד,  נקבע כי לפי הפרשנות הראויה להוראה זו, לא נדרש לצורך הפעלת הסמכות שיתקיים חשד למחלת הכלבת בבעל חיים ספציפי, ודי בחשד המתייחס לסוג או לקבוצה של בעלי חיים.  לפי פסק הדין, פרשנות זו מתבקשת מן העובדה שלא ניתן כלל לאתר בעלי חיים מסוימים הנגועים בכלבת, וגם לו היה ניתן לבדוק את כל בעלי החיים בזמן נתון, אין להוציא מכלל אפשרות שמיד לאחר הבדיקה יחלה בעל חיים שנבדק במחלה.

כמו כן מוצע להבהיר את האפשרות להורות על העברת בעל חיים כאמור להסגר במתקן הסגר מאושר או במקום אחר בתנאי הסגר, לתקופה בת ששה חודשים, שהיא התקופה הנדרשת  כדי לשלול את החשד כי בעל החיים נגוע בכלבת, שכן תקופת הדגירה של מחלת הכלבת, מההדבקה ועד הופעת סימנים, יכולה להמשך מספר חודשים, ולא קיימת בדיקה המאפשרת זיהוי המחלה בבעל החיים בתקופה זו.

מוצע לאפשר החזקת בעל החיים בהסגר כאמור, כחלופה להמתתו, ובלבד שבעלו של בעל החיים או גורם אחר הסכים לשאת בהוצאות החזקתו בהסגר במהלך תקופה זו. ניתן לקצר את התקופה האמורה, בהחלטה של רופא וטרינר ממשלתי או רופא וטרינר עירוני, בהתאם לנסיבות המקרה.

עיקר 8 - סעיף 9

מוצע למחוק את סעיף 7א לפקודה שעניינו "השמדת כלבים בלתי מחוסנים", המהווה הסדר מיושן שאינו מיושם כיום. במקומו, מוצע לקבוע בסעיף 7א הוראה עדכנית שעניינה השגה על החלטת רופא וטרינר עירוני לפי הפקודה, בפני מנהל השירותים הווטרינריים במשרד החקלאות, בתוך חמישה ימים מיום קבלתה.

מנגנון דומה קיים בסעיף 16 לחוק להסדרת הפיקוח על כלבים, התשס"ג – 2002, במסגרתו ניתן להגיש "ערר" על החלטת רופא וטרינר עירוני לפי אותו חוק, למנהל השירותים הווטרינריים במשרד החקלאות.

מוצע לקבוע, כי אין בהגשת ההשגה כדי לעכב את ההחלטה מושא ההשגה, למעט החלטה על מסירת בעל חיים לאחר, שתוצאותיה בלתי הפיכות או שהן כרוכות בסבל רב לבעל החיים ולבעליו.

עוד מוצע לקבוע שעל החלטה של רשות מנהלית לפי הפקודה, לרבות החלטה של מנהל השירותים הווטרינריים בהשגה לפי הסעיף המוצע, ניתן יהיה להגיש עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים, כמפורט בהסבר לעיקר 12, להלן.

 

עיקר 9 – סעיפים 10 ו-11 – הסמכת מפקחים וסמכויות פיקוח ואכיפה

במקום ההוראה הקבועה בסעיף 8 לפקודה שכותרתה "סמכותם של פקידים ידועים", מוצע לקבוע הוראות עדכניות בעניין הסמכת מפקחים מבין עובדי משרד החקלאות ופיתוח הכפר ומבין עובדי הרשויות המקומיות, בהתאם להוראות המקובלות לעניין הסמכת מפקחים בסמכויות פיקוח ואכיפה בחקיקה עדכנית.

כמקובל בהסדרים אלה, תנאי להסמכת המפקחים הוא שמשטרת ישראל לא התנגדה להסמכתם, שהם קיבלו הכשרה מתאימה ושהם עומדים בתנאי כשירות נוספים שייקבעו בעניין.

סעיפים 8א ו-8ב המוצעים, מפרטים את סמכויות הפיקוח והאכיפה שיוקנו למפקחים שיוסמכו, ובכללן הסמכות לדרוש מכל אדם למסור שם ומען ולהציג תעודה מזהה, סמכות לדרוש מסירת ידיעות ומסמכים, וסמכויות כניסה למקום כלשהו, למעט בית מגורים, בלא צו של בית משפט. בנוסף, יוקנו למפקחים שיוסמכו, סמכויות לערוך חקירה לפי פקודת הפרוצדורה הפלילית (עדות), לתפוס חפצים ומסמכים הקשורים לעבירה כאמור ולבקש ולבצע צווי חיפוש בבתי מגורים אם התעורר חשד לעבירה על הפקודה.

ביחס לכלל סמכויות הפיקוח והאכיפה מוצע לקבוע, כי מפקח שיוסמך לפי החוק לא יעשה שימוש בסמכויותיו לפי החוק אלא אם ניתן לזהותו בבירור באמצעות מדים מתאימים, שאינם נראים כמדי משטרה, תג זיהוי ותעודת מפקח.

לעניין טיפול בחפצים שנתפסו, יחולו הוראות פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט-1969 (להלן – פקודת מעצר וחיפוש), בשינויים המחויבים. לגבי תפיסת בעל חיים מוצע להחיל הסדר מיוחד, לפיו בעל חיים שנתפס יועבר למקום הסגר מאושר או למקום שאישר רופא וטרינר ממשלתי, להחזקת בעלי חיים ולטיפול בהם , הפועל לפי תנאים שקבע.

בסעיף 8ד מוצע לקבוע הסדר מיוחד נוסף, שעניינו סמכות כניסה למקום לשם תפיסת בעל חיים נגוע או חשוד כנגוע. הסדר מיוחד זה, מאפשר בנסיבות חריגות ביותר, בהן קיים חשד סביר להמצאות בעל חיים נגוע או חשוד כנגוע בכלבת, לבצע כניסה למקום ובכלל זה לבית המשמש למגורים ללא צו של בית משפט. סמכות זו, נועדה לתת מענה לצורך מיידי שאינו סובל דיחוי למניעת סכנה מיידית לבריאות הציבור, כאשר עיכוב בהפעלת הסמכות לשם קבלת צו בית משפט יסכל את האפשרות למניעת הסכנה באופן מיידי. הסדר דומה, המקנה סמכות כניסה ללא צו למקום ובכלל זה לבית המשמש למגורים, קיים, לדוגמה, גם בסעיף 11א1 לחוק למניעת מפגעים, התשכ"א – 1961, שעניינו סמכות כניסה למקום לשם הפסקת רעש.

 

עיקר 10 - סעיף 12

מוצע לתקן את סעיף 9 לפקודה, שעניינו הכרזה על אזורים נגועים. יצוין כי עד לשנת 1993 הוכרזה כל המדינה כאזור נגוע בכלבת מכוח הוראה זו, אולם בעקבות פסק הדין בבג"צ 1555/90 חיים לבעלי חיים נ' מנהל השירותים הווטרינריים, והביקורת שנמתחה על אופן הפעלת הסמכות, בוטלה ההכרזה הגורפת.

מוצע, לתקן ולעדכן את ההסדר הקבוע בסעיף 9 לעניין ההוראות שיחולו על כלבים באזורים נגועים, לבטל את הסמכות להורות על המתת בעל חיים מכוח הוראה זו וכן לבטל לחלוטין את ההוראות המחמירות הנוגעות לאזור שאינו אזור עירוני הקבועות בסעיף 9(ב). עוד מוצע לקבוע הוראות בעניין פרסום ההכרזה באינטרנט ובעיתונים בעלי תפוצה רחבה באזור המוכרז כאזור נגוע, מעבר לפרסום ברשומות.

עיקר 11 - סעיף 13

מוצע לתקן את סעיף 10 לפקודה, שעניינו "השמדת בעלי חיים עזובים ללא בעלים". יובהר, כי המתת בעלי חיים משוטטים וחסרי בעלים, היא האמצעי המתאים ביותר להתמודדות עם סיכון להפצת מחלת כלבת באזורים שלא הוכרזו כאזורים נגועים, אך קיים בהם ריבוי של בעלי חיים כאמור.

אמצעי זה הוא אמצעי מניעתי מובהק, המופעל כיום על ידי השירותים הווטרינריים  בתיאום עם הרשויות המקומיות ועל פי בקשתן, בהתאם לנוהלי עבודה רשמיים. יובהר, כי מטרתו של סעיף זה לתת לרשויות אמצעים להתמודדות עם סיכון להפצת מחלת הכלבת מבעלי חיים שאינם מחוסנים, באזורים בהם לא ידוע על נגיעות במחלה, ועל כן לא ניתן להפעיל לגביהם את הסמכות הקיימת בסעיף 9 לפקודה לעניין הכרזה על אזורים נגועים.

מוצע, לתקן את הסעיף ולנסחו באופן עדכני, וכן להוסיף בו מגבלה לפיה לא יורה רופא וטרינר ממשלתי על המתה של בעל חיים לפי סעיף זה, אלא לאחר שהשתכנע שננקטו אמצעים סבירים ללכידתו ולהעברתו למקום הסגר, בהתאם לפקודה.

 

עיקר 12- סעיף 14

מוצע להוסיף את סעיף 10א, שעניינו עיכוב ביצוע החלטה של רופא וטרינר עירוני או של רופא וטרינר ממשלתי בדבר המתת בעל חיים לפי הפקודה, עד חלוף המועד להגשת עתירה מנהלית על ההחלטה. מוצע לקבוע הסדר זה מכיוון שהמתה של בעל חיים היא פעולה בלתי הפיכה, שיש לאפשר את תקיפתה טרם ביצועה.

עם זאת, מקום בו מדובר בהמתה הנדרשת עקב חשד לנגיעות בכלבת, לא ניתן להמתין עד תום המועד הרגיל להגשת עתירה מנהלית (45 ימים), ועל כן מוצע לקבוע כי המועד להגשת עתירה מנהלית התוקפת החלטה בדבר המתה לפי הפקודה דנן יהיה 10 ימים. במקרים מיוחדים, בהם נמצא כי עיכוב בביצוע ההמתה עלול לסכן את שלום הציבור, ניתן להורות על המתת בעל החיים אף אם לא חלפו 10 ימים, ובלבד שנמסרה על כך הודעה לבעלו של בעל החיים, 24 שעות לפני ביצוע ההמתה.

עיקר 13 – סעיף 15

מוצע להחליף את נוסחו של ס' 11 לפקודה בהוראה בנוסח עדכני, לפיה רופא וטרינר עירוני ימסור למנהל דיווחים באשר ליישום סמכויותיו לפי הפקודה, במועדים ובדרכים שיורה עליהם.

עיקר 14 - סעיף 16

מוצע להחליף את סעיף 12 לפקודה הקובע עונש מאסר של עד ששה חודשי מאסר או קנס, על כל הפרה של הוראה לפי הפקודה, בהוראה בנוסח עדכני, בה קבועות העבירות על הפרת הוראות הפקודה השונות המפורטות בגוף הסעיף.

עיקר 15- סעיפים 17 ו-18

מוצע למחוק את סעיף 13 לפקודה, שעניינו "הגנה בשל מעשים בתום לב" ואת סעיף 15 לפקודה, שעניינו "השמדת בהמות", הכוללים הוראות מיושנות שאינן רלוונטיות כיום.

עיקר 16 - סעיף 19

תיקון סעיף 16 לפקודה, הקובע הוראות לעניין התקנת תקנות. מוצע לקבוע בסעיף זה במפורש, את סמכות השר להתקין תקנות שיאפשרו החזקת כלבים וחתולים שלא במתקן הסגר מאושר, בתנאים שיאפשרו ביצוע תצפית כלבת, בהתאם להמלצות הצוות. לפיכך מוצע לקבוע את סמכות השר לקבוע בתקנות תנאים בעניין הבאתם של בעלי חיים לביקורות או לבדיקות וטרינריות, הגבלות על תנועתם, והפקדת ערובה כספית לקיומם של תנאים והגבלות כאמור, כמוצע בהמלצות הצוות.

עיקר 17 - סעיף 20

מוצע להחליף את סעיף 17 לפקודה, שעניינו "חובות של אנשים ידועים לסייע בהוצאה לפועל של הוראות הפקודה הזאת", בסעיף בנוסח עדכני. בהתאם לסעיף המוצע, יוסמך מפקח לבצע פעולות הנדרשות לשם קיומה של הוראה שניתנה לפי סעיפים  4(1)(ב), 4(1)(ג), 4א, 7 ו- 9(ב) המוצעים, אם לא בוצעה תוך פרק זמן סביר בנסיבות העניין. הוצאות שהוצאו לצורך ביצוע הוראות כאמור, יוטלו, על פי המוצע, על מי שהיה חייב לקיים את ההוראה. מדובר בהסדר מקובל המופיע גם בפקודת מחלות בעלי חיים [נוסח חדש], התשמ"ה – 1985 וכן בחוק הפיקוח על מזון לבעלי חיים, התשע"ד – 2014.

 

עיקר 18 - סעיף 20

מוצע לתקן את חוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000, ולהסמיך את בתי המשפט לעניינים מנהליים לדון בעתירות מינהליות על החלטה של רשות לפי הפקודה.

 

ד.  השפעת החוק המוצע על תקציב המדינה, על תקנים במשרדי הממשלה ועל ההיבט המינהלי

כאמור, להערכת הגורמים המקצועיים בשירותים הווטרינריים, התיקון המוצע, ככל שיתקבל, יוביל לכך שיותר ממחצית מהכלבים הנושכים לא יועברו למתקן הסגר מאושר וניתן יהיה להסתפק לגביהם בביצוע תצפית כלבת מחוץ למתקן כאמור.

צפוי כי מתן האפשרות להחזיק כלבים שנשכו בתנאי תצפית כלבת, מחוץ למתקן הסגר מאושר, תקל על העומס בכלביות העירוניות ותתרום לרווחת הכלבים ובעליהם, וזאת ללא הגדלת הסיכון לבריאות הציבור ולהפצת מחלת הכלבת.

 

ה. השפעת החוק המוצע על החוק הקיים

בפקודת הכלבת, יתוקנו סעיפים 2 ו-16, יבוטלו סעיפים 5, 13 ו-15, יוספו סעיפים 3א, 8א עד 8ה ו-10א, ויוחלפו סעיפים 3, 4, 4א, 6, 7, 7א, 8, 9, 11,12 ו-17.

בחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התשס"א- 2000, תתוקן התוספת הראשונה.

 

ז. להלן נוסח התיקון המוצע

 

 

הצעת חוק לתיקון פקודת הכלבת (תיקון מס' 6), התשע"ו - 2015