תזכיר חוק העונשין (תיקון מס'...) (קביעת עונשי מינימום לעבירות יידוי אבנים), התשע"ו-2015

 

א. שם החוק המוצע

חוק העונשין (תיקון מס'...) (קביעת עונשי מינימום לעבירות יידוי אבנים), התשע"ו-2015.

 

ב.  מטרת החוק המוצע והצורך בו

על רקע התפשטותה של תופעת יידוי האבנים שהפכה חזון נפרץ ממש בתקופה האחרונה, והסיכונים הרבים הכרוכים בה לגוף ולרכוש – הממשלה מבקשת לערוך תיקונים שמטרת עיקרם היא להחמיר את הענישה נגד מיידי האבנים לעבר כלי רכב בנסיעה ולעבר הולכי רגל, על דרך של קביעת הוראת שעה בה יקבעו עונשי מינימום לעבירות הרלוונטיות. כן מוצע כי יישללו גמלאות מהוריו של ילד שהורשע ב'עבירת בטחון' או בעבירה לפי סעיף 332א לחוק העונשין בתקופה שבה הילד נמצא במאסר עקב הרשעה כאמור, כמפורט להלן.

ג. עיקרי החוק המוצע

מוצע לקבוע במסגרת הוראת שעה לתקופה של שלוש שנים עונש מינימום בגין העבירות לפי סעיפים 329(א)(2) ו- 332א לחוק העונשין. עונש המינימום יעמוד על חמישית מהעונש המרבי שנקבע לאותן עבירות. עוד מוצע לתקן את סעיף 329(א)(2) על מנת לעגן את הפסיקה הקיימת, לפיה העבירה חלה גם לגבי ניסיון לפגוע באדם באמצעות אבן. כן מוצע תיקון עקיף לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995, שעיקרו שלילת גמלאות מהוריו של ילד שהורשע ב'עבירת בטחון' או בעבירה לפי סעיף 332א לחוק העונשין בתקופה שבה הילד נמצא במאסר עקב הרשעה כאמור.

1.  קביעת עונש מינימום לעבירה לפי סעיף 332א לחוק העונשין:

העבירה שחלה על יידוי אבנים לעבר כלי תחבורה בנסיעה קבועה בסעיף 332א לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין או החוק). סעיף זה נחקק לאחרונה במסגרת תיקון 119 לחוק העונשין (ס"ח 2496, י"ג באב התשע"ה, 29.7.15), ונועד לשפר את ההתמודדות עם תופעה זו. במסגרת תיקון זה, בוטל סעיף 332(3) לחוק, ששימש בעבר לצורך העמדתם לדין של מיידי אבנים לעבר כלי רכב, ותחתו נקבעה העבירה החדשה הכוללת שני מדרגים:

(א) מדרג הבסיס, שהעונש המרבי בצידו הוא עשר שנות מאסר, אוסר על יידוי או ירי של אבן או חפץ אחר לעבר כלי תחבורה בנסיעה, באופן שיש בו כדי לסכן את בטיחותו של הנוסע בכלי התחבורה או את מי שנמצא בקרבת כלי התחבורה, או שיש בו כדי לפגוע בכלי התחבורה בנסיבות שיש בהן כדי לעורר פחד או בהלה;

(ב)  המדרג המחמיר, שהעונש המרבי בצידו הוא עשרים שנות מאסר, כולל גם יסוד של מטרה, והוא אוסר על יידוי או ירי של אבן או חפץ אחר לעבר כלי תחבורה בנסיעה, באופן שיש בו כדי לסכן את בטיחותו של הנוסע בכלי התחבורה או את מי שנמצא בקרבת כלי התחבורה, במטרה לפגוע בנוסע או במי שנמצא בקרבה כאמור.

על תופעת יידוי האבנים ועל הסיבות שהביאו לתיקון החקיקה, ראו דברי ההסבר להצעת חוק העונשין (תיקון מס' 120) (יידוי או ירי של אבן או חפץ אחר), התשע"ה-2014.

בעקבות חקיקת עבירה זו, פורסם ביום 9/09/15 עדכון להנחיית פרקליט המדינה מס' 2.19 העוסקת ב- "מדיניות האכיפה בעבירות יידוי אבנים". העדכון מדגיש את חומרתה של התופעה, ומנחה לגבי דרכי הטיפול בה במטרה להביא להגברת האכיפה ולהחמרה בענישה.

כצעד נוסף למאבק בתופעה יידויי האבנים, נוכח התגברותה בעת האחרונה עד גרימת שיבוש החיים התקינים של תושבי ירושלים וסביבותיה וכן הנוסעים בכבישים מרכזיים בישראל - החליטה הממשלה להציע לקבוע כהוראת שעה עונשי מינימום לאותם מקרים חמורים של יידויי אבנים, בגובה חמישית מהעונשים המרביים שנקבעו לאותן עבירות. בית המשפט יוכל לסטות מעונש זה רק מטעמים מיוחדים שיירשמו, כפי שגם קבוע בסעיף 35א לחלק הכללי של חוק העונשין.

2.  קביעת עונש מינימום לעבירה לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין:

המקרים המובהקים של יידוי אבן לעבר אדם בכוונה לפגוע באדם ולגרום לו חבלה חמורה, נכות או מום, נכללים בעבירה לפי סעיף 329(א)(2) לחוק שזו לשונה:

"329.   חבלה בכוונה מחמירה

(א)        העושה אחת מאלה בכוונה להטיל באדם נכות או מום, או לגרום לו חבלה חמורה, או להתנגד למעצר או לעיכוב כדין, שלו או של זולתו, או למנוע מעצר או עיכוב כאמור, דינו – מאסר עשרים שנים:

[...]

(2)        מנסה שלא כדין לפגוע באדם בקליע, בסכין או בנשק מסוכן או פוגעני אחר;

[...]."

נזכיר כי לגבי סעיף זה הוחל מפורשות כלל הצפיות הפסיקתי, על-פיו "היסוד הנפשי של כוונה מתקיים בעושה, אף אם זה לא רצה להשיג תוצאה כלשהי בהתנהגותו, אך נתקיימה אצלו צפייה ברמת הסתברות גבוהה כי התוצאה אמנם תושג עקב ההתנהגות" (רע"פ 9818/01 ביטון נ' סולטן, פ"ד נט(6) 554, 571-570), ראו ע"פ 6019/09 קילאני נ' מדינת ישראל (20.1.10) וע"פ 5492/11 מורד אלרחמן נ' מדינת ישראל (5.4.12).

במקרים חמורים פחות ניתן לעשות שימוש בעבירות התקיפה בסימן ג' לפרק י' לחוק, בעבירת הפציעה לפי סעיף 334 לחוק או בעבירה של גרימת חבלה חמורה לפי סעיף 333 לחוק, וכן ניסיון לעבור את העבירות האמורות.

בסעיף 329(ב) לחוק קבוע עונש מינימלי של חמישית מהעונש המרבי הקבוע בסעיף קטן (א) בנסיבות בהן העבירה מבוצעת כלפי בן משפחה. מהטעמים שהוזכרו לעיל לגבי סעיף 332א לחוק, בשל חומרת תופעת יידוי האבנים והיקפה, מוצע לקבוע כהוראת שעה לתקופה של שלוש שנים כי עונש המינימום הקבוע בסעיף קטן (ב) יחול גם על עבירה לפי סעיף קטן (א)(2) הנ"ל. בית המשפט יוכל לסטות מעונש זה רק מטעמים מיוחדים שיירשמו.

3.  הוספת המילה  "אבן" לעבירה לפי סעיף 329(א)(2) לחוק

מוצע להוסיף לרשימת הכלים הפוגעניים המנויים בסעיף 329(א)(2) גם אבן. תוספת זו אינה משנה מהותית את גדריה של העבירה, כי אם רק מעגנת את הפסיקה הקיימת. לפי הפרשנות המקובלת של הסעיף אבן היא "נשק מסוכן או פוגעני אחר". כך למשל קבע בית המשפט העליון בע"פ 10423/07 מדינת ישראל נ' שמעון סיטרין (10.4.08):

"משמצאתי כי אין מקום להתערב בקביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה החפץ שהושלך היה אבן, שוב אין מקום לטענתו של בא כוחו של המערער לפיה לא מתקיימים יסודות העבירה של גרימת חבלה בכוונה מחמירה. לעניין היסוד העובדתי של העבירה לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין, כבר נקבע כי אבן יכולה בנסיבות מסוימות להיות בעלת פוטנציאל לגרום חבלה, ויכולה להיחשב כ"נשק מסוכן או פוגעני" כנדרש לפי הסעיף (ראו: ע"פ5225/03 חבאס נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(2) 25 (2003); ע"פ2285/05 מדינת ישראל נ' חמד ([פורסם בנבו], 5.12.2005))".

 

יודגש, כי קביעת עונשי מינימום היא חריג יוצא דופן בחקיקת העונשין. עונשי מינימום קבועים במספר קטן של עבירות, ביניהן חלק מעבירות המין בסימן ה' פרק י' לחוק.  המודל בדבר הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה שאומץ בשנת 2012, ושהוראותיו קבועות בסימן א'1 לפרק ה'2 לחוק, אינו מבוסס על עונשי מינימום, ואכן ההוראות היחידות הקיימות בחוק הקובעות עונשים אלה נחקקו לפני שנחקק מודל הבניית הענישה בחוק העונשין.

יחד עם זאת, חריגות התופעה, ייחודיותה וממדיה שהלכו והתרחבו בעת האחרונה, מצדיקה, באופן חריג, קביעתם של עונשי מינימום במקרה זה. הכל, כפי שיפורט להלן:

על אודות הסכנות הכרוכות בתופעת יידוי האבנים נשפכה כבר דיו רבה. כך למשל, בבש"פ 274/01 סעיד בכר נ' מדינת ישראל נקבע כי "זריקת חפצים לעבר נתיבי תחבורה יש בה סיכון גדול לחיי המשתמשים בהם, ולשלומם הגופני. יהא הרקע למעשים אלה אשר יהא, יש בהם משום סיכון גדול לשלום הציבור".

בבש"פ 7103/00 פלוני נ' מדינת ישראל נאמר כי "אבן הפוגעת בראשו של אדם עלולה להורגו נפש או להופכו נכה לכל חייו, וחלילה לנו כי נתעלם מסיכון זה (...) נזכור כי דוד - אשר לימים היה דוד המלך - לא היה אלא נער רועה צאן, אך עלה בידו להכות בחלוק-נחל ולהשתיק לעד את גולית הנורא".

כאמור, בעת האחרונה התגברה תופעת זריקת האבנים עד גרימת שיבוש החיים התקינים של תושבי ירושלים וסביבותיה וכן הנוסעים בכבישים מרכזיים בישראל.

חומרה יתרה נודעת לאירועים על רק מאפייניה של העיר ירושלים, בדגש על החיכוך הגבוה והיום יומי בין שכונות ואוכלוסיות יהודיות וערביות; הטופוגרפיה של העיר, המאפשרת בנקל ירי והשלכת אמצעים פוגעניים שונים מנקודות שולטות לעבר רכבים נוסעים, אזרחים וכוחות הביטחון; קיומם של עורקי תחבורה וכלי תחבורה המשמשים את כלל האוכלוסייה, העוברים בסמוך למוקדי האירועים, בראשם הרכבת הקלה, המהווה יעד קבוע ליידויי אבנים; וכן קיומם של מקומות קדושים המהווים נקודת חיכוך מתמדת.

בתקופה האחרונה אנו עדים לעשרות אירועי הפרות סדר מידי יום, הכוללים השלכת מטעני חבלה, בקבוקי תבערה, ירי זיקוקים בכינון ישיר והשלכת אבנים וחפצים פוגעניים שונים. באירועים הרבים מהעת האחרונה נפצעו עשרות שוטרים ואף הביאו למותו של אזרח תמים ולפציעות אזרחים ונזק לרכוש.

מוקדי הפרות הסדר ואירועי האלימות התרבו אף הם לאחרונה, הן בתחומי עוטף ירושלים והן בכל תחומי העיר.

נוכח כל אלה, קיימת הצדקה לקביעת עונשי מינימום ביחס לתופעה זו, כפי שמוצע לקבוע בתזכיר זה, אף שהדבר מהווה, כאמור, חריג יוצא דופן בחקיקת העונשין.

4.       שלילת גמלאות מהוריו של ילד שהורשע ב'עבירת בטחון' או בעבירה לפי סעיף 332א לחוק העונשין בתקופה שבה הילד נמצא במאסר עקב הרשעה כאמור

 סעיף 325 לחוק הביטוח הלאומי קובע:

"הנמצא במאסר על פי פסק דין של בית משפט שדן אותו למאסר של שלושה חודשים או יותר, לא תשולם לו כל גמלה בעד הזמן שהוא במאסר."

על רקע תופעת יידוי האבנים בידי ילדים קטינים ומשום שצרכי הקיום של ילד הנמצא במאסר מסופקים בבית הסוהר, מוצע להרחיב את סעיף 325 כמפורט להלן:

(א) גמלאות לא ישולמו גם אם תקופת המאסר אינה עולה על שלושה חודשים.

(ב)  הגמלאות הבאות לא ישולמו להוריו של ילד שהורשע בעבירת בטחון, כהגדרתה בסעיף 326(ג) לחוק הביטוח הלאומי, או בעבירה לפי סעיף 332א לחוק העונשין שעניינה יידוי אבנים לעבר כלי תחבורה בנסיעה מתוך מניע לאומני או בזיקה לפעילות טרור, בתקופה שבה הילד שוהה במאסר עקב הרשעה בעבירה כאמור:

1.  קצבת ילדים.

2.  מענק לימודים.

3.  תוספת עבור הילד לגמלת הבטחת הכנסה או לתשלום לפי חוק המזונות (הבטחת תשלום), המשולמים להורים לפי חוק הבטחת הכנסה, חוק המזונות (הבטחת תשלום) או סעיף 68(ג) לחוק הביטוח הלאומי;

4.  תוספת עבור הילד לקצבת נכות, קצבת שאירים, קצבת תלויים וקצבת זקנה, המשולמות להוריו.

מוצע כי בתקופת המאסר הילד לא יבוא במניין הילדים לעניין הגמלאות שתישללנה.

עוד מוצע כי הוראות סעיף 325, כנוסחו בהצעת החוק, יחולו על עבירה שנעברה ביום פרסום החוק ואילך.

ד. השפעתה של הצעת החוק על זכויותיהם של ילדים

התיקון המוצע לסעיף 325 יפגע בהכנסתה של משפחתו של ילד שהורשע ב'עבירת בטחון' או בעבירה לפי סעיף 332א לחוק העונשין בגובה הקצבאות או התוספות לקצבאות שישללו כמפורט בסעיף 4 לעיל ומובן כי הפחתה בהכנסה המשפחתית יכולה להשפיע גם על סיפוק צרכי הילדים במשפחה, עם זאת, יצוין כי ההפחתה תהיה בתקופת המאסר שבה הילד מקבל את צרכי הקיום הבסיסיים בבית הסוהר ואינו גר בביתו.

 

ה. השפעת החוק המוצע על תקציב המדינה

אין השפעה

 

ו.  השפעת החוק המוצע על החוק הקיים:

יתוקנו סעיפים 329 ו- 332א לחוק וסעיף 325 לחוק הביטוח הלאומי.

 

ז.    השפעת החוק על תקנים במשרדי הממשלה ועל ההיבט המנהלי

אין השפעה.

 

 

ח.  להלן נוסח החוק המוצע

תזכיר חוק מטעם הממשלה:

הצעת חוק העונשין (תיקון מס'...)(קביעת עונשי מינימום לעבירות יידוי אבנים), התשע"ו-2015