תיק הצעת חוק מס':803-10-2015-000076

סימוכין: 803-99-2015-071559

תזכיר חוק

א.  שם החוק המוצע

חוק העונשין (תיקון מס'...) (הפעלת מאסר על תנאי), תשע"ה-2015

 

ב.  מטרת החוק המוצע והצורך בו

חוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – החוק) ותקנות העונשין (מאסר על תנאי) תשמ"ה-1985 (להלן – תקנות העונשין), מאפשרים היום לבקש, גם לאחר מתן גזר הדין, את הפעלת המאסר על תנאי או הארכת תקופת התנאי, וזאת מכל שופט של אותו בית משפט שהרשיע וגזר את דינו של הנאשם.

להלן נוסח סעיפים 55 ו-56 לחוק ותקנות 2 ו-3 לתקנות, הקובעים את ההסדר האמור:

55.       הפעלתו של מאסר על תנאי

           (א)   מי שנידון למאסר על תנאי והורשע בשל עבירה נוספת, יצווה בית המשפט על הפעלת המאסר על תנאי.

            (ב)    בצו לפי סעיף קטן (א) רשאי בית המשפט להורות שהפעלת המאסר על תנאי תהיה בכפוף לתוצאות הערעור על ההרשעה בשל העבירה הנוספת.

            (ג)    צו לפי סעיף זה יינתן מאת בית המשפט שהרשיע את הנידון בשל העבירה הנוספת, והוא יכול להינתן מאת כל שופט של אותו בית משפט.

56.       הארכת תקופת התנאי

            (א)    בית המשפט שהרשיע נאשם בשל עבירה נוספת ולא הטיל עליו בשל אותה עבירה עונש מאסר רשאי, על אף האמור בסעיף 55 ובמקום לצוות על הפעלת המאסר על תנאי, לצוות, מטעמים שיירשמו, על הארכת תקופת התנאי, או חידושה, לתקופה נוספת שלא תעלה על שנתיים, אם שוכנע בית המשפט שבנסיבות הענין לא יהיה צודק להפעיל את המאסר על תנאי.

            (ב)    לא ישתמש בית המשפט בסמכות לפי סעיף זה אלא לגבי ההרשעה הראשונה של הנאשם בשל עבירה נוספת.

            (ג)     האריך בית המשפט את תקופת התנאי לתקופה נוספת לפני תום תקופת התנאי, תחל תקופת התנאי הנוספת בתום תקופת התנאי; חידש בית המשפט את תקופת התנאי לאחר שתמה תקופת התנאי, תחל תקופת התנאי הנוספת מיום מתן פסק הדין, והכל כשבית המשפט לא הורה אחרת.

2.        צו הפעלה או צו הארכה

      צו הפעלה או צו הארכה יינתנו, עד כמה שהדבר ניתן, במעמד מתן גזר הדין בעבירה הנוספת.

3.       הפעלה או הארכה שלא במעמד גזר הדין

          לא ניתן צו הפעלה או צו הארכה במעמד מתן גזר הדין בשל העבירה הנוספת, תוגש הבקשה למתן צו כאמור לאותו שופט או לאותו מותב שהרשיע את הנאשם בעבירה הנוספת, או, אם נבצר ממנו לדון – לשופט אחר או למותב אחר של אותו בית משפט.

 

הסדר זה מעורר בעיות שונות.

ראשית, בסיטואציה בה הצו לא מופעל במעמד מתן גזר הדין, נפגעת סמכות בית המשפט להתחשב בעונש המאסר על תנאי בעת גזירת הדין. פגיעה זאת גוררת גם פגיעה בזכויותיו של הנאשם. כזכור, על פי סעיף 56 לחוק, רשאי בית המשפט להאריך את המאסר על תנאי רק אם לא גזר עונש מאסר בגין העבירה הנוספת. משכך, בסיטואציה בה בית המשפט שגוזר את הדין אינו מודע לקיומו של המאסר על תנאי, ומטיל עונש מאסר, לא יוכל בית המשפט אליו פונים לאחר מכן להאריך את המאסר אלא להפעילו בלבד.

שנית, ההסדר הקיים פוגע בסופיות הדיון כיוון שהוא אינו קובע מגבלה לתקופה בה ניתן לבקש להפעיל את המאסר על תנאי.

שלישית, כיוון שהחוק עצמו אינו קובע מפורשות שניתן לבקש את הפעלת המאסר על תנאי לאחר מתן גזר הדין, הרי שנראה שמן הראוי שהסדר זה לא יקבע בחקיקת משנה אלא בחקיקה ראשית.

יוער כי גם בית המשפט העליון הביע הסתייגותו מההסדר המתואר כאשר העיר ברע"פ 4333/08 פדידה נ' מ"י בהקשר לתקנה 3 כי "ראוי כי המדינה תעריך מחדש את מכלול הסוגיות העולות בקשר לתקנה זו, ותבחן דרכים לפתרון הקשיים השונים שהיא מעלה".

מטרת התיקון המוצע להחליף את ההסדר המתואר לעיל, עקב הקשיים האמורים.

 

ג. עיקרי החוק המוצע

עיקר 1 (סעיף 55(א)):

מוצע לקבוע כי הפעלת המאסר על תנאי תעשה בגזר הדין.

מטרתו של סעיף זה היא לקבוע בסעיף 55 באופן חד משמעי את הכלל לפיו ההחלטה בדבר מתן צו להפעלה או הארכה של מאסר על תנאי תינתן בגזר הדין בגין העבירה הנוספת.

עיקר 2 (סעיפים 55(ב) ו-(ג)):

סעיף זה קובע את החריג לכלל שבסעיף 55(א) בהינתן מצב בו לא הובא לידיעת בית המשפט שגזר את הדין קיומו של מאסר על תנאי תלוי ועומד נגד הנאשם.

ראשית, מוצע לקבוע כי בקשה להפעלה או הארכה של מאסר על תנאי לאחר מתן גזר הדין תוגש לשופט או למותב שגזרו את דינו של הנאשם. לבית המשפט תהיה סמכות לגזור את דינו של הנאשם מחדש, ובכלל זה תהיה לו סמכות להאריך את המאסר על תנאי בהתאם להוראות סעיף 56 לחוק, אך לא תהיה לו סמכות להחמיר בעונש שנגזר כבר בשל העבירה הנוספת.

לאור מתן הסמכות לגזור את דינו של הנאשם מחדש, בית המשפט יוכל במקרים המתאימים להקל בעונש שהשית בגזר הדין הראשון, גם על מנת שלא להפעיל את המאסר על תנאי. הרצון להעניק סמכות זאת רק לשופט או למותב שגזר את דינו של הנאשם בראשונה נובע מההכרות של אלו עם נסיבות הנאשם והמקרה. הכרות זו  תסייע ביצירת איזון ראוי בין השיקולים הרלבנטיים בקבלת ההחלטה בדבר הפעלת או הארכת המאסר על תנאי, ואף בהחלטה בעניין צבירת או חפיפת העונש, במקרה שהוחלט על הפעלת המאסר על תנאי.

עוד מוצע להבהיר כי אין להחמיר בעונשו של הנאשם בגין העבירה הנוספת.

שנית,  מוצע לקבוע כי בקשה כאמור יכול שתוגש תוך 45 ימים בלבד, על ידי מי מבעלי הדין. 

תקופת 45 הימים זהה לתקופה בה ניתן לערער על גזר הדין והיא מאזנת בין אינטרס סופיות הדיון ובין האינטרס המחייב את הפעלת המאסר על תנאי. הענקת הסמכות לבקש את הפעלת התנאי לשני הצדדים, ולא רק לתביעה, נובעת מהתפיסה כי לעיתים יהיה זה אינטרס הנאשם להפעיל את המאסרים – במצטבר או בחופף – ולהתחיל דף חדש בחייו.

שלישית, מוצע לקבוע כי בית המשפט יהיה רשאי לדחות בקשה כזאת אם הפעלת המאסר לא התבקשה בעת מתן גזר הדין עקב רשלנות.

ככלל, הסמכות לבקש את הארכת התנאי לאחר גזר הדין נדרשת בעיקר כאשר עקב תקלה לא היה ידוע לתביעה על קיומו של המאסר על תנאי בעת הטיעונים לעונש. הדבר יכול לנבוע מרישום לא עדכני במרשם הפלילי, מטעות בתום לב בקריאת המרשם של התובע, או מרשלנות של התביעה. הענקת הסמכות לדחות את הבקשה עקב רשלנות נועדה לשמש בעיקר כאזהרה לתביעה שעליה להיות ערוכה לבקש את הפעלת המאסר על תנאי במעמד הדיון. לבית המשפט שיקול דעת ולא בכל מקרה יענה לבקשה מאוחרת, אף אם תוגש במסגרת 45 הימים שלאחר מתן גזר הדין.

עיקר 3 (סעיף 55(ד)):

סעיף זה זהה לסעיף 55(ב) הקיים, למעט שינוי נוסח קל,  והוא אינו חלק מההסדר אותו מוצע לשנות.

עיקר 4:

במקביל לתיקון סעיף 55 לחוק, יתוקנו תקנות העונשין (מאסר על תנאי), התשמ"ה-1985, כך שיותאמו להסדר החדש המוצע.

ד.  השפעת החוק המוצע על החוק הקיים

 

יוחלף סעיף 55.

 

ה.  השפעת החוק המוצע על תקציב המדינה, על תקנים במשרדי הממשלה ועל ההיבט המינהלי

אין השפעה.

ו.  נוסח החוק המוצע

להלן נוסח החוק מוצע:

תזכיר חוק מטעם משרד המשפטים:

תזכיר חוק העונשין (תיקון מס'...)(הפעלת מאסר על תנאי), תשע"ה-2015