תיק הצעת חוק מס':803-10-2014-000102

סימוכין: 803-99-2014-072412

תזכיר חוק

א.  שם החוק המוצע

חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' ......) (ביטול ברירות קנס), התשע"ה-2015

 

ב.  מטרת החוק המוצע והצורך בו

 

פרק ז' לחוק סדר הדין הפלילי נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן – החוק או חוק סדר הדין הפלילי) קובע סדרי דין מיוחדים בעבירות קנס,  בהן במקום לעמוד לדין על העבירה ניתן לשלם באופן מינהלי קנס בסכום קצוב. הסדר זה קיים בתחומים רבים, ביניהם עבירות תעבורה, חוקי עזר וחוקים הקשורים להגנת הסביבה. המדובר בדרך כלל ב"עבירות הסדר", דהיינו עבירות שנועדו להסדיר תחומי חיים מסויימים, למנוע סכנות וכדומה ואשר הסדר עבירות הקנס מייעל את האכיפה לגביהם, ויש בו כדי למנוע את הסטיגמה הפלילית הכרוכה בהעמדה לדין. זאת להבדיל מעבירות אשר "מטבע ברייתן" מצויות בלב המשפט הפלילי ואשר דרך המלך לגביהן היא העמדה לדין, כמו גניבה, רצח, אינוס וכיוצא באלה.

עבירות הקנס מתחלקות כיום לשני סוגים: עבירות מסוג ברירת קנס, ועבירות מסוג ברירת משפט, כאשר ההבדל בין שני הסוגים הוא בברירת המחדל. בעוד שבעבירות מסוג ברירת קנס אדם מקבל הזמנה למשפט, אך ניתנת לו ברירה לשלם קנס בשיעור שנקבע במקום להישפט (סעיף 222 לחוק), הרי שכשמדובר בעבירות מסוג ברירת משפט, האדם מקבל הודעת תשלום קנס (סעיף 228(ב) לחוק), ואם הוא מעוניין להישפט על העבירה, עליו לבקש זאת במפורש (סעיף 229(א) לחוק). בברירת משפט, אם אינו נוקט בכל צעד, יועבר הקנס לגבייה, בעוד שבברירת קנס, אם אינו נוקט כל צעד, יתקיים בעניינו משפט, וזאת גם אם אינו חולק כלל על ביצוע העבירה.

אין כיום כל סיבה עניינית לאבחנה בין שני ההסדרים. הטעמים לאבחנה היסטוריים, וההסדר של ברירת הקנס מעמיס על בתי המשפט (המקומיים בעיקר) שלא לצורך, שכן במקרים רבים אנשים אינם משלמים קנס מטעמים של שכחה וכדומה, ולא בשל מחלוקת מהותית על ההצדקה לקנס.

במהלך השנים הפכו מרבית ברירות הקנס לברירות משפט, ובכלל זאת עבירות על חוקי עזר בעשרות רשויות מקומיות,  אך עדיין נותר ההסדר של ברירת קנס על כנו ברשויות מקומיות רבות.

מטרת התיקון המוצע לבטל לחלוטין את ההסדר של ברירת קנס, ולהפוך את כל עבירות הקנס לעבירות מסוג של ברירת משפט,  כך שלא יהיה עוד שימוש בשני מונחים שונים, והמונח יאוחד ל"עבירת קנס".

החריג היחיד שייוותר לעניין זה הוא ההסדר החל בסעיף 27-24 לפקודת מניעת זיהום מי ים בשמן [נוסח חדש], תש"ם-1980, שכן לפי המידע שנמסר מהמשרד להגנת הסביבה, מדובר בדרך כלל באנשי צוות של אניות זרות,  שאינם  אזרחים ישראלים,  והם שוהים בארץ לתקופה קצרה.

מעבר לבעייתיות שיש בחיובם בתשלום קנס ללא דיחוי מבלי שניתנה להם האפשרות להתייעץ עם עורך דין או עם גורם אחר בארץ מוצאם, הרי שאם יפליגו מבלי לשלם הקנס, לא ניתן יהיה לגבותו. זאת בניגוד להסדר הקיים כיום, שלפיו ניתן לחייב את המזהם להמציא כתב ערובה שיבטיח תשלום הקנס גם אחרי שיפליג. אם לא שילם המזהם את הקנס ניתן יהיה לחלט הערובה שנתן לאחר מתן פסק הדין.  אימוץ ההסדר של ברירות משפט לא יאפשר לחייב המזהם להמציא כתב ערובה ובוודאי שלא יאפשר חילוטה אם לא הוגשה על ידו בקשה להישפט.  

לפי נתוני המשרד להגנת הסביבה, מדובר במספר זניח יחסית כ-5 דוחות בשנה.  מכיוון שפקודת מניעת זיהום מי ים בשמן כוללת את מלוא ההסדר בנושא, אין הביטול של ההסדר בחוק סדר הדין הפלילי משליך על ההסדר בפקודה האמורה.

 

ג. עיקרי החוק המוצע

 

עיקר 1 (סעיפים 1, 2, 3, 4, 5 – ביטול ברירות קנס): ההסדר של ברירות קנס יבוטל, ויוותר ההסדר של ברירת משפט, במטרה לייעל את ההליכים ולמנוע מצב שבו בתי המשפט משמשים אמצעי גבייה לגבי נקנסים שאין להם כל טענה כנגד הטלת הקנס, אך מטעמים שונים לא שילמו אותו. ההסדר ייקרא "עבירת קנס".

עיקר 2 (סעיף 3 – ביטול סמכות בעלי תפקידים מסויימים להורות על הגשת כתב אישום): יבוטל סעיף 225(ב) לחוק סדר הדין הפלילי, המאפשר לבעלי תפקידים ברשות מקומית, לרבות ראש הרשות, סגן ראש הרשות או עובד אחר שהוסמך לכך על ידי הרשות להורות על הגשת כתב אישום. סעיף זה נחקק במקורו כסעיף 201ה(ב) לחוק סדר הדין הפלילי, תשכ"ה-1965, במסגרת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 7), התשל"ה-1975. בדברי ההסבר לאותו סעיף (ה"ח תשל"ד, עמ' 100) לא מפורטים הטעמים להסמכת בעלי התפקידים האמורים להורות על הגשת כתב אישום, אלא רק נאמר כי "ההליכים המוצעים בסעיפים 201ב עד 201ה הם – בשינויים מועטים בלבד – ההליכים הקבועים היום לעניין זה בחיקוקים השונים הדנים בעבירות קנס. החוק המוצע רק מאחד ומרכז הוראות אלה בלי להכניס בהם [כך במקור] שינוי."

 

עיקר 3 (סעיף 6 – תיקון חוק ההתגוננות האזרחית): יבוטל סעיף 24 לחוק ההתגוננות האזרחית, תשי"א-1951, המסמיך את שר הבטחון לקבוע עבירות קנס בהסכמת שר המשפטים.

סעיף 24א לחוק ההתגוננות האזרחית קובע, כי –

24א.         (א)    "עבירת קנס" – עבירה על דיני ההתגוננות האזרחית אשר שר הבטחון, בהסכמת שר המשפטים, הכריז עליה בצו ברשומות שהיא עבירת קנס דרך כלל או בתנאים או בסייגים שקבע.

       (ב)     (בוטל).

       (ג)      (בוטל).

       (ד)     שר הבטחון יקבע בצו –

(1)  את שיעור הקנס לכל עבירת קנס, ולכל עבירת קנס חוזרת או נוספת שנעברה על ידי אותו אדם, ובלבד ששיעור הקנס לא יעלה על חמש מאות לירות על עבירה ראשונה ואלף לירות על עבירה חוזרת או נוספת, ורשאי הוא לקבוע שיעורים שונים לעבירה בהתחשב בנסיבות ביצועה;

(2)  (בוטל).

(3)  (בוטל).

       (ה)     (בוטל).

       (ו)      (בוטל).

 

ביטול הסעיף אינו מונע קביעת עבירות מכוח חוק זה כעבירות קנס מכוח ההסדר שנותר על כנו בפרק ז' לחוק סדר הדין הפלילי, ואשר לפיו שר המשפטים רשאי לקבוע עבירות קנס בהסכמת השר הממונה על ביצוע החוק.

 

עיקר 4 (סעיף 7 – תיקון פקודת מניעת זיהום מי הים בשמן) – זהו תיקון טכני שמטרתו לעדכן את סעיפי ההפניות בפקודה לסימנים המתאימים בחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 במקום הסימנים מחוק סדר הדין הפלילי משנת 1965. 

 

 עיקר 4 (סעיף 8 – תיקון חוק הרשויות המקומיות (הסדרת השמירה)) -

 

חוק הרשויות המקומיות (הסדרת השמירה), תשכ"א-1961 קובע בסעיף 16 כי "הרשות המקומית, בחוק העזר, ושר הפנים בצו הסדר, רשאים לקבוע כי העובר על הוראה מהוראותיו של חוק העזר או הצו, דינו – 270 שקלים חדשים, ואם כבר הורשע בעבר על עבירה כאמור – מאסר שלושה חדשים או קנס 550 שקלים חדשים".

לעומת זאת, סעיף 3 לאותו חוק קובע כי על חוק עזר בעניין הסדרת השמירה יחולו "בעיריה הוראות פרק שלושה עשר לפקודת העיריות, ובמועצה מקומית הוראות סימן ג' בפרק ב' לפקודת המועצות המקומיות, והכל בכפוף לסעיף 16".

סעיף 254 לפקודת העיריות קובע לעבירה על חוק עזר עונש מירבי של 3,600 ₪, וסעיף 265 לאותו חוק מסמיך את שר הפנים לקבוע עבירות קנס בשיעור שאינו עולה על 730 ₪ (וסעיפים 23, 26א לפקודת המועצות המקומיות, בהתאמה). מכוח סעיף זה הותקנו צווי עבירות קנס שונים.

אין הצדקה אם כן לסעיף 16 לחוק, הן בשל ההסברים המקובלים האמורים והן מבחינת שיעור הקנס בו שאינו תואם את שיעורי הקנס בכלל חוקי העזר.

בנוסף, קובע סעיף 16 עונש מאסר בשל עבירה חוזרת. סעיף זה עומד בסתירה להוראות חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, הקובעות (בסעיף 187) כי עברו הפלילי של הנאשם ייחשף רק לאחר הרשעתו, לצורך קביעת העונש. סעיף 16 מחייב למעשה חשיפת קיומו של עבר פלילי בכתב אישום, ככל שיוגש כזה, על מנת לטעון שמדובר בעבירה חוזרת.

יצויין כי הוראה דומה נכללה בעבר בסעיף 436 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ובוטלה מטעם דומה (ראו דברי ההסבר להצעת חוק העונשין (תיקון מס' 27, התשמ"ז-1987, ה"ח התשמ"ז עמ' 122). אותם טעמים יפים גם לעניין ההוראה המחמירה את הענישה בסעיף 16 נוכח קיומה של עבירה קודמת.

אשר על כן מוצע לבטל את סעיף 16 שאין בו צורך, ואף אינו תואם את הענישה הכללית בתחום חוקי העזר.

 

 

ד.  השפעת החוק המוצע על החוק הקיים

 

יבוטלו סעיפים 222, 223, 224 ו-225 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982;

יתוקנו סעיפים 225א ו-228 לחוק זה;

יבוטל סעיף 24 לחוק ההתגוננות האזרחית, התשי"א-1951;

יתוקן סעיף 27(א) לפקודת מניעת זיהום מי-ים בשמן [נוסח חדש], תש"ם-1980;

יבוטל סעיף 16 לחוק הרשויות המקומיות (הסדרת השמירה), התשכ"א-1961.

 

ה.  השפעת החוק המוצע על תקציב המדינה, על תקנים במשרדי הממשלה ועל ההיבט המינהלי

 

התיקון ייעל את הליכי אכיפת החוק ויחסוך הליכים משפטיים מיותרים הנובעים מכך שעבירות רבות הן עבירות של ברירת קנס ולא ברירת משפט.  

 

ו.  נוסח החוק המוצע:

להלן נוסח החוק מוצע:

תזכיר חוק מטעם משרד המשפטים:

תזכיר סדר הדין הפלילי (תיקון מס'...) (ביטול ברירות קנס), התשע"ה-2015