תיק הצעת חוק מס':803-10-2014-000111

סימוכין: 803-99-2014-084065

תזכיר חוק

א.  שם החוק המוצע

חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון), התשע"ה – 2014

 

ב.  מטרת החוק המוצע והצורך בו

חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996 (להלן – חוק המעצרים), קובע, בסעיף 9, זכויות שונות הנוגעות לתנאי המעצר של עצור. יצויין כי חלק גדול מן הזכויות זהה לזכויותיהם של אסירים שהורשעו בדינם, בהתאם לקבוע בסעיף 11ב לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב – 1971, (להלן – פקודת בתי הסוהר), וחלקן ייחודיות לעצורים, לאור מעמדם כמי שטרם הורשעו בדינם ולכן הם עדיין בחזקת חפים מפשע, ותכלית החזקתם במעצר איננה לצורך ענישה.

יחד עם זאת, בסעיף 11 לחוק המעצרים, המסמיך את השר לביטחון הפנים להתקין תקנות לצורך יישום החוק, בפיסקה (4), נקבע כי השר רשאי לקבוע "הוראות מיוחדות בדבר תחולת סעיפים 8 ו – 9 על החזקת עצורים חשודים בעבירות בטחון כאמור בסעיף 35(ב), מטעמים של טובת החקירה או טובת העצור, או בטחון המדינה".

בהתאם לכך, בתקנות סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תנאי החזקה במעצר), התשנ"ז - 1997[1], נקבעה תקנה 22, שכותרתה "סייג לתחולת התקנות של עצור החשוד בעבירות בטחון", בה פורטו אותן זכויות שמכוח החוק או מכוח התקנות, אשר תחולתן מסוייגת לגבי עצור החשוד בעבירות ביטחון.  

בפועל, העצורים הביטחוניים מוחזקים בשירות בתי הסוהר, בדומה לאסירים הביטחוניים והפליליים אשר נגזר דינם, וזכויותיהם נשמרות בהתאם להוראות פקודת בתי הסוהר וחוק המעצרים, לפי העניין. יחד עם זאת, במסגרת החזקתם של העצורים והאסירים הביטחוניים, מוטלות עליהם מגבלות שונות הנוגעות לקיום קשר עם החוץ בתקופת המעצר או המאסר, בין היתר בהגבלת האפשרות לצאת לחופשה מבית הסוהר, הטלת מגבלות על ביקורי משפחות, ומניעת קיום קשר טלפוני בתקופת המעצר או המאסר. זאת, בשל הסיכון הביטחוני הכרוך בקיומה של תקשורת סדירה ובלתי מבוקרת בין אוכלוסיית העצורים והאסירים הביטחוניים, ובין גורמים שונים מחוץ לכלא. כלואים רבים משמרים קשר עם מפקדותיהם בשטח, וחלקם אף מעורבים בהכוונת פעילות טרור  מבין כותלי הכלא. בשנים האחרונות ניתן להצביע על מעורבות גוברת מצד כלל ארגוני הטרור בכלא, במאמצים להכווין ולקדם פיגועים נגד ישראל, לרבות פיגועי חטיפה. השימוש בטלפונים סלולריים (המוברחים לכלא) מהווה אחד מאמצעי המפתח לקידום פעילות טרור זו, ומאפשר את החיבור בין הנסיון המבצעי והידע שבידי הכלואים, ובין הפעילים בשטח המבקשים לקדם עשיה "צבאית". כמו כן, הטלפונים המוברחים לכלא, משמשים לא רק את האסיר הבודד, אלא גם את הנהגות הארגונים לשם הקמת וקיום קשר עם תשתיות קיימות בשטח ועם המפקדות באיו"ש, ברצועת עזה ובחו"ל, וכן לתיאום בין ההנהגות בבתי הכלא השונים ולשימור פעילות ארגונית וצבאית בבתי הכלא ומחוצה להם.

לאור מצב דברים זה, המגבלות המוטלות על שימוש בטלפון על ידי אסירים - הוכרו ואושרו לא אחת על ידי בית המשפט העליון בהליכים שונים (ראו למשל ברע"ב 6956/09, מאהר יונס ואח' נ' שירות בתי הסוהר, ובעע"א 1076/95 מדינת ישראל נ' קונטאר, פ"ד נ(4) 492).

בהקשר זה, יש לציין כי קיומו של קשר טלפוני, מעוגן בסעיף 9(6) כזכות של עצור. זאת, להבדיל מתנאי כליאה אחרים כגון יציאה לחופשות, התייחדות, וכד' – שהם בגדר טובות הנאה אשר הענקתן או הגבלתן מצויים בסמכותו הניהולית של שב"ס. לפיכך, גם הגבלת הזכות של עצור לשימוש בטלפון, נעשית מכוח הסמכתו של השר לביטחון הפנים בסעיף 11(4) לחוק המעצרים הנזכר לעיל, ותקנה 22 מכוחו.

יחד עם זאת, הגדרת "עצורים חשודים בעבירת ביטחון" בסעיף המסמיך, מוגבלת למי שחשודים בעבירות לפי סעיף 35(ב) לחוק המעצרים. הגדרת "עבירת ביטחון" בסעיף זה מבוססת על רשימה מצומצמת של עבירות שהמאפיין הביטחוני הוא למעשה חלק מהיסוד העובדתי שלהן. זאת, ללא התייחסות לעבירות רבות נוספות, ובכלל זה עבירות חמורות מאד, שעשויות על פי נסיבותיהן להוות עבירות ביטחוניות, בהתאם לבחינה מהותית של נסיבות האירוע. כך, למשל, מי שהואשם בעבירת רצח או נסיון לרצח לפי חוק העונשין, לא ייכלל ברשימת "עבירות הביטחון" הנזכרת, גם אם העבירה נעברה במסגרת פיגוע על רקע לאומני מובהק. יצויין כי פער זה כבר תוקן על ידי המחוקק, בהקשר אחר, בחקיקה מאוחרת יותר, במסגרת חוק סדר הדין הפלילי (עצור החשוד בעבירת ביטחון) (הוראת שעה), תשס"ו - 2006[2], שם עודכנה הגדרת "עבירת ביטחון" באופן המאפשר בחינה מהותית של נסיבות ביצוע העבירה, לצד בחינת סעיף האישום עצמו. כמו כן בימים אלה מקודמת הצעת חוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים) (תיקון), התשע"ד - 2014 (תזכיר הופץ ביום 3/9/12), אשר גם במסגרתה הוכנס תיקון דומה במהותו, להגדרת "עצור חשוד בעבירת ביטחון" לפי סעיף 35 לחוק המעצרים.

עם זאת, מאחר שהגדרת "עבירת ביטחון" בסעיף 11(4) לחוק המעצרים מפנה כיום להגדרה הקיימת בסעיף 35(ב) לחוק, הרי שהסמכות להגביל את השימוש בטלפון על ידי עצורים ביטחוניים, על פי לשון החוק, היא מצומצמת מאד ואינה משקפת באופן אמיתי את אוכלוסיית האסירים הביטחוניים אשר לגביהם הגבלות אלה הן הכרחיות ורלוונטיות, כאמור, ואשר לגביהם מוחלות ההגבלות בפועל, בהתאם לתקנות.

כדי לתקן מצב דברים זה, נדרש להתאים את ההגדרה החוקית להגדרות המקובלות לגבי אוכלוסיית האסירים והעצורים הביטחוניים, במטרה להתאים את לשון החוק למצב הנוהג זה בשב"ס מזה עשרות שנים, כאמור, ולהבטיח שהסמכות החוקית להגביל את השימוש בטלפון על ידי עצור ביטחוני, אכן תאפשר מתן מענה מתאים לצורך הביטחוני, אשר כאמור, הוכר לא אחת בפסיקה. לפיכך, מוצע לתקן את הגדרת "עצור החשוד בעבירת ביטחון" בסעיף 11(4), כך שיכלול את אותן עבירות שבהן חשודים העצורים הביטחוניים, גם בשים לב לנסיבות ביצוע העבירה ולהשלכותיה הביטחוניות, בהתאם למפורט בגוף הצעת החוק.

במקביל, תיבחן האפשרות לקבוע בהקשר זה, במסגרת התקנות, הבחנות בין עצורים קטינים ובין עצורים בגירים, באמצעות פניה אל המשרד לביטחון הפנים וגורמי הביטחון, לצורך בחינת ההיתכנות ליצירת הבחנה כאמור, מבלי לפגוע בצרכי הביטחון, וככל שהבחנה זו תהיה רלוונטית לגבי המגבלות השונות המוטלות על עצורים ביטחוניים.

 

ג. השפעת החוק המוצע על החוק הקיים

יתוקן סעיף 11(4) לחוק המעצרים, בהתאם לנוסח המוצע.

 

ד.  השפעת החוק המוצע על תקציב המדינה, על תקנים במשרדי הממשלה ועל ההיבט המינהלי

לא צפויה השפעה

 

ה.  נוסח החוק המוצע:

להלן נוסח החוק מוצע:

תזכיר חוק מטעם משרד המשפטים:

תזכיר חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון מס'  ), התשע"ה - 2014