תיק הצעת חוק מסי:803-10-2013-000021 סימוכין: 803-99-2013-120698

תזכיר חוק

א.    שם החוק המוצע

חוק לתיקון תקנות ההגנה (שעת חירום) (ביטול חלק ב׳ וחלק גי), התשע״ה - 2014

ב.     מטרת החוק המוצע והצורך בו

הצעת חוק זו נועדה לבטל את חלק ב׳ לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945 (להלן - תקנות ההגנה), שעניינו הקמתם של בתי משפט צבאיים, והסדרת פעילותם וסמכויותיהם, וכן לבטל חלק ניכר מהעבירות המעוגנות בחלק ג׳ לתקנות ההגנה, בו נקבעו עבירות פליליות המצויות בסמכותו הייחודית של בית משפט צבאי.

בתי משפט צבאיים פעלו בישראל בין השנים 1967 - 2000. בכל השנים הללו פעל בית משפט צבאי בלוד, ובחלק מן התקופה פעלו בתי משפט נוספים בגליל, במרכז הארץ ובנגב. בתי משפט אלה הוקמו בהתאם לסמכות המעוגנת בתקנה 12 לתקנות ההגנה לצורך שפיטתם של חברי ארגוני טרור בגין אירועי פח״ע, וכן נאשמים נוספים, אשר הועמדו לדין בגין עבירות על תקנות ההגנה. כמו כן לעתים הוקמו בתי משפט צבאיים אד-הוק, כגון בעקבות אירוע חבלני, לצורך העמדה לדין של מבצעי עבירות הקשורות בו.

בחלק ג׳ של תקנות ההגנה מפורטות עבירות פליליות אשר לבית המשפט הצבאי ישנה סמכות שיפוט ייחודית לגביהן, בהתאם להוראות תקנה 57(ב). מדובר בעבירות בעלות מאפיינים ביטחוניים, ברמות חומרה שונות - החל בעבירות שעניינן שימוש בכלי נשק וקיום אימונים צבאיים, וכלה בעבירות של לבישת מדים ללא היתר או התחפשות. בנוסף, לבית המשפט הצבאי קיימת סמכות מקבילה לדון בעבירות המעוגנות בחלק ד׳ לתקנות ההגנה, שכותרתו ״עבירות שעליהן נדונים בבתי משפט אזרחיים״, וכן בעבירות המעוגנות בחלקים אחרים של תקנות ההגנה. על עבירות אלה נמנות, למשל, עבירות של חברות ופעילות ב״התאגדות בלתי מותרת״, וסיוע בדרכים שונות להתאגדות זו. עבירות אלה קשורות לעתים קשר הדוק לעבירות ביטחוניות הנדונות בבית המשפט הצבאי, ונכללו, לעתים קרובות, בכתבי האישום שנדונו בפניו.

בחלק ב׳ לתקנות ההגנה נקבעו גם ההוראות הנוגעות לסדרי הדין בבתי המשפט הצבאיים. בין היתר עוגנו עקרון פומביות הדיון, חובת ניהול פרוטוקול, האישום ופתיחת המשפט, ניהול פרשות התביעה וההגנה ועוד. רבות מן ההוראות הללו דומות בעיקרן להסדרים החלים בבתי המשפט האזרחיים, מכוח חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ״ב- ^[1]1982 (להלן - חסד״פ). לצד זאת, נקבעו הוראות שהן ייחודיות לבתי המשפט הצבאיים. בין היתר, ניתן לציין את הרכב בית המשפט - שאינו מורכב בהכרח ממשפטנים, אלא מקציני צבא, לפי תקנה 13, (אם כי בפרקטיקה - ראש ההרכב היה משפטן); הקביעה כי הרשעה תהיה רק בהחלטה פה-אחד (תקנה 31); קביעת חובת מתן תוקף לגזר הדין בידי הרמטכ״ל (תקנה 47); סמכות הרמטכ״ל להתערב בהכרעת הדין ובגזר הדין ולשנותם לקולא, או להורות על החזרת הנושא למשפט חוזר (תקנות 48 ו 55).

יצויין כי סמכות זו של הרמטכ״ל, החליפה למעשה את תפקידה של ערכאת הערעור בבתי המשפט האזרחיים - שכן לפי הוראות תקנה 30 לתקנות ההגנה, לא היתה כל זכות ערעור על החלטה או על פסק דין של בית המשפט הצבאי. מצב זה שונה בשנת 1963, במסגרת תיקון לחוק השיפוט הצבאי, התשט״ו - 1955, בו נוספו סעיפים 440א עד 440ט, בהם עוגנה זכות הערעור על פסק דין של בית משפט צבאי, ובהמשך גם עוגנה שם זכות הערעור על החלטה בעניין מעצר.

אמנם, בכל הנוגע לתחולת הוראות הדין המהותי של המשפט הפלילי, על העבירות הנדונות בבתי משפט צבאיים מכוח תקנות ההגנה - הרי שבית המשפט העליון קבע, במספר פסקי דין, כי עקרונות המשפט הפלילי המעוגנים בחוק העונשין, התשל״ז - 1977 (להלן - חוק העונשין), יחולו גם לגבי עבירות לפי תקנות ההגנה. זאת - עוד בטרם תיקון 39 לחוק העונשין, בו נקבע, כלל זה במפורש, בסעיף 34כג. (ר׳ למשל בג״צ 861/87 פייסל אבו שרח נ׳ בית המשפט הצבאי בלוד ואח׳, פ״ד מב (1) 810, וכן בג״ץ 4562/94, אבו-דקה נ׳ בית הדין הצבאי בלוד, ואח׳, פ״ד מח (4) 742).כך גם בהקשרים מסויימים נקבע כי יחולו הוראות סדרי הדין הכלליים, גם על הליכים בפני בית המשפט הצבאי, בהעדר הסדר מנוגד (ר׳ למשל בג״ץ 92/77 פלונים נ׳ אלמוני, פ״ד לא(2), 389).

עם זאת, עדיין נותרו הבדלים משמעותיים בין ההליכים שהתקיימו בפני בית המשפט הצבאי לפי עבירות הקבועות בתקנות ההגנה, לבין הליכים בפני בית משפט אזרחי, על פי חוק העונשין . זאת, משום שקביעת העבירות בתקנות ההגנה, וההסדרים המהותיים הנוגעים להן, בהקשרים רבים אינה עולה בקנה אחד עם ההסדרים שעוגנו, במהלך שנות קיומה של מדינת ישראל, בחוק העונשין ובחסד״פ, וקיימים הבדלים ניכרים הן בהגדרת העבירות וקביעת העונשים שלצידן, והן בסדרי הדין - כמפורט לעיל. בעניין זה כבר העיר בית הדין הצבאי לערעורים, בעבמ״צ 8/98 עבד אל-רחמאן איסמעיל ג׳נימאת נ׳ התובע הצבאי הראשי, כי: ״העמדתם של המערערים [לדין] בעבירה לפי תקנות ההגנה.... יכולה להדגים את הקשיים המשפטיים הניכרים הנובעים מעצם העמדה לדין בפרשיות חמורות בפני בית המשפט צבאי, ולא בבית משפט אזרחי, שבו מיוחסות לנאשמים עבירות לפי החקיקה העונשית הרגילה, והמתחדשת, ובראש ובראשונה חוק העונשין..״ (פיסקה 16 לפסק הדין).

בהמשך מונה בית המשפט מספר דוגמאות מרכזיות לפערים בין דיני העונשין הרגילים ובין העבירות לפי תקנות ההגנה, בין היתר בסוגיות כגון השותפים לעבירה, קביעת עבירות התנהגות להבדיל מעבירות תוצאה בהקשרים מסויימים, ועוד.

בשנת 1999 החליט היועץ המשפטי לממשלה על הפסקת פעולתו של בית המשפט הצבאי בלוד. משמעות ההחלטה היתה כי מאותו המועד ואילך, העמדה לדין בישראל, של נאשמים בעבירות ביטחון - תיעשה בבית משפט אזרחי, בהליך פלילי, בדומה לעבירות פליליות אחרות, ויחולו לגביה כל הכללים הדיוניים והראייתיים החלים לגבי כל הליך פלילי אחר. בית המשפט הצבאי בלוד סיים את הדיון בתיקים שהיו תלויים ועומדים בו, ולאחר מכן חדל לפעול. מאחר שהעבירות לפי חלק ג׳ לתקנות ההגנה נמצאות בסמכותו הייחודית של בית המשפט הצבאי, כאמור לעיל, הרי שהעמדה לדין בבתי המשפט האזרחיים נעשתה מכאן ואילך לפי עבירות מחוק העונשין, או עבירות המעוגנות בחלקים אחרים של תקנות ההגנה, ולא בעבירות לפי חלק ג׳.

עם זאת, גם לאחר סגירתו של בית המשפט הצבאי בלוד, הסמכות העקרונית של הרמטכ״ל, לפי תקנה 12 לתקנות ההגנה, לכונן את בתי המשפט הצבאיים - נותרה על כנה. הקמת בתי משפט צבאיים נתפסה ככלי שעשוי להתאים להתמודדות עם מצבי חירום ביטחוניים, כגון מצבים שבהם בשל אירוע ביטחוני חריג בהיקפו, נדרשים מעצר או העמדה לדין של מספר גדול של חשודים בעת ובעונה אחת, באופן שמערכת בתי המשפט האזרחית תתקשה לתת לו מענה.

בתאריך כ״ד בתמוז התשע״ג (02/07/2013) פורסמה ברשומות הצעת חוק לתיקון תקנות ההגנה (שעת חירום) (ביטול תקנות), התשע״ג - 2013, במסגרתה הוצע לבטל חלק ניכר מתוך תקנות ההגנה (שעת חירום), 1945, זאת - במקביל לקידומה של הצעת חוק המאבק בטרור, התשע״א - 2011, וכתוצאה ממנו.

בהתאם לאמור בדברי ההסבר להצעת החוק האמורה, תקנות ההגנה, שהותקנו בתקופת המנדט הבריטי בארץ ישראל, על ידי השלטון הבריטי, משקפות תפישה שונה בתכלית של יחסי שלטון-פרט מאלה שראוי שישררו בין מדינה דמוקרטית ריבונית לבין אזרחיה, גם בהקשרי אכיפת חוק ושמירת סדר ציבורי, לרבות בתרחישי קיצון. משום כך, הוקם צוות עבודה בין-משרדי בראשות המשנה ליועץ המשפטי לממשלה (פלילי), אשר בחן את כל התקנות בתקנות ההגנה, במטרה לאתר את התקנות הניתנות לביטול מיידי, ולבחון אלו תקנות אינן ניתנות עדיין לביטול עד לבחינה נוספת, או עד לגיבוש תחליף הולם בחקיקה עדכנית. חלקים ב׳ ו - ג׳ בתקנות ההגנה לא נכללו בתזכיר החוק האמור. זאת, מפני שההחלטה על ביטולן הצריכה בחינה מעמיקה יותר של ההיבטים השונים של הנושא ושל השלכות ביטולם של חלקים אלה.

לאחר שנערכה בחינה כאמור, נמצא כי אין עוד מניעה לביטול של הסמכות להקמת בתי משפט צבאיים בישראל לפי תקנות ההגנה. זאת, לאחר שהוברר כי המערכת האזרחית תוכל להתמודד, בעת הצורך, גם עם מצבי קיצון, וכי אין הצדקה להפעיל, ולו גם בנסיבות כאלה, את מערכת בתי המשפט הצבאיים.

בתי המשפט הצבאיים מהווים ערכאה אשר נועדה לדון נאשמים בעבירות ביטחון חמורות. כאשר מדובר בהעמדה לדין גם של אזרחי ישראל, בתוך שטח ישראל, ראוי להימנע במידת האפשר מהעמדתם לדין בפני בית משפט צבאי, ולא בפני בית משפט פלילי אזרחי. מומחיותם של בתי המשפט האזרחיים ונסיונם בנושא עבירות הביטחון, אינם נופלים כיום מאלה של הערכאות הצבאיות, ולכאורה לבתי המשפט הצבאיים אין כל יתרון במישור המשפטי או המהותי בקיום דיונים אלה.

כאמור לעיל, השארת סמכויות הכינון של בתי משפט צבאיים נחשבה נחוצה לצורך אפשרות התמודדות עם מצבי חירום ביטחוניים, בהם עשויה להידרש העמדה לדין, בפרק זמן קצר, של מספר גדול של נאשמים. בנושא זה התקיימה עבודת צוות, בה מופו ההשלכות של מצב חירום כאמור במישורים השונים ולגבי פעילותן של הרשויות הנוגעות בדבר. במסגרת בחינה זו נמצא כי ככלל, קיימים היום מענים הן בחקיקה והן במישור הארגוני, אשר יאפשרו התארגנות של הרשויות השונות גם במצבי חירום, לצורך הבאת נאשמים לדין בפני הערכאות האזרחיות, לפי הצורך, ללא תלות בבתי משפט צבאיים. משכך, נמצא כי אין עוד הכרח להשאיר את חלק ב׳ לתקנות ההגנה בתוקפו, וניתן לבטלו.

לאור כל האמור, מוצע לבטל את הוראות חלק ב׳ לתקנות ההגנה, המסמיכות את הרמטכ״ל לכונן בתי משפט צבאיים בישראל, וכן חלק מהעבירות בחלק ג׳ לתקנות ההגנה, לגביהן נתונה סמכות שיפוט ייחודית לבתי המשפט הצבאיים כאמור לעיל.

בהקשר זה יצויין, כי בדומה להצעת החוק לביטול חלק מתקנות ההגנה מ - 2013, הנזכרת לעיל, גם בהצעת החוק הנוכחית, מוצע להשאיר על כנן, באופן חלקי, מספר עבירות מתוך חלק ג׳, וזאת - לצורך המשך הפעלת סמכויות החיילים המותנות בחשד לעבירה על תקנות אלה. בנושא זה, הובהר כבר בדברי ההסבר להצעת החוק האמורה, כדלקמן:

״ ... קיימות תקנות שונות [בתקנות ההגנה] המקנות סמכויות לחילות הממשלה (קרי, צה״ל) וכן למשטרה. בחלק גדול מן הנושאים הללו, כגון סמכויות מעצר, חיפוש וחקירה, הוסדרו סמכויותיה של המשטרה זה מכבר בחקיקה ישראלית מקיפה, והפעלתן נעשית מכוח חקיקה חדשה זו בלבד. עם זאת, סמכויות דומות טרם הוקנו לצה״ל במסגרת חקיקה מעין זו; ומאחר שהמשימות שנדרש צה״ל לבצע, מעת לעת או בדרך קבע, מצריכות הפעלת הסמכויות הללו על ידי חייליו במסגרת תפקידם, הרי שלא ניתן עדיין לבטל את התקנות.

לעניין זה יובהר, כי לגבי חלק ניכר מהסמכויות האמורות, לפי לשון התקנות, הפעלתן מותנית בכך שנעברה עבירה על תקנות ההגנה, או בקיומו של חשד לכך (כך למשל - החשד שאדם מסויים עבר עבירה לפי תקנות ההגנה מצמיח סמכות מעצר על ידי חייל לפי תקנה 72 לתקנות ההגנה). מכיוון שכך, קיים צורך לשמר, בשלב זה, באופן חלקי, כפי שיובהר להלן, גם מספר מצומצם של תקנות הקובעות עבירות פליליות מסוימות, לצורך שימור היכולת להפעיל את הסמכויות התלויות בכך. זאת, אף שאין בהותרת אותן עבירות על כנן צורך כבסיס להעמדה לדין פלילי (נוכח קיומן של עבירות חלופיות בחקיקה הישראלית)....״.

על כן, לגבי מספר תקנות שיפורטו להלן, מוצע לקבוע - בדומה לסעיף 1(2) בהצעת החוק הנזכרת - מודל של ביטול חלקי, קרי: תקנות אלה יהיו בטלות לכל דבר ועניין, למעט לעניין הסמכויות הנקובות בסעיף המוצע. משמעות הקביעה היא כי לא ניתן יהיה להעמיד אדם לדין על העבירה הקבועה בתקנה (מה שממילא לא ניתן היה לעשות בהעדר בית משפט צבאי - שהרי מדובר בעבירות המצויות בסמכותו הייחודית, כאמור), ואולם הסמכות הנתונה לרשויות, ואשר מבוססת על ביצוע ההתנהגות הפסולה המתוארת בתקנה (או חשד לכך) - תישאר בתוקפה, וניתן יהיה להפעילה בהתקיים יתר הנסיבות המתאימות.

למען הסר ספק, תיקון החוק המוצע מבטל את התקנות הנזכרות בתחומי מדינת ישראל בלבד, ואינו משפיע על תוקפן של תקנות ההגנה, בנוסחן המלא, בשטחי יהודה ושומרון. זאת, מכיוון שתקנות ההגנה חלות בהם כהמשך להיותן חלק מ״הדין המקומי״, קרי הדין שחל באזור זה עוד קודם לתפיסתו על ידי כוחות צה״ל בשנת 1967.

ג. עיקרי החוק המוצע עיקר 1:

מוצע לבטל את כל חלק ב׳ לתקנות ההגנה (תקנות 12 עד 56ב), ואת תקנות 57, 61, 63 ו - 65 מתוך חלק ג׳. יצויין כי ביטולה של תקנה 61 נכלל זה מכבר בהצעת חוק המאבק בטרור.

לצד ביטול התקנות הנזכרות, מוצע להשאיר בתוקף, באופן חלקי, את תקנות 58 עד 60, 62 ו - 64, וזאת רק לצורך הפעלת סמכויות חיילי צה״ל בהתאם לתקנות, כמפורט לעיל.

עיקר 2: לעניין משמעות ביטולן של עבירות פליליות, אשר עדיין ישנם אסירים המרצים את עונשם בגינן - יש להזכיר את סעיף 4 לחוק העונשין קובע כי ״נעברה עבירה ובוטל ובחיקוק האיסור עליה - תתבטל האחריות הפלילית לעשייתה״. מובהר כי הוראות סעיף 4 אינן חלות לגבי העבירות שמוצע לבטלן בהצעת חוק זו, כל עוד מדובר בהתנהגות האסורה גם בחוק העונשין או בחקיקה אחרת, באשר האיסור המהותי לגבי העבירות הללו לא בוטל, אלא החליף את מקומו. על כן ימשיכו לחול הוראות הדין הפלילי לגבי מי שעבר עבירה לפי הסעיפים הללו טרם חקיקתו של החוק המוצע, ואין כל מניעה להמשיך בביצוע גזר דינו לאחר שנשפט בגינן, וממילא גם הרישום הפלילי לגבי עבירות אלה אינו מתבטל.

בכל הנוגע לסמכות לחנינה, הקלה בעונש, קציבת עונש מאסר עולם או שחרור על-תנאי ממאסר - לא נדרשות הוראות מעבר מיוחדות בשל ביטול חלק ב׳ לתקנות ההגנה. זאת - מאחר שלגבי אסירים שנשפטו בבתי משפט צבאיים בישראל, ומרצים את עונשם בישראל - חלות ממילא הוראות סעיף 11(ב) לחוק יסוד: נשיא המדינה בדבר הסמכות לחוק עבריינים ולהקל בעונשים, וכן הוראות חוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס״א - ^[2]2001, וביטול החלקים הנזכרים בתקנות ההגנה אינו משנה זאת. אמנם, לפי הוראות תקנה 55 בתקנות ההגנה קיימת סמכות מקבילה לרמטכ״ל, להתערב בפסק דין של בית המשפט צבאי, אולם אין בביטולה של סמכות זו כדי לפגוע באסירים, כאשר סמכות נשיא המדינה, שהיא דרך המלך בהקלה בעונשים, ממשיכה להיות תקפה לגביהם, כאמור.

לגבי המשך ריצוי העונש לאחר ביטול הערכאה שגזרה את הדין, מוצע, למען הסר ספק, לקבוע הוראת מעבר, המבהירה כי עונשי המאסר שנגזרו בבית המשפט הצבאי או בערכאת הערעור שנקבעה עליו בחוק השיפוט הצבאי (בית הדין הצבאי לערעורים) - יעמדו בתוקפם, וימשיכו לרצותם בבית סוהר בישראל. הוראה זו גם באה למעשה במקומם של תקנה 53(1) רישה לתקנות ההגנה, הקובעת את מקום נשיאת עונש מאסר שגזר בית משפט צבאי, ושל סעיף 440ז לחוק השיפוט הצבאי, המחיל הוראה דומה לגבי פסק דין שניתן בערעור.

עיקר 3:

מוצע לבטל את סעיפים 440ב עד 440ז לחוק השיפוט הצבאי, בהם הוסדר נושא הערעור על החלטות ופסקי דין של בית המשפט הצבאי. זאת, מאחר שאין עוד צורך בהסדרים אלה לאחר שתבוטל האפשרות לכונן בית משפט צבאי, ולאחר שפסקי הדין בעניינם של מי שכבר נדונו בבתי משפט אלה - הפכו חלוטים זה מכבר. עם זאת, מוצע להשאיר על כנו את סעי 440ח לחוק זה, הקובע הסדרים לעניין משפט חוזר על פסק דין של בית משפט צבאי, ואשר הוא עדיין רלוונטי גם לאחר שהסתיימו כל ההליכים המשפטיים בבית המשפט הצבאי ובערכאת הערעור עליו.

מוצע לבטל את סעיף 45א לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), הקובע הוראות לעניין העמדה לדין של קטין בפני בית משפט צבאי בישראל. עם ביטול הסמכות לכונן בית משפט צבאי, אין עוד צורך בהוראה זו.

מוצע לתקן את חוק שחרור על תנאי ממאסר, תשס״א - ^[3]2001, הקובע בסעיף 31 הוראות לעניין הפעלת סמכות הרמטכ״ל לבקר גזרי דין של בית משפט צבאי לפי תקנה 55 לתקנות ההגנה. עם ביטולה הצפוי של תקנה זו, מוצע לבטל גם את הסעיף הקובע הוראות לגביה.

מוצע לתקן את סעיף 35(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ״ו - 1996 (להלן - חוק המעצרים), בו מוגדר, בסעיף 35(ב), ״חשוד בעבירת בטחון״, לעניין הגבלת פגישת עצור עם עורך דין. בין העבירות המנויות בהגדרה זו, מופיעות עבירות שמוצע לבטלן במסגרת הצעת החוק, ועל כן מוצע, בהתאמה, לבטל את אזכורן בחוק האמור.

בדומה לכך מוצע לתקן את חוק סדר הדין הפלילי (עצור החשוד בעבירת ביטחון) (הוראת שעה), תשס״ו - 2006, בה הוגדרה, בסעיף 1, ״עבירת ביטחון״ לעניין חוק זה, על ידי אימוץ ההגדרה הנזכרת בחוק המעצרים, בשינויים מסויימים. גם כאן מוצע למחוק את אזכורה של תקנה 59(ו) ו- (ז) לאור ביטולה של תקנה זו.

ד. השפעת החוק המוצע על החוק הקיים

יבוטלו חלק מתקנות ההגנה (שעת חירום) 1945, וכן יתוקנו מספר חוקים נוספים בהם נזכר בית המשפט הצבאי, או המתייחסים לפרקטיקות הנוגעות לבית המשפט הצבאי או לעבירות המתבטלות, הכל כמפורט בגוף ההצעה.

ה. השפעת החוק המוצע על תקצי! המדינה, על תקנים !משרדי הממשלה ועל ההי!ט המינהלי

לא צפויה השפעה, אלא במצבי חירום בלבד. ככל שבעקבות מצב חירום יידרש תגבור של בתי המשפט האזרחיים, וכן של משטרת ישראל, פרקליטות המדינה ושירות בתי הסוהר - ייערכו ההתאמות הנדרשות במישור הארגוני לצורך כך.

ו. נוסח החוק המוצע: להלן נוסח החוק מוצע: תזכיר חוק מטעם משרד המשפטים:

תזכיר חוק לתיקון תקנות ההגנה (שעת חירום( (ביטול חלק בי וחלק גי(, התשע״ה - 2014

 

בתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945 -

5

(1)  תקנות 12 עד 57, 61, 63 ו - 65 - בטלות;

(2)  תקנות 58 עד 60, 62 ו - 64 בטלות, למעט לעניין הסמכויות הקבועות בתקנות 72, 74 עד 77, 119 ו - 145.

ג זר בית משפט צבאי עונש מאסר על תנאי, יראו את עונש המאסר על תנאי, לעניין הפעלתו, כאילו נגזר בידי בית משפט [שאינו בית משפט צבאי], ולעניין זה, יחולו הוראות סעיף 52(ד) סיפה לחוק העונשין, גם לגבי עבירה הדומה במהותה להוראת החוק שבוטלה כאמור באותו סעיף, בין אם נחקקה קודם לביטול הוראת החוק האמורה, ובין אם נחקקה לאחריו.

בחוק השיפוט הצבאי, תשט״ו - 1955 :

(1)  בסעיף 440א -

(א)      ההגדרה ״תקנות ההגנה״ תימחק;

(ב)      בהגדרה ״בית משפט צבאי״, בסופה יבוא ״(שעת חירום), 1945״ ;

(2)  סעיפים 440ב עד 440ז - בטלים;

(3)  בסעיף 440ח(ב), הסיפה החל במילים ״לפני בית המשפט הצבאי״ תימחק, ובמקומה יבוא ״לפני בית המשפט המחוזי בירושלים״.

בחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל״א - 1971, סעיף 45א - בטל.

בחוק שחרור על תנאי ממאסר, תשס״א - 2001 , סעיף 31 בטל.

בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ״ו - 1996, בסעיף

7

35(ב)(2), המילים ״58, 59, 62, 64״ יימחקו.

בחוק סדר הדין הפלילי (עצור החשוד בעבירת ביטחון) (הוראת שעה), תשס״ו - 2006, בסעיף 1, בהגדרה ״עבירת ביטחון״, בפסקה (1)(ב) להגדרה, המילים ״59(ו) ו - (ז)״ יימחקו.

עונש מאסר שגזר בית משפט צבאי בישראל, או שגזר בית הדין הצבאי לערעורים בערעור על פסק דין של בית משפט צבאי בישראל, לפני תחילתו של חוק זה, ימשיכו בביצועו, בבית סוהר בישראל, בהתאם לגזר הדין שקבע בית המשפט הצבאי או בית הדין הצבאי לערעורים, לפי הענין.

 

⁷ בכפוף להשלמת בדיקה של ענת לגבי השפעת המחיקה על החוק להארכת תוקפן בסיפא של סעיף 35(ב).

נספח לדברי ההסבר:

להלן נוסח סעיף 45א לחוק הנוער (שפיטה ענישה ודרכי טיפול), התשל״א - 1971, שמוצע בסעיף 4 לבטלו: תחולה על בית משפט צבאי

45א. על אף האמור בחוק זה, ניתן להעמיד לדין קטין שמלאו לו שש עשרה שנים לפני בית משפט צבאי לפי תקנות ההגנה (שעת חירום), 1945 ; לענין זה יחולו הוראות חוק זה למעט הוראות סעיפים 3 ו-6 ויהיו לבית המשפט הצבאי הסמכויות האמורות בפרק ה׳, והכל בשינויים אלה:

(1)  בכל מקום, במקום ״בית משפט לנוער״ יבוא ״בית משפט צבאי שכל שופטיו שופטי נוער, שימונו על ידי ראש המטה הכללי של צבא ההגנה לישראל בהמלצת נשיא בית הדין הצבאי לערעורים, ושקיבלו הכשרה כאמור בסעיף 2(א) במתכונת שתאושר על ידי נשיא בית הדין הצבאי לערעורים;

(2)  בסעיף 4(א), במקום ״היועץ המשפטי לממשלה״ יבוא ״הפרקליט הצבאי הראשי״;

(3)  בסעיף 7, במקום ״נשיא בית המשפט העליון״ יבוא ״נשיא בית הדין הצבאי לערעורים״ ובמקום ״והוראות סעיף 9(ב) עד (ד) לחוק בתי המשפט, התשי״ז-1957״ יבוא ״והוראות סעיף 440ח לחוק השיפוט הצבאי, התשט״ו-1955״.