תיק הצעת חוק מס':803-10-2015-000136

סימוכין: 803-99-2015-082715

תזכיר חוק

א. שם החוק המוצע

תזכיר חוק הטלת התחייבות על הורים לילדים שאינם ברי אחריות פלילית בעבירות של ידוי אבנים (הוראת שעה), התשע"ו - 2015.

ב.  מטרת החוק המוצע והצורך בו

על רקע תופעת יידוי האבנים, שהפכה בעת האחרונה חזון נפרץ ממש, והסיכונים הרבים הכרוכים בה לגוף ולרכוש, ובשל מעורבותם של ילדים שאינם ברי אחריות פלילית בתופעה זו – הממשלה מבקשת לקבוע הוראת שעה לתקופה של שלוש שנים, שמטרתה לאפשר הטלת התחייבות כספית על הורה של ילד שאינו בר אחריות פלילית,  אשר עשה מעשה שהוא עבירה פלילית, כהגדרתו בחוק, וזאת במסגרת הליך מנהלי.

יודגש, כי הוראת השעה קובעת הסדר חריג בחקיקה, מאחר שהיא מטילה התחייבות כספית על אדם בגין מעשיו של אחר. בעבר, הסמיך חוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") את בית המשפט לצוות על נאשם שלא הורשע או מתלונן שטען או העיד במשפט לתת התחייבות כפי שיקבע בית המשפט, אם חשש להפרת השלום מצד מי מהם. אולם ביום 16.2.2010 בוטלה סמכות זו והוחלט לייחדה רק בפני מי שעניינו נדון בפני בית משפט ובית המשפט מצא כי הוא האחראי בפלילים למעשה המיוחס. בדברי ההסבר לתיקון זה נאמר כי "הטעם לתיקון המוצע הוא שההתחייבות להימנע מעבירה היא עונש לכל דבר ועניין, הגם שמדובר בקל שבעונשים..., ועל כן ראוי שהיא תוטל רק על מי שבית המשפט מצא כי הוא אחראי בפלילים למעשה המיוחס לו. הטלת אמצעי עונשי, אפילו הוא אמצעי קל, צריך להיות כפוף לבירור עובדתי לפני בית המשפט הדן בעבירה, לאחר פריסת תשתית עובדתית ולאחר מתן הזדמנות לנאשם להתגונן." (הצעות חוק הממשלה – 463, ז' בכסלו התש"ע, 24.11.2009, עמוד 96).

עם זאת, הטלת התחייבות על הורה בדבר התנהגותו של ילדו בעתיד, כפי שמוצע במסגרת חוק זה, קיימת כבר כיום בחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971 כחלק מדרכי הטיפול עליהן רשאי בית המשפט לצוות לפי סעיף 26(3) לחוק. לאחרונה הורחבה סמכות זו גם כלפי הורה של ילד שהורשע (תיקון מס' 20,  פורסם בס"ח 2506, 5.11.15, בעמוד 11). ההצדקה לסמכות זו נובעת מכוח אחריותו ההורית ולאור חובתו של ההורה כלפי הילד, בהיותו האפוטרופוס הטבעי של הילד.  גם חוק הנוער (טיפול והשגחה), תש"ך-1960 מסמיך את בית המשפט, שנוכח שהילד שבפניו הוא ילד נזקק, להטיל אחריות על הורהו של הילד בקבעו בין דרכי הטיפול וההשגחה את האפשרות "לתת לילד או לאחראי עליו כל הוראה הנראית לבית המשפט דרושה לטיפול בילד או להשגחה עליו, כולל לימודיו, חינוכו או שיקומו הנפשי" (סעיף 3(1)).

על הנטל המוטל על הורה להשגיח על מעשיו של ילדו, עמד בית המשפט העליון בבג"ץ 591/88 טאהה ואחרים נגד מדינת ישראל, בו נבחן צו אשר הטיל חובה על הורה להשגיח על ילדו לבל יהיה מעורב במעשים שיש בהם כדי לפגוע בסדר הציבורי או בביטחון באיזור, כפי שיפורט בהמשך (להלן: "הבג"ץ"), ואלו דבריו:

"הנטל המוטל על ההורה.. אינו כבד מנשוא, ככל שמדובר בהורה המעוניין בקיום החוק ובשמירה על הסדר והביטחון. מטבע הדברים יכול הורה הטיל מרותו על ילדו כדרכם של הורים ולהשפיע על מעשיו ואורחותיו. לא כל שכן כשאמורים הדברים בילד המצוי בקבוצת הגיל אליה מכוון הצו, היינו 12 ומטה. אף הדעת נותנת, כי להורה עצמו צריך להיות עניין למנוע מילדו השתתפות בהפרות הסדר האלימות, על הסיכון לחיים הכרוך בכך. דומה כי ההורה, עוד יותר מאשר המפקד הצבאי, צריך להפעיל סמכותו והשפעתו על ילדו, שהרי כהורה שומה עליו, מעל הכל, לדאוג לשלום ילדו ולביטחונו." (פסקה 24 לפסק הדין).

בעת האחרונה, אנו עדים לעשרות אירועי הפרות סדר מידי יום, הכוללים השלכת מטעני חבלה, בקבוקי תבערה, ירי זיקוקים בכינון ישיר והשלכת אבנים וחפצים פוגעניים שונים. באירועים הרבים מהעת האחרונה נפצעו עשרות שוטרים ואף הביאו למותו של אזרח תמים ולפציעות אזרחים ונזק לרכוש. על פי המידע שנמסר ממשטרת ישראל, באירועים אלה מעורבים גם ילדים שאינם ברי אחריות פלילית.

סעיף 34ו לחוק העונשין קובע כי לא יישא אדם באחריות פלילית בשל מעשה שעשה בטרם מלאו לו שתים עשרה שנים. בכך מגן המחוקק על ילדים מתחת לגיל זה מפני הליכים פליליים. עם זאת, מותיר  המחוקק פתח לטיפול בילדים מתחת לגיל אחריות פלילית, אשר עשו מעשים המהווים עבירה פלילית, שיהיה במישור הטיפולי. לאור זאת הגדרת "קטין נזקק" לפי חוק הנוער (טיפול והשגחה), כוללת גם ילד שעשה מעשה שהוא עבירה פלילית ולא הובא בפלילים (סעיף 2(3)).

אולם כוונת המחוקק בראותו קטין כנזקק בשל מעשה עבירה שעשה, היא למקרים בהם להערכת גורמי המקצוע המעשה מלמד על היות הקטין נזקק ועל כן נדרשת התערבות טיפולית בחייו של הקטין ובחיי משפחתו. במקרים אלו של ביצוע עבירה נקודתית כגון ידוי אבנים, אין המדובר בהכרח בהתנהגות הנובעת מבעיות תפקודיות של הקטין או משפחתו, ועל כן התערבות לפי חוק הנוער, אינה בהכרח מתאימה ונותנת מענה למצבים אלו.

מהאמור לעיל עולה כי אין בנמצא כלים מתאימים להתמודד עם תופעה מסוכנת זו.

על אודות הסכנות הכרוכות בתופעת יידוי האבנים נכתב רבות. כך למשל, בבש"פ 274/01 סעיד בכר נ' מדינת ישראל נקבע כי "זריקת חפצים לעבר נתיבי תחבורה יש בה סיכון גדול לחיי המשתמשים בהם, ולשלומם הגופני. יהא הרקע למעשים אלה אשר יהא, יש בהם משום סיכון גדול לשלום הציבור". ובבש"פ 7103/00 פלוני נ' מדינת ישראל נאמר כי "אבן הפוגעת בראשו של אדם עלולה להורגו נפש או להופכו נכה לכל חייו, וחלילה לנו כי נתעלם מסיכון זה (...) נזכור כי דוד - אשר לימים היה דוד המלך - לא היה אלא נער רועה צאן, אך עלה בידו להכות בחלוק-נחל ולהשתיק לעד את גולית הנורא".

בית המשפט גם עמד על כך שהסיכון הנשקף מתופעת יידוי האבנים, אינו משתנה בין אם המיידה הוא בגיר או קטין, באמרו: "אבן אשר ידה אותה נער בן חמש עשרה פגיעתה רעה לא פחות מאבן אשר ידה אותה איש מבוגר. אם כך ככלל, לא כל שכן שעבירה זו של יידוע אבנים – בזמננו ובמקומנו – עושים אותה נערים ולא בוגרים. אדם – ולו נער הוא – אשר עשה כמעשה העורר, סכנתו מרובה כי יוסיף ויעשה כנעשה ראשון שעשה.." (בש"פ 7979/96 פראח נ' מדינת ישראל).

לאור חריגות התופעה של יידוי האבנים, ייחודיותה וממדיה שהלכו והתרחבו בעת האחרונה, ונוכח מעורבותם של קטינים אף מתחת לגיל אחריות פלילית בביצוע מעשים אלה, והעדר כלים אפקטיביים להתמודדות עם ילדים בגילאים אלה, עולה צורך, באופן חריג, לקבוע את ההסדר המוצע כהוראת שעה, כפי שיפורט להלן.

ויודגש כי ההסדר המוצע שומר על ההגנה שקבע המחוקק על ילדים מתחת לגיל אחריות פלילית מפני נקיטת הליכים פליליים כלפיהם. כפי שהוזכר לעיל, הסדר דומה ברובו היה קבוע בצו בדבר השגחה על התנהגות ילדים (הטלת ערובה)(הוראת שעה)(יהודה והשומרון)(מס' 1235), תשמ"ח – 1988, ובעתירה שהוגשה נגד תוקפו וחוקיותו של הצו ונדחתה בבית המשפט העליון, קבע בית המשפט כי:

"...במוקד הצו עומד ההורה ולא הילד. החובה אותה מטיל הצו, חובת ההשגחה, מוטלת על ההורה...צו זה עולה בקנה אחד עם המגמה להגן על ילדים. הוא מגונן עליהם מפני נקיטת הליכים פליליים כנגדם, על התוצאות הקשות שבענישתו של ילד רך בשנים. אף הטלת חובת ההשגחה על ההורה, תחת צורות אפשריות אחרות של פיקוח והשגחה ישרה על הקטינים מצד זרועות הממשל, יש בה משום התחשבות בילד ודאגה אמיתית למצבו, לבל ייפגע בשל סנקציות שיינקטו כלפיו."

לצד זאת שומר ההסדר המוצע כי ההליך שיינקט כלפי הורה הילד יהיה מנהלי, ללא הכתם הכרוך בהליכים פליליים. ויודגש כי ההורה אינו נענש על מעשיו של בנו, אלא מדובר בתמריץ להורה להשגיח ביתר אדיקות על מעשיו של בנו בעתיד.

ג. עיקרי החוק המוצע

 

עיקר 1 – הגדרות:

מוצע לקבוע כי הערכאה המוסמכת לדון בבקשות ועתירות לפי חוק זה היא בית משפט שלום שהוא בית משפט כמשמעותו בחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971. זאת לאור הרגישות הנדרשת בהתערבות במערכת היחסים המורכבת בין הורה לילדו.

עוד מוצע לקבוע כי "התחייבות" לפי חוק זה היא התחייבות להשגיח על ילד ולעשות ככל הניתן, בנסיבות העניין, כדי למנוע ביצוע מעשה שהוא עבירה פלילית על ידו. מאחר שהדרישה מההורה שונה ממקרה למקרה, ונגזרת מנסיבותיו הספציפיות של כל מקרה, נדרש מההורה לעשות כל שביכולתו, בנסיבות העניין.

עוד מוצע להגדיר את המעשה שבגינו ניתן להטיל התחייבות על הוריו של ילד כ"מעשה שהוא עבירה פלילית" ולא כעבירה, כיוון שעושה המעשה אינו בר אחריות פלילית. המונח שאוב מסעיף 2(3) חוק הנוער (טיפול והשגחה), תש"ך-1960 ונועד להבהיר כי מתחת לגיל אחריות פלילית, לא ראוי לקבוע כי ילד ביצע עבירה. יתרה מזאת, מעשיו של הילד בגינם ננקט ההליך האמור בחוק זה, לא נבחנים בהליך פלילי רגיל אלא בהליך מנהלי. לילד לא ניתנת ההזדמנות להתגונן ולעורר ספק סביר באשר לאשמתו, והקביעות באשר לעשיית המעשה על ידו אינן קביעות עובדתיות מעבר לספק סביר כנדרש בדין הפלילי, אלא קביעות בהתאם למבחן הראיה המנהלית.

כאמור לעיל, על רקע התפשטותה של התופעה בעת האחרונה והסכנות הכרוכות בה, מוצע להחיל את ההסדר לגבי העבירות הבאות הרלוונטיות בעניינים אלו:

(א) סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין, שעניינו ניסיון שלא כדין לפגוע באדם בקליע, בסכין, באבן או בנשק מסוכן או פוגעני אחר, וזאת, בין היתר, בכוונה להטיל בו נכות או מום או לגרום לו חבלה חמורה. עבירה זו כוללת את המקרים המובהקים של יידוי אבן לעבר אדם בכוונה לפגוע בו ולגרום לו חבלה חמורה, נכות או מום. מוצע לקבוע כי מעשה בניגוד לסעיף זה יהווה מעשה שהוא עבירה פלילית במקרים בהם הדבר נעשה בנסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש לפגיעה בביטחון המדינה או שנעשה בזיקה לפעילות טרור בדומה להגדרת "עבירת ביטחון" הקבועה בחוק סדר הדין הפלילי (עצור החשוד בעבירת ביטחון)(הוראת שעה), תשס"ו-2006.

(ב)  סעיף 332א לחוק העונשין, שעניינו יידוי אבנים לעבר כלי תחבורה בנסיעה. יצוין כי סעיף זה

נחקק לאחרונה במסגרת תיקון מס' 119 לחוק העונשין ונועד לשפר את ההתמודדות עם תופעה זו.

 

עיקר 2 – הטלת התחייבות על הורה:

מוצע לקבוע סמכות לקצין מוסמך לצוות על הורה של ילד לפי חוק זה, שעשה מעשה שהוא עבירה פלילית, לתת התחייבות להשגיח על הילד ולעשות ככל הניתן בנסיבות העניין כדי למנוע ביצוע מעשה שהוא עבירה פלילית לפי חוק זה. זאת, לאחר ששוכנע על בסיס ראיות מנהליות כי הילד עשה מעשה שהוא עבירה פלילית.

עוד מוצע לקבוע כי הקצין המוסמך יורה על מתן התחייבות לאחר שמצא כי הטלת ההתחייבות מוצדקת בנסיבות העניין. בחינת ההצדקה של הטלת ההתחייבות צריכה להיגזר מנסיבות המקרה. כך למשל, לא יהיה מוצדק להטיל התחייבות על הורה שהילד לא נמצא בחזקתו. על הקצין המוסמך להיווכח כי הטלת ההתחייבות אכן עשויה לסייע בנסיבות העניין למניעת הישנות המעשה.

הקצין המוסמך יקבע את תקופת ההתחייבות לתקופה שלא תעלה שנה וכן יקבע את סכום ההתחייבות שלא יפחת מאלף ₪ ולא יעלה על שבעת אלפים ₪.

 

עיקר 3 – זכות טיעון:

מוצע לקבוע כי בטרם יחליט קצין מוסמך על מתן התחייבות, תינתן להורה זכות להשמיע את דברו. על מנת להבטיח את זכותו של ההורה ועל מנת שיוכל להביא את דבריו בהקשר למעשה בגינו נבחנת האפשרות להטיל עליו התחייבות, על הקצין המוסמך להציג בפני ההורה את עיקרי המעשה שעשה הילד ואת העובדות הנוגעות לכך ולרשום את דברי הורה.

 

 

עיקר 4 – הודעה על מתן התחייבות:

מוצע לקבוע כי החלטת הקצין המוסמך על מתן התחייבות תהיה מנומקת ובכתב ותימסר להורה הילד. בהודעה כאמור תצוין זכותו של ההורה לעתור לפני בית משפט לנוער על החלטת הקצין המוסמך. ואולם אם לא התייצב ההורה בתחנת המשטרה, לא יהיה בכך כדי למנוע מהקצין המוסמך לצוות על מתן התחייבות כאמור. במקרה זה מסירת ההודעה תישלח למענו הרשום של ההורה במרשם האוכלוסין של הורה הילד, בדואר רשום עם אישור מסירה.

 

עיקר 5 – עתירה על מתן התחייבות:

מוצע לקבוע כי להורה תינתן הזכות לעתור על החלטת הקצין המוסמך לפני בית משפט לנוער, תוך 45 ימים מיום שנמסרה לו ההחלטה. כיוון שמדובר בהליך מנהלי, הדרך להשגה עליו הוא בדרך של עתירה מנהלית. עם זאת, לאור הרגישות הנדרשת בהתערבות במערכת יחסים בין הורה לילדו, מוצע כי הערכאה המוסמכת תהיה בית משפט לנוער, אשר אמון על סמכויות שונות הנוגעות למערכת יחסים מיוחדת זו.

 

עיקרים 6 ו-7 – מימוש ההתחייבות והודעה להורה על הגשת בקשה וברירת תשלום:

מוצע לקבוע כי הסמכות להורות על מימוש ההתחייבות תהא מסורה לבית המשפט. אם שוכנע קצין מוסמך כי ילד שניתנה לגביו התחייבות עשה מעשה בניגוד להתחייבות בתוך תקופת ההתחייבות שנקבעה, רשאי הוא לפנות לבית המשפט לנוער בבקשה שיורה על תשלום סכום ההתחייבות.

ואולם, על מנת להותיר בידי ההורה את האפשרות לשלם את מימוש ההתחייבות ללא דיון בבית משפט מוצע כי אם החליט קצין מוסמך לפנות לבית המשפט כאמור, יודיע על כך להורה ולהורה תינתן הברירה לשלם את סכום ההתחייבות ללא החלטת בית משפט. ההורה רשאי לשלם את הסכום הנקוב בהודעה תוך 30 יום, לחשבון שצוין בה, ואם חלפו 30 הימים וההורה לא שילם כאמור, יפנה הקצין המוסמך לבית המשפט בבקשה למימוש ההתחייבות.

פניית הקצין המוסמך לבית המשפט תהיה בחלוף 30 הימים שניתנו להורה לתשלום ההתחייבות.

 

עיקר 8 – דיון בבית משפט לנוער:

מוצע לקבוע כי אם פנה קצין מוסמך לבית המשפט בבקשה למימוש ההתחייבות, רשאי בית המשפט לצוות על תשלום הסכום שנקבע בה, אם שוכנע כי הילד לגביו ניתנה ההתחייבות עשה מעשה בניגוד לאמור בה בתוך התקופה שנקבעה. זאת לאחר שעיין במסמכים שצורפו לבקשה ולאחר ששמע את הורה הילד. ואולם, לא יורה בית משפט כאמור אם מצא כי ההורה השגיח על הילד ועשה ככל הניתן בנסיבות העניין, כדי למנוע ממנו לעשות את המעשה האמור.

 

עיקר 9 – דלתיים סגורות:

מוצע לקבוע כי בית משפט לנוער ידון בהליך לפי חוק זה בדלתיים סגורות, כאמור בסעיף 9 לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971. זאת על מנת להגן על שמו של הילד, שהליך לפי חוק זה קושר את שמו למעשה שבוצע על ידו ומהווה עבירה פלילית.

 

עיקר 10 – ביצוע ותקנות:

מוצע לקבוע כי שר המשפטים הוא השר הממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי להתקין תקנות בכל הנוגע לביצועו ובכלל זה תקנות בדבר סדרי הדין בבקשה ובעתירה לפי חוק זה.

 

עיקר 11 – תוקף:

כאמור, בשל חריגות ההסדר והצורך בו כמענה לתופעה ייחודית וממדיה בעת הזו, מוצע כי ההסדר ייקבע כהוראת שעה שלא תעלה על שלוש שנים מיום תחילת חוק זה.

 

ד.  השפעת החוק המוצע על החוק הקיים

יתווסף חוק הטלת התחייבות על הורים לילדים שאינם ברי אחריות פלילית בעבירות של ידוי אבנים (הוראת שעה), התשע"ו - 2015.

 

ה.  השפעה על זכויות הילד

ככלל, ההליך המשפטי בהסדר המוצע ננקט כלפי ההורה ולא כלפי הילד. עם זאת, לצורך איתור ההורים ובחינת התשתית העובדתית להטלת התחייבות והצורך בהתחייבות, יתכנו מקרים בהם ילדים יובאו לתחנת המשטרה ולעתים גם ייחקרו, שעה שכיום בהעדר כלים מתאימים, הם לעתים משוחררים במקום או כלל לא נתפסים. עם זאת יודגש כי ההסדר המוצע אינו כולל סמכויות אכיפה חדשות כלפי קטינים, והסמכויות שיינקטו הן כולם מכוח הדין הקיים היום.

 

ו.  השפעת החוק המוצע על תקציב המדינה, על תקנים במשרדי הממשלה ועל ההיבט המינהלי

תתכן השפעה על תקציב המדינה, אולם נראה שאינה משמעותית.

 

ז.  נוסח החוק המוצע:

להלן נוסח החוק מוצע:

 

 

 

תזכיר חוק מטעם משרד המשפטים:

תזכיר הטלת התחייבות על הורים לילדים שאינם ברי אחריות פלילית בעבירות של ידוי אבנים (הוראת שעה), התשע"ו - 2015