תיק הצעת חוק מסי:מאסר קטינים מתחת לגיל 14 סימוכין: 303-99-2015-033153
א. שם החוק המוצע
תזכיר חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) (תיקון) (דרכי ענישה), התשע"ו-2015
סעיף 25 לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א -1971 (להלן: "חוק הנוער") קובע דרכי ענישה ייחודיות לקטינים. כך למשל קובע החוק כי ניתן לצוות על החזקתו של קטין במעון נעול במקום להטיל עליו מאסר (סעיף קטן (א)), וכי אדם שהיה קטין בעת ביצוע העבירה, לא יוטל עליו עונש מוות ואין חובה להטיל עליו מאסר עולם, מאסר חובה או עונש מינימום (סעיף קטן (ב)). עוד קובע חוק הנוער כי בקביעת עונשו של הקטין, יתחשב בית המשפט, בין השאר, בגילו בשעת ביצוע העבירה (סעיף קטן (ג)) וכי לא יוטל מאסר על קטין שבשעת גזירת דינו טרם מלאו לו ארבע עשרה שנה (סעיף קטן (ד)).
בכך ביקש המחוקק להדגיש כי גילו של הקטין מהווה שיקול משמעותי במלאכת גזירת הדין. בית המשפט העליון עמד על הנימוקים השונים העומדים בבסיס ההתחשבות בגילו של הקטין בבחירת מידת העונש שיוטל עליו וסוגו (ע"פ 5048/09 פלוני נגד מדינת ישראל), כמפורט להלן:
הנימוק הראשון נוגע לאחריותו של הקטין ובשלותו להבין לעמקם את משמעות מעשיו, וכדבריו של כבוד השופט הנדל: "הנימוק הראשון הוא סוג של אחריות מופחתת. לאמור, הקטין בגיל מסוים (12 על פי סעיף 34ו לחוק העונשין) אומנם אחראי למעשיו, אך לא במובן המלא כפי שבגיר אחראי. הבדל זה יכול לנבוע מהתפתחויות פיזיולוגיות, היעדר ניסיון חיים או מהימצאותו של הקטין בנקודת התפתחות שונה מהבגיר." וראו בהקשר זה גם דברי כבוד השופטת פרוקצייה בע"פ 10715/05 פלוני נ׳ מדינת ישראל: "גילו הצעיר של נאשם משליך על דרגת החומרה שבה יש להשקיף על מעשיו. גם בקיומה של אחריות פלילית, גילו הצעיר של נאשם, טרם בגירות, עשוי להצביע על חוסר בשלות אישית טבעית להבין לעומקם של דברים את משמעות המעשה הפלילי ותוצאותיו. לחוסר בשלות זה ניתן משקל מקל בענישתם של קטינים."
נימוק נוסף נוגע לשיקולי השיקום. לדברי כבוד השופט הנדל, בעניינם של קטינים, שיקול השיקום תופס מקום נכבד יותר בבוא בית המשפט לגזור דינו של קטין לעומת דינו של בגיר, וזאת מתוך הנחה שראוי ואף ניתן לשקם את הקטין בקלות רבה יותר מאשר את הבגיר. עמדה על כך גם כבוד השופטת פרוקצייה בע"פ 10715/05 פלוני נ׳ מדינת ישראל: "מעורבותם של קטינים בעבירות פליליות, ובהן גם חמורות ביותר, מותיר לעולם תחושת מחויבות של החברה למצוא כל דרך לשקם את העבריינים הקטינים ולהעלותם על מסלול חיים תקין וראוי. חובתה של החברה לעשות לשיקום העבריין הצעיר והצורך למצות את דרך השיקום הם שיקולי כבדי משקל בגזירת דינו של קטין, בעבירה קלה כחמורה."
הנימוק האחרון עניינו השפעת העונש על הנענש. לדברי כבוד השופט הנדל, אותו העונש משמעותי יותר עבור נאשם קטין מאשר עבור נאשם בגיר, מבחינת חווייתו הסובייקטיבית של הנענש. על כן לדבריו יש לגזור על קטין עונש מקל יותר מאשר על נאשם בגיר.
כאמור לעיל, סעיף 25(ד) לחוק הנוער קובע כי קטין שבשעת גזירת דינו טרם מלאו לו ארבע עשרה שנה, לא יוטל עליו מאסר. המועד הקובע לעניין זה הוא מועד גזירת הדין. בעניין זה מכיר למעשה המחוקק בכך שגם בתוך קבוצת הקטינים קיימת הבחנה בין קטינים בוגרים יותר, לבין מי שרגליו נטועות עדיין עמוק בתוך קבוצת הקטינים (ע"פ 6508/05 פלוני נגד מדינת ישראל).
על תכלית הוראה זו עמד בית המשפט העליון בע"פ 534/04 פלוני נגד מדינת ישראל באמרו:
"הסעיף מבקש למנוע את שליחתם של קטינים מתחת לגיל 14 למאסר על יסוד התפיסה כי תנאי הכליאה בבית הסוהר אינם הולמים את גילם הצעיר. הרציונל העומד ביסודו של הסעיף הוא כי בהכנסתם של קטינים מתחת לגיל 14 לבית הסוהר טמון פוטנציאל לפגיעה בלתי מידתית בקטין. שליחתו למאסר של קטין שגילו קרוב לגיל הילדות עלולה לפגוע בו באופן חמור יותר מכפי שנפגע בגיר שנשלח למאסר ותוצאה זו הינה בלתי רצויה בעליל, ואולי אף בלתי צודקת. ... אם מדובר בקטין צעיר מדי, הקרוב לגבול האחריות הפלילית, הרי שאין לשולחו לבית הסוהר, והחוק מציע אמצעי ענישה אחרים."
בעת האחרונה, אנו עדים לביצוע עבירות קשות, למרבה הצער, גם על ידי קטינים שחצו לא מכבר את גיל האחריות הפלילית. כבר נאמר לא אחת כי קטינות אינה יוצרת חסינות, ולעתים לשיקולים של הרתעה, מניעה ותגמול יש משקל רב (ראו למשל: ע"פ 987/10). ההתנגשות בין הקטינות, על כל המשתמע ממנה, לבין שיקולי ההרתעה, המניעה והגמול, מתחדדת בעיקר כאשר מדובר בעבירות חמורות של רצח, הריגה וניסיון רצח, עבירות שהערך המוגן בהן הוא קדושת החיים, ושהעונש בצדן הוא עונש של עשרים שנים ומעלה. במצבים אלה לעיתים העונש אותו מוסמך בית המשפט לגזור על קטין שלא מלאו לו ארבע עשרה שנים בעת גזר הדין אינו נותן ביטוי הולם לעקרונות אלו.
על משקל הערך של חיי אדם וגורל נפגע העבירה, גם כשמדובר בענישת קטינים, עמד כבי השופט נתן עמית בתפ"ח (ת"א) 1005/01, מ"י ני רעי חורב וסיגלית חיימוביץ׳:
".... כאשר שוקלים גורלו של נאשם, משתכח לעתים גורלו של קורבן העבירה, כבודו וחירותו,
ובמקרה דנא גם חייו, שקופחו במו-ידיהם של הנאשמים, ועל בית-המשפט לקחת זאת בחשבון לעניין העונש. לא ניתן להתעלם גם, שפרט לקורבן העבירה עצמו, יש קורבנות נוספים שנפגעו, ושהמנוח היה חלק בלתי-נפרד מחייהם, והכוונה להוריו, אחיו, ויתר בני המשפחה, וגם כבודם הוא ערך מוגן על-פי החוק, וענישה שלא לוקחת זאת בחשבון, מחטיאה את מטרתה."
אף שבפסק הדין האמור המדובר היה בקטינים שגילם גדול יותר, גורלו של נפגע העבירה אינו שונה גם כאשר הפוגע צעיר יותר. החיים שנגדעו הם אותם חיים ותחושת האובדן של בני המשפחה היא אותה תחושה בין אם הפוגע היה מעל גיל 14 ובין אם היה צעיר מגיל זה בשעת גזירת דינו.
סעיף 34 לחוק הנוער קובע כי על אף הוראות חוק הנוער בעניין סדרי דין וענישה, לא יוחזק אדם במעון או במעון נעול ולא יהיה חייב לשהות במעון יומי לאחר שמלאו לו עשרים שנה. מהאמור עולה כי ההוראה לפיה לא ניתן להטיל מאסר על קטין שטרם מלאו לו 14 שנים בשעת גזירת דינו, טומנת בחובה לא רק הגנה על הקטין מפני נזקי המאסר, בגיל הרך בו נמצא הקטין, אלא גם משפיעה על העונש המרבי אותו ניתן להטיל על הקטין, כלומר לא ניתן יהיה להטיל על הקטין עונש לתקופה העולה על התקופה שנותרה עד שלקטין ימלאו 20 שנה. יתרה מזאת, בעוד שעל קטין בן 12 ניתן לצוות על החזקתו במעון שמונה שנים, הרי שלגבי קטין בן 13 וחצי, ניתן לצוות על החזקתו במעון לתקופה של תעלה על שש וחצי שנים, עד הגיעו לגיל 20.
נוסף על כך, הוראת החוק אינה אוסרת רק על שליחתו של הקטין למאסר בטרם ימלאו לקטין ארבע עשרה שנה, אלא קובעת כי העונש אשר יוטל על הקטין לא יוכל לכלול כלל רכיב של מאסר, אם במועד גזר הדין לא מלאו לקטין ארבע עשרה שנים.
כאמור, בעבירות ההמתה החמורות, קיימים לעיתים שיקולים המצדיקים שליחתו של הקטין למאסר. כך במיוחד כאשר הפער בין הענישה שניתן להטיל על קטין שטרם מלאו לו ארבע עשרה שנים בעת גזר הדין ובין קטין שאך מלאו לו ארבע שנים במועד זה הוא כה מהותי והרה גורל: שכן בטרם ימלאו לקטין 14 לא ניתן לשולחו למאסר כלל, ולאחר שמלאו לו 14 ניתן להטיל על הקטין את מלוא תקופת המאסר הקבועה בחוק על העבירה בה הורשע הקטין. על מתח זה והבקשה לפרש את מועד גזר הדין כמועד בו החל הליך גזירת הדין, היינו ביום ההרשעה ולא ביום הקראת גזר הדין הסופי, ראו ע"פ 534/04 ודנ"פ 2001/05 בעניינו.
על מנת לצמצם את הפער האמור ולתת ביטוי גם לאינטרס הציבורי ולשיקולי ההרתעה, המניעה והגמול במקרים החמורים ביותר מוצע לקבוע, כי אם הורשע קטין בעבירות לפי סעיפים 298, 300 או 305 לחוק העונשין שהן עבירות הריגה, רצח וניסיון רצח, תינתן לבית המשפט הסמכות לכלול רכיב מאסר בעונשו של הקטין, שירוצה רק לאחר שימלאו לו ארבע עשרה שנה.
בשל רגישות ההצעה וההשלכות המשמעותיות הכרוכות בה על מלאכת גזירת הדין של קטינים, המורכבת תמיד ובמיוחד בגילאים רכים אלה, ועל מנת לבחון את השפעתו של התיקון המוצע, מוצע כי התיקון המוצע יעמוד בתוקפו למשך שלוש שנים.
ג. עיקרי החוק המוצע
עיקר 1 - תיקון סעיף 25(ד):
מוצע להבהיר כי אף שהחוק אוסר על שליחת קטין, שלא מלאו לו ארבע עשרה במועד גזר הדין, למאסר, אין בכך כדי לפגוע בסמכותו של בית המשפט להורות על החזקתו של קטין כאמור במעון נעול לפי סעיף קטן (א)(1).
מוצע לקבוע כי על אף הוראת סעיף קטן (ד), במקרים בהם הרשיע בית משפט לנוער קטין בעבירות המתה חמורות לפי סעיפים 298, 300 או 305 לחוק העונשין, רשאי הוא לצוות, אם מצא כי לאור נסיבות המקרה יש להטיל על הקטין מאסר, ולאחר ששקל בין היתר את השפעת המאסר על הקטין ואת גילו בעת ביצוע העבירה, על החזקת הקטין במעון נעול לפי סעיף קטן (א)(1) לתקופה שיקבע, ולהורות כי המשך ריצוי עונשו של הקטין יהיה במאסר, ובלבד שמועד העברתו של הקטין למאסר יהיה לאחר שמלאו לקטין ארבע עשרה. בכך, מבקש המחוקק לשמור על תכלית סעיף קטן (ד), המבקשת להגן על קטין שלא מלאו לו 14 מפני נזקי המאסר אך לאפשר, במקרים החמורים המצדיקים זאת, לתת ביטוי גם לערכים המוגנים האחרים, המצדיקים הטלת מאסר על הקטין. כחלק ממלאכת גזירת הדין, יקבע השופט את התקופה בה יוחזק הקטין במעון ואת המועד בו יועבר הקטין למאסר. ויודגש כי אין חובה שמועד העברתו של הקטין יהיה במועד בו ימלאו לו ארבע עשרה שנים דווקא. עוד מוצע להבהיר כי אין בסמכות זו כדי לפגוע בסמכותו של בית המשפט לצוות של שליחתו של קטין למעון נעול במקום מאסר, לפי סעיף קטן (א)(1), למשך כל תקופת ריצוי עונשו.
עיקר 3 - דיון מעקב (הוספת סעיף 25(ו)):
מוצע לקבוע כי אם ציווה בית משפט לנוער על החזקתו של קטין במעון נעול לתקופה שקבע והורה כי המשך ריצוי עונשו יהיה במאסר, רשאי בית המשפט להורות על קיום דיון לקראת תום התקופה שקבע שהקטין יוחזק במעון הנעול. דיון זה נועד לבחון, במקרים בהם בית משפט סבור כי יש צורך בכך, את מצבו של הקטין לפני העברתו למאסר. בדיון זה, רשאי בית המשפט להורות דחיית כניסתו של הקטין למאסר ועל המשך החזקתו של הקטין במעון נעול לתקופה שיקבע, וזאת לאחר שהוגש לו תסקיר קצין מבחן ולאחר שהובאה לפניו חוות דעתו של הממונה על המעונות.
על השאיפה לנקוט בדרכי הטיפול בעניינו של קטין ולתת פתח לשיקומו עמד בית המשפט בע"פ 9828/06 פלוני ני מדינת ישראל:
"סעיף 25 לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל"א-1971, (להלן - חוק הנוער) נותן לכך ביטוי בהוראותיו, ובכללן הגבלות שונות בענישת הקטין, הנחייה להתחשב בגילו בעת גזירת העונש ומתן אפשרות לצוות על החזקתו במעון נעול במקום במאסר. מאחר ששאיפתו של בית המשפט לנוער הינה הענקת טיפול לקטין, כדי להביאו לתיקון דרכיו, "אין הוא ממהר לגזור עליו עונש, במיוחד לא עונש מאסר, אלא חוזר ונוקט דרכי טיפול ולא נלאה מכך כל עוד רואה הוא שביב אור בקצה המנהרה וסיכוי להחזירו למוטב ולתפקוד נורמטיבי בחברה" (השופט אי שרון בספרו נוער בפלילים - שפיטה, דרכי טיפול וענישה (מהדורה 2, 1998), בעמי 421 ; להלן - שרון נוער בפלילים).
עוד מוצע לקבוע כי בית המשפט רשאי להאריך את התקופה בה יוחזק הקטין במעון נעול מעת לעת. עיקר 4 - ייצוג הקטין בדיון המעקב (סעיף 24(ז)):
מוצע לקבוע כי בדיון המעקב לפי סעיף קטן (ו), ימנה בית המשפט סניגור לקטין שאין לו סניגור,
4 תיק הצעת חוק מסי:מאסר קטינים מתחת לגיל 14
סימוכין: 803-99-2015-088158
ויחולו לעניין זה הוראות חוק הסניגוריה הציבורית.
ד. השפעת החוק המוצע על החוק הקיים
יתוקן סעיף 25(ד);
יתווספו סעיפים 25(ה) - 25(ז).
ה. השפעת החוק המוצע על תקציב המדינה, על תקנים במשרדי הממשלה ועל ההיבט המינהלי
תיתכן השפעה תקציבית בשל התווספות דיוני המעקב, אולם ההערכה היא כי לא מדובר במספר רב של מקרים.
ו. נוסח החוק המוצע:
להלן נוסח החוק מוצע:
תזכיר חוק מטעם משרד המשפטים ומשרד הרווחה והשירותים החברתיים:
תזכיר חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) (תיקון מס׳...)(דרכי ענישה(, התשע"ו-2015
הוראת שעה 1. בשלוש שנים שמיום תחילתו של חוק זה יקראו את חוק הנוער (שפיטה, ענישה
ודרכי טיפול), התשל"א-[1]1971, כך שתיקון סעיף 25 (1) בסעיף 25(ד), בסופו יבוא:
"אין בהוראות סעיף קטן זה כדי לפגוע בסמכותו של בית המשפט לנוער
להורות על החזקתו של קטין, שבשעת גזירת דינו טרם מלאו לו ארבע
עשרה שנה, במעון נעול לפי פסקה (1) בסעיף קטן (א)."
(2) אחרי סעיף קטן (ד) יבוא:
"(ה) על אף האמור בסעיף קטן (ד) ומבלי לפגוע בהוראות סעיף קטן (א)(1), הורשע קטין שטרם מלאו לו ארבע עשרה שנה בשעת גזירת דינו, בעבירות לפי סעיפים 298, 300 או 305 לחוק העונשין, ומצא בית המשפט כי לאור נסיבות המקרה יש להטיל עליו מאסר, ולאחר ששקל בין היתר את השפעת המאסר על הקטין ואת גילו בעת ביצוע העבירה, רשאי הוא לצוות על החזקתו של הקטין במעון נעול לפי סעיף קטן (א)(1) לתקופה שיקבע, וכי המשך ריצוי עונשו יהיה במאסר, ובלבד שבעת העברתו למאסר מלאו לקטין ארבע עשרה שנה.
(ו) ציווה בית המשפט כאמור בסעיף קטן (ה), רשאי הוא להורות על קיום דיון לקראת תום התקופה שקבע שהקטין יוחזק במעון הנעול; בדיון כאמור רשאי בית המשפט, לאחר שהוגש לו תסקיר קצין מבחן לעניין זה ולאחר שהובאה לפניו חוות דעתו של הממונה על המעונות, להורות על דחיית כניסתו של הקטין מאסר ועל המשך החזקתו של הקטין במעון נעול לתקופה שיקבע, ורשאי הוא להאריך תקופה זו מעת לעת.
(ז) בהליך לפני בית משפט לנוער לפי סעיף קטן (ו), ימנה בית המשפט סניגור לקטין שאין לו סניגור, ויחולו לעניין זה הוראות חוק הסניגוריה הציבורית.