פקודת השטרות [נוסח חדש] 1

(ב) מסמך שלא נתקיימו בו תנאים אלה, או שיש בו פקודה לעשות מעשה בנוסף על פרעון כסף, איננו שטר-חליפין.

(ג) פקודה לפרוע מתוך קרן מיוחדת אינה פקודה ללא תנאי כמשמעותה בסעיף זה; אבל פקודה לפרוע שאין בה סייג אלא שיש בצדה נקיבת קרן מיוחדת שממנה יחזור וייפרע הנמשך, או נקיבת חשבון מיוחד שלחובתו ייזקף הסכום, או הודעה בדבר העיסקה המשמשת עילה לשטר - היא פקודה ללא תנאי.

(ד) על שלוש אלה אין השטר נפסל:

(1) על שאין בו תאריך עריכתו;

(2) על שאינו מפרש הערך שניתן בעדו או שאינו מפרש שניתן בעדו ערך כלשהו;

(3) על שאינו מפרש את מקום המשיכה או את מקום הפרעון;

(ב) מקום שמושך השטר הוא גם הנמשך, או מקום שהנמשך הוא אדם בדוי או אדם חסר-כושר להתקשר בחוזה, הברירה בידי האוחז לנהוג במסמך דרך שטר-חליפין או דרך שטר-חוב.

(ב) השטר יכול להיות ערוך אל שני נמשכים או יותר, בין שהם שותפים ובין אם לאו, אבל פקודה ערוכה לשני נמשכים לחלופין, או לשני נמשכים או יותר בזה אחר זה - אינה שטר חליפין.

(ב) השטר יכול להיות עשוי בר-פרעון לשני נפרעים או יותר יחדיו, ויכול שיהא עשוי בר-פרעון לחלופין לאחד משני נפרעים או לאחדים מתוך מספר נפרעים; כן יכול שיהא עשוי בר-פרעון לנושא משרה אותה שעה.

(ג) מקום שהנפרע הוא אדם בּדוּי או אדם שאינו קיים, מותר לנהוג בשטר כאילו הוא בר-פרעון למוֹכּ"ז.

(ב) שטר סחיר יכול שיהא בר-פרעון בין לפקודה ובין למוֹכּ"ז.

(ג) שטר בר-פרעון למוכ"ז הוא שטר שנאמר בו כך, או שטר שההיסב היחיד או האחרון שעליו, הוא היסב על החלק.

(ד) שטר בר-פרעון לפקודה הוא שטר שנאמר בו כך, או שנאמר בו שהוא בר-פרעון לאדם מיוחד ואין בו מלים האוסרות העברתו או המורות על כוונה שלא יהא עביר.

(ה) שטר שנאמר בו, בין מלכתחילה ובין בהיסב, שהוא בר-פרעון לפקודת אדם פלוני, ולא לו או לפקודתו הריהו אף על פי כן בר-פרעון לו או לפקודתו, והברירה בידי אותו אדם.

(1) עם ריבית;

(2) לשיעורין מפורשים;

(3) לשיעורין מפורשים ובתוספת הוראה שאם לא ייפרע שיעור אחד יחול זמן פרעונו של הסכום כולו;

(4) לפי שער חליפין נקוב, או לפי שער חליפין שיש לבררו בדרך שהורה עליה השטר.

(ב) מקום שהסכום שיש לפרעו נאמר גם במלים וגם בספרות, והן מכחישות זו את זו, הסכום שהמלים מורות עליו הוא הסכום שיש לפרעו.

(ג) מקום שהסכום שיש לפרעו נאמר במלים פעמים אחדות, או שאינו נאמר במלים אך נאמר בספרות פעמים אחדות, והן מכחישות זו את זו, הסכום הפחות הוא הוא הסכום שיש לפרעו.

(ד) מקום שנאמר בשטר שיש לפרעו בריבית, תחילת זמנה של הריבית היא מתאריך השטר, ואם אין בו תאריך - מיום שהוצא; והוא כשאין בשטר הוראה אחרת.

(1) שטר שנאמר בו שיש לפרעו עם דרישה או עם ראייה או עם הצגה;

(2) שטר שלא נאמר בו שום זמן לפרעון.

(ב) שטר שקובל, או שהוסב, לאחר שעבר זמנו, יראוהו לגבי הקבל שכך קיבלו עליו או לגבי מסב שכך הסב אותו, כשטר בר-פרעון עם דרישה.

(1) כתום תקופה קבועה לאחר תאריכו או לאחר ראייה;

(2) כשאירע מאורע פלוני ואירועו ודאי אף שאין זמנו ודאי, או כתום תקופה קבועה לאחר מאורע כאמור.

(ב) מסמך שנאמר בו שיש לפרעו כשאירע דבר שאירועו ספק - איננו שטר, ואין אירועו של אותו דבר מתקן את הפגם.

(ב) אין השטר פסול מחמת זו בלבד, שתאריכו מוקדם או מאוחר.

(ב) שטר שזמן פרעונו כתום תקופה קבועה לאחר תאריכו, לאחר ראייה, או לאחר שאירע מאורע פלוני, אין מביאים במנין, לגבי קביעת זמן הפרעון את היום שממנו צריכה להתחיל התקופה ומביאים במנין את יום הפרעון.

(ג) שטר שזמן פרעונו הוא כתום תקופה קבועה לאחר ראייה, תחילתה של התקופה היא: בשטר שקוּבּל - מיום הקיבול, ובשטר שהודיעו על חילולו במיאון או באי-מסירה - מיום שניתנה ההודעה.

(ד) המונח "חודש" בשטר פירושו לפי הלוח הגריגוריאני אם אין בשטר הגדרה אחרת.

(ה) על זמן הפרעון כפי שהוא קבוע בשטר אין מוסיפים ארכת חסד.

(1) השוללת או המגבילה את חבותו הוא כלפי האוחז;

(2) המוותרת על חובותיו של האוחז כלפיו, כולן או מקצתן.

(ב) שום דבר האמור בסעיף זה לא ימנע מושך שטר וכל מסב מלרשום בתעודה נפרדת כל תניה שבידו לרשום בשטר לפי סעיף קטן (א).

(ב) הקיבול פסול אם לא נתמלאו בו תנאים אלה:

(1) צריך שיהא כתוב בשטר וחתום בידי הנמשך; חתימתו בלבד על פני השטר, בלא תוספת מלים, מספקת;

(2) אסור שייאמר בו, שהנמשך יקיים את הבטחתו שלא בפרעון כסף.

(1) לפני שנחתם בידי המושך או כשאינו שלם מבחינה אחרת;

(2) לאחר שעבר זמנו, או לאחר שחוּלל בתחילה בסירוב לקבלו או באי-פרעון.

(ב) שטר בר-פרעון לאחר ראייה שחולל במיאון ולאחר מכן חזר הנמשך וקיבלו עליו, זכאי האוחז, באין הסכם אחר, לקיבול מן התאריך שבו הוצג השטר לראשונה לפני הנמשך לשם קיבול.

(ב) קיבול כללי מסכים בלא סייג לפקודת המושך; קיבול מסוייג במלים מפורשות משנה כוחו של השטר מכפי שנמשך.

(ג) ביחוד מסוייג הקיבול כשהוא -

(1) על תנאי, היינו תולה פרעונו על ידי הקבל בקיום תנאי שנאמר בקיבול;

(2) חלקי, היינו קיבול לפרוע רק חלק מן הסכום שבשטר;

(3) מאוּתר, היינו קיבול לפרוע במקום מיוחד פלוני בלבד; אם לא נאמר בו בפירוש שיש לפרוע את השטר באותו מקום בלבד ולא במקום אחר, יהיה הקיבול האמור קיבול כללי;

(4) מסוייג מבחינת הזמן;

(5) של אחד הנמשכים או של אחדים מהם, אך לא של כולם.

(ב) מסמך כאמור שהושלם תוך זמן סביר ובדיוק לפי ההרשאה שניתנה, יהא אכיף על כל אדם שנעשה צד לו לפני ההשלמה; זמן סביר, לענין זה, הוא שאלה שבעובדה; ואולם אם סיחרו את המסמך לאחר השלמתו לאוחז כשורה, יהא השטר בידו כשר ובר-פעל לכל דבר, והוא יכול לאכוף אותו כאילו הושלם בתוך זמן סביר ובדיוק לפי ההרשאה שניתנה.

(ב) בין צדדים סמוכים לבין עצמם, ולגבי כל צד מרוחק שאיננו אוחז כשׁוּרה:

(1) המסירה היא בת-פעל אם נעשתה בידי הצד המושך, או המקבל עליו או המסב, או בהרשאתם, הכל לפי הענין;

(2) מותר להוכיח שהמסירה היתה על תנאי או למטרה מיוחדת בלבד ולא לשם העברת הקנין בשטר;

אבל שטר שהוא בידי אוחז כּשֹׁוּרה, חזקה חלוּטה היא שהיתה מסירה כשרה על ידי כל הצדדים שקדמו לו, כדי להחיבם כלפיו.

(ג) שטר שיצא מהחזקתו של צד שחתם עליו בתור מושך, או קבל או מסב, חזקה שנמסר על ידיו מסירה כשרה וללא תנאי, כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר.

(ב) שטר שנמשך או שהוסב בידי אדם שאין לו כושר או כוח לחוב על פי שטר, משיכתו או היסבו מזכים את האוחז להיפרע על פי השטר ולאכוף אותו על כל צד אחר שבו.

(ב) חתם אדם בשם מסחרי או בשם נטול, הריהו חב על פיו כאילו חתם בשמו הוא.

(ג) חתם אדם שמה של פירמה, הרי זה כאילו חתם שמותיהם של כל החבים בתור שותפים לאותה פירמה.

(ב) שום דבר האמור בסעיף זה אין בו כדי לפגוע באישור שניתן לחתימה שנחתמה שלא ברשות ואינה מגיעה לכלל זיוף.

(ג) אדם שפרע שטר בתום לב ובדרך העסקים הרגילה, אין עליו חובה להוכיח כי ההיסב של הנפרע או כל היסב שלאחריו נחתם בידו או בהרשאתו של האדם שההיסב נחזה כשלו; ואפילו היתה חתימת ההיסב מזוייפת או חתומה שלא ברשות, דינו של מי שפרע בדרך זו כדין מי שפרע כשורה.

(ד) לענין סעיף זה, מימשך או פקודה שנמשכו על ידי בנק על סניף שלו, וחוץ מזה נתקיימה בהם ההגדרה של שטר על פי סעיף 3 - דינם כדין שטר.

(ב) כשבאים להכריע אם חתימה פלונית על שטר היא של מרשה או של המורשה שבידו נכתבה, הולכים אחר הפירוש המועיל ביותר לכשרותו של המסמך.

(1) כל תמורה המספקת כדי להעמיד התקשרות פשוטה;

(2) חוב קודם או חבות קודמת; ודינם כדין תמורה בת-ערך בין שהשטר הוא בר-פרעון עם דרישה ובין שהוא בר-פרעון בזמן עתיד.

(ב) משניתן בזמן מן הזמנים ערך בעד שטר, רואים את האוחז כאוחז בעד ערך כלפי הקבּל וכלפי כל מי שנעשה צד לשטר לפני אותו זמן.

(ג) אוחז שיש לו עכּבוֹן על השטר מכוח חוזה או מכלל דין, רואים אותו כאוחז בעד ערך כדי הסכום שיש לו עכּבוֹן כנגדו.

(ב) המיטיב חב על פי השטר כלפי אוחז בעד ערך, ואין נפקא מינה אם האוחז ידע בשעה שנטל את השטר שאין אותו צד אלא מיטיב ואם לאו.

(1) נעשה אוחז השטר לפני שעבר זמנו, ולא היתה לו כל ידיעה שהשטר חולל לפני כן, אם אמנם חוּלל;

(2) נטל את השטר בתום לב ובעד ערך ובשעה שסיחרו לו את השטר לא היתה לו כל ידיעה שזכות קנינו של המסחר פגומה.

(ב) ביחוד זכות קנינו של מסחר שטר פגומה כמשמעותו בפקודה זו, אם השיג את השטר, או את הקיבול, על ידי רמאות, כפיה, או אלימות ופחד, או באמצעים אחרים שאינם כדין, או בתמורה אי-חוקית, או כשהוא מסחר את השטר אגב מעילה באמון, או בנסיבות העולות כדי רמאות.

(ג) אוחז, בין בעד ערך ובין שלא בעד ערך, שזכות קנינו בשטר הגיעה לו מכוח אוחז כשורה ושאיננו שותף לשום רמאות או אי-חוקיות הפוגעות בשטר, יש לו כל הזכויות אשר לאותו אוחז כשורה כלפי הקבּל וכלפי כל הצדדים לשטר שקדמו לאותו אוחז.

(ב) כל אוחז שטר, חזקה לכאורה שהוא אוחז כשׁוּרה; אך אם הודו או הוכיחו בתובענה שהקיבול או ההוצאה או הסיחור שלאחריה פגועים ברמאות, בכפיה, או באלימות ופחד, או באי-חוקיות, חובת הראיה מוחלפת, עד אם הוכיח האוחז שלאחר אותה רמאות או אי-חוקיות ניתן בתום לב ערך בעד השטר.

(ב) שטר בר-פרעון למוכ"ז - סיחורו במסירה.

(ג) שטר בר-פרעון לפקודה - סיחורו בהיסב של האוחז שהוגמר במסירה.

(ד) האוחז שטר לפקודתו שהעביר את השטר בעד ערך בלא היסב, העברתו נותנת לנעבר אותה זכות קנין בשטר שהיתה לו למעביר, ובנוסף על כך רוכש הנעבר את הזכות לקבל את היסבו של המעביר.

(ה) היה אדם חייב להסב שטר בתור נציג, יכול הוא להסב את השטר בביטויים השוללים את חבותו האישית.

(1) צריך שיהא כתוב על השטר גופו וחתום בידי המסב; חתימתו של המסב על השטר, היא בלבד ללא תוספת מלים, דיה;

היה ההיסב כתוב על גבי ספח או על גבי "העתק" של שטר שהוציאוהו או שסיחרוהו במדינה המכירה בכוחם של העתקים, רואים את ההיסב כאילו נכתב על השטר גופו;

ׁ(2) צריך שיהא היסב לשטר כולו; היסב חלקי, היינו היסב הנחזה כמעביר לנסב חלק בלבד של הסכום העומד לפרעון, או הנחזה כמעביר את השטר לשני נסבּים או יותר, לכל אחד לחוד, אינו עושה סיחור;

(3) מקום שהשטר הוא לפקודתם של שני נפרעים או נסבּים, או של יותר משניים, והם אינם שותפים, צריך שיסבו כולם זולת אם היה המסב רשאי להסב בשם האחרים;

(4) מקום שהשטר הוא לפקודה, והנפרע או הנסב מתואר שלא כנכון, או שנשתבש הכתיב של שמו, יכול הוא להסב את השטר כדרך שכתוב בו ולהוסיף, אם יראה לעשות כן, את חתימתו הנכונה;

(5) שטר שיש בו שני היסבים או יותר, חזקה שכל אחד מהם נעשה בסדר שבו הוא עומד על השטר, עד שלא הוכח היפוכו של דבר;

(6) היסב יכול שיהיה בין על-החלק ובין במיוחד, ויכול שיהיו בו תנאים מגבילים.

(ב) היסב מיוחד מפרש את האדם אשר לו או לפקודתו ייפרע השטר.

(ג) הוראות פקודה זו לגבי נפרע חלות, בשינויים המחוייבים, גם לגבי נסב על פי היסב מיוחד.

(ד) שטר שהוסב על-החלק, יכול כל אוחז להפוך את ההיסב להיסב מיוחד על ידי שיכתוב מעל לחתימת המסב הוראה לשלם את השטר לעצמו או לפקודתו או לאדם אחר או לפקודתו.

(ב) היסב מגביל נותן לנסב את הזכות להיפרע על פי השטר ולתבוע לדין כל צד לשטר שהמסב שלו היה יכול לתבעו, אבל אין ההיסב נותן לו כוח להעביר את זכויותיו בתור נסב אלא אם הורשה בו בפירוש לעשות כן.

(ג) מקום שהיסב מגביל מרשה להוסיף ולהעביר, כל הנסבּים הבאים לאחר מכן נוטלים את השטר עם כל הזכויות וההתחייבויות שהיו לנסב הראשון על פי ההיסב המגביל.

(ב) שטר שעבר זמנו אין לסחרו אלא בכפוף לכל פגם שבזכות קנין שהשטר היה פגוע בו בשעת חלוּתוֹ, ומאותה שעה ואילך הנוטל את השטר אינו יכול לרכוש או ליתן זכות קנין טובה מזו שהיתה לאדם שמידו נטל.

(ג) שטר שזמן פרעונו עם דרישה, וחזוּתוֹ מעידה עליו שהיה במחזור זמן רב במידה שאינה סבירה, יראוהו כשטר שעבר זמנו, כמשמעותו בסעיף זה ולענינו; מהו, לענין זה, זמן רב במידה שאינה סבירה, היא שאלה של עובדה.

(ד) כל סיחור - חזקה לכאורה שנעשה לפני שעבר זמנו של השטר, אם אין בהיסב תאריך מאוחר מחלותו של השטר.

(ה) שטר שלא עבר זמנו וחולל, כל הנוטל אותו בידיעה שחולל נוטלו בכפוף לכל פגם שבזכות קנין שהיה בו בשעת חילול, אבל שום דבר האמור בסעיף קטן זה לא יפגע בזכויותיו של אוחז כשׁוּרה.

(1) יכול הוא לתבוע על פי השטר בשם עצמו;

(2) היה אוחז כשורה, הריהו אוחז השטר כשהוא נקי מכל פגם שבזכות קנינם של צדדים קודמים לו, וכן מכל טענות-הגנה אישיות גרידא שהיו להם בינם לבין עצמם, ויכול הוא לאכוף תשלומו על כל צד החב על פי השטר;

(3) היה פגם בזכות קנינו, הרי אם סיחר את השטר לאוחז כשורה, רוכש אותו אוחז זכות קנין טובה ושלמה, ואם השיג פרעונו של השטר, מי שפרע לו כשורה מופטר מן השטר הפטר כשר.

(ב) שטר שהיתנו בו בפירוש שיש להציגו לקיבול, אין להציגו לפרעון כל עוד לא הוצג לקיבול.

(ג) בשום מקרה אחר אין השטר טעון הצגה לקיבול כדי להחיב על פיו כל צד לשטר.

(ב) לא עשה האוחז כן, הופטרו המושך וכל המסיבים שקדמו לאותו אוחז.

(ג) כשבאים לפסוק מהו זמן סביר כמשמעותו בסעיף זה, יש לשים לב לטיבו של השטר, למנהג הסוחרים לגבי שטרות מעין זה ולעובדות של המקרה המיוחד.

(1) צריך שתהא הצגה לפני שעבר זמנו, ביום עסקים ובשעה סבירה, על ידי האוחז או בשמו, לפני הנמשך או לפני אדם הרשאי בשמו לקבל עליו את השטר או לסרב לקבלו עליו;

(2) היה השטר ערוך אל שני נמשכים או יותר, שאינם שותפים, צריך שתהא הצגה לפני כולם; אלא שאם האחד רשאי לקבל בעד כולם יכול שתהא הצגה לפניו בלבד;

(3) מת הנמשך, יכול שתהא הצגה לפני נציגו האישי;

(4) פשט הנמשך את הרגל, יכול שתהא הצגה לפניו או לפני הנאמן שלו;

(5) מקום שניתן לפי הסכם או לפי הנוהג להציג את השטר על ידי בי-דואר, הצגתו בדרך זו מספקת.

(ב) ואלה נסיבות הפוטרות מחובת הצגה לקיבול כאמור ומתירות לנהוג בשטר כאילו חולל מחמת מיאון:

(1) הנמשך מת או פשט את הרגל, או שהוא אדם בדוי או שאין לו כושר להתקשר בשטר;

(2) אין אפשרות לבצע הצגה כאמור אף לאחר שקידה סבירה;

(3) ההצגה היתה אמנם שלא כתיקונה, אך הסירוב לקיבול היה בגלל סיבה אחרת.

(ג) העובדה שיש לאוחז יסוד להניח שהשטר יחולל לכשיוצג אינה פוטרת מחובת הצגה.

(1) כשהציגוהו לקיבול כראוי וסירבו לקבלו בדרך שנקבע בפקודה, או שאין אפשרות להשיג קיבול כזה;

(2) כשהיו פטורים מלהציגו לקיבול והשטר לא קובל.

(ב) חולל השטר במיאון עולה מיד הזכות לאוחז, בכפוף להוראות הפקודה, לחזור על המושך ועל המסיבים ואין צורך להציגו לפרעון.

(ב) ניטל קיבול מסוייג כשהמושך או מסב לא הרשה את האוחז, בפירוש או מכללא, ליטול קיבול מסוייג, או לא הביע הסכמתו לכך לאחר מעשה, המושך ומסב כאמור מופטרים מחבותם על פי השטר; אין הוראות סעיף קטן זה חלות על קיבול חלקי שנמסרה עליו הודעה כראוי.

(ג) מושך או מסב של שטר שקיבל ידיעה בדבר קיבול מסוייג ולא הביע לאוחז תוך זמן סביר את אי-הסכמתו יראו אותו כאילו הביע הסכמתו.

(ב) השטר הוא מוצג לפרעון כראוי אם הוצג לפי כללים אלה:

(1) שטר שאיננו בר-פרעון עם דרישה, יש להציגו ביום שחל זמן פרעונו;

(2) שטר שהוא בר-פרעון עם דרישה, יש להציגו, בכפוף להוראות הפקודה, תוך זמן סביר לאחר הוצאתו, כדי להחיב את המושך, ותוך זמן סביר לאחר הסבתו, כדי להחיב את המסב. כשבאים לקבוע מהו זמן סביר, יש לשים לב לטיבו של השטר, למנהג הסוחרים לגבי שטרות מעין זה ולעובדות של המקרה המיוחד; ולעולם שטר שהוא בר-פרעון עם דרישה יש להציגו לפרעון תוך ששה חדשים לאחר תאריכו, או תוך זמן קצר יותר שהיתנוהו המושך או המסב, או תוך זמן ארוך יותר שהיתנהו המושך ושלא יעלה על שנים-עשר חדשים.

(ג) ההצגה תהיה על ידי האוחז או על ידי אדם הרשאי לקבל פרעון בשמו, בשעה סבירה של יום עסקים, במקום הנכון כמוגדר להלן, לפני האדם הנקוב בשטר בתור פורע, או לפני אדם הרשאי לפרעו בשמו או לסרב בשמו לפרעו, אם אפשר בשקידה סבירה למצוא באותו מקום את האדם האמור.

(ד) השטר הוא מוצג במקום הנכון אם הוצג לפי כללים אלה:

(1) כשמקום הפרעון פורש בשטר, והשטר הוצג באותו מקום;

(2) כשמקום הפרעון לא פורש בשטר, אבל יש בו מענו של הנמשך או של הקבּל, והשטר הוצג שם;

(3) כשאין בשטר שום מקום פרעון ושום מען, והשטר הוצג במקום עסקו של הנמשך או של הקבּל אם המקום ידוע, ואם לאו - במקום מגוריו הרגיל אם המקום ידוע;

(4) בכל מקרה אחר - אם הוצג השטר לפני הנמשך או לפני הקבּל, בכל מקום שאפשר למצאו שם, או במקום עסקו או מגוריו הידועים לאחרונה.

(ה) הוצג השטר במקום הנכון ולאחר שקידה סבירה לא היתה אפשרות למצוא שם אדם הרשאי לפרוע את השטר או לסרב לפרעו, אין צורך בהצגה נוספת לפני הנמשך או הקבּל.

(ו) שטר שנמשך על שניים או יותר שאינם שותפים, או שקוּבּל על שניים או יותר שאינם שותפים, ולא פורש בו מקום פרעון, יש להציגו לפני כולם.

(ז) מת הנמשך או הקבּל, ולא פורש בשטר מקום פרעון, יש להציגו לפני נציג אישי, אם יש כזה ואם ניתן למצוא אותו בשקידה סבירה.

(ח) מקום שניתן לפי הסכם או לפי הנוהג להציג את השטר על ידי בי-דואר, הצגתו בדרך זו מספקת.

(ט) מקום שאוחז השטר הוא בנק, יראו את ההצגה עשויה כראוי, אם נמסרה בדואר רשום הודעה מאת הבנק הדורשת את פרעון השטר במשרד הבנק.

(ב) פוטרים מהצגה לפרעון -

(1) מקום שאי אפשר לבצע הצגה כדרוש בפקודה אף לאחר שקידה סבירה; העובדה שיש לאוחז יסוד להניח שהשטר יחולל כשיוצג, אינה פוטרת מן החובה להציגו;

(2) מקום שהנמשך הוא אדם בדוי;

(3) כלפי המושך - מקום שהנמשך או הקבל אינו מחוייב, בינו לבין המושך, לקבל עליו את השטר או לפרעו, ואין למושך כל יסוד להניח שהשטר ייפרע כשיוצג;

(4) כלפי מסב - מקום שהשטר קוּבּל או נעשה בתור טובה לאותו מסב, ואין לו כל יסוד לצפות שהשטר ייפרע כשיוצג;

(5) מקום שויתרו על הצגה, בפירוש או מכללא.

(1) כשהציגוהו לפרעון כראוי וסירבו לפרעו או שאין להשיג את פרעונו;

(2) כשהיו פטורים מלהציגו לפרעון ועבר זמנו ולא נפרע.

(ב) מקום שחולל השטר באי-פרעון, עולה מיד הזכות לאוחז בכפוף להוראות הפקודה, לחזור על המושך ועל המסיבים.

(1) שטר שחולל במיאון ולא ניתנה הודעת חילול, לא יפגע המחדל בזכויותיו של אוחז כשורה לאחר המחדל;

(2) שטר שחולל במיאון וניתנה הודעת חילול כראוי, שוב אין צריך ליתן הודעה על חילול באי-פרעון שבא אחר כך, אלא אם כן קוּבּל השטר בינתיים.

(1) ההודעה צריך שתינתן על ידי האוחז או מטעמו, או על ידי מסב שבשעת נתינת ההודעה הוא גופו חב על פי השטר, או מטעמו;

(2) הודעת חילול יכול שתינתן על ידי מורשה, אם בשמו הוא ואם בשמו של צד הזכאי ליתן הודעה, בין שאותו צד הוא מרשהו ובין אם לאו;

(3) הודעה שניתנה על ידי האוחז, או מטעמו, פועלת לטובת כל האוחזים שלאחריו וכל המסיבּים שלפניו שיש להם הזכות לחזור על הצד אשר לו ניתנה ההודעה;

(4) הודעה שניתנה על ידי מסב הזכאי ליתן הודעה כאמור לעיל, או מטעמו, פועלת לטובת האוחז וכל המסיבים שלאחר הצד אשר לו ניתנה ההודעה;

(5) ההודעה יכול שתינתן בכתב או בעל פה ויכול שתינתן בכל ביטוי שיש בו כדי לזהות את השטר ושממנו משתמע שהשטר חולל במיאון או באי-פרעון;

(6) החזרת שטר מחולל למושך או למסב - רואים כהודעת חילול מספקת מבחינת הצורה;

(7) הודעה בכתב אינה טעונה חתימה, והודעה בכתב הלקויה בחסר אפשר להשלימה ולהכשירה בעל פה; תיאור לא נכון של השטר אינו פוסל את ההודעה, אלא אם התעה למעשה את הצד שניתנה לו ההודעה;

(8) מקום שדרוש ליתן לאדם הודעת חילול, מותר ליתנה בין לו עצמו ובין למורשהו לאותו ענין;

(9) מת המושך או המסב, והצד המודיע יודע על כך, יש ליתן את ההודעה לנציג אישי, אם ישנו, ואם אפשר בשקידה סבירה למצוא אותו;

(10) מושך או מסב שפשטו את הרגל, מותר ליתן את ההודעה או לצד עצמו או לנאמן;

(11) היו שני מושכים או מסיבּים או יותר, ואינם שותפים יש ליתן הודעה לכל אחד מהם, אם אין לאחד מהם רשות לקבל את ההודעה בעד כולם;

(12) ההודעה יכול שתינתן מיד לאחר חילול השטר וצריך שתינתן תוך זמן סביר לאחר החילול; בהעדר נסיבות מיוחדות לא יראו הודעה כנתונה תוך זמן סביר אלא -

(א) כשנותן ההודעה ומי שצריך לקבלה גרים באותו מקום, וההודעה ניתנה לאחרון תוך שלושה ימים לאחר חילול השטר או נשלחה לו בעוד מועד להגיע אליו תוך שלושה ימים כאמור;

(ב) כשנותן ההודעה ומי שצריך לקבלה גרים במקומות שונים, וההודעה נשלחה תוך שלושה ימים לאחר חילול השטר, אם יש דואר תוך שלושת הימים האלה, או בדואר הראשון שלאחריהם, אם אין בהם דואר;

(13) היה השטר בשעת חילולו בידי מורשה, יכול המורשה ליתן בעצמו הודעה לצדדים החבים על פי השטר או ליתן הודעה למרשהו; נותן למרשהו - יתן בתוך אותו הזמן שהיה צריך ליתן אילו היה הוא האוחז, והמרשה, משקיבל את ההודעה, יש לו גופו אותו זמן למתן הודעה כאילו היה המורשה אוחז בזכות עצמו;

(14) צד לשטר שקיבל הודעת חילול כראוי, יש לו לאחר קבלת ההודעה תקופת זמן למתן הודעה לצדדים קודמים כזמן שיש לאוחז לאחר חילול;

(15) הודעת חילול שמענה ומסירתה לדואר היו כראוי, רואים את השולח כאילו נתן את הודעת החילול כראוי, על אף כל שיבוש בסדרי הבי-דואר.

(ב) פוטרים מהודעת חילול -

(1) מקום שאף לאחר שקידה סבירה אין אפשרות ליתן הודעה כדרוש על פי הפקודה או שההודעה אינה מגיעה למושך או למסב שאותם מבקשים לחייב;

(2) על פי ויתור בפירוש או מכללא; הודעת חילול יכול שיוותרו עליה לפני שהגיע הזמן למתן הודעה או לאחר שלא ניתנה הודעה כראוי;

(3) כלפי המושך - במקרים הבאים:

(א) כשהמושך הוא גם הנמשך,

(ב) כשהנמשך הוא אדם בדוי, או אדם שאין לו כושר להתקשר בחוזה,

(ג) כשהמושך הוא האדם שהשטר מוצג לפניו לפרעון,

(ד) כשאין בין הנמשך או הקבּל לבין המושך כל חיוב לקבל עליו את השטר או לפרעו,

(ה) כשהמושך ביטל את הוראת הפרעון;

(4) כלפי המסב - במקרים הבאים:

(א) כשהנמשך הוא אדם בדוי, או אדם שאין לו כושר להתקשר בחוזה, והמסב ידע על כך שעה שהסב את השטר,

(ב) כשהמסב הוא האדם שהשטר מוצג לפניו לפרעון,

(ג) כשהשטר קוּבּל או נעשה בתור טובה למסב.

(ב) היתה הצגה לפרעון נדרשת על פי הכתוב בקיבול מסוייג ולא הוצג השטר לפרעון ביום שחל, אין זה מפטיר את הקבּל, אלא אם יש על כך תניה מפורשת.

(ג) אין שטר צריך הודעת חילול כדי להחיב את הקבל.

(ד) האוחז שטר שבא להציגו לפרעון, יפרוש את השטר לפני האדם שממנו הוא דורש פרעונו; משנפרע השטר, ימסרנו האוחז מיד למי שפרע אותו.

(1) מתחייב לפרוע את השטר ככתבו של הקיבול;

(2) מנוע מלכפור בפני אוחז השטר כשורה -

(א) בקיומו של המושך, באמיתות חתימתו וכן בכשרו וברשותו למשוך את השטר,

(ב) כשהשטר הוא בר-פרעון לפקודת המושך - בכשרו של המושך להסב בשעתו את השטר, אך הוא אינו מנוע מלכפור באמיתותו או בכשרותו של ההיסב,

(ג) כשהשטר הוא בר-פרעון לפקודת אדם שלישי - בקיומו של הנפרע ובכשרו להסב בשעתו את השטר, אך הוא אינו מנוע מלכפור באמיתותו או בכשרותו של ההיסב.

(1) מתחייב שהשטר, לכשיוצג כראוי, יקובל וייפרע ככתבו, ושאם יחולל - יפצה את האוחז או כל מסב שהיה אנוס לפרעו, ובלבד שכל ההליכים הדרושים לאחר חילול ננקטו כראוי;

(2) מנוע מלכפור בפני אוחז כשורה בקיומו של הנפרע ובכשרו להסב בשעה שהסב.

(ב) מי שהסב שטר, הריהו, במעשהו זה -

(1) מתחייב שהשטר, לכשיוצג כראוי, יקובל וייפרע ככתבו, ושאם יחולל - יפצה את האוחז או כל מסב שלאחר אותו מסב שהיו אנוסים לפרעו, ובלבד שכל ההליכים הדרושים לאחר חילול ננקטו כראוי;

(2) מנוע מלכפור בפני אוחז כשורה את אמיתותן ואת תקינותן, מכל הבחינות, של חתימת המושך ושל חתימות כל ההיסבים הקודמים;

(3) מנוע מלכפור בפני הנסב שלו הסמוך לו או בפני כל נסב שלאחר אותו נסב, כי השטר בשעה שהוסב היה כשר ושריר, וכי לו גופו היתה אותה שעה זכות קנין טובה בשטר.

(ב) ערבות לשטר יכול שתיכתב על גוף השטר או שתינתן במסמך נפרד, והיא נוצרת על ידי הביטוי bon pour aval או ביטוי אחר שווה לו, שיש אחריהם חתימה; לא נאמר בעד מי ניתנה ערבות לשטר, רואים אותה כאילו ניתנה בעד עושה השטר אם הוא שטר חוב, או בעד המושך אם אינו שטר חוב.

(ג) ערב לשטר חב עם האדם שלחתימתו ערב, ביחד ולחוד; הוא חב אף אם התחייבותו של הצד שבעדו ערב פסולה מכל סיבה שאינה פגם בצורה; ערב לשטר שפרע את השטר זכאי לחזור על הצד שבעדו ערב ועל הצדדים החבים כלפי אותו צד.

(1) האוחז זכאי להיפרע מכל צד החב על פי השטר, והמושך שהיה אנוס לפרוע את השטר זכאי להיפרע מן הקבּל, ומסב שהיה אנוס לפרוע את השטר זכאי להיפרע מן הקבל או מן המושך או ממסב שקדם לו -

(א) את סכום השטר;

(ב) את הריבית 3 על אותו סכום מיום שהוצג לפרעון, אם היה השטר בר-פרעון עם הדרישה, או מיום חלותו של השטר - בכל מקרה אחר;

(ג) (בוטלה);

(2) בשטר שחולל בחוץ-לארץ זכאי האוחז, במקום דמי הנזק האמורים, להיפרע מן המושך או ממסב, והמושך וכל מסב שהיו אנוסים לפרוע את השטר זכאים להיפרע מכל צד החב כלפיהם - את סכום השחליפין עם ריבית עליו עד יום הפרעון, ובלבד שכל מסב, וכן המושך, לא יהיו חייבים אלא בתשלום שחליפין אחד בלבד;

(3) מקום שניתן על פי פקודה זו להיפרע ריבית בתור דמי נזק, יכול שאותה ריבית, כולה או מקצתה, לא תינתן, אם שורת הצדק מחייבת כך, ומקום שנאמר בשטר שיש לפרעו בריבית לפי שער פלוני, יכול שריבית בתור דמי נזק תינתן לפי השער של הריבית ממש, ויכול שלא תינתן לפיו.

(ב) מעביר במסירה אינו חב על פי המסמך.

(ג) מעביר במסירה המסחר שטר מקבל במעשהו זה כלפי הנעבר שלו הסמוך לו והאוחז בעד ערך, אחריות, כי השטר הוא כפי שנחזה, כי הוא זכאי להעבירו וכי אין הוא יודע בשעת העברה שום עובדה העושה את השטר חסר ערך.

(ב) בכפוף להוראות שלהלן, שטר שנפרע על ידי המושך או על ידי מסב, אינו נפקע; אלא -

(1) מקום שהמושך פרע שטר שהוא בר-פרעון לצד שלישי או לפקודת צד שלישי, יכול המושך לאכוף פרעונו על הקבל, אך אינו יכול לחזור ולהוציא את השטר;

(2) מקום שמסב פרע שטר, או מקום שהמושך פרע שטר שהוא בר-פרעון לפקודתו הוא, הצד שפרע את השטר חוזר אל זכויותיו הראשונות כלפי הקבל או כלפי צדדים קודמים, והוא יכול, אם נראה לו הדבר, למחוק את היסבו הוא ואת כל ההיסבים שלאחריו ולחזור ולסחר את השטר.

(ג) שטר-טובה שנפרע כשורה על ידי המוטב - השטר נפקע.

(ב) האוחז יכול בדרך האמורה לוותר על חבותו של כל צד לשטר בין בחלותו של השטר בין לפניה ובין לאחריה; אולם שום דבר האמור בסעיף זה לא יפגע בזכויותיו של אוחז כשורה שלא היתה לו ידיעה על הויתור.

(ב) בדרך האמורה אפשר להפטיר כל צד החב על פי השטר על ידי ביטול מכוון של חתימתו בידי האוחז או בידי מורשהו; במקרה זה מופטר גם כל מסב שיכול היה להיות זכאי לחזור על הצד שחתימתו בוטלה.

(ג) ביטול שנעשה שלא במתכוון, או בטעות, או שלא ברשותו של האוחז אין כוחו יפה; אלא מקום שנראה על פני השטר שהוא או חתימה שעליו בוטלו, הצד הטוען שהביטול נעשה שלא במתכוון או בטעות או שלא ברשות - עליו הראיה.

(ב) ביחוד מהותיים הם שינויים אלה: כל שינוי בתאריך, בסכום העומד לפרעון, בזמן הפרעון או במקום הפרעון, ומקום שקיבולו של השטר הוא כללי - הוספת מקום הפרעון בלי הסכמתו של הקבל.

(ב) השטר יכול שיקובל משום כבוד על חלק בלבד מן הסכום שבו נמשך.

(ג) קיבול-משום-כבוד אינו כשר אלא אם הוא -

(1) כתוב על השטר ומראה שהוא קיבול-משום-כבוד;

(2) חתום בידי הקבל-משום-כבוד;

(3) מקויים על ידי איגרת-כבוד נוטריונית.

(ד) קיבול-משום-כבוד שלא נאמר בו במפורש משום כבודו של מי נעשה, רואים אותו כקיבול משום כבודו של המושך.

(ה) שטר בר-פרעון לאחר ראייה שקובל משום כבוד, חלותו תחושב מתאריך הודעת החילול ולא מתאריך הקיבול-משום-כבוד.

(ב) הקבל-משום-כבוד חב כלפי האוחז וכלפי כל הצדדים לשטר הבאים אחרי הצד שלכבודו קיבל עליו.

(ב) היה מענו של הקבל-משום-כבוד באותו מקום שבו ניתנה הודעת חילול על אי-פרעון, יש להציג לפניו את השטר לא יאוחר מן היום שלאחר הודעת חילול על אי-פרעון; ואם היה מענו במקום אחר, יש לשלוח את השטר לא יאוחר מן היום האמור לשם הצגה לפניו.

(ג) לאיחור בהצגה או לאי-הצגה ישמשו הצדק כל אותן הנסיבות המשמשות הצדק לאיחור בהצגה לפרעון או לאי-הצגה לפרעון.

(ד) שטר חליפין שחולל על ידי הקבל-משום-כבוד יש להעידו על אי-פרעון על ידי הקבל-משום-כבוד.

(ב) היו שני בני-אדם או יותר מציעים פרעון השטר משום כבודם של צדדים שונים, האדם שפרעונו יפטיר את המספר הגדול ביותר של צדדים לשטר - עדיף.

(ג) כדי שפרעון משום כבוד יפעל בתור פרעון כזה ולא בתור פרעון שבהתנדבות סתם, צריך שיקויים על ידי איגרת-כבוד נוטריונית.

(ד) איגרת הכבוד הנוטריונית צריך שתהא מיוסדת על הצהרת מי שפרע משום-כבוד, או של מורשהו לענין זה, המצהירה שיש בדעתו לפרוע את השטר משום כבוד ולכבודו של מי הוא פורע.

(ה) שטר שנפרע משום כבוד, כל הצדדים הבאים אחרי הצד שלכבודו נפרע מופטרים, אלא מי שפרע משום כבוד בא במקומו של האוחז לכל זכויותיו וחובותיו לגבי הצד שמשום כבודו הוא פרע ולגבי כל הצדדים החבים כלפי אותו צד.

(ו) מי שפרע משום כבוד, לאוחז, את סכום השטר וההוצאות הנוטריוניות הכרוכות בחילולו, זכאי עם פרעון לקבל את השטר; אם אין האוחז מוסר אותם בשעה שנדרש לכך, יהיה חב בנזקו של מי שפרע משום כבוד.

(ז) אוחז שטר המסרב לקבל פרעון, מאבד את זכותו לחזור על כל צד שהיה יכול להיות מופטר באותו פרעון.

(ב) האוחז בסדרה ומסב שתי יחידות ממנה או יותר לבני-אדם שונים, הריהו חב על פי כל אחת מהן, וכל מסב שלאחריו חב על פי היחידה שהסב בעצמו כאילו היו אותן יחידות שטרות נפרדים.

(ג) שתי יחידות או יותר שסוחרו לאוחזים-כּשוּרה שונים, האוחז שזכות קנינו עלתה ראשונה נחשב בינו לבין שאר האוחזים כבעלו האמיתי של השטר: אך שום דבר שנאמר בסעיף קטן זה לא יפגע בזכויותיו של אדם שקיבל עליו, או פרע, כשורה, את היחידה שהוצגה לפניו ראשונה.

(ד) הקיבול יכול שייכתב על כל יחידה שהיא, וצריך שייכתב על יחידה אחת בלבד; קיבל עליו הנמשך יותר מיחידה אחת, ויחידות שקובּלו כאמור הגיעו לידי אוחזים שונים כשורה, הריהו חב על פי כל יחידה כזאת כאילו היתה שטר נפרד.

(ה) קבל של שטר משוך בסדרה שפרע את השטר ולא דרש שתימסר לו היחידה שיש עליה קיבולו, וביום החלות נמצאת אותה יחידה לא פרועה בידי אוחז כשורה, הקבל חב כלפי אוחז היחידה.

(ו) בכפוף להוראות האמורות לעיל, מקום שאחת היחידות של שטר משוך בסדרה נפקעה על ידי פרעון או בדרך אחרת, השטר כולו נפקע.

(1) כשרותו של שטר מבחינת הצורה נחתכת על פי דין מקום ההוצאה, ואילו כשרותן מבחינת הצורה של התקשרויות שלאחר הוצאה, כגון קיבול, היסב או קיבול לאחר העדה, נחתכות על פי דין מקום ההתקשרות הנדונה; אולם -

(א) שטר שהוצא בחוץ לישראל אינו נפסל מחמת זו בלבד שאינו מבוייל לפי דין מקום ההוצאה;

(ב) שטר שהוצא בחוץ לישראל והוא עשוי מבחינת הצורה לפי דין ישראל, מותר לנהוג בו, לענין אכיפת הפרעון, בין כל בני האדם שסיחרוהו או אחזוהו או נעשו צדדים לו, בישראל, כבשטר כשר;

(2) משיכתו של שטר, היסבו, קיבולו או קיבולו לאחר העדה יתפרשו לפי דין מקום ההתקשרות הנדונה, בכפוף להוראות פקודה זו; ואולם שטר משוך בישראל ובר-פרעון בישראל שהוסב בארץ אחרת, היסבו יתפרש, לגבי מי שפרעו, לפי דין ישראל;

(3) חובותיו של האוחז לענין הצגה לקיבול או לפרעון, לענין הצורך או אי-הצורך בהעדה או בהודעת חילול או דיותן או אי-דיותן של אלו, יהיו נחתכות לפי דין מקום הפעולה או מקום החילול;

(4) שטר משוך בחוץ לישראל אך בר-פרעון בישראל והסכום העומד לפרעון אינו נקוב במטבע ישראל, יחושב הסכום, באין תניה מפורשת בענין זה, לפי שער החליפין הקיים, במקום הפרעון וביום שחל הפרעון בשביל ממשכים בני-פרעון עם ראייה;

(5) שטר משוך בארץ אחת ובר-פרעון בארץ אחרת, זמן פרעונו נחתך לפי דין המקום שבו הוא בר-פרעון.

(ב) שיק יכול שהתאריך הנקוב בו יהיה מאוחר מיום הוצאתו, אולם שיק כזה (שיק מאוחר) לא יהיה בר-פרעון ולא יהיה ניתן לקיבול, אלא מהתאריך הנקוב בו.

(1) שיק שלא הוצג לפרעון תוך זמן סביר לאחר התאריך הנקוב בו, או לאחר הוצאתו, לפי המאוחר מביניהם, ובזמן ההצגה היה המושך או האדם שעל חשבונו משוך השטר זכאי, בינו לבין הבנקאי, לפרעון השיק והאיחור בהצגה גרם לו נזק ממשי, הריהו מופטר כדי שיעור הנזק, כלומר כדי השיעור שבו גדל נשיו מאת הבנקאי מכפי שהיה אילו נפרע השיק;

(2) כשבאים לפסוק מהו זמן סביר יש לשים לב לטיב המסמך, למנהג הסוחרים והבנקאים ולעובדות המקרה המיוחד;

(3) אוחז השיק שהמושך או האדם כאמור מופטרים ממנו, יהיה במקומם לנושה של הבנקאי כדי שיעור ההפטר ויהיה זכאי להיפרע ממנו את הסכום.

(1) ביטול הוראות הפרעון;

(2) ידיעה על מות הלקוח;

(3) ידיעה על פשיטת רגל של הלקוח.

(1) המלה "ושותפיו" או כל קיצור ממנה, בין שני קווים חוצים מקבילים, עם המלים "לא סחיר" או בלעדיהן;

(2) שני קווי אלכסון מקבילים בלבד, עם המלים "לא סחיר" או בלעדיהן.

(ב) היתה תוספת שמו של בנקאי חוצה את פני השיק, עם המלים "לא סחיר" או בלעדיהן, הרי זה שרטוט והשיק הוא משורטט במיוחד ולאותו בנקאי.

(ב) שיק שאינו משורטט, יכול האוחז לשרטטו בין בכללות, ובין במיוחד.

(ג) שיק ששורטט בכללות, יכול האוחז לשרטטו במיוחד.

(ד) שיק משורטט, בין בכללות ובין במיוחד, יכול האוחז להוסיף עליו את המלים "לא סחיר".

(ה) שיק ששורטט במיוחד, יכול הבנקאי שאליו שורטט לשוב ולשרטטו במיוחד לבנקאי אחר לשם גוביינה.

(ו) שיק שאינו משורטט או ששורטט בכללות, ונשלח לבנקאי לשם גוביינה, יכול הוא לשרטטו במיוחד אל עצמו.

(ב) בנקאי שנמשך עליו שיק משורטט כאמור ואף על פי כן פרעו, או שפרע למי שאינו בנקאי שיק ששורטט בכללות - או לא לבנקאי שאליו שורטט ולא למורשהו לגוביינה, שיק ששורטט במיוחד - חב כלפי בעלו האמיתי של השיק בכל הפסד שסבל מחמת פרעון השיק בדרך זו; ואולם שיק שהוצג לפרעון ולא נראה בשעת הצגה שהוא משורטט, או שהיה עליו שרטוט שנמחק, או שיש בו תוספת או שינוי שפקודה זו לא התירה אותם, הבנקאי שפרע את השיק בתום לב ובלי רשלנות, לא יהיה אחראי ולא יחוב, ואין להרהר אחר פרעון זה על שום שהשיק היה משורטט, או שהשרטוט נמחק, או שיש בו תוספת או שינוי שפקודה זו לא התירה אותם, ועל שום שנפרע לשאינו בנקאי או לא לבנקאי שאליו השיק משורטט או היה משורטט, או לא למורשהו לגוביינה שהוא בנקאי, הכל לפי הענין.

(ב) בנקאי הוא מקבל פרעון כמשמעותו בסעיף קטן (א), אף אם זיכה את חשבון לקוחו בסכום השיק לפני קבלת הפרעון.

(ב) מסמך בצורת שטר חוב שהוא בר פרעון לפקודת עושהו אינו שטר חוב כמשמעותו בסעיף זה עד שלא הוסב על ידי עושהו.

(ג) אין שטר חוב נפסל מחמת זו בלבד שיש בו גם שעבוד של בטוחת-לואי עם הרשאה למכרה או להעבירה.

(ב) היה כתוב בשטר "אשלם" וחתומים עליו שני בני-אדם או יותר רואים אותו כשטר חובם, ביחד ולחוד.

(ב) כשבאים לפסוק מהו זמן סביר, יש לשים לב לטיב המסמך, למנהג הסוחרים ולעובדות המקרה המיוחד; ולעולם שטר חוב בר-פרעון עם דרישה יש להציגו לפרעון תוך ששה חדשים לאחר תאריכו, או תוך זמן קצר יותר שהיתנוהו המסב הראשון או אחד הבאים אחריו, או תוך זמן ארוך יותר שהיתנהו המסב הראשון ושלא יעלה על שנים-עשר חדשים.

(ג) שטר חוב בר-פרעון עם דרישה שסיחרוהו, ונראה שמאז הוצא עבר זמן סביר כדי להציגו לפרעון, לא ישמש הדבר טעם לראות את השטר חוב כאילו עבר זמנו, כדי להפגיע את האוחז בפגמים שבזכות קנין שלא ידע עליהם.

(ב) יש צורך בהצגה לפרעון כדי להחיב את המסב של שטר חוב.

(ג) היה כתוב בגוף שטר החוב שהוא בר-פרעון במקום מיוחד, יש צורך בהצגה לפרעון באותו מקום כדי להחיב מסב; היה מקום הפרעון נקוב בתזכורת בלבד, הצגה לפרעון באותו מקום מספקת כדי להחיב את המסב, אך גם הצגה לפני העושה במקום אחר, מספקת לכך, אם היא מספקת מבחינות אחרות; מקום שהאוחז בשטר חוב הוא בנק, יראו את ההצגה עשויה כראוי, אם נמסרה בדואר רשום הודעה מאת הבנק ובה דרישה לפרוע את השטר במשרד הבנק.

(ד) (בוטל).

(1) מתחייב לפרוע אותו ככתבו;

(2) מנוע מלכפור לפני אוחז כשורה בקיומו של הנפרע ובכשרו להסב בשעה שהסב.

(ב) כשבאים להחיל אותן הוראות רואים את עושהו של שטר חוב כנגד הקבּל בשטר חליפין, ואת המסב הראשון בשטר חוב כנגד המושך בשטר חליפין שקוּבּל והוא בר-פרעון לפקודת המושך.

(ג) ההוראות שלהלן בדבר שטרי חליפין לא יחולו על שטרי חוב, והן ההוראות לענין -

(1) הצגה לקיבול;

(2) קיבול;

(3) (בוטלה);

(4) שטרות בסדרה.

(ב) כשהמדובר הוא בחברה, באגודה שיתופית, בשותפות או באישיות משפטית אחרת, די להם למסמך או לכתב הטעונים חתימה לפי פקודה זו, שיהיו טבועים בחותמתה של אותה אישיות משפטית.

(ב) ימים שאין בהם עסקים הם, לענין פקודה זו -

(1) יום ששי, שבת ויום ראשון;

(2) כל יום שהממשלה הודיעה עליו, בצו שפורסם ברשומות, שהוא יום פגרה חוקי.

(ב) הוראות פקודה זו בענין שיקים משורטטים יחולו גם על כל תעודה שהוצאה על ידי לקוח של בנקאי ושכוונתה לאפשר לאדם לקבל מאת הבנקאי, עם דרישה, פרעון הסכום הנזכר בה, ויחולו כאילו היתה אותה תעודה שיק; אולם אין לראות את האמור כאן כאילו בא לעשות אותה תעודה למסמך סחיר.

(ב) לגבי הקבל תתחיל התקופה האמורה מחלותו של השטר, זולת אם -

(1) צריך הצגה לפרעון כדי לחייב את הקבל, כי אז תתחיל התקופה האמורה מתאריך ההצגה;

(2) קובּל השטר לאחר חלותו, כי אז תתחיל התקופה האמורה מתאריך הקיבול.

(ג) לגבי המושך או מסב תתחיל התקופה האמורה מן התאריך שבו נתקבלה הודעת חילול.