- תזכיר חוק לתיקון פקודת הראיות (מס' ...) (ראיות חסויות וערעור על החלטות ביניים), התשע"ה-2015

נוסח שונה של הצעת החוק ובו המלצות הוועדה לסדר דין פלילי הופץ כתזכיר חוק בשנת 2007 [תזכיר חוק לתיקון פקודת הראיות (תיקון - חסיונות וערעורים על החלטות ביניים(, התשס"ח-2007 (להלן: התזכיר משנת 2007(]. קידומו של התזכיר משנת 2007 ארך זמן רב מסיבות שונות, בין היתר בשל המתנה להתקדמות תיקוני חקיקה בנושאים משיקים. עם חלוף הזמן ובשל שינוי הנסיבות אשר הצריכו עריכת חשיבה מחודשת, הוכנסו שינויים בנוסח התזכיר משנת 2007, והוחלט כי זכות הערעור תינתן רק על החלטות המורות על גילוי ראיה חסויה, כפי שיפורט להלן בדברי ההסבר לסעיף 51ב המוצע. בשל כך מופצת ההצעה מחדש להערות הציבור בנוסחה הנוכחי.

חריג נוסף לכלל לפיו אין זכות ערעור על החלטת ביניים בפלילים אותו מוצע לעגן בחקיקה, אשר לא נדון בוועדה לסדר דין פלילי, הוא ערעור על החלטה של בית משפט הדוחה בקשה לדון בדלתיים סגורות, כפי שנפסק בהלכות בית המשפט העליון בעניין, שכן גם החלטה זו עלולה להיות בלתי הפיכה לאחר שכבר נשמעו הדברים בפומבי. מוצע לקבוע הסדר דומה גם בעניין ערעור על החלטה הדוחה בקשה לסגירת דלתיים שניתנה בידי בתי דין צבאיים.

עוד מוצע בתזכיר לשלב מספר הוראות מהצעת חוק ייעול ההליכים הפליליים, אשר כאמור לא קודמה:

1. הוראות המגבילות את פרק הזמן להוצאת תעודת חסיון לאחר הגשת כתב אישום (60 ימים לתעודה לפי סעיף 45 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן: פקודת הראיות) ו - 90 ימים לתעודה לפי סעיף 44 לפקודת הראיות, וקביעה כי ניתן יהיה להאריך תקופות אלה מעת לעת ב- 30 ימים נוספים בכל פעם, על פי בקשת תובע מטעמים שיירשמו.

2. הוראה לפיה נאשם לא יחויב להשיב לאישום כל עוד לא קיבל את כל החומר, ובכלל זה כל עוד לא הוצאה תעודת חסיון שיש כוונה להוציאה או שלא מוצו ההליכים לגילוי ראיה חסויה או לקבלת חומר חקירה. יחד עם זאת, מוצע כי בית המשפט יהיה רשאי להורות לנאשם להשיב לאישום אף אם לא קיבל את כל החומר כאמור, ובלבד שקיבל את רשימת החומר, אם מצא, לאחר ששמע את עמדות הצדדים לעניין זה, שלא יהיה בכך לפגוע בהגנתו של הנאשם או אם הנאשם מיוצג והסכים לכך.

ג. עיקרי החוק המוצע עיקר 1 - תיקון סעיף 66

סעיף 46 לפקודת הראיות, שעניינו הדיון בעתירה לגילוי ראיה חסויה, קובע לאמור: "הדיון בעתירה לגילוי ראיה חסויה

46. (א) הדיון בעתירה לגילוי ראיה לפי סעיפים 44 או 45 יהיה בדלתיים סגורות; לשם החלטה בעתירה רשאי השופט של בית המשפט העליון או בית המשפט, לפי העניין, לדרוש שהראיה או תכנה יובאו לידיעתו, ורשאי הוא לקבל הסברים מהיועץ המשפטי לממשלה או מנציגו ומנציג המשרד הממשלתי הנוגע בדבר, אף בהעדר יתר בעלי הדין. (ב) שר המשפטים רשאי להתקין תקנות סדרי דין לדיון בעתירה לפי סעיפים 44 ו- 45 וסעיף זה." מוצע לתקן את סעיף 46 האמור כך שיסדיר את הדיון בעתירה לגילוי ראיה חסויה לפי סעיף 44 בלבד, בעוד שהדיון בעתירה לגילוי ראיה חסויה לפי סעיף 45 יוסדר בנפרד במסגרת סעיף 51א המוצע.

עיקרים 2 עד 6

סעיף קטן (ג) בסעיפים 49 (עדות רופא), 50 (עדות פסיכולוג) ו-50א (עדות עובד סוציאלי) לפקודת הראיות, קובע לאמור:

"(ג) נטען חסיון לפי סעיף זה, יהיה הדיון בטענה בדלתיים סגורות; החליט בית המשפט לשמוע את העדות, רשאי הוא לשמעה בדלתיים סגורות".

מוצע למחוק מסעיפים 49, 50 ו- 50א האמורים את סעיף קטן (ג) כנוסחו לעיל, זאת לאור נוסחו של סעיף 51א המוצע המחיל בסעיפים קטנים (ב) ו- (ד) שבו את האמור בהוראת סעיף קטן (ג) שלעיל (ר׳ עיקר 5 להצעת החוק).

עיקר 5 - הוספת סעיפים 51א-51ב לסעיף 51א המוצע

מוצע לרכז בסעיף אחד את ההוראות לעניין סדרי הדין בטענות אלה:

1. טענה בקשר לחסיון לטובת הציבור לפי סעיף 45 לפקודת הראיות;

2. טענה בקשר לחסיון של בעלי מקצוע לפי סעיפים 48 עד 51 לפקודת הראיות;

3. טענה בקשר לחסיונות מכוח ההלכה הפסוקה, כמו חסיון עיתונאי אשר הוכר בב"ש 298/86 בן ציון ציטרין ני בית הדין המשמעתי של לשפת עורכי הדין ואחי, פ"ד מא(2), 337, וחיסיון בנקאי-לקוח אשר הוכר בע"א 1917/92 סקולר ני גירבי, פ"ד מז(5), 764.

מוצע להגדיר "טענה בקשר לחסיון" כטענה לפיה לא חל על ראיה חסיון מהחסיונות המנויים לעיל או כעתירה לגילוי ראיה שחל לגביה חסיון כאמור. טענה מהסוג הראשון עשויה להיות למשל טענה לפיה לא מתקיים חסיון רופא לפי סעיף 49 לפקודת הראיות, כיוון שהראיה אינה מסוג הדברים שלפי טיבם נמסרים לרופא בדרך כלל מתוך אמון שישמרם בסוד, או טענה שלפיה לא חל חסיון עורך דין-לקוח, כיוון שלדברים אין קשר עניני לשירות המקצועי שניתן על ידי עורך הדין ללקוח, כנדרש בסעיף 48 לפקודת הראיות. עתירה לגילוי ראיה חסויה רלוונטית ככל שמדובר בחסיון יחסי, שניתן להסירו, למשל חסיון פסיכולוג או חסיונות אשר נקבעו בפסיקה.

מוצע להחיל את הוראות סעיף 46(א) ו-(א1)(1) לפקודת הראיות כנוסחן בסעיף 1 להצעת החוק, שעניינן קיום דיון בעתירה לגילוי ראיה חסויה בדלתיים סגורות והבאת הראיה או תוכנה לידיעת בית המשפט, גם על טענה בקשר לחסיון לפי סעיף 45, סעיפים 48 עד 51 או לפי דין אחר.

דיון בטענה בקשר לחסיון בדלתיים סגורות ימנע את חשיפת המידע החסוי אם יוחלט שלא להסיר את החסיון. כמו כן, אם החליט בית המשפט לקבל את הראיה ובכלל זה לשמוע את העדות, מוצע לאפשר את שמיעתה בדלתיים סגורות כדי להפחית עד כמה שניתן את הפגיעה באינטרס שעליו מגן החסיון.

מוצע לאפשר לבית המשפט, לבקשת אחד הצדדים או ביוזמתו, להעביר את הדיון בטענת חסיון לשופט אחר, שידון בה בדן יחיד. בע"פ 65/95, איחסן ואחי ני מדינת ישראל, פ"ד מט(1)832, בעמ׳ 836, העיר הנשיא דאז מ׳ שמגר, כי ההוראה הקובעת כי הדיון בטענת הסרת החסיון ייעשה על ידי בית המשפט הדן בעניין היא לאו דווקא הדין הרצוי, וזאת בשל תחושת אי נוחות הנובעת מכך שבית המשפט הדן בתיק יעיין בראיות חסויות. אמנם כפי שציין הנשיא שמגר, גם העברת הדיון לשופט אחר אשר לא ישמע את כל הראיות במשפט אינה נקיה מבעיות. על כן, הפתרון המוצע הוא מתן שיקול דעת לבית המשפט האם להעביר את הדיון בטענת החסיון לשופט אחר.

לסעיף 51ב המוצע

כאמור, התזכיר משנת 2007 עיגן את המלצות הוועדה לסדר דין פלילי לפיהן תיקבע בחוק בין היתר זכות ערעור הן על החלטה המורה על גילוי ראיה חסויה והן על החלטה הדוחה בקשה כאמור. עם חלוף השנים גדלה באופן משמעותי כמות תעודות החסיון עליהן חותמים השרים מכח סעיף 44 ו - 45 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן: פקודת הראיות). כך למשל, בשנים 2012 ו-2013 חתם השר לבטחון פנים על כ - 8,000 תעודות חסיון בשנה. מנגד, גברו המגמות והמאמצים במערכת השיפוטית לייעול ההליכים הפליליים ולקיצורם. כך למשל, יוסד נוהל לניהול משפטים פליליים מיום ליום ("שמיעה רצופה של תיקים פליליים", הוראת נוהל של נשיא בית המשפט העליון, 31.12.13). מתן זכות ערעור על כל החלטת חסיון ללא הבחנה בין החלטה הדוחה בקשה לגלות ראיה חסויה ובין החלטה המורה על חשיפת ראיה חסויה יביא להוספת הליכים, להכבדה על ההליכים הפליליים המסורבלים כבר כיום ולהארכתם במידה ניכרת. לפיכך, נערכה חשיבה מחודשת והתקבלה החלטה להבחין בין סוגי החלטות החסיון, כפי שיפורט להלן.

בטרם התקבלה ההחלטה האמורה נבחנה חלופה לפיה זכות הערעור לא תחול על החלטות בנוגע לתעודות חסיון לפי סעיף 45 לפקודת הראיות אלא על החסיונות האחרים, ברובם חסיונות בעלי מקצוע (החלטות לפי סעיף 44 לפקודת הראיות נדונות בבית המשפט העליון, ולכן לא ניתן ממילא לערער עליהן). הטעם להבחנה זו היה הגידול הרב בתעודות חסיון והחשש מפני הצפת המערכת, סרבול ועיכוב רב של ההליכים הפליליים. חלופה זו נבחנה אולם נזנחה בהעדר הצדקה עניינית להבחין לענין זכות ערעור בין ראיה חסויה לפי סעיפים 44 ו- 45 לפקודת הראיות ובין ראיה החסויה מכח חסיונות אחרים.

לבסוף הוחלט שזכות ערעור תינתן רק על החלטה לחשוף חומר חסוי, ביחס לכל החסיונות, שכן החלטה להסיר חסיון היא בלתי הפיכה בשל גילוי החומר, ואילו החלטה שלא להסיר חסיון, אמנם היא בעלת השלכה רבה על המשפט, אולם היא במהותה הפיכה וניתן עקרונית במקרים בהם הדבר דרוש להשיב את הגלגל לאחור ולשמוע מחדש את המשפט או חלקים ממנו. יתר על כן, לעתים במצב בו בית המשפט מורה על חשיפת חומר חסוי, המדינה נאלצת בלית ברירה לחזור מהאישום, הנאשם מזוכה והמדינה תוקפת את החלטת החסיון במסגרת ערעור על פסק הדין המזכה את הנאשם. ראוי להסדיר ענין זה בחוק. ראו למשל ע"פ 8560/11 מדינת ישראל ני פיליפ שמעון בן-סעדון (29.4.13).

כמו כן קובע הסעיף הסדרים פרוצדוראליים לעניין הגשת ערעור כאמור. לפי המוצע, בערעור ידון שופט אחד, ומשקיבל בית המשפט הודעה על כוונה לערער על החלטה בטענת חסיון, תעוכב קבלת הראיה עד מתן ההחלטה בערעור. המועד להגשת ערעור כאמור יהיה בתוך ארבעה עשר ימים מהיום שבו ניתנה ההחלטה.

עוד מוצע כי על הדיון בערעור יחולו, בשינויים המחויבים, הוראות סעיף 51א(ב) ו-(ד), העוסקות בדיון בטענת חסיון בדלתיים סגורות וקבלת הראיה בדלתיים סגורות. יודגש, כי ההצעה אינה כוללת זכות ערעור נוספת ברשות.

עיקר 6 - תיקון חוק הסניגוריה הציבורית

אי מינוי סניגור לאדם שמתנהל נגדו הליך פלילי עלול להשפיע באופן בלתי הפיך על הגנתו. לכן מוצע להעניק, באופן חריג, זכות ערעור על החלטת ביניים של בית משפט לדחות בקשה של אדם למנות לו סניגור. הזכות לייצוג מוכרת כזכות יסוד (ר׳ בש"פ 353/87 מדינת ישראל ני אפרגן, פ"ד מא(4) 147, 150) המבטאת "עיקרון גדול של סדר דין פלילי במדינה דמוקרטית" (ר׳ ע"פ 5889/01 נחום ני מדינת ישראל, תק-על 2005(1), 1569, 1574 ; בג"צ 6302/92 רומחיה ני משטרת ישראל, פ"ד מז(1) 209, 212). כן מוכרת הזכות לייצוג כ"בעלת אופי חוקתי" (ר׳ ע"פ (תל-אביב) 70570/01 פרקליטות המדינה ני קעטבי תק-מח 2003(1), 734); ע"פ 5121/98 טור׳ (מיל׳) רפאל יששכרוב ני התובע הצבאי הראשי, פ"ד סא(1), 461). לפיכך, "כאשר עומדת על הפרק פגיעה בזכותו של אדם לקבל שירותים משפטיים, המתחם שבו נבחנת הפגיעה הוא מתחם זכויות היסוד, ואמות המידה הפועלות במתחם זה הינן אמות מידה חוקתיות" (ר׳ בג"צ 1437/02 האגודה לזכויות האזרח ני השר לביטחון פנים, פ"ד נח(2), 746, 760).

הזכות לייצוג נועדה להבטיח כי זכויות אחרות העומדות לאדם בהליך פלילי יקוימו, שכן בהעדר ייצוג לא ניתן יהיה לממשן, ולפעמים לא תהיה אף מודעות לעצם קיומן. מקום בו נדחתה בקשתו של אדם למינוי סניגור, קיים חשש ממשי שההליך שיתנהל יהיה הליך בלתי הוגן. יחסי הכוחות בין המדינה המיוצגת בידי פרקליט מיומן לבין האדם חסר ההשכלה המשפטית העומד מולה אינם מאוזנים. מטעמים אלה, לפי פסיקת בית-המשפט העליון, "המדיניות הנכונה צריכה להיות נוטה לכיוון מינוי סניגור" (ר׳ ע"פ 134/89 אברגייל ני מדינת ישראל, פ"ד מד(4) 203 (להלן - עניין אברג׳יל)). כן נקבע שבשל חשיבות הנושא יש לקיים הליך ראוי לבירור הבקשה למינוי סניגור (בג"צ 6095/98 יורם לוקסנבורג ני כבי השופטת אי גת ואחי תק-על 98 (3), 421).

בשל חשיבותה המיוחדת של הזכות לייצוג, ובשל השפעתה מרחיקת הלכת על ההליך כולו, מוצע להעניק זכות לערער על החלטת ביניים של בית משפט שלא למנות סניגור. הפגיעה הגלומה בהליך בו צד אחד אינו מיוצג עלולה להיות פגיעה חמורה שיהיה קשה לתקנה בדיעבד. בנוסף, זכות הערעור על החלטה שלא למנות סניגור מתחייבת גם מטעמים של יעילות דיונית. במקרים רבים ביטלו בתי משפט לערעורים את החלטותיהן של ערכאות נמוכות יותר בשל הפגם של העדר ייצוג והחזירו את התיק לשמיעה מחודשת כאשר האדם מיוצג (ר׳ למשל עניין אברגייל; רע"פ 7383/05 נעם נאור ני מדינת ישראל (תק-על 1005 (4) 1582); ע"פ 383/87 ברטו חגיגי ני מדינת ישראל פ"ד מב(4), 54 ; ע"פ 2535/98 מחמד מנדורי ני מדינת ישראל (פורסם בנבו ביום ג׳ בסיון התשס"ב (14 במאי 2002); ועמ"נ 382/06 (מחוזי חיפה) פלוני ני משרד הפנים (לא פורסם). על-כן, מן הראוי שסוגיית הייצוג תוכרע בתחילת ההליך. יחד עם זאת, מוצע להגביל את תקופת הזמן שבה ניתן לערער על ההחלטה לארבעה עשר ימים ממועד מתן ההחלטה בעניין כאמור.

יודגש, כי אין בקביעת זכות ערעור על החלטת בית משפט שלא למנות סניגור כאמור כדי להשפיע על הסדרים הנהוגים בהליכים אחרים, כגון עתירות המוגשות לבית משפט לעניינים מינהליים נגד החלטת ועדת השחרורים שלא למנות סניגור לפי חוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א-2001.

עוד מוצע כי הגשת ערעור כאמור לא תעכב את המשך המשפט, אלא אם כן החליט בית המשפט אחרת.

עיקר 7 - תיקון חוק בתי המשפט

סעיף 68 לחוק בתי המשפט קובע את הכלל של פומביות הדיון ואת החריגים לכלל זה. פומביות הדיון היא חלק מהזכות למשפט הוגן, מזכות הציבור לדעת ומן הצורך כי הצדק ייראה ולא רק ייעשה. עם זאת, קיימים חריגים לכלל זה במקרים שבהם אינטרסים כגון צנעת הפרט, ביטחון הציבור או אינטרסים אחרים עשויים להיפגע. החלטה לדחות בקשה לקיים דיון בדלתיים סגורות היא בלתי הפיכה, שכן ערעור על החלטה זו לאחר מתן פסק הדין מתייתר מעצם קיום הדיון בדלתיים פתוחות.

בר"ע 176/86 פלונית ני פלוני פ"ד מ(2) 497 (להלן - פרשת פלונית) דן בית המשפט בצמצום הכלל של פומביות הדיון בהקשר של שמירה של עניינו של קטין. שם הביעה דעתה המשנה לנשיא דאז מ׳ בן-פורת כי "אם ההחלטה מתירה לסגור את הדלתות אין לתקוף אותה, והיא הופכת לסופית, אך אם הבקשה נדחית - ניתן גם ניתן לתקוף אותה". הסוגיה נדונה גם בבג"ץ 10683/08 פלוני ני בית המשפט השלום בחיפה (לא פורסם) ושם אומצה עמדתה זו של השופטת בן פורת. השופט רובינשטיין מצא להעיר כי "לטעמי המקום הראוי להשגה הוא לכאורה בערעור פלילי, שהרי בעיצומו של הליך פלילי עסקינן", ולא בבית המשפט הגבוה לצדק.

מוצע אם כן, לעגן בחקיקה את הלכת פרשת פלונית ולהעניק זכות ערעור על החלטה שלא לדון בדלתיים סגורות. כן מוצע לקבוע הסדר פרוצדוראלי שיחול לעניין ערעור כאמור.

מוצע, כי עם קבלת הודעה על הגשת ערעור ככלל יופסק הדיון בענין שלגביו הוחלט לקיים דיון בפומבי עד להחלטה בערעור, אלא אם החליט בית המשפט מנימוקים שיירשמו שיש להמשיך בדיון. יובהר, כי זכות ערעור כאמור תחול הן במשפט פלילי והן במשפט שאינו פלילי, אולם רק על החלטה כאמור במשפט אזרחי ניתן יהיה לערער ברשות לבית המשפט העליון, זאת בשל הכללים השונים החלים לענין רשות ערעור במשפט פלילי ובמשפט אזרחי.

עיקר 8 - תיקון חוק השיפוט הצבאי

סעיף 324 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955 (להלן - חוק השיפוט הצבאי) מקביל לסעיף 68 לחוק בתי המשפט, ובו קבוע ההסדר לעניין דיון בדלתיים סגורות בבתי הדין הצבאיים.

בדומה לזכות הערעור על החלטה שלא לדון בדלתיים סגורות בהליכים על פי חוק בתי המשפט, אשר מוצע לעגנה בסעיף 7 להצעת החוק, מוצע להוסיף זכות ערעור גם על החלטה דומה שהתקבלה בידי בית דין צבאי, וזאת בהעדר הצדקה לאבחנה בין ההליכים בעניין זה. לפיכך, מוצע לתקן את סעיף 324 לחוק השיפוט הצבאי ולקבוע בו הסדר דומה לזה המוצע בסעיף 68(ו) לחוק בתי המשפט.

עיקר 9 - תיקון חוק סדר הדין הפלילי תיקון סעיף 74

מוצע לקבוע כי תובע רשאי שלא לאפשר לנאשם לעיין בחומר שלגביו הוגשה או נבחנת אפשרות להגיש בקשה לשר לתעודת חיסיון, ובלבד שברשימת החומר שנאסף או נרשם יצוין כי קיים חומר שלגביו הוגשה בקשה לתעודת חיסיון או שנבחנת אפשרות להגשת בקשה כאמור. כן מוצע לקבוע תיקון להוראת סעיף 74 לחוק בדבר מועדים להגשת תעודת חיסיון על ידי התביעה.

על הקושי בהוצאת תעודת חסיון מיד עם הגשת כתב אישום עמד השופט פוגלמן בבש"פ 6453/10 עמר נ׳ מדינת ישראל (10.9.2010) (להלן: בש"פ עמר):

"... החובה לאפשר לפרקליטיו של הנאשם לעיין במלוא החומר המבסס את האישומים נגדו, זולת זה החסוי, מייד עם הגשת כתב האישום, מתנגשת תדיר עם צרכי המציאות. בפועל, קיים קושי ניכר במקרים שבהם מצוי חשוד במעצר להוציא תעודת חיסיון בטרם גובש והוגש כתב אישום. אין לבטל את טענת המדינה בדבר הקושי הניצב בפני הגורם המוסמך, הנדרש להפעיל שיקול דעתו ולקבוע איזה חומר טעון חיסיון ואיזה לא, קודם שיוחלט מהם האישומים המיוחסים לחשוד פלוני. כיצד יוכל - בלא ידיעת האישומים המיוחסים - לבחון את שאלת החיוניות של חומר פלוני להגנה, על מנת לערוך את האיזונים הנדרשים על פי דין? כדי שיהיה בידי הרשות המוסמכת (ובשלב מוקדם יותר התובע) לבחון ביישוב דעת וביסודיות איזה מן החומרים טעונים חיסיון ולגבש על בסיס בחינה זו תעודה בהתאם, נדרש ראשית דבר כי יגובשו האישומים נגד הנאשם ויוגש נגדו כתב אישום. הדין החרות אינו מספק מענה לשאלות שאותן מציגה המדינה...

גם הגשת כתב האישום אינה מבטיחה הוצאה מיידית של תעודת החיסיון. אכן, ברי כי תעודת חיסיון "מצריכה עבודה ואינה יכולה להיעשות "מהיום למחר"... כך בפרט נוכח היקפו של חומר הראיות במקרה נתון, כמו גם העומס המוטל על גורמי האכיפה. על המדינה מוטל אמנם לקיים את חובתה זו בתוך פרק זמן סביר, אך גם פרק זמן זה עשוי להימשך לעיתים זמן לא מבוטל".

במספר הזדמנויות קרא בית המשפט העליון למחוקק להסדיר בחוק את הסוגיה של מתן ארכה להוצאת תעודת חסיון. כך, בבש"פ 5381/14 גלעד גרנביץ ני מדינת ישראל (19.8.2014) התייחס השופט מלצר לפרקטיקה לפיה בית המשפט רשאי לתת למדינה ארכה לשם הוצאת תעודת חסיון ועד שזו מוצאת נמנע מהנאשם גילוי החומר אשר לגביו הוצאה תעודת החסיון, וכתב כי "... ברי שעל המחוקק לפעול במהירות הראויה כדי לקדם חקיקה ראשית בנושא...". וראו קריאה דומה בבש"פ עמר, פסי 7 להחלטה. לפיכך, מוצע לקבוע בחוק כי דחיית זכות העיון בחומר כאמור עד לקבלת החלטה בבקשה לתעודת חסיון לא תעלה על 60 ימים מיום הגשת כתב האישום לגבי תעודת חסיון על פי סעיף 45 לפקודת הראיות, או על 90 ימים לגבי תעודת חסיון על פי סעיף 44 לפקודת הראיות. מוצע לקבוע זמן ארוך יותר לגבי תעודת חיסיון לפי סעיף 44 לפקודת הראיות, הניתנת על מנת למנוע פגיעה בבטחון המדינה או ביחסי החוץ של המדינה, משום שהניסיון מלמד שנדרש פרק זמן ממושך יותר על מנת לבחון אם יש צורך בתעודת חיסיון במקרה זה בשל היקף החומר החסוי, טיבו ורגישותו. כיוון שייתכנו מקרים שבהם ליבון הצורך בהוצאת תעודת חיסיון יצריך פרק זמן ארוך מהממוצע, מוצע לקבוע כי בית המשפט יהיה רשאי להאריך את המועדים האמורים בשלושים ימים כל פעם על פי בקשת תובע מטעמים שיירשמו.

תיקון סעיף 152

מוצע לקבוע כי בית המשפט ישאל את הנאשם מה תשובתו לאישום לאחר שמצא שלנאשם התאפשר לעיין בכל חומר החקירה שהוא זכאי לעיין בו וברשימת חומר החקירה. עוד מוצע לקבוע כי יראו נאשם כמי שלא ניתנה לו אפשרות לעיין בחומר החקירה כאשר בחומר ראיה שהוגשה לגביה בקשה להוצאת תעודת חסיון או שיש כוונה לבקש בקשה כאמור, או כאשר תלויים ועומדים בפני בית המשפט הליכים לגילוי ראיה חסויה או לקבלת חומר חקירה. בית המשפט לא ישאל נאשם מה תשובתו לאישום אם תלויים ועומדים הליכים בענין קבלת חומר חקירה לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי, ובלבד שהבקשה לעיון בחומר חקירה הוגשה תוך 30 ימים מהמועד שבו ניתנה לנאשם אפשרות לעיין בחומר החקירה או 21 ימים לפני המועד הקבוע למתן תשובת הנאשם לאישום, לפי המאוחר, ואם הוגש ערר - רק אם הוגש תוך 14 ימים מיום שניתנה החלטת בית המשפט בבקשת העיון, וזאת כדי למנוע השהייה מכוונת של הליכים אלה ובכך לגרום להימשכות ההליך הפלילי מעבר לנדרש. יובהר, כי יראו כמובן נאשם כמי שלא ניתנה לו אפשרות לעיין בחומר החקירה כל עוד לא חלפו המועדים האמורים להגשת הבקשה או הערעור, בהתאם לענין.

יחד עם זאת, מוצע לאפשר לבית המשפט לשאול את הנאשם מה תשובתו לאישום ואף להתחיל בשמיעת ראיות גם אם לא ניתנה לנאשם אפשרות לעיין בחומר חקירה כמשמעה בסעיף 152(א1( המוצע ובלבד שקיבל את רשימת חומר החקירה, וזאת על מנת לייעל את ההליכים ולקדמם, אם הנאשם מיוצג והנאשם נתן הסכמתו לכך או אם מצא בית המשפט לאחר ששמע את עמדות הצדדים שלא יהיה בכך לפגוע בהגנתו של הנאשם.

בבש"פ 120/10 פלוני ני מדינת ישראל (24.2.10( התייחס השופט עמית לעיכוב הרב בניהול משפטים פליליים עקב הימשכות ההליכים הנלווים - ההליכים בענין עיון בחומר חקירה ועתירות לגילוי ראיה חסויה, ולכך שעל בית המשפט לבחון בכל מקרה האם אותם הליכים נלווים מצדיקים את דחיית המועד למתן תשובה לאישום או את מועד שמיעת הראיות בתיק :

"התנהלות זו ממחישה עד כמה ההליך הפלילי הפך למסורבל בשל ההליכים הנלווים לתיק העיקרי, ודומה כי הליכים אלה הולכים ותופסים את מרכז הבימה במקום ההליך העיקרי עצמו. הנה כי כן, המחוקק קבע סד זמנים של תשעה חודשים לסיום משפט כאשר הנאשם שוהה במעצר (ולגבי קטין ששה חודשים(, אך יש ופרק זמן נכבד מתבזבז לריק בהמתנה עד למתן החלטה בבקשה לפי סעיף 74 לחסד"פ בהמתנה לתעודת חיסיון או בעתירה לפי סעיף 45-44 לפקודה, והמקרה שבפנינו יוכיח.

לטעמי, לא בכל מקרה בו מוגשות בקשות מעין אלה, יש לעכב את שמיעת התיק העיקרי. כל מקרה צריך להיבחן לגופו, בין היתר, בהתחשב בהיקף הראיות, במספר העדים שאמורים להישמע ובתוכן עדותם הצפוי. לעיתים, החומר המתבקש במסגרת סעיף 74 לחסד"פ או במסגרת עתירה לגילוי ראיה, רלוונטי לחלק צר של זירת המחלוקת או רלוונטי לעד אחד או שניים, כך שניתן לקדם את התיק העיקרי, ולשמוע לפחות חלק מהעדים עד להכרעה בבקשות שהוגשו על ידי ההגנה. לעיתים, ניתן לשמוע אף את העדים העיקריים, ואם וככל שיתעורר צורך בעקבות החלטה שניתנה בבקשה לפי סעיף 74 לחסד"פ או בעתירה לגילוי ראיה, לחזור ולזמנם להעיד. שומא אפוא על המותב הדן בתיק העיקרי לבחון בכל מקרה ומקרה אם יש בהליכים הנלווים כדי להצדיק דחיית המועד למתן תשובה לכתב האישום או את מועד שמיעת הראיות בתיק".

וראו קביעה דומה של השופטת (כתוארה אז( מרים נאור בבש"פ 8218/10 מדינת ישראל ני פלוני (18.11.2010(, לפיה "השאלה אם יש הצדקה לדחיית התשובה לאישום במקרה כזה מסורה לשיקול דעתה של הערכאה המבררת. אכן, יש הבדל בין חסר טכני כמו חסר בדיסקים כשמצויים תמלילים או להיפך, לבין חסר מהותי, כגון הודעתיו של עד המדינה. על הערכאה המבררת להתאים את הטיפול לנסיבותיו של כל תיק ותיק".

ראו בענין זה גם בש"פ 7014/12 מדינת ישראל ני שאהין (11.10.12( ובש"פ 2477/15 יצחק גבאי ני מדינת ישראל (4.5.15(.

ד. השפעת החוק המוצע על תקציב המדינה, על תקנים במשרדי ממשלה ועל ההיבט המינהלי:

תיתכן תוספת מסוימת של ערעורי ביניים בשל מתן זכות ערעור על החלטות המורות על גילוי ראיה חסויה, אי מינוי סנגור ואי סגירת דלתיים. ההערכה היא שאין מדובר בערעורים רבים.

(א1) (1) על אף הוראות סעיף קטן (א), רשאי תובע שלא להעמיד לעיונו של נאשם, של סניגורו או של אדם אחר כאמור באותו סעיף קטן, ראיה הכלולה בחומר חקירה שלגביה הוגשה בקשה להוצאת תעודת חיסיון לטובת המדינה או תעודת חיסיון לטובת הציבור, או שיש כוונה להגיש לגביה בקשה כאמור, עד למועד קבלת החלטה בבקשה או עד למועד כמפורט להלן, לפי המוקדם: לעניין תעודת חיסיון לטובת המדינה - עד תום 90 ימים מיום הגשת כתב האישום, ולעניין תעודת חיסיון לטובת הציבור - עד תום 60 ימים מיום הגשת כתב האישום.

(2) בית המשפט שאליו הוגש כתב האישום רשאי להאריך מעת לעת את התקופות הקבועות בפסקה (1) לתקופה שלא תעלה על 30 ימים כל פעם, על פי בקשת תובע מטעמים שיירשמו.

(3) תובע יציין ברשימת החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת כאמור בסעיף קטן (א), את דבר קיומה של ראיה שהוגשה לגביה בקשה כאמור בפסקה (1) או שיש כוונה להגיש לגביה בקשה כאמור.

(4) בסעיף קטן זה -

"תעודת חיסיון לטובת המדינה" - תעודת חיסיון לטובת המדינה לפי סעיף 44 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971;

תעודת חיסיון לטובת הציבור" - תעודת חיסיון לטובת הציבור לפי סעיף 45 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971.";

(ב) בסעיף 152 לחוק העיקרי -

(1) בסעיף קטן (א) לאחר "תשובתו לאישום" יבוא - "ובלבד שמצא כי ניתנה לנאשם אפשרות לעיין בחומר החקירה וברשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת, בהתאם להוראות סעיף 74(א) ובכפוף להוראות סעיף 78".

(2) בסעיף קטן (א) הקטע החל במילים "הנאשם רשאי שלא להשיב" ועד "סניגורו" יסומן (א3).

(3) לאחר סעיף קטן (א) יבוא -

(א1) יראו נאשם כמי שלא ניתנה לו אפשרות לעיין בחומר החקירה בהתקיים אחד מאלה:

(1) חומר החקירה כולל ראיה שתובע רשאי שלא להעמיד לעיון הנאשם, סניגורו או אדם אחר, לפי הוראות סעיף 74(א1)(1);

(2) לפני בית משפט תלויה ועומדת עתירה לגילוי ראיה החסויה לפי דין;

(3) לפני בית משפט תלוי ועומד ערעור על החלטה המורה על גילוי ראיה חסויה לפי סעיף 51ב לפקודת הראיות;

(4) לפני בית המשפט תלויה ועומדת בקשה לפי סעיף 74(ב), אם הבקשה הוגשה בתוך 30 ימים מהמועד שבו ניתנה לנאשם, לסניגורו או לאדם אחר כאמור בסעיף 74(א) אפשרות לעיין בחומר החקירה או 21 ימים לפני המועד הקבוע למתן תשובת הנאשם לאישום, לפי המאוחר;

(5) לפני בית המשפט תלוי ועומד ערר לפי סעיף 74(ה), ובלבד שהערר הוגש בתוך 14 ימים מיום שניתנה החלטת בית המשפט לפי סעיף 74(ב).

(א2) על אף האמור בסעיף קטן (א), לא ניתנה לנאשם אפשרות לעיין בחומר החקירה כאמור בפסקה (א1) להלן, רשאי בית המשפט, על מנת לייעל את ההליכים ולקדמם, להורות לנאשם להשיב לאישום, ובלבד שקיבל את רשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת והתקיים אחד מאלה:

(1) הנאשם נתן את הסכמתו לכך והוא מיוצג על ידי סניגור;

(2) בית המשפט מצא, לאחר ששמע את עמדות הצדדים לעניין זה, שלא יהיה בכך לפגוע בהגנתו של הנאשם.

(א3) לא ניתנה לנאשם אפשרות לעיין בחומר החקירה אף לאחר שהשיב לאישום, רשאי בית המשפט להתיר לתובע להתחיל בהבאת הראיות, אם מצא, לאחר ששמע את עמדות הצדדים לעניין זה, שלא יהיה בכך לפגוע בהגנתו של הנאשם.

^{^[1]} ס"ח התשנ"ו, עמי 8 ; התשע"ב, עמי 116.

^{^[2]} ס"ח התשמ"ב, עמי 41 : התש"ע, עמי 308.