תזכיר חוק

א. שם החוק המוצע

חוק רישוי סביבתי משולב, תשע"ה-2015

ב. מטרת החוק המוצע והצורך בו

המשרד להגנת הסביבה (להלן – המשרד) מופקד על הרישוי והאסדרה של נושאי איכות הסביבה בעסקים ובמפעלים, מכוח חוקים שונים שבסמכותו, מזה למעלה מעשרים שנה. מערכי הרישוי הקיימים במשרד מסדירים פעילויות תעשייתיות, תשתיות פסולת וביוב, גידול בעלי חיים וכיו"ב, שהן בעלות פוטנציאל לגרימת מפגעים וסיכונים סביבתיים ובריאותיים. מטרת החוק המוצע לטייב את מערכי הרישוי הקיימים הן בפן הרגולטורי והן בפן הסביבתי, באמצעות רפורמה כוללת המבוססת על התאמה לסטנדרטים המקובלים באיחוד האירופי.

תזכיר החוק מופץ לאחר עבודת מטֶה בת מספר שנים, במהלכה התקיימו הליכי היוועצות מקיפים עם גורמים רבים בממשלה ומחוצה לה. במהלך שנת 2012 קיים המשרד, בשיתוף משרד הכלכלה, הליך היוועצות מקיף, במטרה לגבש תכנית לאומית לצמיחה ירוקה. הליך ההיוועצות התקיים במתכונת של שולחנות עגולים בשלושה תחומים: ייצור, צריכה וחדשנות. ההליך נמשך כחצי שנה והשתתפו בו כ- 1000 איש מהמגזרים העסקי, הציבורי והשלישי. במסגרת זו נבחנו האפשרויות לטייב את האסדרה הסביבתית של פעילויות יצור, במטרה לצמצם את הפגיעה בסביבה, ובד בבד לעודד הקמה והפעלה של פעילות יצרנית בישראל, תוך מתן אפשרות לעודד חדשנות מקומית בהפחתת הפגיעה בסביבה.

המסקנות העיקריות שעלו בהליך זה היו כי קיים צורך בשיפור הוודאות ויכולת התכנון של התעשייה הישראלית בפן הסביבתי על-מנת לעודד צמיחה. כמו כן, נמצא כי ניתן להשיג מטרה זו על-ידי ייעול הרישוי הסביבתי, אימוץ סטנדרטים בינלאומיים והגברת השקיפות לציבור בהליכי הרישוי. לאור זאת, הוחלט לפעול לקידום חקיקת חוק לרישוי סביבתי משולב על פי עקרונות האסדרה הסביבתית של פעילויות יצור הנהוגות באיחוד האירופי, תוך איחוד מספר הליכי רישוי סביבתי קיימים להליך אחד, שיבוצע על פי לוחות זמנים ברורים ולפי קריטריונים מקובלים.

לצורך הכנת תזכיר החוק והיערכות ליישום החוק, התקיים בין יוני 2013 לבין פברואר 2015 פרויקט תאומות (twinning) עם ממשלת גרמניה, במימון האיחוד האירופי. הפרויקט איפשר לימוד מעמיק של הדירקטיבה של מועצת האיחוד האירופי בדבר פליטות מתעשייה – (Directive on Industrial Emissions 2010/75/EU, להלן - IED) ויישומה בפועל באירופה בכלל ובגרמניה בפרט. הפרויקט כלל הגעת מומחים מטעם משרד הגנת הסביבה בגרמניה שסיפקו מידע והכשרות אודות מסגרות הרגולציה וארגון הנדרשות להפעלת מערך משולב של אסדרה סביבתית של תעשייה.

במקביל, ובהמשך להחלטות ממשלה קודמות בנושא טיוב, תיאום ושיפור הרגולציה הממשלתית, ובנושא צמיחה ירוקה, וכן בהמשך להודעת ממשלת ישראל במסגרת מסמך התחייבויות להצטרפות לארגון ה-OECD, החליטה ממשלת ישראל באפריל 2014 לפעול לשם טיוב הרגולציה הסביבתית וקידום צמיחה ירוקה באמצעות קידום חוק רישוי סביבתי משולב (החלטת ממשלה מס' 1546 מיום 6.4.2014).

בהחלטה זו אימצה הממשלה את עקרונות הרישוי הסביבתי המשולב, וקבעה צעדים ולוחות זמנים לקידומו של חוק רישוי סביבתי משולב. הממשלה הטילה על המשרד להכין תזכיר חוק שיחיל מתכונת אסדרה סביבתית חדשה בה יינתן למפעלים ועסקים היתר סביבתי אחוד לביצוע פעולות ועיסוקים המתבצעים היום בהיתרים ואישורים שונים. במסגרת זו, בין היתר, נקבע כי יוגדרו הפעילויות שהן בעלות השפעה משמעותית על הסביבה לעומת פעילויות בעלות השפעה מקומית, ובהתאם תיבחן חלוקת עבודה בין המשרד להגנת הסביבה ובין השלטון המקומי באסדרה הסביבתית, ואת המשאבים הנדרשים ליישום הרפורמה המוצעת.

עוד הוטל בהחלטת הממשלה על המשרד, וכן על משרד האוצר, משרד הכלכלה, משרד הפנים ומשרדים נוספים, לבצע עבודת תיאום בין משרדית בעניינים הנוגעים לקידום החוק, כמו גם תיאום עם גורמים הנוגעים בדבר מחוץ לממשלה. מאז החלטת הממשלה ביצע המשרד עבודת מטֶה לתיאום עם משרדי הממשלה וגורמים מרכזיים נוספים. עבודת תיאום זו צפויה להימשך גם לאחר הפצת תזכיר חוק זה.

במסגרת החוק המוצע יוחלפו הסדרי רישוי בחקיקה הסביבתית הקיימת בהסדרים חלופיים ומעודכנים. הדברים אמורים בעיקר בהיתרי פליטה לפי חוק אויר נקי, התשס"ח-2008 (להלן – חוק אויר נקי), אישור ותנאים ברישיון עסק לפי חוק רישוי עסקים, התשכ"ח-1968 (להלן - חוק רישוי עסקים) והיתרי רעלים מכוח חוק החומרים המסוכנים, התשנ"ג-1993 (להלן – חוק החומרים המסוכנים).

כמו כן, הרישיון הסביבתי המשולב לפי החוק המוצע יאפשר הטמעה של אישורים פרטניים, הניתנים כיום מכוח תקנות שונות, במסגרת הכוללת של הרישוי. דוגמה מרכזית לכך היא "אישורי מנהל" הניתנים כיום לפינוי פסולת מסוכנת למיחזור מכוח תקנות רישוי עסקים (סילוק פסולת חומרים מסוכנים), התשנ"א-1990. דוגמא נוספת היא אישורי הקלות לעניין הזרמת מזהמים למערכת הביוב, הניתנים כיום מכוח תקנות שונות.

בנוסף, ייקבעו בחוק המוצע הסקטורים והפעילויות עליהם יחולו חובות מכוחו, תוך קביעת ספי פעילות גבוהים בהשוואה למצב הקיים, שיאפשרו תיעדוף של הטיפול והאסדרה לגבי פעילויות שהשפעתן הסביבתית היא ניכרת.

ג. עיקרי החוק המוצע

עיקר 1 - מטרה

מטרתו של החוק המוצע היא לשפר את האסדרה הסביבתית של מפעלים ופעילויות שהם בעלי השפעה ניכרת על הסביבה בישראל, באמצעות הליכי רישוי סביבתי משולב, וחובות שיחולו על בעלי מפעלים אלו. הן הליכי האסדרה והן החובות והכללים המוצעים, מבוססים על עקרונות המקובלים בעולם המערבי לאסדרה סביבתית של מפעלים ופעילויות אלו.

גם כיום, במסגרת מערכי הרישוי והחקיקה הסביבתית הקיימת, המשרד מיישם במידה רבה סטנדרטים ועקרונות סביבתיים המקובלים במדינות העולם המערבי, ובפרט במדינות האיחוד האירופי. עם זאת, החקיקה הקיימת אינה מאפשרת יישום מלא של עקרונות אלה, בין היתר בשל חוסר אחידות של הסדרי הרישוי השונים.

הדירקטיבות האירופיות המרכזיות הנוגעות לאסדרה סביבתית של פעילויות בעלות השפעה משמעותית על הסביבה, ואשר עיקריהן מוטמעים בחוק המוצע הן –

- 2010/75/EU Industrial Emissions Directive (להלן - IED), שעניינה הסדרת פליטות מהתעשייה לסביבה. יצוין כי כבר בשנת 2010 התחייבה ישראל ליישם דירקטיבה זו בישראל במסגרת הליך הקבלה לארגון ה- OECD.

- EU/18/2012, SEVESO III - Control of Major-accident Hazards – Involving Dangerous Substances , שעניינה במניעה של תאונות שמעורבים בהן חומרים מסוכנים וצמצום השלכותיהן (להלן –SEVESO ).

חמישה עקרונות מרכזיים מנויים במטרת החוק בסעיף 1 המוצע, ואלה הם –

1. בחינת ההשפעות של הפעילות על הסביבה כמכלול – זאת, בשונה בהיתרים המבוססים על מניעת השפעות שליליות על מרכיב סביבה יחיד, כפי שנעשה בהיתרי פליטה מכוח חוק אויר נקי. אין חולק, כי בחינה כוללת של ההשפעות על הסביבה עשויה להביא לתוצאות מיטביות, תוך התחשבות בקשר שבין מרכיבי סביבה שונים, ביחס בין "משתמשים" שונים של הסביבה, בהשפעות ההדדיות בין אוויר, מים וקרקע, ותיעדוף של הטיפול בהשפעות המזיקות ביותר.

2. מתן העדפה למניעה במקור של היווצרות מזהמים ופסולת והפחתת כמויותיהם והשפעותיהם הסביבתיות השליליות – מדובר בעיקרון בסיסי בחשיבה הסביבתית, המאפשר תכנון והתייעלות ומשפר לא רק את הביצועים הסביבתיים. הטמעת עיקרון זה בהליכי הרישוי הסביבתי המשולב מאפשרת לבעלי המפעלים לתכנן ולשפר את הביצועים הכוללים של הפעילות. יצוין כי בהקשר זה מוטעמים בהצעת החוק גם עקרונות דירקטיבת המסגרת האירופית לעניין פסולת (Waste Framework Directive 2008/98/EC).

3. מניעת סיכונים מחומרים מסוכנים – חומרים מסוכנים שהם בעלי תכונות סיכון, כגון נפיצות, דליקות, רעילות וכו', אינם רק מקור לזיהום של הסביבה, אלא גם גורמי סיכון לתאונות ולאירועים חריגים העלולים לסכן את הסביבה וחיי אדם. היבט זה של האסדרה הסביבתית מטופל כיום בהיתרי רעלים ויש להטמיעו ברישיון המשולב של פעילויות ומיתקנים בעלי השפעה סביבתית משמעותית שהוראות חוק זה יחולו עליהם.

4. שימוש יעיל באנרגיה, במים ובחומרי גלם, על-מנת לצמצם את הפגיעה במשאבי הטבע – מטרת עקרון זה להבטיח התחשבות בהשפעות סביבתיות ישירות ועקיפות הנגרמות מבחירה בלתי מושכלת באמצעים. העדפת אמצעי התייעלות היא חלק מיישום עקרונות אחרים שפורטו לעיל, קרי הפחתה ומניעה במקור, המביאים הן לשיפור הביצועים הסביבתיים והן לשיפורים בייצור.

5. יישום הטכניקה המיטבית הזמינה וקביעת ערכי פליטה המבוססים עליה – עקרון יסוד ב- IED הוא רישוי הפעילויות על פי סטנדרטים שנבדקו מבחינה מקצועית וכלכלית ונמצא שהם זמינים ליישום מעשי בתעשייה, ומביאים לשיפור מיטבי של הביצועים הסביבתיים. במסגרת יישום ה- IED באירופה פועל מרכז בסביליה שבספרד, הבוחן את הביצועים הסביבתיים של הטכניקות המשמשות בתעשייה, את עלויותיהן וישימותן, ומפרסם מסמכים מקצועיים המבהירים מהי הטכניקה המיטבית הזמינה.

יודגש כי עקרונות אלה משולבים בעקרונות סביבתיים כלליים, ובראשם עיקרון הזהירות המונעת. עוד יצוין כי בין מטרות החוק לשפר את השקיפות והוודאות באסדרה הסביבתית הן כלפי הציבור בכללותו, והן כלפי התעשייה, המוטמעים אף הם בדירקטיבות האירופיות.

עיקר 2 – הגדרות

הגדרות "אירוע חומרים מסוכנים", "אירוע משמעותי" ו- "חומר מסוכן"

הגדרות "אירוע חומרים מסוכנים" ו"חומר מסוכן" מפנות לחוק החומרים המסוכנים, כפי שיתוקן במסגרת סעיף 81 לחוק המוצע. לפי החוק האמור, חומר מסוכן הוא חומר המנוי בתוספות לחוק, שיש לו תכונות סיכון שיפורטו אף הן בתוספת לחוק.

"אירוע חומרים מסוכנים" הוא התרחשות בלתי מבוקרת או תאונה, שמעורבים בה חומרים מסוכנים, העלולה לגרום סיכון לאדם או לסביבה. התרחשות כזו יכולה להיות חלק משריפה או פיצוץ, ולעיתים היא כוללת פליטה לא מבוקרת של חומר מסוכן. אירוע חומרים מסוכנים יכול להתרחש בהיקף קטן ונקודתי ולחייב טיפול מוגבל, או להתרחש בקנה מידה משמעותי העלול לסכן לא רק את השוהים במפעל אלא גם את האוכלוסיה שמחוצה לו.

"אירוע משמעותי" – מוצע להגדיר אירוע משמעותי כך שיכלול אירועים בלתי מבוקרים העלולים לגרום לסכנה ניכרת לסביבה או לבריאות הציבור, כגון סכנה למוות או פגיעה משמעותית בבריאותו של אדם, זיהום חמור של הסביבה, או פגיעה בלתי הפיכה בנכסים תרבותיים או רכוש. אירועים אלה יכולים להוות אירועי חומרים מסוכנים או פליטות משמעותיות של מזהמים גם שלא במסגרת אירוע חומרים מסוכנים.

הגדרות "בטיחות" ו"מרכיב בטיחות"

הגדרת "בטיחות" – בהקשר הסביבתי, ישנה חשיבות רבה לבטיחות (safety) בקשר לעיסוק בחומרים מסוכנים. יודגש כי אין מדובר בבטיחות בהיבטים תעסוקתיים, דהיינו, בטיחות העובדים, או בהיבטים כלליים אחרים של בטיחות, אלא בהיבט ספציפי של מניעת הסיכונים לאירוע חומרים מסוכנים ולאירוע משמעותי העלולים לסכן את הסביבה ואף את האוכלוסיה המצויה מחוץ לתחום המפעל.

הגדרת "מרכיב בטיחות" – על פי המתודולוגיה המקצועית המקובלת בעולם, מרכיבי הבטיחות בקשר לאסדרה סביבתית מתייחסים הן לחומרים המסוכנים היוצרים סיכון, הן למבנים ולמתקנים שהם מצויים או משמשים בהם, והן לכל מרכיב ציוד הקשור בחומרים אלה, במניעת הסיכון מהם או בהפחתת השפעותיהם. כך למשל, גלאים ואמצעי התרעה על אירוע, חומרים לטיפול באירוע, שסתומים לפריקת לחץ, מאצרות לקליטת שפך של חומרים מסוכנים – כולם מהווים מרכיבי בטיחות.

הגדרות "השבה", "סילוק" ו- "פסולת"

הגדרת "פסולת" וההגדרות הקשורות בה, ובעיקר "השבה" ו- "סילוק" מאמצות מונחים לפי דירקטיבת המסגרת לפסולת של האיחוד האירופי (Waste Framework Directive 2008/98/EC) (להלן – דירקטיבת הפסולת). עם התפתחות המיחזור והשימוש החוזר בפסולת, קיים לעיתים קושי לזהות את האופן בו מתהווה פסולת, או המועד שבו חומר חדל לשמש כחומר גלם והופך לפסולת – או להיפך. על פי ההגדרות המקובלות, ישנם תנאים אובייקטיביים ותנאים סובייקטיביים שבשלהם חומר או חפץ ייחשבו לפסולת.

פסולת מתקיימת במצבים בהם יוצר הפסולת או המחזיק בה נוהג בה כפסולת למעשה. כך, כאשר לא נעשה שימוש בחומר ואין כל כוונה לעשות בו שימוש – מדובר בפסולת. עם זאת, ההגדרה המוצעת מבהירה כי גם כאשר יוצר הפסולת אינו רואה אותה בהכרח ככזו, ישנם מצבים בהם חומר ייחשב לפסולת. למשל, כאשר חל איסור על שימוש בחומר או בחפץ הוא נחשב פסולת. הגדרות דומות בהקשר זה מעוגנות בחקיקה סביבתית קיימת.

דירקטיבת הפסולת קובעת היררכיה לגבי פעולות הטיפול בפסולת, אשר מבוססת על הפחתה ומניעה במקור, ועל מתן עדיפות לשימוש חוזר, למיחזור, להשבה ולבסוף לסילוק. דהיינו, קיימת עדיפות לכל פעולה המאפשרת שימוש בפסולת - בין לאותה מטרה ובין למטרה אחרת. שימוש בפסולת עדיף על פעולות סילוק של הפסולת (כגון הטמנה), אף אם הן נעשות כדין, שכן פעולות סילוק אינן מנצלות את הפסולת כמשאב אלא מונעות את הסיכונים והמפגעים מהפסולת בלבד.

"השבה" (recovery) היא פעולה שנועדה לאפשר שימוש בפסולת, לרבות באמצעות טיהור, מחזור או הפקת אנרגיה. על פי ההגדרה בדירקטיבת הפסולת -

‘recovery’ means any operation the principal result of which is waste serving a useful purpose by replacing other materials which would otherwise have been used to fulfil a particular function, or waste being prepared to fulfil that function, in the plant or in the wider economy…

יודגש, כי ההגדרה של השבה כוללת פעילויות שונות, שלחלקן עדיפות סביבתית על פני פעולות אחרות. לדוגמה, בדירקטיבת הפסולת, מיחזור הוא פעולה עדיפה בהיררכיית הטיפול על פני השבה לאנרגיה. לפיכך, גם על פי עקרונות החוק המוצע תינתן עדיפות למיחזור על פני השבה לאנרגיה. עוד יצוין כי הגדרת "השבה" המוצעת כוללת פעולות הכנה להשבה, כגון פעולות מיון, ואף זאת בהתאם להוראות דירקטיבת הפסולת.

כאמור, ועל פי הגדרת "סילוק" המוצעת, סילוק הוא כל פעולה בפסולת שאינה השבה, ובכלל זה הטמנה ושריפה שלא על מנת להפיק אנרגיה.

הגדרות "זיהום", "מזהם", "מפגע" ו- "מרכיב סביבה"

הגדרת "זיהום" – על פי הוראות החוק המוצע, "זיהום" כולל מצבים שונים, המשקפים נזקים שונים לסביבה ולמרכיביה, האופייניים לפעילויות המוסדרות בחוק המוצע. ההגדרה מבוססת על הגדרות קיימות בחקיקה הסביבתית ובדירקטיבות. הגדרת "מרכיב סביבה" כוללת את האוויר, מים, ים וקרקע וכן את האקלים ומזג האוויר והמערכת האקולוגית. ההגדרה המוצעת של זיהום כוללת הן את הפעולות המזהמות והן תוצאות ומצבים בהם מתקיים זיהום. מוצע להבהיר כי זיהום מתקיים במצבים של שינויים במרכיבי הסביבה אשר עלולים להזיק לאיכות הסביבה, לבריאות הציבור, לרכוש וכן להנאה וליכולת השימוש של הציבור בסביבה, וכן במצבים בהם מזהם מצוי בסביבה ועלול לגרום להשפעות שליליות אלה. כמו כן, ההגדרה המוצעת כוללת פעולות כגון פליטת מזהמים בארובת מפעל בריכוזים העולים על ערכי הפליטה המותרים, והשלכת פסולת הושלכה ברשות הרבים, במקום שתטופל כנדרש.

הגדרת "מזהם" המוצעת כוללת כל חומר, וכן ריח, חום, רעש ורעידות שעלולים לגרום למפגע. הגדרה זו אינה כוללת קרינה המוסדרת בחקיקה ייעודית, ואשר אינה נכללת גם בהסדרים הקבועים בדירקטיבת IED.

הגדרת "מפגע" המוצעת מקבצת שלושה סוגי נזקים לסביבה ומגדירה אותם כמפגע – זיהום, אירוע משמעותי ואירוע חומרים מסוכנים.

יצוין כי החוק המוצע אינו מתיימר להסדיר כל זיהום, כל מזהם וכל מרכיב סביבה בכל היבט, אלא את היבט אסדרת הפעילויות לפי החוק. במקביל, יעמדו בתוקפם הסדרים חקיקתיים הנוגעים למזהמים ולמפגעים בהקשרים רוחביים, כגון זיהום אוויר, מים, רעש וריח.

הפעילויות הטעונות רישוי בחוק זה הן בעלות פוטנציאל גבוה של פליטת מזהמים לסביבה. הנזקים לבריאות הציבור מפעילויות אלה יכולים להיות נזקים כרוניים, כלומר מצטברים לאורך זמן, או נזקים אקוטיים, כלומר נזקים מיידיים. נזקים כרוניים אופייניים הם עלייה בשיעור התחלואה בסרטן כתוצאה מחשיפה מתמשכת לחומרים מזהמים מסוגים שונים. דוגמה אופיינית לסיכונים אקוטיים היא תמותה או חבלה גופנית חמורה ובלתי הפיכה כתוצאה מפיצוץ או אירוע משמעותי אחר שמעורבים בו חומרים מסוכנים.

הימצאות מזהמים בסביבה עלולה להזיק לא רק לבריאות הציבור, אלא גם לרכוש. הימצאות מזהמים בסביבה עלולה לגרום, בין היתר, לנזק חמור לתשתיות ציבוריות. כך, למשל, מזהמים מסוימים עלולים לפגוע במערכות ביוב, בתשתיות תחבורה ציבורית, תאורה ועוד. למותר לציין כי לנזקים לבריאות ולרכוש השלכות כבדות ומצטברות על משק המדינה בכללותו.

ההשפעות על המערכות האקולוגיות אף הן כבדות משקל, לא רק לצורך שמירה על הטבע כשלעצמו, אלא לצורך הבטחת יכולת האספקה של שירותי המערכת האקולוגית לטווח ארוך ולדורות הבאים. ידוע כי הפרת האיזון במערכת האקולוגית יכולה להביא לשורה ארוכה של תוצאות חמורות. פגיעה במקורות המים והקרקע עלולה לסכן את אספקת המים ואת יכולת הגידול של מזון או לפגוע באיכות המזון. תיקון פגיעות אלה או ייצור אמצעים חלופיים הינו יקר לאין ערוך מאשר מניעתם מלכתחילה.

מעבר לכך, פגיעה בקרקע יכולה לגרום לפגיעה ביציבות התשתיות ולהחמיר את הסיכונים מאירועי מזג אוויר קיצוניים. פגיעה במגוון הביולוגי ובאיזון הטבעי מוכרת כגורם סיכון להתפרצות תחלואה ממחלות המועברות על-ידי מזיקים. יתר על כן, לפגיעה במצב הסביבה השלכות משמעותיות על איכות החיים ועל יכולת השימוש בנכסים הציבוריים ובמשאבי הטבע, שלעיתים קרובות קשה לכמתם למונחים כספיים, אך יש להם השפעה משמעותית על תחושת הרווחה של הציבור.

הגדרת "טכניקה מיטבית זמינה" – הדרישה המקובלת ברגולציה הסביבתית בעולם המערבי היא הדרישה לשימוש בטכניקות המתקדמות ביותר שהן ישימות בפועל לצורך הפחתת השפעות סביבתיות. ההגדרה כוללת איזונים בין חישובי עלות ותועלת לבין השאיפה לביצועים המיטביים. ההגדרה המוצעת של "טכניקה מיטבית זמינה" מבוססת על ההגדרה ב- IED –

‘best available techniques’ means the most effective and advanced stage in the development of activities and their methods of operation which indicates the practical suitability of particular techniques for providing the basis for emission limit values and other permit conditions designed to prevent and, where that is not practicable, to reduce emissions and the impact on the environment as a whole:

(a)	‘techniques’ includes both the technology used and the way in which the installation is designed, built, maintained, operated and decommissioned;

(b)

‘available techniques’ means those developed on a scale which allows implementation in the relevant industrial sector, under economically and technically viable conditions, taking into consideration the costs and advantages, whether or not the techniques are used or produced inside the Member State in question, as long as they are reasonably accessible to the operator;

(c)	‘best’ means most effective in achieving a high general level of protection of the environment as a whole;

הגדרה זו מורכבת משלושה אלמנטים מצטברים:

- טכניקה – טכנולוגיה, אמצעים ושיטות המשמשים בתכנון, בבניה, בהפעלה, בתחזוקה ובפירוק של מפעל. הגדרה זו היא רחבה וכוללת כל מרכיב בפעילות המפעל שיש לו היבט או השפעה סביבתית.

- מיטבית – על פי הדירקטיבה יש ליישם את האמצעים האפקטיביים והמתקדמים ביותר לצורך מניעה וצמצום של פליטה, פינוי והשפעות שליליות על הסביבה בכללותה;

- זמינה – הטכניקה המיטבית צריכה להיות ניתנת ליישום מעשי באותו סוג פעילות בהתחשב בעלויות ובתועלות, לפי אמות מידה מקובלות במדינות מתקדמות. יודגש כי זמינות הטכניקה אינה נבחנת ברמת המפעל הבודד אלא ברמת הסקטור.

בחקיקה הקיימת מצויות הגדרות שונות לטכניקה מיטבית זמינה. במסגרת החוק המוצע נמצא כי נכון לאמץ את ההגדרה על פי הדירקטיבה, ואף לתקן בצורה דומה חלק מההגדרות הקיימות.

הגדרות "מיתקן" ו- "מפעל" -

הגדרת "מפעל" המוצעת כוללת מקומות ומתקנים שמתבצעת בהם פעילות תעשייתית, מסחרית או מתן שרות, אשר עלולה לגרום למפגע. ההגדרה המוצעת מבהירה כי מפעל אינו כולל רק את הפעילות הטעונה רישוי, על פי רשימת הפעילויות המנויה בתוספת, אלא גם פעילויות נוספות שעלולה להיות להן השפעה על גרימת המפגע. פעילויות עזר אלה יכולות להיות אחסון חומרים, מתקני קירור וייצור אנרגיה, פריקה וטעינה. הגדרת "מפעל" המוצעת בחוק זה מבוססת על ההגדרה הקיימת בחוק אוויר נקי ולגביה נרכש ניסיון בשנות יישומו של החוק האמור. נמצא כי בחינה כוללת של אתר המפעל חיונית להערכת ההשפעות הסביבתיות ולקביעת התנאים ברישיון המשולב.

הגדרת "מיתקן" המוצעת כוללת יחידה טכנית שבה מתבצעת פעילות בעלות פוטנציאל השפעה סביבתי. הגדרה זו מבהירה כי צנרת הולכה נכללת בהגדרת מיתקן גם אם הצנרת היא מחוץ לשטח המפעל. הבהרה זו מצויה גם בהגדרת "מפעל" בחוק הגנת הסביבה (פליטות והעברות לסביבה – חובות דיווח ומרשם), תשע"ב-2012 (להלן – חוק המפל"ס), ומאפשרת התייחסות למפעל ולהשפעותיו הסביבתיות כמכלול.

הגדרת "מפעיל"

בדומה להגדרות דומות בחקיקה רגולטורית, נועדה להבהיר כי החובות לגבי מפעל חלות על מי שמקים מפעל, מחזיק בו או משתמש בו בעצמו או באמצעות אחר מטעמו. ככלי עזר מוצע להוסיף את פסקה (2) להגדרה, לפיה ייחשב שמפעיל מי שהוא בעל רישיון או היתר לפי דין לגבי אותו מפעל.

הגדרות "מפעל טעון רישוי סביבתי", "מפעל מסוכן", "מפעל רמה א'" ו- "מפעל רמה ב'" -

הגדרת "מפעל טעון רישוי סביבתי" מפנה לרשימת הפעילויות המנויה בתוספת. התוספת כוללת, בין היתר, סקטורים לרישוי וכן ספים המכוונים לחול רק על המפעלים אשר פעילותם היא בעלת פוטנציאל השפעה משמעותי על הסביבה. בצורה זו, תינתן הגנה טובה על איכות הסביבה מפני פעילויות אלו תוך מיקוד משאבי המשרד לטיפול בגורמים בעלי ההשפעה המשמעותית ביותר על הסביבה.

התוספת המוצעת מחולקת באופן המבחין בין שתי רמות של מפעלים טעוני רישוי סביבתי, על פי מידת ההשפעה הסביבתית שלהם: "מפעל רמה א'" (מפעלי A) ו- "מפעל רמה ב'" (מפעלי B). רשימת הפעילויות עליהן תחול חובת הרישוי נעשתה בהתבסס על דירקטיבת IED, על דוגמאות מהחקיקה באירופה, ובהתאמה לחקיקה הסביבתית והניסיון המצטבר בארץ. מפעלי רמה א' נקבעו, ככלל, על פי הסקטורים והפעילויות המנויים בדירקטיבת ה- IED ובדירקטיבת SEVESO, עם ההתאמות הנחוצות לישראל. יודגש כי במדינות אירופה מקובל להוסיף על רשימות הבסיס המנויות בדירקטיבות גם סקטורים נוספים או פעילויות דומות בסף נמוך יותר, על מנת לתת מענה לצרכים המדינתיים. ברוב המקרים, הפעילויות הנוספות יהיו מפעלי רמה ב'.

יצוין כי החלוקה לרמות באה לידי ביטוי בהליכי הרישוי, ודוגמה בולטת לכך היא החובה לפרסם טיוטת רישיון להערות הציבור, שתחול לגבי מפעלי רמה א' בלבד. ור' לעניין זה גם ההבחנה לעניין לוחות הזמנים בשלבי הטיפול בבקשות לרישיון.

הגדרת "מפעל מסוכן" - מפעל מסוכן הוא מפעל טעון רישוי סביבתי שנעשה בו עיסוק בחומרים מסוכנים בכמויות העולות על הקבוע בחלק ב' של התוספת. יובהר כי מפעל יכול להיות טעון רישוי אם הוא מחזיק בחומרים מסוכנים בכמויות העולות על אלה שנקבעו בחלק ב' של התוספת, אף אם הפעילות אינה מנויה בחלק א' של התוספת. על מפעל מסוכן יחולו חובות נוספות המפורטות בפרק ד' לחוק שעניינו מפעלים מסוכנים. יצוין כי לגבי מפעלים אלו הסדר זה יחליף את הסדרי הרישוי הקיימים כיום לפי חוק החומרים המסוכנים, להחזיק היתר רעלים ולפעול לפי תנאיו.

עיקר 3 – חובות מפעיל ועקרונות הרישוי

סעיף 3 המוצע עוסק בחובות הבסיסיות של המפעיל, שהן החובה לפעול ברישיון ובהתאם לעקרונות הרישוי, תנאי הרישיון והוראות לפי החוק. החובה לפעול ברישיון הינה חובה בסיסית על פי הדירקטיבה, ומטרתה להבטיח מעטפת אסדרה פרטנית למפעלים שהשפעתם הסביבתית משמעותית. מדובר במפעלים שמיקומם ואופן פעולתם מחייבים אישור וקביעת תנאים פרטניים, בשונה מפעילויות אחרות שדי להסדירן בהוראות כלליות אחידות.

בסעיף 3(ב) המוצע מפורטים עקרונות הרישוי, המהווים, יחד עם מטרות החוק, את ההנחיות הבסיסיות לכל הוראות החוק – הן כלפי המפעילים והן כלפי הרשויות המוסמכות. כפי שיפורט להלן, עקרונות הרישוי ישמשו, בין היתר, את הממונה לפי החוק בבדיקת הבקשה לרישיון ובמתן התנאים ברישיון, ולאורם יש לקרוא את מכלול הוראות החוק.

עקרונות הרישוי המפורטים בהגדרה זו הם פירוט של מטרות החוק המנויות בסעיף 1 המוצע. בין העקרונות החשובים המנויים בהגדרה הוא הצורך למנוע חריגות מערכים סביבתיים שנקבעו לפי כל דין, במישרין או בעקיפין. לעניין זה יובהר, כי בדיקת בקשה לרישיון ובדיקת ההשפעות הסביבתיות של המפעל אינה ממוקדת רק בפליטת המזהמים לסביבה, אלא גם בתוצאת הפליטה על מצב הסביבה. לפיכך, בסביבה רווית מזהמים ייקבעו לעיתים תנאים שונים ומחמירים בהשוואה לפעילות דומה בסביבה אחרת.

עקרונות חשובים נוספים המנויים בהגדרה זו הם אחריות המפעיל לפינוי פסולת שנוצרה במפעל עד להשלמת השבתה או סילוקה, ועל פי היררכיית הטיפול בפסולת על פי עקרונות דירקטיבת הפסולת. כמו כן, נקבעת אחריות המפעיל למניעת השפעות סביבתיות מזיקות משטח המפעל, אף אם השפעות אלה אינן נובעות במישרין מפעילותו, וכן למניעת השפעות מזיקות עתידיות משטח המפעל, גם לאחר סיום הפעילות.

עיקר 4 – הגשת בקשה לרישיון (סימן א' בפרק ב')

בסעיף 4 מוצע לקבוע חובת הגשת בקשה לרישיון שתציג את נתוני המפעל, האתר בו הוא פועל וסביבתו. במסגרת הכנת הבקשה, על פי הטפסים, המודלים והשיטות שיפורסמו באתר המשרד, על המפעיל לערוך בחינה מעמיקה של נתוני המפעל ביחס לדרישות ולסטנדרטים המקצועיים, למפות פערים ביישום הטכניקה המיטבית הזמינה, ולגבש תכנית ליישום הטכניקה המיטבית הזמינה, להפחתת פליטות והשפעות סביבתיות מזיקות ועוד, על פי עקרונות הרישוי.

סעיף 5 המוצע עוסק במקרים בהם מפעל טעון רישוי סביבתי מבצע פעילות משותפת עם מפעיל אחר באותו אתר, או מקבל שירותים תעשייתיים, כגון טיפול בשפכים או אספקת אנרגיה ממפעיל אחר באתר סמוך או באותו אתר. על פי הניסיון שהצטבר לגבי היתרי פליטה, על-מנת לאפשר אסדרה סביבתית מתכללת ומלאה של המפעל, לרבות פעילויות ומתקני העזר שלו, קיים לעיתים צורך בבחינה של הפעילות המשותפת או הנלווית במסגרת אותה בקשה. לפיכך, מוצע בסעיף 5 לאפשר לממונה להורות למפעיל אחד או יותר, כי עליו לכלול בבקשה לרישיון פרטים על הפעילות המשותפת. כמו כן מוצע כי הממונה יהיה רשאי, לאחר שנתן למפעיל אפשרות לטעון טענותיו, להורות כי תוגש בקשה משותפת לרישיון, כי יינתן רישיון סביבתי אחד או כי תנאי הרישיון יכללו חובות ותנאים משותפים עם מפעיל אחר.

סעיף 6 המוצע מאמץ הסדר דומה המצוי כיום בחוק אויר נקי, המאפשר למפעיל להגיש בקשה בשלבים. על פי הניסיון המצטבר, הסדר זה מאפשר, בין היתר, בחינה מוקדמת לגבי מיקום המפעל או לגבי פתרונות הקצה האפשריים, באופן שיאפשר קידום הפרויקט באופן מושכל ויעיל.

סעיף 7 המוצע עוסק בהגשת בקשה לרישיון כאשר פתרון הקצה המוצע לגבי הפסולת או השפכים של המפעל טעון היתר הזרמה לים לפי הוראות החוק למניעת זיהום הים ממקורות יבשתיים, התשמ"ח-1988 (להלן – חוק מניעת זיהום הים). לעניין זה ר' התייחסות מפורטת לעניין סעיף 84 לחוק המוצע.

עיקר 5 – בדיקת בקשה לרישיון – שלבי בדיקה ושיקולים (סימן ב' בפרק ב')

בסעיף 9 מוצע להבהיר את שלבי בדיקת הבקשה לרישיון, שיפורטו להלן:

1. בדיקת שלמות טכנית – בדיקה מוקדמת להימצאות מלוא המידע הנדרש על פי ההנחיות. בתום בדיקת השלמות יינתן אישור על הגשת הבקשה. לוח הזמנים לבדיקה זו הוא 45 יום למפעל מרמה א' ו- 30 יום למפעל מרמה ב'. יצוין כי על אף שמדובר בבדיקה ראשונית, נדרשת במקרים רבים הפעלה של שיקול דעת מקצועי לגבי סוג המסמכים והמידע הנדרשים.

2. בדיקת מקצועית (בדיקת מהות) - בדיקה מקצועית יסודית ומקיפה של תוכן הבקשה בהתחשב במכלול השיקולים. הבדיקה תבוצע תוך 10 חודשים ממועד אישור ההגשה למפעל מרמה א' ו- 7 חודשים למפעל מרמה ב'.

3. שמיעת טענות המפעל והתייעצות עם רשויות קשורות – במסגרת הבדיקה המקצועית, ובהנחה שעל פני הדברים אין מניעה לתת רישיון למפעל, יכין הממונה טיוטת רישיון. הטיוטה תועבר למבקש, וכן תקוים התייעצות עם רשויות קשורות (ר' להלן עיקר 6), וזאת בתוך 4 חודשים מתום הבדיקה המקצועית.

4. שיתוף ציבור למפעלי רמה א' – הממונה יפרסם את טיוטת הרישיון באינטרנט להערות ציבור ל- 45 יום, וישקול את הערות הציבור שיתקבלו.

במידת הצורך, מגיש הבקשה יידרש להגיש מסמכים ונתונים נוספים הדרושים לממונה בכדי לקבל החלטה בבקשה. השעון "עוצר" כאשר הממונה שלח הודעה בדרישה למידע נוסף, וממשיך את פעולתו כאשר מידע זה נשלח אליו. כמו כן, לפי סעיף קטן (ג) המוצע ניתן להאריך את לוחות הזמנים בבקשות מורכבות.

בהתאם לסעיף 10 המוצע, בקבלת החלטה הממונה ישקול אם, בהתאם לעקרונות הרישוי, ניתנת הגנה ראויה לציבור ולסביבה מפני מפגעים ונשמרות מחויבויות בינלאומיות של מדינת ישראל למניעת פגיעה בסביבה. לדוגמה, אמנות בינלאומיות שונות מסדירות שינוע של חומרים מסוכנים ופסולת מסוכנת, פליטת חומרים הפוגעים בשכבת האוזון, והיבטים סביבתיים נוספים שעשויים להיות קשורים גם בהוראות הניתנות למפעלים המוסדרים לפי החוק.

עיקר 6 – תיאום בין רשויות קשורות (סימן ג' בפרק ב')

בסעיף 11 המוצע נקבע מִתווה להתייעצות שיערוך הממונה עם רשויות קשורות, דהיינו רשויות שסמכויותיהן משיקות להיבטים הסביבתיים המטופלים במסגרת הרישיון הסביבתי המשולב. כך, למשל, משרד הבריאות ותאגידי מים וביוב נותנים לעיתים תנאים לגבי טיפול בשפכי מפעלים מן ההיבטים הבריאותיים או מהיבטים הקשורים בתפקוד מתקן טיהור שפכים או צנרת הביוב. קיימת חשיבות רבה לכך שתנאים אלה לא יעמדו בסתירה לתנאים ברישיון הסביבתי המשולב, ויש לשאוף לכך שהתנאים יהיו תואמים ככל הניתן. לשם כך, נדרש הליך התייעצות - ברמת הסקטור או ברמת המפעל הבודד – שיהיה מובנה בהליך הרישוי.

בהתייעצות זו אין משום פגיעה בסמכויותיהן של הרשויות הקשורות, אלא שלב תומך ומסייע בטיוב התנאים שייקבעו ברישיון הסביבתי, אשר יוכל להועיל ולשרת גם את הליכי הרישוי של אותן רשויות.

מוצע לקבוע כי הרשות המקומית שבתחומה פועל המפעל תחשב כרשות קשורה לגבי כל מפעל. לגבי רשויות אחרות, תיתכן שונות רבה בין הרשויות הקשורות לגבי כל סקטור וכל מפעל, ועל כן הגדרת "רשות קשורה" המוצעת בסעיף קטן (ה) אינה כוללת רשימה של רשויות כאמור, אלא הנחייה לפיה כל רשות המוסמכת לתת אישור או רישיון לפי דין אחר בעניין המוסדר ברישיון הסביבתי תהיה רשות קשורה. יצוין בהקשר זה כי הוועדה למתן היתרי הזרמה לים לא תחשב כרשות קשורה, מאחר שקיימים לגביה הסדרים ייחודיים.

מטעמי יעילות, מוצע לקבוע כי רשות קשורה שקיבלה טיוטת רישיון תוכל להעביר הערות תוך 21 יום או 30 יום לפי רמת המפעל, ואם לא נמסרו הערות יראו אותה כמי שאין לה הערות. יצוין כי ניתן לקיים את ההתייעצות גם ברמה של מסמכים רוחביים מנחים מהם ייגזרו הדרישות הפרטניות ברישיון. ככל שהמנהל יפרסם מסמכים מנחים לגביהם נעשתה התייעצות, יתייתר הצורך בהתייעצות על טיוטת הדרישות בהליך הרישוי הפרטני.

בסעיף 12 המוצע ובתיקון העקיף לחוק רישוי עסקים בסעיף 86 המוצע, נקבע ממשק עם רישיונות עסק לפי חוק רישוי עסקים, שאלה עקרונותיו:

§ רישיון עסק או היתר זמני לפי חוק רישוי עסקים למפעלים טעוני רישוי סביבתי לפי החוק המוצע לא יכללו תנאים בהיבטים סביבתיים, והרישיון המשולב ימצה את התנאים בהיבט זה. קיומו של רישיון סביבתי משולב יחליף את הצורך באישור נותן האישור במשרד להגנת הסביבה שקיים כיום לפי חוק רישוי עסקים.

§ לעיתים מצויים בתחומי המפעל הטעון רישוי סביבתי משולב גם עסקים קטנים שאינם טעוני רישוי סביבתי משולב, ושאינם פעילות נלווית לפעילות הטעונה רישוי, כגון מוסך. עסקים אלה יכולים להיות טעונים רישיון עסק. ככלל, במצבים אלה, יינתן רישיון העסק על-ידי הרשות המקומית. זאת במסגרת המפרטים האחידים כמו כל עסק אחר מסוג זה לפי חוק רישוי עסקים. עם זאת, אם ימצא הממונה כי קיים צורך בכך לשם בחינת פעילות המפעל הטעון רישוי כמכלול, יהיה הממונה רשאי להודיע על כך לרשות המקומית, וזו תימַנע ממתן תנאים סביבתיים גם לגבי אותו עסק.

§ במסגרת התיקון העקיף לחוק רישוי עסקים בסעיף 86, מוצע להבהיר כי נותני האישור לפי החוק יהיו רשאים לפרסם מפרטים אחידים גם לעסקים טעוני רישוי שלגביהם לא נדרש אישור פרטני של אותו נותן אישור או הודעה פרטנית לגבי רישוי (כלומר, שאינם מסומנים ב- [+] או ב- + בצו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי), התשע"ג-2013, אלא ייקבע לגביהם סימון ייעודי). יצוין כי לפי חוק רישוי עסקים, השרים נותני האישור רשאים להתקין תקנות גם לעסקים שאינם טעונים אישור מטעמם, על-מנת להבטיח את מטרות הרישוי שהם מופקדים עליהם.

§ בסעיף 10א לחוק רישוי עסקים, המסמיך את השר להגנת הסביבה להתקין תקנות לעניין עסקים טעוני רישוי, מוצע כי תקנות אלה יוכלו לכלול גם כללים ואמות מידה שלפיהם תפעל רשות הרישוי והוראות לעניין פיקוח.

עיקר 7 – פרסום מסמכי בקשה ושיתוף ציבור (סימן ד' בפרק ב' וסעיף 23)

בסעיפים 13 ו- 14 המוצעים נקבע כי הממונה יפרסם באתר האינטרנט את מסמכי הבקשה של כל מפעל מרמה א', למעט נתונים חסויים (סודות מסחריים, סודות ביטחוניים). כמו כן, בשלב הרביעי של בדיקת הבקשה, לאחר הכנת טיוטת רישיון, תפורסם הטיוטה להערות הציבור לתקופה של 30 יום.

כל אדם יוכל להגיש לממונה, בכתב, הערות, התנגדות או חוות דעת בנוגע לבקשה ולטיוטת הרישיון תוך המועד שנקבע לכך. במידת הצורך (כאשר יש עניין ציבורי רב, או כמות גדולה של הערות) רשאי הממונה לקיים דיון פומבי, אליו יוזמנו שולחי ההערות והמבקש.

יצוין כי למפעלים ברמה ב' לא יתקיים הליך פרסום להערות הציבור כעניין שבשגרה, אלא רק במקרים בהם הממונה מצא כי הדבר נחוץ לצורך בחינת הבקשה. זאת הן לאור ההשפעה הסביבתית הקטנה יותר והן מאחר שברוב המקרים התנאים שיינתנו למפעלים ברמה ב' ייבדקו ברמת הסקטור.

יצוין כי בהתאם לסעיף 23 המוצע, לאחר ששקל הממונה את ההערות, ונתן רישיון סביבתי, יפורסמו הרישיון וכן כל שינוי בו, באתר האינטרנט. כמו כן, לפי סעיף 33(ד) המוצע, תפורסם באתר האינטרנט גם החלטה על ביטול רישיון סביבתי למפעל מרמה א'.

סעיף 15 המוצע קובע כי סודות ביטחוניים וסודות מסחריים, רשימת החומרים המסוכנים, תכנית הבטיחות ונושאים נוספים שהשר יקבע, וכן בקשה לרישיון וטיוטת רישיון של מפעל ביטחוני, לא יפורסמו. ההגדרות המוצעות של סוד ביטחוני ושל סוד מסחרי מבוססות על ההגדרות הקיימות בחוק אוויר נקי. כמו כן, בסמכות גורם ביטחוני בכיר, כפי הגדרתו בסעיף 2 לחוק, לאשר כי עצם הפרסום על הגשת בקשה של מפעל ביטחוני עלולה לסכן את ביטחון המדינה, ואם ניתן אישור כאמור - לא יפורסמו מסמכי הבקשה, טיוטת הרישיון והרישיון הסביבתי.

עיקר 8 – הוראות בעניין תכנון ובניה (סימן ה' בפרק ב')

התנאים להפעלת מפעל טעון רישוי סביבתי באופן שימנע ויצמצם השפעות מזיקות לסביבה כרוכים לרוב בהקמת תשתיות ומיתקנים הטעונים היתר בניה לפי חוק התכנון והבנייה, התשכ"ה–1965 (להלן – חוק התכנון והבניה). על-מנת שהליכי התכנון ורישוי הבנייה יעלו בקנה אחד עם התנאים שייקבעו ברישיון הסביבתי המשולב, ועל-מנת למנוע עיכובים, סתירות וכפילויות, מוצע לקבוע ממשק עבודה סדור ומתואם ככל הניתן בין הליכי הרישוי לפי החוק המוצע לבין הליכי התכנון והבניה.

לפי סעיף 16 המוצע, התיאום ברמה התכנונית יידרש רק במקרים בהם התכנית המוגשת למוסד התכנון כוללת הוראות של תכנית מפורטת למפעל טעון רישוי סביבתי מסוים, ולא במצבים בהם מדובר בתכנית כללית. בסעיף קטן (ב) מוצע כי מגיש תכנית כאמור, וכן מגיש בקשה להיתר בניה למפעל טעון רישוי סביבתי, יודיע על כך לממונה.

בסעיף 17 מוצע כי מוסד תכנון שהוגשה לו התכנית יוכל להחליט על ביצוע הליך משותף, לאחר התייעצות עם הממונה. אם החליט מוסד התכנון כאמור, יהוו ההנחיות להגשת בקשה לרישיון סביבתי חלק מההנחיות להגשת תסקיר השפעה על הסביבה. בהתאם, מסמכי הבקשה יהיו ישמשו כתסקיר או כחלק ממנו, וטיוטת הרישיון שהכין הממונה תהיה חלק מחוות דעת היועץ הסביבתי לתסקיר.

מוסד תכנון רשאי להחליט שלא לקיים הליך משותף. במקרה כזה מוצע בסעיף קטן (ג) כי יהיה עליו לשמוע את חוות דעת הממונה לפני שיקבל החלטה בעניין הפקדת התכנית או העברתה להערות וועדות מחוזיות או אישורה. ההסדר המוצע מבוסס על הוראות חוק אויר נקי בהקשר זה.

בדומה, לפי סעיף 18 המוצע, מוצע לקבוע כי היתר בניה למפעל טעון רישוי סביבתי יינתן רק לאחר שהחל תהליך של בדיקת הבקשה לרישיון המשולב, ולאחר שהוברר כי אין מניעה להתחלת הבנייה. יובהר כי הגבלה זו מתייחסת להיתר בנייה עבור מיתקנים הקשורים בפעילות הטעונה רישוי ולא לעבודות בנייה אחרות כגון משרדים.

סעיף 19 המוצע עוסק בהיבט נוסף של הממשק בין מפעלי טעוני רישוי לבין הליכי התכנון והבניה. כאמור, ישנם מפעלים טעוני רישוי סביבתי אשר יוצרים סיכונים לאירועי חומרים מסוכנים שהשפעתם גם מעבר לתחום המפעל. מטרת הליכי הרישוי המשולב היא, בין היתר, למנוע ולצמצם ככל הניתן השפעות אלה. עם זאת, ישנם מצבים בהם מניעה מוחלטת של סיכון אינה אפשרית. במצבים כאלה מן הראוי כי מוסדות התכנון המקומיים יהיו ערים לסיכונים במסגרת קבלת החלטותיהם לטווחי הסיכון מהמפעל, וכי המפעיל ימסור מידע זה לוועדה המקומית ולרשות הרישוי לפי חוק התכנון והבניה.

להשלמת נושא זה, יצוין כי סעיף 91 לחוק המוצע כולל תיקון עקיף לחוק התכנון והבנייה, כך שסעיפים 76ד ו-83ב(א1) שלו, שחוקקו בחוק אויר נקי ונועדו להסדיר הליך משותף עם היתר פליטה לפי אותו חוק, יתוקנו ויפנו להוראות החוק המוצע.

עיקר 9 – החלטה בבקשה לרישיון (סעיפים 20 ו- 21)

סעיף 20 המוצע מבהיר, כמקובל בהליכי רישוי, כי הממונה מוסמך לקבוע תנאים מוקדמים למתן רישיון סביבתי ולקבוע מועדים לקיומם כתנאי למתן הרישיון. כמו כן, מוצע לקבוע בסעיף קטן (ב) כי אם מצא הממונה כי לא ניתן לתת את הרישיון, ייתן למפעיל הזדמנות לטעון לפניו לפני קבלת החלטה סופית בעניין.

בהתאם לסעיף 21 המוצע, כאשר נמצא בתום שלבי בדיקת הבקשה כי ניתן לתת רישיון, ייתן הממונה למפעיל רישיון שיותנה בתנאים הנדרשים ליישום מטרת החוק ולפי עקרונות הרישוי. בסעיף קטן (ב) המוצע מפורטים סוגי תנאים אופייניים שהממונה יקבע ובהם, ערכי פליטה מרביים למזהמים הצפויים להיפלט או להיות מפונים מהמפעל, תנאים לתחזוקה ובקרה, תנאים העוסקים בסילוק מפגעים ותיקון נזקים בתחום המפעל, תנאים לגבי מדידה, ניטור ודיגום במפעל ובסביבה, תנאים לגבי ניהול פסולת ויעדי פינוי של פסולת, תנאים לגבי סיום פעילות, סגירת האתר ומניעת מפגעים עתידיים, ועוד.

עיקר 10 – טכניקה חדשנית (סעיף 22)

בהתאם לדירקטיבה ולאור מסקנות הליכי ההתייעצות השונים שפורטו בראשית עיקרי החוק, מוצע לכלול בהוראות החוק התייחסות מפורשת לאישורה של טכניקה חדשנית במסגרת הליכי הרישוי הסביבתי המשולב. ההגדרה המוצעת ל"טכניקה חדשנית" בסעיף 22(ד) מבוססת על ההגדרה הקיימת בדירקטיבת IED, והיא כוללת שני מרכיבים –

§ מבחינה סביבתית - היא צפויה לספק רמה גבוהה יותר של הגנה על הסביבה מאשר הטכניקה המיטבית הזמינה, או לשמור על אותה רמת הגנה על הסביבה בעלות נמוכה יותר.

§ מבחינת שלבי הפיתוח שלה – היא עברה את שלב המחקר והפיתוח' אך טרם נבחנה בקנה מידה תעשייתי. לשם בדיקת מרכיב זה מוצע, לאחר התייעצות עם המדען הראשי במשרד הכלכלה, כי יינתן אישור על ידו לכך כי הטכניקה אכן חדשנית וכי יש ייתכנות כלכלית להפעילה בקנה מידה תעשייתי.

בהתאם לסעיף המוצע, הממונה רשאי לאפשר הפעלה וניסוי של טכניקות סביבה חדשניות, במסגרת הרישיון, ובין היתר באמצעות הקלה זמנית מערכי פליטה מרביים לפרק זמן של שנה, שבדרך כלל הוא מספק לצורך הערכת ההצלחה של הניסוי. במידת הצורך, ניתן יהיה לקצר את פרק הזמן האמור או להאריכו.

עיקר 11 – תוקף רישיון (סעיף 24)

בהתאם לסעיף 24 המוצע רישיון יינתן לתקופה של 7 שנים. בקשה לחידוש הרישיון תוגש בין שנה לשנה וחצי לפני תום תוקפו של הרישיון. תקופה זו משקפת את לוח הזמנים הסביר שבו צפויים להתרחש שינויים סביבתיים, טכנולוגיים או כלכליים המצריכים בחינה מחודשת של הרישיונות למפעלים טעוני הרישוי. בסעיף קטן (ג) מוצע כי כל עוד לא ניתנה החלטה בבקשה יעמוד הרישיון הקיים בתוקפו לתקופת מירבית של שנה.

יצוין כי שלושת הרישיונות העיקריים המאוחדים לרישיון הסביבתי המשולב ניתנים כיום לתקופות של 7 שנים להיתר פליטה, בין שנה לשלוש שנים להיתר רעלים, ובין שנה ל- 15 שנים לרישיון עסק. על פי ההערכות, תקופה של 7 שנים היא ארוכה דיה על-מנת לאפשר יציבות וודאות למפעלים, ללא צורך בשינויים תכופים. תקופה ארוכה יותר עלולה לפגוע בביצועים הסביבתיים של המפעלים ולסכן את הסביבה ואת בריאות הציבור.

עיקר 12 - שינויים ברישיון (סעיפים 25 ו- 26)

בסעיף 26 מוצע לקבוע מגבלות על השינויים שניתן לעשות ברישיון הסביבתי במהלך תקופת תוקפו. אין הדברים אמורים בהוספת פעילות שהיא טעונה רישוי בפני עצמה ומחייבת הגשת בקשה לרישיון לפי סעיף 25. כמו כן, אין מדובר בשינויים במפעל עצמו המצריכים תיקון או שינוי של הרישיון, הנדונים בסימן ג' (ר' עיקר 13).

המגבלות העיקריות המוצעות לגבי שינויים ברישיון הסביבתי הן אלה:

1. שינויים מהותיים של הרישיון שעניינם יישום הטכניקה המיטבית הזמינה לא יבוצעו אלא אם התקיימו נסיבות המצדיקות זאת. נסיבות אלה יכולות להתקיים אם התקבל מידע חדש לאחר שניתן הרישיון, או שחל שינוי בסביבה, והשינוי נחוץ למניעת פגיעה מתמשכת או חוזרת ונשנית הסביבה או סיכון משמעותי לסביבה או לציבור.

2. במישור הפרוצדורלי - העברת טיוטת הרישיון למפעיל לשם קבלת הערותיו ושמיעת טענותיו טרם שינוי הרישיון, ולעניין מפעלי רמה א' – פרסום בקשה לשינוי המהווה הקלה מתנאי הרישיון להערות הציבור בדומה לפרסום טיוטת הרישיון.

עיקר 13 – העברת רישיון סביבתי (סעיף 27)

סעיף 27 המוצע קובע כי הרישיון הסביבתי המשולב יהיה ניתן להעברה בכפוף לאישור הממונה. זאת בשונה מרישיונות והיתרים קיימים רבים שאינם ניתנים להעברה, ובמקרה של מכירת המפעל הם טעונים רישיון חדש. מנגנון העברת הרישיון מהווה הקלה בפרוצדורה הנדרשת. עם זאת, העברת הרישיון אינה יכולה להתבצע ללא אישור וללא בדיקה, שכן יש בכך פתח לשימוש לרעה ולהימנעות מביצוע חובות חוקיות. לפיכך, במקרה של העברה של רישיון שניתן, הממונה יהיה רשאי לדרוש ביצוע בדיקות ומסירת מידע ומסמכים, שיאפשרו לו לוודא כי אין בהעברת הרישיון בכדי להשפיע על עמידה בדרישות החוק והרישיון, ובכלל זה הצורך לשקם מפגע קיים. עם זאת, ככל שאין קושי בהעברת הרישיון – ניתן יהיה לבצע את ההעברה בהליך יעיל, מהיר ופשוט.

עיקר 14 – שינויים במפעל (סימן ג' בפרק ג')

נוכח תקופת הרישיון הארוכה, ייתכנו במהלך תקופת הרישיון הסביבתי שינויים רבים במפעל. שינויים אלה עשויים בחלקם לשנות את ההשפעות הסביבתיות השונות של המפעל. מוצע לקבוע כי שינויים במפעל העלולים לשנות את השפעותיו הסביבתיות יהיו טעונים הודעה לממונה. במקרה שמדובר בשינויים משמעותיים המפעיל לא יהיה רשאי לבצע את השינוי ללא אישור הממונה. יודגש כי שינויים משמעותיים, אף אם לא תהיה מניעה עקרונית לאשרם, יחייבו לרוב גם תיקון של תנאי הרישיון.

הגדרת "שינוי הפעלה משמעותי" מופיעה בסעיף 2 לחוק המוצע. מדובר בשינוי באופי או בתפקוד של המפעל, או הרחבתו, אשר עשויה להיות להם השפעה משמעותית על בריאות האדם או הסביבה. עם זאת, אין מדובר בהוספת פעילות או מיתקן חדש הטעונים רישוי בפני עצמם.

השאלה אם שינוי במפעל יכול לשנות במידה ניכרת את השפעותיו הסביבתיות הינה שאלה של הערכה מקצועית. המבחן אינו אם בפועל יהיה שינוי משמעותי, שכן זאת ניתן יהיה לדעת פעמים רבות רק לאחר בדיקה. המבחן הוא אם לשינוי יש פוטנציאל להשפעה משמעותית. כך, למשל, שינוי בתהליכי ייצור, במיתקני פליטה, בחומרי גלם מסוגים שונים – יכול לשנות במידה ניכרת את השפעותיו של המפעל על הסביבה ואת הסיכון לציבור ממנו. יצוין כי הערכת הפוטנציאל לשינוי משמעותי אינה ניתנת לקביעה כוללנית מראש, בשל רמת השוֹנוּת והמורכבות של ההיבטים הסביבתיים השונים.

בהתאם לסימן ג' המוצע, ובהתאם לדירקטיבה, שינויים משמעותיים במפעל ייעשו רק אם ניתן לכך אישור הממונה. לפי סעיף 28 המוצע, לשם קבלת האישור, יידרש המפעיל להגיש בקשה המציגה את השינוי הצפוי במפעל ובהשפעותיו הסביבתיות, ולצרף כל מסמך שנדרש בבקשה לרישיון ואשר השינוי במפעל מחייב את תיקונו. סעיף 30 המוצע מבהיר כי על הממונה לשקול קיום הליכי התייעצות ופרסום לציבור בבדיקת בקשה לשינוי הפעלה משמעותי, בדומה להליכי בדיקת בקשה. עם זאת, הליכים אלה אינם מחויבים.

כמו כן, לפי סעיף 29 המוצע, אם בכוונת המפעיל לבצע שינוי שאינו זניח במפעל או בפעילותו, אך המפעיל סבור כי השינוי אינו שינוי משמעותי, עליו להודיע על השינוי המתוכנן לממונה לפחות 45 יום מראש. הממונה יהיה רשאי לבחון את ההודעה ולהודיע למפעיל כי מדובר בשינוי משמעותי ולא ניתן לבצעו ללא אישור מוקדם.

עיקר 15 – פקיעת תוקף רישיון, הפסקת פעילות וביטול רישיון (סימן ד' בפרק ג')

סימן ד' בפרק ג' לחוק המוצע קובע הסדרים למקרים שונים של פקיעת רישיון או ביטולו:

1. פקיעת תוקף רישיון - בסעיף 31 המוצע נקבע כי במקרה בו המפעל לא החל בפעולתו בתוך שנתיים ממועד מתן הרישיון, הרישיון יפקע. הממונה רשאי להאריך תקופה זו בשנה נוספת. מטרת הוראה זו להבטיח כי הליכי הבקשה והוצאת הרישיון לא יהיו הליכי סרק, וכי תחילת פעילותו של המפעל תיעשה לפי סטנדרטים סביבתיים מעודכנים.

2. הפסקת פעילות – בהתאם לסעיף 32 המוצע, על המפעיל המתכנן הפסקת פעילות של המפעל למסור על כך הודעה מראש לממונה. על פי הניסיון המצטבר, הפסקת פעילות עלולה להביא למפגעים סביבתיים חמורים שלא יטופלו – הן מפגעים שנוצרו טרם ההפסקה והן מפגעים שנוצרו עקב הפסקת הפעילות עצמה. לפיכך, בעת הפסקת פעילות, תוטל על המפעיל החובה לנקוט באמצעים למניעת זיהום או מפגע עתידיים מהפעילות שהופסקה או מאתר המפעל ותנאי הרישיון ימשיכו לחול לעניין זה. כמו כן, הממונה יוכל לתת הוראות לעניין הפסקת הפעילות ותיקון זיהום או מפגע הנובעים מאתר המפעל.

3. ביטול רישיון – כפי שנקבע בחוקים רבים המסדירים מתן רישיונות, לרבות החוקים הסביבתיים השונים שרישיונות והיתרים לפיהם יאוחדו לרישיון הסביבתי המשולב, מוצע לקבוע בסעיף 33 כי הממונה רשאי לבטל את הרישיון שנתן, בהתקיים נסיבות המפורטות בסעיף. עילות הביטול כוללות כמקובל מצבים בהם התגלה שהרישיון ניתן על יסוד מידע כוזב או מטעה, או שהמפעיל אינו מציית להוראות החוק, או גורם לסיכון או למפגע. כמו כן ניתן לבטל רישיון אם פעילות המפעל השתנתה באופן שהוציא אותו בתחולת החוק (למשל, הורדת היקף הפעילות הפוטנציאלי מתחת לסף), ובלבד שחלות של המפעל הוראות סביבתיות חלופיות מספקות. גם בהקשר זה מוצע להבהיר כי ביטול הרישיון יכול להיות מותנה בתנאים הדרושים למניעת מפגעים עתידיים ולתיקון מפגע או נזק קיים.

עיקר 16 - מפעלים מסוכנים (פרק ד')

פרק ד' שעניינו "מפעלים מסוכנים", הכולל את הסעיפים 34-45 לחוק המוצע, עוסק באסדרת פעילויות הכוללות עיסוק בחומרים מסוכנים, בכמויות השוות או עולות על ערכי סף שייקבעו בחלק ב' של התוספת לחוק. ערכי הסף מתייחסים לכמויות המירביות המצויות או עשויות להימצא במפעל.

החומרים המסוכנים האמורים הינם כימיקלים אשר בשל היותם בעלי תכונות סיכון, כגון רעילות, קורוזיביות, דליקות וכיו"ב, מהווים סיכון לבריאות האדם, לסביבה ולרכוש. פרק ד' המוצע קובע הסדרים המחליפים את החובה להחזיק בהיתרי רעלים מכוח חוק החומרים המסוכנים, לגבי המפעלים הטעונים רישוי סביבתי משולב. יצוין כי מרבית ההסדרים המוצעים מעוגנים כיום בחוק החומרים המסוכנים ובתנאים בהיתרי הרעלים.

יובהר כי השפעות סביבתיות של חומרים מסוכנים, כגון פינוי פסולת וטיפול בה, וכן פליטות לאוויר ולשפכים, מטופלות בעיקר על-ידי ההסדרים הכלליים הקבועים בהצעת החוק. פרק ד' המוצע עוסק בהסדרים הייחודיים לגבי הסיכונים הכרוכים בעיסוק בחומרים המסוכנים ועיקרו בחובה לפעול על פי טכניקת הבטיחות המיטבית בהיבטים אלה, למנוע ולנהל את הסיכונים הכרוכים בעיסוק באמצעות מערכת ניהול בטיחות כוללת על פי הסטנדרטים המקובלים באיחוד האירופי, וכן להיערך לאירועי חומרים מסוכנים.

יודגש כי היבטי הבטיחות הכרוכים בחומרים מסוכנים שהם עניינו של החוק המוצע, הם בפן הסביבתי ואינם היבטי הבטיחות התעסוקתית של עובדי המפעל. זאת, כשם שנושאים אחרים בפעילות המפעל, שעלולה להיות להם השפעה על בריאות העובדים, אינם חלים לגבי עובדים. ר' לעניין זה סייג לתחולה על עובדים בסעיף 73 לחוק המוצע.

1. עיסוק בחומרים מסוכנים ורשימת החומרים – בהתאם לסעיף 34 לחוק המוצע, מפעיל של מפעל שבכוונתו לעסוק בחומרים מסוכנים בכמויות הקבועות בחלק ב' של התוספת, אינו רשאי לעסוק בחומרים האמורים, אלא אם החומרים מנויים ברשימת חומרים מסוכנים המצורפת לרישיונו, זאת, בדומה לרשימות החומרים המסוכנים המצורפות כיום להיתר רעלים. יצוין כי רשימת החומרים המסוכנים תכלול גם חומרים מסוכנים נוספים המצויים במפעל מסוכן, אף אם הם מתחת לערכי הסף.

2. טכניקת בטיחות מיטבית – בסעיף 35 מוצע לקבוע כי על המפעיל להקים ולהפעיל את מפעלו לפי "טכניקת הבטיחות המיטבית", הכוללת אמצעים טכניים ואמצעים ארגוניים למניעת אירועי חומרים מסוכנים ולהגבלת ההשלכות שלהם שהם העדכניים והטובים ביותר מבין אלו הנמצאים בשימוש.

3. מערכת ותכנית לניהול בטיחות – בסעיף 36 מוצע לקבוע כי על המפעיל להחזיק וליישם במפעלו מערכת לניהול בטיחות המתאימה לסיכונים המצויים במפעל. לשם כך עליו, בין השאר, להגיש לממונה תכנית לניהול הבטיחות הכוללת ניתוח שיטתי של המפעל, מרכיבי הבטיחות, מקורות הסיכון, השלכות אפשריות של אירועי חומרים מסוכנים ואמצעי בטיחות שננקטים, לרבות אמצעי גילוי והתרעה ומידע לגופי החירום. הכוונה היא כי בהכנת התכנית ייושמו שיטות מקובלות לניתוח וניהול של סיכונים, למשל, רשימות תיוג, זיהוי וניתוח סיכונים (HAZOP), ניתוח רובדי הגנה (LOPA), ניתוח אופני כשל ותוצאה (FEMA), ניתוח עץ-כשל, וכדומה. מעבר לכך, מערכת ניהול הבטיחות צריכה להיות מוטמעת ומיושמת בכל היבטי הפעילות של המפעל, בכל דרגי העבודה וההנהלה.

4. מבדק עצמי ופקיעת רשימת החומרים המסוכנים – בסעיפים 37-38 לחוק המוצע נקבע כי מפעיל של מפעל מסוכן יבצע מבדק עצמי תקופתי, אחת לשנה או שנתיים, לפי רמת המפעל, ויגיש לממונה תצהיר על ביצוע המבדק ועל ממצאיו. החובה לבצע מבדק עצמי נועדה להבטיח את עמידת המפעיל בחובה למנוע אירועי חומרים מסוכנים ולצמצם את השלכותיהם לאורך כל תקופת הרישיון. במבדק ייבדקו תקינותם המלאה של טכניקות הבטיחות ומערכות הבטיחות, מרכיבי הבטיחות, תפקוד יחידות בארגון שהן קריטיות לבטיחות, ועוד.

עוד מוצע כי אם מפעיל לא ביצע את המבדק התקופתי או לא הגיש הצהרה על ביצועו, יפקע תוקפה של רשימת החומרים המסוכנים המצורפת לרישיון. דהיינו, המפעיל לא יהיה רשאי להמשיך ולעסוק בחומר מסוכן. הממונה רשאי לאשר למפעיל, לפי בקשתו, להמשיך בעיסוקו בחומר מסוכן לתקופה של 30 ימים שיוכלו לשמש להשלמת המבדק. יודגש כי הפקיעה מתייחסת להפרת החובה הבסיסית לבצע ולהגיש את המבדק העצמי.

עוד מוצע בסעיף 39, לשם הבטחת ניהול נאות של הסיכונים מחומרים מסוכנים, כי הממונה רשאי, בכפוף לשימוע, להתלות או לבטל את רשימת החומרים המסוכנים כולה או חלקה, או להורות על הגבלות לעיסוק בחומרים מסוכנים. הנסיבות המפורטות בסעיף כוללות מצבים בהם קיים חשש ממשי לסיכון מהמפעל שאינו מנוהל כשורה על פי הסטנדרטים המקצועיים, ובהן: אי ביצוע מבדק עצמי, הגשת מבדק עצמי באופן לקוי או חסר, וחריגה מתנאי הרישיון אשר מעלה חשש לסיכון ממשי. במצבים של חשש לסיכון מיידי, הממונה יהיה רשאי להתלות את רשימת החומרים לאלתר, ובלבד שתינתן הזדמנות למפעיל לטעון טענותיו בתוך 7 ימים לאחר מועד ההתלייה.

5. רישום וסחר בחומרים מסוכנים – בהתאם לסעיף 40 המוצע, מפעיל של מפעל מסוכן יערוך וישמור רישום מלא ומסודר של העברת חומרים מסוכנים אל מפעלו וממנו. כמו כן, מפעיל לא יקנה ולא ימכור חומרים מסוכנים מעל כמות הקבועה כערך סף או עולה עליה, ממוכר או לקונה שאינו מחזיק ברישיון סביבתי משולב. סעיף זה ממשיך ומעגן את משטר ההסדרה הקיים היום בסעיפים 5 ו-8 לחוק החומרים המסוכנים ובהיתרי הרעלים, אשר חיוני לבקרת הסחר בחומרים מסוכנים בכמויות גדולות במדינת ישראל, לצורך מניעת סיכונים ברמה הארצית.

6. היערכות לאירוע חומרים מסוכנים (סימן ב' המוצע) – פרט להיערכות לאירועי חומרים מסוכנים בתחום המפעל, שהיא מרכיב מרכזי בניהול הבטיחות, קיימים מצבים בהם נדרשת היערכות של המפעל יחד עם מפעלים נוספים. המקרה המובהק המחייב היערכות משותפת הוא תרחיש של "תגובת שרשרת" (אפקט דומינו), בו התרחשות של אירוע במפעל אחד גוררת אירוע במפעל שכן, בשל תופעות כגון גל הדף, עצמים מתעופפים, פליטת חום, התפשטות אש, תגובות כימיות וכיו"ב. במצב זה הממונה רשאי להורות למפעילים לפי סעיף 42 המוצע, למסור מידע זה לזה בדבר אופי הסיכון והיקפו.

מצבים נוספים המחייבים היערכות משותפת הם מצבים בהם מפעלים עלולים לפגוע או לסכל טיפול באירוע במפעל שכן, כגון כאשר יש דרך גישה משותפת או שימוש בתשתית משותפת במסגרת אירוע חומרים מסוכנים. עוד ייתכנו מצבים בהם עובדים עלולים להיפגע במפעל שכן, ויש לקיים הדרכה משותפת לעובדים. היערכות משותפת יכולה לכלול תיאום של תכניות ונהלים, פרסום התרעות ומידע לציבור, ביצוע תרגול והדרכה, ולעיתים רק מסירת מידע הדדי. לשם כך, מוצע בסעיף 41 כי הממונה יהיה רשאי להורות למפעלים הממוקמים בשכנות לבצע היערכות משותפת באופן ובמידה שתידרש.

בסעיף 43 מוצע לקבוע, בהתאם לדירקטיבת SEVESO, כי הממונה רשאי להורות למפעיל לפרסם מידע על דרכי ההתגוננות לציבור העלול להיות מושפע מאירוע חומרים מסוכנים במפעל. עוד מוצע כי ניתן יהיה להורות למפעיל להתחבר למערכת התרעה לאומית (מחו"ל), שתנהל את ההיערכות לאירועי חומרים מסוכנים ברמה הלאומית ותופעל באופן שירכז את כלל פעילות גופי החירום במדינה.

7. עובד אחראי לחומרים מסוכנים – בסימן ג' המוצע נקבע כי על מפעיל של מפעל מסוכן למנות עובד אחד או יותר שיהיה אחראי לתחום החומרים המסוכנים במפעל. העובד האחראי לחומרים מסוכנים יהיה בקיא בחומרים ובתהליכים במפעל ויבין את הסיכונים שלהם. תפקידיו, המפורטים בסעיף 44, כוללים ייעוץ להנהלת המפעל בנושאים הקשורים לניהול הסיכונים וריכוז הפעילות במפעל בתחום זה, הדרכת עובדים, ביצוע בקרה והגשת דוח שנתי. כמו כן, הסעיף מציע לחייב את המפעיל לסייע לעובד האחראי על חומרים מסוכנים בביצוע תפקידיו, להיוועץ בו בכל הנושאים הקשורים לניהול הסיכונים במפעל, ולתקן את הליקויים עליהם יצביע העובד.

עוד יצוין כי מינוי העובד האחראי יכול שיהיה כפוף לאמות מידה שייקבעו בתקנות וכן לאישור הממונה. יצוין כי כיום מתקיימת חובה זו במסגרת חוק החומרים המסוכנים. בעל היתר רעלים נדרש למנות אחראי רעלים שהוא בעל ידע והבנה בנושאים הרלוונטיים. במסגרת מתן ההיתר נבדקים פרטי אחראי הרעלים לרבות בדיקת רישום פלילי.

עיקר 17 – דיווח ודרישת מידע (סעיפים 45-46)

בסעיפים אלה מוצע להבהיר חובות מינימליות של מסירת מידע ושמירתו המוטלות על המפעיל. בסעיף 45 מוצע לקבוע כי המפעיל חייב לדווח באופן מיידי על כל אירוע משמעותי במפעל. נזכיר כי אירוע משמעותי מוגדר בסעיף 2 לחוק המוצע כאירוע שעלול לגרום לסכנה ניכרת לסביבה או לבריאות הציבור.

בסעיף 46 מוצע לעגן את סמכות הממונה לדרוש שמירה ומסירה של מידע ומסמכים הנוגעים לעמידה בהוראות החוק, ובכלל זה לדרוש איסוף מידע רלוונטי. לדוגמה, דרישת ביצוע ניטור ומדידה במפעל ובסביבתו.

עיקר 18 – התראה וצווים (סימן א' בפרק ה')

בסעיפים 47 עד 51 מוצע לקבוע הסדרים של התראה על אי קיום תנאים והוצאת צווים לעניין מפגע או אי קיום הוראות החוק. יצוין כי סמכויות פיקוח מקובלות כגון סמכות כניסה, נטילת דגימות וכיו"ב, יוקנו לממונה ולמנהל לפי החוק המוצע במסגרת תיקון עקיף לחוק הגנת הסביבה (סמכויות פיקוח ואכיפה), התשע"א–2011 (להלן – חוק סמכויות פיקוח ואכיפה).

בסעיף 47 מוצע לקבוע כי הממונה יוכל למסור למפעיל התראה בגין אי קיום תנאי מתנאי הרישיון. ההתראה נועדה להביא את המפעיל לקיום תנאי הרישיון לאלתר או בתוך פרק זמן קצר שיקצוב הממונה, מבלי לגרוע מאחריותו של המפעיל להפרת התנאים. סעיף זה מעגן פרקטיקות פיקוח נהוגות ואינו מחליף סמכויות פיקוח ואכיפה אחרות.

בהתאם לסעיפים 48 ו- 49, יוסמך המנהל – שהוא עובד המשרד הכפוף במישרין למנהל הכללי - להוציא למפעיל צו מנהלי כמקובל בחוקים סביבתיים רבים. צו לפי סעיף 48 נועד למצב בו פעילותו של מפעל גורמת או עלולה לגרום למפגע. בצו כאמור ניתן לקבוע מהם הצעדים שיש לנקוט כדי להסיר את הסיכון או את המפגע והמועד שבו יש לנקוט בצעדים אלה. לפי סעיף 49 המוצע, במצב של פעילות ללא רישיון או אי ציות מתמשך או חוזר לתנאי הרישיון, יכול המנהל לצווֹת, בכפוף לשימוע, גם על הפסקת פעילות המתבצעת במפעל.

לפי סעיפים 50 ו- 51, כמקובל בחוקים סביבתיים רבים, נקבע כי כאשר לא מקוימות הוראות של צו מנהלי יוכל הממונה או מי שהוא הסמיך לבצע את הנדרש בצו, ובמקרה כזה יהיה המפעיל חייב בהחזר של כפל ההוצאות שהוצאו. המפעיל יוכל לעתור לבית המשפט לעניינים מינהליים בעניין צו מנהלי שקיבל.

עיקר 19 – עיצום כספי (סימן ב' בפרק ה')

כפי שנקבע בחוקים סביבתיים שונים, מוצע לקבוע כי בשל הפרת הוראות החוק המפורטות בסעיף 52 רשאי המנהל להטיל עיצום כספי. בסימן ב' בפרק ו' לחוק מפורט המנגנון להטלת עיצום כספי על פי המתכונת המקובלת בחקיקה הסביבתית העדכנית, הכולל את זכות הטיעון של המפר, וכך גם את האפשרות להפחתת הסכומים האמורים.

בסעיף 52 המוצע נקבעו ארבע דרגות חומרה לעיצום כספי. במדרג החמור ביותר נקבע עיצום בסך 250,000 ש"ח ליחיד ו- 500,000 ש"ח לתאגיד, כאשר ההפרות הן עיסוק ללא רישיון ועיסוק בחומרים מסוכנים בכמויות העולות על ערך הסף מבלי שהדבר הותר ברשימת החומרים.

העיצום המוצע במדרג החומרה השני בחומרתו הוא 150,000 ש"ח ליחיד ו- 300,000 ש"ח על תאגיד. ההפרות המפורטות במדרג זה הן אי קיום תנאי ברישיון שעניינו חריגה מערך פליטה או הפרת איסור על הפעלת מתקן ללא אמצעי לטיפול והפחתת הפליטות; ביצוע שינוי הפעלה משמעותי ללא אישור הממונה; אי קיום הוראות הממונה לעניין הפסקת פעילות או תיקון מפגע; אי נקיטה באמצעים למניעת מפגע או השפעות מזיקות בהפסקת פעילות; אי נקיטה באמצעים למניעה ולניהול של סיכונים מחומרים מסוכנים; אי ביצוע מבדק עצמי; אי קיום הוראת הממונה לעניין הגבלות בעיסוק או ברשימת החומרים המסוכנים; וכן אי קיום צו מנהלי.

העיצום המוצע במדרג החומרה השלישי בחומרתו הוא 100,000 ש"ח על יחיד ו- 200,000 ש"ח על תאגיד. ההפרות המפורטות במדרג זה הן אי קיום תנאי ברישיון שאינו מנוי במדרג המחמיר או המקל יותר; עיסוק בחומרים מסוכנים שאינם מנויים ברשימה המצורפת לרישיון; קניה או מכירה של חומר מסוכן בכמות המחייבת ברישיון ממוכר או לקונה שאי לו רישיון; אי ביצוע הוראת הממונה לעניין היערכות לאירוע חומרים מסוכנים; אי קיום הוראות החוק הנוגעות להעסקת עובד אחראי על חומרים מסוכנים; אי דיווח על אירוע משמעותי; אי קיום הוראה בתקנה מכוח החוק למעט בעניינים המנויים בדרגת החומרה הקלה.

העיצום המוצע במדרג החומרה הקל הוא 50,000 ש"ח על יחיד ו- 100,000 ש"ח על תאגיד. ההפרות המפורטות במדרג זה הן אי קיום תנאי ברישיון שעניינו ניטור, דיגום, רישום, שמירת מסמכים ודיווח; אי מסירת הודעה על הגשת תכנית מפורטת למפעל טעון רישוי סביבתי או בקשה להיתר בניה למפעל טעון רישוי סביבתי; אי מסירת הודעה על שינוי; אי מסירת הודעה על הפסקת פעילות; אי עריכת רישום של העברת חומרים מסוכנים אל המפעל או ממנו; אי קיום דרישה בדבר שמירה ומסירה של מידע ומסמכים; אי מסירת מידע על טווחי סיכון; אי קיום הוראה בדבר מסירת מידע לציבור; אי קיום הוראות בהתראה; אי קיום הוראה בתקנה מכוח החוק בדבר ניטור, דיגום, דיווח, רישום ושמירת מסמכים.

יצוין כי סכומי העיצום הכספי המוצעים הינם בשיעורים מופחתים בהשוואה לרבים מהחיקוקים הסביבתיים הקיימים. כמו כן מוצע, במסגרת התיקונים העקיפים לחוק החומרים המסוכנים ולחוק אוויר נקי, להפחית את סכומי העיצום הכספי הקבועים בהם כיום. זאת כחלק מהפקת לקחים לאחר מספר שנים בהם המשרד מיישם חוקים אלה. נמצא כי לסכומי העיצום הגבוהים עלולה להיות תוצאה בלתי רצויה של תת אכיפה, כאשר נראה כי סכום עיצום שנקבע להפרה מסוימת גבוה באופן שאינו מידתי ביחס להתנהגות. יודגש כי בכל הפרה קיים מנעד רחב של התנהגויות – מהן חמורות יותר ומהן פחות. קביעת סכום העיצום על פי ההתנהגות החמורה ביותר, אף אם מתקיימות נסיבות להפחתה, אינה תורמת לאכיפה יעילה.

עיקר 20 – עונשין (סימן ג' בפרק ה')

כמקובל בחקיקה, בסעיף 67 לחוק נקבעו עבירות לפי חוק זה. במסגרת זו נקבעו ארבעה מדרגי ענישה בהתאם לחומרת העבירות, בדומה למדרג שנקבע לגבי סכומי העיצומים הכספיים, וכמפורט להלן:

לגבי העבירות במדרג הענישה הגבוה מוצע לקבוע עונש מאסר מירבי של שלוש שנים או קנס פי ארבע מהקנס כאמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין, התשל"ז–1977 (להלן- חוק העונשין) השווה ל- 904,000 ש"ח. עוד מוצע כי סכום הקנס המרבי לתאגיד יהיה כפל הקנס. עונש זה דומה למדרגי ענישה הקבועים כיום בחלק מהחוקים הסביבתיים. במדרג זה, מוצע לכלול את העבירות – הפעלת מפעל טעון רישוי סביבתי ללא רישיון או בניגוד לעקרונות הרישוי, וכן עיסוק בחומרים מסוכנים בכמויות העולות על הקבוע בחלק ב' של התוספת ללא רישיון או מבלי שהחומר מנוי ברשימת החומרים המסוכנים המצורפת לרישיון (ס' 34(א)).

לגבי עבירות במדרג השני מוצע לקבוע עונש מאסר מרבי של שנתיים או קנס של פי שלושה מהקנס כאמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין, השווה ל- 678,000 ש"ח, וכי סכום הקנס המרבי לתאגיד יהיה כפל הקנס. במדרג זה, מוצע לכלול את העבירות – אי קיום תנאי ברישיון שעניינו חריגה מערך פליטה או הפעלת מתקן ללא אמצעי להפחתת פליטות; מפעיל שיש במפעלו חומרים מסוכנים ואינו נוקט באמצעי הזהירות הנדרשים למניעת אירועי חומרים מסוכנים ולהפחתת השפעותיהם; מפעיל שמבצע שינוי הפעלה משמעותי ללא אישור הממונה או בניגוד לתנאים שהורה; מפעיל שאינו מקיים הוראות הממונה לעניין הפסקת פעילות או לעניין תיקון מפגע והשבת המצב לקדמותו; מפעיל שאינו נוקט אמצעים למניעת מפגע או השפעות מזיקות אחרות בהפסקת פעילות בניגוד להוראות הממונה; מפעיל שאינו פועל למניעה ולניהול של סיכונים סביבתיים מחומרים מסוכנים באמצעות שימוש טכניקת בטיחות מיטבית והפעלת מערכת לניהול בטיחות; מפעיל אינו מבצע מבדק עצמי או שאינו מגיש את ממצאיו; מפעיל שאינו מקיים את הוראות הממונה לעניין רשימת החומרים המסוכנים והגבלות לגבי עיסוק; אינו מקיים הוראות צו מינהלי.

לגבי עבירות במדרג השלישי מוצע לקבוע עונש מאסר מרבי של שמונה עשרה חודשים או כפל הקנס כאמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין, השווה ל- 452,000 ש"ח וכי סכום הקנס המרבי לתאגיד יהיה כפל הקנס. במדרג זה, מוצע לכלול את העבירות – אינו מקיים תנאי ברישיון למעט בעניין חריגה מערך פליטה או הפעלת מתקן ללא אמצעי להפחתת פליטות שנכללים במדרג ענישה מחמיר יותר, ולמעט בעניין ניטור, דיגום, רישום, שמירת מסמכים ודיווח שנכללים במדרג ענישה מקל; עוסק בחומרים מסוכנים שאינם מנויים ברשימת החומרים המסוכנים המצורפת לרישיונו (ס' 34(ב)); אינו מקיים הוראות בעניין קנייה ומכירה של חומר מסוכן; אינו מקיים הוראות הממונה לביצוע הערכות לאירוע חומרים מסוכנים; אינו מקיים הוראות בעניין מינוי והעסקה של עובד אחראי על חומרים מסוכנים; אינו מדווח לממונה על אירוע משמעותי; אינו מקיים הוראה שנקבעה בתקנות, למעט בעניין ניטור, דיגום, רישום, שמירת מסמכים ודיווח.

לגבי עבירות במדרג הרביעי מוצע לקבוע עונש מאסר שישה חודשים או קנס כאמור בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין, השווה ל- 75,300 ש"ח וכי סכום הקנס המרבי לתאגיד יהיה כפל הקנס. במדרג זה, מוצע לכלול את העבירות – אינו מקיים תנאי ברישיון שעניינו ניטור, דיגום, רישום, שמירת מסמכים ודיווח; אינו מודיע לממונה על שינוי בניגוד להוראות סעיף 29; אינו מודיע על הפסקת פעילות לממונה בניגוד להוראות סעיף 32(א); אינו מקיים הוראות לפי סעיף 40(א) בעניין עריכת רישום בדבר העברת חומרים מסוכנים; אינו מקיים דרישת הממונה לפי סעיף 46 בעניין דיווח, שמירה ומסירת מידע ומסמכים; אינו מקיים הוראות הממונה לפי סעיף 43 בעניין פרסום לציבור; אינו מקיים הוראות לפי התראה בסעיף 47; אינו מקיים הוראה שנקבעה בתקנות לפי הוראות סעיף 72(2) או (3), בעניין ניטור, דיגום, רישום, שמירת מסמכים ודיווח.

עוד מוצע כי העובר עבירה באופן או בנסיבות מחמירות שכתוצאה מהם נגרמה או עלולה להיגרם פגיעה ממשית בסביבה או בבריאות הציבור, דינו יהיה מאסר שלוש שנים או כפל הקנס שבית משפט היה רשאי להטיל עליו לפי הוראות אותו סעיף קטן.

כפי שקבוע כיום בחוקים סביבתיים רבים, מוצע לקבוע כי בית משפט יהיה רשאי להטיל קנס נוסף בגין עבירה נמשכת בשיעור של חמישה אחוזים לכל יום, וכן כי בית המשפט יהיה רשאי להטיל על קנס על אדם בשיעור טובת ההנאה או רווח (לרבות הוצאה שנחסכה) שהשיג אדם בשל עבירה שנעברה לפי החוק.

בסעיף 68 לחוק מוצע להטיל אחריות על נושא משרה בתאגיד לפקח ולעשות כל שניתן על-מנת למנוע עבירות, ולקבוע חזקה של הפרת החובה במקרה של הפרה.

סעיף 69 לחוק המוצע מפרט את סמכויות בית המשפט בעת שמקיימים בפניו הליכים פליליים בעבירה לפי חוק זה. הסעיף קובע כי בית המשפט יוכל לתת צווים זמניים במהלך קיום הדיונים וכן צווים בסיומם. צווים אלה יכולים לכלול התלייה של הרישיון, וזאת כדי למנוע, להפסיק או לצמצם את העבירה או את המפגע שנגרם כתוצאה מביצוע העבירה או למנוע הישנותה. עוד קובע הסעיף מנגנון לעיון חוזר ולערעור על החלטות בית המשפט.

במקרים בהם הורשע אדם לפי החוק בנוסף על התליית הרישיון יוכל בית המשפט להורות על פעולות למניעה, תיקון, סילוק של זיהום או מפגע סביבתי או על שיקום של הסביבה, וכן על תשלום הוצאות שהוצאו למניעה, תיקון או סילוק המפגע או לשיקום הסביבה, אם הגיש התובע או מי שהוציאן בקשה על כך לבית המשפט.

יצוין כי סמכויות חקירה, תפיסה, וכן אפשרות לבקשת צו חיפוש מבית המשפט, הנחוצות לאכיפת הוראות החוק, יינתנו למפקחי הגנת הסביבה במשרד לפי תיקון עקיף שייעשה לתוספת לחוק הגנת הסביבה (סמכויות פיקוח ואכיפה), התשע"א-2011.

עיקר 21 – אחריות בנזיקין (סעיף 71)

במספר חוקים סביבתיים, ובהם חוק אוויר נקי והחוק למניעת מפגעי אסבסט ואבק מזיק, התשע"א-2011, נקבע כי נושא משרה בתאגיד יהיה אחראי לעוולה בנזיקין שבוצעה על-ידי התאגיד. נושא המשרה יכול להשתחרר מאחריותו אם הוכיח כי העוולה נעשתה שלא בידיעתו והוא נקט אמצעים סבירים כדי למנוע אותה. מוצע לקבוע הוראה דומה גם בחוק המוצע.

עיקר 22 – תשלומים וייעוד כספים (סימן ב' בפרק ו')

סימן ב' המוצע מסדיר את הסמכות לקבוע אגרות והיטלים בתקנות, וכן מסמיך את הממונה לגבות תשלום בגין הוצאות ולדרוש ערובות.

סעיף 75 קובע כי השר רשאי לקבוע אגרות בגין הגשות בקשות, ובעד רישיונות ואישורים. כמו כן רשאי השר לקבוע אגרות תקופתיות בעד פעולות המשרד ליישום החוק, ובכלל זה פעולות ניטור ודיגום, פרסום ופעולות פיקוח. יצוין, כי גם כיום נגבות אגרות בעד בקשות להיתרי פליטה לאוויר לפי חוק אוויר נקי ובעד היתרי רעלים לפי חוק החומרים המסוכנים.

סעיף 76 המוצע מסמיך את השר לקבוע היטל על ההשפעות הסביבתיות של מתקן. האפשרות לקביעת היטלים על השפעות סביבתיות מקובלת בחקיקה הסביבתית הקיימת ומהווה כלי מרכזי ביישום עקרון "המזהם – משלם" בחקיקה סביבתית בעולם. הטלת היטל משרתת את המטרה של הפנמת עלויות חיצוניות על המזהם, אף כאשר הוא פועל כדין, ומהווה תמריץ להתייעלות ולהפחתת ההשפעות הסביבתיות.

למותר לציין כי קביעת אגרות והיטלים תעשה בהסכמת שר האוצר ובאישור ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת.

עוד מוצע בסעיף 77 כי במקרים בהם הממונה נדרש להיעזר ביועץ או במומחה שאינו עובד המשרד להגנת הסביבה בבדיקת בקשה לרישיון או בקשה אחרת לפי החוק, יוטלו הוצאות אלו על מגיש הבקשה. המדובר במצבים מיוחדים בהם נדרשת מומחיות מיוחדת מֵעֶבֶר לידע הקיים במשרד, כגון בנושאים של סודיות מסחרית או סיכונים חריגים בתחום החומרים המסוכנים, שאינם חלק ממתודולוגיות הבדיקה השכיחות.

סעיף 78 לחוק המוצע קובע כי הממונה יהיה רשאי לדרוש ממפעיל להמציא ערובות לשם הבטחת עמידתו של המפעיל בהוראות לפי החוק, המיועד למצבים של הפעלה או פעולה לא שגרתית. המקרים המובהקים שיכולים להתאים להסדר של ערובה הם הפעלת טכניקה חדשנית, במסגרתה ייתכנו חריגות מערכי פליטה וניתנות הקלות. כך גם במצבים של הפסקת פעילות וסגירת אתר או העברת רישיון, בהם נדרש טיפול ייחודי על-מנת למנוע נזקים אגב השינוי בפעילות. כמו כן מוצע כי הממונה יהיה רשאי לקבוע את הסכום ואופן המצאת הערבות, התנאים ואופן חילוטן.

בסעיף 79 מוצע לקבוע כי התשלומים לפי החוק המוצע ייועדו לקרן לשמירת הניקיון, וישמשו למטרותיה וליישום הוראות לפי החוק המוצע, לרבות פיקוח עליהן. הוראה זו מתייחסת גם לסכומי אגרות והיטלים. כפי שיפורט להלן, קיים פער משמעותי בין היקף המשאבים העומד לרשות המשרד כיום לבין ההיקף הנדרש לצורך ביצוע מכלול משימות המשרד באופן יעיל ותוך מתן שירות ראוי לתעשיה מחד ולציבור מאידך. החוק המוצע כולל תוספת מטלות משמעותית לעובדי המשרד, שגם כיום מצויים כאמור בתקן חסר. על-מנת להבטיח כי ניתן יהיה לעמוד במטלות הכרוכות ביישום החוק ובפיקוח על הוראותיו, על סמך ניסיון העבר, ולאור עקרון "המזהם – משלם", יש צורך לייעד את תשלומי האגרות וההיטלים למטרות אלה.

עיקר 23 – תיקון חוק החומרים המסוכנים

התיקון העקיף לחוק החומרים המסוכנים, בסעיף 81 לחוק המוצע, מטמיע את השינויים הנדרשים בחוק זה במסגרת חקיקת החוק לרישוי סביבתי משולב. אחרי תיקונו המוצע, חוק החומרים המסוכנים יהווה חוק מסדיר לנושא החומרים המסוכנים כמכלול, בהיבטים הסביבתיים. חוק החומרים המסוכנים יקבע את ההגדרות והחובות לעניין חומרים מסוכנים ופסולת מסוכנת, ובכלל זה יעמדו בתוקפן הוראות לעניין יבוא ויצוא, אריזה, סימון והגבלות אחרות. לשר יהיו נתונות סמכויות לקבוע הסדרים בחקיקת משנה, לרבות קביעה של היטלים, בדומה למצב החוקי כיום. כמו כן, תישמר בחוק רגולציה על עוסקים מסוימים בחומרים מסוכנים, לגבי פעילויות שאינן מתאימות לחוק רישוי סביבתי משולב או חוק רישוי עסקים, אך הן טעונות רישוי ופיקוח.

להלן עיקרי התיקונים המוצעים:

1. הגדרת "חומר מסוכן" - הגדרה זו מחליפה את המונחים "חומר מסוכן" ו- "רעל" בחוק הקיים. ההגדרה מציעה לסווג חומרים כמסוכנים מתוך רשימת חומרים שבתוספת הראשונה ובכפוף לתכונות הסיכון שלהם המפורטות בתוספת השלישית שתיווסף לחוק. רשימת תכונות הסיכון מבוססת על תקנות עדכניות של האיחוד האירופי (EC) מס' 1272/2008 על סיווג, תיוג ואריזה של חומרים מסוכנים (CLP), ועל עקרונות וכללי סיווג לפי מסמך מנחה מקצועי שפרסם ארגון האומות המאוחדות להרמוניזציה גלובלית במערכת הסיווג (GHS). תכונות הסיכון כוללות פציצות, דליקות, רעילות ועוד.

2. הגדרות ל"טיפול" בפסולת, "פסולת מסוכנת", "בעל פסולת" ו"יצרן פסולת" – ההגדרות מעדכנות ומאמצות מונחים מקובלים לעניין זה לפי דירקטיבת המסגרת לפסולת של האיחוד האירופי 2008/98/EC (Waste Framework Directive). כך מוצע להגדיר "פסולת מסוכנת", בדומה להגדרת "פסולת" המוצעת בחוק העיקרי, כחומר או חפץ המכיל חומר מסוכן שהשימוש בו אסור או שיש חובה לפנותו, שפונה או שיש כוונה לפנותו, שאין בו שימוש ואין כוונה להשתמש בו, או שבשל היותו מכיל חומר מסוכן הוא מהווה או עלול להוות מפגע. "טיפול בפסולת" כולל שימוש חוזר בה, מיחזורה, הפקת אנרגיה ממנה או סילוקה על ידי הטמנתה, נטרולה, הפחתת סיכון ממנה או שריפתה. "יצרן פסולת" הוא מי שפסולת מסוכנת נוצרת במהלך עיסוקו ו"בעל הפסולת" הוא כל מי שמחזיק בפסולת, משגיח או מפקח עליה או מנהל אותה.

3. בהתאם לתיקון המוצע לסעיף 3, נקבעת חובת החזקה בהיתר לגבי מספר עיסוקים ספציפיים המפורטים בתוספת הרביעית שתיווסף לחוק. זאת בשונה מהחובה הכללית כיום לגבי כל עוסק בחומר מסוכן בכמות ובריכוז העולים על הסף הקבוע בתקנות החומרים המסוכנים (סיווג ופטור), התשנ"ו-1996. ההיתר יינתן לתקופה של חמש שנים, במקום שנה עד שלוש שנים כיום. בהיתר יפורטו החומרים המסוכנים שהעוסק רשאי לעסוק בהם והעובד האחראי שהוא בעל השכלה וידע מקצועי לגביהם. התוספת הרביעית המוצעת מפרטת את הפעילויות טעונות ההיתר.

4. התיקונים המוצעים בסעיפים 4, 5, 6, 8, 11 , 13 ו- 16א, מעדכנים ומתאימים את נוסח החוק על פי ההגדרות המתוקנות ומסגרת הרישוי העדכנית. כך מתוקן סעיף 4 באופן שבקרת המכס על כניסת חומרים מסוכנים לישראל תותאם לחובות הרישוי העדכניות הכוללות רישוי משולב והיתרי עיסוק למספר מצומצם של עיסוקים בחומרים מסוכנים. בסעיפים 5 ו- 6 עודכן הנוסח לעניין חובות רישום של תנועת החומרים המסוכנים ואופן אחסונם. סעיף 8 שעניינו איסור קניה ומכירה ממי או למי שאינו מצויד בהיתר הותאם אף הוא למערכי הרישוי העדכניים הכוללים רישוי משולב והיתרי עיסוק בחומרים מסוכנים.

5. סעיף 8א המוצע מאמץ ומפרט את עקרונות ומסגרת האסדרה לנושא הפסולת המסוכנת, הנהוגים במדינות המפותחות והמיושמים בהיתרי הרעלים אך אינם מפורטים בחוק. בהתאם לכך מעגן הסעיף המוצע את האחריות של יצרן הפסולת המסוכנת, ובהעדרו – בעל הפסולת המסוכנת, על הטיפול בפסולת המסוכנת עד לסילוקה.

6. בנוסף, מוצע לתקן את סעיף 14א לחוק שעניינו קביעת היטל על סילוק פסולת מסוכנת באופן שאפשרויות קביעת ההיטל יאפשרו יישום של מדיניות מודרנית לניהול פסולת מסוכנת, על פי העקרונות העדכניים המקובלים בעולם. עוד מוצע כי סכומי היטל ישולמו לקרן לשמירת הניקיון וישמשו לעידוד המיחזור וההשבה של פסולת מסוכנת ולתמיכה בהקמת תשתיות ושירותים ציבוריים לשם כך. אף זאת כחלק מיישום עקרון "המזהם – משלם", ובין היתר לצורך מימון תשתיות לאומיות חיוניות בתחום עתיר סיכונים זה.

7. התיקון המוצע מעדכן את נוסח סעיפים 14ב עד 14יא לעניין הטלת עיצום כספי, על פי ההסדרים המקובלים כיום בחקיקה הסביבתית. כמו כן מוצע לעדכן, בסעיף 14ה, את רשימת ההפרות ואת סכומי העיצום. בדומה להסדר המוצע בחוק הרישוי הסביבתי המשולב, סכומי העיצום המוצעים מחולקים לשלשה מדרגים, בהתאם לחומרת העבירות, כמפורט להלן:

· העיצום המוצע במדרג החומרה הגבוה הוא 200,000 ש"ח על יחיד ו- 400,000 ש"ח על תאגיד. ההפרות המפורטות במדרג זה הן עיסוק בחומר מסוכן ללא היתר, קניה או מכירה של חומר מסוכן בניגוד להוראות סעיף 8 או הוראה אחרת לפי החוק, אי טיפול בפסולת מסוכנת או טיפול בה בניגוד להוראות סעיף 8א או הוראה אחרת בחוק.

· העיצום המוצע בדרגת החומרה האמצעית הוא 100,000 ש"ח על יחיד ו- 200,000 ש"ח על תאגיד. ההפרות המפורטות במדרג זה הן אי קיום תנאי בהיתר או הוראה אחרת לפי החוק שאינה מפורטת במדרג הגבוה או הנמוך, אחסון חומרים מסוכנים בניגוד להוראות סעיף 6(א).

· העיצום המוצע בדרגת החומרה הנמוכה הוא 50,000 ש"ח על יחיד ו- 100,000 ש"ח על תאגיד. ההפרות המפורטות במדרג זה הן אי קיום תנאי בהיתר או הוראה אחרת לפי החוק שעניינן סימון, שילוט, רישום, בדיקה, מדידה או דיווח, אי ביצוע רישום בניגוד להוראות סעיף 5 ואי ביצוע סימון או שילוט בניגוד להוראות סעיף 6(ב).

8. התיקון המוצע מעדכן את סעיף 15 לעניין עונשין מכוח החוק, תוך התאמת הניסוח לתיקונים שהוכנסו בשאר סעיפי החוק, עדכון של העבירות וחלוקתן לשלושה מדרגי ענישה, כמפורט להלן:

· לגבי העבירות במדרג הענישה הגבוה מוצע לקבוע עונש מאסר מרבי של שנה או קנס מרבי שהוא כפל הקנס האמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין (452,000 ש"ח). במדרג זה, מוצע לכלול את העבירות של עיסוק בחומר מסוכן ללא היתר, קניה או מכירה של חומר מסוכן בניגוד להוראות סעיף 8 או הוראה אחרת לפי החוק, אי טיפול בפסולת מסוכנת או טיפול בה בניגוד להוראות סעיף 8א או הוראה אחרת בחוק.

· לגבי העבירות במדרג הענישה האמצעי מוצע לקבוע עונש מאסר מרבי של שישה חודשים או קנס מרבי כאמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין (226,000 ש"ח). במדרג זה, מוצע לכלול את העבירות של אי קיום תנאי בהיתר או הוראה אחרת לפי החוק שאינה מפורטת במדרג הגבוה או הנמוך, אחסון חומרים מסוכנים בניגוד להוראות סעיף 6(א).

· לגבי העבירות במדרג הענישה האמצעי מוצע לקבוע עונש מאסר מרבי של שישה חודשים או קנס מרבי כאמור בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין (75,300 ש"ח). במדרג זה, מוצע לכלול את העבירות של אי קיום תנאי בהיתר או הוראה אחרת לפי החוק שעניינן סימון, שילוט, רישום, בדיקה, מדידה או דיווח, אי ביצוע רישום בניגוד להוראות סעיף 5 ואי ביצוע סימון או שילוט בניגוד להוראות סעיף 6(ב).

9. התיקון המוצע מבטל מנגנונים שאינם מתאימים למערך החדש, או שלאור הניסיון שנצבר אינם נחוצים או אינם מתאימים. כך, מוצע למחוק את סעיף 15ב הקיים, המפרט אפשרות להגשת קובלנה; את סעיף 16ג1 המסמיך את השר להגנת הסביבה להסמיך ממונה מבין עובדי משרדו או עובדי רשות מקומית לעניין אירוע חומרים מסוכנים (לעניין עובדי המשרד הסמכויות לפי סעיף 16ג2 לחוק יהיו נתונות לממונה לפי החוק ללא צורך בהסמכה נפרדת); את סעיף 16ג3 המסמיך את השר להגנת הסביבה למנות וועדת בדיקה; ואת סעיף 16ד(א)(2) ו- (ב) לעניין סייגים לתחולה על המדינה.

עיקר 24 – תיקון חוק אוויר נקי

חוק אוויר נקי הינו חוק מסגרת לאסדרה, צמצום ומניעה של זיהום אוויר. החוק כולל הסדרים כלליים הנוגעים לצמצום ומניעה של זיהום האוויר ברמה הלאומית, וכן הסדרים הנוגעים לסוגים של מקורות פליטה נייחים (כגון מפעלים ועסקים) ומקורות פליטה ניידים (כגון כלי רכב).

פרק ד' לחוק אוויר נקי קובע הסדר רישוי של מקורות פליטה נייחים. פרק זה כולל אסדרה מפורטת של מקורות פליטה טעוני היתר פליטה לפי חוק אוויר נקי, וכן הוא עוסק במקורות פליטה הטעונים רישיון עסק לפי חוק רישוי עסקים, אף שאינם טעונים היתר פליטה.

יצוין כי מנגנון היתרי הפליטה מבוסס במידה רבה על עקרונות הדירקטיבה האירופאית – 96/61/EC Integrated Pollution Prevention and Control משנת 1996 שעניינה הסדרת פליטות מהתעשייה לסביבה ואשר הוחלפה על ידי בשנת 2010 על-ידי דירקטיבת ה- IED.

החוק המוצע מחליף את משטר היתרי הפליטה לאוויר למקורות פליטה נייחים. בהתאם לכך, תיקון חוק אוויר נקי כולל בעיקר מחיקה של הסדרים אלה בחוק אוויר נקי. בנוסף לכך, התיקון המוצע לחוק אוויר נקי כולל מספר תיקונים נדרשים בחוק לאחר מספר שנים ליישומו, והתאמות לשינויים הנעשים בחקיקה הסביבתית (במסגרת החוק המוצע וחקיקה עדכנית) בנושאים כגון סמכויות פיקוח ואכיפה וסכומי עיצומים כספיים.

להלן עיקרי התיקונים המוצעים:

1. מחיקת הגדרות: "היתר בניה", "היתר פליטה", "חוק התכנון והבניה", "הטכניקה המיטבית הזמינה", "מקור פליטה טעון היתר", "מקור פליטה נייח" ו- "נותן אישור" – במסגרת מחיקת ההסדרים בחוק אוויר נקי הנוגעים למקורות פליטה טעוני היתר ומקורות פליטה טעוני רישיון עסק, הגדרות אלו נותרות ללא שימוש בחוק ומוצע למחוק אותן.

2. תיקון הגדרת "ממונה" והוספת הגדרת "מנהל" – הממונה לפי חוק אוויר נקי הוא ראש אגף איכות אוויר או עובד המשרד שכפוף אליו מקצועית או מנהלית, שהוסמך על-ידי השר בהמלצת ראש האגף. במסגרת פעילות המשרד בעלי תפקיד שעוסקים בתחומים סביבתיים שונים נדרשים לעסוק במניעת זיהום אוויר כחלק נלווה לפעילותם, למרות שכפיפותם המנהלית או המקצועית איננה לראש אגף איכות אוויר. ההגדרה הקיימת אינה תואמת את הצורך ברישוי ובפיקוח משולב ובעבודה מתכללת, מגבילה את הגמישות האירגונית של המשרד ופוגעת ביכולתו להסמיך עובדים בהתאם למבנה הארגוני ולצרכי המשרד המשתנים. לפיכך, מוצע להתאים את ההגדרה להגדרות המקובלות בחקיקה הסביבתית ולמחוק את המגבלה בדבר כפיפותם המקצועית והמנהלית של עובדי המשרד לראש האגף.

בנוסף לכך מוצע להוסיף הגדרת "מנהל" על-מנת לקבוע שהפעלת סמכויות מסוימות, כגון הטלת עיצומים כספיים והוצאת צווים מנהליים, תעשה על-ידי עובד המשרד הכפוף במישרין למנהל הכללי של המשרד, שהשר הסמיכו לכך.

3. תיקון סעיף 6 –

· סעיף 6(א) לחוק קובע כי על השר לקבוע בתקנות ערכי איכות אוויר לנוכחותם באוויר של מזהמים המנויים בתוספת הראשונה. חריגה מערכי סביבה מהווה עבירה פלילית, ולכן קביעתם בתקנות מחייבת אישור של ועדה מוועדות הכנסת. ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת אישרה את תקנות אוויר נקי (ערכי איכות אוויר) כהוראת שעה בלבד, מאחר שלא ניתן היה לקבוע את שלושת סוגי ערכי איכות האוויר המפורטים בסעיף 6(א) - יעד, סביבה והתרעה - לכל 28 החומרים המפורטים בתוספת הראשונה לחוק. עמדתו המקצועית של המשרד היא כי אין אפשרות מעשית לקבוע את שלושת סוגי הערכים לכל המזהמים בתוספת הראשונה. זאת מסיבות כגון מחסור בידע מדעי בעולם.

לפיכך מוצע להבהיר כי השר רשאי לא לקבוע את שלושת סוגי ערכי איכות האוויר המפורטים בסעיף 6(א) לכל החומרים המפורטים בתוספת הראשונה לחוק, באמצעות תיקון הסעיף והוספת המילים "כולם או חלקם".

· סעיף 6(ב)(3) קובע כי השר רשאי בצו להוסיף מזהמים לתוספת הראשונה. מוצע לתקן את הסעיף ולקבוע כי השר יהיה רשאי לשנות את התוספת הראשונה, בצו, וזאת לאחר התייעצות עם שר הבריאות.

4. תיקון סעיפים 7(ד), 8(ג)(2), 15 ו- 16 – סעיפים אלה כוללים הוראות בנושא חובות ניטור ודיגום של מקורות הפליטה, לרבות מקורות פליטה טעוני היתר פליטה וטעוני רישוי לפי חוק רישוי עסקים. מוצע לתקן סעיפים אלו לצורך התאמתם לשינויים בחוק המוצע. לצורך כך מוצע לקבוע את כי סעיפים אלו יחולו על מקורות פליטה טעוני רישוי סביבתי משולב במקום מקורות פליטה טעוני היתר פליטה או רישיון עסק. סעיף 8(ג)(2) שעניינו מתן הוראות למקור פליטה בעת אירוע זיהום אוויר חריג יותאם גם הוא, כך שהממונה יהיה רשאי ליתן הוראות באירוע כאמור גם למקור פליטה טעון רישוי סביבתי משולב.

5. מחיקת סימן ב' בפרק ד' – סימן ב' בפרק ד' עוסק במקורות פליטה טעוני היתר. סימן זה כולל את האיסור על הפעלת מקור פליטה טעון היתר פליטה ללא היתר פליטה. עוד כולל הסימן הוראות מפורטות המסדירות את כלל ההיבטים הנוגעים להיתרי פליטה לאוויר, ובכלל זה הוראות הנוגעות להגשת בקשה להיתר, תהליך בדיקתה וקבלת היתר פליטה, תקופת תוקפו, שינויים בהיתר, הוראות הנוגעות לחידושו ולביטולו ועוד.

6. מחיקת סימן ד' בפרק ד' - סימן ד' עוסק במקורות פליטה טעוני רישיון עסק לפי חוק רישוי עסקים. סימן זה קובע הוראות בעניין מתן אישור או תנאים ברישיון עסק לעסק שנמצא בו או מופעל בו מקור פליטה. סעיפים 32 – 33 קובעים כי נותן האישור לפי חוק רישוי עסקים, בבואו ליתן אישור לעסק שנמצא או מופעל בו מקור פליטה או להתנותו בתנאים, יפעל לפי אמות מידע שקבע השר להגנת הסביבה וישקול את השיקולים המפורטים בסעיף 20(ב) לחוק אוויר נקי הנוגעים למתן היתר פליטה לאוויר, כגון ההסתברות לגרימת חריגה מערכי סביבה והשפעת מקור הפליטה על ערכי יעד או ייחוס, הימצאות מקור הפליטה באזור נפגע זיהום אוויר ועוד. סעיף 34 לחוק אוויר נקי מסמיך את נותן האישור ליתן הוראות לעסק טעון רישוי לפי חוק רישוי עסקים שמופעל בו מקור פליטה הוראות, אף בטרם ניתן לו רישיון עסק.

כאמור לעיל, במסגרת חוק רישוי משולב יבוטל הצורך באישור המשרד לרישיון העסק ותנאיו, לכן מוצע למחוק את ההוראות בסימן ד' הנוגעות למקורות פליטה טעוני רישוי לפי חוק רישוי עסקים.

7. התיקונים המוצעים לסימן ג' בפרק ח' לחוק מעדכנים את נוסח סעיפים 50 עד 62 לעניין הטלת עיצום כספי, על פי ההסדרים המקובלים כיום בחקיקה הסביבתית. כמו כן מוצע לעדכן, בסעיף 53, את רשימת ההפרות ואת סכומי העיצום. בדומה להסדר המוצע בחוק הרישוי הסביבתי המשולב, סכומי העיצום המוצעים מחולקים לשלושה מדרגים, בהתאם לחומרת העבירות, כמפורט להלן:

· העיצום המוצע במדרג החומרה הגבוה הוא 200,000 ש"ח על יחיד ו- 400,000 ש"ח על תאגיד. ההפרות המפורטות במדרג זה הן גרימת זיהום אוויר חזק או בלתי סביר בניגוד להוראות סעיף 3 ו- 4(א)(1), אי קיום הוראות בעניין צעדים ואמצעים שיש לנקוט למניעת זיהום אוויר חזק או בלתי סביר לפי סעיף 4(א)(2), למעט הוראות בדבר רישום, ניטור, דיגום ודיווח; אי-הכנת תכנית פעולה או אי-ביצועה, בניגוד להוראות סעיף 12, אי-קיום הוראה שניתנה לו לפי הוראות סעיף 41(א) למעט הוראות בדבר רישום, ניטור, דיגום ודיווח ואי קיום הוראות צו לפי סעיפים 45 או 46.

· העיצום המוצע בדרגת החומרה האמצעית הוא 100,000 ש"ח על יחיד ו- 200,000 ש"ח על תאגיד. ההפרות המפורטות במדרג זה הן אי קיום הוראות לגבי הקמה או הפעלה של תחנת ניטור אוויר, בניגוד להוראות לפי סעיף 7; אי-קיום הוראות שניתנו לפי סעיף 8(ג)(2) או 8(ג)(4); ייצור, ייבוא, שיווק או הפעלה של מקור פליטה, בניגוד להוראות סעיף 14(א)(1) או 14(א)(2) למעט הוראות בדבר רישום, ניטור, דיגום ודיווח; ייצור, ייבוא, שיווק, מכירה או הפעלה של מקור פליטה נייד, בניגוד להוראות סעיף 36(א)(1) או36(א)(2) למעט הוראות בדבר רישום, ניטור, דיגום ודיווח; אי קיום הוראות בדבר פרסומת או הודעה, בניגוד להוראות לפי סעיף 38, למעט הוראות בדבר רישום, ניטור, דיגום ודיווח; ייצור, ייבוא, שיווק או מכירה של דלק או תוסף דלק בניגוד להוראות סעיף 40(א)(1); הפעלת מקור פליטה באמצעות דלק או תוסף דלק או שימוש בדלק בניגוד להוראות סעיף 40(א)(2) למעט הוראות בדבר רישום, ניטור, דיגום ודיווח.

· העיצום המוצע בדרגת החומרה הנמוכה הוא 50,000 ש"ח על יחיד ו- 100,000 ש"ח על תאגיד. ההפרות המפורטות במדרג זה הן אי קיום הוראות שעניינן רישום ניטור, דיגום ודיווח, בניגוד להוראות לפי סעיפים 4(א)(2), 14(א)(2), 15, 16(א), 36(א)(2), 38, 40(א)(2) ו- 41(א); אי מסירת נתוני הניטור או הדיגום, בניגוד להוראות סעיף 15 ואי אי-קיום הוראות לעניין בדיקת רכב מנועי, רישום תוצאותיה ודיווח עליה, בניגוד להוראות לפי סעיף 37(א), על-ידי מי שרשות הרישוי הסמיכה לכך.

8. התיקון המוצע מעדכן את סעיף 63 לעניין עונשין מכוח החוק, תוך התאמת הניסוח לתיקונים שהוכנסו בשאר סעיפי החוק, עדכון של העבירות וחלוקתן לשלושה מדרגי ענישה, כמפורט להלן:

· במדרג הענישה הגבוה מוצע לכלול את העבירות של גרימת זיהום אוויר חזק או בלתי סביר, בניגוד להוראות סעיפים 3 ו- 4(א)(1); אינו מקיים הוראות בעניין צעדים ואמצעים שיש לנקוט למניעת זיהום אוויר חזק או בלתי סביר לפי סעיף 4(א)(2), למעט הוראות בדבר רישום, ניטור, דיגום ודיווח; אינו מקיים הוראות שניתנו לו לפי סעיף 8(ג)(2); מייצר, מייבא, משווק או מוכר דלק או תוסף דלק, בניגוד להוראות סעיף 40(א)(1); אינו מקיים הוראה שניתנה לו לפי הוראות סעיף 41(א); ואינו מקיים הוראות צו שניתן לפי סעיף 45, 46, 48 או 67, או בהודעת אי-שימוש לפי סעיף 49, לפי העניין.

· במדרג הענישה האמצעי מוצע לכלול את העבירות אי קיום הוראה לגבי הקמה או הפעלה של תחנת ניטור אוויר, בניגוד להוראות לפי סעיף 7; מייצר, מייבא או משווק מקור פליטה נייח, בניגוד להוראות סעיף 14(א)(1); מפעיל מקור פליטה נייח או משתמש בו, בניגוד להוראות סעיף 14(א)(2); מייצר, מייבא, מוכר או משווק מקור פליטה נייד, בניגוד להוראות סעיף 36(א)(1); מפעיל מקור פליטה נייד או משתמש בו, בניגוד להוראות סעיף 36(א)(2); מפעיל מקור פליטה באמצעות דלק או משתמש בדלק או בתוסף דלק בקשר למקור פליטה, בניגוד להוראות סעיף 40(א)(2); מפריע לממונה או למפקח במילוי תפקידו לפי חוק זה או אינו מקיים חובה המוטלת עליו לפי חוק זה למסור נתונים, ידיעות או מסמכים.

· במדרג הענישה הנמוך מוצע לכלול את העבירות של אינו מבצע ניטור או דיגום, בניגוד להוראות סעיף 15(א); אינו מנהל רישום, בניגוד להוראות סעיף 16(א); אינו מקיים הוראות לעניין בדיקת רכב מנועי, רישום תוצאותיה ודיווח עליה, בניגוד להוראות לפי סעיף 37(א), על-ידי מי שרשות הרישוי הסמיכה לכך; אינו מקיים הוראות בדבר פרסומת או הודעה, בניגוד להוראות סעיף 38.

9. מוצע לתקן את סעיף 75 בעניין ייעוד כספים ולקבוע כי היטל, עיצום כספי וקנס לפי חוק אוויר נקי ישולמו לקרן לשמירת הניקיון.

10. מוצע לתקן את סעיף 96 ולבצע בו את ההתאמות הנדרשות כך שתקנות אשר לפי סעיף זה קיבלו תוקף לפי חוק אוויר נקי יראו אותם גם כתקנות לפי סעיף 4 לחוק.

11. מוצע למחוק את התוספת השלישית והתוספת החמישית בהתאמה למחיקת ההוראות הנוגעות להיתרי פליטה.

עיקר 25 – תיקון חוק הגנת הסביבה (סמכויות פיקוח ואכיפה)

בסעיף 83 לחוק המוצע, מוצע לתקן את חוק סמכויות פיקוח ואכיפה, באופן שניתן יהיה להסמיך ממוני הגנת הסביבה – שאינם מפקחים - מקרב עובדי המשרד בסמכויות פיקוח לפי סעיף 5 לחוק. ההסמכה תהיה מותנית, כמקובל בחקיקה סביבתית בשנים האחרונות, בבדיקת רישום פלילי וקבלת הכשרה.

עוד מוצע לתקן את התוספת הקיימת לחוק, כך שתכלול גם את החוק המוצע. משמעות תיקון זה היא שמפקחי הגנת הסביבה יוסמכו לפקח ולאכוף את הוראות החוק המוצע.

עיקר 26 – תיקון החוק למניעת זיהום הים ממקורות יבשתיים

התיקון העקיף לחוק מניעת זיהום הים, בסעיף 84 לחוק המוצע, כולל מספר תיקונים ותוספות שנועדו להתאימו להסדר הרישוי בסעיף 8 לחוק לרישוי סביבתי משולב.

על פי נתוני המשרד, ישנם כ- 100 גורמים בישראל המקבלים היתרי הזרמה לים. לא כל מקבלי ההיתרים אמורים להיכלל בהליכי הרישוי המשולב. לאור זאת, בין היתר, אין הצדקה לאיחוד מלא של היתרי ההזרמה ברישיון הסביבתי המשולב. עם זאת נמצא כי יש מקום לתיאום תהליכי בין הרישיון וההיתר.

להלן עיקרי התיקונים המוצעים בחוק:

1. בסעיף 2 לחוק יתווסף סעיף קטן (ב), לפיו המבקש היתר לבצע הטלה או הזרמה לים, שהוא גם מפעיל לפי החוק לרישוי סביבתי משולב, יגיש לוועדה הבין-משרדית למתן היתרי הזרמה או הטלה לים את בקשתו להיתר במועד ההגשה של בקשתו לרישיון סביבתי משולב.

2. בסעיף 3א לחוק –

· מובהר בתיקון לסעיף קטן (ב) כי הוועדה תיקבע תנאים לפי הטכניקה המיטבית הזמינה. יצוין כי קביעה זו קיימת גם כיום בתקנות מכוח החוק, אלא שאינה מוגדרת באופן המוצע בחוק רישוי סביבתי משולב ובחוק זה.

· יווסף סעיף קטן (ב1), לפיו ההיתר למבקש שהוא מפעיל לפי חוק רישוי סביבתי משולב יינתן לתקופת הרישיון הסביבתי, אלא אם קבעה הוועדה אחרת מנימוקים שירשמו, וכן ייווסף סעיף קטן (ג1) לפיו הוועדה תיוועץ עם הממונה לפי חוק רישוי סביבתי משולב טרם מתן היתר להטלה או הזרמה לים ותודיע לו טרם ביטולו של היתר כאמור.

3. יווסף סעיף 3ב לעניין תשלום ליועץ או מומחה, בדומה להוראת סעיף 77 לחוק רישוי סביבתי משולב.

עיקר 27 – תיקון חוק הגנת הסביבה (פליטות והעברות לסביבה – חובות דיווח ומרשם)

התיקון העקיף לחוק מפל"ס מטמיע מספר תיקונים טכניים הנדרשים כתוצאה מהניסיון המצטבר בהפעלת החוק –

1. מוצע לתקן את סעיף 3(ה)(1), כך שהרשם יוכל לתת דחיה במועד הגשת הדיווח אם הבקשה לדחייה הוגשה שלושים יום, ולא שישים יום, לפני מועד הדיווח.

2. מוצע לדחות את מועד פרסום הדיווחים הקבוע בסעיף 12(א) לחוק מה-1 בספטמבר ל-1 בנובמבר.

3. מוצע להוסיף לסעיף 16(3) הקובע עיצום כספי על הפרה של תקנה לפי סעיף 4 לחוק גם הפרת תקנה לפי סעיף 35.

עיקר 28 – תיקונים עקיפים נוספים

פרט לתיקונים העקיפים המוצעים, אשר מהווים חלק מהרפורמה הכוללת המוצעת בחוק זה, ואשר התייחסות מפורטת לגביהם נכללה בחלקים קודמים של תזכיר זה, כוללת הצעת החוק מספר תיקונים טכניים:

1. בסעיף 87 מוצע לתקן את חוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, התש"ס–2000, כך שיחול גם על החלטות מינהליות לפי החוק המוצע.

2. בסעיף 88 מוצע לתקן את חוק הרשויות המקומיות (אכיפה סביבתית – סמכויות פקחים), התשס"ח-2008, כך שהתוספת לחוק זה תכלול גם את החוק המוצע. משמעות התיקון היא שפקחי הרשויות המקומיות יוסמכו לאכוף את הוראות החוק, לפי הנחיות הממונה.

3. בסעיף 89 מוצע לתקן את חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ה–1995, כך שהגדרת "חוב" לפיו תכלול הוצאות לביצוע צווים לפי חוק רישוי סביבתי משולב.

4. בסעיף 90 מוצע לתקן את חוק תאגידי מים וביוב, התשס"א-2001 ולבטל את סעיף 140 המסמיך את השר להגנת הסביבה להסמיך עובד של תאגיד מים וביוב כנותן אישור מטעמו לפי חוק רישוי עסקים, וזאת לאור התיקונים המוצעים לעניין חוק רישוי עסקים.

עיקר 29 – תחילה והוראות מעבר

בסעיף 93 מוצע לקבוע כי המועד לתחילת החוק יהיה שנתיים מיום פרסומו.

בסעיף 94 מוצע לקבוע הוראת מעבר שתחול על מפעילים של מפעלים טעוני רישוי סביבתי שפעלו כדין ערב יום התחילה, כמקובל בחקיקה מסדירה המחליפה הסדרי רישוי קיימים. על פי המוצע, מפעיל של מפעל טעון רישוי סביבתי, שהפעיל כדין את המפעל ערב יום התחילה יהיה רשאי להמשיך ולהפעיל את המפעל אף אם אין בידיו רישיון סביבתי משולב, בכפוף למספר תנאים.

כפי שצוין בעיקרים אלה, הסדר הרישוי הסביבתי המשולב נועד להחליף שלושה הסדרי רישוי קיימים, לגבי מפעלים בעלי השפעה סביבתית ניכרת. הסדרים קיימים אלה הם רישיון עסק לפי חוק רישוי עסקים, היתר פליטה לפי חוק אוויר נקי והיתר רעלים לפי חוק החומרים המסוכנים. לא כל המפעלים שיהיו טעונים רישיון סביבתי משולב חייבים להחזיק בשלושת סוגי הרישיונות וההיתרים האמורים, אך מרביתם חייבים להחזיק ביותר מאחד מהם. לפיכך מוצע לקבוע כי התנאי לפיו ההפעלה היא "כדין" תתייחס לרישיון או להיתר ככל שהמפעיל חייב בהם ערב יום התחילה.

התנאי השני לעניין זה הוא כי הוראת המעבר תחול כל עוד לא חל שינוי בפרטי המפעל ובפרטי המפעיל. יצוין כי רישיון עסק או היתר זמני לפי חוק רישוי עסקים וכן היתר רעלים - אינם ניתנים להעברה ותוקפם מותנה בכך שלא חל שינוי בפרטי העיסוק.

התנאי השלישי לפי סעיף 94 הוא כי המפעיל הגיש בקשה לרישיון סביבתי משולב במועד שנקבע לאותו סקטור של פעילות אליו הוא משתייך. יצוין כי מועדי הגשת הבקשות לפי סקטורים פרוסה על פני תקופה של שבע שנים, באופן שיאפשר היערכות ליישום הן מצד המשרד והן מצד המפעילים.

בסעיף 95 מוצע להבהיר את התנאים שיחולו על המפעל ועל המפעיל בתקופת המעבר, כל עוד לא ניתן למפעיל רישיון סביבתי משולב. על פי המוצע, היתר רעלים והיתר פליטה שבידי המפעיל יעמדו בתוקפם, ויראו את תנאיהם כאילו הם תנאים ברישיון סביבתי משולב. יצוין כי היתרי רעלים ניתנים לתקופה קצרה וכי היתרי פליטה ניתנים רק החל משנת 2011, כך שהוראת המעבר מאריכה את תוקפם של היתרים שהם ככלל עדכניים.

בסעיף קטן (ב) מוצע לקבוע הוראה דומה לעניין תנאים שניתנו על-ידי נותן האישור מטעם השר להגנת הסביבה לפי חוק רישוי עסקים. דהיינו, תנאים בנושאים סביבתיים המטופלים גם על פי הוראות החוק המוצע. אין הכוונה לקבוע כי יעמדו בתוקפם לעניין הוראות החוק המוצע, תנאים שניתנו על-ידי נותני אישור אחרים או רשות הרישוי. עם זאת, אין בהוראה זו כדי לפגוע בתוקפם של תנאים אחרים שניתנו ברישיונות עסק או בהיתרים זמניים.

בסעיף 96 מוצע להבהיר את סמכויות הממונה לפי החוק בתקופת המעבר. כאמור, לפי סעיף 95 נקבע כי תנאים שנקבעו בהיתרים ורישיונות קיימים יעמדו בתוקפם ויראו אותם כאילו הם תנאים ברישיון סביבתי משולב. חלק מהתנאים אמורים להיות חדשים ומעודכנים. עם זאת, ייתכנו מצבים בהם התנאים שיעמדו בתוקפם ניתנו לפני שנים רבות ואינם תואמים סטנדרטים עדכניים.

על-מנת שניתן יהיה ליישם באופן סביר ומידתי את הוראות החוק, תוך הכרה בציפיות לגיטימיות של מפעילים, מוצע להבהיר כי בצד הזכות לפעול מוטלות על המפעילים של מפעלים קיימים כל החובות המוטלות על מפעיל לפי הוראות החוק המוצע. כמו כן, מוצע להבהיר כי הממונה לפי החוק יהיה רשאי להפעיל כל סמכות הנתונה לו לפי החוק המוצע – למעט לעניין העברת רישיון – גם בתקופת המעבר.

עיקר 30 - תוספת

התוספת לחוק קובעת את הפעילויות שיהיו טעונות רישיון סביבתי משולב, לפי סוג הפעילות והיקף הפעילות. הפעילויות בתוספת מחולקות לפעילויות שהן "רמה א'" ולפעילויות שהן "רמה ב'". גם כאן החלוקה היא לפי סוג הפעילות ולפי היקפה.

עוד מובהרים בתוספת המוצעת עקרונות ודרכי החישוב של הערכים והספים, בין היתר בהתחשב בסטנדרטים המקצועיים המקובלים בעולם.

ד. השפעת החוק המוצע על החוק הקיים

כמפורט לעיל, החוק המוצע כולל תיקונים עקיפים לחוקים אלה:

1. חוק החומרים המסוכנים, התשנ"ג-1993;

2. חוק אוויר נקי, התשס"ח–2008;

3. חוק הגנת הסביבה (סמכויות פיקוח ואכיפה), התשע"א-2011;

4. חוק למניעת זיהום ים ממקורות יבשתיים, התשמ"ח–1988;

5. חוק הגנת הסביבה (פליטות והעברות לסביבה – חובות דיווח ומרשם), תשע"ב–2012;

6. חוק רישוי עסקים, התשכ"ח–1968;

7. חוק בתי המשפט לעניינים מינהליים, התשנ"ה-1995;

8. חוק הרשויות המקומיות (אכיפה סביבתית – סמכויות פקחים), התשס"ח-2008;

9. חוק המרכז לגביית כנסות אגרות והוצאות, התשנ"א–1995;

10. חוק תאגידי מים וביוב, התשס"א-2001;

11. חוק התכנון והבנייה, התשכ"א-1961.

ה. השפעת החוק המוצע על תקציב המדינה

הרפורמה המוצעת בהליכי הרישוי הסביבתי נועדה לשפר הן את איכות האסדרה הסביבתי והן את הוודאות והשקיפות לציבור. על-מנת ליישם את השינויים הרבים הנדרשים יידרש תקציב למשרד להגנת הסביבה לקליטה והעסקה של כוח אדם, ולהעסקת מיקור חוץ לסיוע נוסף. בנוסף לכך יידרש תקציב לפיתוח ותחזוקה של מערכת מחשוב ליישום מערכי הרישוי והפיקוח, ויידרש תקציב לפעילות שוטפת של פיקוח הכוללת דיגום, אנליזה ובדיקות מקצועיות נוספות.

כמו כן, אחד מעקרונות הרפורמה המוצעת הוא שפעילות ההסדרה והפיקוח על מפעלים ועסקים שהשפעתם הסביבתית היא מקומית בלבד (סיווג C) תבוצע על-ידי הרשות המקומית הרלוונטית, בשיתוף איגודי ערים לאיכות סביבה ויחידות סביבתיות של הרשויות המקומיות, על פי מפרטים אחידים והנחיות שיקבע המשרד להגנת הסביבה. עקרון זה משלים וממשיך את רפורמת הבר ברישוי עסקים.

על פי בדיקה שנערכה במשרד, ישנם כ- 26,500 מפעלים ועסקים בעלי השפעה סביבתית מקומית בסיווג C בישראל. מהם כ-22,500 כבר מצויים באחריות השלטון המקומי על פי צו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי), התשע"ג-2013. כ-4,000 נוספים מתאימים לקריטריונים להחלת שינוי כאמור. לצורך יישום מיטבי של הרפורמה ידרש תגבור של השלטון המקומי.

ו. השפעת החוק המוצע על התקן ועל ההיבט המינהלי של המשרד

כאמור לעיל, תזכיר זה מופץ לאחר עבודת מטה בת מספר שנים, במהלכה התקיימו הליכי היוועצות מקיפים עם גורמים רבים בממשלה ומחוצה לה, וכן פרויקט ה-twinning עם ממשלת גרמניה, שאיפשר ללמוד באופן מעמיק את אופן היישום של דירקטיבת ה- IED האירופאית. כתיבת החוק נסמכה על המסקנות שעלו מהליכי ההתייעצות אלו ובהתאם להחלטת הממשלה מאפריל 2014 בעניין אימוץ עקרונות האסדרה הסביבתית הנהוגה באיחוד האירופי.

יצוין כי רישוי ופיקוח סביבתיים משולבים המוצעים הינם מודל חדש הבנוי על הנהוג באירופה, וכוללים פעילויות רישוי ופיקוח שאינן מבוצעות היום באופן מלא, כגון:

· ביצוע הליכים אינטגרטיביים שמשלבים את ההסדרה הסביבתית להליך אחד;

· תיאום מוסדר עם רשויות קשורות;

· שיתוף ציבור בקבלת החלטה בנוגע לרישוי מפעלי רמה א';

· זיהוי וניהול סיכוני חומרים מסוכנים לפי מתודולוגיה סדורה;

· פיקוח לפי תכנית פיקוח המבוססת על מידוד הסיכונים.

לצורך יישום החוק ובהתאם לאמור בהחלטת הממשלה בדבר ביצוע עבודת מטה לבחינת תוספת המשאבים הנדרשת למשרד להגנת הסביבה כתנאי לקידום החוק ויישום הרישוי הסביבתי המשולב, נעשתה עבודה להערכת היקף התקנים הנדרש. לצורך כך פותח מודל תקינה לחישוב היקף המשאבים הנדרשים ליישום המטלות אשר יוטלו על המשרד במסגרת יישום של תזכיר החוק. פיתוח המודל כלל:

· מיפוי פעילויות הרישוי והפיקוח המרכזיות;

· הערכת זמן העבודה הנדרש לביצוע פעילויות הרישוי והפיקוח;

· הערכת התדירות הנדרשת לביצוע הפעילויות, לפי היקף הסיכון הסביבתי של סוגי פעילות שונים;

· הערכה של כמות המפעלים.

כמו כן נערכה השוואה לתשומות נדרשות באיחוד האירופי לביצוע פעולות דומות, במסגרת פרויקט ה-twinning בעזרת מומחים מהמנהל הסביבתי של גרמניה.

הנחות שנעשו:

· יבוצעו הליכי רישוי משולב לכ- 250 מפעלי רמה א' וכ-3,500 מפעלי רמה ב', ביחס לכלל ההיבטים הסביבתיים.

· הרישוי יעשה לפי המתודולוגיה המפורטת בדירקטיבות האירופיות על פליטות מתעשייה ועל הפחתת סיכוני תאונות משמעותיות מחומרי מסוכנים, בהתאמה להיקף ההשפעה הסביבתית של המפעל.

· יבוצע פיקוח מתוכנן ביחס לכלל ההיבטים הסביבתיים לפי תכנית שנתית שתיגזר ממידוד של הסיכונים, בתדירות של בין פעמיים לשנה לאחת לשלש שנים, בהתאם לסיכון.

· תבוצע עבודת מטה תומכת.

· תינתן תמיכה באמצעות מיקור חוץ.

על פי העבודה שנעשתה, ליישום הרפורמה תדרש תוספת כוח אדם משמעותית למשרד, בפרט לצורך תגבור מחוזות המשרד. עבודת התיאום עם הגורמים השונים (אוצר, משרד הפנים, שלטון מקומי ועוד) בדבר המשאבים הנדרשים ליישום החוק צפויה להימשך גם לאחר הפצת התזכיר.

ז. להלן החוק המוצע:

הצעת חוק מטעם הממשלה:

הצעת חוק רישוי סביבתי משולב, התשע"ה-2015

		פרק א': מטרה והגדרות
מטרת החוק	1.	מטרתו של חוק זה לשפר את האסדרה הסביבתית של מפעלים בישראל באמצעות קביעת כללים להליכי רישוי סביבתי משולב שיחולו על מפעלים בעלי השפעה ניכרת על הסביבה, וחובות שיחולו על בעלי מפעלים כאמור, ואשר יהיו מבוססים על עקרונות אלה:
			(1) בחינת ההשפעות על הסביבה כמכלול;
			(2) מתן העדפה למניעה ולהפחתה במקור של היווצרות מזהמים ופסולת והפחתה של כמויותיהם והשפעותיהם הסביבתיות השליליות;
			(3) מניעה והפחתה של פליטה ופינוי של חומרים מזהמים ופסולת לסביבה ומניעת סיכונים מחומרים מסוכנים;
			(4) שימוש יעיל באנרגיה, במים ובחומרי גלם, על מנת לצמצם את הפגיעה במשאבי הטבע;
			(5) יישום הטכניקה המיטבית הזמינה וקביעת ערכי פליטה המבוססים עליה, באופן המאפשר שימוש בטכניקות חדשניות שישפרו את ההגנה על הסביבה.
		והכל תוך קידום השקיפות והוודאות בהליכי הרישוי הסביבתי, ולשם הבטחת קיומה של סביבה נאותה, בהתאם לעקרון הזהירות המונעת, למניעה ולצמצום של מפגעים סביבתיים ובריאותיים, לשיפור איכות החיים והסביבה, למען הציבור ולמען הדורות הבאים.
הגדרות	2.	בחוק זה -
		"אירוע חומרים מסוכנים" – כהגדרתו בחוק החומרים המסוכנים;
		"אירוע משמעותי" – התרחשות בלתי מבוקרת כגון פליטה משמעותית של מזהם או אירוע חומרים מסוכנים הגורמים או עלולים לגרום לסכנה ניכרת לסביבה או לבריאות הציבור ובכלל זה חשש לאחד מאלה:
			(1) סכנה למוות או לפגיעה משמעותית בבריאותו של אדם;
			(2) זיהום חמור של הסביבה או פגיעה בלתי הפיכה בנכסים תרבותיים או רכוש;
		"בטיחות" – מניעה וצמצום של סיכון סביבתי מחומר מסוכן או מאירוע חומרים מסוכנים ושל השפעותיהם הסביבתיות המזיקות;
		"גורם ביטחוני בכיר" –
			(1) לעניין משרד הביטחון ויחידות הסמך שלו – עובד משרד הביטחון ששר הביטחון הסמיך לעניין זה ודרגתו ראש אגף לפחות;
			(2) לעניין יחידות ויחידות סמך של משרד ראש הממשלה שעיקר פעילותן בתחום ביטחון המדינה – עובד משרד ראש הממשלה או משרד הביטחון, שראש הממשלה הסמיך לעניין זה ודרגתו ראש אגף לפחות;
			(3) לעניין צבא הגנה לישראל – קצין בדרגת תת אלוף לפחות, שראש המטה הכללי הסמיך לעניין זה;
		"השבה", לעניין פסולת – פעולה שנועדה לאפשר שימוש בפסולת או להכינה לשימוש המחליף חומר אחר, לרבות טיהור, מיחזור או הפקת אנרגיה, בין בתמורה ובין שלא בתמורה, וכן פעולות הכנה ושלבי ביניים בתהליך כאמור;
		"זיהום" – כל אחד מאלה:
			(1) שינוי בתכונות או במצב של מרכיב סביבה, או הימצאות של מזהם בסביבה, שעלול להזיק לאיכות הסביבה, לבריאות הציבור, לגרום נזק לרכוש או לפגוע באיכות החיים ובהנאה של הציבור מהסביבה;
			(2) פליטה או פינוי שלא כדין של מזהם או פסולת לסביבה;
			(3) פגיעה במרכיב סביבה באופן שהופך אותו לפחות ראוי למטרה אשר לה הוא משמש או נועד לשמש;
		"חומר מסוכן" – כהגדרתו בחוק החומרים המסוכנים;
		"חוק החומרים המסוכנים" - חוק החומרים המסוכנים, התשנ"ג-1993[1];
		"חוק התכנון והבניה" - חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965[2];
		"חוק למניעת זיהום הים" – החוק למניעת זיהום הים ממקורות יבשתיים, התשמ"ח-1988[3];
		"טכניקה מיטבית זמינה" – טכנולוגיה, אמצעים ושיטות המשמשים בתכנון, בבניה, בהפעלה, בתחזוקה ובפירוק של מפעל, שהם האפקטיביים והמתקדמים ביותר הניתנים ליישום מעשי באותו סוג פעילות בהתחשב בעלויותיהם ובתועלותיהם, לפי אמות מידה מקובלות במדינות מתקדמות, לצורך מניעה וצמצום של פליטה, פינוי והשפעות שליליות על הסביבה בכללותה;
		"מזהם" – חומר, ריח, חום, או רעש, לרבות רעידות, שעלול לגרום למפגע;
		"מיתקן" – יחידה טכנית שמתבצעת בה פעילות שעשויה להשפיע על פליטה של מזהמים או גרימת זיהום, לרבות פעילות עזר שיש לה קשר טכני עם הפעילות העיקרית, ובכלל זה צנרת הולכה, בין שהיא מצויה בשטח המפעל ובין שהיא מחוצה לו;
		"ממונה" – מי שמונה לממונה לפי סעיף 70;
		"מנהל" - מי שמונה למנהל לפי סעיף 70;
		"מערכת הביטחון" – כל אחד מאלה:
			(1) משרד הביטחון ויחידות הסמך שלו;
			(2) מרכזי המחקר הגרעיני שבאחריות הוועדה לאנרגיה אטומית והמכון הביולוגי;
			(3) שירות הביטחון הכללי והמוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים;
			(4) צבא הגנה לישראל;
			(5) ספקים ומפעלים המפתחים או המייצרים ציוד ביטחוני בעבור גוף המנוי בפסקאות (1) עד (4), ששר הביטחון הודיע עליהם למנהל; לעניין זה, "ציוד ביטחוני" – כהגדרתו בחוק התאגידים הביטחוניים (הגנה על אינטרסים ביטחוניים), התשס"ו-2006[4];
			(6) משטרת ישראל ושירות בתי הסוהר;
		"מפגע" – אירוע חומרים מסוכנים, אירוע משמעותי או זיהום;
		"מפעיל" – לרבות כל אחד מאלה:
			(1) מי שמקים מפעל, מפעילו או מחזיק בו, בין בעצמו ובין באמצעות אחר מטעמו;
			(2) מי שהוא בעל רישיון או היתר הדרושים לפי כל דין להפעלתו של מפעל או לשימוש בו או מי שמוטלת עליו חובה לקבל רישיון או היתר כאמור;
		"מפעל" – מיתקן, מערך מיתקנים או מקום שמתבצעת בו, או בחלק ממנו, פעילות תעשייתית, עסקית או מסחרית או מתן שירות, אשר גורמת או עלולה לגרום למפגע, לרבות כל פעולה או תהליך נלווים שיש להם או שעלולה להיות להם השפעה על גרימת מפגע, והכל בין שהפעילות היא למטרת רווח ובין אם לאו;
		"מפעל טעון רישוי סביבתי" - מפעל שמתבצעת בו, או בחלק ממנו, פעילות המנויה בתוספת;
		"מפעל מסוכן" - מפעל טעון רישוי סביבתי שנעשה בו עיסוק בחומרים מסוכנים כאמור בחלק ב' לתוספת;
		"מפעל רמה א'" – מפעל טעון רישוי סביבתי המנוי בתוספת בטור רמה א';
		"מפעל רמה ב'" – מפעל טעון רישוי סביבתי המנוי בתוספת בטור רמה ב';
		"מרכיב בטיחות" – חומר מסוכן, וכן מבנה, מתקן או ציוד הקשורים בבטיחות;
		"מרכיב סביבה" – כל אחד מאלה:
			(1) אקלים ואוויר, לרבות מזג האוויר ומידת הראות;
			(2) קרקע, ים ומקור מים;
			(3) המערכות האקולוגיות וערכי הטבע, לרבות בעלי החיים, הצומח והמגוון הביולוגי;
		"סילוק" – פעולה בפסולת שאינה השבה, ובכלל זה הטמנה ושריפה שלא לשם הפקת אנרגיה, גם כאשר בפעולה יש תוצר לוואי של הפקת חומר או אנרגיה;
		"פינוי" – פינוי של מזהם או של פסולת אל מחוץ לתחום המפעל לשם סילוק או השבה;
		"פליטה" – יציאה של מזהם למרכיב סביבה שאינה תוצאה של פינוי, במישרין או בעקיפין, בין שהיציאה כאמור צפויה ובין שאינה צפויה או נובעת מתקלה;
		"פסולת" – חומר או חפץ שמתקיים לגביו אחד מאלה:
			(1) השימוש בו אסור לפי דין או שיש חובה לפי דין לפנותו;
			(2) הוא פונה או שהמחזיק בו מתכוון לפנותו;
			(3) המחזיק בו אינו עושה בו שימוש ואין לו כוונה להשתמש בו;
			(4) הוא מהווה מפגע או עלול לגרום למפגע או לסיכון עקב נוכחות מזהם;
		"רישיון סביבתי" – רישיון סביבתי משולב לפי הוראות חוק זה;
		"שינוי הפעלה משמעותי" - שינוי במפעל או באופן הפעלתו, שיש בו או עלול להיות בו, כדי לשנות במידה ניכרת את השפעותיו הסביבתיות של המפעל, כולן או חלקן, או את רמת הסיכון הנובעת ממנו, שאינו הוספת מיתקן או פעילות הטעונים רישוי סביבתי לפי התוספת;
		"השר" – השר להגנת הסביבה.
		פרק ב': חובות מפעיל ובקשה לרישיון סביבתי
חובות מפעיל ועקרונות הרישוי הסביבתי	3.	(א) לא יפעיל אדם מפעל טעון רישוי סביבתי, לא יחזיקו ולא ישתמש בו, אלא אם יש בידו רישיון סביבתי תקף והוא נוקט את הצעדים והאמצעים הדרושים על פי עקרונות הרישוי, ובהתאם לתנאי הרישיון ולהוראות לפי חוק זה.
		(ב) בחוק זה, "עקרונות הרישוי" – יישום מטרות חוק זה לשם מתן הגנה טובה לסביבה על כל מרכיביה, תוך התחשבות בהשפעות הדדיות בין מרכיבי הסביבה השונים, באמצעות כל אלה:
			(1) מניעת זיהום העלול לגרום לנזק משמעותי לבריאות הציבור והסביבה ומניעת חריגות מערכים סביבתיים שנקבעו לפי כל דין, בין במישרין ובין בעקיפין;
			(2) נקיטת אמצעי זהירות למניעה ולצמצום השפעות סביבתיות מזיקות משטח המפעל ומפעילותו, זיהום ומפגעים סביבתיים, ומניעת פגיעה בסביבה הגלובלית;
			(3) מתן עדיפות לשימוש באמצעים של מניעה במקור, ועשיית שימוש יעיל באנרגיה ובמשאבים ושימוש בחומרים מעוטי סיכון;
			(4) יישום הטכניקה המיטבית הזמינה, וקביעת הוראות ותנאים המחמירים על הטכניקה המיטבית הזמינה, אם הם נדרשים ליישום סעיף קטן (1);
			(5) נקיטת אמצעי זהירות למניעת אירועי חומרים מסוכנים ולהפחתת השפעותיהם בהתחשב בסוג החומרים המסוכנים ותכונותיהם, בסיכונים תפעוליים בשטח המפעל, בסיכונים סביבתיים ובסיכונים שמקורם בהפרעה על ידי גורמים חיצוניים;
			(6) אחריות המפעיל לפינוי הפסולת שנוצרה במפעל עד להשלמת השבתה או סילוקה, באופן שאינו גורם השפעה מזיקה לסביבה, תוך מתן עדיפות למניעת היווצרותה של פסולת, להפחתה במקור של כמות הפסולת ומידת הסיכון שבה, למיחזור ולהשבה;
			(7) טיפול במפגעים סביבתיים הנגרמים ממפעל וסילוקם, וכן מניעת השפעות סביבתיות מזיקות עתידיות מאתר המפעל, לאחר סיום הפעילות, לרבות זיהומי קרקע ומי תהום.
		סימן א': הגשת בקשה לרישיון סביבתי
חובת הגשת בקשה	4.	(א) מפעיל יגיש לממונה בקשה לרישיון סביבתי (בחוק זה – בקשה), שתציג את נתוני המפעל, האתר וסביבתו והאופן שבו יעמוד בחובותיו לפי סעיף 3.
		(ב) בקשה לרישיון סביבתי ומסמכי הבקשה, ייערכו וייבדקו לפי טפסים, מודלים, דוגמאות, שיטות ונהלים מקצועיים, במתכונת שפרסם המנהל באתר האינטרנט של המשרד, ומונחים לעיון במשרדו.
רישיון סביבתי משותף	5.	(א) הממונה רשאי להורות למפעיל אחד או יותר, כי עליו לכלול בבקשה פרטים לגבי מפעלים או מיתקנים הנמצאים באותו אתר או באתרים סמוכים, שהם בעלי פעילות משותפת עם מפעלו או נלווית לה, וכן רשאי הוא להורות, לאחר שנתן למפעיל הוראה כאמור הזדמנות לטעון את טענותיו, כל אחד מאלה -
			(1) כי הבקשה לרישיון סביבתי תוגש במשותף על ידי המפעילים;
			(2) כי יינתן להם רישיון סביבתי אחד;
			(3) כי תנאי הרישיון הסביבתי של מפעיל יכללו חובות, הגבלות ותנאים משותפים עם מפעיל אחר.
		(ב) בסעיף זה, "פעילות משותפת או נלווית" – פעילויות או מיתקנים שהם בעלי תשתיות משותפות או פליטות משותפות, וכן מיתקן או פעילות המשרתים מפעל, גם אם הפעילות או המיתקן המשותף אינם טעונים רישיון סביבתי ואינם בבעלות אותו מפעיל.
הגשת בקשה בשלבים	6.	הממונה רשאי לאשר הגשת בקשה בשלבים, לבקשת מפעיל, אם מצא כי ישנם טעמים המצדיקים זאת, וכי הגשת הבקשה בשלבים לא תפגע ביכולת הערכת הבקשה וביעילות הבדיקה, וכן רשאי הוא להורות על השלבים ועל המועדים בהם תוגש הבקשה, להתנות את האישור בתנאים ולהגביל את האישור בזמן.
בקשה להזרמה לים בהליך אחוד	7.	מפעיל המבקש כי במסגרת הרישיון הסביבתי, יותר לו להטיל או להזרים לים פסולת או שפכים ממקור יבשתי, במישרין או בעקיפין, יגיש את הבקשה לרישיון סביבתי לממונה ולוועדה כהגדרתה בחוק למניעת זיהום הים (בחוק זה, "ועדת היתרי הזרמה") באותו מועד.
בקשה למפעל ביטחוני	8.	בקשה לגבי מפעל שמפעילו הוא מערכת הביטחון (בחוק זה – "מפעל ביטחוני") תוגש לממונה שהוא בעל התאמה ביטחונית מתאימה, והמידע שיימסר יאובטח בהתאם להוראות הקצין המוסמך כמשמעותו בחוק להסדרת הביטחון בגופים ציבוריים, התשנ"ח-1998[5].
		סימן ב': בדיקת בקשה לרישיון סביבתי
שלבי בדיקת בקשה לרישיון סביבתי	9.	(א) בקשה לרישיון סביבתי תיבדק בשלבים כמפורט להלן:
			(1) בדיקה מוקדמת של הימצאות מלוא הפרטים והמסמכים הנדרשים בבקשה בשלמותם ואישור על הגשת הבקשה – בתוך 45 יום ממועד שהתקבלה הבקשה אצל הממונה למפעל רמה א' ובתוך 30 יום למפעל רמה ב';
			(2) בדיקה של תוכן הבקשה ומהותה, בהתחשב במכלול השיקולים המנויים בסעיף 10 – בתוך עשרה חודשים ממועד אישור הגשת הבקשה למפעל רמה א', ובתוך שבעה חודשים למפעל רמה ב';
			(3) אם הממונה סבור לאור ממצאי הבדיקה כי ניתן לתת רישיון סביבתי, יעביר את טיוטת הרישיון הסביבתי למגיש הבקשה לשם שמיעת טענותיו, ויקיים התייעצות עם רשויות קשורות לפי הוראות סימן ג', בתוך ארבעה חודשים מתום בדיקת התוכן;
			(4) לעניין מפעל רמה א' – בתום התקופה האמורה בפסקה (3), יפרסם את טיוטת הרישיון הסביבתי להערות הציבור לתקופה של 30 ימים לפי הוראות סימן ד'.
			(5) מתן הרישיון הסביבתי בתוך 45 ימים לאחר תום התקופה האמורה בסעיפים קטנים (3) או (4), ובכפוף להוראות סעיף 14(ג), לפי העניין.
		(ב) במניין המועדים האמורים בסעיף קטן (א) לא ייחשב פרק זמן להגשת מידע ופרטים נוספים שדרש הממונה ממגיש בקשה לצורך בדיקת הבקשה.
		(ג) הממונה רשאי, בהודעה מנומקת בכתב, להאריך את המועדים האמורים בסעיף קטן (א) בשישה חודשים למפעל רמה א' ובשלושה חודשים למפעל רמה ב', אם ראה צורך בכך בשל מורכבות הבקשה.
שיקולים במתן רישיון סביבתי	10.	(א) בבדיקת בקשה לרישיון סביבתי, ישקול הממונה אם במתן הרישיון הסביבתי, ובהתחשב בעקרונות הרישוי ובתנאים שייקבעו בו, תינתן הגנה ראויה לסביבה ולציבור מפני מפגעים והשפעות סביבתיות מזיקות.
		(ב) מבלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (א), ישקול הממונה בבדיקת בקשה את השפעת המפעל או פעילות המתקיימת בו על קיום מחויבויות בינלאומיות של מדינת ישראל למניעת פגיעה בסביבה.
		(ג) הממונה לא ייתן רישיון סביבתי למפעיל לפעילות, שתוצאתה הטלה או הזרמה לים הטעונה היתר מאת ועדת היתרי הזרמה, אלא בכפוף לאישור הוועדה ולתנאים שקבעה מכוח סמכויותיה לפי החוק למניעת זיהום הים.
		סימן ג': רשויות קשורות
התייעצות עם רשויות קשורות	11.	(א) בקביעת תנאים ברישיון סביבתי, יתחשב הממונה בהתייעצות שהתקיימה עם רשות קשורה, לעניין מפעל מסוים או לעניין סוג מסוים של מפעל או סוג פעילות הטעונה רישוי סביבתי.
		(ב) הממונה רשאי להעביר לרשות קשורה את מסמכי הבקשה, כולם או חלקם, ובכלל זה מידע הכולל סוד מסחרי וסוד ביטחוני, בכל שלב של בדיקת הבקשה, וכן רשאי הוא להעביר את טיוטת הרישיון הסביבתי לרשות קשורה לשם קבלת הערות והתייחסות בתקופה האמורה בסעיף 9(א)(3).
		(ג) רשות קשורה רשאית למסור לממונה הודעה מנומקת כי דרוש לה מידע נוסף לשם התייחסות לבקשה לרישיון סביבתי, והממונה יהיה רשאי לדרוש את הגשת המידע מהמפעל אם השתכנע כי הדבר דרוש לשם קבלת החלטה לעניין הרישיון.
		(ד) רשות שקיבלה טיוטת רישיון סביבתי כאמור בסעיף קטן (א) תהא רשאית למסור את הערותיה לטיוטה בתוך 30 ימים ממועד קבלת הטיוטה לעניין מפעל רמה א', או 21 ימים לעניין מפעל רמה ב', בצירוף נימוקים; לא מסרה רשות את הערותיה במועד האמור, יראו אותה כמי שאין לה הערות לטיוטת הרישיון הסביבתי.
		(ה) רשות קשורה שקיבלה מידע שהוא סוד מסחרי או סוד ביטחוני כהגדרתם בסעיף 15, לא תפרסם את המידע ולא תעביר אותו לאחר, ולעניין בקשה של מפעל ביטחוני יחולו עליה הוראות סעיף 8.
		(ו) לעניין זה, "רשות קשורה" – הרשות המקומית שבתחומה פועל המפעל וכן רשות המוסמכת לתת הוראות, אישור, רישיון או היתר לפי דין אחר למפעיל, בעניין המוסדר ברישיון סביבתי או בקשר אליו.
התניית רישיון עסק או היתר זמני	12.	(א) לא יינתן רישיון או היתר זמני לעסק טעון רישוי לפי חוק רישוי עסקים, שהוא מפעל טעון רישוי סביבתי לפי חוק זה, אלא אם יש בידי בעל העסק רישיון סביבתי לפי חוק זה, ולא ייקבעו ברישיון או בהיתר זמני כאמור או באישור מוקדם לפי חוק רישוי עסקים, תנאים בעניינים המנויים בסעיף 21.
		(ב) היה בתחומי מפעל טעון רישוי סביבתי מיתקן או פעילות שאינם טעונים רישוי סביבתי, שהוא עסק טעון רישוי לפי חוק רישוי עסקים, רשאי הממונה לקבוע תנאים לגבי אותה פעילות ברישיון סביבתי שנתן לפי חוק זה, אם לאותו מיתקן או פעילות עלולה להיות השפעה על גרימת מפגע או מניעתו, ובלבד שהודיע על כוונתו לרשות הרישוי לפי חוק רישוי עסקים, ומשהודיע כאמור לא ייקבעו ברישיון או בהיתר זמני כאמור בסעיף קטן (א) או באישור מוקדם לפי חוק רישוי עסקים, תנאים בעניינים המנויים בסעיף 21.
		סימן ד': פרסום מסמכי בקשה ושיתוף ציבור
פרסום בקשה לרישיון סביבתי	13.	(א) בקשה לרישיון סביבתי למפעל רמה א' וכל מסמך נלווה אליה, ובכלל זה מסמך נוסף שהוגש לממונה לאחר מועד הגשת הבקשה, יפורסמו באתר האינטרנט של המשרד ויועמדו לעיון הציבור במשרדי הממונה.
		(ב) הממונה רשאי לפרסם באתר האינטרנט של המשרד מסמכי בקשה לרישיון סביבתי וטיוטת רישיון סביבתי למפעל רמה ב', בכל שלב של הליך בדיקת הבקשה, אם מצא כי הדבר נחוץ לצורך בחינת הבקשה. על פרסום כאמור יחולו הוראות סימן זה בשינויים המחויבים.
פרסום טיוטת רישיון סביבתי ודיון פומבי	14.	(א) הממונה יפרסם טיוטת רישיון סביבתי למפעל רמה א' להערות הציבור באתר האינטרנט של המשרד, לפי הוראות סעיף 9(א)(4); פרסום כאמור יכלול את האופן והמועד שבהם רשאי כל אדם להגיש הערות בקשר לטיוטת הרישיון.
		(ב) כל אדם רשאי להגיש לממונה הערות לעניין טיוטת רישיון סביבתי בתוך 30 ימים ממועד פרסומה; הערות שהוגשו יפורסמו באתר האינטרנט של המשרד.
		(ג) הממונה רשאי לקיים דיון פומבי לעניין בקשה לרישיון סביבתי למפעל, שאליו הוזמנו מגיש הבקשה ומגישי ההערות.
סייגים לפרסום	15.	(א) פרסום לפי סעיפים 13 ו- 14 לא יכלול את כל אלה:
			(1) סוד ביטחוני, ואולם יצוין בפרסום קיומו של מידע שאין לפרסמו מטעמים של סוד ביטחוני, אלא אם קבע גורם ביטחוני בכיר כי יש בפרסום חשש לפגיעה בביטחון המדינה.
			(2) סוד מסחרי, ואולם לא יראו כסוד מסחרי פרטים על מפעיל ועל הסוגים, הכמויות והריכוז של המזהמים הנפלטים או הצפויים להיפלט מהמפעל וקצב פליטתם; בפרסום יצוין קיומו של מידע שהוחלט שאין לפרסמו מטעמים של סודיות מסחרית;
			(3) רשימת החומרים המסוכנים לפי סעיף 34, ואולם בפרסום יצוין היות המפעל מפעל מסוכן וכן תכונות הסיכון של חומרים מסוכנים שנעשה בהם עיסוק במפעל וכמויותיהם;
			(4) תכנית הבטיחות, ואולם הפרסום יכלול תמצית של התכנית;
			(5) מידע מסוג שהשר קבע שאין לפרסמו.
		(ב) על אף האמור בסעיפים 13 ו- 14, לא יפרסם הממונה בקשה לרישיון סביבתי למפעל ביטחוני וטיוטת רישיון סביבתי למפעל כאמור, אם גילוי מידע בדבר פעילותו של המפעל עלול לפגוע בביטחון המדינה וגורם ביטחוני בכיר אישר בחתימת ידו כי יש בגילויו פגיעה כאמור.
		(ג) לעניין סעיף זה -
			"סוד ביטחוני" - מידע שלגביו ניתן למפעיל אישור מאת גורם ביטחוני בכיר כי הוא מהווה סוד ביטחוני, ובלבד שהמפעיל סימן את הפרטים העלולים לחשוף את הסוד הביטחוני בבקשה לרישיון סביבתי וצירף את האישור לבקשה;
			"סוד מסחרי" - כהגדרתו בסעיף 5 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999[6], ובלבד שהמפעיל סימן את הפרטים העלולים לחשוף את הסוד המסחרי בבקשה לרישיון סביבתי, הצהיר על העובדות התומכות בטענתו, ופירט את הטעמים להיות המידע סוד מסחרי.
		סימן ה': הוראות בעניין תכנון ובנייה
הוראות בעניין תכנון ובנייה	16.	(א) בסימן זה, "מוסד תכנון", "תכנית", "תכנית מפורטת", "תכנית מתאר ארצית", "ועדה מחוזית", "ועדה מקומית", "יועץ סביבתי", "רשות רישוי" – כמשמעותם לפי חוק התכנון והבניה.
		(ב) המגיש למוסד תכנון תכנית הכוללת הוראות של תכנית מפורטת או בקשה להיתר בניה, לצורך הקמה של מפעל טעון רישוי סביבתי או שימוש בו (בסעיף זה – תכנית למפעל טעון רישוי סביבתי), יודיע על כך לממונה בכתב במועד הגשת התכנית.
תכנית למפעל טעון רישוי סביבתי	17.	(א) מוסד תכנון שהוגשה לו תכנית כאמור בסעיף 16(ב), רשאי להחליט, לאחר התייעצות עם הממונה, אם לקיים הליך משותף לדיון בתכנית ובבקשה לרישיון סביבתי, לפי הוראות סעיף זה (בחוק זה – הליך משותף).
		(ב) החליט מוסד התכנון לקיים הליך משותף, יחולו הוראות אלה על אף האמור בחוק התכנון והבניה ובחוק זה:
			(1) הוראות לפי סעיפים 4 ו- 6, לפי העניין, יהוו גם הנחיות להכנת תסקיר השפעה על הסביבה לעניין מסמכי התכנית, ומוסד התכנון יהא רשאי לקבוע הנחיות נוספות להכנת התסקיר כאמור.
			(2) חוות דעת היועץ הסביבתי בתסקיר ההשפעה על הסביבה, תכלול את טיוטת הרישיון הסביבתי לפי סעיף 9(א)(3);
			(3) מוסד תכנון לא יחליט על הפקדת תכנית למפעל טעון רישוי סביבתי או על העברתה להערות הוועדות המחוזיות, לפי העניין, אלא לאחר שדן בחוות הדעת של היועץ הסביבתי לעניין תסקיר ההשפעה על הסביבה ובטיוטת הרישיון הסביבתי לפי סעיף 9(א)(3);
			(4) החליט מוסד התכנון על הפקדת התכנית או על העברתה להערות הוועדות המחוזיות, יהיה המועד להגשת התנגדות או השגה לתכנית והמועד להגשת הערות לטיוטת הרישיון הסביבתי לפי סעיפים 9(א)(4) ו- 14 לפי המועד הקבוע בחוק התכנון והבניה או בחוק זה, לפי המאוחר.
		(ג) החליט מוסד התכנון שלא לקיים הליך משותף, יחולו הוראות לפי חוק התכנון והבניה לעניין תכנית למפעל טעון רישוי סביבתי והוראות לפי חוק זה לעניין הבקשה לרישיון סביבתי, ואולם טרם שמוסד התכנון יחליט על הפקדת התכנית למפעל טעון רישוי סביבתי או על העברת תכנית מתאר ארצית למפעל טעון רישוי סביבתי, לרבות תכנית לתשתיות לאומיות, להערות הוועדות המחוזיות, וטרם שיחליט מוסד התכנון על אישור תכנית כאמור, יציג הממונה למוסד התכנון, בתוך 90 ימים מיום פניית מוסד התכנון, חוות דעת בעניינים הנוגעים לחוק זה.
רישוי בנייה	18.	לא תוגש בקשה להיתר בניה למיתקן במפעל טעון רישוי סביבתי לפי חוק זה, אלא לאחר שניתן למפעל רישיון סביבתי לפי חוק זה, או אם הודיע הממונה כי אין מניעה להגשת בקשה ולמתן היתר כאמור לאחר שהעביר את טיוטת הרישיון הסביבתי למגיש הבקשה כאמור בסעיף 9(א)(3) והעביר את הטיוטה להתייעצות עם רשויות קשורות לפי סעיף 11 או לאחר שמצא כי אין מניעה כאמור לאחר שאישר הגשת בקשה בשלבים לפי הוראות סעיף 6.
מידע על טווחי סיכון	19.	מפעיל שמפעלו יוצר סיכון לאירוע חומרים מסוכנים העלול ליצור השפעה מחוץ לתחום המפעל, ימסור לוועדה המקומית ולרשות הרישוי, מידע בדבר טווחי הסיכון מהמפעל בתוך 30 ימים מקבלת הרישיון הסביבתי, וכן כל מידע נוסף הנוגע לעניין על פי הוראת הממונה, הוועדה המקומית או רשות הרישוי.
		פרק ג': החלטה בבקשה, מתן רישיון סביבתי ותנאיו
		סימן א': החלטה בבקשה לרישיון סביבתי
דחיית בקשה לרישיון סביבתי ותנאים מוקדמים	20.	(א) הממונה רשאי, בכל שלב של בדיקת הבקשה, מנימוקים שיירשמו, להורות למפעיל על תנאים מוקדמים שיש לקיימם לפני מתן הרישיון הסביבתי, ורשאי הוא לקבוע מועדים לקיום התנאים האמורים כתנאי למתן הרישיון.
		(ב) מצא הממונה, בכל שלב של בדיקת הבקשה, כי על פי עקרונות הרישוי לא ניתן לתת רישיון סביבתי למפעל, יודיע למפעיל על ממצאי הבדיקה וייתן לו הזדמנות לטעון את טענותיו טרם קבלת החלטה.
מתן רישיון סביבתי ותנאי הרישיון	21.	(א) מצא הממונה, בתום בדיקת הבקשה לפי הוראות פרק ב', כי ניתן לתת רישיון סביבתי למפעל, ייתן הממונה רישיון סביבתי למפעיל, ויקבע תנאים ברישיון הסביבתי בכל עניין הדרוש ליישום מטרות חוק זה ועקרונות הרישוי.
		(ב) בלי לגרוע מכלליות האמור בסעיף קטן (א), הממונה רשאי לקבוע ברישיון סביבתי הוראות לגבי כל אלה:
			(1) ערכי פליטה למזהמים הנפלטים, המפונים או עלולים להיפלט ממפעל, לרבות ערכים המסייעים למדידתם והערכתם, ובכלל זה לעניין פליטות שאינן מוקדיות;
			(2) מניעה וצמצום של פליטות בזמן תנאי הפעלה לא שגרתיים ותקלות, והטיפול בהן;
			(3) תחזוקה ובקרה, וכן נקיטת אמצעים לשם סילוק מפגע, תיקון נזק שנגרם, מניעת הישנותם והשבת המצב לקדמותו;
			(4) מניעה וטיפול באירועי חומרים מסוכנים ובאירועים משמעותיים והפחתת השפעותיהם, בין היתר בהתחשב בטווחי הסיכון מהמפעל, ובכלל זה הוראות לעניין החזקת ציוד ייעודי וכוח אדם לטיפול באירועים כאמור, ולעניין הדרכת עובדי המפעל בהיבטים אלה;
			(5) מדידה, ניטור ודיגום במפעל ובסביבה, של כל מדד הנדרש להערכת ההשפעה הסביבתית של האתר, המפעל ופעילותו, לרבות מדדים תפעוליים, ובכלל זה הדרכים והמועדים לביצועם, הדרכים והשיטות לאיסוף, לעיבוד, לתיעוד ולהערכה של הנתונים, הוראות בדבר ביצוע תכניות ניטור אזוריות במשותף עם אחרים באותו אזור גאוגרפי, וכשירות המבצעים;
			(6) טיפול וניהול פסולת, לרבות פסולת חומרים מסוכנים, ובכלל זה יעדי הפינוי, ההשבה או הסילוק וסוגיהם;
			(7) שימוש יעיל בחומרי גלם, מים ואנרגיה;
			(8) עריכת רישום ותיעוד בכל עניין הקשור בהפעלת המפעל לעניין קיום הוראות חוק זה, ושמירת המסמכים, ובכלל זה לעניין ממצאי ניטור ודיגום;
			(9) מסירת דיווחים תקופתיים לממונה לעניין הוראות שנקבעו ברישיון הסביבתי וכן דיווח על מפגעים, פליטות ואירועים אחרים;
			(10) הוראות בדבר הפסקת פעילות וסגירת אתר ובכלל זה מניעת סיכונים עתידיים.
אישור שימוש בטכניקה חדשנית	22.	(א) לשם הפעלה וניסוי של טכניקה חדשנית במפעל טעון רישוי סביבתי, רשאי הממונה לתת רישיון סביבתי המתיר שימוש באותה טכניקה, אף אם טרם הוכח שהיא הטכניקה המיטבית הזמינה, לתקופה שאינה עולה על שנה או לקבוע ברישיון הסביבתי תנאים לזמן מוגבל שאינו עולה על שנה, שאינם מבוססים על הטכניקה המיטבית הזמינה.
		(ב) ראה הממונה, במהלך התקופה שאושרה לפי סעיף קטן (א), כי הטכניקה אינה צפויה לאפשר רמה גבוהה יותר של הגנה על הסביבה מאשר הטכניקה המיטבית הזמינה או הגנה שוות ערך על הסביבה בעלות נמוכה יותר, רשאי הוא לשנות את תנאי הרישיון הסביבתי או לבטלו, לפי העניין, לאחר שנתן למפעיל הזדמנות לטעון את טענותיו.
		(ג) ראה הממונה, לבקשת מפעיל, כי לצורך השלמת הבחינה וההערכה של טכניקה חדשנית נדרשת תקופה נוספת, רשאי הוא להאריך את פרק הזמן הקבוע בסעיף קטן (א) לתקופה שלא תעלה על שנה.
		(ד) לעניין סעיף זה, "טכניקה חדשנית" – טכניקה המיועדת לשימוש במפעל טעון רישוי סביבתי, אשר מתקיימים לגביה כל אלה:
			(1) היא עשויה לאפשר רמה גבוהה יותר של הגנה על הסביבה מאשר הטכניקה המיטבית הזמינה או הגנה שוות ערך על הסביבה בעלות נמוכה יותר;
			(2) היא טרם נבחנה בקנה מידה תעשייתי, וניתן לגביה אישור המדען הראשי של משרד הכלכלה כי היא חדשנית ויש ייתכנות כלכלית להפעילה בקנה מידה תעשייתי.
		סימן ב': תוקף רישיון סביבתי ופרסומו
פרסום רישיון סביבתי	23.	ניתן רישיון סביבתי למפעל רמה א', יפרסם הממונה את הרישיון הסביבתי באתר האינטרנט, וכן יפרסם הממונה שינויים שערך ברישיון סביבתי ובתנאיו במהלך תקופת הרישיון, והכל בכפוף להוראות סעיף 15.
תוקף רישיון סביבתי וחידושו	24.	(א) רישיון סביבתי יינתן לתקופה של שבע שנים.
		(ב) בקשה לחידוש רישיון סביבתי תוגש לפחות שנה ולא מוקדם מ- 18 חודשים לפני תום תקופת תוקפו של הרישיון הסביבתי, ויחולו עליה הוראות סימן א' בפרק ב', בשינויים המחויבים.
		(ג) על אף האמור בסעיף קטן (א), הוגשה בקשה לחידוש רישיון סביבתי בהתאם להוראות סעיף קטן (ב), יעמוד הרישיון הסביבתי בתוקפו עד להחלטת הממונה בבקשה או עד תום שנה ממועד תום תוקפו של הרישיון הסביבתי, לפי המוקדם.
		(ד) המנהל רשאי, בהודעה מנומקת בכתב, להאריך את תוקפו של הרישיון הסביבתי לפי סעיף קטן (ג) לתקופה שלא תעלה על שישה חודשים, אם ראה צורך בכך בשל מורכבות הבקשה.
הוספת פעילות טעונה רישוי סביבתי	25.	(א) מפעיל המבקש רישיון סביבתי עבור מתקן חדש או פעילות חדשה המנויים בתוספת, בתחומי מפעל שניתן לגביו רישיון סביבתי במהלך תקופת הרישיון, יכלול בבקשה לרישיון עבור אותו מיתקן או פעילות את השינויים הנובעים מהבקשה לגבי הרישיון הסביבתי שבידו, וכן רשאי הוא לבקש מהממונה כי יראו את הבקשה כבקשה לחידוש הרישיון הסביבתי עבור המפעל הקיים, אף אם הבקשה מוגשת טרם המועד הקבוע בסעיף 24(ב).
		(ב) על אף האמור בסעיף 24(א), נתן הממונה רישיון סביבתי למפעיל לפעילות חדשה או למיתקן חדש במפעל שניתן לגביו רישיון סביבתי, יהיה תוקף הרישיון הסביבתי עד תום תוקפו של הרישיון הסביבתי הקיים לגבי אותו מפעל; אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מכל סמכות הנתונה לממונה לפי חוק זה.
שינויים ברישיון סביבתי	26.	הממונה רשאי, בכל עת, ביוזמתו או לבקשת בעל רישיון סביבתי, להוסיף על תנאיו של הרישיון, לשנותם או לגרוע מהם, בכפוף לכל אלה –
			(1) הממונה לא ישנה באופן מהותי תנאים ברישיון סביבתי שעניינם יישום הטכניקה המיטבית הזמינה אלא אם כן השינוי נחוץ למניעת זיהום, פגיעה מתמשכת או חוזרת ונשנית בסביבה או סיכון משמעותי לסביבה או לציבור, בין מאחר שחל שינוי בסביבה המחייב התאמה של תנאי הרישיון הסביבתי, ובין מאחר שנודעו לממונה עובדות, שהתרחשו לאחר מתן הרישיון הסביבתי או שלא היו ידועות לו בעת מתן הרישיון, או שהתקבל מידע חדש או חלה התפתחות בידע המדעי, לאורם נדרש השינוי.
			(2) לעניין שינוי שאינו ביוזמת בעל רישיון סביבתי - לא יחליט הממונה על שינויים מהותיים ברישיון סביבתי אלא לאחר שהעביר את טיוטת הרישיון למפעיל לשם שמיעת טענותיו.
			(3) לגבי מפעל רמה א', אם השינוי מהווה הקלה ביחס לתנאי הרישיון הסביבתי – יפרסם את הבקשה להערות הציבור ויחולו הוראות סימן ד' בפרק ב', בשינויים המחויבים וכן בשינוי של מועדי הפרסום וההערות על פי החלטת הממונה.
העברת רישיון סביבתי	27.	(א) רישיון סביבתי ניתן להעברה בלי שינוי בתנאיו ובתקופת תוקפו, ובלבד שניתן לכך אישור הממונה מראש ובכתב.
		(ב) במתן אישור כאמור בסעיף קטן (א) ישקול הממונה את מידת העמידה של המפעל בתנאי הרישיון הסביבתי שניתן לו ואת ההשפעה הצפויה של העברת הרישיון הסביבתי על קיום התנאים ובכלל זה הצורך בשיקום זיהום או מפגע קיים.
		(ג) הממונה רשאי להתנות את מתן האישור בקבלת מידע ומסמכים הדרושים לצורך החלטה בבקשה, ובכלל זה ביצוע בדיקות וסקרים, וכן רשאי הוא לקבוע תנאים באישור ככל הדרוש על מנת להבטיח עמידה בתנאי הרישיון הסביבתי ובעקרונות הרישוי.
		סימן ג': שינויים במפעל
שינוי הפעלה משמעותי	28.	(א) מפעיל לא יבצע שינוי הפעלה משמעותי, אלא אם קיבל אישור הממונה לשינוי ובהתאם לתנאים שהורה הממונה.
		(ב) לשם קבלת אישור לשינוי הפעלה משמעותי, יגיש המפעיל לממונה בקשה מפורטת שתציג את השינוי בנתוני המפעל, ואת השינויים הצפויים לגבי השפעותיו הסביבתיות, ויצרף כל מסמך שנדרש בבקשת הרישיון הסביבתי אשר השינוי המבוקש מחייב תיקונו או עדכונו, ויחולו על הבקשה הוראות סימן א' בפרק ב', בשינויים המחויבים.
		(ג) מפעיל רשאי לבקש מהממונה כי יראו את הבקשה לשינוי הפעלה משמעותי כבקשה לחידוש של הרישיון הסביבתי אף אם טרם חלף המועד הקבוע בסעיף 23(ב).
הודעה על שינוי	29.	(א) מפעיל יודיע לממונה על כל שינוי במפעל או בפעילותו ביחס לנתונים שמסר בבקשה לרישיון סביבתי, או הקבועים ברישיון הסביבתי, שאינו שינוי זניח ואינו שינוי הפעלה משמעותי, 45 ימים לפחות בטרם ביצוע השינוי; להודעה כאמור יצרף המפעיל את כל המידע והמסמכים הנדרשים לתיאור השינוי המתוכנן, לרבות תיקון של הטפסים והמידע אשר הוגש במסגרת הבקשה לרישיון הסביבתי.
		(ב) מצא הממונה כי שינוי שהודיע עליו המפעיל לפי הוראות סעיף קטן (א) הינו שינוי הפעלה משמעותי, יודיע למפעיל כי עליו להגיש בקשה לשינוי הפעלה משמעותי טרם ביצוע השינוי ויחולו הוראות סעיף 26.
		(ג) מסר הממונה למפעיל הודעה כאמור בסעיף קטן (ב) לאחר שחלפו 45 ימים ממועד הודעת המפעיל, לא יבצע המפעיל את השינוי, אם טרם ביצע אותו עד לאותו מועד, ואולם אם נמסרה ההודעה לאחר שבוצע השינוי, רשאי הממונה לתת למפעיל הוראות והגבלות עד למועד ההחלטה בבקשה לשינוי הפעלה משמעותי.
בדיקת בקשה לשינוי הפעלה משמעותי	30.	(א) בבדיקת בקשה לשינוי הפעלה משמעותי ישקול הממונה, נוכח טיב השינוי, היקפו וההשלכות הצפויות ממנו, את הליכי הפרסום וההתייעצות הנדרשים להחלטה בבקשה, ויפעל כמפורט להלן -
			(1) אם נדרשת התייעצות עם רשות קשורה לצורך החלטה בבקשה - יעביר את הבקשה לרשות קשורה ויחולו הוראות סעיף 11 בשינויים המחויבים.
			(2) לגבי מפעל רמה א', אם קיים חשש כי השינוי הוא בעל השפעות סביבתיות שליליות ניכרות – יפרסם את הבקשה להערות הציבור ויחולו הוראות סימן ד' בפרק ב', בשינויים המחויבים וכן בשינוי של מועדי הפרסום על פי החלטת הממונה.
		(ב) מצא הממונה כי אישור שינוי הפעלה משמעותי מחייב שינוי מהותי בתנאי הרישיון הסביבתי, יעביר את טיוטת הרישיון למפעיל לשם קבלת הערותיו.
		סימן ד': פקיעת תוקף רישיון סביבתי, הפסקת פעילות וביטול רישיון סביבתי
פקיעת תוקף של רישיון סביבתי	31.	(א) תוקפו של רישיון סביבתי יפקע אם לא החלה הפעלתו של מפעל בתוך שנתיים ממתן הרישיון.
		(ב) הממונה יהיה רשאי להאריך את התקופה האמורה בסעיף קטן (א) בשנה נוספת, אם מצא כי אין בהארכת תוקף הרישיון הסביבתי כדי לפגוע במטרות חוק זה ובעקרונות הרישוי.
הפסקת פעילות	32.	(א) מפעיל יודיע לממונה על הפסקה מתוכננת של פעילות המפעל לפחות שלושה חודשים מראש, והממונה רשאי לקבוע הוראות ותנאים לגבי הפסקת פעילות כאמור וכן תנאים הדרושים לשם תיקון זיהום או מפגע המתקיים בתחום המפעל או ממנו, והשבת המצב לקדמותו, ולדרוש כל מידע ומסמך הנחוצים לו לעניין זה.
		(ב) מפעיל המפסיק את פעילות המפעל, כולו או חלקו, בין ביוזמתו ובין מסיבה אחרת, ינקוט אמצעים שיבטיחו שלא יגרמו זיהום, סיכונים, מפגעים סביבתיים או השפעות מזיקות אחרות לסביבה כתוצאה מהפעילות שהופסקה או מאתר המפעל, ויחולו עליו תנאי הרישיון הסביבתי לעניין זה אף אם פקע תוקפו של הרישיון הסביבתי.
		(ג) רישיון סביבתי שניתן למפעל יעמוד בתוקפו אף אם שינה המפעיל את המפעל, באופן שהמפעל אינו טעון רישוי סביבתי, כל עוד לא בוטל הרישיון הסביבתי על ידי הממונה.
ביטול רישיון סביבתי	33.	(א) הממונה רשאי, בכל עת, לבטל רישיון סביבתי, לאחר שנתן לבעל הרישיון הזדמנות לטעון את טענותיו, אם נוכח כי התקיים אחד מאלה:
			(1) הרישיון הסביבתי ניתן על יסוד מידע כוזב או מטעה;
			(2) המפעיל הפר הוראה מההוראות לפי חוק זה או דין אחר שעניינו הגנה על איכות הסביבה ומניעת מפגעים, או תנאי מתנאי הרישיון הסביבתי;
			(3) המפעל גורם זיהום, סיכון לסביבה או לציבור או מפגע אחר.
		(ב) בהחלטה על ביטול רישיון סביבתי רשאי הממונה לקבוע הוראות ותנאים הדרושים על מנת להבטיח כי לא ייגרמו מפגעים או השפעות מזיקות אחרות לסביבה כתוצאה מפעילות שהתקיימה במפעל או כתוצאה מהפסקת הפעילות, וכן תנאים הדרושים לשם תיקון מפגע שנגרם מהמפעל והשבת המצב לקדמותו.
		(ג) חדל מפעל להיות טעון רישוי סביבתי במהלך תקופת תוקפו של הרישיון הסביבתי, רשאי הממונה לבטל את הרישיון הסביבתי, לבקשת בעל הרישיון, ובלבד שעל המפעיל חלות הוראות אחרות למניעת מפגעים ולהגנה על הסביבה לפי כל דין, להנחת דעתו של הממונה.
		(ד) הממונה יפרסם החלטה על ביטול רישיון סביבתי של מפעל רמה א' באתר האינטרנט, בכפוף להוראות סעיף 15.
		פרק ד': מפעלים מסוכנים
		סימן א': תנאים לעיסוק בחומרים מסוכנים
עיסוק בחומרים מסוכנים	34.	(א) מפעיל לא יעסוק בחומר מסוכן בכמות העולה על הקבוע בחלק ב' של התוספת, אלא אם אותו חומר מנוי ברשימת החומרים המסוכנים המצורפת לרישיון הסביבתי, ובהתאם לתכונות הסיכון ולכמויות שנקבעו בה.
		(ב) רשימת החומרים המסוכנים תכלול כל חומר מסוכן המצוי במפעל, או צפוי להימצא בו, לרבות חומר שהימצאותו עלולה להיות תוצאה של אירוע חומרים מסוכנים.
טכניקת בטיחות מיטבית	35.	מפעיל של מפעל מסוכן יקים ויפעיל את המפעל על פי טכניקת הבטיחות המיטבית. בחוק זה, "טכניקת בטיחות מיטבית" – שיטות, ציוד ונהלי תפעול למניעה של תאונות משמעותיות או להגבלה של ההשפעות שלהן, שהם המעודכנים והטובים ביותר המקובלים בשימוש.
מערכת ותכנית לניהול בטיחות	36.	(א) מפעיל של מפעל מסוכן יפעל למניעה ולניהול של סיכונים סביבתיים מחומרים מסוכנים במפעל, באמצעות מערכת שיטתית למניעה ולניהול, אשר מבוססת בין השאר על זיהוי, הערכה, ניתוח, בקרה וניהול של סיכונים לגבי כל מרכיב בטיחות, ואשר מוטמעת באופן שיטתי בכל היבטי הפעילות של המפעל ואופן ניהולו, לרבות קביעת מדיניות, תכניות ונהלים ועדכונם, הדרכת עובדים, וכן בקרה שיטתית ודיווח (בחוק זה - "מערכת ניהול בטיחות").
		(ב) לצורך קיום חובותיו כאמור בסעיף קטן (א), יכין מפעיל, בין היתר, תכנית בטיחות למניעת אירועי חומרים מסוכנים והפחתת השפעתם שתהיה חלק ממסמכי הבקשה לרישיון סביבתי, ויפעל על פיה; תכנית בטיחות כאמור תתאר את מערכת ניהול הבטיחות במפעל, על פי מתכונת, הנחיות ושיטות שפרסם המנהל, ותכלול את כל אלה:
			(1) זיהוי ותיאור גורמי סיכון לאירוע חומרים מסוכנים והערכת השפעותיהם;
			(2) אמצעים נאותים למניעת אירוע חומרים מסוכנים ולהפחתת השפעותיו בתכנון, בהקמה, בתפעול ובתחזוקה לגבי כל מרכיב בטיחות הנוגע לעניין במפעל;
			(3) תכנית הערכות לטיפול באירוע חומרים מסוכנים;
			(4) אמצעים לגילוי ולהתרעה על אירוע חומרים מסוכנים;
			(5) מידע הדרוש לגופי חירום לרבות מידע בדבר סיכונים מהמפעל.
		(ג) מבלי לגרוע מחובותיו לפי סעיף קטן (א), ולפי תנאי הרישיון הסביבתי, יפעל מפעיל בהתאם לתכנית הבטיחות ויעדכן אותה בכל שינוי במפעל או בסביבתו שעלולה להיות לו השפעה על הפעילות בחומרים מסוכנים או על הבטיחות, או על הערכת הסיכונים במפעל, וכן אם התקבל מידע חדש או חלה התפתחות בידע המדעי, לאורם נדרש העדכון.
מבדק עצמי	37.	(א) מפעיל של מפעל מסוכן יבצע מבדק עצמי לעניין העיסוק בחומרים מסוכנים ולעניין מערכת ניהול הבטיחות, ויגיש לממונה הצהרה על ביצוע המבדק ועל ממצאי המבדק במתכונת שהורה הממונה, בתדירות כמפורט להלן -
			(1) מפעיל של מפעל רמה א' שהוא מפעל מסוכן – מדי שנה;
			(2) מפעיל של מפעל רמה ב' שהוא מפעל מסוכן – מדי שנתיים.
		(ב) ממונה רשאי להורות למפעיל של מפעל מסוכן להגיש את המבדק בתדירות גבוהה מהתדירות הקבועה בסעיף קטן (א) מנימוקים שיירשמו.
		(ג) ממונה יהיה רשאי לדרוש כי במסגרת הצהרה בדבר מבדק עצמי תוגש חוות דעת של יועץ חיצוני בעל מומחיות בתחום הבדיקה, ורשאי הוא לקבוע הגבלות ותנאים לגבי אי תלות של המומחה ותנאי כשירותו.
פקיעת רשימת החומרים המסוכנים	38.	(א) לא הגיש מפעיל של מפעל מסוכן הצהרה בדבר מבדק עצמי, יפקע תוקפה של רשימת החומרים המסוכנים המצורפת לרישיון סביבתי, והמפעיל לא יהיה רשאי לעסוק בחומר מסוכן אלא אם קיבל לכך אישור מאת הממונה.
		(ב) הממונה רשאי לתת אישור כאמור בסעיף קטן (א) לתקופה שלא תעלה על 30 ימים, ובלבד שהמפעיל הגיש לו בקשה מנומקת בכתב 15 ימים לפחות לפני המועד שבו היה עליו להגיש הצהרה בדבר המבדק העצמי; לבקשה כאמור יצורף תצהיר מאת המפעיל המאמת את העובדות התומכות בבקשה.
התלייה או ביטול של רשימת החומרים המסוכנים	39.	(א) נוכח הממונה כי התקיים אחד מאלה, רשאי הוא, לאחר שנתן למפעיל של מפעל מסוכן הזדמנות לטעון את טענותיו, להתלות או לבטל את רשימת החומרים, כולה או חלקה, וכן להורות על הגבלות לגבי עיסוק בחומרים מסוכנים מסוימים המנויים ברשימת החומרים -
			(1) המפעיל לא ביצע מבדק עצמי לפי הוראות חוק זה;
			(2) נמצאה חריגה מתנאי הרישיון הסביבתי אשר עלולה לגרום לסיכון ממשי לאירוע חומרים מסוכנים;
			(3) ממצאי המבדק העצמי הוגשו בצורה חסרה או לקויה באופן משמעותי, המעוררת חשש סביר להתקיימות נסיבות כאמור בפסקה (1) או (2);
		(ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), נוכח הממונה כי הדבר דרוש לצורך מניעת סיכון מיידי לסביבה או לבריאות הציבור, רשאי הוא להורות על התלייתה של רשימת החומרים כולה או חלקה, לאלתר, ובלבד שייתן למפעיל של המפעל המסוכן הזדמנות לטעון את טענותיו בסמוך לאחר מכן, ולא יאוחר מתום 7 ימים ממועד ההתליה.
		(ג) מבלי לגרוע מהוראות סעיפים קטנים (א) ו- (ב), רשאי הממונה להורות למפעיל על פעולות שעליו לנקוט לצורך הפסקת עיסוקו בחומרים מסוכנים עם ביטולה או התלייתה של רשימת החומרים או של חומרים מסוימים מתוכה.
רישום וסחר בחומרים מסוכנים	40.	(א) מפעיל יערוך רישום מפורט בדבר העברה של חומרים מסוכנים למפעל או ממנו, בין בתמורה ובין שלא בתמורה.
		(ב) מפעיל לא יקנה ולא ימכור חומר מסוכן שהעיסוק בו טעון רישוי סביבתי לפי חוק זה, אלא אם בידי מוכר או קונה כאמור רישיון סביבתי תקף לפי חוק זה; המנהל רשאי לפרסם הנחיות בדבר אופן החישוב והבדיקה של כמויות של חומרים מסוכנים הטעונים רישיון סביבתי לעניין זה.
		סימן ב': היערכות לאירוע חומרים מסוכנים או אירוע משמעותי
תכניות חירום אזוריות	41.	ממונה רשאי להורות למפעילים באתרים סמוכים לבצע היערכות משותפת לאירועי חומרים מסוכנים, ולטפל בהם במשותף, ובכלל זה את הפעולות המפורטות להלן, כולן או חלקן –
			(1) תיאום תכניות חירום ונהלי חירום;
			(2) פרסום התרעה משותפת לציבור על אירוע חומרים מסוכנים;
			(3) פרסום מידע לציבור;
			(4) ביצוע פעולות משותפות לתרגול ולהדרכה של עובדים;
			(5) ידוע הדדי.
תגובת שרשרת	42.	הממונה רשאי להודיע לשני מפעילים או יותר כי התרחשות אירוע חומרים מסוכנים באחד המפעלים עלולה לגרום לתגובת שרשרת במפעל אחר; הודיע הממונה כאמור, ימסרו המפעילים מידע זה לזה בדבר אופי הסיכון והיקפו ככל הדרוש לצורך הכנת תכנית בטיחות במפעלים העלולים להיות מושפעים מאירוע כאמור.
פרסום מידע לציבור	43.	הממונה רשאי להורות למפעיל -
			(1) לפרסם מידע לציבור העלול להיות מושפע מאירוע חומרים מסוכנים או מאירוע משמעותי במפעל בכל היבט הנוגע להיערכות ולהתגוננות מפני אירוע;
			(2) להתחבר למערכת התרעה לאומית על אירועי חומרים מסוכנים, באופן ובמועד שיורה.
		סימן ג': עובד אחראי לחומרים מסוכנים
עובד אחראי לחומרים מסוכנים	44.	(א) מפעיל של מפעל מסוכן ימנה, מבין עובדיו, עובד אחד או יותר שיהיה אחראי על העיסוק בחומרים מסוכנים במפעל, שהוא בעל השכלה וידע מקצועי לגבי החומרים המסוכנים והטיפול בהם; השר רשאי לקבוע אמות מידה ותנאים למינוי עובד אחראי כאמור, לכלל המפעלים המסוכנים או לחלקם, לרבות בהיבטים הקשורים להשכלה, הכשרה, ניסיון ומהימנות, ורשאי הוא לקבוע כי מינוי עובד כאמור יהיה מותנה באישור הממונה, וכי תנאי למינוי יהיה כי העובד לא הורשע בעבירה שמפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה אין הוא ראוי להיות עובד אחראי כאמור.
		(ב) תפקידי העובד האחראי לחומרים מסוכנים במפעל יהיו כל אלה:
			(1) לייעץ לבעל המפעל בכל הנושאים הקשורים למניעת סיכוני חומרים מסוכנים לסביבה ולציבור;
			(2) לרכז את פעילות המפעל בכל הנוגע למערכת ניהול הבטיחות ולפעול לשיפור הבטיחות במפעל ולהבטיח את קיום הוראות לפי חוק זה בעניין מניעת סיכונים מחומרים מסוכנים לרבות תקנות, תנאי הרישיון הסביבתי וכדומה;
			(3) לדווח למפעיל באופן שוטף, בכתב, על פעילות כאמור בפסקה (2) ולהודיע לבעל המפעל על כל שיבוש בפעילות המפעל העלול לסכן את הציבור או הסביבה, על פערים או ליקויים שיש לתקן, להציע תיקון ליקויים, וכן להגיש למפעיל דוח שנתי של ממצאי הבדיקה התקופתית והאמצעים שננקטו לתיקון הליקויים;
			(4) לבצע פיקוח פנימי, ובקרה תקופתית על פעילות המפעל בהיבטים של מניעת סיכוני חומרים מסוכנים, ולבצע מעקב אחר תיקון ליקויים;
			(5) להדריך את העובדים, לרבות צוות החירום, ולייעץ להם בכל הנוגע למניעת סיכוני חומרים מסוכנים.
		(ג) מפעיל יעסיק את העובד האחראי במשרה מלאה, יודיע לכלל עובדי המפעל על זהות העובד האחראי ועל תפקידיו, ויפעל על פי כל אלה:
			(1) יאפשר לעובד אחראי לחומרים המסוכנים לבצע את תפקידו ויעמיד לרשותו את המשאבים הנדרשים לכך;
			(2) לפני ביצוע שינוי במפעל, אשר עלול להיות לו השפעה על סיכוני חומרים מסוכנים על הסביבה, יקבל המפעיל את חוות דעת העובד האחראי לחומרים המסוכנים ביחס לשינוי והשפעותיו;
			(3) ינקוט בכל האמצעים הנדרשים לתיקון ליקויים עליהם הצביע עובד אחראי חומרים מסוכנים במפעל; החליט מפעיל שלא לנקוט בצעדים עליהם המליץ אחראי חומרים מסוכנים, ינמק בכתב את הטעמים לכך;
			(4) יאפשר לעובד אחראי לחומרים מסוכנים להציג את חוות דעתו בפני הנהלת המפעל והדירקטוריון;
			(5) לא יפגע בתנאי עבודתו של העובד האחראי ובמעמדו בעבודה בשל קיום חובותיו כעובד אחראי לחומרים מסוכנים.
		פרק ה': פיקוח, אכיפה ועונשין
דיווח על אירוע משמעותי	45.	מפעיל ידווח לממונה באופן מידי על התרחשות של אירוע משמעותי במפעל.
מידע ומסמכים	46.	(א) הממונה רשאי לדרוש ממפעיל למסור לו, במועד, במתכונת ובאופן שיורה, כל דיווח, מידע ומסמכים הדרושים לו לשם הפעלת סמכויותיו ולשם השגת מטרות חוק זה, ובכלל זה רשאי הוא לדרוש מהמפעיל לבצע בדיקות ומדידות הדרושות לאיסוף המידע, והמפעיל ימסור לו את המידע או המסמכים כאמור, לרבות כל מידע, נתון או חישוב, הנדרשים לעריכה או לאימות של דיווחים הנדרשים לפי החוק.
		(ב) הממונה רשאי להורות למפעיל לשמור כל מידע ומסמך הנוגעים לקיום הוראות לפי חוק זה לתקופה שיורה.
		סימן א': התראה וצווים
התראה על אי קיום תנאים	47.	(א) מצא הממונה כי לא קוים תנאי מתנאי הרישיון הסביבתי, רשאי הוא למסור למפעיל התראה שתכלול את פירוט התנאים שלא קוימו (בסימן זה – הפרות), ולדרוש ממנו לקיימם בלא דיחוי, או בפרק זמן שיקבע (בחוק זה – התראה על אי קיום תנאים); דרש הממונה כאמור, לא יהיה בכך כדי לגרוע מאחריות המפעיל לקיום תנאי הרישיון הסביבתי במועד שנקבע בהם.
		(ב) קיבל המפעיל התראה על אי קיום תנאים, יתקן את ההפרות לאלתר וידווח על כך לממונה.
צווים לעניין מפגע	48.	(א) נוכח המנהל כי מפעל גורם או גרם למפגע, או כי עלול להיגרם מפגע ממפעל או כתוצאה מפעילותו, רשאי הוא לצוות על מי שגרם למפגע, על המפעיל או על הבעלים או המחזיק באתר שבו פעל המפעל או נגרם המפגע או באתר שבו עלול להיגרם המפגע, לנקוט אמצעים כמפורט להלן לשם מניעת המפגע או צמצומו, סילוק המפגע, תיקון נזק שנגרם ממנו ומניעת הישנותו.
		(ב) בצו לעניין מפגע רשאי המנהל לצוות בין השאר, על כל המפורט להלן, לפי העניין, באופן ובמועדים שייקבעו בצו:
			(1) לנקוט כל אמצעי הדרוש למניעת המפגע או כל סיכון לציבור או לבצע פעולה בהתאם להוראות שנקבעו בצו;
			(2) להפסיק את הפעולה הגורמת למפגע או שעלולה לגרום למפגע, או להימנע ממנה ובכלל זה להימנע מהקמת מפעל או מהפעלתו, או להפסיק את פעילות המפעל, כולו או חלקו, לפי העניין;
			(3) לסלק או לפנות חומר או פסולת למקום או בדרך שיקבעו בצו;
			(4) לנקוט את האמצעים הדרושים לסילוקו או לצמצומו של המפגע, ולהשבת המצב לקדמותו.
צו מינהלי לקיום הוראות החוק ולחזרה לציות	49.	נוכח המנהל כי נעשה עיסוק במפעל טעון רישוי סביבתי ללא רישיון סביבתי, או כי מתקיימות הפרות מתמשכות או חוזרות ונשנות על תנאי הרישיון הסביבתי או הוראות לפי החוק, רשאי הוא, לאחר ששמע את טענותיו של המפעיל, לצוות על הפסקת פעילות המפעל, כולו או חלקו, לפי העניין, ככל הדרוש על מנת להביא לקיום הוראות החוק וחזרה לציות, ובכלל זה הוראות לפי סעיף 48(ב).
מסירת צווים ואכיפתם	50.	(א) לא קוימו הוראות צו שניתן לפי סעיפים 48 או 49, רשאי הממונה או מי שהוא הסמיך לעניין זה לבצע את הנדרש לפי הצו; בוצע הנדרש כאמור, יהיה מי שנצטווה אך לא מילא אחר הוראות הצו, חייב בתשלום כפל ההוצאות שהוצאו; בוצע הצו בידי הממונה יהיה התשלום לקרן לשמירת הניקיון.
		(ב) ממונה או מי שהוא הסמיך לעניין ביצוע צו כאמור בסעיף קטן (ב), רשאי להיכנס לכל מקום לשם ביצוע הצו.
		(ג) על מסירת צווים לפי סעיפים 48 ו- 49 יחולו הוראות סעיף 237 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982[7] (להלן – חוק סדר הדין הפלילי), בדבר המצאת מסמכים, בשינויים המחויבים.
בקשה לביטול צו על ידי בית המשפט	51.	(א) הרואה את עצמו נפגע מהוראות צו שהוצא לפי הוראות סעיפים 48 או 49, רשאי להגיש עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים.
		(ב) הגשת עתירה, לפי הוראות סעיף קטן (א), אינה מתלה את תוקפו של הצו, כל עוד לא החליט בית המשפט אחרת; החליט בית המשפט להתלות את תוקפו של הצו במעמד צד אחד, תידון הבקשה במעמד הצדדים בהקדם האפשרי, ולא יאוחר מתום שבעה ימים מיום ההחלטה.
		(ג) בית המשפט רשאי לבטל את הצו, לאשרו או לשנותו.
		סימן ב': עיצום כספי
עיצום כספי	52.	(א) הפר אדם הוראה מההוראות לפי חוק זה כמפורט להלן, רשאי המנהל להטיל עליו עיצום כספי לפי הוראות פרק זה, בסכום של 250,000 שקלים חדשים, ואם הוא תאגיד – בסכום של 500,000 שקלים חדשים:
			(1) הפעיל מפעל טעון רישוי סביבתי, החזיקו או השתמש בו ללא רישיון סביבתי בניגוד להוראות סעיף 3(א);
			(2) עסק בחומרים מסוכנים בכמויות העולות על הקבוע בחלק ב' של התוספת בניגוד להוראות סעיף 34(א).
		(ב) הפר אדם הוראה מההוראות לפי חוק זה כמפורט להלן, רשאי המנהל להטיל עליו עיצום כספי לפי הוראות פרק זה, בסכום של 150,000 שקלים חדשים, ואם הוא תאגיד – בסכום של 300,000 שקלים חדשים:
			(1) לא קיים תנאי ברישיון סביבתי בניגוד להוראות לפי סעיף 3 שעניינו חריגה מערך פליטה או איסור על הפעלת מתקן ללא אמצעי להפחתת פליטות;
			(2) ביצע שינוי הפעלה משמעותי בניגוד להוראות סעיפים 28 או 29 ללא אישור הממונה או בניגוד לתנאים שהורה;
			(3) לא קיים הוראות הממונה לפי סעיף 32(א) או 33(ב) לעניין הפסקת פעילות או לעניין תיקון מפגע והשבת המצב לקדמותו;
			(4) לא נקט אמצעים למניעת מפגע או השפעות מזיקות אחרות בהפסקת פעילות בניגוד להוראות סעיף 32(ב);
			(5) לא פעל למניעה ולניהול של סיכונים סביבתיים מחומרים מסוכנים בהתאם להוראות סעיפים 35 ו- 36;
			(6) לא ביצע מבדק עצמי או לא הגיש את ממצאיו בניגוד להוראות סעיף 37;
			(7) לא קיים הוראות הממונה לעניין רשימת החומרים המסוכנים והגבלות לגבי עיסוק שניתנו לו לפי סעיף 39;
			(8) לא קיים הוראות צו לפי סעיפים 48 או 49.
		(ג) הפר אדם הוראה מההוראות לפי חוק זה כמפורט להלן, רשאי המנהל להטיל עליו עיצום כספי לפי הוראות פרק זה, בסכום של 100,000 שקלים חדשים, ואם הוא תאגיד – בסכום של 200,000 שקלים חדשים:
			(1) לא קיים תנאי ברישיון הסביבתי בניגוד להוראות סעיף 3, למעט בעניינים הקבועים בסעיפים קטנים (ב) ו- (ד);
			(2) עסק בחומרים מסוכנים שאינם מנויים ברשימת החומרים המסוכנים המצורפת לרישיונו בניגוד להוראות סעיף 34(ב);
			(3) לא קיים הוראות לפי סעיף 40(ב) בעניין קנייה ומכירה של חומר מסוכן;
			(4) לא קיים הוראות הממונה לביצוע הערכות לאירוע חומרים מסוכנים לפי סעיפים 41 או 42;
			(5) לא קיים הוראות לפי סעיף 44 בעניין מינוי והעסקה של עובד אחראי על חומרים מסוכנים;
			(6) לא דיווח לממונה על אירוע משמעותי בניגוד להוראות סעיף 45;
			(7) לא קיים הוראה שנקבעה בתקנות לפי הוראות סעיף 72(2) או (3), למעט בעניין ניטור, דיגום, רישום, שמירת מסמכים ודיווח;
		(ד) הפר אדם הוראה מההוראות לפי חוק זה כמפורט להלן, רשאי המנהל להטיל עליו עיצום כספי לפי הוראות פרק זה, בסכום של 50,000 שקלים חדשים, ואם הוא תאגיד – בסכום של 100,000 שקלים חדשים:
			(1) לא קיים תנאי ברישיון הסביבתי בניגוד להוראות סעיף 3 שעניינו ניטור, דיגום, רישום, שמירת מסמכים ודיווח;
			(2) לא מסר הודעה על הגשת תכנית או בקשה להיתר בניגוד להוראות סעיף 16(ב);
			(3) לא מסר מידע על טווחי סיכון בניגוד להוראות סעיף 19;
			(4) לא הודיע לממונה על שינוי בניגוד להוראות סעיף 29;
			(5) לא הודיע על הפסקת פעילות לממונה בניגוד להוראות סעיף 32(א);
			(6) לא קיים הוראות לפי סעיף 40(א) בעניין עריכת רישום בדבר העברת חומרים מסוכנים;
			(7) לא קיים הוראות הממונה לפי סעיף 43 בעניין פרסום לציבור;
			(8) לא קיים דרישת הממונה לפי סעיף 46 בעניין דיווח, שמירה ומסירת מידע ומסמכים;
			(9) לא קיים הוראות בהתראה לפי סעיף 47;
			(10) לא קיים הוראה שנקבעה בתקנות לפי הוראות סעיף 72(1) – (3), בעניין ניטור, דיגום, רישום, שמירת מסמכים ודיווח.
הודעה על כוונת חיוב	53.	(א) היה למנהל יסוד סביר להניח כי אדם הפר הוראה מההוראות לפי חוק זה, כאמור בסעיף 52 (בפרק זה – המפר), ובכוונתו להטיל עליו עיצום כספי לפי אותו סעיף, ימסור למפר הודעה על הכוונה להטיל עליו עיצום כספי (בפרק זה – הודעה על כוונת חיוב).
		(ב) בהודעה על כוונת חיוב יציין המנהל, בין השאר, את אלה:
			(1) המעשה או המחדל (בפרק זה – המעשה) המהווה את ההפרה;
			(2) סכום העיצום הכספי והתקופה לתשלומו;
			(3) זכותו של המפר לטעון את טענותיו לפני המנהל לפי הוראות סעיף 54;
			(4) הסמכות להוסיף על סכום העיצום הכספי בשל הפרה נמשכת או הפרה חוזרת, לפי הוראות סעיף 56, והמועד שממנו יראו הפרה כהפרה נמשכת לעניין הסעיף האמור.
זכות טיעון	54.	מפר שנמסרה לו הודעה על כוונת חיוב לפי הוראות סעיף 53 רשאי לטעון את טענותיו, בכתב, לפני המנהל, לעניין הכוונה להטיל עליו עיצום כספי ולעניין סכומו, בתוך 30 ימים ממועד מסירת ההודעה.
החלטת המנהל ודרישת תשלום	55.	(א) המנהל יחליט, לאחר ששקל את הטענות שנטענו לפי סעיף 54, אם להטיל על המפר עיצום כספי, ורשאי הוא להפחית את סכום העיצום הכספי לפי הוראות סעיף 58.
		(ב) החליט המנהל לפי הוראות סעיף קטן (א) –
			(1) להטיל על המפר עיצום כספי – ימסור לו דרישה בכתב לשלם את העיצום הכספי (בפרק זה – דרישת תשלום), שבה יציין, בין השאר, את סכום העיצום הכספי המעודכן ואת התקופה לתשלומו;
			(2) שלא להטיל על המפר עיצום כספי – ימסור לו הודעה על כך, בכתב.
		(ג) בדרישת התשלום או בהודעה לפי סעיף קטן (ב), יפרט המנהל את נימוקי החלטתו.
		(ד) לא טען המפר את טענותיו לפי הוראות סעיף 54, בתוך התקופה האמורה באותו סעיף, יראו את ההודעה על כוונת חיוב, בתום אותה תקופה, כדרישת תשלום שנמסרה למפר במועד האמור.
הפרה נמשכת והפרה חוזרת	56.	(א) בהפרה נמשכת ייווסף על העיצום הכספי הקבוע לאותה הפרה, החלק החמישים שלו לכל יום שבו נמשכת ההפרה.
		(ב) בהפרה חוזרת ייווסף על העיצום הכספי הקבוע לאותה הפרה, סכום השווה לעיצום הכספי כאמור; לעניין זה, "הפרה חוזרת" – הפרת הוראה מההוראות לפי חוק זה כאמור בסעיף 52, בתוך שנתיים מהפרה קודמת של אותה הוראה שבשלה הוטל על המפר עיצום כספי או שבשלה הורשע.
הפרה בקשר לאירוע חומרים מסוכנים או אירוע משמעותי	57.	בהפרה שבוצעה בקשר לאירוע חומרים מסוכנים או אירוע משמעותי יווסף על העיצום הכספי הקבוע לאותה הפרה מחצית סכום העיצום.
סכומים מופחתים	58.	(א) המנהל אינו רשאי להטיל עיצום כספי בסכום הנמוך מהסכומים הקבועים בפרק זה, אלא לפי הוראות סעיף קטן (ב).
		(ב) השר, בהסכמת שר המשפטים, רשאי לקבוע מקרים, נסיבות ושיקולים שבשלהם יהיה ניתן להטיל עיצום כספי בסכום הנמוך מהסכומים הקבועים בסעיף 52, ובשיעורים שיקבע.
סכום מעודכן של העיצום הכספי	59.	(א) העיצום הכספי יהיה לפי סכומו המעודכן ביום מסירת דרישת התשלום, ולגבי מפר שלא טען את טענותיו לפני המנהל, כאמור בסעיף 54 – ביום מסירת ההודעה על כוונת החיוב; הוגשה עתירה על דרישת התשלום לפי סעיף 63 ועוכב תשלומו של העיצום הכספי בידי המנהל או בית המשפט, יהיה העיצום הכספי לפי הסכום המעודכן ביום ההחלטה בערעור.
		(ב) סכומי העיצום הכספי הקבועים בסעיף 52 יתעדכנו ב-1 בינואר בכל שנה (בסעיף קטן זה – יום העדכון), בהתאם לשיעור עליית המדד הידוע ביום העדכון לעומת המדד שהיה ידוע ב-1 בינואר של השנה הקודמת; הסכום האמור יעוגל לסכום הקרוב שהוא מכפלה של עשרה שקלים חדשים; לעניין זה, "מדד" – מדד המחירים לצרכן שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.
		(ג) המנהל יפרסם ברשומות הודעה על סכומי העיצום הכספי המעודכנים לפי סעיף קטן (ב).
המועד לתשלום העיצום הכספי	60.	המפר ישלם את העיצום הכספי בתוך 30 ימים מיום מסירת דרישת התשלום כאמור בסעיף 55.
פריסת תשלום העיצום הכספי	61.	(א) המנהל רשאי, על פי בקשתו של המפר, להחליט על פריסת התשלום של העיצום הכספי, ובלבד שמספר התשלומים לא יעלה על עשרה תשלומים חודשיים.
		(ב) לא שילם המפר תשלום חודשי במועדו, יראו את החלטת המנהל על פריסת התשלום כאמור בסעיף קטן (א) כבטלה, ועל יתרת התשלום של העיצום הכספי יחולו הוראות סעיף 62.
הפרשי הצמדה וריבית	62.	לא שילם המפר עיצום כספי במועד, ייווספו על העיצום הכספי, לתקופת הפיגור, הפרשי הצמדה וריבית כהגדרתם בחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א–1961‏[8] (בפרק זה – הפרשי הצמדה וריבית), עד לתשלומו.
עתירה	63.	(א) אין בהגשת עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים על דרישה לתשלום עיצום כספי לפי סימן זה, כדי לעכב את תשלום העיצום הכספי, אלא בהסכמת הממונה או אם בית המשפט הורה על כך.
		(ב) התקבלה עתירה כאמור בסעיף קטן (א) לאחר ששולם עיצום כספי, יוחזר העיצום הכספי בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום תשלומו ועד יום החזרתו.
פרסום	64.	(א) הטיל המנהל עיצום כספי לפי פרק זה, יפרסם המנהל באתר האינטרנט של המשרד להגנת הסביבה, את הפרטים שלהלן, בדרך שתבטיח שקיפות לגבי הפעלת שיקול דעתו בקבלת ההחלטה להטיל עיצום כספי:
			(1) דבר הטלת העיצום הכספי;
			(2) ההפרה שבשלה הוטל העיצום הכספי ונסיבות ההפרה;
			(3) אם הופחת העיצום הכספי – הנסיבות שבשלהן הופחת סכום העיצום הכספי ושיעור ההפחתה;
			(4) פרטים על אודות המפר, הנוגעים לעניין;
			(5) שמו של המפר – אם הוא תאגיד.
		(ב) על אף האמור בסעיף זה, לא יפרסם המנהל פרטים שהם בגדר מידע שרשות ציבורית מנועה מלמסור לפי סעיף 9(א) לחוק חופש המידע, התשנ"ח–1998‏[9], וכן רשאי הוא שלא לפרסם פרטים לפי סעיף זה, שהם בגדר מידע שרשות ציבורית אינה חייבת למסור לפי סעיף 9(ב) לחוק האמור.
		(ג) השר רשאי לקבוע דרכים נוספות לפרסום הפרטים האמורים בסעיף קטן (א).
עיצום כספי בשל הפרה לפי חוק זה ולפי חוק אחר	65.	על מעשה אחד המהווה הפרה של הוראה מההוראות לפי חוק זה המנויות בסעיף 52 ושל הוראה מההוראות לפי חוק אחר, לא יוטל יותר מעיצום כספי אחד.
שמירת אחריות פלילית	66.	(א) תשלום עיצום כספי לפי פרק זה לא יגרע מאחריותו הפלילית של אדם בשל הפרת הוראה מההוראות לפי חוק זה, המנויות בסעיף 67, המהווה עבירה.
		(ב) שלח המנהל למפר הודעה על כוונת חיוב, בשל הפרה המהווה עבירה כאמור בסעיף קטן (א), לא יוגש נגדו כתב אישום בשל אותה הפרה, אלא אם כן התגלו עובדות חדשות, המצדיקות זאת.
		(ג) הוגש נגד אדם כתב אישום בשל הפרה המהווה עבירה כאמור בסעיף קטן (א), לא ינקוט נגדו המנהל הליכים לפי פרק זה בשל אותה הפרה, ואם הוגש כתב האישום בנסיבות האמורות בסעיף קטן (ב) לאחר שהמפר שילם עיצום כספי, יוחזר לו הסכום ששולם, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום תשלום הסכום עד יום החזרתו.
		סימן ג': עונשין
עונשין	67.	(א) העושה אחד מאלה, דינו מאסר שלוש שנים או קנס פי ארבע מהקנס כאמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין, התשל"ז–1977‏[10] (בחוק זה – חוק העונשין) ואם הוא תאגיד – דינו כפל הקנס האמור:
			(1) מפעיל מפעל טעון רישוי סביבתי, מחזיק או משתמש בו ללא רישיון סביבתי או בניגוד לעקרונות הרישוי, בניגוד להוראות סעיף 3(א);
			(2) עוסק בחומרים מסוכנים בכמויות העולות על הקבוע בחלק ב' של התוספת בניגוד להוראות סעיף 34(א).
		(ב) העושה אחד מאלה, דינו מאסר שנתיים או קנס פי שלושה מהקנס כאמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין, ואם הוא תאגיד – דינו כפל הקנס האמור:
			(1) אינו מקיים תנאי ברישיון הסביבתי בניגוד להוראות לפי סעיף 3 שעניינו חריגה מערך פליטה, איסור על הפעלת מתקן ללא אמצעי להפחתת פליטות או מניעת סיכונים מחומרים מסוכנים;
			(2) מבצע שינוי הפעלה משמעותי בניגוד להוראות סעיפים 28 או 29 ללא אישור הממונה או בניגוד לתנאים שהורה;
			(3) אינו מקיים הוראות הממונה לפי סעיף 32(א) או סעיף 33(ב) לעניין הפסקת פעילות או לעניין תיקון מפגע והשבת המצב לקדמותו;
			(4) אינו נוקט אמצעים למניעת מפגע או השפעות מזיקות אחרות בהפסקת פעילות בניגוד להוראות סעיף 32(ב);
			(5) אינו פועל למניעה ולניהול של סיכונים סביבתיים מחומרים מסוכנים בהתאם להוראות סעיפים 35 או 36;
			(6) אינו מבצע מבדק עצמי או שאינו מגיש את ממצאיו בניגוד להוראות סעיף 37;
			(7) אינו מקיים הוראות הממונה לעניין רשימת החומרים המסוכנים והגבלות לגבי עיסוק שניתנו לו לפי סעיף 39;
			(8) אינו מקיים הוראות צו לפי סעיפים 48 או 49.
		(ג) העושה אחד מאלה, דינו מאסר שמונה עשרה חודשים או כפל הקנס כאמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין, ואם הוא תאגיד – דינו כפל הקנס האמור:
			(1) אינו מקיים תנאי ברישיון הסביבתי בניגוד להוראות סעיף 3, למעט בעניינים הקבועים בסעיפים קטנים (ב) ו- (ד);
			(2) עוסק בחומרים מסוכנים שאינם מנויים ברשימת החומרים המסוכנים המצורפת לרישיונו בניגוד להוראות סעיף 34(ב);
			(3) אינו מקיים הוראות לפי סעיף 40(ב) בעניין קנייה ומכירה של חומר מסוכן;
			(4) אינו מקיים הוראות הממונה לביצוע הערכות לאירוע חומרים מסוכנים לפי סעיפים 41 או 42;
			(5) אינו מקיים הוראות לפי סעיף 44 בעניין מינוי והעסקה של עובד אחראי על חומרים מסוכנים;
			(6) אינו מדווח לממונה על אירוע משמעותי בניגוד להוראות סעיף 45;
			(7) אינו מקיים הוראה שנקבעה בתקנות לפי הוראות סעיף 72(2) או (3), למעט בעניין ניטור, דיגום, רישום, שמירת מסמכים ודיווח;
		(ד) העושה אחד מאלה, דינו מאסר שישה חודשים או קנס כאמור בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין, ואם הוא תאגיד – דינו כפל הקנס האמור:
			(1) אינו מקיים תנאי ברישיון הסביבתי בניגוד להוראות סעיף 3 שעניינו ניטור, דיגום, רישום, שמירת מסמכים ודיווח;
			(2) אינו מודיע לממונה על שינוי בניגוד להוראות סעיף 29;
			(3) אינו מודיע על הפסקת פעילות לממונה בניגוד להוראות סעיף 32(א);
			(4) אינו מקיים הוראות לפי סעיף 40(א) בעניין עריכת רישום בדבר העברת חומרים מסוכנים;
			(5) אינו מקיים הוראות הממונה לפי סעיף 43 בעניין פרסום לציבור;
			(6) אינו מקיים דרישת הממונה לפי סעיף 46 בעניין דיווח, שמירה או מסירת מידע ומסמכים;
			(7) אינו מקיים הוראות בהתראה לפי סעיף 47;
			(8) אינו מקיים הוראה שנקבעה בתקנות לפי הוראות סעיף 72(2) או (3), בעניין ניטור, דיגום, רישום, שמירת מסמכים ודיווח.
		(ה) העובר עבירה כאמור בסעיפים קטנים (א) עד (ד) באופן או בנסיבות מחמירות שכתוצאה מהם נגרמה או עלולה להיגרם פגיעה ממשית בסביבה או בבריאות הציבור, דינו – מאסר שלוש שנים או כפל הקנס שבית משפט היה רשאי להטיל עליו לפי הוראות אותו סעיף קטן.
		(ו) היתה העבירה עבירה נמשכת, רשאי בית המשפט להטיל קנס נוסף, בשיעור של חמישה אחוזים מסכום הקנס הקבוע לאותה עבירה, לכל יום שבו נמשכת העבירה.
			(1) בשל עבירה שעבר אדם לפי חוק זה, שכתוצאה ממנה השיג טובת הנאה או רווח, לעצמו או לאחר, רשאי בית המשפט להטיל עליו קנס בשיעור טובת ההנאה או הרווח שהשיג כאמור, נוסף על כל עונש אחר; לעניין סעיף קטן זה, "טובת הנאה" – לרבות הוצאה שנחסכה;
			(2) אין בהוראות סעיף קטן זה כדי לגרוע מהוראות סעיף 63 לחוק העונשין.
		(ז) עבירות לפי סעיפים קטנים (א) עד (ו) הן מסוג העבירות של אחריות קפידה.
אחריות נושא משרה בתאגיד	68.	(א) נושא משרה בתאגיד חייב לפקח ולעשות כל שניתן למניעת עבירה לפי חוק זה בידי התאגיד או בידי עובד מעובדיו; המפר הוראה זו, דינו – מחצית הקנס הקבוע לאותה עבירה.
		(ב) נעברה עבירה לפי חוק זה בידי תאגיד או בידי עובד מעובדיו, חזקה היא כי נושא משרה בתאגיד הפר את חובתו לפי סעיף קטן (א), אלא אם כן הוא הוכיח כי עשה כל שניתן כדי למלא את חובתו.
		(ג) בסעיף זה, "נושא משרה" – מנהל פעיל בתאגיד, שותף, למעט שותף מוגבל, או פקיד האחראי מטעם התאגיד על התחום שבו בוצעה העבירה, ולעניין עבירה לפי סעיף 67 סעיפים קטנים (א), (ב), (ג)(2)-(5), (ד)(3) ו- (ד)(5) גם דירקטור.
סמכויות בית משפט	69.	(א) הוגש כתב אישום בשל עבירה לפי חוק זה, רשאי בית משפט ליתן צו עשה, צו אל תעשה, וכל סעד אחר, ככל שיראה לנכון בנסיבות שלפניו, לרבות התליית הרישיון הסביבתי, והכול כדי למנוע, להפסיק או לצמצם את העבירה או את המפגע שנגרם כתוצאה מביצוע העבירה או למנוע הישנותה.
		(ב) לא יצווה בית משפט כאמור בסעיף קטן (א) אלא לאחר שנתן לנאשם הזדמנות להשמיע את טענותיו; לא התייצב הנאשם לדיון בבקשה על אף שהוזמן כדין, רשאי בית המשפט להחליט בבקשה בהעדרו.
		(ג) תוקפו של צו שניתן כאמור בסעיף קטן (א) יהיה לתקופה שיורה בית המשפט ולכל המאוחר עד לגמר ההליכים.
		(ד) נאשם או תובע רשאים לפנות לבית המשפט בבקשה לעיון חוזר בהחלטה שנתן בעניין בקשה לצו כאמור בסעיף קטן (א), אם נתגלו עובדות חדשות או השתנו הנסיבות והדבר עשוי לשנות את החלטתו הקודמת של בית המשפט.
		(ה) נאשם או תובע רשאים לערער על החלטה בעניין בקשה לצו כאמור בסעיף קטן (א), או על החלטת בית המשפט בבקשה לעיון חוזר; בית המשפט שלערעור ידון בערעור בשופט אחד.
		(ו) בעיון חוזר ובערעור רשאי בית המשפט לקיים, לשנות או לבטל החלטה שעליה עוררים או לתת החלטה אחרת במקומה.
		(ז) בית משפט שהרשיע אדם בעבירה לפי חוק זה רשאי בגזר הדין, נוסף על לכל עונש שיטיל, להורות על:
			(1) התליית רישיון סביבתי או ביטולו;
			(2) מניעה, תיקון, סילוק של כל זיהום או מפגע סביבתי או על שיקום של הסביבה;
			(3) לשלם הוצאות שהוצאו למניעה, תיקון או סילוק המפגע או לשיקום הסביבה, כאמור בפסקה (1), אם הגיש התובע או מי שהוציאן בקשה על כך לבית המשפט.
		(ח) הורשעו בעבירה יותר מאדם אחד, רשאי בית המשפט, בהחלטה כאמור בסעיף קטן (ז)(2), להטיל את תשלום ההוצאות על כולם או על חלקם, יחד או לחוד, או לחלק את התשלום ביניהם, הכל כפי שיראה לו בנסיבות העניין.
		פרק ו': הוראות שונות
ממונה ומנהל	70.	השר ימנה, מבין עובדי משרדו-
			(1) מנהל, אחד או יותר, הכפוף במישרין למנהל הכללי של המשרד, שימלא את התפקידים שנקבעו לו לפי הוראות חוק זה.
			(2) ממונה, אחד או יותר, שימלא את התפקידים שנקבעו לו לפי הוראות חוק זה.
		סימן א': כללי
אחריות נושא משרה בתאגיד לעוולה	71.	נעשה מעשה או מחדל על ידי תאגיד בניגוד להוראות לפי חוק זה, המהווה עוולה לפי כל דין, יהיה אדם אחראי גם הוא לעוולה, אם היה אותה שעה מנהל פעיל בתאגיד, שותף, למעט שותף מוגבל, או עובד בכיר האחראי לתחום שבו נעשתה העוולה, אלא אם כן הוכיח שניים אלה:
			(1) העוולה נעשתה שלא בידיעתו;
			(2) הוא נקט אמצעים סבירים בנסיבות העניין כדי למנוע את העוולה.
ביצוע ותקנות	72.	השר ממונה על ביצוע הוראות חוק זה והוא רשאי להתקין תקנות בכל עניין הנוגע לביצועו, לרבות בעניינים אלה:
			(1) קביעת חובות, הגבלות ותנאים על מפעיל, ובכלל זה הוראות בדבר הגשת בקשה לרישיון סביבתי, לחידושו, לשינויו ולהעברתו, התייעצות עם רשויות קשורות;
			(2) הוראות בעניין חובות, מגבלות ותנאים שיחולו על פעילות שהיא עסק טעון רישוי לפי חוק רישוי עסקים המתקיימת במפעל טעון רישוי סביבתי כאמור בסעיף 12(ב) או שהיא מפעל שמתקיימת בו פעילות המנויה בין הפעילויות המפורטות בתוספת בהיקף הנמוך מהקבוע בתוספת.
			(3) הוראות בכל עניין שניתן לקבוע לגביו תנאים ברישיון סביבתי כאמור בסעיף 20 או לתת הוראות לעניין עיסוק בחומרים מסוכנים כאמור בפרק ד';
			(4) אמות מידה ותנאים לאישור שימוש בטכניקה חדשנית ולבדיקתה.
			(5) הוראות בדבר כשירות, השכלה מקצועית, ניסיון והכשרה של עובדים, נותני שירותים ויועצים במפעל טעון רישוי סביבתי, ולעניין מהימנות ואי תלות של יועצים ונותני שירותים, לצורך הבטחת מטרות חוק זה ועקרונות הרישוי.
סייג לתחולה על עובדים	73.	הוראות חוק זה לא יחולו על חשיפה של עובד לזיהום או סיכון במקום עבודתו, מקום שנקבעו לעניין זה הוראות לפי פקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל-1970[11].
תיקון תוספות ומועדים	74.	(א) השר רשאי, בצו, לתקן ולשנות את התוספת.
		(ב) השר רשאי, בצו, באישור וועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, לשנות את המועדים הקבועים בסעיף 9, לכלל המפעלים טעוני הרישוי הסביבתי או חלקם.
		סימן ב': תשלומים וייעוד כספים
אגרות	75.	(א) השר רשאי לקבוע, בהסכמת שר האוצר ובאישור ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, אגרות בעד הגשות בקשות לפי חוק זה, ובעד אישורים ורישיונות לשם מימון עלויות הטיפול, וכן אגרה תקופתית בעד פעולות המשרד ליישום חוק זה, ובכלל זה פעולות ניטור ודיגום, פרסום ופעולות פיקוח.
		(ב) בתקנות לפי סעיף קטן (א), רשאי השר לקבוע את שיעורי האגרות, אופן ומועד תשלומן, הצמדתן ודרכי גבייתן.
היטל	76.	(א) השר רשאי לקבוע, בהסכמת שר האוצר ובאישור ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, היטל על השפעותיו הסביבתיות של מתקן, ובכלל זה על פליטה, על פינוי ועל סיכון מחומרים מסוכנים.
		(ב) בתקנות לפי סעיף קטן (א), רשאי השר לקבוע את שיעורי ההיטל, אופן ומועד תשלומו, הצמדתו ודרכי גבייתו, ובהתחשב בסכום היטל המשולם בגין השפעותיו הסביבתיות של מתקן לפי דין אחר.
תשלום בגין יועץ או מומחה	77.	נדרש הממונה, לצורך בדיקת בקשה לרישיון או בקשה אחרת לפי חוק זה, להיעזר ביועץ או במומחה שאינו עובד המשרד להגנת הסביבה, יישא מגיש הבקשה בהוצאות הבדיקה.
ערובות	78.	הממונה רשאי לדרוש ממפעיל להמציא ערובות מתאימות, בסכומים, באופן ובתנאים שהורה, לשם הבטחת עמידתו של מפעיל בהוראות לפי חוק זה כמפורט להלן, וכן רשאי הוא לקבוע את התנאים ואופן חילוטן של ערובות כאמור -
			(1) קיום תנאים להפעלת טכניקה חדשנית לפי סעיף 22.
			(2) קיום תנאים להעברת רישיון סביבתי לפי סעיף 27.
			(3) קיום תנאים בדבר הפסקת פעילות וסגירת אתר לפי סעיפים 32 ו- 33.
ייעוד כספים	79.	אגרות, היטלים, קנסות ועיצום כספי ששולמו לפי חוק זה יועברו לקרן לשמירת הניקיון וישמשו למטרותיה וליישום הוראות לפי חוק זה ולפיקוח עליהן.
גבייה	80.	על גבייה של אגרה, היטל, קנס ועיצום כספי לפי חוק זה תחול פקודת המסים (גבייה)[12].
		סימן ג': תיקונים עקיפים
תיקון חוק החומרים המסוכנים	81.	בחוק החומרים המסוכנים -
		(1) בסעיף 1 -
			(א) בהגדרת "אירוע חומרים מסוכנים" במקום "לאדם ולסביבה" יבוא "לאדם או לסביבה";
			(ב) אחרי הגדרת "אירוע חומרים מסוכנים" יבוא:
				""בעל פסולת" – אדם שבהחזקתו, בהשגחתו, בפיקוחו, או בהנהלתו מצויה פסולת מסוכנת;
				""היתר" – היתר לעיסוק בחומר מסוכן או בפסולת מסוכנת כמשמעותו לפי סעיף 3;"
			(ג) בהגדרת "חומר מסוכן", במקום האמור בה יבוא "חומר המנוי בתוספת הראשונה ובתוספת השנייה, ובכלל זה תרכובות ותערובות המכילות חומר כאמור, לרבות חומר גלם, מוצר, מוצר לוואי, שאריות וחומרי ביניים, שהוא בעל תכונות סיכון הקבועות בתוספת השלישית;"
			(ד) אחרי הגדרת "חומר מסוכן" יבוא:
				""טיפול" בפסולת – כל אחד מאלה, המתבצע במקום המורשה לפי כל דין:
					(1) שימוש חוזר בפסולת מסוכנת לאותה מטרה שלשמה נעשה השימוש הראשון בחומר המסוכן;
					(2) מחזור על ידי עיבוד של פסולת מסוכנת למוצרים, לחומרים או לחומרי גלם, למטרה שלשמה יועד החומר המסוכן בראשונה או למטרה אחרת;
					(3) הפקת אנרגיה מפסולת מסוכנת;
					(4) סילוק פסולת מסוכנת על ידי הטמנה, נטרול, הפחתת סיכון או שריפה, לרבות טיפול מקדים לכל אלה;
				"יצרן פסולת" - עוסק בחומרים מסוכנים או בפסולת מסוכנת שפסולת נוצרת במהלך עיסוקו;"
			(ה) הגדרות "כימיקל מזיק", "סמי מרפא", "רעל רפואי" ו"רעל" - יימחקו;
			(ו) אחרי הגדרת "עיסוק" יבוא:
				""פינוי" לעניין פסולת מסוכנת – פינוי של פסולת מסוכנת אל מחוץ לתחום המפעל לשם טיפול;
				"פסולת מסוכנת" – חומר או חפץ המכיל חומר מסוכן, ומתקיים לגביו אחד מאלה:
					(1) השימוש בו אסור לפי דין או שיש חובה לפי דין לפנותו;
					(2) הוא פונה או שהמחזיק בו מתכוון לפנותו;
					(3) המחזיק בו אינו עושה בו שימוש ואין לו כוונה להשתמש בו;
					(4) הוא מהווה מפגע או עלול לגרום למפגע או לסיכון עקב נוכחות החומר המסוכן;"
			(ז) בהגדרת "השר", במקום "לאיכות הסביבה" יבוא "להגנת הסביבה".
		(2) סעיף 2 יימחק.
		(3) בסעיף 3 -
			(א) בכותרת השוליים, במקום "רעלים" יבוא "לעיסוק בחומר מסוכן".
			(ב) בסעיף קטן (א), במקום האמור בו יבוא "לא יעסוק אדם בעיסוק מבין העיסוקים המנויים בתוספת הרביעית, שהוא עיסוק בחומר מסוכן, אלא אם כן יש בידו היתר מאת הממונה".
			(ג) בסעיף קטן (ב), במקום האמור בו יבוא "בהיתר יפורטו החומרים המסוכנים שהעוסק רשאי לעסוק בהם, וכן יצוין בו עובד של בעל ההיתר שיהיה אחראי על העיסוק בחומרים המסוכנים, שהוא בעל השכלה וידע מקצועי לגבי החומרים המסוכנים והטיפול בהם; השר רשאי לקבוע אמות מידה ותנאי למינוי עובד אחראי כאמור, לכלל העוסקים או לחלקם, לרבות בהיבטים הקשורים להשכלה, הכשרה, ניסיון ומהימנות, ורשאי הוא לקבוע כי מינוי עובד כאמור יהיה מותנה באישור הממונה, וכי תנאי למינוי יהיה כי העובד לא הורשע בעבירה שמפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה, אין הוא ראוי להיות עובד אחראי כאמור."
			(ד) סעיף קטן (ג) יימחק.
			(ה) בסעיף קטן (ד), במקום האמור בו יבוא: "היתר יינתן לתקופה של חמש שנים, ואולם הממונה רשאי לתת היתר לתקופה קצרה יותר, אם מצא כי הדבר דרוש על מנת להגן על סביבה או על בריאות הציבור, לאחר שנתן לעוסק הזדמנות להשמיע טענותיו; השר רשאי, באישור וועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, לקבוע תקופה אחרת של היתר לעניין סוג או סוגים של עיסוקים."
			(ו) בסעיף קטן (ה), במקום "היתר רעלים" יבוא "ההיתר".
			(ז) בסעיף קטן (ו), בכל מקום, המילה "רעלים" תימחק.
		(4) בסעיף 4 -
			(א) האמור בכותרת השוליים ימחק, ובמקומו יבוא "יבוא חומרים מסוכנים".
			(ב) במקום המילה "רעלים" יבוא "חומרים מסוכנים", ואחרי "המוכנסים לישראל" יבוא "אם העיסוק בהם טעון היתר לפי חוק זה או לפי החוק לרישוי סביבתי משולב, התשע"ה-2015 (בחוק זה, "חוק רישוי סביבתי")".
			(ג) בסעיף קטן (1), במקום "רעלים" יבוא "או רישיון סביבתי לפי חוק רישוי סביבתי, לפי העניין".
		(5) במקום סעיף 5 יבוא:
		"העברה ופינוי של חומר מסוכן			5.	עוסק יערוך רישום מפורט בדבר העברה ופינוי של חומרים מסוכנים, בין בתמורה ובין שלא בתמורה."
		(6) בסעיף 6 -
			(א) בכותרת השוליים, במקום "רעלים" יבוא "חומרים מסוכנים".
			(ב) בסעיף קטן (א) במקום האמור בו יבוא "חומרים מסוכנים יאוחסנו בנפרד מחומרים שאינם מסוכנים, במקום סגור ובאופן שלא תתאפשר גישה בלתי מבוקרת לחומרים המסוכנים".
			(ג) בסעיף קטן (ב) -
				(1) במקום המילה "רעלים" יבוא "חומרים מסוכנים";
				(2) אחרי "רעל" יבוא ""או "חומר מסוכן"";
				(3) בסופו יבוא "השר רשאי לקבוע הוראות נוספות לעניין סימון ותיווי של חומרים מסוכנים, פסולת מסוכנת ואריזותיהם."
			(ד) סעיף קטן (ג) יימחק.
		(7) במקום סעיף 8 יבוא:
		"סחר בחומר מסוכן			8.	עוסק לא יקנה ולא ימכור חומר מסוכן שהעיסוק בו טעון היתר לפי חוק זה או רישיון סביבתי לפי חוק רישוי סביבתי משולב, אלא אם בידי מוכר או קונה כאמור היתר או רישיון סביבתי כאמור, לפי העניין; הממונה רשאי לפרסם הנחיות בדבר אופן החישוב והבדיקה של כמויות וריכוזים של חומרים מסוכנים הטעונים היתר לעניין זה."
		(8) אחרי סעיף 8 יבוא:
		"טיפול בפסולת מסוכנת			8א.	יצרן פסולת מסוכנת, ואם אין יצרן הפסולת ידוע - בעל הפסולת המסוכנת, אחראי לטיפול בפסולת המסוכנת עד לסילוקה באופן שאינו גורם השפעה מזיקה לסביבה, תוך מתן עדיפות למניעת היווצרותה של פסולת מסוכנת, להפחתה במקור של כמות הפסולת ומידת הסיכון שבה, למיחזור ולהשבה."
		(9) בסעיף 10 -
			(א) בכותרת השוליים, במקום "רעלים" יבוא "חומרים מסוכנים והוראות נוספות".
			(ב) בכל מקום, במקום "רעלים" יבוא "חומרים מסוכנים".
			(ג) סעיף קטן (2) יימחק.
			(ד) אחרי סעיף קטן (3) יבוא:
				"(4) לקבוע הוראות לעניין בדיקה, סיווג וטיפול בפסולת מסוכנת.
				(5) לקבוע מגבלות על עיסוק בחומרים מסוכנים, ובכלל זה דרישות השכלה או כשירות מקצועית, וכן אמות מידה, לרבות בהיבטים הנוגעים למהימנות, שיחולו על עוסק בחומרים מסוכנים או על הפועלים מטעמו.
				(6) לקבוע חובות רישום, שמירת מסמכים והצגתם, וחובות דיווח לעניין חומר מסוכן ופסולת מסוכנת."
		(10) בסעיף 11, במקום האמור בו יבוא "השר רשאי, בצו באישור וועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, לשנות את התוספות."
		(11) בסעיף 13 -
			(א) בסעיף קטן (1), במקום "שר העבודה והרווחה" יבוא "שר הכלכלה".
			(ב) בסעיף קטן (2), במקום "שר התעשיה והמסחר ושר העבודה והרווחה" יבוא "שר הכלכלה".
		(12) בסעיף 14 -
			(א) במקום "ואיכות הסביבה" יבוא "והגנת הסביבה".
			(ב) במקום האמור בסעיף קטן (1) יבוא "אגרה בעד בקשה, היתר ובגין פיקוח".
			(ג) סעיף קטן (2) יימחק.
		(13) בסעיף 14א -
			(א) בכותרת השוליים, במקום "סילוק פסולת חומרים מסוכנים" יבוא "פסולת מסוכנת".
			(ב) בכל מקום, במקום "פסולת חומרים מסוכנים" יבוא "פסולת מסוכנת".
			(ג) סעיף קטן (א) יימחק.
			(ד) בסעיף קטן (ב) -
				(1) במקום "יקבע היטל על סילוק" יבוא "רשאי לקבוע היטל על".
				(2) במקום "על מי שמחזיק בפסולת חומרים מסוכנים או שמסלק פסולת כאמור" יבוא "על יצרן פסולת מסוכנת או בעל פסולת מסוכנת".
			(ה) אחרי סעיף קטן (ד) יבוא:
				"(ה) סכומי היטל לפי סעיף זה ישולמו לקרן לשמירת הניקיון, וישמשו לעידוד המיחזור וההשבה של פסולת מסוכנת, וכן לתמיכה ולמימון הקמת תשתיות למיחזור ולהשבה של פסולת מסוכנת ואספקת שירותים ציבוריים."
		(14) בסעיף 14ב -
			(א) בסעיף קטן (2), במקום האמור בו יבוא "סכום העיצום הכספי והתקופה לתשלומו".
			(ב) בסעיף קטן (4) במקום האמור בו יבוא "הסמכות להוסיף על סכום העיצום הכספי בשל הפרה נמשכת או הפרה חוזרת, לפי הוראות סעיף 14ז, והמועד שממנו יראו הפרה כהפרה נמשכת".
		(15) סעיף 14ד(ב)(2) יימחק.
		(16) במקום סעיף 14ה יבוא:
		"עיצום כספי			14ה.	(א) הפר אדם הוראה מההוראות לפי חוק זה כמפורט להלן, רשאי המנהל להטיל עליו עיצום כספי לפי הוראות חוק זה, בסכום של 200,000 שקלים חדשים, ואם הוא תאגיד – בסכום של 400,000 שקלים חדשים:
							(1) עיסוק בחומר מסוכן ללא היתר בניגוד להוראות לפי סעיף 3;
							(2) קנייה או מכירה של חומר מסוכן בניגוד להוראות סעיף 8 או לפי הוראה אחרת לפי חוק זה;
							(3) אי טיפול בפסולת מסוכנת או טיפול בפסולת מסוכנת בניגוד להוראות סעיף 8א או לפי הוראה אחרת לפי חוק זה;
						(ב) הפר אדם הוראה מההוראות לפי חוק זה כמפורט להלן, רשאי המנהל להטיל עליו עיצום כספי לפי הוראות חוק זה, בסכום של 100,000 שקלים חדשים, ואם הוא תאגיד – בסכום של 200,000 שקלים חדשים:
							(1) אי קיום תנאי בהיתר או אי קיום הוראה אחרת לפי חוק זה שעניינם אינו כאמור בסעיף קטן (ג)(1).
							(2) אחסון חומרים מסוכנים בניגוד להוראות לפי סעיף 6(א).
						(ג) הפר אדם הוראה מההוראות לפי חוק זה כמפורט להלן, רשאי המנהל להטיל עליו עיצום כספי לפי הוראות חוק זה, בסכום של 50,000 שקלים חדשים, ואם הוא תאגיד – בסכום של 100,000 שקלים חדשים:
							(1) אי קיום תנאי בהיתר או אי קיום הוראה אחרת לפי חוק זה, שעניינם סימון, שילוט, רישום, בדיקה, מדידה או דיווח;
							(2) אי ביצוע רישום בניגוד להוראות לפי סעיף 5;
							(3) אי ביצוע סימון או שילוט לפי הוראות לפי סעיף 6(ב)."
		(17) אחרי סעיף 14ט יבוא:
		"פריסת תשלום עיצום כספי			14ט1.	(א) המנהל רשאי, על פי בקשתו של המפר, להחליט על פריסת התשלום של העיצום הכספי, ובלבד שמספר התשלומים לא יעלה על עשרה תשלומים חודשיים.
						(ב) לא שילם המפר תשלום חודשי במועדו, יראו את החלטת המנהל על פריסת התשלום כאמור בסעיף קטן (א) כבטלה, ועל יתרת התשלום של העיצום הכספי יחולו הוראות סעיף 14י."
		(18) בסעיף 14יג, במקום האמור בו יבוא:
			"(א) הטיל המנהל עיצום כספי לפי פרק זה, יפרסם המנהל באתר האינטרנט של המשרד להגנת הסביבה, את הפרטים שלהלן, בדרך שתבטיח שקיפות לגבי הפעלת שיקול דעתו בקבלת ההחלטה להטיל עיצום כספי:
				(1) דבר הטלת העיצום הכספי;
				(2) ההפרה שבשלה הוטל העיצום הכספי ונסיבות ההפרה;
				(3) אם הופחת העיצום הכספי – הנסיבות שבשלהן הופחת סכום העיצום הכספי ושיעור ההפחתה;
				(4) פרטים על אודות המפר, הנוגעים לעניין;
				(5) שמו של המפר – אם הוא תאגיד.
			(ב) על אף האמור בסעיף זה, לא יפרסם המנהל פרטים שהם בגדר מידע שרשות ציבורית מנועה מלמסור לפי סעיף 9(א) לחוק חופש המידע, התשנ"ח-1998[13], וכן רשאי הוא שלא לפרסם פרטים לפי סעיף זה, שהם בגדר מידע שרשות ציבורית אינה חייבת למסור לפי סעיף 9(ב) לחוק האמור.
			(ג) השר רשאי לקבוע דרכים נוספות לפרסום הפרטים האמורים בסעיף קטן (א)."
		(19) בסעיף 14יד, במקום האמור בו יבוא:
			"(א) תשלום עיצום כספי לפי פרק זה לא יגרע מאחריותו הפלילית של אדם בשל הפרת הוראה מההוראות לפי חוק זה, המנויות בסעיף 15, המהווה עבירה.
			(ב) שלח המנהל למפר הודעה על כוונת חיוב, בשל הפרה המהווה עבירה כאמור בסעיף קטן (א), לא יוגש נגדו כתב אישום בשל אותה הפרה, אלא אם כן התגלו עובדות חדשות, המצדיקות זאת.
			(ג) הוגש נגד אדם כתב אישום בשל הפרה המהווה עבירה כאמור בסעיף קטן (א), לא ינקוט נגדו המנהל הליכים לפי פרק זה בשל אותה הפרה, ואם הוגש כתב האישום בנסיבות האמורות בסעיף קטן (ב) לאחר שהמפר שילם עיצום כספי, יוחזר לו הסכום ששולם, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום תשלום הסכום עד יום החזרתו."
		(20) אחרי סעיף 14יד יבוא:
		"עיצום כספי בשל הפרה לפי חוק זה ולפי חוק אחר			14טו.	על מעשה אחד המהווה הפרה של הוראה מההוראות לפי חוק זה המנויות בסעיף 14ה ושל הוראה מההוראות לפי חוק אחר, לא יוטל יותר מעיצום כספי אחד."
		(21) בסעיף 15, במקום האמור בסעיפים קטנים (א) ו- (ב) יבוא:
			"(א) העושה אחד מאלה, דינו – מאסר שנה או כפל הקנס כאמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין, התשל"ז-1977[14] (להלן – חוק העונשין), ואם נעברה העבירה על ידי תאגיד – דינו – כפל הקנס האמור:
				(1) עיסוק בחומר מסוכן ללא היתר בניגוד להוראות לפי סעיף 3;
				(2) קנייה או מכירה של חומר מסוכן בניגוד להוראות סעיף 8 או לפי הוראה אחרת לפי חוק זה;
				(3) אי טיפול בפסולת מסוכנת או טיפול בפסולת מסוכנת בניגוד להוראות סעיף 8א או לפי הוראה אחרת לפי חוק זה;
			(ב) העושה אחד מאלה, דינו – מאסר ששה חודשים או קנס כאמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין, ואם נעברה העבירה על ידי תאגיד – דינו – כפל הקנס האמור:
				(1) אי קיום תנאי בהיתר או אי קיום הוראה אחרת לפי חוק זה שעניינם אינו כאמור בסעיף קטן (ב1)(1);
				(2) אחסון חומרים מסוכנים בניגוד להוראות לפי סעיף 6(א).
			(ב1) העושה אחד מאלה, דינו – מאסר ששה חודשים או קנס כאמור בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין, ואם נעברה העבירה על ידי תאגיד – דינו – כפל הקנס האמור:
				(1) אי קיום תנאי בהיתר או אי קיום הוראה אחרת לפי חוק זה, שעניינם סימון, שילוט, רישום, בדיקה, מדידה או דיווח;
				(2) אי ביצוע רישום בניגוד להוראות לפי סעיף 5;
				(3) אי ביצוע סימון או שילוט לפי הוראות לפי סעיף 6(ב)."
		(22) סעיף 15ב יימחק.
		(23) בסעיף 16א -
			(א) בכותרת השוליים ובכל מקום, במקום "רעלים" יבוא "חומרים מסוכנים".
			(ב) בסעיף קטן (א), במקום "ללא היתר רעלים או בניגוד לתנאיו" יבוא "בניגוד להוראות לפי חוק זה או באופן שיש בו כדי לסכן את הסביבה או את הציבור".
			(ג) בכל מקום, במקום "רעלים" יבוא "חומרים מסוכנים", ובמקום "פסולת חומרים מסוכנים" יבוא "פסולת מסוכנת".
		(24) סעיפים 16ג1 ו- 16ג3 יימחקו.
		(25) בסעיף 16ד, סעיפים קטנים (א)(2) ו- (ב) יימחקו.
		(26) במקום התוספת השלישית יבוא:
		"תוספת שלישית
		בתוספת זו –
		(1)	מונחים שנקבעו בתוספת זו יפורשו בהתאם להוראות הקבועות באמנות בין-לאומיות שישראל צד להן, ובשים לב, בין השאר, למונחים מקבילים הנהוגים בקרב המדינות המפותחות בעולם ולהמלצות והנחיות שפרסמו ארגונים בין-לאומיים.
		(2)	חישוב ערכי הסף לעניין חומרים מסוכנים ייעשה על פי אמות מידה שנקבעו כמפורט להלן:
			(א) דירקטיבה של האיחוד האירופי שעניינה בקרה של סיכוני אירועים משמעותיים מחומרים מסוכנים U/18/2012, SEVESO III - Control of Major-accident Hazards – Involving Dangerous Substances .
			(ב) תקנות של האיחוד האירופי שעניינן סיווג, תיווי, סימון ואריזה של חומרים מסוכנים ותערובות חומרים מסוכנים – CLP Regulation (EC) No. 1272/2008 Classification, Labelling and Packaging of substances and mixtures.
		תכונות סיכון
		(סעיף 1)
			(1) נפיץ (Explosive)
			(2) מחמצן (Oxidizing)
			(3) דליק (Flammable, Highly flammable)
			(4) מגרה (Irritant)
			(5) מזיק (Harmful)
			(6) רעיל (Toxic)
			(7) מסרטן (Carcinogenic)
			(8) מאכל (Corrosive)
			(9) רעיל לרבייה (Toxic for reproduction)
			(10) גורם שינוי גנטי (Mutagenic)
			(11) גורם לרגישות (Sensitizing)
			(12) רעיל לסביבה (Ecotoxic)
			(13) גורם סיכון פיזיקלי אחר בשל חוסר יציבות של החומר, כגון חומר המגיב בינו לבין עצמו או במגע עם אויר, מים או חומצה (Self-reactive, Pyrophoric, Self-heating eg.)
		תוספת רביעית
		עיסוק בחומר מסוכן
		(סעיפים 3, 4, 8, 14ה, 15)
			(1) חיטוי או עיקור קרקע בחומר מסוכן בכמות שימוש העולה על 500 ק"ג של חומר מסוכן בפעילות חיטוי אחת
			(2) חיטוי או עיקור בחומר מסוכן במצב גז, כאשר נפח תא החיטוי או העיקור הוא 1 מטר מעוקב או יותר
			(3) טיפול טרמי או טיפול ביולוגי בקרקע מזוהמת שמקורה בתחומי אותו אתר שבו היא מצויה
			(4) מכירה של חומר מסוכן בעל תכונות סיכון של רעילות לצרכנים לצורך שימוש ביתי
			(5) ייבוא או מסחר ללא אחסון של חומר מסוכן, בהיקף העולה על המפורט בחלק ב' לתוספת לחוק רישוי סביבתי משולב".
תיקון חוק אוויר נקי	82.	בחוק אויר נקי, התשס"ח-2008[15] -
		(1) בסעיף 2 -
			(א) ההגדרות "היתר בניה", "היתר פליטה", "חוק התכנון והבניה", "הטכניקה המיטבית הזמינה", "מקור פליטה טעון היתר", "מקור פליטה נייח", "נותן האישור" – יימחקו;
			(ב) אחרי הגדרת "חוק העונשין" יבוא:
				""חוק רישוי סביבתי משולב" – חוק רישוי סביבתי משולב, התשע"ה-2015;"
			(ג) בהגדרת "הממונה", המילים "הכפוף אליו, מקצועית או ניהולית," – יימחקו, ולאחריה יבוא:
				"המנהל" – עובד המשרד הכפוף במישרין למנהל הכללי של המשרד, שהשר הסמיכו לעניין הוראות סימן ג' בפרק ח';"
		(2) בסעיף 3(ב)(2), אחרי "בניגוד להוראות" יבוא "לפי";
		(3) בסעיף 6 -
			(א) בסעיף קטן (א), אחרי "בתוספת הראשונה" יבוא "כולם או חלקם";
			(ב) בסעיף קטן (ב)(3), במקום האמור בו יבוא: "לשנות את התוספת הראשונה, בצו, לאחר התייעצות עם שר הבריאות".
		(4) בסעיף 7(ד), המילים "נייח המנוי בתוספת השלישית או בתוספת הרביעית, או החייב ברישוי לפי חוק רישוי עסקים" – יימחקו.
		(5) בסעיף 8(ג)(2) -
			(א) המילים "בתוספת השלישית או" – יימחקו;
			(ב) בכל מקום, אחרי "חוק רישוי עסקים" יבוא "או חוק רישוי סביבתי משולב";
			(ג) במקום "בהיתר פליטה" יבוא "ברישיון סביבתי";
		(6) בסעיף 12(ה) במקום "שישה חודשים" יבוא "שנה";
		(7) בסעיף 14, בכל מקום, המילה "נייח" תימחק;
		(8) בסעיף 15 -
			(א) בסעיף קטן (א), במקום האמור בו יבוא:
				"בעל מקור פליטה שקיבל הוראות לעניין ניטור, פליטה ודיגום לפי סעיף 7(ד) או לפי סעיף 41, או בעל מקור פליטה החייב ברישוי לפי חוק רישוי עסקים שקיבל הוראות כאמור בתנאי רישיון העסק או ההיתר הזמני לפי חוק רישוי עסקים, יבצע את ההוראות וימסור לממונה, ליחידה סביבתית ולרשות הרישוי לעניין חוק רישוי עסקים את נתוני הדיגום או הניטור, בדרך ובמועדים שהורו עליהן; לעניין זה "יחידה סביבתית" – אגף או יחידה לאיכות הסביבה ברשות מקומית, או איגוד ערים שעיקר עיסוקו שמירה על איכות הסביבה שבתחומם מצוי מקור הפליטה."
			(ב) בסעיף קטן (ג), המילים "לאיגוד ערים או" – יימחקו;
		(9) בסעיף 16(א) -
				(א) המילים "בעל היתר פליטה" – יימחקו;
				(ב) בכל מקום, אחרי "חוק רישוי עסקים" יבוא "או חוק רישוי סביבתי משולב";
				(ג) במקום "רישיון העסק" יבוא "הרישיון";
				(ד) במקום "וידווח עליו לממונה" יבוא "ולעניין מקור פליטה המנוי בתוספת הרביעית, ידווח עליו לממונה".
		(10) סימן ב' בפרק ד' – יימחק;
		(11) בסימן ג' בפרק ד' בכותרת במקום המילים "אגרות והיטלים למקורות פליטה טעוני היתר" יבוא "היטלים למקורות פליטה";
		(12) סעיף 30 – יימחק;
		(13) בסעיף 31 -
			(א) בסעיף קטן (א), במקום "בעל היתר פליטה" יבוא "בעל מקור פליטה".
			(ב) סעיף קטן (ג) יימחק.
		(14) סימן ד' בפרק ד' – יימחק;
		(15) בסעיף 41 -
			(א) בסעיף קטן (א), הסיפא שראשיתה במילים "לרבות הוראות" – תימחק.
			(ב) בסעיף קטן (ב), במקום "בסעיפים 19(ב) ו- 20(ב)" יבוא "בעקרונות הרישוי כהגדרתם בחוק רישוי סביבתי משולב, בשינויים המחויבים".
		(16) סעיף 46(א)(2) – יימחק;
		(17) בסעיף 50, במקום "לממונה" יבוא "למנהל" ובמקום "הממונה" יבוא "המנהל".
		(18) בסעיף 51, במקום "לממונה" יבוא "למנהל".
		(19) בסעיפים 52, 54, 59, 60 ו- 62, במקום "הממונה" יבוא "המנהל".
		(20) בסעיף 53 -
			(א) בסעיף קטן (א),
				(1) במקום "457,600" יבוא "200,000" ובמקום "915,200" יבוא "400,000";
				(2) פסקה (1) תסומן (3) ולפניה יבוא -
					"(1) גרימת זיהום אוויר חזק או בלתי סביר בניגוד להוראות סעיף 3 ו- 4(א)(1);"
				(3) האמור בפסקה (2) ימחק ובמקומו יבוא "אי קיום הוראות בעניין צעדים ואמצעים שיש לנקוט למניעת זיהום אוויר חזק או בלתי סביר לפי סעיף 4(א)(2), למעט הוראות בדבר רישום, ניטור, דיגום ודיווח;";
				(4) פסקה (3) תימחק;
				(5) בפסקה (4), בסופה יבוא "למעט הוראות בדבר רישום, ניטור, דיגום ודיווח";
				(6) אחרי פסקה (4) יבוא -
					"(5) אי קיום הוראות צו לפי סעיפים 45 או 46.".
			(ב) בסעיף קטן (ב),
				(1) במקום "228,800" יבוא "100,000" ובמקום "457,600" יבוא "200,000";
				(2) בפסקה (1) במקום המילים "בניגוד להוראות סעיף 7" יבוא "בניגוד להוראות לפי סעיף 7";
				(3) בפסקה (2) בסופה יבוא "או 8(ג)(4)";
				(4) בפסקה (3), המילה "נייח" תימחק;
				(5) בפסקה (4), המילה "נייח" תימחק ובסופה יבוא "למעט הוראות בדבר רישום, ניטור, דיגום ודיווח";
				(6) פסקאות (5) ו- (6) יימחקו;
				(7) בפסקה (8) בסופה יבוא "למעט הוראות בדבר רישום, ניטור, דיגום ודיווח";
				(8) אחרי פסקה (8) יבוא:
					"(8א) אי קיום הוראות בדבר פרסומת או הודעה, בניגוד להוראות לפי סעיף 38, למעט הוראות בדבר רישום, ניטור, דיגום ודיווח."
				(9) בפסקה (10) בסופה יבוא "למעט הוראות בדבר רישום, ניטור, דיגום ודיווח";
			(ג) בסעיף קטן (ג) -
				(1) במקום "114,400" יבוא "50,000" ובמקום "228,800" יבוא "100,000".
				(2) פסקה (1) תסומן (1ג) ולפניה יבוא:
					"(1) אי קיום הוראה לפי הוראות סעיף 4(א)(2), שעניינה רישום, ניטור, דיגום ודיווח.";
					(1א) אי קיום הוראה לפי הוראות סעיף 14(א)(2), שעניינה רישום, ניטור, דיגום ודיווח."
					(1ב) אי ביצוע ניטור או דיגום או אי מסירת נתוני הניטור או הדיגום, בניגוד להוראות סעיף 15;"
				(3) אחרי פסקה (1ג) יבוא-
					"(1ד) אי קיום הוראה לפי הוראות סעיף 36(א)(2), שעניינה רישום, ניטור, דיגום ודיווח."
				(4) בפסקה (3) בסופה יבוא "שעניינה רישום, ניטור, דיגום ודיווח.";
				(5) אחרי פסקה (3) יבוא:
					"(4) אי קיום הוראה לפי הוראות סעיף 40(א)(2), שעניינה רישום, ניטור, דיגום ודיווח.
					"(5) אי קיום הוראה לפי הוראות סעיף 41(א), שעניינה רישום, ניטור, דיגום ודיווח."
		(21) בסעיף 63-
			(א) בסעיף קטן (א) -
				(1) בפסקה (1) במקום המילים "בניגוד להוראות סעיף 3" יבוא "בניגוד להוראות סעיפים 3 ו- 4(א)(1)";
				(2) אחרי פסקה (1) יבוא-
					"(1א) "אינו מקיים הוראות בעניין צעדים ואמצעים שיש לנקוט למניעת זיהום אוויר חזק או בלתי סביר לפי סעיף 4(א)(2), למעט הוראות בדבר רישום, ניטור, דיגום ודיווח;".
				(3) פסקאות (3) ו- (4) יימחקו.
			(ב) פסקה (ב)(1) תסומן (1א) ולפניה יבוא -
				"(1) אינו מקיים הוראה לגבי הקמה או הפעלה של תחנת ניטור אוויר, בניגוד להוראות לפי סעיף 7;".
			(ג) אחרי פסקה (ג)(2) יבוא-
				"(2א) אינו מקיים הוראות לעניין בדיקת רכב מנועי, רישום תוצאותיה ודיווח עליה, בניגוד להוראות לפי סעיף 37(א), על ידי מי שרשות הרישוי הסמיכה לכך;".
		(22) בסעיף 75, במקום האמור בו יבוא "היטל, עיצום כספי וקנס לפי חוק זה ישולמו לקרן."
		(23) בסעיף 76, המילה "אגרות" תימחק.
		(24) בסעיף 95 -
			(א) בסעיף קטן (ה), במקום "בסעיפים 34 או 41 לחוק זה" יבוא "כתנאים שניתנו ברישיון עסק או כהוראה לפי סעיף 41 לחוק זה".
			(ב) סעיף קטן (ח) יימחק.
		(25) בסעיף 96 -
			(א) בפסקה (1) במקום המילים "סעיף 6(א)(2)" יבוא "סעיפים 4 ו- 6(א)(2)"
			(ב) בפסקה (2) במקום המילים "סעיף 13" יבוא "סעיפים 4 ו- 13";
			(ג) בפסקה (6) במקום המילים "סעיף 13" יבוא "סעיפים 4 ו- 13";
			(ד) בפסקה (7) במקום המילים "סעיף 13" יבוא "סעיפים 4 ו- 13";
			(ה) בפסקה (8) במקום המילים "סעיף 13" יבוא "סעיפים 4 ו- 13".
		(26) התוספת השלישית והתוספת החמישית יימחקו.
תיקון חוק הגנת הסביבה (סמכויות פיקוח ואכיפה)	83.	בחוק הגנת הסביבה (סמכויות פיקוח ואכיפה), התשע"א–2011‏[16]:
			(1) בסעיף 2, אחרי הגדרת "כלי תחבורה" יבוא:
				"ממונה הגנת הסביבה" – ממונה שמונה לפי סעיף 4א;"
			(2) בפרק ב', בכותרת, בסופה יבוא "וממוני הגנת הסביבה".
			(3) בסעיף 3, אחרי המילה "בתוספת" יבוא "הראשונה".
			(4) בסעיף 4, בכותרת הסעיף, בסופה יבוא "מפקח"
			(5) אחרי סעיף 4 יבוא:
		"מינוי ממוני הגנת הסביבה ותנאים למינויים			4א.	(א) השר רשאי למנות, מבין עובדי משרדו וכן מקרב עובדי המדינה בהסכמת השר הממונה על אותו עובד, ממוני הגנת הסביבה שיהיו נתונות להם הסמכויות לפי סעיף 5, כולן או חלקן, לשם ביצוע הוראות לפי החיקוקים המנויים בתוספת השנייה, כולם או חלקם.
						(ב) לא ימונה ממונה הגנת הסביבה לפי הוראות סעיף קטן (א) אלא אם כן מתקיימים לגביו כל אלה:
							(1) הוא לא הורשע בעבירה שמפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה אין הוא ראוי, לדעת השר, להיות ממונה;
							(2) הוא קיבל הכשרה מתאימה בתחום הסמכויות שיהיו נתונות לו לפי סעיף 5, כפי שהורה השר;
							(3) הוא עומד בתנאי כשירות נוספים כפי שהורה השר."
			(6) בפרק ג', בכותרת, בסופה יבוא "וממוני הגנת הסביבה".
			(7) אחרי סעיף 8 יבוא:
		"חובת הזדהות של ממונה הגנת הסביבה			8א.	ממונה הגנת הסביבה לא יעשה שימוש בסמכויות הנתונות לו לפי סעיף 5, אלא בהתקיים שניים אלה:
							(1) הוא עונד באופן גלוי תג המזהה אותו ואת תפקידו;
							(2) יש בידו תעודה החתומה בידי השר, המעידה על תפקידו ומפרטת את סמכויותיו, שאותה יציג לפי דרישה."
			(8) בסעיף 11, אחרי "מפקח הגנת הסביבה" יבוא "וממונה הגנת הסביבה".
			(9) בסעיף 12, אחרי "מפקח הגנת הסביבה" יבוא "וממונה הגנת הסביבה".
			(10) בסעיף 13 -
				(א) בסעיף קטן (א), אחרי "מפקח" יבוא "או ממונה".
				(ב) בסעיף קטן (א)(3), אחרי "מפקח" יבוא "או ממונה".
				(ג) בסעיף קטן (ב), אחרי "המפקח" יבוא "או הממונה, לפי העניין".
			(11) בסעיף 14, אחרי "מפקח" יבוא "או ממונה", ובמקום "את זימונו לחקירה" יבוא "הפעלת סמכויות הפיקוח והאכיפה כלפיו לפי החוק".
			(12) בסעיף 15, אחרי "מפקח" יבוא "וממונה".
			(13) בסעיף 16 -
				(א) בסעיף קטן (א), אחרי "למפקח" יבוא "או לממונה";
				(ב) בסעיף קטן (א)(1), אחרי "למפקח" יבוא "או לממונה";
				(ג) בסעיף קטן (א)(2), אחרי "מפקח" יבוא "או ממונה", ואחרי "למפקח" יבוא "לממונה".
				(ד) בסעיף קטן (ב), אחרי "למפקח הגנת הסביבה" יבוא "לממונה הגנת הסביבה", ובמקום "המפקח בכך" יבוא "אותו גורם על כך".
			(14) בתוספת, בכותרת, בסופה יבוא "ראשונה" ולאחר פרט 25 יבוא:
				"26. חוק רישוי סביבתי משולב, התשע"ה–2015."
			(15) אחרי התוספת הראשונה יבוא:
				"תוספת שנייה
				(סעיף 4א)
				"1. חוק רישוי סביבתי משולב, התשע"ה–2015."
תיקון חוק מניעת זיהום הים	84.	בחוק מניעת זיהום הים –
		(1) האמור בסעיף 2 יסומן (א) ולאחריו יבוא:
			"(ב) המבקש לבצע הטלה או הזרמה הטעונה היתר לפי סעיף קטן (א), יגיש לוועדה בקשה על פי הוראות שקבע השר ועל פי הנחיות, שיטות ואמצעים שפרסמה הוועדה; מבלי לגרוע מכל הוראה לפי חוק זה, היה המבקש מפעיל כהגדרתו בחוק רישוי סביבתי משולב, התשע"ה-2015 (בחוק זה, "חוק רישוי משולב"), וחלה עליו חובה לפי החוק האמור להגיש בקשה לרישיון סביבתי, יגיש המפעיל בקשה לוועדה לפי חוק זה במועד הגשת הבקשה לרישיון הסביבתי לממונה לפי אותו חוק."
		(2) בסעיף 3א -
			(א) בסעיף קטן (ב), במקום "לקבוע בהיתר תנאים" יבוא "תקבע בהיתר תנאים בכל עניין הדרוש ליישום מטרות חוק זה, תוך יישום של הטכניקה המיטבית הזמינה; לעניין זה "טכניקה מיטבית זמינה" - טכנולוגיה, אמצעים ושיטות המשמשים בתכנון, בבניה, בהפעלה, בתחזוקה ובפירוק של מפעל, שהם האפקטיביים והמתקדמים ביותר הניתנים ליישום מעשי באותו סוג פעילות בהתחשב בעלויותיהם ובתועלותיהם, לפי אמות מידה מקובלות במדינות מתקדמות, לצורך מניעה וצמצום של פליטה, פינוי והשפעות שליליות על הסביבה בכללותה".
			(ב) אחרי סעיף קטן (ב) יבוא -
				"(ב1) היתר יינתן לתקופה כפי שקבע השר, ואולם היתר לגבי מקור יבשתי שהוא מפעל טעון רישוי סביבתי לפי חוק רישוי סביבתי (בסעיף זה, "מפעל טעון רישוי סביבתי") יינתן לתקופת הרישיון הסביבתי כאמור באותו חוק, אלא אם קבעה הוועדה אחרת מנימוקים שיירשמו."
			(ג) אחרי סעיף 3א(ג) יבוא -
				"(ג1) על אף האמור בסעיפים קטנים (א) עד (ג) -
					(1) טרם מתן היתר או תנאים להטלת פסולת או להזרמת שפכים ממפעל טעון רישוי סביבתי, תיוועץ הוועדה עם הממונה לפי חוק הסדרה משולבת;
					(2) טרם ביטול היתר למפעל כאמור תודיע הוועדה לממונה לפי חוק הסדרה משולבת."
			(ד) אחרי סעיף 3א יבוא -
		"תשלום בגין יועץ או מומחה			3ב.	נדרש הממונה, לצורך בדיקת בקשה לפי חוק זה, להיעזר ביועץ או במומחה שאינו עובד המשרד להגנת הסביבה, יישא מגיש הבקשה בהוצאות הבדיקה."
			(ה) בסעיף 5ד, אחרי "שפכים לים ממקור יבשתי" יבוא "ללא היתר";
תיקון חוק הגנת הסביבה (פליטות והעברות לסביבה – חובות דיווח ומרשם)	85.	בחוק הגנת הסביבה (פליטות והעברות לסביבה – חובות דיווח ומרשם), תשע"ב-2012[17] -
			(1) בסעיף 3(ה)(1), במקום "שישים ימים" יבוא "שלושים ימים";
			(2) בסעיף 12(א), במקום "1 בספטמבר" יבוא "1 בנובמבר";
			(3) בסעיף 16(3), במקום "סעיף 4" יבוא "סעיפים 4 או 35(ב)";
תיקון חוק רישוי עסקים	86.	בחוק רישוי עסקים, התשכ"ח-1968^{^[18]} -
			(1) בסעיף 6א -
				(א) בסעיף קטן (א), בסופו יבוא "וכן רשאי הוא לקבוע סוגי עסקים טעוני רישוי שלגביהם מתן הרישיון או הרישיון הזמני, או חידושם, יהיו בהתאם למסמכים ולתנאים הנדרשים לפי המפרט האחיד שפרסם נותן אישור."
				(ב) בסעיף קטן (ב), בסופו יבוא "אלא אם נקבע כי הרישוי לעניין אותו סוג עסק יהיה לפי המפרט האחיד".
			(2) בסעיף 10א, אחרי המילים "מפגעים ומטרדים" יבוא "ובכלל זה כללים ואמות מידה שלפיהם תפעל רשות הרישוי במתן רישיון ותנאים לעסק טעון רישוי לצורך הבטחת המטרות האמורות, וכן הוראות לעניין פיקוח שתבצע רשות הרישוי על העסקים כאמור".
תיקון חוק בתי משפט לעניינים מינהליים	87.	בחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000[19] (להלן – חוק בתי המשפט לעניינים מנהליים), בתוספת הראשונה -
			(1) בפרט 10(ב), במקום האמור פסקה (8) יבוא:
				"(8) החלטה של מוסד תכנון לפי חוק רישוי סביבתי משולב, התשע"ה-2015.".
			(2) בפרט 23, אחרי פסקה (11) יבוא:
				"(12) החלטה של ממונה או מנהל לפי חוק רישוי סביבתי משולב, התשע"ה-2015;
				(13) החלטה של גורם בטחוני בכיר לפי חוק רישוי סביבתי משולב, התשע"ה-2015.".
			(3) בפרט 32, אחרי פסקה (11) יבוא:
				"(12) החלטת מנהל לפי סימן ב' בפרק ה' לחוק רישוי סביבתי משולב, התשע"ה-2015.".
תיקון חוק הרשויות המקומיות (אכיפה סביבתית – סמכויות פקחים)	88.	בחוק הרשויות המקומיות (אכיפה סביבתית – סמכויות פקחים), תשס"ח-2008[20], בתוספת -
			(1) בפרט 17, המילים "ואולם בביצוע תפקידיו לעניין מקור פליטה טעון היתר כהגדרתו בחוק האמור יפעל פקח על פי הנחיותיו של עובד מוסמך" ימחקו.
			(2) אחרי פרט 19 יבוא:
				"20. עבירות לפי סעיף 67 לחוק רישוי סביבתי משולב, התשע"ה-2015, ואולם לא יוסמך פקח לעניין פרט זה אלא בהסכמת עובד מוסמך, ובביצוע תפקידיו יפעל פקח לפי הנחיות הממונה מכוח החוק האמור."
תיקון חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות	89.	בחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ה-1995[21], בסעיף 1, בהגדרה "חוב", בפסקה (9), אחרי פסקת משנה (ח) יבוא:
			"(ט) לשם ביצוע צווים לפי סעיפים 48 ו- 49 לחוק רישוי סביבתי משולב, התשע"ה - 2015;".
תיקון חוק תאגידי מים וביוב	90.	חוק תאגידי מים וביוב, תשס"א-2001[22], סעיף 140 יימחק.
תיקון חוק התכנון והבנייה	91.	בחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965[23] -
			(1) בפרק ג', בכותרת סימן ה'3, במקום "למיתקן טעון היתר פליטה" יבוא "למפעל טעון רישוי סביבתי משולב";
			(2) במקום סעיף 76ד יבוא:
		"הוראות לעניין מפעל טעון רישוי סביבתי משולב			76ד.	(א) הליכים לאישור תכנית מפורטת ולמתן היתר למפעל יהיו בהתאם להוראות חוק זה, ובכפוף להוראות סעיפים 17 ו- 18 לחוק רישוי סביבתי משולב, התשס"ה-2015 (בחוק זה – חוק רישוי סביבתי).
						(ב) לעניין סעיף זה, "מפעל" – מפעל טעון רישוי סביבתי כהגדרתו בחוק רישוי סביבתי."
			(3) בסעיף 83ב(א1), במקום האמור בו יבוא "על תסקיר לתכנית למפעל כהגדרתו בסעיף 76ד יחולו הוראות סעיף 17 לחוק רישוי סביבתי.".
		פרק ו': תחילה, תחולה והוראות מעבר
תחולה על המדינה	92.	חוק זה יחול על המדינה.
תחילה	93.	תחילתו של חוק זה שנתיים מפרסומו (בחוק זה – יום התחילה).
הוראות מעבר	94.	(א) מפעיל של מפעל קיים רשאי להפעיל את אותו מפעל, אף אם אין בידו רישיון סביבתי לפי הוראות חוק זה, ויחולו עליו הוראות חוק זה, בשינויים המחויבים, ובלבד שהגיש בקשה לרישיון סביבתי לפי הוראות חוק זה במועד המפורט להלן, בהתאם לסוג הפעילות (בסעיף זה – המועד הקובע);
			(1) לעניין פעילות יצור ועיבוד מתכות כאמור בפרט 2 בתוספת - 1 ביוני 2018;
			(2) לעניין פעילות תעשייה מינראלית כאמור בפרט 3 בתוספת - 1 ביוני 2019;
			(3) לעניין פעילות תעשייה כימית פורמולציה ופלסטיק כאמור בפרט 4 בתוספת - 1 ביוני 2020;
			(4) לעניין פעילות ניהול פסולת כאמור בפרט 5 בתוספת - 1 ביוני 2021;
			(5) לעניין פעילות אחרת כאמור בפרט 6 בתוספת - 1 ביוני 2022;
			(6) לעניין פעילות תעשיית אנרגיה ודלק כאמור בפרט 1 בתוספת - 1 ביוני 2023;
			(7) לעניין פעילות שימוש בחומרים מסוכנים כאמור בחלק ב' לתוספת – [יושלם בהמשך].
		(ב) מפעל קיים שמתבצעת בו יותר מפעילות אחת מהפעילויות המנויות בתוספת, יהיה המועד הקובע לגביו המועד המוקדם מבין המועדים שנקבעו לפי סעיף קטן (א); ואולם אם הפעילויות הקיימות הן פעילות של מפעל רמה ב' ומפעל רמה א' גם יחד, יהיה המועד הקובע לגביו המועד המוקדם מבין המועדים שנקבעו לפעילות של מפעל רמה א'.
		(ג) לעניין חוק זה, "מפעיל של מפעל קיים" - מי שערב יום התחילה הפעיל כדין מפעל טעון רישוי סביבתי והוא מחזיק בכל אחד מאלה, אם הוא חייב בהם לפי הדין החל עליו ערב יום התחילה, וכל עוד לא חל שינוי בפרטי המפעל ובפרטי המפעיל -
			(1) רישיון עסק או היתר זמני לפי הוראות חוק רישוי עסקים, ובלבד שהרישיון או ההיתר האמור ניתן לפי אישורו של נותן האישור לעניין סעיף 1(א) כאמור בסעיף 6(א) לחוק האמור;
			(2) היתר רעלים לפי חוק החומרים המסוכנים (בחוק זה – היתר רעלים);
			(3) היתר פליטה לפי חוק אוויר נקי (בחוק זה – היתר פליטה).
תוקף רישיונות והיתרים של מפעל קיים	95.	(א) היה בידי מפעיל של מפעל קיים היתר רעלים או היתר פליטה, יעמוד ההיתר בתוקפו עד מועד קבלת הרישיון הסביבתי לפי חוק זה, כל עוד התקיימו התנאים כאמור בסעיף 94, ויראו את תנאי ההיתר כאילו ניתנו כתנאים ברישיון לפי חוק זה, בשינויים המחויבים.
		(ב) היה בידי מפעיל של מפעל קיים רישיון עסק או היתר זמני שנקבעו בו תנאים על ידי נותן אישור לעניין סעיף 1(א) לחוק רישוי עסקים, יעמדו התנאים בתוקפם עד מועד קבלת הרישיון הסביבתי לפי חוק זה, כל עוד התקיימו התנאים כאמור בסעיף 94, ויראו אותם כאילו ניתנו כתנאים ברישיון סביבתי לפי חוק זה, בשינויים המחויבים.
סמכויות הממונה בתקופת המעבר	96.	(א) הממונה רשאי לתת למפעיל של מפעל קיים כל הוראה במסגרת סמכויותיו לפי חוק זה, מיום התחילה ועד מועד קבלת רישיון סביבתי לפי חוק זה כאמור בסעיף 94 (להלן – תקופת המעבר), בשינויים המחויבים, ובכלל זה רשאי הוא לשנות את תנאי הרישיון או ההיתר, וכן לבטל תוקפו של היתר או רישיון כאמור בסעיף 94(ג)(2) ו- (3), ואולם לא יאשר הממונה העברת רישיון או היתר לפי הוראות סעיף 27.
		(ב) בדיקת בקשה לרישיון סביבתי בתקופת המעבר תהיה לפי המועדים האמורים בסעיף 9 אשר יימנו החל מהמועד הקובע, גם אם הבקשה לרישיון סביבתי הוגשה במועד מוקדם יותר.
		(ג) על אף האמור בסעיף 94, ביקש מפעיל של מפעל קיים בתקופת המעבר לבצע שינוי הפעלה משמעותי לפי סעיף 28 או להקים מפעל טעון רישוי סביבתי חדש במפעל הקיים, רשאי הממונה להורות לו להגיש את הבקשה לרישיון סביבתי עבור המפעל הקיים עם הבקשה האמורה.
		תוספת
		בתוספת זו –
		(3)	מונחים שנקבעו בתוספת זו יפורשו בהתאם להוראות הקבועות באמנות בין-לאומיות שישראל צד להן, ובשים לב, בין השאר, למונחים מקבילים הנהוגים בקרב המדינות המפותחות בעולם ולהמלצות והנחיות שפרסמו ארגונים בין-לאומיים.
		(4)	בכל מקום שבו נקבעו הספק, כושר ייצור, כמויות או יחידות מדידה אחרות, יחושבו אלה בהתאם להספק, כושר ייצור, כמויות או יחידות מדידה אחרות מרביים אשר ניתן ליישם אותם במפעל על פי חישוב מצטבר של כלל הפעילויות, אף אם בפועל מופעל המפעל בהספק, בכושר ייצור, כמויות או יחידות מדידה אחרות שהם נמוכים יותר.
		(5)	על אף האמור בסעיף (2), לעניין החזקה ואחסון של חומרים מסוכנים ניתן לקבוע כמויות סף בהתחשב בכמויות המותרות להחזקה ולאחסון אף אם הן קטנות מהכמויות המירביות שניתן להחזיק ולאחסן במפעל, ובלבד שאין חריגה בפועל מהכמויות המותרות כאמור.
		(6)	אין בקביעת פעילות בתוספת זו כדי להתיר פעילות האסורה לפי דין אחר.
		(7)	חישוב ערכי הסף לעניין חומרים מסוכנים ייעשה על פי אמות מידה שנקבעו כמפורט להלן:
			(ג) דירקטיבה של האיחוד האירופי שעניינה בקרה של סיכוני אירועים משמעותיים מחומרים מסוכנים U/18/2012, SEVESO III - Control of Major-accident Hazards – Involving Dangerous Substances .
			(ד) תקנות של האיחוד האירופי שעניינן סיווג, תיווי, סימון ואריזה של חומרים מסוכנים ותערובות חומרים מסוכנים – CLP Regulation (EC) No. 1272/2008 Classification, Labelling and Packaging of substances and mixtures.
		חלק א'

פרט	פעילות	רמה א'	רמה ב'
1.	אנרגיה ודלק
1.1.	שריפת דלק במיתקן שריפה	עם הספק תרמי של 50 מגה וואט ומעלה	עם הספק תרמי של 10 עד 50 מגה וואט, למעט מנועי דיזל המשמשים לגיבוי והפועלים בהיקף של עד 500 שעות בשנה
1.2.	זיקוק של חומר פחמימני מינראלי ("פוסילי") וגז	בכל היקף
1.3.	יצור קוק (coke)	בכל היקף
1.4.	ניזול או גזיפיקציה של:
	א. פחם	בכל היקף
	ב. דלק אחר	בהספק תרמי של 20 מגה וואט ומעלה	בהספק תרמי של 1 עד 20 מגה וואט
1.5.	הפקה של דלק במצב צבירה גז, נוזל או מוצק בקנה מידה תעשייתי		בכל היקף
1.6.	אחסון וניפוק דלק		ביכולת אחסון של 150 מ"ק ומעלה במכלים בנפח של 5 מ"ק ומעלה
1.7.	הפעלת תחנת תדלוק		בכל היקף
2.	יצור ועיבוד מתכות
2.1.	קלייה וסינטור של עפרות מתכת לרבות סולפיד	בכל היקף
2.2.	יצור ברזל גולמי או פלדה (התכה ראשונית או שניונית) כולל ביציקה רציפה (continuous casting)	בכושר ייצור של 2.5 טון לשעה ומעלה	בכושר ייצור של עד 2.5 טון לשעה
2.3.	עיבוד מתכות ברזיליות
	א. הפעלת מתקני ערגול חם	בכושר ייצור של 20 טון לשעה ומעלה של פלדה גולמית	בכושר ייצור של עד 20 טון לשעה פלדה גולמית
	ב. נפחות או מסגרות עם פטישים או מכבשים	בעלי אנרגיה של 50 קילו ג'אול לפטיש או מכבש ומעלה ובערך קלורי של 20 מגה וואט ומעלה	בעלי אנרגיה של 1 עד 50 קילו ג'אול לפטיש או מכבש ובערך קלורי של 1 עד 20 מגה וואט
	ג. גלוון ויישום ציפוי מגן מתכתי (application of protective fused metal coats)	בכושר עבודה (input) של 2 טון פלדה גולמית לשעה ומעלה	בכושר עבודה (input) של 0.5 עד 2 טון פלדה גולמית לשעה
2.4.	פעילות שנעשה בה שימוש בבתי יציקה של מתכות ברזיליות	בכושר ייצור של 20 טון ליום ומעלה	פעילות בקנה מידה תעשייתי בכושר ייצור של עד 20 טון ליום
2.5.	עיבוד מתכות לא ברזיליות:
	א. ייצור והפקה של מתכות לא ברזיליות גולמיות ממחצבים, עפרות, תרכיזים, או חומר גלם שניוני על ידי תהליכים מטלורגיים, כימיים או אלקטרוליטיים	בכל היקף
	ב. התכה, כולל ייצור סגסוגות (alloyage), של מתכות לא ברזיליות, כולל מוצרים ממוחזרים ומושבים והפעלת בתי יציקה למתכות לא ברזיליות	בכושר התכה של 4 טון ליום ומעלה עופרת או קדמיום, או 20 טון ליום ומעלה של כל שאר המתכות	פעילות בקנה מידה תעשייתי בכושר התכה של עד 4 טון ליום של עופרת או קדמיום ושל עד 20 טון ליום לכל שאר המתכות
2.6.	טיפול פני שטח של מתכות וחומרים פלסטיים על ידי תהליך כימי או אלקטרוליטי	באמבטיות טיפול בנפח כולל של 30 מ"ק ומעלה	באמבטיות טיפול בנפח כולל של 10 עד 30 מ"ק, או באמבטיות טיפול בנפח כולל של 1 מ"ק ומעלה עם חומצה הידרו-פלואורית או חומצה חנקתית
2.7.	עיבוד מתכות - ברזליות ולא ברזליות
	א. יישום ציפוי מגן מתכתי למשטחי מתכת או פלסטיק על ידי התזה בלהבה, פלזמה או קשת חשמלית		בכושר עבודה של 2 ק"ג לשעה ומעלה של עופרת, בדיל , אבץ, ניקל, קובלט וסגסוגותיהן
	ב. ייצור של מצברים וסוללות מכל סוג שאינם נכללים בפרט 2.5 לתוספת זו		בכל היקף
	ג. ייצור אבקות של מתכות או משחות המכילות אבקות של מתכות, למעט מתכות יקרות		בכל היקף
	ד. עבודות מתכת לייצור, בנייה, הרכבה ושיפוץ של כלי טיס, כהגדרתו בחוק הטיס, תשע"א– 2011^{^[24]}		בכל היקף
	ה. עבודות מתכת לייצור, בנייה, הרכבה ושיפוץ של כלי שיט באורך 24 מ' ומעלה		בכל היקף
	ו. עבודות מתכת לייצור, בנייה, הרכבה ושיפוץ של רכבת		בכל היקף
	ז. עבודות מתכת לייצור, בנייה, הרכבה ושיפוץ של ציוד מכני הנדסי כבד		בכל היקף
	ח. עבודות מתכת לייצור, בנייה, הרכבה ושיפוץ של רכב - כהגדרת רכב מנועי בפקודת התעבורה [נוסח חדש]^{^[25]} שהוא רכב ציבורי, מסחרי, או עבודה כהגדרתם בפקודה, בהספק המנוע של 200 כוח סוס ומעלה ומשקל 3,500 ק"ג ומעלה		בכושר עבודה של 30 כלי רכב ביום ומעלה או 500 כלי רכב בשנה ומעלה
	ט. הפעלת מתקנים לגריסת שאריות מתכת במגרסה, ככל שלא נכלל בסעיף 5.3		בכושר עבודה של 10 טון ליום ומעלה
	י. הפעלת מתקני ערגול של מתכות למעט פלדה גולמית בפרט 2.3א		בכושר ייצור של 0.5 טון לשעה ומעלה של מתכות לא ברזליות
3.	תעשיה מינרלית
3.1.	ייצור מלט, סיד ותחמוצת מגנזיום
	א. ייצור קלינקר ומלט	באמצעות כבשנים סובבים (Rotary Kilns) בעלי כושר ייצור של 500 טון ליום ומעלה או בכבשנים אחרים (Kilns) בעלי כושר ייצור של 50 טון ליום ומעלה	באמצעות כבשנים סובבים (Rotary Kilns) בעלי כושר ייצור של עד 500 טון ליום או בכבשנים אחרים (Kilns) בעלי כושר ייצור של עד 50 טון ליום
	ב. ייצור סיד בכבשנים	בעלי כושר ייצור של 50 טון ליום ומעלה	בעלי כושר ייצור של עד 50 טון ליום
	ג. ייצור תחמוצות מגנזיום בכבשנים	בעלי כושר ייצור של 50 טון ליום ומעלה	בעלי כושר ייצור של עד 50 טון ליום
3.2.	ייצור אסבסט או מוצרים המכילים אסבסט	אסור בכל היקף
3.3.	ייצור זכוכית כולל סיבי זכוכית לרבות מזכוכית שניונית	בכושר התכה של 20 טון ליום ומעלה	בכושר התכה של 100 ק"ג עד 20 טון ליום
3.4.	התכה של חומרים מינרלים כולל יצור סיבים מינרליים	בכושר התכה של 20 טון ליום ומעלה	בכושר התכה של עד 20 טון ליום
3.5.	ייצור מוצרים קרמים כגון רעפים, לבנים, אריחים או פורצלן על ידי שריפה	בכושר יצור של 75 טון ליום ומעלה או בכבשנים בעלי נפח של 4 מ"ק ומעלה ועם צפיפות השמה (setting density) לכבשן של 300 ק"ג/מ"ק ומעלה	בכושר יצור של עד 75 טון ליום או בכבשנים בעלי נפח של עד 4 מ"ק ועם צפיפות השמה לכבשן (setting density) של 100 עד 300 ק"ג/מ"ק, ולמעט כבשנים חשמליים שאינם מופעלים באופן רציף
3.6.	פעילות כריה וחציבה במכרה או מחצבה כהגדרתם בפקודת המכרות		בכל היקף
3.7.	מתקנים לריסוק, טחינה או סינון של חומרים מינרליים, טבעיים או סינטטיים		בכל היקף, למעט מתקנים ניידים באתרי בנייה ומתקנים המופעלים עד 10 ימים בשנה
3.8.	ייצור אספלט, ובכלל זה ייצור תערובות של ביטומן או זפת עם חומר מינרלי, ייצור חומרי בניה בטומנים לדרכים		בכל היקף
3.9.	ייצור אלמנטים בעלי צורה, לבניה, תוך שימוש במלט או חומרי קישור אחרים ובאמצעות כבישה, הידוק וכיוצא בזה		בכושר יצור של 10 טון לשעה ומעלה
3.10.	ניפוח או התפחה של חומרים מינראליים כגון פרליט וציפחה בקנה מידה תעשייתי		בכל היקף
4.	תעשייה כימית, פורמולציה ופלסטיק
	ייצור בקנה מידה תעשייתי על ידי עיבוד כימי או ביולוגי של חומרים או קבוצות של חומרים המפורטים להלן:
4.1.	ייצור חומרים אורגניים, כגון:
	א. פחמימנים פשוטים (לינארים או טבעתיים (ציקלים), רוויים או בלתי רוויים, אליפטיים או ארומטיים)	בכל היקף
	ב. פחממנים המכילים חמצן כגון כהלים, אלדהידים, קטונים, חומצות קרבוקסיליות, אסתרים ותערובות של אסתרים, אצטט, אתרים, פראוקסידים, שרפי אפוקסי	בכל היקף
	ג. פחמימנים גופרתיים (סולפוריים)	בכל היקף
	ד. פחממנים חנקתיים כגון אמינים, אמידים, תרכובות חנקן , תרכובות ניטרו או תרכובות ניטרט (Nitrous, nitro, nitrate), ניטרילים, ציאנטים, ואיזו-ציאנטים (Cyanates Isocyanates)	בכל היקף
	ה. פחממנים המכילים זרחן	בכל היקף
	ו. פחממנים הלוגנים	בכל היקף
	ז. תרכובות אורגנו-מתכתיות	בכל היקף
	ח. חומרים פלסטיים (פולימרים, סיבים סינתטיים וסיבים מבוססי תאית- (Cellulose)	בכל היקף
	ט. גומי סינתטי	בכל היקף
	י. צבעים ופיגמנטים	בכל היקף
	יא. חומרים פעילי שטח וסורפקטנטים ודטרגנטים	בכל היקף
4.2.	ייצור חומרים אנאורגניים, כגון:
	א. גזים כגון אמוניה, כלור או מימן כלורי, פלואור או מימן פלואורי, תחמוצות פחמן, תרכובות גופרית, תחמוצות חנקן, מימן, דו-תחמוצת הגופרית, קרבוניל כלוריד	בכל היקף
	ב. חומצות כגון חומצה כרומית, חומצה הידרו-פלואורית, חומצה זרחתית, חומצה חנקתית, חומצה הידרו-כלורית, חומצה גופרתית, אולאום (Oleum), חומצות גופריתיות	בכל היקף
	ג. בסיסים כגון אמוניום הידרוקסיד, פוטסיום הידרוקסיד, סודיום הידרוקסיד	בכל היקף
	ד. מלחים כגון אמוניום כלוריד, פוטסיום כלורט, פוטסיום קרבונט, סודיום קרבונט, פרבורט, ניטרט כסף (Silver nitrate)	בכל היקף
	ה. תרכובות אנאורגניות לא מתכתיות, תחמוצות מתכת או תרכובות אנאורגניות אחרות כגון קלציום קרביד, סיליקון, סיליקון קרביד	בכל היקף
4.3.	ייצור דשנים המבוססים על זרחן, חנקן או אשלגן (דשנים פשוטים או מורכבים)	בכל היקף
4.4.	ייצור מוצרים בסיסיים להגנת הצומח או ביוצידים	בכל היקף
4.5.	ייצור מוצרים פרמצבטיים כולל חומרי ביניים	בכל היקף
4.6.	ייצור חומרי נפץ	בכל היקף
4.7.	ייצור ועיבוד שמני סיכה ושמני קירור כגון גריז, שמן מכונות ופרפין		בכל היקף
4.8.	ייצור באמצעות פורמולציה או מיצוי, של אחד או יותר מתכשירים אלה:
	א. חומרי הדברה או ביוצידים		בכל היקף
	ב. חומרים פרמצבטיים ותרופות לאדם ולחי		בכל היקף
	ג. חומרי נפץ		בכל היקף
	ד. צבעים, דיו, חומרים לטיפול פני שטח, חומרים לציפוי פני שטח, דבק, שבייצורם נעשה שימוש בחומרים אורגנים נדיפים		בכושר ייצור של 100 טון לשנה ומעלה
	ה. דשנים		בכושר ייצור של 3 טון ליום ומעלה
	ו. חומרים פעילי שטח		בכושר ייצור של 3 טון ליום ומעלה
4.9.	מיצוי או זיקוק של מרכיבי מצמחים או חלקי צמחים או חלקים מהחי
4.10.	עיבוד של פלסטיק, חומרים תרמו-פלסטיים, תרמו-סטטים, ציפויים ולמינטים באמצעות אחת או יותר מפעילויות אלה:
	א. עיבוד של פולימרים תרמו-פלסטיים בתהליכי שיחול ותרכוב לצורך ייצור של חומרי גלם, תערובות, תרכובות ופורמולציות, למעט ניפוח של מכלים		בכל היקף
	ב. תרכוב של PVC בתהליך ייבוש או היתוך		בכל היקף
	ג. עיבוד למוצר סופי של חומרי גלם מבוססי PVC		בכל היקף
	ד. עיבוד למוצר סופי של חומרים תרמו-סטטים, גומי וחומרים מרוכבים על בסיס תרמוסטטים		בכל היקף
	ה. יצור ועיבוד של פוליסטירן מוקצף		בכל היקף
4.11.	ייצור חומרים מרוכבים באמצעות שימוש בשרפים סינטטיים בהם יש תגובת צילוב כגון שרפי מלמין, אוריאה, פנול, אפוקסי, פורן או פוליאסטר, למעט ציפוי באבקה		בצריכת שרף של 10 ק"ג לשעה ומעלה או 20 טון לשנה ומעלה
4.12.	מחזור פלסטיק למוצרי פלסטיק		בכל היקף
5.	ניהול פסולת
5.1.	השבה או סילוק של פסולת מסוכנת באמצעות אחת או יותר מפעילויות אלה:	בכמות של 10 טון ליום ומעלה	בכמות של עד 10 טון ליום
	א. טיפול ביולוגי
	ב. טיפול פיזיקו-כימי
	ג. בחישה או ערבוב לפני פעילויות המפורטת בפרטים 5.1 ו-5.2
	ד. אריזה מחדש לפני פעילויות המפורטת בפרטים 5.1 ו-5.2
	ה. השבה, חידוש או ריענון של ממיסים
	ו. השבה של חומרים אנאורגאניים שאינם מתכות או תרכובות מתכת
	ז. חידוש (regeneration) של חומצות או בסיסים
	ח. השבה שלרכיבים או חומרים המשמשים באמצעים למניעת זיהום
	ט. השבה של רכיבים מקטליזטורים;
	י. זיקוק מחודש ((re-refining של שמנים או שימוש חוזר אחר (other reuses) בשמן
	יא. איגום פסולת נוזלית או בוצה בבריכה לגונה וכיוצא באלה
5.2.	סילוק או השבה של פסולת במתקני שריפה או במתקני שריפה שהפסולת משמשת כדלק:
	א. לפסולת לא מסוכנת	בקיבולת של 3 טון לשעה ומעלה	בקיבולת של עד 3 טון לשעה למעט שריפה של פגרי בעלי חיים לפי היתר
	ב. לפסולת מסוכנת	בקיבולת של 10 טון ליום ומעלה	בקיבולת של עד 10 טון ליום
5.3.	א. סילוק של פסולת לא מסוכנת הכוללת אחת או יותר מפעילויות אלה, למעט טיפול בשפכים סניטריים	בקיבולת של 50 טון ליום ומעלה	בקיבולת של 5 עד 50 טון ליום
	(1) טיפול ביולוגי;
	(2) טיפול פיזיקו-כימי;
	(3) טיפול מקדים בפסולת לפני שריפה או טיפול תרמי;
	(4) טיפול בשאריות שריפה (slages) או באפר
	(5) טיפול באמצעות מגרסה בשאריות מתכת, כולל פסולת אלקטרונית וציוד אלקטרוני, גרוטאות רכב ומרכיביהם
	ב. השבה או שילוב של השבה וסילוק, של פסולת לא מסוכנת הכוללת אחת או יותר מפעילויות אלה, למעט טיפול בשפכים סניטריים:	בקיבולת של 75 טון ליום ומעלה, או כאשר הפעילות היחידה היא עיכול אנאירובי בקיבולת של 100 טון ליום ומעלה	בקיבולת של 10 עד 75 טון ליום, או כאשר הפעילות היחידה היא עיכול אנארובי בקיבולת של עד 100 טון ליום
	(1) טיפול ביולוגי;
	(2) טיפול מקדים בפסולת לפני שריפה או טיפול תרמי;
	(3) טיפול בשאריות שריפה (slages) או באפר
	(4) טיפול באמצעות מגרסה בשאריות מתכת, כולל פסולת אלקטרונית וציוד אלקטרוני, גרוטאות רכב ומרכיביהם
5.4.	מטמנה	בקיבולת של 10 טון ליום ומעלה או בקיבולת כללית העולה על 25,000 טון
5.5.	אחסון זמני של פסולת מסוכנת לפני העברתה לטיפול או סילוק, למעט אחסון זמני לפני איסוף באתר שבו מיוצרת הפסולת	בקיבולת של 50 טון ומעלה	בקיבולת של עד 50 טון
5.6.	אחסון תת קרקעי של פסולת מסוכנת	בקיבולת של 50 טון ומעלה	בקיבולת של עד 50 טון
5.7.	השמדה של חומרי נפץ ותחמושת		בכל היקף
5.8.	השבה או סילוק של פסולת רפואית מסוכנת		בכל היקף
5.9.	פירוק ושיפוץ של מצברים וסוללות לא כולל פירוק מצברים מכלי רכב		בכל היקף
5.10.	עיבוד ומחזור פסולת פלסטיק		בקיבולת של 10 טון ליום ומעלה
5.11.	מיון וגריסה של פסולת בנייה והריסה		בקיבולת של 10 טון ליום ומעלה
5.12.	אחסון זמני של פסולת לא מסוכנת לפני העברתה לטיפול או סילוק, למעט אחסון זמני לפני איסוף באתר שבו מיוצרת הפסולת		יכולת העברה של 30,000 טון לשנה ומעלה
5.13.	טיפול תרמי בפסולת מסוכנת ולא מסוכנת		בכל היקף
6.	אחר
6.1.	ייצור תעשייתי של:
	א. עיסת נייר מעץ או מחומר סיבי אחר	בכל היקף
	ב. נייר וקרטון	בכושר ייצור של 20 טון ליום ומעלה	בכושר ייצור של עד 20 טון ליום, למעט פעולות חיתוך בלבד
	ג. לוחות מבוססי עץ כגון שבבית (particleboard), סיבית (fibreboard) או לוח בנאים oriented strand) board)	בכושר ייצור של 600 מטר מעוקב ליום ומעלה	בכושר ייצור של עד 600 מטר מעוקב ליום
6.2.	טיפול מקדים (כגון שטיפה, הלבנה, מירצור) או צביעה של חוטי טקסטיל או טקסטיל	בכושר ייצור (treatment capacity) של 10 טון ליום ומעלה	בכושר ייצור של 2 עד 10 טון ליום, או הלבנה בכושר ייצור של עד 10 טון ליום
6.3.	בירסוק ועיבוד עורות (tanning of hides and skins)	בכושר יצור (treatment capacity) של 12 טון ליום ומעלה של מוצר מוגמר	בכושר יצור של עד 12 טון ליום של מוצר מוגמר
6.4.	א. שחיטה של בעלי חיים	בכושר ייצור (carcass production capacity) של 50 טון ליום ומעלה	בכושר ייצור של 0.5 עד 50 טון ליום לשחיטת עופות, או של 4 עד 50 טון ליום לשחיטת בעלי חיים אחרים
	ב. טיפול ועיבוד, למעט אריזה בלבד, של חומרי הגלם שלהלן, בין אם עובדו קודם לכן ובין אם לא, לשם ייצור מוצרי מזון לאדם או לבעלי חיים:
	(1) חומרי גלם מהחי (למעט חלב בלבד)	בכושר ייצור של 75 טון ליום ומעלה של מוצר מוגמר	בכושר ייצור של 20 עד 75 טון ליום של מוצר מוגמר
	(2) חומרי גלם מהצומח	בכושר ייצור של 300 טון ליום ומעלה של מוצר מוגמר, או 600 טון ליום ומעלה של מוצר מוגמר אם המפעל עובד עד 90 ימים מצטברים בשנה	בכושר ייצור של מוצר מוגמר כמפורט להלן: (1) מזון לבעלי חיים- 100 טון ליום ומעלה ; (2) משקאות –100 טון ליום ומעלה; (3) שמנים ושומנים - 10 טון ליום ומעלה; (4) קפה ותה, למעט טחינה או אריזה בלבד - 1 טון ליום למעלה; (5) מוצרי מזון אחרים - 50 טון ליום ומעלה, או 100 טון ליום ומעלה של מוצר מוגמר אם המפעל עובד עד 90 ימים מצטברים בשנה
	(3) חומרי גלם מהחי ומהצומח, במוצר אחד או במוצרים נפרדים, למעט אם חומר הגלם הוא חלב בלבד בפרט זה "A" - החלק היחסי של חומר גלם מהחי (באחוז משקלי) מכושר הייצור של המוצר הסופי; משקל האריזה לא יובא בחשבון	(1) אם A שווה או עולה על 10 - בכושר ייצור מוצר סופי של 75 טון ליום ומעלה (2) אם A נמוך מ- 10- בכושר ייצור מוצר סופי של [300- (22.5 *A)] טון ליום ומעלה	אם A שווה או עולה על 10 – בכושר ייצור מוצר סופי של 1 עד 75 טון ליום
	(4) ייצור אבקת שמרים		בכושר יצור של 1 טון ליום (בממוצע רבעוני) ומעלה
	ג. טיפול ועיבוד של חלב בלבד	בכמות חלב נכנסת של 200 טון ליום ומעלה (ערך ממוצע על בסיס שנתי)	בכמות חלב נכנסת של 30 עד 200 טון ליום ומעלה, או ייבוש חלב בכמות חלב מטופל או מעובד של 5 ומעלה
6.5.	כילוי או מחזור של פגרי בעלי חיים ופסדים (animal waste)	בכושר טיפול של 10 טון ליום ומעלה	בכושר טיפול של עד 10 טון ליום, למעט אם נעשה בלול בו נוצרו הפגרים או הפסדים
6.6.	גידול אינטנסיבי של בעלי חיים:
	א. עופות		יכולת גידול של 40,000 עופות ומעלה
	ב. חזירים		בכל היקף
	ג. בקר		רפת בקיבולת של 200 פרות ומעלה, או רפת לפיטום בקר (מפטמת בקר) בקיבולת של 2,000 ראשי בקר ומעלה
	ד. דגים, רכיכות, שרימפס		בקיבולת גידול של 100 טון ומעלה, או אם יש הזרמה לסביבה בכל היקף
6.7.	טיפול פני שטח במשטחים, אובייקטים או מוצרים, באמצעות ממיסים אורגניים, במיוחד להספגה ((dressing, הדפסה, ציפוי, ניקוי משמנים, עמידות למים, ריווד (sizing), צביעה, ניקוי, או אימפרגנציה וכדומה	כושר צריכה של 150 קילוגרם לשעה ומעלה, או של 200 טון לשנה ומעלה	כושר צריכה של 25 עד 150 ק"ג לשעה, או של 15 עד 200 טון לשנה ומעלה
6.8.	ייצור פחם (hard burned coal) או אלקטרוגרפיט, באמצעות שריפה או גפיטיזציה	בכל היקף
6.9.	תפיסת זרמי פחמן דו חמצני לאחסון גיאולוגי ממפעלים טעוני רישוי סביבתי	בכל היקף
6.10.	שימור וחיסום (preservation) עץ ומוצרי עץ בעזרת כימיקלים, למעט טיפול נגד sapatain	ביכולת ייצור של 75 מ"ק ליום ומעלה	ביכולת ייצור של עד 75 מ"ק ליום
6.11.	מתקן עצמאי לטיפול או סילוק של שפכים שהם תוצר של פעילויות מהסוגים המפורטים בטור א' או ב'	שפכים מפעילות טור א' - בכל היקף	שפכים מפעילות טור ב' בהיקף של 200 מ"ק ליום ומעלה
6.12.	טיפול או סילוק של שפכים שלא נכלל בסעיף 6.11		בספיקה של 1000 מ"ק ליום ומעלה
6.13.	אחסון בוצה או שאריות תסיסה		ביכולת אחסון של 6,500 מ"ק ומעלה
6.14.	ייצור מוצרי טבק		בכושר עיבוד של 10 טון ליום ומעלה
6.15.	אחסון של דגנים, גרעינים וקטניות באתרים פתוחים באופן מלא או חלקי		ביכולת להעביר (לקלוט או להוציא) 400 טון ליום ומעלה, או 25,000 טון ומעלה בשנה קלנדרית
	פריקה וטעינה של חומרים בתפזורת באתרים פתוחים באופן מלא או חלקי, למעט פריקה וטעינה של חומרי חפירה, חציבה וכרייה באתר בו נעשית החפירה, החציבה או הכרייה		בהיקף פעילות של 400 טון ליום ומעלה
6.16.	פעילות שנעשה בה שימוש בממיסים אורגניים לאחד מאלה:		בכמות ממסים אורגניים של 15 טון לשנה ומעלה
	א. עיבוד גומי
	ב. מיצוי שמן צמחי, מיצוי שומן בעלי חיים וזיקוק שמן צמחי
	ג. מיצוי מוצרים פרמצבטיים כולל חומרי ביניים
	ד. יישום דבק לרבות למינציה
6.17.	בדיקת מנועי בעירה, לא כולל בדיקה סדרתית של מנועים המכילים זרזים או פילטר פחם		(1) מנועים של טורבינות גז- בכל היקף (2) מנועי בעירה אחרים – בהספק של 300 קילו וואט ומעלה
6.18.	יצור מוליכים למחצה ומעגלים מודפסים printed circuits boards))		בכל היקף
6.19.	ציפוי או הספגה של חומרים ופריטים בזפת, שמן זפת או ביטומן חם		בצריכת הפחמימנים של 25 ק"ג לשעה ומעלה, למעט ציפוי קבלים בביטומן חם, זיפות גגות וזיפות כבישים, סלילתם ותיקונם

חלק ב'

1.	החזקה בחומר מסוכן	כמות השווה או עולה על (טון)	כמות השווה או עולה על (טון)
1.1.	עם תכונות סיכון לבריאות (H), מקטגוריות הסיכון הבאות:
1.2.	H1 ACUTE TOXIC - Category 1, inhalation exposure route	5	0.05
1.3.	H1 ACUTE TOXIC - in other exposure routes (oral, dermal)	25	0.25
1.4.	H2 ACUTE TOXIC - inhalation exposure route	25	0.25
1.5.	H2 ACUTE TOXIC - Category 2, all exposure routes	50	0.5
1.6.	H2 ACUTE TOXIC – Category 3, inhalation exposure route	50	0.5
1.7.	H3 STOT SPECIFIC TARGET ORGAN TOXICITY – SINGLE EXPOSURE STOT SE Category 1	50	0.5
2.	עם תכונות סיכון פיזיקאליות (P), מקטגוריות הסיכון הבאות:
2.1.	P1a EXPLOSIVES - Unstable explosives or - Explosives, Division 1.1, 1.2, 1.3, 1.5 or 1.6, or - Substances or mixtures having explosive properties and do not belong to the hazard classes Organic peroxides or Self-reactive substances and mixtures, Type C, D, E or F or organic peroxides, Type C, D, E, or F	50	10
2.2.	P1b EXPLOSIVES Explosives, Division 1.4	200	50
2.3.	P2 FLAMMABLE GASES Flammable gases, Category 1 or 2	10	5
2.4.	P3a FLAMMABLE AEROSOLS ‘Flammable’ aerosols Category 1 or 2, containing flammable gases Category 1 or 2 or flammable liquids Category 1	50	10
2.5.	P3b FLAMMABLE AEROSOLS ‘Flammable’ aerosols Category 1 or 2, not containing flammable gases Category 1 or 2 nor flammable liquids	5000	500
2.6.	P4 OXIDISING GASES Oxidising gases, Category 1	50	0.25
2.7.	P5a FLAMMABLE LIQUIDS - Flammable liquids, Category 1, or - Flammable liquids Category 2 or 3 maintained at a temperature above their boiling point, or - Other liquids with a flash point ≤ 60 °C, maintained at a temperature above their boiling point	10	5
2.8.	P5b FLAMMABLE LIQUIDS - Flammable liquids Category 2 or 3 where particular processing conditions, such as high pressure or high temperature, may create major-accident hazards, or - Other liquids with a flash point ≤ 60 °C where particular processing conditions, such as high pressure or high temperature, may create major-accident hazards	50	10
2.9.	P5c FLAMMABLE LIQUIDS Flammable liquids, Categories 2 or 3 not covered by P5a and P5b	100	20
2.10.	P6a SELF-REACTIVE SUBSTANCES AND MIXTURES and ORGANIC PEROXIDES Self-reactive substances and mixtures, Type A or B or organic peroxides, Type A or B	5	0.25
2.11.	P6b SELF-REACTIVE SUBSTANCES AND MIXTURES and ORGANIC PEROXIDES Self-reactive substances and mixtures, Type C, D, E or F or organic peroxides, Type C, D, E, or F	5	0.25
2.12.	P7 PYROPHORIC LIQUIDS AND SOLIDS Pyrophoric liquids, Category 1 Pyrophoric solids, Category 1	5	0.25
2.13.	P8 OXIDISING LIQUIDS AND SOLIDS Oxidising Liquids, Category 1, 2 or 3, or Oxidising Solids, Category 1, 2 or 3	5	0.25
2.14.	עם תכונות סיכון לסביבה (E) מקטגוריות הסיכון הבאות:
2.15.	E1 Hazardous to the Aquatic Environment in Category Acute 1 or Chronic 1	100	10
2.16.	E2 Hazardous to the Aquatic Environment in Category Chronic 2	200	20
2.17.	עם תכונות סיכון אחרות (O) מקטגוריות הסיכון הבאות:
2.18.	O1 Substances or mixtures with hazard statement EUH014	5	0.25
2.19.	O2 Substances and mixtures which in contact with water emit flammable gases, Category 1	5	0.25
2.20.	O3 Substances or mixtures which in Contact with water liberates toxic gas with hazard statement EUH029	5	0.25
3.	מהסוגים הבאים:
3.1.	Ammonium nitrate	10	1
3.2.	Potassium nitrate	50	5
3.3.	Arsenic pentoxide, arsenic (V) acid and/or salts	2	0.5
3.4.	Arsenic trioxide, arsenious (III) acid and/or salts	0.1
3.5.	bromine	20	0.25
3.6.	Chlorine	10	0.1
3.7.	Nickel compounds in inhalable powder form: nickel monoxide, nickel dioxide, nickel sulphide, trinickel disulphide, dinickel trioxide	1
3.8.	Ethyleneimine	10	0.25
3.9.	Fluorine	10	0.05
3.10.	Formaldehyde concentration ≥ 90%	5	0.05
3.11.	Formaldehyde concentration < 90%	50	0.5
3.12.	Hydrogen	5	0.5
3.13.	Hydrogen Chloride (liquefied gas)	25	0.8
3.14.	Lead alkyls	5	0.5
3.15.	Liquefied flammable gases, Category 1 or 2 (including LPG) and natural gas	200	50
3.16.	Acetylene	50	5
3.17.	Ethylene oxide	5	0.25
3.18.	Propylene oxide	50	5
3.19.	Methanol	10	5
3.20.	4, 4'-Methylene bis (2- chloraniline) and/or salts, in powder form	0.01
3.21.	Methylisocyanate	0.15
3.22.	Oxygen	200	10
3.23.	2,4-Toluene diisocyanate	10	0.25
3.24.	2,6-Toluene diisocyanate and unspecified isomer	10	0.25
3.25.	Carbonyl dichloride (phosgene)	0.75	0.25
3.26.	Arsine (arsenic trihydride)	0.2	0.05
3.27.	Phosphine (phosphorus trihydride)	0.2	0.05
3.28.	Sulphur dichloride	1
3.29.	Sulphur trioxide	15	0.05
3.30.	Polychlorodibenzofurans and polychlorodibenzodioxins (including TCDD), calculated in TCDD equivalent	0.001
3.31.	The following CARCINOGENS or the mixtures containing the following carcinogens at concentrations above 5 % by weight: 4-Aminobiphenyl and/or its salts, Benzotrichloride, Benzidine and/or salts, Bis (chloromethyl) ether, Chloromethyl methyl ether, 1,2-Dibromoethane, Diethyl sulphate, Dimethyl sulphate, Dimethylcarbamoyl chloride, 1,2-Dibromo-3-chloropropane, 1,2-Dimethylhydrazine, Dimethylnitrosamine, Hexamethylphosphoric triamide, Hydrazine, 2- Naphthylamine and/or salts, 4-Nitrodiphenyl, and 1,3 Propanesultone	2	0.25
3.32.	Petroleum products and alternative fuels: a. gasolines and naphthas, b. kerosenes (including jet fuels), c. gas oil ( including diesel fuels, home heating oils and gas oil blending streams) d. heavy fuel oils e. alternative fuels serving the same purposes and with similar properties as regards flammability and environmental hazards as the products referred to in points (a) to (d)	2,500	200
3.33.	Anhydrous Ammonia	50	0.25
3.34.	Boron trifluoride	5	0.25
3.35.	Hydrogen sulphide	5	0.25
3.36.	Piperidine	50	0.5
3.37.	Bis(2-dimethylaminoethyl) (methyl)amin	50	0.5
3.38.	3-(2-Ethylhexyloxy)propylamin	50	0.5
3.39.	Mixtures of sodium hypochlorite classified as Aquatic Acute Category 1 [H400] containing less than 5 % active chlorine and not classified under any of the other hazard categories Provided that the mixture in the absence of sodium hypochlorite would not be classified as Aquatic Acute Category 1 [H400].	200	25
3.40.	Propylamine	10	5
3.41.	Tert-butyl acrylate	10	5
3.42.	2-Methyl-3-butenenitrile	10	5
3.43.	Tetrahydro-3,5-dimethyl-1,3,5,-thiadiazine-2-thione (Dazomet)	10	5
3.44.	Methyl acrylate	10	5
3.45.	3- Methylpyridine	10	5
3.46.	1-Bromo-3-chloropropane	10	5
4.	מהסוגים הבאים:
4.1.	Chlorine monoxide [Chlorine oxide]	5	0.05
4.2.	Chloroform [Methane, trichlororo]	50	0.5
4.3.	Hydrogen Bromide (anhydrous)	25	0.25
4.4.	Tellurium Hexafluoride	5	0.05
4.5.	Trichloro(dichlorophenyl)silane	50	0.5
4.6.	Allyl Chloride	50	0.5
4.7.	Benzene	2	0.25
4.8.	1,2 Dichloroethane	50	0.5
4.9.	Dimethyl dichlorosilane	50	0.5
4.10.	Divinyl ether	10	5
4.11.	Furane	50	0.5
4.12.	Oleum (fuming Sulphuric acid(	5	0.5
4.13.	Pentaborane	5	0.05
4.14.	Phosphonothioic Acid, Methyl-, S-(2-(Bis(1-Methylethyl)Amino)Ethyl) OEthylEster. 2	5	0.05
4.15.	Sarin	5	0.05
4.16.	Trioxychlorofluoride	5	0.05
4.17.	Hydrogen Peroxide (>35%)	10	0.5
4.18.	Cloroprene	10	5
4.19.	Chloropropane-2	10	5
4.20.	Cloropropylene-1	10	5
4.21.	Cyclohexane	10	5
4.22.	Ethyl Benzene	10	5
4.23.	Ethyl Mercaptan	10	5
4.24.	Isopentane	10	5
4.25.	Isopropyl Chloride	10	5
4.26.	Metoxymethyl isocyanate	10	5
4.27.	1, 3 Pentadiene	10	5
4.28.	Pentane	10	5
4.29.	2- Pentene (Z)	10	5
4.30.	Vinyl ethyl ether	10	5
4.31.	Vinylidene chloride	10	5
5.	ניקוי פנימי של מכליות כביש, מכליות ים, מכולות וניקוי ממוכן של חביות, שהכילו חומרים מסוכנים או פסולת חומרים מסוכנים		בכל היקף
6.	מסוף לטעינה, פריקה, אחסון וניפוק וכן מסילה ותחנות עריכה להובלה של חומרים מסוכנים מהחומרים המסוכנים מהסוגים או קבוצות הסיכון המפורטים בחלק ב' לתוספת		ביכולת להעביר כמות כוללת של 10טון ליום ומעלה
7.	צנרת חוץ מפעלית להולכה של חומרים מסוכנים מהסוגים או קבוצות הסיכון המפורטים בחלק ב' לתוספת		בכל היקף
8.	פעילות קבלה ודחיסה של גז טבעי		בכל היקף
9.	החזקה של חומרים מסוכנים מהסוגים או קבוצות הסיכון המפורטים בפרט 7 במוסד רפואי לאשפוז כללי או במעבדה		בהיקף כולל של 8 טון ומעלה

[11] דיני מדינת ישראל, נוסח חדש 16, עמ' 337.

[12] חוקי א"י, כרך ב', עמ' (ע) 1374, (א) 1399.