מספר תיק: 803-10-2015-000165

תזכיר חוק

 

א. שם החוק המוצע

 

חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון –חזקת המלטות מן הדין), התשע"ו - 2015.

 

ב. מטרת החוק המוצע והצורך בו

 

סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) התשנ"ו-1996 (להלן - החוק), הדן במעצר לאחר הגשת כתב אישום, קובע  את עילות המעצר כדלקמן:

 

"(א) קיים יסוד סביר לחשש ששחרור הנאשם או אי מעצרו יביא לשיבוש הליכי משפט, להתחמקות מהליכי שפיטה או מריצוי עונש מאסר, או יביא להעלמת רכוש, להשפעה על עדים או לפגיעה בראיות בדרך אחרת;

 

(ב) קיים יסוד סביר לחשש שהנאשם יסכן את בטחונו של אדם, את בטחון הציבור או את בטחון המדינה."

 

כן נקבע בפסקת משנה (ג) לאותו סעיף, כי אם הואשם נאשם בעבירות המנויות בסעיף, חזקה כי התקיימה עילת הסיכון האמורה, אלא אם הוכיח הנאשם אחרת. 

 

על פי סעיף 21 (ב) (1) לחוק, לא יצווה בית המשפט על מעצרו של  נאשם עד תום ההליכים גם אם מתקיימת לגביו עילת מעצר, אם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור, שפגיעתם בחירותו של הנאשם, פחותה.

 

מטרת הצעת חוק זו היא לקבוע חזקה הניתנת לסתירה של הימלטות מן הדין בהתייחס לתושב זר שאינו אזרח ישראלי, תושב קבע או תושב ארעי, שהואשם בעבירת פשע או תושב זר כאמור שהואשם בעבירת עוון ולא התייצב לחקירה או להליכי משפט בקשר עם עבירה ובלבד שהזימון לחקירה או למשפט נעשה כדין. הניסיון המצטבר מלמד כי לגבי נאשמים כאמור, אשר אין להם מקום מגורי קבע בישראל, לרבות מסתננים ותושבי הרשות הפלסטינית, בה אין נגישות לרשויות האכיפה - קיים חשש של ממש שימלטו מן הדין ולא יתייצבו למשפט או לריצוי העונש.

 

קביעת חזקה הניתנת לסתירה בדבר חשש הימלטות מן הדין, כמוצע, נועדה לכוון את שיקול דעתו של בית המשפט בבואו להחליט על מעצרו של נאשם כאמור כמו גם בקביעת חלופת המעצר המתאימה שיש בה כדי לאיין את הסיכון כאמור.

 

ג. עיקרי החוק המוצע

 

עיקר 1 –  קביעת חזקת הימלטות מהדין בהתייחס לנאשם שאינו אזרח ישראל או תושב קבע או תושב ארעי הנאשם בעבירת פשע או עוון

 

סעיף 21 (א) (1) (א) לחוק קובע  כאחת מעילות המעצר אם קיים יסוד סביר לחשש ששחרור הנאשם או אי-מעצרו יביא להתחמקות מהליכי שפיטה או מריצוי עונש מאסר.

 

על פי מידע שהתקבל ממשטרת ישראל, מדי שנה נמחקים או מותלים כתבי אישום רבים המוגשים בגין ביצוע עבירות כנגד חשודים שאינם תושבי המדינה או אזרחיה ולאחר שהם משוחררים ממעצר בתנאים הם מתחמקים מהדין ואינם מתייצבים למשפטם. בעיקר הדברים אמורים ביחס לנאשמים מסתננים וכן ביחס לתושבי הרשות הפלסטינית. ואולם, אותו סיכון קיים גם בהתייחס לכל תושב זר– מעצם העובדה שאין לו מקום מגורים קבוע, לא מצוי מידע אודותיו בידי המדינה, אין לו בני משפחה בישראל והוא עלול להימלט מהדין בדרך של יציאה לתחומי הרשות הפלסטינית או מחוץ לישראל, מקום בו אין בידי רשויות האכיפה בישראל יכולת לאכוף התייצבותו למשפט או לריצוי העונש.  במקרים רבים, גובה הערבויות המוטלות עליהם במסגרת תנאי השחרור ממעצר הוא בשיעור נמוך שאינו יוצר מוטיבציה של ממש להתייצב למשפט, ודאי כאשר מדובר בעבירה שהעונש הצפוי בגינה הוא חמור. סוג הערבויות הנדרשות מהנאשם וגובהן במקרים רבים אינו מבטיח התייצבותו.

 

פסיקת בית המשפט העליון אף היא מתייחסת לשוהה בלתי חוקי אשר ביצע עבירת פשע כמי שיש חשד וחשש שיימלט מן הדין. כך למשל קבע השופט רובינשטיין בבש"פ 8567/06 מוחמד דאפר נ' מדינת ישראל[1]:

 

"אכן, במישור העקרוני אין לדבר על כלל שלפיו תושב השטחים לעולם אינו משתחרר לחלופת מעצר. מטבע הדברים, במערכת היחסים העצובה השוררת בין ישראל לרשות הפלסטינאית והעדר מנגנונים מתפקדים של עזרה משפטית, הסגרה וכיוצא בזה, יש בהחלט חשד וחשש להימלטות מאימת הדין ואף למסוכנות. בתי משפט יחליטו על מעצר עד תום ההליכים, כשלא ניתן יהא להפיג את החשש להימלטות או את המסוכנות, והעובדה שהמדובר בתושב שטחים היא מהותית לכך בנסיבות אלה, ולכן ישנם - מטבע הדברים - מקרים לא מעטים שבהם אין מנוס ממעצר".

 

 

לפיכך מוצע לתקן את סעיף 21 לחוק, ולהוסיף כי נאשם שאינו אזרח ישראל ושאינו תושב קבע או תושב ארעי, שהואשם בעבירת פשע, חזקה כי קיים חשש שיתחמק מהליכי שפיטה או מריצוי עונש מאסר, אלא אם יוכיח אחרת. מדובר, כאמור, בחזקה הניתנת לסתירה,  ומכל מקום ברור כי עצם קביעת החזקה איננה מחייבת מעצרו של אדם.  ואולם במקרה שבית המשפט יחליט על שחרורו של נאשם כאמור, ייקח בחשבון במסגרת שיקול דעתו בקביעת תנאי השחרור והבטחת קיומם גם את חזקת ההימלטות הקבועה בדין.

 

חשש זהה קיים גם ביחס לנאשם שאינו אזרח ישראל ושאינו תושב קבע או תושב ארעי, שהואשם בעבירת עוון. עם זאת, מאחר שמדובר בעבירה ברמת חומרה פחותה תוחל החזקה רק אם כבר קיים ביסוס בדבר חשש להימלטות מן הדין, קרי הנאשם לא התייצב להליכי חקירה או משפט בקשר עם עבירה זו ובלבד שהזימון לחקירה או למשפט נעשה בהתאם למידע שקיים בידי גופי האכיפה ובהתאם לפרטים שמסר החשוד בחקירתו.

 

ד. השפעת החוק המוצע על תקציב המדינה, על תקנים במשרדי הממשלה ועל ההיבט המינהלי

 

בשלב זה לא ניתן להעריך את השפעת החוק על ההיבטים האמורים.  אפשרות השפעה בהיבטים אלה ייבחנו לקראת הדיון בוועדת השרים לענייני חקיקה.

 

ה. השפעת החוק המוצע על החוק הקיים

 

בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) התשנ"ו -1996  - יתוקן סעיף 21(א) פיסקה 1.

 

ו. להלן נוסח התיקון המוצע

תזכיר חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה -  מעצרים)(תיקון מס'...)(חזקת המלטות מן הדין), התשע"ו- 2015